רוברט סנואו שכב על מיטת הטיפול בקליניקה של ד"ר פרנק וויגין
"שמע דוק, הגב הורג אותי... כבר ארבעה ימים אני בקושי קם מהמיטה..."
"תקשיב מר...?" "קריקאלי" ענה רוברט במהירות
"אני לא מוצא שום בעיה בגב שלך, או בהולכה העצבית, אני לא חושב שאוכל לעזור לך"
"טוב, כל הבאסה" אמר רובט וקם מהמיטה. "אולי זה יעבור לבד"
"כן, אולי באמת" אמר פרנק "אה, ולפני שאתה יוצא, רוקן בבקשה את תיק הגב שלך על השולחן שלי. אני צריך את הציוד הזה"
רוברט הסתובב אל פרנק וראה שהוא מחזיק אקדח ביד
"איזה חרא" אמר רוברט
"וגם אני אנעל מחדש את סורגי החלון שפתחת לפני שאלך לישון"
"ערמת חרא" אמר רוברט
"ואני חושב שאני אשמור את בדיקת הדם שעשיתי לך ואת טביעת האצבעות שלך למקרה שיקרה משהו לרכוש שלי. אולי זה יעניין את משטרת לונה"
"ערמת חרא על הפודיום עם מדליית זהב" סינן רוברט, בזמן שהוא מרוקן את התיק.
"שיהיה לך יום נעים".
רוברט פנה ללכת וכשהוא היה צמוד לדלת, הוא הסתובב חזרה אל פרנק.
"עוד משהו"? שאל הדוקטור
"רציתי לשאול אם יש שימוש רפואי בממריצים מסוג 'קריקיט'"
"מוזר שאתה שואל, אבל האמת שיש, במינון נמוך הם יכולים להסדיר הפרעות בפעילות הלב על רקע נרקוטי, למה?"
"כי הרשיתי לעצמי לבדוק את תא המטען של הרכב שלך לפני שנכנסתי, יש שם שני ארגזים של החומר הזה, ומוקדם יותר היום, מישהו שדד שליח של סייבטרוניק במגרש חנייה. נלקחו ממנו שני ארגזי קריקיט, מוזר לא?"
החיוך נמחק מפניו של פרנק.
"שב רגע יקירי. אנחנו צריכים לדבר"