• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /
  • מפלצות ומיניאטורות פראיות - פרויקט חדש של משחקי תפקידים בעברית
    הצטרפו עכשיו לפרויקט התרגום החדש של פאת'פיינדר בעולמות פראיים - עם אוגדן המפלצות 2 שמכיל כ-150 מפלצות חדשות, קלפי כוחות וערכת מיניאטורות עם 160 מיניאטורות קרטון איכותיות לכל שיטה. ולמי שעדיין לא ניסה את עולמות פראיים, התחילו לשחק עם המבצעים המדהימים שלנו במימון ההמון.
    תמכו במפלצות ומיניאטורות פראיות

מה היה ספר הפנטזיה הראשון שלכם?

לאחרונה הקשבתי לפודקאסט (Intentionally Blank, כי אני יותר מדי מעריץ של סנדרסון) ועלתה שם השאלה של מה היה ספר הפנטזיה הראשון שלהם. וזה גרם לי לשאול את עצמי. ספר הפנטזיה הראשון שאני זוכר שקראתי ואהבתי ממש היה "חמישה ילדים והזהו", וההמשך שלו - "הקמע".
מדובר בספר ילדים די פשוט - 5 ילדים מוצאים ג'יני מגשים משאלות, שיכול להגשים משאלה אחת כל יום. וכמובן שכל משאלה שלהם משתבשת בצורה אחרת. ספר ההמשך (השני, את ההמשך הישיר לא קראתי או הצלחתי למצוא בעברית) כולל מסע בזמן למצרים העתיקה, והוא גם כן מאוד כיף ונחמד.

עכשיו, חקרתי עליו טיפה בוויקיפדיה, וזה ממש מעניין. הוא מספיק ישן (תחילת המאה ה20) כדי שיכתבו גרסאות חדשות שלו או ישתמשו בדמויות שלו. כמו לדוג' ספר "המשך" שבו הדמויות... מוצאות את עצמן מגויסות למלחמת העולם הראשונה.
או סיפור על 4 ילדים אחרים שמוצאים את היצור.
יצאה סדרת אנימה המבוססת עליו. וגם מחזמר. (וגם סדרות וסרטים אבל זה יותר הגיוני לי) ואפילו... יש אליה רפרנס אצל טולקין, בספר Roverandom.

מה היה ספר הפנטזיה הראשון שלכם, שאתם זוכרים? מה תפס אותכם בו? והאם יש איזה פרטים מסקרנים עליו שבא לכם לשתף?
 
ספר הפנטזיה הראשון שלי היה, כמו של רוב הילדים שנולדו בשני העשורים האחרונים, הארי פוטר (אלא אם כן אתה מחשיב את מטילדה של רואלד דאל בתור פנטזיה). כמובן שבעיני אז, הארי פוטר היה הספר הכי טוב בעולם, עד שגיליתי את נרניה, ארץ ים, ועוד ספרים אחרים, שבעיני טובים בהרבה.
הספר השני שקראתי היה נרניה.
 
הספר הראשון שלי היה נרניה, וגם היום אני מאוד מחבב אותו למרות כל הסממנים הדתיים. לאחר מכן קראתי את הארי פוטר (וכמו שאני נוהג להשוויץ לחברים : בחמישה ימים גמרתי את כל הסדרה! אני לא יודע אם זה השווצה לגיטימית או ווידוא הריגה למעמד החברתי שלי, אבל אני עדיין עושה את זה), וגם אותו: קראתי שוב בזמן האחרון, עדיין ספרים נהדרים.
ואז, זה קרה.

בגיל שמונה ראיתי שאחותי השאירה על השולחן איזה ספר שנראה מעניין, משהו "הקרב על המבוך", מאת איזה מישהו בשם ריק?
והשאר היסטוריה. התחלתי לקרוא את פרסי ג'קסון מספר 4 (בושות), ומאז אני חסיד נלהב של ריק ריורדן.
 
ריק ריירדן מעולה, אבל אני באופן אישי יותר אוהב את נרניה. פרסי ג'קסון הם ספרים מעולים, אבל תמיד הם הרגישו לי יותר "מגניבים" ופחות עמוקים (ואני יודע שאני נשמע כמו איזה מבקר ספרים מעצבן שממליץ רק על "ספרי איכות"). עכשיו, יש שם דמויות מעולות (ניקו די אנג'לו הוא הכי טוב!!!) אבל בעיני לפחות, יש ספרים יותר טובים (שוב פעם, לא שאלה ספרים לא טובים).
 
ספר הפנטזיה הראשון שלי היה, כמו של רוב הילדים שנולדו בשני העשורים האחרונים, הארי פוטר
הסיפור שלי עם הארי פוטר הוא מעניין. אחותי ואמא שלי שתיהן היו קוראות מאוד נלהבות, ואפילו עמדו בתור לחנויות כשהתרגומים עוד יצאו. אישית זה גרם לי לאנטי די גדול לסדרה, ולקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי לקרוא אותה בעצמי. נהניתי, אבל יש בה הרבה דברים שמפריעים לי, והמספר הזה רק גדל ככל שאני חושב על זה יותר לעומק.

בגיל שמונה ראיתי שאחותי השאירה על השולחן איזה ספר שנראה מעניין, משהו "הקרב על המבוך", מאת איזה מישהו בשם ריק?
והשאר היסטוריה. התחלתי לקרוא את פרסי ג'קסון מספר 4 (בושות), ומאז אני חסיד נלהב של ריק ריורדן.
אני אוהב את הספרים של ריירדן. הוא כותב מאוד קליל וקולח, ומאוד קל לעכל את הספרים שלו ולבלוע אותם במהירות.
הוא גם הסופר שגרם לי לקרוא אנגלית - כשהספר הראשון שבאמת קראתי באנגלית היה אות אתנה.
לצערי אני מרגיש שהוא התדרדר בשלב מסוים, סדרת מגנס צ'ייס הייתה פשוט כתובה רע. אפולו יותר נחמד, אבל לא יצא לי לסיים אותה. יום אחד.
 
סדרת מגנס צ'ייס הייתה פשוט כתובה רע
מגנס צ'ייס באמת לא משהו. אבל פרסי ג'קסון, גיבורי האולימפוס ומשפחת קיין ממש טובים. פשוט בשלב מסויים התחילו להיגמר לו הרעיונות הטובים, אבל הוא ממשיך להוציא ספרים, כי כל עוד יש עליהם את השם שלו אנשים עדיין יסתערו על החנויות.
נהניתי, אבל יש בה הרבה דברים שמפריעים לי, והמספר הזה רק גדל ככל שאני חושב על זה יותר לעומק.
יש מן תפישה כזאת שמעצבנת אותי, שהארי פוטר הוא הספר המושלם ואסור אפילו לרמוז שיש בו פגמים. רוב האנשים שחושבים ככה הם אנשים שלא באמת קראו הרבה ספרי פנטזיה ומד"ב אלא רק הארי פוטר, פרסי ג'קסון ואולי משחקי הרעב. כך גם אחוז ניכר ממעריצי השומרת. זה לא שהארי פוטר לא טוב, הוא מצויין, אבל יש ספרים יותר טובים.
 
הא, גם אני קראתי את "חמישה ילדים והזהו"! ספר חביב. לא ידעתי שיש ספר המשך.

קשה לי להיזכר מה היה ספר הפנטזיה הראשון שקראתי. מנהרת הזמן של גלילה רון פדר עמית נחשב? איפשהו בערבובייה המעורפלת של ספרי ילדות ונעורים יש את פוטר, קצת רומח הדרקון, ספרוני צמרמורת, מחוננת, זדון, מחזור שער המוות ועוד. גם אני עברתי לאנגלית בעזרת פרסי, אבל לא סיימתי את הסדרה השנייה. במקום, המשכתי לקרוא את יתר הספרים של שלדון פוקס אשר לא תורגמו.

במבט לאחור סיימתי מעט מאוד סדרות. אולי עדיף להתמקד בספרים שעומדים בפני עצמם.
 
רסיס הקריסטל (כן התחלתי ממלכות נשכחות), בקטע מוזר התחלתי מרסיס הקריסטל, לא קראתי תקופה ארוכה, חזרתי לקרוא את הטריגוליגה השליישת של האלף האפל, אחרי זה קראת את מולדת-גלות-שוהות ורק אחרי זה חזרתי לקרוא את 2 הספרים האחרים של בקעת רוח כפור.

באופן מצחיק הכל התחיל כי חבר של המשפחה הביא לי את הספר כדי שאתחיל לקרוא, כבר הייתי במו"ד והכרתי את שר הטבעות (שאותו עוד לא קראתי עד היום) אבל לא הייתי בקטע של קריאה בזמנו
 
זה לא שהארי פוטר לא טוב, הוא מצויין, אבל יש ספרים יותר טובים.
אני לא חושב שהוא מצויין. אני חושב שהוא ספר בינוני מאוד. אבל הוא קל לקריאה, והוא יודע מי קהל היעד שלו. יש לו את הקסם שלו, אבל לא הייתי קורא לו מצויין, או אפילו טוב.
אוי, אחלה סדרה. אם כי הספר השני הוא... כואב. זכור לי שהייתה מחאה עליו בפייסבוק בזמנו אפילו. הוא בהחלט דורש אזהרת טריגר.
 
לצערי אני מרגיש שהוא התדרדר בשלב מסוים
אני מסכים חלקית. מגנס צ'ייס באמת היה יותר חלש מבחינה עלילתית (אם כי הדמויות היו נהדרות) ומשפחת קיין אני ממש לא אוהב, אבל הטרילוגיה החדשה היא מפלאה, ואני משתמש במילה הזו בכל מובנה.
 
ספר הפנטזיה הראשון האמיתי שקראתי היה רומח הדרקון, מההתחלה ועד סוף מלחמת הנשמות. כמובן שבהסתכלות אחורה הוא לא מושלם, אבל עדיין יש בו חן מסוים, בעיקר בטרילוגיות הראשונות. אני מניח שהוא עיצב במידה מסוימת את הגישה שבה אני מנחה (למרות שכיום כבר הושפעתי יותר מדברים אחרים). ההשפעה המרכזית שנותרה ממנו היא היחס שלי לקסם כמשהו שמצד אחד נולדים איתו ומצד שני אפשר עדיין ללמוד לשלוט בו במוסדות. יש עוד ספרים שעשו זאת, דוגמת The Witcher ואפילו Dragon Age, אבל זה התחיל מרומח הדרקון.
כבשן הנשמה הוא עדיין אחד מהספרים האהובים עלי.
 
דני דין נחשב..? לא זוכר ממנו כלום ואין בו משהו שגרם לי לחבב את הז׳אנר, אבל עדיין…
ספר הפנטזיה ״האמיתי״ כמו שכתבו מעליי הוא רומח הדרקון, וקיבלתי אותו אחרי שכבר עשו לי ספוילר מטורף של כל העלילה. בן דוד שלי קנה לי אותו ליומולדת 8 ואני עד היום זוכר שהוא עלה 50 ש״ח בכריכה קשה (נראה לי שאני שילמתי עליו מראש.. גם כן מתנת יומולדת..).
מאז עברתי על כל ספרי הפנטזיה בספריה ולקחו שנים עד שהגיע כרך ב׳ של רומח הדרקון.
 
הספר הראשון? "ההוביט" בתרגום העברי עם הכריכה שבה נראה בילבו דוקר את זנבו של סמאוג המציץ מאיזה חור בהר. (אני יושב שזו הייתה גרסת הטייסים?)

קראתי את הספר פעמים רבות מאז בילדותי ונערותי. היו תקופות שידעתי חלקים מהספר בעל פה (בעיקר "חידות בחשיכה", החידות מול סמאוג, ועוד מספר קטעים נבחרים).

הדמות השנייה שלי במו"ד (הראשונה מתה מאוד מהר, תוך שני מפגשים), הייתה זוטון עם הרבה מאוד השראה ממנו, וזו עדיין אחת הדמויות הזכורות עלי ביותר לטובה (למרות שסיימה עם רגל מעץ, יד תותבת עם תופסן מעץ, וממש לפני שהגיעה חזרה לכפר שלה לפרישה נהרגה בהתקלות אקראית ע"י שני דובי ינשוף, שאחד מהם בלע אותו. זה נשמע אולי רע, אבל זה ממש לא... אפילו צורת המוות איכשהוא זכורה לי כמאוד מתאימה לדמות, ומאוד נהניתי).

לאחר מכן טרילוגיית רומח הדרקון הראשונה, ומאז עוד ועוד ועוד...
 
אם מדברים על פנטזיה פרופר אז כנראה שהספר הראשון שלי היה "הסיפור שאינו נגמר".
אח"כ אני חושב הגעתי לסדרות: הבלגריאד, רומח הדרקון, מחזור שער המוות וכו'.

א אני רק תשובה - דני דין בהחלט. נראה לי פנטזיית נעורים קלאסית שכולנו רצינו להיות בלתי נראים.
בדיוק עשיתי סדר בארון לא מזמן ומצאתי כל מיני ספרי ילדות: רובין הוד, טרזן ובנו, ג'ינג'י, החמישיה/שביעיה הסודית וכו'.
 
זה די מעורפל בזכרוני, כמובן, אבל בטח אחד מההוביט שכבר הוזכר כאן (בתרגום משה הנעמי), ספר השלושה מסדרת פרידיין של לויד אלכסנדר, וקאיטוש המכשף של קורצ'אק. אני לא זוכר מה תפס אותי אחרי זה במי מהם, חוץ שאהבתי את השובבות בהוביט יותר מאשר את רצינות בשר הטבעות, והדרך המאד קשה ומחוספסת לשליטה על כוחות הקסם בקאיטוש גרמה לי לא לקחת את הארי פוטר ברצינות כשקראתי אותו.
 
סביר להניח שספר הפנטזיה "הקלאסית" הראשון שקראתי היה סדרת פרידיין של לויד אלכסנדר אם כי סביר להניח שנחשפתי ל-pulp באותו הזמן בערך (טרזן בעיקר, אמא שלי אהבה מאוד את הסרטים והספרים האלו). אמא שלי הביאה לי את סדרת פרידיין מהספרייה כשהייתי מתישהו ביסודי (לדעתי כיתה ג' או ד'), קראתי והתאהבתי בג'אנר. אם כי מהר מאוד התגלגלתי למדע בדיוני ובחטיבה כבר בלעתי בשקיקה את כל מה שהיה זמין בספרייה - המון ספרים של לארי ניבן, ארתור ס' קלארק, ורוברט היינליין.

את הארי פוטר קראתי (חלק בעברית, חלק באנגלית) כשכבר הייתי יחסית בוגר, הספרים הראשונים היו מהנים ומבדרים, אבל התעייפתי ב"גביע האש" (שיצא שכבר הייתי מבוגר) כשהרגשתי שהכול חוזר על עצמו כבר כמה פעמים. למיטב הבנתי, הסדרה משתפרת משמעותית בהמשך, אך פשוט לא היה לי חשק לחזור אליה.

כך גם רומח הדרקון - קראתי, היה טוב, אבל התפעלתי הרבה יותר מסדרת ספרים אחרים של אותם הכותבים, "מחזור שער המוות", שלא היה (?) מוצר מו"ד רשמי והיה יצירתי בהרבה.

את שר הטבעות קראתי בגיל תיכון בעברית, ובימי התואר הראשון באנגלית. העדפתי את הגרסה האנגלית - התרגומים מעולים, אבל המקור מתעלה עליהם לטעמי.

את מורקוק והווארד גיליתי רק כשהייתי מבוגר (מעבר לסרט של קונאן עם שוורצנגר שראיתי קודם).
 
הספר הראשון שאני זוכר שקראתי הוא רומח הדרקון, בגרסה האנגלית שלו. זה היה בכתה ד׳ לזכרוני ואני אוהב אותו עד היום. חושב שאפילו הספר בבית של ההורים איפשהו.
יש מצב לא רע שלפניו כבר קראתי את פרידיין ואת נרניה אבל לא בטוח.
 
אני מאמין שספרי הפנטסיה הראשונים שקראתי היו ספרי סדרת 'ילדי שאנארה' של טרי ברוקס (אני די בטוח בזה משום שאני זוכר סיפור על זר שהוגלה מארצו בעולם שהיה מחולק לארבע ארצות עם מוטיב של יסודות אל ארץ האדמה. )
 
עריכה אחרונה:
בשבילי, אני חושב שספר הפנטזיה הראשון היה ספר האגדה של ביאליק (אם אפשר לקרוא לזה פנטזיה בהתחשב שהיא מבוססת על סיפורים מקראיים), האוצר של צ'אמבלו (ספר פנטסטי קצר לילדים), או פרסי ג'קסון (עדיין חושב שזו סדרת נוער טובה).
 
חזרה
Top