מלחמה בשלוש מערכות, פרק א'. [פועל]

זוהי שעת צהריים חמימה כאשר ארבעת האחים שבים הביתה סוף סוף. המשמר שלורד יוהן מינה עוזב אותם בשערי העיר, אך שתי דמויות לא מוכרות ממשיכות איתם.
החבורה רוכבת ברחוב הראשי, ליד המזרקה הגדולה שמול שערי הארמון הם פונים ימינה ועוצרים ליד בית גדול. השער נפתח בפניהם והם רוכבים דרך הגן אל הכניסה לבית שם נאספו בני משפחת רוז ומונסטון, גרגור וניקול בולטים בחסרונם. אווירה המתוחה שבין הארבעה מורגשת היטב, וברדתם מהסוסים חלקם מחליפים מבטים וחלקם מתחמקים ממבטים של אחרים.
אליס רוז נגשת קדימה חיוך על פניה. "טוב לראות אתכם, אפילו אם נסיבות הפגישה כה מצערות. במיוחד אותך איליין, כבר שכחתי כמה את נאה. אני מניחה שתרצו לראות את הוריכם מיד, אך לצערי הרב זה בלתי אפשרי. כנראה שהמחלה שלהם מדבקת. הרופא שלנו מסכן את עצמו בכך שהוא מטפל בהם, אך אין סיבה שתסכנו את עצמכם. אני בטוחה שכולכם עיפים, הרשו לי להזמין אתכם לכוס יין. יש לי שאלות רבות, ואני בטוחה שגם לכם."
"ג'וג'?" נורה מלמלת, בוהה באוויר. אליס מרימה אותה על ידיה "כן, מתוקה, ג'ורג' פה. בואי נכניס אותך פנימה, איפה שחם ונעים."
בריג'ט מונסטון מצקצקת בלשונה ומביטה באחים "נו, תראו אתכם. החלטתם לצאת להרפתקאות כמו דיסטריוס שלנו, מה?" היא מביטה לכיוונו של מארו "הדאגתם את כולנו למוות. אלכס, לפחות ממך הייתי מצפה..." בעלה מניח את ידו על כתפה.
"אל תשימו לב אליה, אבל הדאגתם אותנו מאוד. נורה בקושי ישנה, הילדה המסכנה."
"גרגור המסכן, הוא חלה מרב דאגה." שתיקה כבדה נופלת לאחר הכרזה זו של בריג'ט.
לאחר כמה רגעים אליס מחייכת "נו, מה אנחנו עומדים פה בחוץ כמו חבורת סוחרים. ארבעתכם, תתרעננו מהר, ואנחנו מחכים לכם במרפסת הגדולה. חבל לשבת בפנים בכזה מזג אוויר."

פ"ט

"שלום לך אליס..." ג'ורג' אומר ומעלה חיוך מאולץ על פניו. הוא יורד מסוסו וניגש לחבקה. "שלום לכולכם. סליחה שהדאגנו אתכם כל-כך".
לאחר מכן לוקח את נורה לידיו ופולט אנחה.
"היכן סר רוברט?"

תיאור חיצוני:
בחור בגובה ממוצע, עם פנים נעימות וגוף מחוטב. עיניים בצבע זית, שיער חום קצר, זקן "צרפתי".
כרגע לבוש בבגדי רכיבה, שחדי ההבחנה יכולים להבין כי הולבשו בחיפזון רב. כמו כן, הבגדים נראים קצת גדולים, ובקיצור, לא הולמים אותו בכלל.
הבעת פניו כרגע מודאגת מאד, עיניו מלאות יגון. שקי שינה גדולים מתחת לעיניו, סריטה מתחת לעין ימין. כאשר הרים את נורה, היה אפשר לשים לב להבעת כאב שעברה בן רגע על פניו. קצת צולע.

יו צועד קדימה. מניח ידו על כתפו של ג'ורג'.
"טוב לראות אותך, דודן."
הוא מרים את מבטו ומסתכל בשבים.
"טוב לראות את כולם בריאים ושלמים. בואו, נכנס ונשב. יש לנו דברים רבים לדבר בהם".

תאור חיצוני:
בחור גבוה, נושא את עצמו בהדרת כבוד. שערו שחור וקצר, עיניו שחורות גם כן.
הוא לבוש בבגדים הדורים שמסמנים אותו בבירור כאציל. כרגיל, הופעתו מכובדת ומוקפדת מאוד. ציפורניו עשויות והוא מסורק ומטופח, כאילו נמצא באירוע ממלכתי.

אלכסנדר מביט בכולם נראה שמשהו מתריד אותו. מתחיל להיתקדם לאט לאט אל בריג'ט שם את ידו על כתפה ואומר "הבה ניכנס לבפניפ ונמשיך את השיחה כבר שם"

תאור חיצוני:
בחור בארך בגובה 1.70 מטר, נירא חיוור שערו הארוך אסוף בקשר. עיניו ירוקות לבוש בבגדי רכיבה שכמו אצל גורג' הם לא הכי מתאימים לו בגודל, על ידיו כפפות וכל פניו מלאות בזיפים.

איליין מהנהנת בחיוך להערה של אליס, מביטה מסביב על הנוכחים על מנת לבדוק אם מישהו
חסר - כשג'ורג' שואל היכן סר רוברט היא מפנה את תשומת ליבה אל אליס בציפייה להיענות.


תיאור חיצוני:
שיערה הבהיר קלוע בצמה בעזרת סרט כסוף, אפורת עיניים בשנות השלושים לחייה.
לבושה בפשטות יחסית לבת אצולה, שמלה אפורה עם עיטורים שחורים.
על מותניה חגורה וחרב.
עמידתה אינה זקופה עוד, פנייה מביעות עייפות ומוטרדות מעטה ,אך גישתה אדישה.

מייקל, בשינוי קצב מהיר, עובר לחיוך עמוק.
"כרגע ליידי, אני נראה אפילו יותר גרוע מסוחר אני מניח".
מעביר ליטוף קל על ראשה של נורה, מתמטח, ומפהק פיהוק של הקלה.
"רבותיי, אני מצטער, אבל הייתי רוצה לבקר את אבינו לפני שנתאסף, הייתי רוצה לראותו לפני שהמחלה תיקח אותו, סיכון או לא סיכון."

תיאור חיצוני מהיר:
שיער שחור עד הכתפיים, פרוע ולא מסודר, פנים אציליות, גוף אתלטי.
נושא עליו כמה סחבות, ו ווסט רוכבים מעור זול. מסביב לחגורתו תלויה חרב.

אלכסנדר מפנה את מבטו לכיוון מייקל ואומר:
"הבה ניכנס ונברר את מצב אבינו ואימנו יותר לעומק ואז ניראה מה אנו עושים לגבי הביקור אצלהם, אם אינך לא מתנגד לזה מייקל"

ג'ורג' מסתכל על שניהם. "מייקל, בוא נכנס תחילה. נדבר עם הרופאים, נברר מהו מצבם..." הוא עוצר בפתאומיות, כנזכר במשהו. הוא פונה אל אליס: "אנא, דאגי לכך שילוו את האדון" הוא מצביע על אחת מהדמויות שהגיעו איתם "אל חדר הורי - זהו רופא שלורד יוהן ברוב נדיבותו שלח אתנו, למקרה שיוכל להיות לעזרה."

הוא מסתובב בחזרה אל מייקל: "אחי, הווה נתלווה פנימה, מזג האוויר סוער. היה בטוח שגם אני רוצה לראות את הורינו, למרות שאני לא נחרץ כמוך להאמין שזהו סופם." הוא מדגיש את החלק האחרון במשפט.

אליס מחייכת אל כולם. "נדיב מצד לורד יוהן לשלוח לנו את אחד מרופאיו. אני אדאג שאחד המשרתים ילווה אותו לשוחח עם הרופא שלנו. אם כי, אינני בטוחה שנרצה להסתכן בעוד אדם שידבק. אני בטוחה שהוא ישמח ליעץ." היא נכנסת פנימה ומובילה את כולכם למרפסת, שם ממתינים רוברט רוז, בני משפחת מונסטון, סר הול ואוסטין מנדר. אליס קוראת לרופא החדש ונעלמת למספר רגעים.
לאחר ברכות וחיבוקים מצד כל הנוכחים, כולם מתישבים בחזרה. יין נמזג ופירות מופיעים על השולחן.
"יקירי" רוברט מרים את כוסו "אולי מין הראוי שהינו שותים לכבוד חזרתם מן השבי בריאים ושלמים, אחיני היקרים, אך עליי להרים כוס זו לכבוד בריאותם של אחי היקר ואישתו, מי יתן והאל ישמור עליהם." לאחר שכל המסובים לגמו מהכוס הוא לוקח נשימה עמוקה ופונה אל כולם.
"בימים האחרונים ניסינו להסתיר את דבר ואופי מחלתו של גרגור. התסמינים שלו ברורים, הוא לוקה בפסיכוזה מסוימת. התסמינים האלה מופיעים כרגיל אצל אנשים שמילוי הצורך נמנע מהם לאורך זמן, אך המקרה של אביכם אינו כזה. בנוסף לכך, וזהו החלק המדאיג ביותר, מחלתו נוטה לעבור לאחרים ששוהים בסביבתו. שלושה מהמשרתים שהיו בסביבתו לקו באותם התסמינים, וכפי שזה נראה הליידי ניקול גם כן."
גרונו ניחר לרגע, והוא לוגם מהיין. אליס מניחה את ידה על ידו וממשיכה בדברים "ניסינו לשמור על כך בשקט, בתקווה שהוא יחלים כדי לא ליצור פאניקה. אך הוא אינו מחלים אל-אף הטיפולים הסטנדרטים, והדבר אומר דרשני."
"בנוסף לכך" אוסטין מנדר אומר "עלי לומר זאת בצער רב, אך עלינו להתכונן לאפשרות שאביכם... שהלורד היקר שלנו לא יהיה איתנו הרבה זמן."
"אוסטין!" בריג'ט מתפרצת "לא אומרים דברים שכאלה."
"די לך, יקירה." אליס אומרת "זה כואב לכולנו. לשם כך הזמנו לכאן את אוסטין, כולנו סומכים עליו שהוא יוכל לתת את עצתו בנושא כאוב זה. "מארו, רציתי שתהייה כאן לא רק מסיבות סנטימנטליות, בסופו של דבר אולי תוכל לתרום לנו מנסיונך בנושא הצורך. אם זו אכן תחילת של מגפה, ושמעתי ליחשושים שברחובות מסתובבת מחלה מסתורית, נזדקק לעצתך."

פ"ט

אביגיל לוקחת לגימה מהיין, מבט מהורהר על פניה. ניכר כי היא אינה מרוכזת במלואה בשיחה, וישנם דברים נוספים אשר מעסיקים את מוחה כרגע
כמה מעניין, שהאחים חזרו בדיוק בזמן זה, כאשר הוריהם תלויים בין שמים וארץ ללא דרך מוצא נראית לעין
אולי שיספרו כבר על מה בדיוק קרה להם במקום הזה שהם היו בו ?


תיאור חיצוני:
שיערה האדמוני אינו אסוף בצורה מיוחדת, מה שמאפשר לבריזה הקלילה לפזר אותו קלות, ומסב לה עונג רב
עיניה הירוקות מנצנצות בשמש אחר הצהריים, ועורה הבהיר החל מקבל גוון אדמדם קל מהישיבה בשמש

ג'ורג' מתיישב עם נורה על ברכיו.
הוא לא לוגם מהיין, הבעת פניו מודאגת נורא. "רוברט, אנא... מה זאת אומרת פסיכוזה מדבקת? זה נשמע כמו סיפור אגדה. ואפילו אם נצא מנקודת הנחה שאתם צודקים... כמה זמן צריך לשהות בקרבתו כדי "להדבק" בדבר הזה? וכמה זמן בכלל כל זה נמשך? איך כל יושבי האחוזה לא חלו באותה המחלה? ומה עלה בגורלותיהם של שני המשרתים?" קולו מלא יגון.

רוברט מושך בכתפיו. "אני לא יודע מה לומר לך. המשרתים נמצאים בהסגר כרגע. הם מטופלים בהקראת קטעים, כמו שמקובל בכאלה מיקרים. אני לא יודע כמה זמן זה לוקח להדבק אם בכלל, אני יכול להגיד שזה לא יהיה חכם לבדוק את זה על עצמך. קיוויתי שמארו כאן יוכל לשפוך אור על הנושא, כי בעיקרון, הניחוש שלך טוב כמו שלי."

אלכסנדר:

"מה הם התסמינים שהופיעו אצל אבינו?"

אליס שוקלת את השאלה לרגע ואז עונה "הוא מדבר אל אנשים שאינם נמצאים שם, לעיתים צועק, לעיתים צוחק ללא סיבה ברורה. מספר פעמים הוא נהג בתוקפנות כלפי אנשים אחרים. הרופא אמר שאלה סימפטומים סטנדרטים."

לגנה- פ"ט.

ג'ורג' קם, מעמיד את נורה על הרצפה, אך ממשיך ללטף אותה בהיסח דעת...
"רוברט, אם אלו הם הסימפטומים היחידים, הייתי רוצה ללכת לראות את הורינו בהקדם האפשרי. רצוי אף עכשיו. ובבקשה אל תגיד לי שוב שאני מסכן את עצמי. הבנתי זאת היטב." הוא עוצר לרגע, חושב. "והייתי רוצה לדבר איתך בפרטיות, אם זה אפשרי." מוסיף.

מייקל:

" אני מניח שאין ביכולתינו לעשות הרבה.. " אנחה של אכזבה.
" אהה! " שולח אגרוף אל השולחן " אני לא מאמין!, כמה זמן לא היינו? ו איך זה שכולם שותקים בקשר לנושא?! "

אליס מניחה את ידה על ידו של מייקל. "אם הייתם פה, הייתם הראשונים לדעת. אני מפצירה בכם, אל תגשו אליו. סילחו לי שאני מעלה את הנושא, אבל אם היורש המוכרז ידבק במחלה גם כן, יהיה פה תוהו ובוהו" היא מביטה באיליין "זאת אומרת, יותר ממה שיש לנו עכשיו"
"ג'ורג', אני מבקש ממך." רוברט פונה אליו "אהבת הורים היא אהבת הורים, אבל אין דבר שתוכל לעשות מאשר עוד נזק. לפחות תשקול את זה בהיגיון ולא מתוך סערת רגשות. לדבר... אנחנו יכולים לגשת הצידה גם עכשיו."

סטס, ג'ורג'- פ"ט.

ג'ורג' מסתובב בחדות אל אליס: "מה זאת אומרת 'היורש המוכרז'? אבי כבר הכריז על יורש?"
לאחר מכן פונה אל רוברט שוב: "איזה הגיון יכול לפעול כאן? מחלת נפש מדבקת? לא שמעתי על דבר יותר הזוי מזה בחיי!" הוא כמעט צועק. הוא תופס את עצמו, מרוקן את כוס היין שלו בלגימה אחת, מוזג לעצמו שוב. "כמה זמן הם כבר במצב הזה, באמת?"

לאחר ששתקה מאז הגעתה אל הטירה, איליין מעידה על נוכחותה בפנייתה אל רוברט:
"אם ג'ורג' כל כך נחוש בדעתו לבקר את אבינו, אני חושבת שלהתעקש על ההפך יהיה
חסר טעם." מביטה בזלזול לעבר ג'ורג'.
לאחר לגימה מהיין היא פונה אל אליס: "אבינו הכריז על יורש העצר לפני שדבקה בו
המחלה ?" ומוסיפה בעצבנות מעטה : "ולא הודיעו לי על כך?"

אליס מתופפת על השולחן ונמנעת מלהביט בעיני הנוכחים "הלורד לא הכריז על יורש, אבל אנחנו מקווים שהוא יכריז בשלב מסוים. בהנחה שהוא יחזור לצלילות דעת, לפחות לזמן קצר. המחלה אובחנה לפני שלושה ימים, אך הרופא טוען שסממנים מוקדמים היו לפני חודש."
לאחר שהיא מסימת את דבריה רוברט אומר "אני חייב לבקש מכם, שוב, אל תסכנו את עצמכם. גם ככה הבעיה חמורה."