אינדקס שו"שים קודמים של "האש והריק":
אינדקס האש והריק, דברים כלליים:
יש עלי עומס מטורף, ומאחר וכרגע יש לי זמן פנוי אני אשלים את השו"שים שלא הספקתי לכתוב.
בכל מקרה:
מורגן ואלטר
לפני מאה או מאתיים שנה מורגן היה שפוי, הוא יודע זאת בוודאות. או בטוח למדי. או חושב שהוא זוכר. או שאין לו מושג - למי זה בכלל אכפת?
הוא אהב מישהי, היא הייתה אחת מילדי היער (או לפחות זה מה שזכור לו), והיא הייתה הכל בשבילו. הוא היה מוכן לעשות עבורה הכל, הוא ויתר על מקצועו כסייר בים החול בשביל להיות איתה, רצח את כל מי שהכיר לפי בקשתה, אבל כדרכם של ילדי היער היא השתעממה ממנו במהרה, ונטשה אותו, וכאשר הוא התחנן בפניה שתישאר היא לקחה עימה את שפיותו על כך שהעז לנסות ולעמוד בדרכה.
כמובן שהוא היה מוכן לסלוח לה על זה, מבחינתו השפיות שלו היא מחיר פעוט בתמורה לרגעים המעטים הנוספים שהוא קיבל כאשר היא לקחה את השפיות שלו, וכך גם הנשמה שלו - מחיר פעוט.
כאשר חמדנות הופיע בפניו והציע לו הצעה: נשמתו של מורגן ושירותו תמורת זמן נוסף בעולם החיים כדי שיוכל להמשיך בחיפושיו חסרי התוחלת והאינסופיים אחרי אהובתו - מורגן לקח את ההצעה ללא כל היסוס.
מורגן אמנם הפסיק להיות סייר שממות - ברגע בו הוא בגד בשבועותיו ורצח את שאר חברי המסדר, כמו גם התאהב הוא מעל בשבועות הללו, אבל הידע שהיה לו לגבי ים החול לא נעלם, והוא מכיר את ים החול יותר טוב מכל יצור חי כיום - אולי מלבד קורוסקר, כרוז המדבר - וכאשר סוחרים או נוודים אובדים בים החול יש סיכויים לא נמוכים שמורגן יצוץ יש מאין, ויציע להדריך את האובדים למחוז חפצם.
מורגן לא מקריב את האנשים לחמדנות וכך מעביר לו את נשמותיהם, למרות שזה היה הצד שהוא היה אמור למלא בעסקה עם חמדנות - הוא לא ברברי. הוא דואג שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת עבורו.
כאשר מורגן אינו מדריך אובדים או מחפש את אהובתו הוא נוהג לגלף את דמותה בעץ או לפסל אותה בחומר ואבן, ולאחר מכן להאניש את הפסלים בנשמותיהם של אלו שאבדו במדבר, וכך לייצר לעצמו צבא גלמים בדמות אהובתו, כאשר הפסלים מבצעים את העבודה המלוכלכת של הרג האנשים והכנסת נשמתם לפסלים נוספים.
חמדנות לא מתלונן על התנהגותו המוזרה של מורגן - מידי פעם הוא פשוט בא ולוקח איתו חלק מהגלמים והנשמות שבהם, ובתמורה מאריך את חייו של מורגן.
מורגן הוא בן אנוש לבוש גלימות בצבע החולות שמגוננות עליו מהשמש היוקדת של המדבר, וכאשר הוא בא במפגש עם הדמויות הוא לא מנסה להסתיר את שגעונו - כמה שיותר מאפייני שגעון שיכול לזרוק השה"ם יותר טוב.
קרסי הרפתקה:
1) הברור מאליו - הדמויות נאבדות במדבר ומורגן מוצא אותן.
2) הדמויות יכולות גם לשתף פעולה עם מורגן - אם הן ינסו לעזור לו למצוא את אהובתו הוא יכול להוכיח את עצמו כבעל ברית נאמן ויעיל.
3) הדמויות צריכות למצוא מקום כלשהו במדבר, ואיש אינו יודע היכן נמצא אותו מקום - איש מלבד מורגן.
4) אחת או יותר מהדמויות היא צאצאית של סיירי המדבר בהם טבח מורגן, והיא מחפשת נקמה.
5) אחת הדמויות בעלת קשר כלשהו לאהובתו של מורגן - קרובת משפחה, ידידה, אויבת או אולי אפילו אהובתו של מורגן עצמה.
6) אולי הדמויות נלחמות כנגד חמדנות, ובמקרה שכזה מורגן יכול להיות "איש קשר" של חמדנות דרכו הן יוכלו למצוא אותו.
7) הדמויות צריכות להשיג צבא, והן שומעות על צבא הגלמים של מורגן.
יש עלי עומס מטורף, ומאחר וכרגע יש לי זמן פנוי אני אשלים את השו"שים שלא הספקתי לכתוב.
בכל מקרה:
מורגן ואלטר
לפני מאה או מאתיים שנה מורגן היה שפוי, הוא יודע זאת בוודאות. או בטוח למדי. או חושב שהוא זוכר. או שאין לו מושג - למי זה בכלל אכפת?
הוא אהב מישהי, היא הייתה אחת מילדי היער (או לפחות זה מה שזכור לו), והיא הייתה הכל בשבילו. הוא היה מוכן לעשות עבורה הכל, הוא ויתר על מקצועו כסייר בים החול בשביל להיות איתה, רצח את כל מי שהכיר לפי בקשתה, אבל כדרכם של ילדי היער היא השתעממה ממנו במהרה, ונטשה אותו, וכאשר הוא התחנן בפניה שתישאר היא לקחה עימה את שפיותו על כך שהעז לנסות ולעמוד בדרכה.
כמובן שהוא היה מוכן לסלוח לה על זה, מבחינתו השפיות שלו היא מחיר פעוט בתמורה לרגעים המעטים הנוספים שהוא קיבל כאשר היא לקחה את השפיות שלו, וכך גם הנשמה שלו - מחיר פעוט.
כאשר חמדנות הופיע בפניו והציע לו הצעה: נשמתו של מורגן ושירותו תמורת זמן נוסף בעולם החיים כדי שיוכל להמשיך בחיפושיו חסרי התוחלת והאינסופיים אחרי אהובתו - מורגן לקח את ההצעה ללא כל היסוס.
מורגן אמנם הפסיק להיות סייר שממות - ברגע בו הוא בגד בשבועותיו ורצח את שאר חברי המסדר, כמו גם התאהב הוא מעל בשבועות הללו, אבל הידע שהיה לו לגבי ים החול לא נעלם, והוא מכיר את ים החול יותר טוב מכל יצור חי כיום - אולי מלבד קורוסקר, כרוז המדבר - וכאשר סוחרים או נוודים אובדים בים החול יש סיכויים לא נמוכים שמורגן יצוץ יש מאין, ויציע להדריך את האובדים למחוז חפצם.
מורגן לא מקריב את האנשים לחמדנות וכך מעביר לו את נשמותיהם, למרות שזה היה הצד שהוא היה אמור למלא בעסקה עם חמדנות - הוא לא ברברי. הוא דואג שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת עבורו.
כאשר מורגן אינו מדריך אובדים או מחפש את אהובתו הוא נוהג לגלף את דמותה בעץ או לפסל אותה בחומר ואבן, ולאחר מכן להאניש את הפסלים בנשמותיהם של אלו שאבדו במדבר, וכך לייצר לעצמו צבא גלמים בדמות אהובתו, כאשר הפסלים מבצעים את העבודה המלוכלכת של הרג האנשים והכנסת נשמתם לפסלים נוספים.
חמדנות לא מתלונן על התנהגותו המוזרה של מורגן - מידי פעם הוא פשוט בא ולוקח איתו חלק מהגלמים והנשמות שבהם, ובתמורה מאריך את חייו של מורגן.
מורגן הוא בן אנוש לבוש גלימות בצבע החולות שמגוננות עליו מהשמש היוקדת של המדבר, וכאשר הוא בא במפגש עם הדמויות הוא לא מנסה להסתיר את שגעונו - כמה שיותר מאפייני שגעון שיכול לזרוק השה"ם יותר טוב.
קרסי הרפתקה:
1) הברור מאליו - הדמויות נאבדות במדבר ומורגן מוצא אותן.
2) הדמויות יכולות גם לשתף פעולה עם מורגן - אם הן ינסו לעזור לו למצוא את אהובתו הוא יכול להוכיח את עצמו כבעל ברית נאמן ויעיל.
3) הדמויות צריכות למצוא מקום כלשהו במדבר, ואיש אינו יודע היכן נמצא אותו מקום - איש מלבד מורגן.
4) אחת או יותר מהדמויות היא צאצאית של סיירי המדבר בהם טבח מורגן, והיא מחפשת נקמה.
5) אחת הדמויות בעלת קשר כלשהו לאהובתו של מורגן - קרובת משפחה, ידידה, אויבת או אולי אפילו אהובתו של מורגן עצמה.
6) אולי הדמויות נלחמות כנגד חמדנות, ובמקרה שכזה מורגן יכול להיות "איש קשר" של חמדנות דרכו הן יוכלו למצוא אותו.
7) הדמויות צריכות להשיג צבא, והן שומעות על צבא הגלמים של מורגן.
