המרד הגדול וברון הצללים (15 שנה לפני ההווה)
זה היה רק עניין של זמן, כל פעם שיש שינוי בהתנלהות של העולם, יהיה מי שירים את הראש, יהיה מי שיחשוב שהוא מסוגל לעשות מה שאחרים עושים.
במקרה הזה, היה טיפש שחשב שהוא יכול להיות ברון.
זה התחיל בשנבריה, קבוצת אנשים מאחת הטבעות הפנימיות הרגישה שהם חשובים מספיק בשביל לשנות את החיים מסביבם. הם היו אצילים צעירים שרצו לשאוף ליותר ממה שהיה להם בידיים עכשיו, אנשים שהחליטו שלשרת לא מספיק להם. והם רוצים לשאוף לצמרת.
בהתחלה הם ערכו מפגשים מחתרתיים, בהם הם חיפשו איך לצבור עוד כוח, עוד עוצמה. הם ניסו לקנות כמה מפעלים, לשכור להם גובלינים ושאר שוכני תחתיות מהטבעות החיצוניות שישמו כזרוע האורכה שלהם. הם אפילו הצליחו להקים לעצמם כנופייה של פשע מאורגן שהצליחה לחצות את גבולות הטבעת שלהם. ההצלחה התחילה לעלות להם לראש, והם כלל לא הבינו שהם נכנסים למסלול התנגשות בלי ניתן לעצירה.
הם הקימו גוף, והגוף היה מחולק ל2 אגפים. הראשון היה מקצועי, ובמהותו הוא הפך לארגון מקצועי אשר מייצג פועלי מפעלים בעיר. הבטחות על חיים יותר קלים, פחות שעות עבודה, איסור על התעמרות מצד מנהלי עבודה ואפילו יכולת לקבל יותר זכויות ואפשריות מעבר בין הטבעות גרמו להרבה מאוד אנשים מהעמד הנמוך להצטרף אליהם, בשביל אנשים שהיום יום שלהם כלל שעות עבודה ארוכות בשביל כמעט כלום תמורה, הבטחות כאלה היו שביבי תקווה נדר.
החלק השני היה כנופייה פושעת, הם קראו לעצמם הזאבים והם פעלו בטבעות היותר חיצויניות, היה להם נטייה לפגוע במפעלים ובעובדים, הם פעלו על דרך של השפלות והפחדות, הם גבו דמי חסות והם הזיקו לכל מי שלא נכנע בפניהם, המשטרה נלחמה בהם באופן קבוע, אבל נראה שכל פעם שמחסלים תא אחד שלהם, אנשים אחרים מוצאים את דרכם להקים תא חדש. היה ברור שאי אפשר לחיות בשלום בטבעות החיצינות כל עוד הזאבים קיימים, זולת אם אתה שייך לארגון המקצועי שהקימו האצילים. משום מה השומרים שההתאחדות הציבה במפעלים תמיד הייתה מסוגלת לסלק את הזאבים משטחה, בשלב מסוים כולם הבינו שיש פה איזה תרמית כלשהי. אבל ההנחה הייתה שההתאחדות פשוט משלמת לזאבים בצורה מקיפה על מנת להגן על המפעלים שלה, במקום שרק מנהלי המפעלים ישלמו.
עשר שנים מאוחר יותר כנופיית הזאבים הפכה להרבה יותר חזקה ומוכרת בסינטדל, המנהיגם שלה עבדו חכם, הם פעלו דרך כל כך הרבה צדדי ג' שונים ומשונים שגם אם כוחות השיטור היו לוכדים את חברי הכנופיה, הם היו מגלים רשת מסועפת ומסובכת של היררכיה שלא באמת אפשרה לקשר את הפושעים לאף אחד מהאצילים. המשטרה אומנם לכדה המון אנשים במהלך השנים, אבל הם היו אנשי קש, לא מישהו שלהוריד אותו מהמערכת באמת היה משפיע על המצב בעיר. בו בזמן ההתאגדות הפכה למכונה משומנת ומסודרת, מעטים המפעלים בעיר שלא היו מחוברים להתאגדות, במהרה כל מפעל חדש כבר הוקם תחת ההתאגדות, וכל העובדים בטבעות החיצוניות זכו להגנה.
ואז הגיעה נקודת המשבר, האצילים שהנהיגו את הזאבים וההתאגדות החליטו שהם מסוגלים ליותר, אחד מהם טען שהם הצליחו להגיע לכוח שאמור להתחרות בברון, הוא טען שהוא למד מספיק קסם והוא לוחם מספיק חזק. הוא בחר בחלק בשממה שלא היה מיושב על ידי איש, והיה קורב מספיק לגבול כדי לייצר קיר טבעי בינו לבין שאר הברונות, וביחד עם שאר האצילים שהרכיבו את הזאבים וההתאגדות, הם פנו להתיישב שם.
בעוד שהאקט עצמו לא היה מעורר כל זעם מיוחד מצד ברון החטאים, בעיקר לאור העובדה שהשממה מלאה בעיירות של אנשי שממה החיים בה, הזאבים קראו לכל מי שנאמן להם להצטרף אליהם, הם קראו לכל חברי הכנופייה, ולכל חברי ההתאגדות, הם הביטחו להם חיים חדשים בברונות שהם יקימו, הם הבטיחו להם חירות וצדק וחופש, וכל מה שביקשו היה מה שהברונים ביקשו- נאמנות. נאמנות שבשלב הזה כבר הייתה נתונה בידיהם של הזאבים, רוב הטבעות החיצוניות פחדו מהם, ורוב המפעלים שיתפו איתם פעולה, הקריאה שלהם נשמעה בכל רחבי שנבריה וגרמה לאנשים לזנוח את כלי העבודה ולצאת לעבר השממה במטרה להצטף לברון החדש.
בשלב זה ברון החטאים החליט שהוא מתערב בנעשה, הוא יכול היה להתמודד עם פשע מאורגן בעיר שלו, הוא יכול היה להתמודד עם התאגדות מסודרת של מפעלים, למעשה הוא לא ראה בדברים האלה כנוראיים כל כך, הכנופייה לא עשתה בעיות לבורונת אלא לפרטים בה, היא ידעה עד אותו הרגע להוריד את הראש בפני הטבעיות הפנימיות, והיא לא פעלה אקטיבית נגד האינטרס שלו, כוחות העבודה ירדו בגלל הזכויות שקיבלו העובדים, אבל בפועל זה היה שינוי כמעט לא מורגש, והייתרון של עובדים שלא מתים במהלך המשמרת היה מספיק יעיל כדי שהחטא החמדנות יציין זאת לחיוב. ולכן עד לשלב הזה הוא לא התערב.
ברגע בו אנשים מרדו בו ביודעין, וזנחו את עבודתם, הדבר פגע בו ובברנות. הן מאחר והוא היה שליט יחיד בה, והן מאחר והנטישה של האנשים גרמה לירדיה דרסטית בתוצר של הברונות, ללא מפעלים שיכולים לעבוד בתפוקה מלאה נפגע עושרה של הברונות, גדלה ההתמרמות של האצילים, והוצגה חולשתו של הברון אל מול הברונים האחרים.
בתוך שבוע בלבד מרגע שהמרד הוכרז, גייס הברון את צבאו מהטבעת החמישית, לצד גיוס חובה נוסף שנעשה על ידי אכולוסיית הפועלים שכן נשארו בעיר. הפקודות שלו היו לאסוף צבא גדול שיוכל לסיים את תקרית הזו בצורה ברורה ולא משתמעת ל2 פנים. צבא הסינטדל נשלח להילחם לא על כבודו של הברון, אלא על אחדותה של הברונות.
אבל השממות היו שטחים נרחבים, וצבאות גדולים לא היו מסוגלים להתמודד כראוי מול לחימת גרילה לא מאורגנת כמו של ברון הצללים, המלחמה הייתה ארוכה ונמשכה זמן רב, זמן שבו המפעלים עמדו ריקים מאדם, וכלכלת הברונות ירדה באופן ניכר, בנוסף לכך, צבא הברונות היה מיושן, בעיקר בגלל היעדר מאבקים שדרשו צבא יעיל ומסודר שיעשה דברים שלא כוללים שמירה על הסדר, זאת יחד עם קנה המידה הגדול יותר של הצבא גרם לכך שחלק מהחיילים השתמשו בציוד שנשאר במחסנים עוד מהמלחמה הגדולה, וגם אלה שלא השתמשו בציוד שהיצירה שלו הייתה לא מעודכנת ומיושנת, מה שהוריד עוד יותר את ערכו של הצבא.
התוכנית לנהיול המשבר הועברה באופן מיידי ל2 חטאים, כאשר הברון דאג להבהיר שאם יכשלו לסיים את האירוע הנגרר הזה במהירות, הם יאלצו לתת את הדין על כל הכשלים בו, חטא הזעם קיבל את הפקודה לסיים את המלחמה. חטא החמדנות קיבל את הפקודה להחזיר את הכלכלה לכיוון הנכון. הם איחדו כוחות כדי לעשות את זה.
בשלב הראשון השתמש חטא החמדנות ברזרבות הכספים של הברונות בשביל לשכור עובדים מהאימפריום, הוא רכש זכויות על כמות עבדים גדולה, גדולה כל כך שהאימפריום הפסיקה לשלוח עובדים לברניות האחרות במשך דור שלם. הוא אסף את האנשים הללו והכניס אותם למפעלים הנטושים, פוקד עליהם לעבוד ולהחליף את העובדים שנטשו אותם, או אלה שגויסו בכפייה. התוכנית הייתה להשתמש בעובדים הללו כדי לשקם את כלכלת העיר, מתוך הנחה שבשלב הזה עדיף להכניס אותם לבתי המלאכה ולהעביר להם הכשרה מזורזרת שתגרום למצורים פגומים, על פני לבזבז את הזמן בהכשרה מלאה למען מעשי אומן. בתוך פרק זמן קצר המפעלים חזרו לעבוד ללא הפסק, כאשר העובדים מהאימפריוס לא ידעו בכלל על האפשרות לדרוש זוכיות כמו העובדים שהיו חברים בהתאגדות, הם עבדו ללא הפסק ודרשו מחירים נמוכים עם בכלל. לא עבר חודש לפני שתוצר חדש סופק בעיר, והכלכלה שלה השתקמה על ידי כניסה לשוק של מוצרים זולים מאיכות ירודה, שבאופן כמעט אירוני קיבלו ביקש רחב יותר מהמוצרים המקוריים, בעיקר כי כעת הם היו זמינים לכל כיס. השילוב של עלות יצור נמוכה יחד עם עובדים שלא דורשים משכורת גבוהה או תנאים סוציאלים, הביא לכך שבעלי המפעלים יכלו לספק מוצרים רבים יותר במחיר זול יותר. הדבר גרם לתיעוש גדול יותר והקמת מפעלים חדשים שקלטו עובדי אימפריוס מובטלים, ולכניסה של סחורות חדשות לטבועת החיצוניות, סחורות שבעבר היו מוזמנים באופן מיוחד לטבעות הפנימיות.
אבל יחד עם כל הייצור הזה, נפתחו מפעלי נשק חדשים. שם עבדו פועלי אימפריוס מסביב לשעון לצד כבשנים ודודים על מנת לייצר מחדש את הארנסל הצבאי של הברונות, הזעם דרש מהמנדסים הטובים ביותר של האקדמיה לספק תרשימים ותוכניות לכלי הנשק הטובים ביותר שיכלו לספוק, ובחלוף חודש, שונה לחלוטין הארסנל של שנבריה. צבא שנבירה צעד משערי העיר לפני מס' חודשים כשהוא רוכב על סוסים וחמוש בחרבות וגרזנים. וכעת יצא גדוד חדש מתוך העיר כשהוא חמוש באקדחי טוף ורובי בריח. מכונות ירייה הובלו על ידי סוסי משא לעבר השממות, הצבא הזה הורכב בעיקר מאנשי השממה שניתנה להם האפשרות לשמור את כלי הנשק לאחר מכאן, כל עוד יפעלו לשמירת הסדר והשלום ברחבי השממות.
זו גם הפעם האחרונה בהיסטוריה בה חטא הזעם יצא לקרב, תצלומים של הצבא צועד משערי העיר הופצו בעיתוני שנבריה, והודועת על כך יצאו גם מחוץ לגבולות הברונות. בתוך חודש בודד השתקמה ברונות שנבריה מנזק שהיה אמור לחסל אותה סופית, הברונים האחרים שכמעט פתחו בהפסדים לבורונת המתירנית נאלמו דום בהבנה שברון החטאים לא רק הצליח לשקם את עצמו, הוא הצליח להציב את עצמו הרבה מעל לכל מה שהצבאות שלהם יוכלו לעשות בשנים הקרובות. מאזן האימה נשבר באחת, וכל מה שנותר היה לבצע הדגמה.
וחטא הזעם הוביל אותה. הוא הוביל את הצבא החדש, אבל הם לא צעדו לעבר צבא הברונות המסורתי, אלא התפצלו בתוך הערבות. אנשי השממה הכירו כל איזור מחייה וכל נקיק בשטחי הספר, הם צדו את הזאבים כאילו היו עכברושים המסתתרים בביוב, וכאשר התנהלו פעולות לחימה בין 2 הקבוצות, הם היו חד צדדים בצורה מובהקת לטובת אנשי הברונות. לאחר כמה שבועות של לחימה התכנסו מפקדי הזאבים יחדיו והתכוננו לקרב אחד אחרון, הם אספו את כל האנשים שלהם ויצאו לפגוש בצבא המסורתי של שנבירה, מתוך תקווה שאולי יכולו לעשות לו מספיק נזק על מנת שגם אם הצבא החדש יגיע, הוא יהיה עסוק בטיפול בפצועים.
הם לא היו מוכנים לכך שחטא הזעם והצבא שלו יצליחו לעקוף אותם, בעוד צבא הזאבים כן היה כוח צבאי קל יחסית שיכול היה להינות ממובליות גבוהה, צבא חאט הזעם היה צבא קל ומסודר שלא נשא עליו כמעט משקלים. הם כיתרו את הצבא בתוך זמן קצר ומנעו מהם להמשיך להתקדם.
בשלב הזה צבא הזאבים היה ביחסי כוחות של 60 ל1 לטובת הצבא החדש. הם עמדו להיטווח, והם ביקשו להיכנע.
חטא הזעם הגיע למקום כדי להעביר מסר, בשלב הזה המלחמה עמדה להיגמר והמרד נכתש לעפר, לא היה ספק בתועלת של הצבא החדש של שנבירה, ולא היה ספק ביכולת של הסינטידל להיות המרכז הכלכלי והיצרני שהיא. המסר לשאר הברוניות הועבר כשהצבא החדש יצא משערי העיר והתמודד כראוי עם הזאבים.
המסר הזה היה לתושבי שנבירה עצמה.
חטא הזעם יצא לבדו לפוגש בזאבים, אלה עוד חשבו בהתחלה שהוא מגיע לשאת ולתת על הכניעה שלהם, חלקם שקלו להתקיף אותו בעודו מתקדם על מנת להכות חזק בברון ואולי לשבור את המורל של הצבא שלו. לא הייתה להם הזמדונת לעשות את זה.
המספרים לא מדוקים לחלוטין, אבל ההנחה הרווחת ההיא שחטא הזעם הרג באותו היום 500 אנשים לבדו, כולם היו לוחמים מנוסים, כולם היו שועלי קרבות, וכולם היו יכולים להפיל חללים בצבא הברונות. אבל הם לא השאירו שריטה אחת על גופו של חטא הזעם. הוא חיסל את כולם והצבא שלו היה שם כדי לראות ולספר את מה שהם ראו.
ברון הצללים עצמו נלכד, הוא הועבר בשרשראות לברון החטאים, אשר העביר גרר אותו ברחבי 7 הטבעות של הסינטדל, כשהוא שותה את דמו בכל פעם שעברו בין הטבעות.
כאשר הגיע לשערי העיר ועמדו מול הטבעת האחרונה, שתה הברון את טיפת דמו האחרון של ברון הצללים, והשאיר אותו כיציר ערפד נחות וחסר כוח. עד היום הוא נושא הגביע של ברון החטאים, משרת גלמוד אשר גורלו יהיה תמיד לשרת. תמיד להיות בתחתית הפרמידה.
כי ברון החטאים הוא השליט של שנבריה, ולא יקום ברון אחר תחחתיו.
אבל, הסיפור לא יכול להיגמר פה. שכן יחד עם ברון הצללים, חזרו לעיר גם צבאה המסורתי, אותם אנשים שגויסו בכפייה לפני כמה חודשים על מנת לסיים את המרד במכת בזק, ומצאו עמם תקועים בשממת הברונות וממתינים לפקודות, בעוד צבא הזאבים הפיל בהם חללים. אותם חיילים לא זכו לקבלת פנים של גיבורים כשחזרו לעיר, הם הגיעו לעיר אשר שחכה אותם, הם גילו שאת מקומות העבודה שלהם תפסו פועלי האימפריוס, הם גילו ששכונת המגורים שלהם שינו את פניהן, והפכו לנקודות של תרבות האימפריוס בתוך הסינטדל, הם חזרו לעיר חסרי כל ומרוששים, וכעת איש לא רצה להעסיק אותם, גם אם היו מורדים עצמם למחירים שהפועלים החדשים קיבלו, הם לא יכלו להתחרות בעובדה שהעבדים מהאימפריוס לא דרשו תנאים ולא דרשו דבר מבעד לתשלום.
שנבריה הצליחה להתמודד עם מרד שפילג אותה, היא הצליחה לסיים את המרד במכת ניצחון.
אבל אלה שחיים בטבעות החיצניות יודעים שאיש לא חיכה להם.
שכדי למצוא עבודה יש להילחם.
וכי אחרים תפסו את מקומם.
ולהם אסור להילחם.
