מצוד הגיבורים - עץ משחק.

אתם משוטטים לכם באיטיות בביוב המצחין של ניו יורק, אוכלים ברעבתנות את הלחם שגנבתם. הפעם ג'אסטין גם לקח את העיתון היומי, אחרי שתמונה גדולה בעמוד הראשי תפסה את עיניו.
התמונה היתה של "אדון הקוצים", אחד מבני דודיו הרבים של ד'אסטין שנלחם בפשע כגיבור על.
עכשיו שאתם באזור הבטוח של הביוב שאתם קוראים לו בית אתה מרשה לעצמך לקרוא את הכותרת.
"אדון הקוצים חוסל"
האותיות הקטנות מציינות בגאווה שבניויורק נשארו 4 גיבורי על בלבד, וטוענות שגם החבל שסביב צוורן מתחיל להתהדק.
מלבד ג'ון וג'אסטין, כך מציינות האותיות הקטנות, יש את גאלאן הטלפורטר, ומכשף מיסתורי בשם עוטה הגלימה.

אולי יהיה יותר בטוח אם כולכם תשלבו כוחות בשביל להגן על עצמכם?
OUT
כל אחד מהשחקנים האחרים קיבל הודעה דומה. המטרה שלי כרגע זה שתמצאו אחד את השני ותעבדו ביחד ואז ההרפתקאה תתחיל. כרגע תסכלו על זה כעין סוג של פרולוג.
תרגישו חופשיים בדרך שבה תמצאו את האחרים, כולל להמציא אנשי קשר שאולי ידעו עליהם משהו או לא יודע מה... רק לא להגזים.

אתה יודע מהעבר שלך שעוטה הגלימה מנהל זהות כפולה כעובד בסיפריה, אולי הוא עדיין עובד שם?
הבעיה היא שזה אומר שגם השילטונות יודעים שהוא עובד שם, ושניו יורק מספיק גדולה בשביל שיקח יותר מידי זמן לעבור את כל הסיפריות שלה ולחפש מישהו שנראה כמו גיבור על...

אתה יושב בדירה הקטנה ששכרת אחרי עוד יום נוסף שבו אתה מתחבט במחשבה לאן להמשיך עם החיים שלך, ואיך לנקות את המצפון שלך אחרי השוד שביצעת.
אתה מדליק את הרדיו הקטן שלך ומאזין למהדורה של שעה 5
"השעה 5 והרי החדשות.
בליל אמש במבצע מוצלח של הכוחות לביטחון לאומי, חוסל אדון הקוצים, הוא החזיק בכוחות על וסרב להסגיר את עצמו"
אתה יודע שזאת בדיחה, מי שמסגיר את עצמו מחוסל במקום...
"ראש עיריית ניו יורק גאה לספר לתושביו שנותרו רק 4 גיבורי על בעירנו:
גאלאן, עוטה הגלימה, ג'ון וג'אסטין וגם החבל מסביב לצאוורם מתהדק. מי שיודע עליהם פרטים מוזמן לפנות למוקד של הכוחות לביטחון לאומי שמספרו 1-800..."
אתה סוגר את הרדיו בתחושות תסכול וחשש.

לא הכרת את אדון הקוצים אבל זה בהחלט נשמע מדאיג... אולי זה אומר שהגיע הזמן שתמצא את הגיבורים הנותרים ותשלב איתם כוחות במטרה לשרוד?

OUT
כל אחד מהשחקנים האחרים קיבל הודעה דומה. המטרה שלי כרגע זה שתמצאו אחד את השני ותעבדו ביחד ואז ההרפתקאה תתחיל. כרגע תסכלו על זה כעין סוג של פרולוג.
תרגישו חופשיים בדרך שבה תמצאו את האחרים, כולל להמציא אנשי קשר שאולי ידעו עליהם משהו או לא יודע מה... רק לא להגזים.

עוד יום שיגרתי של עבודה בסיפריה עובר עליך, ואחד העובדים הנוספים, איבס, מסדר לידך את הספרים ופותח איתך בשיחת חולין
"שמעת, חיסלו את אדון הקוצים... הם טוענים שעכשיו נשארו רק 4 גיבורי על בכל בניו יורק. גאלאן, עוטה הגלימה, ג'ון וג'אסטין ושגם החבל מסביב לצאוור שלהם מתהדק"

לא הכרת את אדון הקוצים אבל זה בהחלט נשמע מדאיג... אולי זה אומר שהגיע הזמן שתמצא את הגיבורים הנותרים ותשלב איתם כוחות במטרה לשרוד?

OUT
כל אחד מהשחקנים האחרים קיבל הודעה דומה. המטרה שלי כרגע זה שתמצאו אחד את השני ותעבדו ביחד ואז ההרפתקאה תתחיל. כרגע תסכלו על זה כעין סוג של פרולוג.
תרגישו חופשיים בדרך שבה תמצאו את האחרים, כולל להמציא אנשי קשר שאולי ידעו עליהם משהו או לא יודע מה... רק לא להגזים.

Out
אני מגיב מהאייפון, אולי יהיו שגיאות כתיב, מצטער מראש
In
׳החבל מתהדק׳ שמע עוטה הגלימה את קולה של ג׳ניפר ״תשתקי״ הוא לחש בשביל שאיבס לא ישמע אותו ויחשוב שמדברים אליו.
״נשמע מעניין״ אומר עוטה הגלימה, עיניו מסתכלות על איבס, ״הם ימשיכו להתעסק איתם, אני מניח, ולהנחית עלינו עוד מיסים שיגרמו לנו- כחסרי בית- להתרבות יותר ויותר במספרינו. לא אכפת לי האמת מהם, סתם אנשים שחושבים את עצמם, למה המשטרה מתעסקת דווקא איתם ולא מטפלת בדברים יותר טובים?״ הוא מציג לאיבס את דעתו בנושא, ומדבר בעיקר לעצמו, אבל זה לא חשוב.
לאחר מכן עוטה הגלימה קם ומנקה את גלימותיו המלוכלכות, ומסתכל אל השמיים ״מה השעה?״ הוא שואל את ג׳ניפר, למרות שהוא בטוח שהיא נעלבה ממנו מכך שהוא לא מתייחס לאמירות שלה כבר חצי שעה בתגובה לדעתו על גיבורי על.
׳11 בערך׳ היא אומרת בכעס, עוטה הגלימה הסתכל על ג׳ניםר והחל לרוץ ״לעזאזל! אנ אאחר את העבודה!״ הוא אמר לג׳ניפר בין התנשפות להתנשפות- הוא לא היה אתלט.
שהוא מגיע, מזיע, לספריה, הוא מתחיל לעבוד. עבודה משעממת, אין ספק, אבל הוא חייב להמשיך בה בשביל לקבל קצת כסף לדירה.

לעזאזל, דווקא ניו יורק אמורה הייתה להיות הכי קלה. העיר הזאת כל כך גדולה, אז למה הם תופסים אותם במהירות כזאת? אני חושב שאם מישהו יודע משהו עליהם זה החבר׳ה מאזובו. לעזאזל.

גאלאן הולך מביתו, לוקח איתו סכום קטן של כסף. אחרי שעה-שעתיים של שיטוט, הוא מוצא את מי שהוא חיפש ״סימבול! אני רוצה לדבר עם הבוס שלך. אני צריך מידע, ואני מוכן לשלם בשבילו.״ אם סימבול מביא אותי אליו בלי לעשות עניינים ״תקשיב, נאדה, אני רוצה למצוא את שאר ׳גיבורי העל׳ שמסתובבים פה. אם המשטרה יודעת משהו עליהם, הם יתפסו ברגע. אל תשחק איתי משחקים- כמה אתה רוצה על זה? חמישים דולר? מאה דולר? רק תזכור שאתה חייב לי, נאדה. הצלתי לך שני אנשים מלחטוף כדור״
out
הרבה יותר קל להמציא שמות כשצריך רק לעשות ביקור בטים ליקוויד. שכחתי את השם? מסתכלים שוב

OUT
הערה-למרות שאנחנו חיים בביוב, אנחנו לאו דווקא חיים מהיד אל הפה, ג'ון בהחלט דאג להשיג כמה ארגזים/קרטונים של שימורים/שתייה ולמקם אותם ב'בתים' ברחבי הביוב.
IN
ג'ון מתיישב על הכורסה בעלת 3 הרגליים ודוחה את העיתון ממנו, שולח אותו במעופה לג'אסטין.
הוא מחכה עד שג'אסטין מסיים לקרוא את ההודעה, בוחן את הבעת פניו ואז פונה אליו.
"אנחנו לא יכולים להישאר כאן עוד זמן רב, אם נישאר בסופו של דבר הממשלה תגלה אותנו, וזמן לא רב אחר כך אנחנו נסיים כמוהו-" מחווה על העיתון
"-מה דעתך? הגיע הזמן לצאת מהעיר?"

ג'אסטין חוטף את העיתון בזריזות, עיניו מרפרפות על העיתון.
הוא נאנח. "זה מדכא..." משליך את העיתון. "זה לא מה שדמיינתי לעצמי, כשהחלטתי להמשיך במורשת." הוא מתיישב.
"אני חושב שיש לי קשרים, אבל אני לא יודע על מי אפשר לסמוך, רוב המשפחה שלי בצד שלהם."

ג'ון מניד בראשו.
"עברנו על זה בעבר. הסיכון גבוהה מדי. אפילו אם נמצא מישהוא מהמשפחה שלך שבצד שלנו, עצם המגע איתנו יסכן את חייו.
כל עוד אנחנו לא נואשים, עדיף להשאיר את המשפחה שלך, או כל אדם שאנו מכירים, מחוץ לעסק הזה."
ג'ון משתהה רגע.
"אבל אין זה אומר שאנחנו לא יכולים לעשות כלום.
כמו שאמרתי, אנו לא יכולים להישאר כאן עוד זמן רב.
בפנינו עומדות שתי אופציות, האופציה הראשונה היא לברוח, פשוט לעבור למדינה שעדיין מאפשרת לגיבורי על לחיות בה.
האופציה השנייה היא להישאר כאן ולפעול, לחקור מדוע המדינה שינתה את המדיניות שלה בפתאומיות ולנסות לגרום לה להחזיר את המדיניות התומכת בגיבורי על.
האופציה הראשונה בטוחה יותר, וסביר שנשרוד אם נבחר בה, האופציה השנייה מסוכנת, כמעט חסרת סיכוי והסיכויים שנמות די גדולים.
אני משאיר את ההחלטה הזאת בידיך, אני אתמוך בך בכל דרך שתבחר."

ג'אסטין לרגע מהרהר, ואז קם מניף אגרוף בצורה דרמטית. "זאת שאלה רטורית? חוסר סיכויים הם הסיכויים האידיאלים לגיבורים אמיתיים!"
הוא מחייך, "למה אנו מחכים? יש לך תוכנית?"

ג'ון מחזיר חיוך לג'אסטין.
"האמת היא שכן, יש לי תוכנית.
הדבר הראשון שאנחנו צריכים הוא מידע, בכל סיטואציה שאתה יודע שאתה עומד להיכנס אליה-תמיד תיכנס אליה מעמדה של ידע, זה יציל את חייך.
אנחנו צריכים כל שמץ של מידע על החלטת החוק, האנשים שהיו מעורבים בה וכל קשר שהיה להם לעל-אנושיים, (שם כולל לכל בני האדם עם יכולות על, בין אם גיבורי על, נבלי על, או סתם.)
בתקווה זה ייתן לנו קצה חוט להתחיל איתו.
מלבד המידע על החלטת החוק אנחנו צריכים מידע על שני גוברי העל הנוספים שנמצאים בנויורק. מהנסיון שלי על-אנושיים תמיד נפגשים בסופו של דבר, וכמו שאמרתי-תמיד תגיע מעמדה של ידע.

את המידע הזה נוכל להשיג בספרייה, לא הספריה הראשית, כמובן, שם תהיה כנראה אבטחה טובה, כל ספריה עם מחשבים מחוברים לאינטרנט תספיק."

הוא נראה חושב לרגע. "אני אומר שנתפוס את אחד הדודנים הבוגדים שלי. אני בטוח שבעומק ליבם, הם רוצים לשתף פעולה... גם אם נצטרך לחלץ את זה בכוח!" חיוכו לרגע מעט אפל.

"אני מרגיש שלמשפחה שלי יש קשר ישיר לחוק הזה, השושלת מגיעה עד לאחד מראשוני גיבורי העל." אומר, ומוסיף. "זה לא נראה לי כמו צריוף מקרים."

הוא מתיישב ונאנח. "אבל אם אתה חושב שזה מסוכן מדי, אני מניח שנוכל להתגנב לאיזושהי ספריה, כשהיא סגורה...

או שפשוט אוכל לקנות מחשב וחיבור לאינטרנט..."

ג'ון ממצמץ בהפתעה.
"האמת האי שזה רעיון לא רע, הממשל יודע שאנחנו בנו יורק, אם ננקוט באמצעי הזהירות הנכונים נוכל לחטוף את אחד הדודנים שלך בלי שזה יספק לממשל מידע עלינו, יש מישהוא מסוים שאתה יכול לחשוב עליו שידע מה שאנחנו מחפשים?"
הוא מתנער.
"אבל נעזוב את זה בצד כרגע, אני חושב שנוכל להיכנס לספרייה גם ביום, כל עוד נוודא שלא רואים לנו את הפרצופים יותר מדי.
מחשב לא בא בחשבון, אם נשתמש בו בביוב אנחנו פשוט נדליק מנורה אדומה שאומרת שמישהוא נמצא כאן, ואם נשתמש בה מחוץ לביוב-טוב, אין כבר הבדל בין קניית מחשב לבין כניסה לספרייה."

"מצוין! אז שלב א' בתוכנית לגיבוש יחידת צדק מתחיל!" אומר בדרמטיות, עוטה את המסיכה שלו. "קדימה!" מכריז.

ג'ון מבליע חיוך ומחווה באצבעו למעלה, ג'אסטין מרגיש שהמסכה שעל פניו נמשכת מעט למעלה.
"המטרה הראשית של המבצע הזה הוא שלא יזהו אותנו, אני חושש שהמסכה לא תעזור לכך."

OUT
ילו-נראלי אפשר להריץ לספריה/חזרה לביוב אם לא קורה שום דבר בדרך.
בעיקרון ג'ון וג'אסטין הולכים לספריה קטנה יחסית עם מחשבים עם חיבור לרשת ומחפשים מה שתיארנו למעלה, הם מגיעים בנפרד (ג'ון ראשון, ג'אסטין יוצא 5 דקות אחריו וחוזרים לבד)

OUT
אין בעיה, אני מריץ. אני רק מעדיף שלהבא במקום להריץ קטעים כאלו תרשמו בעצמכם כמה שורות לגבי ההליכה לסיפריה ואיך אתה עושים את זה. אני משתדל להמנע כמה שיותר מגישת ה"אוקי הרעיון הוא ככה וככה, שה"מ אנחנו עושים את זה"
אני מקווה שאתם מבינים אותי

IN
אתם יוצאים מהביוב אל אחת הסימטאות החשוכות ומחליפים לבגדים נקיים יותר שלא ספגו את ריח הביוב המצחין.
אתם ניגשים אל הסיפריה הקרובה, ומתחילים לבדוק על הצעת החוק ולאחר מכן על גאלאן ועל עוטה הגלימה. זה מה שאתם מצליחים לגלות:
הצעת החוק:
יום בהיר אחד שליטי כל המדינות פשוט החליטו להעביר את החוק הזה. אין איזכור לדיבורים מוקדמים עליו בשום מקום. לא בדיוני ממשלה ולא במצע בחירות של מפלגות. אין איזכור לגבי קרובי המשפחה של ג'אסטין.

גאלאן:
ברגע שאתם מריצים את השם שלו במונע החיפוש עולה לפניכם כתבות מהימים האחרונים.
היה שוד בנק בניו יורק, ועדי ראיה אומרים שאחד השודדים השתגר במהלך השוד. לטענת הכתבה זה יכול להיות רק גאלאן הטלפורטר והכתבה מנסה לנצל את זה בשביל להצדיק את החוק נגד גיבורי העל.
השוד בוצע בעזרת מאפית הפשע "אזובו" ששולטת ברבע מהעיר ניו יורק ביד רמה.

חיפושים נוספים מעלים כתבות ישנות יותר שטוענות שגאלאן היה שותף לניסוי צבאי וכך קיבל את כוחותיו המיוחדים.

עוטה הגלימה:
אין עליו יותר מידי מידע. כל מה שמופיע עליו זה כתבות ישנות על מעשי הגבורה שלו, הוא מתואר שם יורה אש, עף, סופג מכות שגוף אנושי לא יכול לספוג, ומשנה את המציאות לפי רצונו.

OUT
אני לא מריץ כרגע חזרה לביוב, היתי רוצה שתשחקו את זה מכאן, ואם אתם רוצים לחזור לביוב תתארו קצת.

כנראה לא שמת לב, אתה כבר בסיפריה ומי שדיבר איתך הוא אחד העובדים.
כעיקרון המצב עכשיו הוא מעיין פרי פליי שבו אתה אמור לעשות פעולות בשביל למצוא את האחרים והם עושים את אותו הדבר בשביל למצוא אותך. אם תלך מהסיפריה לבית שלך זה לא יעזור.
כמו שאמרתי בהודעה הראשונה תרגיש להמציא אנשי קשר שאולי אתה מכיר או כל דבר אחר שיוכל לעזור לך להגיע למטרה הזאת.

סימבול מסתכל עליך בחשש. נראה שהוא מהסס, אבל בסופו של דבר אתה גאלאן, אחד מגיבורי העל, אז הוא מקשיב לך ולוקח אותך לנאדה.
הוא נמצא בחדר גדול ומפואר, ולידו מספר שומרי ראש, כשהוא שומע את הבקשה שלך הוא צוחק בקול, ומתרווח אחורנית על הכסא שלו.
"גאלאן גאלאן...
אתה מבקש ממני את המידע הכי מבוקש במדינה, ומצפה לקבל אותו ממני בעבור מאה דולר?"
הוא שוב צוחק
"בחיי, אתם גיבורי העל תמימים... לא פלא שלממשלה כ"כ קל לחסל אותכם
הצלת לי 2 אנשים? אני לא טוב לב כמוך, לא חסרים לי אנשים שיעבדו בשבילי גם אם ימותו לי 200.
אבל בכל זאת, אני מוכן לדבר איתך על עסקים"
הוא רוכן לעברך עם פניו המצולקות ואומר לך בקול שלוו
"אני מבין שחיסולו של אדון הקוצים הלחיץ אותך קצת... תראה מה נעשה:
אני אנסה לברר עבורך איפה נמצאים גיבורי העל האחרים, אבל זאת התמורה שאני מבקש:
אני מאמין שבסופו של דבר הממשלה תתאפס על עצמה ותחזיר את גיבורי העל אל הצד הטיבעי שלהם. הצד של החוק. ביום שזה יקרה הם יחזרו להציק לאזובו, וזה חבל כי אנחנו ממש פורחים מאז שהם ירדו לנו מהווריד.
אם תתחייב לי שביום שזה יקרה, אתה לא תיגע בנו, ותבקש מכל גיבורי העל בניו יורק לעזוב אותנו כי הצלנו לך את התחת, אני אפעיל את האנשים שלי בשביל למצוא לך את מה שאתה רוצה."
נאדה מחייך כשהוא ממתין לתשובה שלך, והחיוך גורם לפניו המצולקות להראות מעוותות עוד יותר.

"המידע הכי מבוקש במדינה? הצחקת אותי. מי כבר רוצה לדעת את זה? המשטרה? במילא אתה לא תתן להם את זה, לעבוד עם המשטרה יהרוס אותך ואתה יודע את זה. אל תשחק איתי משחקים, אני האדם היחידי שרוצה את המידע הזה ואתה מתכוון לתת לו אותו. אני מוכן להבטיח לך שאני לא אגע בכם. לשכנע את כל גיבורי העל בניו יורק.. זה יהיה יותר קשה, אבל כל עוד לא תעצבן יותר מידי את האנשים הלא נכונים אתה תהיה במצב הרבה יותר טוב מכל האחרים. אתה אישית לא תראה סורגים זה בטוח, אבל תמיד יהיו את האנשים הקטנים שרוצים לשחק בגיבורי על שינסו לעצור אתכם. שום דבר שאתם לא יכולים להסתדר איתו לדעתי."
גאלאן מתרווח בכסא שלו, מנסה לא להראות חולשה. האנשים האלו מסוכנים, והוא יכול לדמיין את המוח של נאדה קודח, חושב אם שווה לו לקיים את העסקה או למכור אותו
"ואל תדאג לי, הממשלה לא תתפוס אותי גם אם הם יביאו את כל הצבא המזורגג לעיר הזאת. אני טלפורטר, שכחת? מה שכן יכול לקרות זה שהם ישכנעו את שאר גיבורי העל לעזור להם לתפוס אותי, יציאו להם עסקה כדי לנקות את ניו-יורק. אני טוב, אבל לא מספיק טוב בשביל להתמודד עם שלושה גיבורי על אחרים. ובשביל זה אני צריך את שאר ה'גיבורים' בצד שלי" אני צריך לגרום לו לחשוב שאני עדיין חושב כמוהם. אני לא סומך עליו.

out:
חח, סה"כ אזובו. זה לא IG IM פה. דמיינתי אותם הרבה יותר קטנים מאשר מישהו שלא שם על 200 איש מתים. נראה לך שהייתי מציע 100 דולר מסכנים בשביל מישהו כזה? טוב נו אני זורם, אבל ההודעה המקורית שלי ממש לא במקום במקרה הזה. אגב, אני רואה שלקחת את השיטה של ללחוץ אנטר בלי סיבה באמצע שורה

קפטן ברייו מביט בג'ון. "אולי נלך לחפש אותם, עכשיו? כל עוד... לא מחפשים אותנו?"

Out
גיבורי העל האחרים, הוצאו להורג?

-עדיין בספריה-
ג'ון נשען אחורה, מתרחק מעט מהמחשב ומדבר בשקט לג'אסטין, שמעמיד פנים שהוא קורא פר.
"מחפשים אותנו ואותם כבר שנה, קשה לי לראות איך אנחנו נצליח תוך זמן קצר במה שהממשלה לא הצליחה בשנה.
לא מצאנו משהוא מועיל כאן, אז זה הזמן לעבור לתוכנית ב-המשפחה שלך.
יש מישהוא שאתה חושב שיתאים?"

אאוט- אני מקווה שזה בסדר שאני ממציא.

אין-

"אני חשבתי על הסנאטור קייבל דאסטין. בן דוד שלי... אני יודע איפה הוא גר... אולי נקפוץ לביקור?"

Out
בוא נהיה נועזים
In
הנרי ישב לעצמו בספריה, היא הייתה ריקה כמעט לחלוטין, למעט אדם שנכנס למשך דקה או פחות והסתלק בגלל נעיצת המבטים של הספרן. הוא עיין בערימת העיתונים שהייתה זרוקה בפינה, היא הייתה שלו, הוא ידע את זה, וגם העובדים האחרים בספרייה ידעו את זה, הם רק לא ידעו שהיא נאספת מהרחובות, אבל זה לא חשוב.
הוא נהיה עצבני, הוא כמה וכמה פעמים שיתף פעולה עם אדון הקוצים כדי להילחם בפשע, והוא היה אדם טוב. העיתונים שלפני החוק דיברו על מעשי הגבורה שלו, הוא פתח מסמך במחשב, והחל לכתוב. הוא כתב שמות, שמות של אנשים שאדון הקוצים הציל. לאחר מכן הוא החל לגזור את הכתבות עליו. 'האנשים צריכים לשלם על מה שהם עשו' הוא חשב לעצמו ושמע גיחוך, 'שתקי' הוא אמר לג'ניפר אך הרגיש איך גם מבלי לראות אותה הוא רואה את החיוך מרוח על פניה.
הוא הלך אל המדפסת המיושנת שבספריה, והדפיס את הרשימות על דפים, דפים רבים, והכותרת "אדון הקוצים- גם אותך הוא הציל?" הייתה כתובה עליהם. הוא לקח את ההשראה מכותרות עיתוני הפוליטיקה, שאף פעם לא קרא את הכתבות בהן.
הוא הלך, העבודה שלו הייתה משמרת צהריים, והוא שמח על זה. הוא הלך אל אחד הפחים, חיפש ולאחר כחצי שעה מצא- בד גדול, גדול מאוד. הוא חזר לביתו, ובדרך קנה מספר פחיות ספריי. זה נראה מוזר שאיש כה מבוגר קונה ספריי, אבל המוכר רק נעץ מבט ולא דיבר, הוא לא רצה להיתקל במבטו של האיש המאיים.
הוא חזר לביתו, ופרס את הנייר על הרצפה, אסף את כול הניירות הגזורים ורשימות השמות בשקית אשפה. וריסס על הבד מילים, מילות מחאה, זה בטוח.
הוא ישב עם עצמו שעה, עשה מדיטציה, הוא לא נרגע ממנה, כעסו רק התעצם, אבל היא גם עזרה לו לקבל את הריכוז הנדרש, הוא הכין את הקסם של התעופה.
בשעה 18:00 הופיע על גג האמפייר-סטייט אדם לבוש גלימות, גיבור על מוכר ונרדף הידוע בשם עוטה הגלימה, שריחף לשם. אנשים נאספו לראות אותו, ושהיו שם מספיק (וביניהם גם כמה שוטרים) הוא תלה את הבד ופרס אותו, ושבאו עוד אנשים גם פיזר עליהם את גשם הניירות, כול מעשיו של אדון הקוצים, כול אדם שהוא הציל, רשומים שם.
ועל הנייר היה הדבר שעורר את כעסם של הרשויות, המילים הנוקבות-
"אדון הקוצים נפטר- כפיות הטובה לא יודעת גבולות"