טסוקימארו
טיגר
IN1
למשמע קולך כורעים כל הקסוניטים ומצמידים את ראשם לרצפה. לאחר שקולך מפסיק להדהד, מבועתים ממהרים כל הקסוניטים להתאסף ברחבת המקדש. אוקיליל יוצא אל עבר ההמון ומרים את ידיו, שקט משתרר.
"הטו לי אוזן. לא יקרא שמינו יותר בני קסוניט כי אם קסוניטים, כי הרגזנו את אבינו ונאסר עלינו שמו. היום הזה, ה-5 להולדת הלבנה, יום אבל ובכיה לדורות והיה ביום הזה מדי 12 מחזורי חיי הלבנה נתאסף כולנו לתפילה ותחנון וסליחה מאת אבינו כי הרגזנהו, לא נעבוד ולא נעלוז ביום הזה מעתה ועד עולם.
התחלקו בפני כל מעמד ומעמדו ואברכם בשם הוא הבוחן."
כל הקסוניטים מתפצלים לקבוצות לפי המעמדות שלהם ואוקיליל ושאר הכוהנים נושאים את ידיהם ומברכים את המעמד החדש.
ראשון פונה אוקיליל לעבר טוגניף. "אתה הוא המבורך, רם על כולנו, נושא אות הבוחן הגדול, שלוט בנו כרצונך והובל אותנו אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
לאחר מכן פונה אוקליל אל השרים "אתם המורמים מעם, עמדו גאון, ונשאו על כתפיכם את המבורך, הבילונו אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
שלישית פונה אוקיליל אל הנבחנים "אתם שבניכם נבחנו, ובמגעו של הבוחן סומנתם, מבורכים אתם עד עולם כולם יכבדוכם."
לאחר פונה אוקיליל אל מעמד העזר "אתם הנושאים על כתפיכם את עול עמינו, נשאונו על כפיכם אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
ויפנה אוקליל ויעמוד אל מול הנאמנים "אתם שצלחתם את המבחן הגדול, בכם יתגאה עמינו."
ולבסוף מפנה אוקיליל את פניו אל הקבוצה הקטנה שעומדת נפרדת מכל העם "אתם שנכשלתם במבחן ואת קצפו של אדונינו הבאתם, נקלים אתם מכל. ואתה סקארו, הנקלה שבכולם, נביא של שקר, צא מעם עדתינו ולך אל השממה המקיפה אותנו שנה ויום תיבחן והיה ותימצא ראוי ישיבך אדונינו אל קהל עדתינו."
לאחר המאורע הכביר הזה, פונה טוגניף אל העם ומצווה אותם להתאסף אל צוהר התמיד בעוד שלושה ימים שכן כך ציוות.
IN2
אתה משתמש בכוחך ותר ב"מטה-ספייס" אחר נשמות הקסוניטים שנכלאו שם, אינך מוצא אותם.
אתה עוזב את המישורים החופפים וניגש אל המישור החיצוני, אסגרד, בתקווה למצוא שם רמז לאן נדדו נשמות הקסוניטים, כאשר אתה עומד להיכנס למישור אתה מגלה שכוח עוצר ממך להיכנס אל המישור. קול נשמע
"אני הוא שומר השער, מדוע תבקש להיכנס למימדם של האלים לאחר שהוגלית ממנו, קסוניט רוח בני הקסוניט?"
OUT
כן... בדיוק משם לקחתי את השם
למשמע קולך כורעים כל הקסוניטים ומצמידים את ראשם לרצפה. לאחר שקולך מפסיק להדהד, מבועתים ממהרים כל הקסוניטים להתאסף ברחבת המקדש. אוקיליל יוצא אל עבר ההמון ומרים את ידיו, שקט משתרר.
"הטו לי אוזן. לא יקרא שמינו יותר בני קסוניט כי אם קסוניטים, כי הרגזנו את אבינו ונאסר עלינו שמו. היום הזה, ה-5 להולדת הלבנה, יום אבל ובכיה לדורות והיה ביום הזה מדי 12 מחזורי חיי הלבנה נתאסף כולנו לתפילה ותחנון וסליחה מאת אבינו כי הרגזנהו, לא נעבוד ולא נעלוז ביום הזה מעתה ועד עולם.
התחלקו בפני כל מעמד ומעמדו ואברכם בשם הוא הבוחן."
כל הקסוניטים מתפצלים לקבוצות לפי המעמדות שלהם ואוקיליל ושאר הכוהנים נושאים את ידיהם ומברכים את המעמד החדש.
ראשון פונה אוקיליל לעבר טוגניף. "אתה הוא המבורך, רם על כולנו, נושא אות הבוחן הגדול, שלוט בנו כרצונך והובל אותנו אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
לאחר מכן פונה אוקליל אל השרים "אתם המורמים מעם, עמדו גאון, ונשאו על כתפיכם את המבורך, הבילונו אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
שלישית פונה אוקיליל אל הנבחנים "אתם שבניכם נבחנו, ובמגעו של הבוחן סומנתם, מבורכים אתם עד עולם כולם יכבדוכם."
לאחר פונה אוקיליל אל מעמד העזר "אתם הנושאים על כתפיכם את עול עמינו, נשאונו על כפיכם אל הדרך בה יחפוץ אבינו."
ויפנה אוקליל ויעמוד אל מול הנאמנים "אתם שצלחתם את המבחן הגדול, בכם יתגאה עמינו."
ולבסוף מפנה אוקיליל את פניו אל הקבוצה הקטנה שעומדת נפרדת מכל העם "אתם שנכשלתם במבחן ואת קצפו של אדונינו הבאתם, נקלים אתם מכל. ואתה סקארו, הנקלה שבכולם, נביא של שקר, צא מעם עדתינו ולך אל השממה המקיפה אותנו שנה ויום תיבחן והיה ותימצא ראוי ישיבך אדונינו אל קהל עדתינו."
לאחר המאורע הכביר הזה, פונה טוגניף אל העם ומצווה אותם להתאסף אל צוהר התמיד בעוד שלושה ימים שכן כך ציוות.
IN2
אתה משתמש בכוחך ותר ב"מטה-ספייס" אחר נשמות הקסוניטים שנכלאו שם, אינך מוצא אותם.
אתה עוזב את המישורים החופפים וניגש אל המישור החיצוני, אסגרד, בתקווה למצוא שם רמז לאן נדדו נשמות הקסוניטים, כאשר אתה עומד להיכנס למישור אתה מגלה שכוח עוצר ממך להיכנס אל המישור. קול נשמע
"אני הוא שומר השער, מדוע תבקש להיכנס למימדם של האלים לאחר שהוגלית ממנו, קסוניט רוח בני הקסוניט?"
OUT
כן... בדיוק משם לקחתי את השם
טיגר
IN
ויהי אחר הדברים האלו וירגש וונאקס כוח עצום המתעורר במישור החיצון: והיה אף על פי שגלה מרצונו מהמישורים החיצוניים אל משכן האש הקדושה כדי לחיות בקרב בניו ראה וונאקס כי רב הכוח המתעורר: ויקום וונאקס ממקומו ויעזוב את המישור החופף ויעבור אל המישור החיצון: וירא את הגיבור והחזק והם משתופפים באימה: וירא את אלי הגזעים ואת אלי היסודות ואלי הדברים מסתגרים במקומותיהם בפחד: וירא אף את האל האחרון והוא כורע ברך: ומעל כל אלים ואלוהים מלחמה ניטשת בין הזורח לשוקע: והיא סוחפת אחריה את כל המישורים שהם וכל המישורים שהינם: וירד וונאקס אל אולידמארה המתעתע ואל יונדאלה האלה החצויה והם משלבים כוחם לעצור המלחמה מלהשמידם: וממלכותיהם להפוך לאבק והנה כל מלאכיהם ומשרתיהם מוטלים מתים לפניהם: וירתום וונאקס את כוחו לכוחם וישאל אותם מה זאת ועל כל הקורות אותם: וכה ענה המתעתע ויקום כוח חדש אשר לא ידע את מוזר: ויקם וייכרז כי לו השלטון ויקם הוא השולט בכל ויצא עמו למלחמה: ויהי כאשר כילה לדבר ותפול תחתיו יונדאלה וכוחה תש ויעמוד וונאקס לצד אולידמארה וישבע כי לא יזוע: ויהי כאשר יצאה השבועה המרה מפיו ויוכה מוזר מכה קשה: ויזעק מוזר מילה אחת בקול זעקה ומרה והנה הוא חדל מלהתקיים וכוחו נכבש על-ידי הוא הזורח: ויעלם הזורח מעיניו של וונאקס ויהי המישור החיצון כשהיה. או אז ויקומו האלים ויתכנסו יחדיו אויבים ושותפים כתף אל כתף ויצעקו איש אל רעהו מה היא: וקול נשמע בהתאספות הגדולה והוא הולך בכל המישורים: והנה הקול חוזר ושב וכה אמר אליהם: אנוכי הוא הלורד נומאה ארומו המתקרא גם הסערה-העומדת לבוא: והיה כי עלה הרצון מלפני והורדתי מעל כסאו את השוקע ואקח את כוחו וממלכתו וכל אשר לו. לכו מעל פני אל ממלכותיכם ודעו כי אני הוא השולט עליכם: דעו את כוחי: ובזאת נתן הלורד לכוחו דרור וירעדו שוכני המישורים כולם שכן אין סוף לכוחו:
בעודך מעכל את כל מה שראית מתגלה למולך אור גדול, וקולו של הזורח נשמע: "אמור לי וונאקס, אדון האש והשמש, פטרון המוזיקה ואלם של הוולקאנים, מדוע אינך מקים לך ממלכה במישור החיצון בין ממלכות האלים? מדוע זה תדור במישור הגשמי?"
ויהי אחר הדברים האלו וירגש וונאקס כוח עצום המתעורר במישור החיצון: והיה אף על פי שגלה מרצונו מהמישורים החיצוניים אל משכן האש הקדושה כדי לחיות בקרב בניו ראה וונאקס כי רב הכוח המתעורר: ויקום וונאקס ממקומו ויעזוב את המישור החופף ויעבור אל המישור החיצון: וירא את הגיבור והחזק והם משתופפים באימה: וירא את אלי הגזעים ואת אלי היסודות ואלי הדברים מסתגרים במקומותיהם בפחד: וירא אף את האל האחרון והוא כורע ברך: ומעל כל אלים ואלוהים מלחמה ניטשת בין הזורח לשוקע: והיא סוחפת אחריה את כל המישורים שהם וכל המישורים שהינם: וירד וונאקס אל אולידמארה המתעתע ואל יונדאלה האלה החצויה והם משלבים כוחם לעצור המלחמה מלהשמידם: וממלכותיהם להפוך לאבק והנה כל מלאכיהם ומשרתיהם מוטלים מתים לפניהם: וירתום וונאקס את כוחו לכוחם וישאל אותם מה זאת ועל כל הקורות אותם: וכה ענה המתעתע ויקום כוח חדש אשר לא ידע את מוזר: ויקם וייכרז כי לו השלטון ויקם הוא השולט בכל ויצא עמו למלחמה: ויהי כאשר כילה לדבר ותפול תחתיו יונדאלה וכוחה תש ויעמוד וונאקס לצד אולידמארה וישבע כי לא יזוע: ויהי כאשר יצאה השבועה המרה מפיו ויוכה מוזר מכה קשה: ויזעק מוזר מילה אחת בקול זעקה ומרה והנה הוא חדל מלהתקיים וכוחו נכבש על-ידי הוא הזורח: ויעלם הזורח מעיניו של וונאקס ויהי המישור החיצון כשהיה. או אז ויקומו האלים ויתכנסו יחדיו אויבים ושותפים כתף אל כתף ויצעקו איש אל רעהו מה היא: וקול נשמע בהתאספות הגדולה והוא הולך בכל המישורים: והנה הקול חוזר ושב וכה אמר אליהם: אנוכי הוא הלורד נומאה ארומו המתקרא גם הסערה-העומדת לבוא: והיה כי עלה הרצון מלפני והורדתי מעל כסאו את השוקע ואקח את כוחו וממלכתו וכל אשר לו. לכו מעל פני אל ממלכותיכם ודעו כי אני הוא השולט עליכם: דעו את כוחי: ובזאת נתן הלורד לכוחו דרור וירעדו שוכני המישורים כולם שכן אין סוף לכוחו:
בעודך מעכל את כל מה שראית מתגלה למולך אור גדול, וקולו של הזורח נשמע: "אמור לי וונאקס, אדון האש והשמש, פטרון המוזיקה ואלם של הוולקאנים, מדוע אינך מקים לך ממלכה במישור החיצון בין ממלכות האלים? מדוע זה תדור במישור הגשמי?"
