כמה תהיות לגבי חרבות תבונתיות

[Anonymous]

חרבות תבוניות תמיד נחשבו, אצלי, לבעייתיות. נראה שברמה הבסיסית מי שייצר אותם יצא מהנחת היסוד שהוא סייף גרוע מאד ולכן החרב צריכה לבצע עבורו את כל העבודה והוא רק יעמיד פנים שיש קשר בין מחשבותיו למעשיה. אפילו סייף מעולה יתקשה להתמודד מול צבא; סייף שמצוייד בחרב תבונית, לפי המסורת, יכול
להתמודד עם עשר צבאות ועוד לצאת מזה שלם. אפילו אם אותה חרב תבונית הינה
חרב מטילת לחשים(כלומר אותו קוסם שיצר אותה במקור היה גם קוסם גרוע בנוסף
להיותו סייף גרוע) ה-'סייף' יתעייף בסופו של דבר מכל ההתעמלות הזו. דבר נוסף הוא האפשרות שקוסם מעולה שעובד אצל האויב ישתלט על החרב או לפחות ידאג
שהחרב לא תמצה את מלוא האפקטיביות שלה בקרב.
לאחר שיוצר החרב המקורי מת, החרב התבונית(בהנחה שהקסם הטבוע בה לא התפוגג) נופלת בידי הרפתקן. השאלה באיזו דרך הוא רכש אותה היא חשובה- אם הוא קנה אותה(קשה להאמין שחרבות כאלה עומדות למכירה אבל...), סביר להניח שהוא, אם הוא לא קוסם בעצמו, יהיה נתון לשליטה הולכת וגדלה של החרב עצמה. אנשים נוטים לשכוח שחרב תבונית והסייף הם מערכות רפלקסים נפרדות- החרב חייבת ליצור קשר כלשהו עם הסייף כדי שלא יווצר דיסוננס במהלך הקרב. תכליתה של כל חרב תבונית היא לפעול; דבר זה הופך את ההרפתקן ההיפותטי שלנו ליצור צמא דמים ממש בעיני הסביבה שלו(החרב משתלטת על ההרפתקן והופכת אותו לכלי הקיבול שלה ותו-לאו). אם ההרפתקן קנה אותה, ההתדרדרות איטית יותר. אם הוא מצא אותה באיזו ערימה, ההתדרדרות תהיה יותר מהירה משום
שהוא לא ינקוט באמצעי זהירות מתאימים.
לסיכום, לאחר שהצבעתי על כל מגרעותיה של חרב תבונית, וכמה מאלה בטח עלו באופן עצמאי בדעתם של כמה אנשים, מדוע אנשים חושבים שחרב תבונית מטילת לחשים היא פריט חיוני בציוד שלהם?

 

[Ferenheit]

אלא אם נשמתו האפילה של מג מקולל כלואה בתוך החרב היא לא תטיל חשים בדרך כלל, אלא תפעיל כוחות דמויי-לחש. הבדל גדול מאוד.

חרבות תבוניות הן לא סתם איזה חפץ שמטיל לחשים יצר כדי שתילחם במקומו, חרב קסומה, מכל סוג, תבונית או לא תבונית, היא חרב שגלום בה פוטנציאל כלשהו, היא רוטטת בתדר נמוך מאוד, חדה באופן יוצא דופן (מונובלייד), רכה וקשה כאחד, בלתי ניתנת להשמדה, נושאת עימה מטען רוחני-גורלי-היסטורי-אישיותי (גורל ירוק).

חלק מהעניין (מעבר לדרך הספציפית שבה חרב קסומה משפרת את כישורי הלחימה של האוחז בה) הוא המיתוסים שנקשרים בחרב, ההילה שהיא אפופה בה, החשיבות הרגשית שלה לאוחז, לבעלים המקורי, ולכל אדם אחר בכלל.

חרב תבונית לוקחת את העניין הזה צעד אחד קדימה. היא תבונית בדרך כלל מאחת מכמה סיבות:
א. סיבה נדירה למדי היא בדידות של יוצר החרב. חרבות כאלה (Beef) הן צעקניות, רועשות, מאוסות, קולניות ולעצרנו - לא מוגבלות לטלפטיה. Beef הייתה ידועה במיוחד כי היא גם יכלה להפוך את האוחז בה לבלתי נראה (אבל לשתוק היא לא למדה מעולם). אפשר לקחת את זה לכיוון אחר, חרב בעלת אישיות מהורהרת, עמוקה, פילוסופית.
ב. החרב נוצרה לשירות מטרה מסוימת. כדי לשרת את המטרה טוב יותר היא צריכה תבונה מסוג מסוים. יכולת להכיר באירועים שסביבה, מודעות לעצמה ולמקומה בתוך האירועים, יכולת השפעה על האירועים הם שלושת השלבים של השגת המטרה. הגשמת התכלית שלשמה נוצרה החרב. חרב תבונית כזאת לא רק יעילה יותר כאשר מדובר בנסיבות שלשמן נוצרה (תוסף +5 נגד שדים מול התוסף +2 הרגיל לחרב שמטרה השמדת שדים) ויש לה יותר מיכולת מוגבלת להשפיעה על האוחז בה (האוחז נתקף בהתקף אמוק כאשר הוא נתקל בשד) אלא היא יכולה לנסות להשפיע לטובת ייעודה בדרכים עקיפות יותר (להרוג את מרשתי השד, את מי שמתעתד לזמן שד, להוביל את האוחז לארץ מרוחקת שבה פועלים כוחות שדים וכו').
ג. יוצר החרב לא יצק יישות חדשה לתוכה. שבב של נשמה\תודעה\יישות משהו אחר כלוא בחרב (מרצונו\נגד רצונו\מאז ומעולם ובלי ידיעתו). התעוררות התודעה בחרב יכולה לקרות ברגע היצירה, כתוצאה מלחש Magic Jar שהשתבש או מגירסה שונה שלו, באופן ספונטני עקב נסיבות קסומות\ממקור שמיימי.
חרב יכולה גם להכיל איזשהו Ancestral Daishu - בעלי החרב הקודמים, במשך מאות השנים שעברו... חלק מהם נותר עם החרב, חלק מאישיותם, מעלליהם... מישהו ידע כיצד להעיר את זכרון החרב\באופן ספונטני החרב מתעוררת עם אישיות שהיא סינתזה של מה שקרה בעברה או מספר אישיויות שחולקות גוף אחד.
הסמוראים באופן היסטורי (וגם ב- Oriental Adventures) האמינו שלחרב של אבותיהם יש מטען שהיא נושאת עימה. חרבות אלו היו בעלות חשיבות מיוחדת לסמוראי, למשפחה ולשושלת.

 

[Ogmios]

מסיבה אחת ויחידה - כי היא יוצרת סיטואציות מעניינות למשיק תפקידים.

קודם כל, אדם שיוצר לעצמו חרב תבונתית אינו בהכרח סייף גרוע. הוא רק אדם שרוצה להשקיע מראש את המשאבים הנחוצים ליצירת החרב הזו כדי שתחלץ אותו ממצבים שיהיה לו הרבה יותר קשה (ואולי אף בלתי אפשרי) להחלץ מהם בעצמו. במילה אחת - צופיפניק (ע"ע "הייה נכון"). האם מכשף שמכין לעצמו מטה מגיוס הוא מכשף רע? האם השר האפל שחישל את הטבעת האחת היה נטול עוצמה? לא נראה לי. הוא בסך הכל רוצה ליצור לעצמו חפץ קסום רב עוצמה שמסוגל לקדם בעצמו את האינטרסים של הדמות כשהדמות עצמה חלשה מידי לעשות זאת.

לעניין ההרפתקן שמוצא את החרב התבונית כמה מאות שנים מאוחר יותר. ראשית כל, אין הכרח שיהיה קונפליקט בין השחקן לחרב, אם מטרותיהם בעולם דומות (מה שנפוץ מאד בפנטזיה אפית במיוחד "הגיבור החדש שקם ונוטל את חרב העידנים למגר את הרשע השולט בעולם...", וכו').
במקרים יותר נפוצים, הרפתקנים רוצים את החרבות האלה משתי סיבות פשוטות - תאוות כוח והיבריס (הובריס?). אף אחד לא טיפש מספיק בשביל לרצות להשתעבד לחרב תבונתית (טוב, נו, אולי כמה אנשים בעלי נטיות מזוכיסטיות חריגות במיוחד. רוב האנשים הרגילים לא ישתעבדו מרצונם לחרב תבונתית). אבל לא מעטים הם האנשים שרוצים את העוצמה של החרב ומאמינים שדווקא הם יהיו חזקים מספיק לכפות את רצונם עליה (שוב, בדיוק כמו שכמעט כל מן דהו בשר הטבועת מנסה להשיג את הטבעת האחת).

לסיכום, נחזור לנקודה הראשונה - חפצים כאלה מאפשרים רגעים של משחק תפקידים נהדר. צריך לדעת לשחק אותם כמו שצריך ולא להשתמש בחרב תבונית סתם כתירוץ להעמיס על השחקנים עוד ועוד פריטים קטלניים.

 

[shadowfax]

קח את אחד מסיפרי מייקל מורקוק על אלריק וחרבו, תוכל לקבל קצת רעיונות לחרבות תבוניות, אתה יכול גם לראות את סירטי "שר הטבעות" שם אומנם אין חרב אך הטבעת היא תבונית.

 

[The oldman]

OFF-TOPIC לחלוטין הבאתם לי כזה רעיון נבזי להתעללות בחבורה שלי, אויייי, אני יודע מה הולך לקרות לחבורה שלי בקרוב

 

[Ferenheit]

אין יותר רע ממנו, בילבו לא היה יוצא מהמאורה של סמוג חי.

 

[The oldman]

המטרה היא לא להרוג אלא להתעמר
החבורה שלי הורגת את עצמה די ביעילות. ע"ע התקפה של אורקים על המאהל באמצע הלילה, החבורה יוצאת לרדוף, מאבדת את האורקים, ואז מחליטה בחוכמה רבה להשאיר זקיף בודד בנקורה שבה איבדו את האורקים ולחזור חזרה למחנה.
NEEDLESS TO SAY מה קרה בהמשך.

 

[Ogmios]

Stupidity. The worst of all mortal sins

 

[Mejjnor]

אז קודם כל, בואו נצמד בכל זאת לנושא. (ודניאל: לא אם יש לי מילה בנושא... )
מה שהתעלמתם ממנו כאן טוטאלית, הוא העובדה שצמד המילים "חרב תבונית" אומר דברים שונים לאנשים שונים.
מבחינתי, למשל, חרב תבונית היא חרב תבונית ותו לא. כלומר, זאת חרב שבדרך כלשהי קיבלה מודעות עצמית. היא יודעת שהיא קיימת, מודעת בדרך לא דרך לעולם סביבה, היא יודעת מה היכולות שלה והיא יודעת כיצד לנצל אותן בדרך הטובה ביותר. עכשיו כל זה עוד לא אומר שיש לה דרך כלשהו לבטא את הידע הנ"ל. (למרות שהיא יכולה ללמוד לשנות את אופי התנודה שלה ולהפיק צלילים שונים כאשר היא פוגעת במשהו.)
לאומת חרבות תבוניות, יש חרבות קסומות, שלכל אחת יש את היכולת שלה. יש חרבות שהקסם שלהן הוא להפוך את האוחז לסייף ברמה סבירה עד מקצועית. ישנן חרבות שקסמן הוא בכך שאינן נכהות לעולם. כאשר חרב תבונית נוצרת ע"י קסם, סביר שיתנו לה גם דרך כלשהי לבטא את תבוניותה, בין אם זה בדיבור פשוטת בטלפאטיה או דרך אחרת שאיני מעלה על דעתי ברגע זה. חרב כזו, שאין לה יכולות קסומות מעבר ליכולת התקשור שלה, עדיין יכולה להפוך את האוחז בה לסייף מוצלח, בהנחה שיהיה מוכן להשקיע בזה את הזמן והמאמצים.
בהבנה זו, הסיבה העיקרית בכמיהה לחרב תבונתית, היא כמיהה סה"כ לחברה. אמנם לחברה מסוג די מסוים וגם האנשים שמחפשים חברה מסוג זה הינם בעלי מבנה נפשי מיוחד במינו, אבל זו עדיין לא יותר מכמיהה לחברה.

 

[Ferenheit]

לא הבנתי איך אתה מפריד בין חרב תבונית לחרב קסומה תבונית ? היש דרך שבה חרב יכולה להפוך לתבונית שאינה קסומה ?
מעבר לכך: חרב תבונית שאין לה שום דרך להביע את עצמה היא לא מעניינת (כי אף אחד לא יודע שהיא תבונית) אלא אם היא מתעוררת בהמשך\הייתה פעם תבונית והשתתקה אחרי אירוע מהותי.

 

[Mejjnor]

חרב תבונית קסומה היא חרב שיש לה יכולת קסם כלשהי, בדרך כלל יכולת לתקשר עם העולם סביבה.
ואתה צודק, להיות סתם תבונית זה לא הרבה כיף, בדיוק כמו שזה לא תענוג לשכב בבית חולים, כשאתה משותק בכל מקום חוץ מהמוח... צריך ללמוד להתגבר על זה. החרב יכולה לפתח שליטה עצמית ברמה מסוימת, ואולי אפילו דרך לתקשר עם העולם, אבל "בשביל כבוד צריך לעבוד".

 

[Anonymous]

נקודה מעניינת שעלתה כאן היא באמת יכולת השליטה של חרב תבונית ביכולות שהיא מעניקה. כלומר חרב תבונית שביחסים טובים עם בעלייה תיתן לו את מלוא התמיכה, אך לעומת זאת חרב תבונית שמתעבת את בעלייה תוכל לשלוט על כוחותייה, וכך בעצם לנסות ולהיפטר מהבעלים