הצללים מתחילים להתארך כשהאדמה מתחילה לרעוד , קול התרסקות נשמע באוויר כאילו ההר עצמו נשבר לשתיים וכשהאדמה חוזרת לנוח חמשת הגיבורים שלנו, כל אחד נמצא בכפר מסיבותיו שלו, יכולים לראות את ענן האבק היוצא מפתח המכרה הישן בצפון הכפר.
את הימים האחרונים בילית בחברת שיירת מסחר קטנה שמסתכמת באדלוס ושני השומרים שלו, אדלוס הוא איש נמוך ורזה מאוד בעל שיער שחור פרוע וחיוך של ילד, למרות שהקמטים בקצוות עיניו מצביעים על כך שהוא ראה לא מעט חורפים בחייו.
בתחילה לא רצית להצטרף אל השיירה, את בדיוק עזבת את חוות הורייך לפני מספר ימים, והתגובה שקיבלת שם למראה שלך גרמה לך להרבה מחשבות, אף אחת מהן לא טובה או כזאת שתגרום לך לרצות להיות עם אנשים אחרים.
אבל אדלוס היה עקשן כשנפגשתם באמצע הדרך בטענה שלא משנה מה המצב, חברה תמיד טוב יותר מבדידות, והוא הצליח לגרום לך לצחוק, מאורע יותר מיד נדיר מאז מותו של המנטור שלך.
אז הסכמת להצטרף אליהם לשיירה, לפחות עד שתחליטי מה לעשות, כי כרגע את לא בטוחה לאן את צריכה להתקדם. בני הברית שהמנטור שלך דיבר עליהם רחוקים מאוד או שאת לא יודעת היכן הם נמצאים, ואת לא בטוחה בכלל שהם יוכלו לעזור לך לפרש את המגילה שאת נושאת.
לא יצא לך לדבר הרבה עם השומר והשומרת של אדלוס, או ליתר דיוק-ניסית להימנע מהם כמה שאפשר. את מזהה את הלבוש שלהם כאנשי כנסייה של אברון, ולמרות שאת לא יודעת הרבה על אברון מעבר לכך שהם היו במלחמה עם סולטיס לפני מספר שנים, את יכולה רק לדמיין שהתגובה שלהם למראה שלך יהיה דומה לתגובה של הכהונה בסולטיס.
אז את כיסית את עצמך בגלימה (לבוש טבעי בהתחשב בקור שהתגבר בימים האחרונים, קור חזק בהרבה מכזה שאת זוכרת בתקופה זאת של השנה) ולא יצאת הרבה מהקרון שלך או דיברת בזמן הארוחות המשותפות.
כשהגעתם לנמביאן את עזבת את העגלה להסתובב קצת בכפר, חסרת מטרה מוגדרת, כשהאדמה הרועדת וקול ההתרסקות גרמו לך להתקדם במהירות לעבר מקור ענן האבק בכוונה לראות אם מישהו שם זקוקו לעזרה.
בתחילה לא רצית להצטרף אל השיירה, את בדיוק עזבת את חוות הורייך לפני מספר ימים, והתגובה שקיבלת שם למראה שלך גרמה לך להרבה מחשבות, אף אחת מהן לא טובה או כזאת שתגרום לך לרצות להיות עם אנשים אחרים.
אבל אדלוס היה עקשן כשנפגשתם באמצע הדרך בטענה שלא משנה מה המצב, חברה תמיד טוב יותר מבדידות, והוא הצליח לגרום לך לצחוק, מאורע יותר מיד נדיר מאז מותו של המנטור שלך.
אז הסכמת להצטרף אליהם לשיירה, לפחות עד שתחליטי מה לעשות, כי כרגע את לא בטוחה לאן את צריכה להתקדם. בני הברית שהמנטור שלך דיבר עליהם רחוקים מאוד או שאת לא יודעת היכן הם נמצאים, ואת לא בטוחה בכלל שהם יוכלו לעזור לך לפרש את המגילה שאת נושאת.
לא יצא לך לדבר הרבה עם השומר והשומרת של אדלוס, או ליתר דיוק-ניסית להימנע מהם כמה שאפשר. את מזהה את הלבוש שלהם כאנשי כנסייה של אברון, ולמרות שאת לא יודעת הרבה על אברון מעבר לכך שהם היו במלחמה עם סולטיס לפני מספר שנים, את יכולה רק לדמיין שהתגובה שלהם למראה שלך יהיה דומה לתגובה של הכהונה בסולטיס.
אז את כיסית את עצמך בגלימה (לבוש טבעי בהתחשב בקור שהתגבר בימים האחרונים, קור חזק בהרבה מכזה שאת זוכרת בתקופה זאת של השנה) ולא יצאת הרבה מהקרון שלך או דיברת בזמן הארוחות המשותפות.
כשהגעתם לנמביאן את עזבת את העגלה להסתובב קצת בכפר, חסרת מטרה מוגדרת, כשהאדמה הרועדת וקול ההתרסקות גרמו לך להתקדם במהירות לעבר מקור ענן האבק בכוונה לראות אם מישהו שם זקוקו לעזרה.
זה כבר היום השלישי שלך בכפר הקטן הזה, ואין לך מושג מה אתה עושה כאן.
אתה זוכר את הצעדים שהובילו אותך לכאן, את הפגישה במשרדו של קפטן זאהק שפקד עליך לצאת מערב מעבר לים בחיפוש אחר דם דרקון.
אתה ניסית להתווכח, המשימה הזאת שונה מכל המשימות האחרות שאי פעם לקחת, ואיך בדיוק אתה אמור למצוא יצור אחד ביבשת שלמה כשכל מה שיש לך זה תיאור ואמירה כללית שהפעם האחרונה שהוא נצפה הייתה בארצות הנהר כשהוא נודד צפונה?
אבל קפטן זהאק הוא לא מישהו שניתן להתווכח איתו, ואחרי שנפרדת לשלום מאחיך עלית על ספינה לכיוון ארצות הנהר עם משימה אחת-למצוא את דם הדרקון הנקרא קסרהוקסן, לברר מה מצבו ולאן הוא מתכוון להמשיך, ואז לחזור למרקטור ולדווח על ממצאיך, ולא רגע לפני זה.
במשך שבועות הסתובבת בארצות הנהר. חקירה וחיפוש אחר אנשים הם לא בדיוק חלק מהמיומנות שלך, אבל דם דרקון במערב הוא דבר נדיר שאנשים זוכרים, בייחוד אחד שנראה מוזר כאחד שאתה מחפש.
לאט לאט התקדמת צפונה, מזג האוויר הולך ומתקרר, עד שהגעת לגלנטייס ולכפר נמביאן. האנשים של הכפר עשו לך מעט בעיות בהתחלה, אך ברגע שהם הבינו שמטרתך לא קשורה אליהם הם נתנו לך הליכנס אל הכפר, אבל אף אחד מהם לא ראה את מי שאתה מחפש.
אז כרגע אתה שוהה בבית של זוג מבוגר שהשכירו לך חדר ריק בביתם בתמורה לכמה מטבעות. (נראה שבכפר אין פונדק) ואתה שוקל כיצד להמשיך. האם הקדמת את קסרהוקסן והוא נמצא דרומה אליך? או שהוא דילג על הכפר הזה וממשיך להתקדם צפונה? לכל כיוון שתפנה אתה מסתכן בלאבד את עקבותיו לחלוטין.
קול האבן הנשברת מעיר אותך מהמחשבות ואתה ממהר לכיוון ענן האבק.
אולי לפחות יהיה לך משהו לעשות שקצת יחמם אותך שאתה מחליט מה לעשות. הכפר הארור הזה קר יותר ממאורת דרקון לבן.
אתה זוכר את הצעדים שהובילו אותך לכאן, את הפגישה במשרדו של קפטן זאהק שפקד עליך לצאת מערב מעבר לים בחיפוש אחר דם דרקון.
אתה ניסית להתווכח, המשימה הזאת שונה מכל המשימות האחרות שאי פעם לקחת, ואיך בדיוק אתה אמור למצוא יצור אחד ביבשת שלמה כשכל מה שיש לך זה תיאור ואמירה כללית שהפעם האחרונה שהוא נצפה הייתה בארצות הנהר כשהוא נודד צפונה?
אבל קפטן זהאק הוא לא מישהו שניתן להתווכח איתו, ואחרי שנפרדת לשלום מאחיך עלית על ספינה לכיוון ארצות הנהר עם משימה אחת-למצוא את דם הדרקון הנקרא קסרהוקסן, לברר מה מצבו ולאן הוא מתכוון להמשיך, ואז לחזור למרקטור ולדווח על ממצאיך, ולא רגע לפני זה.
במשך שבועות הסתובבת בארצות הנהר. חקירה וחיפוש אחר אנשים הם לא בדיוק חלק מהמיומנות שלך, אבל דם דרקון במערב הוא דבר נדיר שאנשים זוכרים, בייחוד אחד שנראה מוזר כאחד שאתה מחפש.
לאט לאט התקדמת צפונה, מזג האוויר הולך ומתקרר, עד שהגעת לגלנטייס ולכפר נמביאן. האנשים של הכפר עשו לך מעט בעיות בהתחלה, אך ברגע שהם הבינו שמטרתך לא קשורה אליהם הם נתנו לך הליכנס אל הכפר, אבל אף אחד מהם לא ראה את מי שאתה מחפש.
אז כרגע אתה שוהה בבית של זוג מבוגר שהשכירו לך חדר ריק בביתם בתמורה לכמה מטבעות. (נראה שבכפר אין פונדק) ואתה שוקל כיצד להמשיך. האם הקדמת את קסרהוקסן והוא נמצא דרומה אליך? או שהוא דילג על הכפר הזה וממשיך להתקדם צפונה? לכל כיוון שתפנה אתה מסתכן בלאבד את עקבותיו לחלוטין.
קול האבן הנשברת מעיר אותך מהמחשבות ואתה ממהר לכיוון ענן האבק.
אולי לפחות יהיה לך משהו לעשות שקצת יחמם אותך שאתה מחליט מה לעשות. הכפר הארור הזה קר יותר ממאורת דרקון לבן.
השמש השוקעת מוצאת אותך על הגשר הצר העובר מעל הנהר המכתר את הכפר הקטן שמולך.
ליתר דיוק, היא מוצאת אותך מנסה לשכנע את השומר היחיד לתת לך להיכנס לכפר בלי לעשות בעיות.
אתה עייף, קפוא ועצבני. הגעת לגלנטייס מארצות הנהר רק לפני כמה ימים, אך הטמפרטורה ירדה במהירות ככל שהמשכת צפונה. בזמן שאתה מדבר עם השומר, שנראה קצת חשדן בגלל המראה שלך (תגובה שאתה כבר מצפה לה, דמי דרקון הם דבר
נדיר במערב, ומישהו שנראה כמוך תמיד מעלה שאלות) ואתה מתחיל לשאול את עצמך מחדש האם אתה באמת רוצה להמשיך במסע שלך לדונבאג. זה נכון שהבארדס של גלנטייס ידועים בכל המערב ושבחגיגות הקרובות של לת'הדון אתה תוכל להוכיח לכולם שהאומנות שלך נעלה בהרבה מאלה של בני האדם הפשוטים, אבל הקור שאתה לא רגיל אליו מתחיל לגרום לך לקבל גוון קצת כחלחל, ואתה רק בחלק הדרומי של גלנטייס..
רעש שבירה חזק נשמע מכיוון הכפר והשומר שמדבר איתך מסתובב במהירות להתסכל לכיוון הרעש. הוא נראה מהוסס האם לעזוב את העמדה שלו וללכת לראות מה קורה, ואתה מנצל את ההזדמנות וממהר להציע לו שאתה תלך לבדוק אם הוא רק ייתן לך להיכנס.
הוא מהסס לרגע נוסף ואז נאנח ונותן לך לעבור את הגשר, משם אתה ממשיך אל מקור ענן האבק שאתה רואה.
ליתר דיוק, היא מוצאת אותך מנסה לשכנע את השומר היחיד לתת לך להיכנס לכפר בלי לעשות בעיות.
אתה עייף, קפוא ועצבני. הגעת לגלנטייס מארצות הנהר רק לפני כמה ימים, אך הטמפרטורה ירדה במהירות ככל שהמשכת צפונה. בזמן שאתה מדבר עם השומר, שנראה קצת חשדן בגלל המראה שלך (תגובה שאתה כבר מצפה לה, דמי דרקון הם דבר
נדיר במערב, ומישהו שנראה כמוך תמיד מעלה שאלות) ואתה מתחיל לשאול את עצמך מחדש האם אתה באמת רוצה להמשיך במסע שלך לדונבאג. זה נכון שהבארדס של גלנטייס ידועים בכל המערב ושבחגיגות הקרובות של לת'הדון אתה תוכל להוכיח לכולם שהאומנות שלך נעלה בהרבה מאלה של בני האדם הפשוטים, אבל הקור שאתה לא רגיל אליו מתחיל לגרום לך לקבל גוון קצת כחלחל, ואתה רק בחלק הדרומי של גלנטייס..
רעש שבירה חזק נשמע מכיוון הכפר והשומר שמדבר איתך מסתובב במהירות להתסכל לכיוון הרעש. הוא נראה מהוסס האם לעזוב את העמדה שלו וללכת לראות מה קורה, ואתה מנצל את ההזדמנות וממהר להציע לו שאתה תלך לבדוק אם הוא רק ייתן לך להיכנס.
הוא מהסס לרגע נוסף ואז נאנח ונותן לך לעבור את הגשר, משם אתה ממשיך אל מקור ענן האבק שאתה רואה.
אתם שומעים את רעש האבן הנשברת בזמן שאתם עוזרים לאלדוס להוריד את האוהלים שלו מהקרונות ולהכין אותם ללילה.
אחרי המשימה שכמעט הסתיימה באסון אתם נשלחתם לגלנטייס כדי להכיר את אנשיה ואולי לחזק איכשהו את הקשרים בין אנשיה לאברן. בזמן מלחמת המטות השבורים היו פשיטות של לוחמים מגלנטייס על החופים המערביים של הממלכה, ואף על פי שפעמים רבות הם הסכימו לעזוב ללא שפיכות דם בתמורה לזהב ומשאבים אחרים, ולפעמים אפילו הגנו על כפרים מפיראטים, הפשיטות האלה הראו את הצורך של אברן להכיר את השכנים הרחוקים שלהם ממערב לים הפנימי.
אלדוס הוא סוחר מאברן, הוא רזה ונמוך מאוד בעל שיער שחור פרוע ועיניים מלאות צחוק. הכרתם אותו בנמל בו נחתתם והוא הציע לכם להצטרף אליו במסע שלו החוצה את גלנטייס מדרום למערב לכיוון הים החיצוני, ובתמורה להגנה ולחברה שתספקו לו הוא יספר לכם את מה שהוא יודע על אנשי היבשת והמנהגים שלהם.
מאז עברו כמעט שבועיים ואתם למדתם ש"הברברים מהמערב" למעשה מורכבים משחשבתם. יש להם מערכת חוקים מורכבת, החשיבות שהם נותנים לכבוד והבטחות לא תבייש אף מאמין של הליידי והאומץ והפראות שהם מפגינים בקרב יכולה לגרום אפילו למאמין של הלורד למצמץ. אתם לומדים על מערכת ה"ממשל" שלהם ועל כך שהאצילים שלהם נקראים "ריהל" אך שהתואר לא קשור במשפחה מסוימת. אתם גם לומדים שפונדקים הם דבר נדיר בגלנטייס, המקבילה של גלנטייס היא היכלי השתייה, בניינים המשמשים כמקום הכינוס של אנשי הסביבה באירועים מיוחדים ובדרך כלל המקום בו הריהל המקומי מאכיל את האנשים שלו. אורחים מאזורים אחרים יכולים לשכור מקום באחד מהבתים בכפר או לבקש את הכנסת האורחים של הריהל. במקרה כזה לא צריך לשלם על השהות, אבל מקובל לתת מתנה כדי להראות את ההערכה למארח. (כמובן שמדובר בנושא עדין, לפעמים הצגת מתנה למארח יכולה להתפרש כעלבון, הכל תלוי בתנה וסוג הקשר בין המארח לאורח)
לפני יומיים הצטרפה עוד מישהי לחבורה הקטנה שלכם. עד כמה שהצלחתם לראות מדובר בבחורה צעירה ושקטה שתוויה מוסתרים בגלימה ארוכה (לא משהו מעורר חשד, מזג האוויר התקרר מאוד בימי המסע האחרונים שלכם, וגם אתם מתכסים בכל פיסת ביגוד שיש לכם נגד הקור שאתם לא רגילים אליו), בתחילה הבחורה לא רצתה להצטרף אליכם, אך אלדוס הצליח לשכנע אותה שמסע בחברה תמיד עדיף על פני מסע לבד, מאז היא נשמרת לעצמה ולא יצאה הרבה מהקרון.
אל נמביאן הגעתם לפני שעה, הבחורה יצאה להסתובב בכפר ו זמן מה לאחר מכן הרעש של אבן נשברת מקפיץ אתכם מהנוהל הרגיל של פריקת הקרונות לקראת הלילה. אדלוס מסתכל בדאגה לעבר ענן האבק.
"כדאי שתלכו לבדוק אם מישהו שם צריך עזרה, אני אסיים להכין את האוהלים." הוא אומר ושולח אתכם לכיוון מקור הרעש וענן האבק.
אחרי המשימה שכמעט הסתיימה באסון אתם נשלחתם לגלנטייס כדי להכיר את אנשיה ואולי לחזק איכשהו את הקשרים בין אנשיה לאברן. בזמן מלחמת המטות השבורים היו פשיטות של לוחמים מגלנטייס על החופים המערביים של הממלכה, ואף על פי שפעמים רבות הם הסכימו לעזוב ללא שפיכות דם בתמורה לזהב ומשאבים אחרים, ולפעמים אפילו הגנו על כפרים מפיראטים, הפשיטות האלה הראו את הצורך של אברן להכיר את השכנים הרחוקים שלהם ממערב לים הפנימי.
אלדוס הוא סוחר מאברן, הוא רזה ונמוך מאוד בעל שיער שחור פרוע ועיניים מלאות צחוק. הכרתם אותו בנמל בו נחתתם והוא הציע לכם להצטרף אליו במסע שלו החוצה את גלנטייס מדרום למערב לכיוון הים החיצוני, ובתמורה להגנה ולחברה שתספקו לו הוא יספר לכם את מה שהוא יודע על אנשי היבשת והמנהגים שלהם.
מאז עברו כמעט שבועיים ואתם למדתם ש"הברברים מהמערב" למעשה מורכבים משחשבתם. יש להם מערכת חוקים מורכבת, החשיבות שהם נותנים לכבוד והבטחות לא תבייש אף מאמין של הליידי והאומץ והפראות שהם מפגינים בקרב יכולה לגרום אפילו למאמין של הלורד למצמץ. אתם לומדים על מערכת ה"ממשל" שלהם ועל כך שהאצילים שלהם נקראים "ריהל" אך שהתואר לא קשור במשפחה מסוימת. אתם גם לומדים שפונדקים הם דבר נדיר בגלנטייס, המקבילה של גלנטייס היא היכלי השתייה, בניינים המשמשים כמקום הכינוס של אנשי הסביבה באירועים מיוחדים ובדרך כלל המקום בו הריהל המקומי מאכיל את האנשים שלו. אורחים מאזורים אחרים יכולים לשכור מקום באחד מהבתים בכפר או לבקש את הכנסת האורחים של הריהל. במקרה כזה לא צריך לשלם על השהות, אבל מקובל לתת מתנה כדי להראות את ההערכה למארח. (כמובן שמדובר בנושא עדין, לפעמים הצגת מתנה למארח יכולה להתפרש כעלבון, הכל תלוי בתנה וסוג הקשר בין המארח לאורח)
לפני יומיים הצטרפה עוד מישהי לחבורה הקטנה שלכם. עד כמה שהצלחתם לראות מדובר בבחורה צעירה ושקטה שתוויה מוסתרים בגלימה ארוכה (לא משהו מעורר חשד, מזג האוויר התקרר מאוד בימי המסע האחרונים שלכם, וגם אתם מתכסים בכל פיסת ביגוד שיש לכם נגד הקור שאתם לא רגילים אליו), בתחילה הבחורה לא רצתה להצטרף אליכם, אך אלדוס הצליח לשכנע אותה שמסע בחברה תמיד עדיף על פני מסע לבד, מאז היא נשמרת לעצמה ולא יצאה הרבה מהקרון.
אל נמביאן הגעתם לפני שעה, הבחורה יצאה להסתובב בכפר ו זמן מה לאחר מכן הרעש של אבן נשברת מקפיץ אתכם מהנוהל הרגיל של פריקת הקרונות לקראת הלילה. אדלוס מסתכל בדאגה לעבר ענן האבק.
"כדאי שתלכו לבדוק אם מישהו שם צריך עזרה, אני אסיים להכין את האוהלים." הוא אומר ושולח אתכם לכיוון מקור הרעש וענן האבק.
אתם מגיעים אל פתח המכרה כשהאבק מתחיל לשקוע ואתם נתקלים באישה גבוהה ואדומת שיער בעלת תווי פנים חדים הכורעת ברך וחובשת במהירות את רגלו המרוסקת של גבר מוגדל, ככל הנראה אחד מהכורים, הנאנק מכאב.
האישה מנסה לדבר עם הפצוע שלא מסוגל להגיב בצורה ברורה כשהיא מבחינה בכם.
"אתם!" היא מצביעה על חמשתכם ואז על הכניסה למנהרות האפלות ומלאות האבק.
"חמישים מטבעות זהב על כל אדם שתוציאו חי. מאה על כל ראש של חרק ארור!"
קולה מלא בכעס והיא יורקת הצידה עם המילה האחרונה.
OUT
בהצלחה לכולנו! נא לתאר את הדמות בהודעה הראשונה.
קישור לעץ הרשמה- [מו"ד 5]אגדות מאנלמה-כבשן הכפור (5/5) עץ הרשמה
עריכה אחרונה:
