פרק שלושים: "המועדפת"
פעם לפני הרבה מאד זמן הייתה מחלה. המחלה הייתה מתחילה מבני האדם, קופצת אל בעלי החיים, נספגת בצמחים ומחלחלת לאדמה, למים ולסלעים. לא רחק היום שהכהן הגדול של השמונה הכריז רשמית שמדובר ביצור של הטומאה, ערפד. משרתי השמונה יצאו לצוד אותו. המשרת של השמונה שמצא את הערפד גילה שזה יצור של סדר. הוא היה מסדר את האדמה, המים והסלעים כדי שיטמיעו את מה שנספג בצמחים וקפץ מבעלי החיים והתחיל באנושות. הוא החליט שעליו להגן על הערפד על מנת להגן על הסדר שהערפד יצר. כשגילו עמיתיו, הם פנו אל הכהן הגדול של השמונה בתחינה שהשמונה יענישו את משרתם על כך שבגד. הכהן אמר להם שהשמונה כה נשגבים עד שהם לא מבחינים בינינו ולכן הם זקוקים לחושינו. הוא אמר להם שהם לא יכולים להטיל את האחריות על השמונה אלא לנקוט צעד בעצמם, כנגד מי שבגד באחוותם.
לא היה צורך בזה לבסוף כשהם מצאו את הערפד וקטלו אותו. הבוגד התאבד זמן קצר אחריו.
- ממעשיות רובע האלונים הכורעים
במקרה של בירובידה, את לכת השמונה. הם לא בדיוק נעלמו משום שהם תמיד נוכחים שם. הם פשוט הפסיקו לראות אותה. אם בירובידה הייתה נבל מהאגדות, היא הייתה מאשימה... את סילאדיה על כך שנסחפה עם אנאהאידה בתופסת הטומאה אבל האשמה הייתה עליה. היא שכחה את כללי המשחק. היא שכחה את האופן בו בית המעצר השתנה ממלכודת מוות... לסתם בית מעצר חרב.
תמיד לזכור שהשמונה נמצאים שם, צופים על הכל ומחכים לסכל כל איום שהוא על חייהם.
הסיבה היחידה שסילאדיה לא מתה הייתה שהיא לא התאימה לאיומים הרגילים על השמונה. בינתיים סילאדיה השתנתה לצורת הדרקון השחורה כאפלה שלה. היא הסבירה לבירובידה שאש הדרקון תרפא אותה מהנזקים שהסבו לה השמונה. כך שנותרה לה רק אילסמרה לידה.
עתה כשהאימה ,שקרעה אותה לגזרים, חורכת את פצעיה, היה סיכוי שהערפדית תמרוד. בירובידה עמדה מול שתיים מהנצחיות. ראסילדה סק האמילדון הייתה בדרכה צפונה – ולהערכתה לא תגיע לשם עד נשף האביב.
ובעוד שהיא ידעה איפה היא עומדת מול אנאהילדה, היא לא ידעה איפה היא עומדת מול יולינדה. הערפדית בהירת השיער הייתה הגזברית של אנטיגואה והייתה מהארצות ההפוכות. היא שירתה את האורקים לפני שהחליפה צד כדי לשרת את אנטיגואה. היא לא הסתירה את העובדה שעשתה את זה בשביל חיי אלמוות. אם מישהו אחר יכל להבטיח לה חיי אלמוות, יולינדה תחליף שוב נאמנות.
וייתכן שהיא מבינה אותה לא נכון כמו שהבינה את אנאהידה. ייתכן שהיא כן חסידה אדוקה.
הכרכרה התחילה להאט בראותה שאנאהאידה הציבה את חייליה בחצי קשת בין עציה הרחבים כבית של מצודת דנדארי. היא עמדה במקום בו היה מוצב החץ, ראש הנסיכה עליה, צפוד ומלא זעם כהרגלו. מימינה עמדה יולינדה נבונה וזהובה, מנסה להבין את המציאות. משמאלה עמד מפקד משמר הבית רנבור סק-והאגבלדון שלא היה ברור לבירובידה כמה מהמציאות המטורפת מסביבו הוא הבין מתחת לשלשלאות ההקסמה שהונחו עתה על רוחו. היא לא הופתעה מהעובדה שנותרו לאנאהיאדה חיילים. אף בר דעת לא ישלח את כולם. החיילים הללו היו גם מאנשיו של מפקד משמר הבית וליוו אותו תחת האדונים השונים שהוא שירת. הם לא היו חלק מהארץ הזו כפי שאנאיס לא הייתה ויכול להיות שהיא בטחה בהם... יותר.
"כשכל זה יסתיים, האם תרשי לי לשחק עם החיילים?" שאלה אילסמרה בהכנעה משמאלה. בירובידה לא הייתה מוכנה להתחייב על כלום. יכול להיות שהיא תזדקק לחיילים האלו, השבויים בתפיסת מציאות כוזבת שהולבשה על עיניהם על ידי אנטיגואה בימיה האחרונים. יכול להיות שתצא למלחמה.
רק באיטיות היא הבינה שהיא יכולה לקחת מאנאהאידה את החיילים. הסיבה היחידה שהיא לא עשתה את זה היא משום שהיא הייתה סקרנית איך אנאהאידה מתכוונת להסביר את כל עניין אנטיגואה מבלי לשבור את ערפול המחשבה שכפתה אנטיגואה על החיילים הדרוכים. היא לא צריכה לעשות עבורה את העבודה.
בירובידה בחרה רק כדי להכאיב לאנהאידה לעטות את שלמת השלג שאנטיגואה הייתה עוטה. היא גם הבגד היחידי שיכלה ליצור בפרק זמן כה קצר בנשיפת הדרקון הלבן שלה. היא חשה את הלובן של נשיפתה מתלפף מסביב לקימורי גופה, יוצר את שלמת השלג שלה.
ואז היא יצאה החוצה.
אנאהאידה הציגה אותה כבירובידה מארסאדיל ושיבחה אותה על טעמה במלמלה דרומית, מוואהאגאלות', נסיכות מולדתו של מפקדה. היה משהו מן הרעל בדבריה אף על פי שבירובידה לא קלטה את זה מייד. רק לאחר שהמפקד העניק לה מבט חומצי, היא הבינה שלא היו לו זכרונות טובים מווהאגאלות' והייתה סיבה לכך שהרחיק צפונה, לפארגוסק, לקצה הנסיכויות.
מתוחכם מאד, אנאהאידה.
"אז מי כבר הגיע לנשף האביב?" שאלה בירובידה, יורדת מהכרכרה ללא סוסים. אנאהאידה חייכה, עד כמה שפרצוף כזה צפוד מאפשר משהו כזה, וענתה שהדלתות יישזרו בקרוב. ככלות הכל, בני אצולה יכלו לשלם למישהו שיקשור להם דלת שתביא אותם ממרחקים. בירובידה קלטה את הלעג באבחנה שאין היא אצילה דיה להבין את דקויות חיי בני האצולה.
אנשי הנסיכויות ראו משפט בקרב כעניין הראוי לפראים. כשהם רצו להתנגח זה בזה, ושפיכות דמים לא הייתה מעורבת בזה, הם בחרו בקרב שנינויות ונימוסין. בירובידה זכרה שבנותיו של הסוחר יוסקאר היו מומחיות ראשונות בתחומן בתחום העלבונות המתוחכמים. רובם עברו מעל לראשה של ברבודה ולא הובנו אלא כשסיפרה לאמה רדונדה או לדודה באיל על הפגישה איתן. בשדה הקרב הזה אפילו לאנאהאידה היה יתרון מובנה על יריבתה. בירובידה חיפשה מוצא.
היא החליטה ללכת בדרך המועדפת עליה.
היא התקדמה לעבר אנאהאידה, ידיה ארוכות הציפורניים קפוצות לאגרופים, תוך כדי שאנאהאידה מעירה בטוב טעם הערות שונות רק כדי לתקוע את הציפורן בצווארה הענוג, הסמוק. אף אחד ממקורביה לא נקף אצבע למענה. היא הייתה צריכה לפתור את זה בעצמה.
בירובידה חשה את הטומאה נמשכת אליה, מעוררת באנאהאידה השתוממות שגבלה באימה.
"מה את?" נפלטו המילים מפיה כקרקור. בירובידה חשה את הדם עולה במעלה אצבעה, ממלא אותה בחיים שנזלו מגופה של אנאהאידה שניסתה לתקוף בחזרה אך לא הצליחה. קסמי הדם והבשר של בירובידה עשו את שלהם ולקחו מגופה את החיוניות הרגילה שלהם.
כשהטומאה געשה בדמה השחור, התחושה הייתה שונה מהקודם כאילו היא הייתה טהורה, טהורה מאי פעם. אז כך אתה מרגיש כשאתה ניזון. היא יכלה לעשות את זה בכל יום מהימים. היא ידעה לפתע מי עושה לה את זה.
אינגאר.
לפי זכרונותיה של אנטיגואה, אינגאר הייתה בעלת אמת ועמדה בראש מסדר האמת המוכתמת. נראה לבירובידה שאם הכישוף יתקדם כפי שהוא, היא תיעלם לתוך אינגאר – ובירובידה באמת לא הבינה למה שאינגאר תרצה להיות היא. כמובן שהיה חסר לה פרט. פרט שיענה על שאלתה של אנאהאידה שכן היא כבר הייתה מעבר לכל יצור טומאה שזכרה.
ראמסין.
היא זכרה את המעשייה על ראמסין מהמקראה. רק אז כל הפרטים הסתדרו לה במחשבתה. אינגאר רוצה להשתלט על מידת הכיעור או איך שהיא לא נקרא מהצד של אינגאר וחסידיה. חיוך עלה על פניה הנתעבים של בירובידה. מי שישלוט במידת הכיעור, ישלוט בטומאה, והישות שתשלוט בטומאה תהיה מי שהנבלים מהאגדות עובדים עבורו אם הם רוצים לחיות.
ואז בבת אחת היא העיפה את אנאהאידה מעל פניה. אנאהאידה הביטה בה מבעד לפניה של הנסיכה אנאיס והניחה את ידיה על צווארה. היא סיננה: "גם כך לא אהבתי את הראש הזה."
ואז היא החוותה לה כבוד בידה. מפקד משמרה ויולינדה ,שעקבו בעיניהם אחרי כל המחזה, החוו אחריה כבוד לבירובידה שהייתה בעלת הבית בכל פארגוסק. שמישהו יעז לעצור אותה!