פחות הוא יותר: למה כיף יותר לשחק בדרגות נמוכות?

[Gray Gandalf]

התחלתי בזמן האחרון לשים לב למשהו מעניין. תמיד האבה יותר כיף לי להנחות ולשחק עם דמויות מתחת לדרגה עשר. משום מה, דווקא כשיש מלא כוחות סופר חזקים והרפתקאות סופר אפיות, זה פחות מעניין.
בואו נשווה את זה רגע לגיבורי על. בהתחלה כל גיבור על הגן על העיר שלו ונלחם מול אוייבים שאתגרו אותו ספציפית. לכל נבל הייתה אישיות שתאמה את הגיבור.
אבל אז מארוול איחדו את כל הגיבורים, ובגלל כל הלהציל את העולם הנבלים נהיו מאוד כלליים, והכל נהיה יותר משחק מי יותר מגניב, וזה הרבה יותר מסובך והרבה פחות כיף.
ככה זה גם במבוכים ודרקונים. קרב של אשף נוכל ולוחם בדרגה 4, נגד חיות תעתוק או מלך העוגים הרבה יותר כיף מאשר קרב אלים אפי על העולם כולו.

מה דעתכם בנושא?

 

[המפקד האלמוני]

כי מו"ד מעולם לא תוכננה להיות משחק של דמויות בדרגות גבוהות. הן שם בשביל היופי ובשביל דב"ש-על כזה או אחר, אבל לכשעצמה מו"ד עדיין בנויה כמו שהייתה בשנות השבעים - לוחם בדרגה 4 הוא גיבור שפייטנים שרים עליו ולוחם בדרגה 8 הוא גיבור-על ברמה של לנסלוט, אכילס וכו'.

 

[desdendelle]

הדרך שבה אתה צריך לחשוב, כמנחה, על משחק לדמויות בעלות עוצמה נמוכה (נגיד, צייד) היא שונה מאיך שאתה צריך לחשוב על משחק לדמויות בעלות עוצמה גבוהה (נגיד, מג או איש-זאב). דבר שהוא אתגר קרב ראוי לדמות בצייד (נגיד, כמה חלאות עם אלות) הוא ממש לא אתגר ראוי לדמות במג או באיש-זאב כי המג יכול לראות את העתיד ולהימנע מלהתקל בחלאות בכלל והאיש-זאב יקרע אותם לגזרים.

באופן דומה, מה שמהווה אתגר מעניין (לאו דווקא קרב) לדמות מו"ד בדרגה 3 לאו דווקא מהווה אתגר לדמות בדרגה 18 וזה הבדל במהות לא בדרגה - זה שתיתן למפלצת יותר נק"פ או התקפות שעושות יותר נזק לא ייתן לך את אותו האתגר, למשל.

 

[המפקד האלמוני]

מה שמהווה אתגר מעניין (לאו דווקא קרב) לדמות מו"ד בדרגה 3 לאו דווקא מהווה אתגר לדמות בדרגה 18 וזה הבדל במהות לא בדרגה

מצד שני, תראה את הסרט "כבוד בין גנבים". החבורה שם עושה כל מיני הרפתקאות גונזו במבוכים למיניהם כאילו הם בדרגה 3, אבל לפי הנתונים הרשמיים שלהם (שפורסמו) הם כולם בסביבות דרגה 17.

 

[desdendelle]

מצד שני, תראה את הסרט "כבוד בין גנבים". החבורה שם עושה כל מיני הרפתקאות גונזו במבוכים למיניהם כאילו הם בדרגה 3, אבל לפי הנתונים הרשמיים שלהם (שפורסמו) הם כולם בסביבות דרגה 17.

מה שעובד בסרט (או בספר, או במשחק מחשב) לאו דווקא עובד במשחק תפקידים (ולהפך) - זה שזה מגניב לראות בסרט מרדף משני צורה לא אומר שזה כיפי לשחק את זה בשולחן, למשל - אז אני נוטה להאמין שהדרגות בנתונים הרשמיים לא תואמות את ה"מציאות" (ה-in-universe, הכוונה).

 

[המפקד האלמוני]

אז אני נוטה להאמין שהדרגות בנתונים הרשמיים לא תואמות את ה"מציאות" (ה-in-universe, הכוונה).

הנתונים אמורים לשקף את הדברים שהגיבורים עושים בסרט - למשל הטלת לחש "היפוך כבידה" מעוצמה 7.

 

[desdendelle]

אה, המ. אני באמת לא זוכר אילו לחשים הגיבורים הטילו במהלך הסרט. אבל הפואנטה היא, כמו שכבר כתבתי, שמה שעובד בסרט לאו דווקא עובד בשולחן.

 

[the Nerubian]

לפי הנתונים הרשמיים שלהם (שפורסמו) הם כולם בסביבות דרגה 17.

ניטפיק לא מועיל: דרגה 5, מלבד ה-GM NPC שהוא דרגה 10 והאשפית שבדרגה 17. היפוך משיכה הוטל בסרט עם Wild Magic.

מה שכן מועיל: בתכנון משחק אנחנו מחפשים (כך אני מקווה) את ה-sweet spot שבין לתת יכולת בחירה לשחקן ובין לשמור על פשטות מכאנית. באופן כללי, ככל שיש יותק אפשרויות בחירה כך הפשטות המכאנית יורדת.

במקביל, אם המשחק שלנו כולל התקדמות גיימיסטית והתחזקות של דמויות, זה עשוי לכלול בחירות חדשות ולעתים ספציפיות או מורכבות יותר. בשלב מסוים, השיטה עלולה "לקרוס", כשנכנסות אליה אפשרויות שהיא לא באמת תוכננה להתמודד איתן והשחקנים לא הורגלו לחשוב לפיהן (מבוכים ודרקונים זו דוגמה קלאסית) או שדורשות יותר צעדים מצד השחקן בשביל להשיג את מה שהוא כבר השיג קודם (מבוכים ודרקונים – המהדורה הרביעית).

 

[המפקד האלמוני]

דרגה 5,

אאז"נ דירוג אתגר 5 כי הם היו עם סטאטבלוקים כמו של דב"שים, אבל אין לי אותם בשלוף כרגע. דירוג אתגר 5 משמעותו שכל אחד מהם שקול לחבורה בדרגה הזו והוא עצמו בדרגה גבוהה בהרבה.

 

[BadBug]

עונה לפוסט המקורי -
כן מה שאתה מרגיש בהחלט מוכר, בדרגות הנמוכות הסכנה לאבד את הדמות מוחשית יותר, אין לך מיליון סקילים והמשחק מסתמך יותר על היצירתיות של השחקנים ופחות על סטטים ויכולות מכניות של הדמות.

בדרגות גבוהות יש נטייה "לדלג" על תוכן (דמויות מתחילות לעוף, לחשים שסורקים את המבוך לפני שהחבורה נכנסה אליו וכאלה) וזה מצריך אותך כמנחה, לעשות עבודת הכנה הרבה יותר אינטנסיבית ויצירתית כדי ליצור אתגר ראוי לחבורה.

אני יכול לכתוב עוד המון בנושא, אבל אלו הדברים העיקריים שעולים לי לראש כרגע.
לא סתם יש פריחה של שיטות OSR שבהן הדרגה המקסימלית באופן מובנה נמוכה (לדוגמא 10 בShadowdark(/

 

[Nextorl]

אני לא חושב שזה יותר כיף, אלא כיף בסגנון שונה. יש הבדל בהנאה של "להצליח בקושי נגד כל הסיכויים" כשאתה רק עם סכין מאולתרת וקסדה, מאשר ההנאה של להשפיע על העולם, להלחם באלים וכו'
אישית, אני חושב שאני מעדיף את הסוג השני.

 

[המפקד האלמוני]

"להצליח בקושי נגד כל הסיכויים" כשאתה רק עם סכין מאולתרת וקסדה

להלחם באלים

אבל במו"ד זה בדרך כלל די אותו דבר - אתה מגלגל מעל 15 על ק20 ומחכה שהנק"פ של מישהו ירד ל-0.

 

[Nextorl]

בכל שיטה מבוססת קוביות זה אותו הדבר. אתה מגלגל קוביות ומקווה לטוב.

האווירה שונה לגמרי, היכולות שונות לגמרי, והstakes שונים לגמרי.

 

[The Necromancer]

התחלתי בזמן האחרון לשים לב למשהו מעניין. תמיד האבה יותר כיף לי להנחות ולשחק עם דמויות מתחת לדרגה עשר. משום מה, דווקא כשיש מלא כוחות סופר חזקים והרפתקאות סופר אפיות, זה פחות מעניין.
בואו נשווה את זה רגע לגיבורי על. בהתחלה כל גיבור על הגן על העיר שלו ונלחם מול אוייבים שאתגרו אותו ספציפית. לכל נבל הייתה אישיות שתאמה את הגיבור.
אבל אז מארוול איחדו את כל הגיבורים, ובגלל כל הלהציל את העולם הנבלים נהיו מאוד כלליים, והכל נהיה יותר משחק מי יותר מגניב, וזה הרבה יותר מסובך והרבה פחות כיף.
ככה זה גם במבוכים ודרקונים. קרב של אשף נוכל ולוחם בדרגה 4, נגד חיות תעתוק או מלך העוגים הרבה יותר כיף מאשר קרב אלים אפי על העולם כולו.

מה דעתכם בנושא?

עניין של סקייל.
ככל שהסקייל יותר "פרסונלי", קרי יותר קרוב לדמות ספציפית נגד דמות אחרת, יותר קל לשחקנים להיקשר לקונפליקט. למלחמה בין 2 מדינות אין ממש אישיות או נוכחות נרטיבית. אבל לחייל ספציפי יש.

בנוסף, ככל שההפסדים והנצחונות יותר "קרובים" לדמות, כך הם יותר מורגשים. יש הבדל בין מלחמה או קונפליקט על מדינה, בה כיבוש של כל עיר וחבל ארץ חשוב, לבין קרב על יקום שלם בו כל צד מסוגל "להפסיד" קצת. ככה גם במשחקי תפקידים, ככל שיש לך יותר נק"פ, ציוד, לחשים ויכולות, ככה יותר קל לך לבזבז אותם (לנצל שיקויים, שרביטים ולחשים), או שפחות יפריע לך כשהם מבוזבזים (מכה שתהרוג דמות ברמה 1 כנראה לא תזיז לכזו ברמה 20). תחושת הסכנה יורדת ככל שלדמות יש יותר דרכים לשרוד (אפילו אם זה אומר יותר נק"פ).

אז זה למה יותר כיף לשחק ברמה נמוכה- כשכל לחש, חץ, נקודת פגיעה ואפילו לפיד דורש ממך מחשבה, אתה מרגיש הרבה יותר פגיע והרבה יותר אחראי לגורלך.

יש כמובן גם את העניין של bloat, מתישהו לדמות יהיו לא מעט חפצי קסם שהשחקן שוכח מהם, יכולות מקצוע שכנראה היא לא תשתמש, ולחשים רבים ברשימת הלחשים שלה, רמות נמוכות הרבה יותר פשוטות מבחינת היצע האפשרויות שהן מציעות.

 

[BadBug]

אני אוסיף עוד משהו למה שכבר כתבתי -
זו אחת הסיבות שאני כל כך נהנה לשחק "קריאתו של קת'ולהו" שם אין דרגות, הדמויות שבריריות פיזית ונפשית וזה תורם המון לחיבור אליהן.
כששחקנים דחוקים לפינה בלי עודף סקילים ונק"פ זה דוחק אותם לשימוש יצירתי בסביבה שלהם וביכולות שלהם עצמם (כשחקנים וכדמויות).
ומה שיפה בשיטות הללו, זה שאתה יכול אפילו להרוג את הדמות שלך בסשן ועדיין להנות מאד.

 

[The Necromancer]

אני אוסיף עוד משהו למה שכבר כתבתי -
זו אחת הסיבות שאני כל כך נהנה לשחק "קריאתו של קת'ולהו" שם אין דרגות, הדמויות שבריריות פיזית ונפשית וזה תורם המון לחיבור אליהן.
כששחקנים דחוקים לפינה בלי עודף סקילים ונק"פ זה דוחק אותם לשימוש יצירתי בסביבה שלהם וביכולות שלהם עצמם (כשחקנים וכדמויות).
ומה שיפה בשיטות הללו, זה שאתה יכול אפילו להרוג את הדמות שלך בסשן ועדיין להנות מאד.

100%.
אני אישית לא אוהב את השבריריות של הדמויות בקריאתו של קת'ולהו, אבל כחובב הז'אנר אני מבין למה זה נדרש כדי לשדר אימה אמיתית.

וכן, כשהמים מגיעים לך לצוואר אתה נהיה יצירתי.

 

[כליל החורש נאורי]

מה שאני אוהב אפילו יותר בקריאתו של קת'ולהו זה שההתקדמות היא דרך דברים שהדמות עשתה וחוותה. אם אני מסתכל על דף דמות היום ואחרי כמה הרפתקאות, אני יכול לראות שם את ההשלכות של כמה מהדברים שקרו.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

ככה זה גם במבוכים ודרקונים. קרב של אשף נוכל ולוחם בדרגה 4, נגד חיות תעתוק או מלך העוגים הרבה יותר כיף מאשר קרב אלים אפי על העולם כולו.

מה דעתכם בנושא?

כמה דברים ששוברים את השיטה, וגורמים למצב הזה :

1. בנייה אפית שמוסיפה עוד ועוד יכולות מבלי להבין שדרגות גבוהות יותר = יותר יכולות בדף דמות = יותר סיבוכיות וזרימה יותר איטית של המשחק ושל סיבוב, אם בדרגה חמישית האופציות של הנוכל והלוחם הן בחירה מתוך שתי אופציות תקיפה ולאשף יש בחירה מתוך שבעה לחשים, בדרגה 15 יש לו שמונה עשרה לחשים ואני די בטוחה שגם לשניים האחרים יש עוד כמה אופציות מלבד " אני מרביץ ממש ממש חזק עם החרב שלי!"

2. הפער ביכולת בין מטילי לחשים ( שמונה עשרה אופציות שונות ללחשים בדרגות הגבוהות, לא כולל לחשונים וחפצי קסם שבטוח שיש להם בדרגות הגבוהות) ובין דמויות שאינן מטילות לחשים בהגדרה. ככשם המשחק הוא " תוריד למפלצת כמה שיותר נק"פ" זה מעצבן לגלות שהלוחם האפי שלך, שהתאמן במשך שנים וקטל המון מפלצות ושזה המקצוע שלו בהגדרה, צריך להיות בעל הרבה מזל בקוביות בשביל להוריד לדרקון עשרים נק"פ בסיבוב, מה שהאשף יכול לעשות עם הטלה בינונית סבירה של כדור אש בערך מהדרגה השישית.

3. השילוב של 1+2 מגיע לא רק לשחקנים, אלא גם לשה"מ - ואם השחקנים עובדים עם אותה מערכת של בחירות וללוחם ולאשף יש כבר את אותו סדר של חמש פעולות שהם יודעים שזו טקטיקה טובה לקרב, לשה"מ יש שתיים שלוש התקלויות כבדות בהרפתקאה והוא צריך לבנות את הטקטיקה. דיברנו על דרקונים קודם ?
כשהדרקון הוא צעיר, יש לו בדיוק שני משרתים ואין ממש אסטרטגיה זה סביר לבנות התקלות, אבל דרקון לדרגה 15 ? זה שיש לו שבט קובולדים שמשרתים אותו ובונים לו כבר שנים את המנהרות, שיש לו הר של זהב וחפצי קסם ( שלא ישבו ויחכו לשחקנים שיבואו לאסוף אותם), סביר להניח שיש לו קצת הרבה יותר אפשרויות, וזה די מתסכל להתמודד עם זה - גם בתור זה שבונה את הדרקון, וגם בתור זה שצריך להביס אותו.

 

[המפקד האלמוני]

כמה דברים ששוברים את השיטה, וגורמים למצב הזה

זה ממש נכון - חלק מהקסם של מו"ד הוא הפשטות שלה ובדרגות הגבוהות יש יותר מידי כדורים באוויר שצריך לג'נגל.

בקריאתו של קת'ולהו זה שההתקדמות היא דרך דברים שהדמות עשתה וחוותה.

לקריאתו של קת'ולהו (ולשיטות BRP נוספות) יש דרך ממש אלגנטית ופשוטה לשפר כשרונות בלי תיווך של נק"נ, דרגות או הרבה פנקסנות.

עשית משהו מעניין עם אחד הכישרונות שלך? המנחה אומר לך למסמן לידו על דף הדמות. יש ריבוע חלול קטן בשביל זה, ראו לדוגמא כמה כשרונות - המספר שבסוגריים זה ערך הבסיס של הכשרון לפני שהוסיפו לו נקודות בבניית הדמות:


אחרי שההרפתקה מסתיימת או בכל פרק זמן אחר שהמנחה מחליט עליו, פשוט עוברים על רשימת הכשרונות המסומנים ומגלגלים 1ק100 בתור בדיקת למידה מהנסיון. גילגלת יותר מרמת הכישרון שלך? אז למדת משהו חדש ואתה מוסיף מספר רנדומלי (1ק10 או 1ק6, תלוי במהדורה) לרמת הכישרון הנוכחית שלך וזו רמת הכישרון הבאה. יצא לך פחות? אז לא למדת שום דבר חדש.

מה המשמעות של זה:
1) התקדמות בכשרונות היא לא אוטומטית וליניארית, היא משתנה ולא תמיד צפויה.
2) אתה לא משתפר בכשרונות שאתה לא משתמש בהם (יש אפשרות נוספות לשפר כשרונות, אבל הן בדרך כלל עולות כסף לדמות ולוקחות יותר זמן-משחק ולא משפרות בהרבה כמו למידה מנסיון) ואין "פיתוח רוחבי" של כל הדמות.
3) הרבה יותר קל להשתפר בכשרונות שאתה גרוע בהם מאשר בכשרונות שאתה טוב בהם.

לצורך השוואה לעולם האמיתי (שבו גם משחקים), בקריאתו של קת'ולהו מגדירים רמת כישרון של 60% כרמה מאוד גבוהה - אם יש לך 60% בקפיצה אתה אתלט עם מדליות, אם יש לך את ה60% הזה בהיסטוריה אתה כנראה עם דוקטורט.

 

[כליל החורש נאורי]

זה לא חייב להיות משהו מיוחד - עד כמה שהבנתי מסמנים אם הייתה הצלחה בכלל (בלי שימוש במזל או בגלגול עיקש (Pushed Roll)).