לילה לילה, בפנים פראיות ובלי דיבורים בכלל, חוזרים תמיד הדייגים של הכפרים הביתה. קושרים סירה אחת אחרי השניה לעמודי האבן השחורים דמויי הציפורניים האדירות, שאריות המזח של העיר שאיש לא ידע עד כמה היא היתה נוראה, לפני מאות שנים. בצל הצוקים האדירים שהסתירו את הירח, על גבי לוחות האבן השבורים, הישנים, שהעשב עולה ביניהם - ריצפת המזח העתיק, הם שלפו סכינים דמויי חרבות. כשהם נעמדים כל אחד במקומו, בלי להוציא רחש נוסף על הליקוק השקט של הגלים את האבן, מתחילים חלקם להעלות בזרועות חזקות את המטען המסוכן ברשתות, ולשפוך אותו על המזח. תוך כדי שהאחרים מהדקים ידיים על סכין או חרב, למקרה שאחד היצורים לא נהרג עד הסוף, או יעשה איזו עווית-מוות הרת אסון: דגים דרקוניים, שולפי חודים ומקורננים, דגים רעילים למגע ויורקי רעל, דגי ברק ומוצצי דם, דגים מסוכנים גדולים, ודגים מסוכנים קטנים.
כל נער בכפר-חריץ או בכפר-נורד ידע שאם הוא רוצה כשיגדל להתפרנס בכבוד, הוא צריך כבר להתחיל ללמוד איך להילחם בגרזן ארוך, על סירה מתנדנדת, נגד יצורים שיכולים להרוג אותו בקפיצה אחת מן המים, או איך לזרוק צלצל-חנית או צלצל-חד-מוט בדיוק של קליעה בעין של דג ארסי.
הדייגים המשיכו בעבודה בחושך גמור בלי שהיו צריכים לפיד או פנס כדי לראות משהו. אפילו הניצנוץ הקטן ביותר של הגלים הספיק להם כדי לראות הכל - גם את הפרש עם הקסדה עם הקרניים, למרות שרכב על סוס שחור והיה עטוף כולו בשחור.
הוא אף פעם לא אמר להם שאסור להם לדבר, הפרש הזה. אבל הנוכחות המפחידה שלו שם, שהוא עומד ומפקח עליהם, שלא יגנבו דגים ושיעשו טוב את העבודה, בנוסף לעובדה שהם ממילא לא היו דברנים, הדייגים הקשוחים האלה, עשו את השקט הזה. אף פעם הם לא חשבו אפילו להתנגד אליו, או אל השר של כפר בקע, הכפר הכי גדול מהכפרים שלמרגלות הצוקים.
קודם כל - כי ברור שהם היו מכשפים, הוא והפרשים השליחים המפקחים שלו. גם ידוע (כך אומרות כל השמועות) שיש קשר ישיר בין השר לבין שני המיגדלים המכושפים השחורים, שעומדים על ראש רמת הצוקים, בפסגת היערות. כמובן - איש מהכפריים לא חשב שהוא יכול לעלות עד שם ולבדוק, אבל זה ברור שזה ככה.
וגם - מי יקנה את הדגים המפחידים האלה, שאפשר לאכול רק סוגים מועטים מהם, אם לא השר ושיירת הגמדים השחורים שלו, שיורדת מההר?
האוכל של הכפרים האלה לא היה דגים. היבולים של איזור המעיינות היורדים מהצוקים הספיק.
הם היו עניים, חוץ מהשר שגר בארמון, אבל הם חיו, בלילות ים אפלים ובימים מלאי ערפל. הם לא חשבו אף פעם לנסות לעזוב את המקום הנידח הזה, שספינות עוקפות את החופים שלו מרחוק, ולחזור למקום שממנו באו לפני מאות שנים, אחרי חורבן העיר.
הדרך אל פנים הארץ, שיצאה מרגלי הצוקים ועלתה לאורך החוף, ומהחוף על ההרים, היתה חסומה על ידי גמדים, ככה אומרים.
הצוקים היו תלולים מדי, והיערות שלמעלה היו צפופים מאוד. בקיצור - תושבי חוף נורנד ידעו שזה המקום שלהם, וזה השר שלהם, ואין אחרים.
OOG
אני מחפש שחקנים שירצו להתחיל במקום הזה, בסגנון שפוי של דמויות - אם לא בני אדם אז דמויי אדם שמתחילים (עם הסבר כלשהו) בקרב בני האדם.
במילים אחרות לא מתאימים לכאן דמויות שנראות כמו תולעים ענקיות זוהרות חסרות ידיים. כמובן - אפשר דמויות מכל גיל ומקצוע.
כל הקודם זוכה.
אני זקוק לכמה שיתחילו כתושבי האיזור, ולפחות אחד שיגיע כפליט מארץ אחרת, רחוקה ויותר מיושבת, עם דמות בעלת סוג אופי מתוחכם (טוב או רע, לפי הטעם) שנאלץ להימלט מהארץ הקודמת שמוקיעה אותו. רודפת אחריו, אולי.
אני מחפש קבוצה מצומצמת, עד 5 שחקנים שרוצים לבנות דמויות ולשחק אותם לעומק.
בנוגע לשיטה - הייתי רוצה להסתפק בדפי דמות עם רשימת רמת תכונות פשוטה כמו הכוח-חכמה-זריזות וכו' של פעם, קצת יכולות מיוחדות, ולא הרבה יותר מזה, עם כוונה להשתמש בהם יותר כדי לראות איזה מסגרת אופי השחקן רוצה לשחק.
אבל - אם הייתם רוצים לשחק דווקא עם מסגרת חוקים, אני אשמח לשמוע את זה מכם, ואז לדבר על מערכות פשוטות כמו fudge למשל.
בעיקרון אני בעד הרעיון של חופשיטה טהורה.
אני רוצה משחק שמחפש את העמקת העולם והעלילה, שמתנהל בסבלנות.
זמן תגובה רצוי הוא פעם ביום. אני יודע שזה יוצא איטי למדי, אבל אני עובד, ולפעמים נשאר לי זמן פנוי רק בערב קצת.
מרחקים
כל נער בכפר-חריץ או בכפר-נורד ידע שאם הוא רוצה כשיגדל להתפרנס בכבוד, הוא צריך כבר להתחיל ללמוד איך להילחם בגרזן ארוך, על סירה מתנדנדת, נגד יצורים שיכולים להרוג אותו בקפיצה אחת מן המים, או איך לזרוק צלצל-חנית או צלצל-חד-מוט בדיוק של קליעה בעין של דג ארסי.
הדייגים המשיכו בעבודה בחושך גמור בלי שהיו צריכים לפיד או פנס כדי לראות משהו. אפילו הניצנוץ הקטן ביותר של הגלים הספיק להם כדי לראות הכל - גם את הפרש עם הקסדה עם הקרניים, למרות שרכב על סוס שחור והיה עטוף כולו בשחור.
הוא אף פעם לא אמר להם שאסור להם לדבר, הפרש הזה. אבל הנוכחות המפחידה שלו שם, שהוא עומד ומפקח עליהם, שלא יגנבו דגים ושיעשו טוב את העבודה, בנוסף לעובדה שהם ממילא לא היו דברנים, הדייגים הקשוחים האלה, עשו את השקט הזה. אף פעם הם לא חשבו אפילו להתנגד אליו, או אל השר של כפר בקע, הכפר הכי גדול מהכפרים שלמרגלות הצוקים.
קודם כל - כי ברור שהם היו מכשפים, הוא והפרשים השליחים המפקחים שלו. גם ידוע (כך אומרות כל השמועות) שיש קשר ישיר בין השר לבין שני המיגדלים המכושפים השחורים, שעומדים על ראש רמת הצוקים, בפסגת היערות. כמובן - איש מהכפריים לא חשב שהוא יכול לעלות עד שם ולבדוק, אבל זה ברור שזה ככה.
וגם - מי יקנה את הדגים המפחידים האלה, שאפשר לאכול רק סוגים מועטים מהם, אם לא השר ושיירת הגמדים השחורים שלו, שיורדת מההר?
האוכל של הכפרים האלה לא היה דגים. היבולים של איזור המעיינות היורדים מהצוקים הספיק.
הם היו עניים, חוץ מהשר שגר בארמון, אבל הם חיו, בלילות ים אפלים ובימים מלאי ערפל. הם לא חשבו אף פעם לנסות לעזוב את המקום הנידח הזה, שספינות עוקפות את החופים שלו מרחוק, ולחזור למקום שממנו באו לפני מאות שנים, אחרי חורבן העיר.
הדרך אל פנים הארץ, שיצאה מרגלי הצוקים ועלתה לאורך החוף, ומהחוף על ההרים, היתה חסומה על ידי גמדים, ככה אומרים.
הצוקים היו תלולים מדי, והיערות שלמעלה היו צפופים מאוד. בקיצור - תושבי חוף נורנד ידעו שזה המקום שלהם, וזה השר שלהם, ואין אחרים.
OOG
אני מחפש שחקנים שירצו להתחיל במקום הזה, בסגנון שפוי של דמויות - אם לא בני אדם אז דמויי אדם שמתחילים (עם הסבר כלשהו) בקרב בני האדם.
במילים אחרות לא מתאימים לכאן דמויות שנראות כמו תולעים ענקיות זוהרות חסרות ידיים. כמובן - אפשר דמויות מכל גיל ומקצוע.
כל הקודם זוכה.
אני זקוק לכמה שיתחילו כתושבי האיזור, ולפחות אחד שיגיע כפליט מארץ אחרת, רחוקה ויותר מיושבת, עם דמות בעלת סוג אופי מתוחכם (טוב או רע, לפי הטעם) שנאלץ להימלט מהארץ הקודמת שמוקיעה אותו. רודפת אחריו, אולי.
אני מחפש קבוצה מצומצמת, עד 5 שחקנים שרוצים לבנות דמויות ולשחק אותם לעומק.
בנוגע לשיטה - הייתי רוצה להסתפק בדפי דמות עם רשימת רמת תכונות פשוטה כמו הכוח-חכמה-זריזות וכו' של פעם, קצת יכולות מיוחדות, ולא הרבה יותר מזה, עם כוונה להשתמש בהם יותר כדי לראות איזה מסגרת אופי השחקן רוצה לשחק.
אבל - אם הייתם רוצים לשחק דווקא עם מסגרת חוקים, אני אשמח לשמוע את זה מכם, ואז לדבר על מערכות פשוטות כמו fudge למשל.
בעיקרון אני בעד הרעיון של חופשיטה טהורה.
אני רוצה משחק שמחפש את העמקת העולם והעלילה, שמתנהל בסבלנות.
זמן תגובה רצוי הוא פעם ביום. אני יודע שזה יוצא איטי למדי, אבל אני עובד, ולפעמים נשאר לי זמן פנוי רק בערב קצת.
מרחקים