מבט זריז אל המחנה מגלה שזהו המצב. השודדים שערים מתאספים במעגל סביב שתי דמויות שפיהן קשור - צוות ההתגנבות של להבת הכסף. הם חבוטים ומדממים, וכך גם כמה מהשודדים שמקיפים אותם.
אחד השודדים צועד קדימה, ורוכן אל מול שני האסירים החדשים שלו.
באור הלפידים, ניתן לראות שהעיניים שלו לא בדיוק תקינות. האור מרצד מעל הקשתיות האפורות, ובמקום שבו אמור להימצא אישון לא נמצא דבר.
''כל הכבוד, ילדי הלהבה הכסופה. מצאתם את המחנה שלנו, גיליתם את המזימה שלנו. אתם באמת בעלי תושייה יוצאת דופן.'' הוא מדבר בקול מהדהד, ולמרות שהנימה שלו היא כמו כזו של שיחה אינטימית, אתם שומעים כל מילה שלו כאילו הוא דיבר אליכם.
''אני יודע להעריך כשרון כשאני רואה אותו, אז הרשו לי להרים כוסית לכבוד התעוזה שלכם.''
הוא שולף מחגורתו מיימיה וכוס מתכת מוכתמת, שנוצצת לאור הלפידים, ומוזג נוזל שקוף לכוס, שאותה הוא מניח על הרצפה ביניהם.
''למרבה הצער...'' הוא נאנח ונעמד, מחווה בידיו לשאר השודדים להתרחק ''יש לי מספיק משקה רק לאחד מצמד הגיבורים שלנו.''
הוא שולח יד לחגורתו פעם נוספת, ובדממה שמשתררת ניתן לשמוע את נקישת הדריכה של אקדח.
''כמו שאמרתי, אני מעריך תעוזה. הראשון שיגיע לכוס יזכה לשתות ממנה, האחר יזכה לפגוש את הלהבה היקרה לו כל כך.''
הוא מניף אקדח אחד קדימה, ואקדח אחר הוא מכוון לעבר קבוצת השבויים ''לצערי, בגילי המתקדם האצבעות שלי לא יציבות כל כך. בכל דקה שתגרמו לי לחכות, אזרח אחד נוסף ימות.''
הוא מעיף מבט בשאר השודדים, ורובם מתחילים לחזור לעמדותיהם - מלבד מעגל קטן של חמושים שנותר לצידו.