ברון החטאים
לכל סיפור יש התחלה, ברון החטאים הוא ההתחלה של הסיפור הזה.
הסיבה להחלטה שלו לפתוח במרד גלוי נגד האלוהות לוטה בערפל כמו המקור שלו, הוא היה אציל כלשהו בזה אין ספק, ובשלב כלשהו הוא מכר את נשמתו בשביל חיי נצח, המחיר של חיי הנצח האלה דרש ממנו לקחת את חייהם של אחרים כדי להמשיך לחיות, הוא הפך לארור על האדמה וגורש מפני אור השמש. הוא הפך לערפד. והוא היה הראשון מבני מינו. במשך עידנים הוא חי באפלה מתחת לאדמה. כאשר הוא יוצר קשר רציף עם הגזעים התת קרקעיים, ועם הזמן- גם מייצר את מורשתו החדשה. שבט הערפדים הראשון והחידי של סיאן.
יצירות אומונת אשר תלויות במצודת הסינטדל מציינות את הברון בשלבים שונים של העולם, ומשמשים כמעט כמקור היסטורי יחידי לעבר הלוט בערפל של העולם, יש ציור שמציג אותו כאביר רכוב על סוס לבן, יש ציור שמציג אותו כאציל בנשף מסיכות, ויש את הציור המפורסם ביותר של הברון, הציור שלו עומד מעל גופות האלים, ומנקה את חרבו מדמם.
בעוד שהברנויות הפכו לשוות בכוחן, הברונים לא, ועד כמה שהפרעה, הגבירה בלבן והמכשפה יסרבו להודות בזה, לולא התערבותו של ברון החטאים במרד, הם היו מפסידים לאלים. כי בעוד צבאותיו של הפרעה נלחמו בצבאות האור, ובועד כוחה של הבאנשי התמודד מול כוחות הקסם של האלים, היה זה הברון שהשתמש בכוחה של המכשפה כדי להסתנן לפנטיאון האלים, ולאתגר אותם לקרב. בסוף הקרב יצא הברון מהפנטיאון כשהוא מוכתם בדם, ובידיו ראשיהם הכרותים של האלים.
ולאחר ששתה את דמם של האלים, הוא גם היה יכול לצעוד מתחת לאור השמש מבלי לסבול עוד מכוחה. לכן גם יכול היה לצעוד באור היום לעבר כוכב השחר, ולדקור את השמש עצמה בחרבו. מאותו יום השמש נצבעה בדם, ולא היה בכוחה עוד בכדי לפגוע ביצורי האפלה.
מאחר ולא היו עדים לקרב בפנטיאון, אף אחד לא יודע כיצד הברון ניצח לבדו לא רק אל אחד, אלא את כולם. הוא לנצח ישבע שעשה זאת בזכות כוחו שלו. וכי האלים היו מה שהוא תמיד אמר שהם- בני תמותה שהיה להם מספיק כוח כדי לדרוש סגידה. ובוכן, היה לו יותר כוח מהם, אבל בניגוד לאלים. הוא לא ביקש סגידה.
אין פירוש הדבר שהברון היה הכוח היחידי שהגיע מצידו במערכה, במשך השנים בהם היה קיים הוא יצר שבט ערפדים רחב ידיים, הוא יצר קשרים עם גמדי המעמקים והאלפים האפלים, הוא גייס גובלינים והגיע עד ללב האדמה, שם הוא כרת ברית עם כוחות עתיקים של תפלצים שאף אדם לא ראה. ועם יש עוד טוב בעולם, אז גם לא יראה.
כאשר המרד נגמר, וכאשר השמש החלה לדמם, יצאו אנשי דבריו של ברון החטאים על מעל פני האדמה. הם צעדו לעבר חורבותיה של "מצודת-אור", עיר הבירה העתיקה של כוחות האור. והקימו בה בית חדש. בני האדם שעוד שכנו בעיר גורשו לחיות בצללים ובשכנות ההרוסות, הם בנו מחדש את העיר הנפולה, תיקנו את החומות הגדולות ושיפצו מחדש את הארמון הענק.
ואז ברון החטאים הגיעו לעירו החדשה, הוא צעד ברחבי העיר לקול תשואתיהם של כל יושביה החדשים. וכאשר הוא התשייב על כס המלכות של העיר, והוכרז על ידיהם כמנהיגם וכברונום לנצח נצחים. הוא הכריז על שמה של הברונות שלו, "שנבריה", והכריז שמעתה עיר הבירה "מצודת-אור" אינה קיימת עוד, העיר בה דרשו האלים מחסדיהם לנהוג על פי סט כללים שאפילו האלים עצמם לא עמדו בהם, אותה גישה צדקנית אשר הגדירה כל דבר שהאלים ראו בו כפסול חטא. אינה קיימת עוד. הוא הכריז כי עירו פתוחה בפני כולם, הוא לא יתן לאף כוח לגרש בני תמותה אל החשיכה, הוא לא יתן לאיש להרגיש דחוי. ואם לעשות זאת יהיה חטא בפני האלים העתקים, אז כה יהי. הוא נעמד והכריז על מצודתו כמעוז מגן לכל החוטאים. וקרא ל"מצודת-אור" בשמה החדש, "הסינטדל".
וברון החטאים עמד במילותיו, הוא יצא בעצמו לסמטאות האלפות אליהן גורשו בני האדם וקרא להם לחזור, הוא נשבע בכבודו שהוא ברונם של אנשי החושך כמו שהוא ברונם של אלה אשר חיו באור, הוא העניק לכל משפחה שרצתה לעזוב את העיר את האפשרות לחיות בשממות אינפרניה, כאשר הוא מצייד אותם בצידה מספיקה כדי להתקיים, ותוך הבטחה שאלו אשר עזבו את העיר, יכולו תמיד לחזור.
אלה אשר בחרו להישאר הוחזרו לבתיהם, בעוד יצורי החושך שכבשו אותם קיבלו מגורים חדשים ברובע חדש שהוקם בעיר. בתוך זמן קצרה חזרה העיר "לחיים". הבתים ההרוסים תקנו, החורים בחומה נסתמו, והשווקים חזרו לפעול. ואם הפעילות של העיר, החלה גם הפריחה שלה.
בשנים הראשנות העיר הגדולה הספיקה לתושבים, לא היה צורך ביותר מזון ממה שהיא יכולה הייתה לספק מתוך החומות, והיה די מקום לכל השוכנים בה.
אבל ככל שהשנים עברו, הדוחק התחיל להיות מורגש יותר ויותר, היה פחות מקום בתוך החומות שהגנו מפני האיומים שמחוץ לחומות, והיו יותר פיות להאכיל ממה שהעיר יכלה לספק.
וככה הוקמה הטבעת הראשנה, מעגל חומות נוסף שהקיף את מעגל החומות המקורי של העיר, מאחר והמעגל החדש נועד לספק בעיקר מקומות מגורים חדשים, השכונות בה נבנו בצורה צפופה יותר, האחוזות של הטבעת הפנימית החולפו בבתים צמודים, אשר העניקו מגורים נוחים אך לא מפוארים לדורות החדשים שנולדו בעיר, ופתר את בעיית המקום בעיר.
ולאחר מספיק זמן, הוקמה לה הטבעת השלישית, אשר נבנתה בסנגנון בנייה צפוף עוד יותר, ובה חיו תושבי העיר אשר היו בעלי אמצעים פחותים יותר ואנשי צבא בכירים, גרים במבני דירות המכילות מס' משפחות. ולרוב שיכנו את משפחות המשרתים ובעלי התפקידים הזוטרים יותר של אלו החיים ב2 הטבעות הראשנות. בטבעת זו גם נבנתה לאחר תקופה האוניבריסטה הראשית של הסינטדל. מוסד אקדמי אשר מושך תלמידים מכל אינרפניה ומלמד אותם את רזי המלאכות השונות. לעיתים קרובות ניתן למצוא נבחרים משלוש הברוניות האחרות לומדים באקדמיה, על מנת שיביאו איתם לביתם את הידע אשר צברו במוסד המתקדם.
יכול שהעיר הייתה מסתפקת ב3 טבעות, אבל ברון החטאים בחר לעשות את מה ששאר הברונים סירבו לעשות, במקום להסתכל על העבר בגאווה, הוא הסתכל על העתיד בכמיהה. מיטב המוחות של הסינטדיל עבדו במשך שנים כדי להבטיח שמה שהיה חלום אתמול, יהיה מציאות מחר. בתוך כמה דורות, החליפו מפעלים את בתי המלאכה, ומנרות גז החליפו את העששיות ברחובות. מים זורמים נעו בצינורת הסינטדל, ומוצרים נבנו בה מסביב לשעון.
הצורך לספק את הדברים האלה דרש את קיומן של הטבעות הרביעית והחמישית, שוהקמו כפרויקט בנייה יחדיו על ידי פועלים מברונות האימפריום, בטבעת החמישית נבנו המפעלים ובתי המלאכה, לצד שאר המבנים הנדרשים כדי לתפעל מוסדות אלה, מחסני פחם גדולים הוקמו בצמוד למפעלים בעלי ארובות מפיצות עשן, ולצידם הוקמו שכונות מגורים צפופות של הפועלים אשר הועסקו במפעלי הטבעת החמישית, לצד אנשי הצבא הזוטרים. אלה אשר המגורים שלהם סופקו על ידי העיר, וחיו ברמת החיים הבסיסית ביותר שיכולו.
הטבעת הרביעית נבתנה בפאר דומה לטבעת השלישית, אבל במקום צאצאי האצולה החלשים או בעלי עצמאים עם חברים בחלונות הגבוהים, גרו שם מנהלי המפעלים והמקורבים להם, חיים בטעבת הרביעית היו דומים לחיים בטבעת השלישית, אבל ללא הפוליטקה והנשפים שהתקיימו בהם, בנוסף, בניגוד לתושבי הטבעת השנייה והשלישית, תושבי הטבעת הרבעית לא יכלו להיכנס לטבעת הראשנה ללא היתר מיוחד, קל וחומר אלו אשר חיו בטבעת החמישית.
הטבעת השישית הוקמה בהתחלה כהרחבה לטבעת החמישית, אבל מהר מאוד הפכה להיות המקום בו הוקמו המפעלים הפחות נחשקים, סדנאות יזע ובתי מלאכה שלא דרשו כל ידע מוקדם הוקמו בה, מעסיקים עובדים אשר כל מה שהיה להם להציע הוא עבודת כפיים, בעוד עבודה בטבעת החמישית דרשה רמה מסוימת של יכולות והבנה, הטבעת השישית דרשה רק לב מתפקד ומוח פעיל (וגם זה לא תמיד), בעוד הטבעת החמישית החילה בעיקר את דמוי האדם הנפוצים יותר, דוגמת בני אדם גמדים ואלפים. הטבעת השישית החילה את הגזעים שלא דרשו הרבה כדי לעבוד, והחילה בעיקר גובלינים וקובלדים זולים. בתחילה הטבעת עוד החילה גזעים אחרים, אבל היא קיבלה לאחרונה את השם "עיר הגובלינים" בתור כינוי. אם היית נתקל בגזע אחר בטבעת הזו, הוא כנראה היה מנהל עבודה או רק עובר בה, לאיש משלוש הטבעות הראשנות לא היה מה לחפש כאן.
הטבעת השביעית הוקמה לאחרונה, כאשר העיר הפכה לגדולה מידי בשביל להשתמש בזמון אשר נקלט בתוכוה או מיבוא, הורה הברון על הקמת מפעל מזון עצום, ובנה את הטבעת האחרונה אשר מקיפה את העיר וכמעט מתחרה בגודלן של 3 הטבעות הראשנות יחדיו. טבעת זו מחילה איזורי מרעה ושדות חקלאים עצומים, את עבודת הכפיים של הטבעת הזו ממלאים הגובלנים והקובלדים שלא עובדים בטבעת השישית. אבל הניהול של הטבעת נעשה על ידי קבוצה חדשה בעיר, "אנשי השממה" - אותם צאצאים של בני העיר שבחרו לעזוב את העיר לפני שנים, וכעת נתבקשו לחזור לעיר ולנהל את מפעלי המזון של העיר. בתוך ידיעה שלהם גם הקשיחות הנדרשת כדי לחיות רחוק מכל התנאים שמעניקות הטבעות הפנימיות. השילוב בין המרחק מעיקר העיר והחיים הרגילים בשממה, יצרו איזור חיץ בין השממה לביר העיר, איזור כמעט חסר חוק למעט החוק שאנשי השממה קבעו. אשר ייבאו הלכה למעשה את חוקי השממה לתוך שטח העיר: השריף הוא אומנם החוק, אבל לאקדחים יש יכולת להתעלות על החוק. ועדיף להיות חזק על פני להיות צודק.
שבע הטבעות של העיר נתנו לה את הכיוני "עיר שבע הטבעות" או "עיר שבעת החטאים", וחלומם של כל דיירי הטבעוות הוא להצליח להגיע לטבעת הבאה, בתקווה לחיים טובים יותר ותקווה למציאות קלה יותר.
ובלב העיר נמצאת אחוזת הסינטדל המקורית, בה נערכים מידי שבוע נשפים אשר מגמדים את נשפי הטבעת השנייה והשלישית. הטבעת הפנימית אשר ידועה גם בתור "מעגל הדם" היא המקום בו שבט הערפדים חי לצד משרתיהם האישיים וספקי הדם שלהם. בעוד שקיימת אצולה מסודרת בעיר, הדרגה הגדולה ביותר שניתן לשאוף עליה היא התעלות לערפד על ידי הברון, אשר מעניק את הכבוד הזה לנדירים ולמעטים בכל דור. מבטיח להם חיי נצח, ולמשפחתיהם תנאים טובים עד ליום מותם.
לצד האחוזה ניתן למצוא את בית הלורדים, מקום אשר משמש הן כרשות מחוקקת והן רשות שופטת. לצד האקמדיה המלכותית לקסם, המוסד הגבוהה ביותר ללימודי כישף אשר מכשיר את בני האצולה בעלי היכולות הגבוהות ביותר. וכן תכנת הרכבת הראשית של הסינטדל, אשר מחברת בין 7 הטבעות במסילת ברזל, אשר בתורה מתפררסת לאורך הטבעות ומאפשרות מעבר יעיל ומהיר בתוך הטבעות ובין הטבעות.
בעוד שלכל טבעת אוטונמיה בסיסית, הן כולן מצייתות לפקודות הברון, ולחלק משבעת החטאים שלו. בני תמותה אשר הוא בחר לתת להם את הסמכות העילאית על פני העיר, ולתגמל אותם בכוח דם האלים. הם לא בהכרח ערפדים וחלקם אפילו בני תמותה. אבל הם זרועו הארוכה של ברון החטאים. ומשמשים כאנשי סודו.
גרגנותו של הברון אחראית על המזון בכל הברונות, איש לא ראה את החטא הזה תקופה ארוכה והזהות שלו או שלה הפכה לאגדה ברחבי הסינטדל. הפקודות אשר מועברות ממעגל הדם נושאות את סמל החטא, מהיום שהחטא מונה, איש לא מת מרעב ברחבי העיר.
חמדונותו של הברון הוא שר המאות ואחראי על הכספים בברונות, בעוד שאר החטאים נוטים לחיות בטבעת הפנימית או לכל היותר בטעת השנייה, חטא החמדנות חי בטבעת הרביעית ולצד גילדת הסוחרים של העיר. משם הוא אחראי על המיסים ומוודא שאף סוחר לא פועל מחוץ לחוקי הגילדות. הוא והברון עצמו הם היחידים בעלי גישה למצבורי הזהב והכסף של הברונות. ומספרים שהוא יודע לזהות כל מטבע שנמצא בעיר, עד לרמה שהוא יכול לספר את התאריך בו המטבע הוטבע ואת הידיים שהוא עבר.
זעמו של הברון הוא מפקד הצבא הבכיר ביותר וראש המשמר, מעבר להיותו לוחם בלתי מנוצח ששני רק לברון החטאים עצמו, הוא גם איש סודו הקרוב ביותר, וככל הנראה היה קיים עוד בתקופה שהברון היה בן תמותה. זעמו של הברון כבר הביס צבאות לבדו, וחיסל מרידות ללא ניצולים.
עצלנותו של הברון הוא הסמכות האחראית על האצולה הגבוהה, הוא יושב בבית הלורדים ומנהל אותו, לצד חיקוק חוקים וניהול פרוטקולים. חטא העצלנות חי בתוך היכל הלורדים. לא ברור מה החטא עושה בזמן שבוא לא מתקיימות ישיבות מועצה, אבל ברור לכולם שהוא זוכר בעל פה כל חוק, כל סעיף וכל דיון שנערך בהיכל. אומרים שהוא גם יכול לצוטט בעל פה כל פגישה שנערכה בהיכל, מהיום שזה החל לתפקד, ועד ליום האתמול.
גאוותו של הברון היא מיסתורין, היא איננה בת אלמוות ואין כל אזכור שלה למעט מחמש השנים האחרונות. בת האנוש הזו חייה לה במעגל הדמים בחופשיות וללא כל מחסר. מעטים מתושבי הטבעות שבכלל שמעו עליה, ואלה אשר חיים בטבעת הראשונה זוכים לראות אותה בכל שבוע במהלך הנשפים שנערכים. מחזרים אשר ניסו לפנות עליה גילו כי חטא הזעם שומר עליה מכל משמר ולא נותן לאיש להתקרב אליה ללא הסכמה מפורשת מהברון עצמו. אף אחד לא יודע על מה היא אחראית, אבל הברון פונה עליה בתור הגאווה שלו. ובחדרי חדרים מכנים אותה כביתו של הברון.
חטא הקאנה של הברון מנהלת את יחסי החוץ של הברונות, היא עובדת על פי 2 עקרונות הראשון הוא כי "ניתן למצוא אצל כל אדם דבר שיעורר אצלך קנאה." והשני הוא "עליך לעורר את קנאתו של כל אדם." מאחר והסינטדל היא הברונות היחידה אשר מנהלת קשר דיפלומטי רציף עם שאר הברוניות, קשה למצוא את חטא הקנה בעיר לתקופה ארוכה, היא לרוב נעה ביחד עם המשמר שלה בין הברוניות האחרות ונפגשת עם הברונים האחרים או עם בעלי הסמכות שם. אומרים עליה שהיא מעולם לא אמרה מילה שהברון עצמו לא היה אומר. ושהיא מסוגלת לשכנע סלע לעוף.
לבסוף, תאוותו של הברון הוא האחראי על המחקר והקסם בעיר, הוא הדיקן של 2 האקדמיות ומחזיק בתואר מהנדס ראשי ומג ראשי כאחד, לשכתו נמצאת בתוך שטח המשותף ל2 האקדמיות, ותחתיו הוכשרו דורות של מהנדסים, אשפים וארטיפסרים. אומרים שהוא יודע כל דבר שקרה ואין גבול לידע שלו. איש לא הצליח לשאול אותה שאלה שלא ידע לתת לה מענה.
שבעת החטאים, לצד הברון שולטים בשנבריה ביעילות ובצורה צודקת, כאשר יש פשיעה בעיר, הם יגיבו עליה ביד קשה. אם נגרם למישהו עוול, הם ידאגו לפצות אותו בדרך הנכונה, הסינטדל היא הלב הפועלם של אינפרנימה, ואף על פי שהיא לא באמת ממקומת באמצע היבשת, היא מצליחה לחבר את כל הברוניות.
אלה אשר חיים בשנבריה יודעים שיש בה מקום לכל החטאים.
וכי רק שאיפה קדימה תבטיח חיי נצח.
