בהרבה מקרים שחקנים ממציאים עבר מפואר לדמות על כל שלל הרפתקאותיה עד כה ואז מגלים שלהרפתקה אין שום קשר לעברם. אז כמה מקום סיפור הרקע תופס אצלכם?
-
שדרגנו את האתר לגרסה חדשה ומגניבה, בואו לגלות מה התחדש וגם לדווח על באגים ולהציע שיפורים בנושא של השדרוג
חג פסח שמח
כמה סיפור העבר של הדמויות שלכם משנה?
- מחבר/ת הנושא Gray Gandalf
- תאריך התחלה
- מומלץ
אצלי סיפור הרקע ממש חשוב, הוא לפעמים המניע של הדמות בהרפתקה כולה...
עריכה אחרונה:
לא משנה בכלל ולכן אני תמיד ממליץ לשחקנים שלי לא להשקיע בזה, זה מיותר בערך כמו להמציא עבר מפואר לעולם.
זהו, שאצלי בקבוצה כתבתי את הרפתקה לפני הקבוצה הנוכחית, ככה שאין ממש קשר ביניהם.
גם מגניב...
סיפור רקע נותן לי כמנחה תחמושת שאני יכול להשתמש בה כדי לשפר את החוויה והסיפור, לקשור את הדמויות לעלילה ולהפוך אותה לאישית בשבילם. יריבים, דב"שים שאפשר לאיים עליהם, בני ברית… זה טוב שיש רקע.
זה גם מראה לי מה מעניין את השחקן, שזה שימושי. אם שחקן יכתוב הרבה ברקע שלו על זה שהדמות ניהלה חוות פלפלים חמוצים בעברה, זה כנראה אומר שהוא רוצה שזה יבוא לידי ביטוי איכשהו במשחק.
כמובן, זה לא אומר שרקע חייב להיות ארוך. פסקה אחת יכולה להספיק.
זה גם מראה לי מה מעניין את השחקן, שזה שימושי. אם שחקן יכתוב הרבה ברקע שלו על זה שהדמות ניהלה חוות פלפלים חמוצים בעברה, זה כנראה אומר שהוא רוצה שזה יבוא לידי ביטוי איכשהו במשחק.
כמובן, זה לא אומר שרקע חייב להיות ארוך. פסקה אחת יכולה להספיק.
כמנחה אני תמיד מבקש מהשחקנים סיפור רקע וגם עוזר להם לקשור אותו לעלילה הנוכחית.
זה ממש כיף ומשפר את המשחק מניסיוני.
כשחקן, אני מודה שאני כבר לא משקיע יותר מדי בסיפור הרקע אלא כמה פסקאות אבל עם קצוות פתוחים כדי לתת השראה למנחה.
זה ממש כיף ומשפר את המשחק מניסיוני.
כשחקן, אני מודה שאני כבר לא משקיע יותר מדי בסיפור הרקע אלא כמה פסקאות אבל עם קצוות פתוחים כדי לתת השראה למנחה.
אני תמיד שואל את המנחה לפני מה הוא מצפה. יצא לי כבר ליצור סיפורי רקע שפשוט לא התאימו לעולם או לסגנון של המנחה. מאז למדתי. אם המנחה מעוניין (וזה בסדר לא לרצות לקחת את הקמפיין ולשלב בו את הסיפורים של הדמויות, יש קמפיינים שזה פשוט לא מתאים בהם), אני כותב כמה פסקאות. אני אישית דואג לשלב את הסיפורים של הדמויות של השחקנים שלי בעולם, לרוב זה גם נותן לי השפעה על הדמויות- למשל, יריב של אחד מהעבר צץ ומתחיל לעשות צרות, או שהיא צריכה לעשות משהו בשביל חבר/בן משפחה/בכיר בארגון שהיא הגיעה ממנו... וגם ביחס לדמויות, יש הבדל בין יחס שאציל מקבל לבין זה של איכר.
בגלל כל הבעיות האלה, אני חושב שבניית דמות היא תהליך שצריך להיות מחובר עם בניית התרחיש או המערכה, והשיטה צריכה לתמוך בזה. אם אין ציפיה שלשחקניות יהיה חלק בבניית הרקע למשחק אז אין סיבה שיטרחו לכתוב את כל זה. לחילופין, יש שיטות בהן אפשר לעשות בחירות מינימליות עם משמעות מכאנית בהתחלה שמהוות שלד שעליו אפשר לבנות את בשר הסיפור אחורה תוך כדי משחק.
כשחקן אני תמיד מנסה לתת ברקע של הדמות קרסי עלילה למנחה. למשל, הדמות האחרונה שהרצתי במשחק Mage: the Awakening היא יפנית שהגיעה לברלין (שם התרחשה הרשומה), אז אמרתי, "אוקיי, היא באה לשם בגלל שה-Demon Wind קראה לה, ושהמנחה יחליט למה"; "למה היא יודעת גרמנית בכלל? כי היא התאהבה בבחור גרמני, שיכול להיות דב"ש מעניין" וכולי.
כמנחה אני מבקש מהשחקנים לכתוב רקע, גם כדי שאוכל להבין את הדמויות יותר טוב וגם כדי לדלות ממנו קרסי עלילה. אם כי אני מסכים עם הפוסט שמעלי - אחד מהדברים שלמדתי מהמשחק שאני מריץ עכשיו הוא שלדמויות צריך להיות מספיק קשר לעלילה כי אחרת נוצרות בעיות.
כמנחה אני מבקש מהשחקנים לכתוב רקע, גם כדי שאוכל להבין את הדמויות יותר טוב וגם כדי לדלות ממנו קרסי עלילה. אם כי אני מסכים עם הפוסט שמעלי - אחד מהדברים שלמדתי מהמשחק שאני מריץ עכשיו הוא שלדמויות צריך להיות מספיק קשר לעלילה כי אחרת נוצרות בעיות.
לא כל כך מבין איך אפשר לשחק דמות בלי רקע.
בלי רקע בכלל אי אפשר, אבל אפשר לשחק דמות עם רקע מאוד דל ולבנות אותו תוך כדי משחק.
אני חסיד של רקע קצר יחסית, שנותן "קרסים" בסיסיים למשחק הדמות ולשאיפות שלה, ונותן למנחה קצת "קרסים" לעלילה. עדיף פסקה עד כמה פסקאות. הסיפור המרכזי של הדמות קורה ליד השולחן, לא בדפים שהשחקן כתב מראש.
יוצא הדופן הוא Traveller, שם "משחקים" את הרקע של הדמות בתור מיני-משחק ליד השולחן. מכאן מגיעות המיומנויות של הדמות, וכן הקריירה שהייתה לה לפני שיצאה להרתפקאות. בתלוי במהדורה, זה לוקח בין 5 דקות (מהדורה קלאסית) עד לכשעה (מהדורת Mongoose). במהדורה הקלאסית אפשר אפילו להיהרג בתהליך (ואז צריך ליצור דמות חדשה). במהדורות המאוחרות יותר מיתנו את זה מאוד.
יוצא הדופן הוא Traveller, שם "משחקים" את הרקע של הדמות בתור מיני-משחק ליד השולחן. מכאן מגיעות המיומנויות של הדמות, וכן הקריירה שהייתה לה לפני שיצאה להרתפקאות. בתלוי במהדורה, זה לוקח בין 5 דקות (מהדורה קלאסית) עד לכשעה (מהדורת Mongoose). במהדורה הקלאסית אפשר אפילו להיהרג בתהליך (ואז צריך ליצור דמות חדשה). במהדורות המאוחרות יותר מיתנו את זה מאוד.
תלוי בהקשר מן הסתם.
לארגז חול זורם וחסר כיוון במו"ד אולי מספיק רקע של
"גובלינים אכלו את אבא ואמא שלי"
אבל אם תרצה קמפיין מעמיק במשחקי הכס כנראה שזה לא יספיק
בספרי שיר של אש וקרח היו לא מעט דמויות שלא ידענו שום דבר על הרקע שלהן כשהן הופיעו והתחילו לעשות דברים מעניינים.
זה עובד לא רע במדיות האחרות. הדרישה ל"סיפור מקור" היא התמוהה.
ברור שחייבים איזהשהו רקע, פשוט הרבה פעמים שחקנים כותבים מגילות שלמות כשההרפתקה לא מכוונת אליהם ספציפית ואז אין הרבה מה לעשות עם זה.
כספר זה דבר אחד. כשאתה קורא או צופה בסרט אתה פסיבי. דמות היא עוד חלק מהסיפור?
אבל איך היית משחק דמות כזאת?
השחקן של הדמות צריך להבין מה הדמות.
הזכרת שאוש"ק-
אז נגיד סרסיי.
לא חושב שאפשר לשחק את הדמות שלה בלי הרקע שלה-
היא לאניסטר, היא היתה אמורה להתחתן עם ההוא, כילדה שמעה את הנבואה ההיא והדברים האלה משפיעים על מי שהיא.
בלי זה, יהיה לך רק גרגמל בחורה.
אבל לא נראה לי שתשחק את סרסיי. אתה תשחק את המשרתת שלה, ואתה לא צריך יותר מ"אני משרתת של מלכה אכזרית ונמאס לי" בשביל שתהיה לך מוטיבציה לשחק בצורה מעניינת.
שוב. מאוד תלוי במשחק.
בשאוש"ק יותר סביר שתשחק משפחת אצולה.
השאלה עד כמה זה מאולתר, או כמה זה הרפתקה שמנותקת מהדמויות לעומת הרפתקה עליהן
בשאוש"ק יותר סביר שתשחק משפחת אצולה.
השאלה עד כמה זה מאולתר, או כמה זה הרפתקה שמנותקת מהדמויות לעומת הרפתקה עליהן
