• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

טבח על האוריין אקספרס - עץ משחק [מו"ד 5, 3/3]

"אני ממליץ לך לא לשלוף את החרב שלך כל כך מהר, יש דרכים יותר טובות לעצור אנשים- בלי להרוג אותם, ואני מניח שיש פה יותר כוהנים משאתה ואני יכולים להביס" טרביס אומר בשקט ליארווי בזמן שהם צועדים "סליחה, איפה אמרת שצריך לחפש?"

חקירה? 15+1=16
הבחנה? 8+6=14
 
ההגנות של השריון מונעות מהמכה להיות קטלנית, אבל מירו מודע היטב לכך שפגיעה נוספת כמו זאת תשאיר אותו חסר אונים.
הוא ממשיך בנסיגה שלו מהיצור, שומר על ההגנה הקסומה על ואלאניס
META
פעולה רגילה-disengage להימנע מהתקפה מזדמנת
פעולת תנועה- מהירות מלאה (35 פיט בגלל תוספת המהירות של השריון) כלפי היציאה מהחדר/מקדש
נק"פ- 22/38
 
ניקולא ממהר לנוע לכיוון בית התמחוי של טרביס. הוא רואה עוד ועוד מתים מהלכים ברחוב, וכמה בני אדם חיים. רובם הגדול לא מגיב למה שקורה סביבם, ולמען האמת הם גם לא נראים מתים או פצועים במיוחד - אבל הם נעים כמו האלמתים שניקולא מכיר משירותו הצבאי, וזולג מהם הדם השחור שהוא כבר ראה במהלך המשימה הזו. ואולי הם חלק קטן, אבל גם קבוצה קטנה של גופות אוכלות אדם רצחניות זה לא דבר משמח במיוחד.

בסופו של דבר, הוא מגיע לבית התמחוי, ורואה שהוא כמעט ריק. כמה ילדים שדם שחור נוטף מעיניהם מסתובבים כחסרי מעש בחצר, והוא יכול לראות את השאר דרך חלון הקומה העליונה, מצטופפים בפחד.

רגע לאחר שניקולא נכנס בשער המתכת הקטן, אחד הילדים נעצר ומביט בו בבהייה עיוורת קדימה קול מוכר צף מתוך פיו הלא נע, שנוטף טיפות קטנות של הנוזל דמוי הדיו. ''אמרתי לך שכדאי לך להקשיב לי, ניקולא. אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי. נשאר לי רק חלק אחד בתכנית. תגיד לי איפה המטה, והסבל של כל אנשי העיר הזו יגמר.''

טרביס רואה שורה של חלונות גביש אדומים כהים, כמעט אטןמים, ודרכם הוא רואה משהו זז בחצר פנימית שהמסדרון נמצא במקביל אליה. ''כרגע...אתה יכול לחפש ולחשוב איפה טעית, טרביס. אני באמת מצטער, אבל המשימה הזו חשובה מכדי שתיהרס במגע ידו של בן כלאיים פציפיסט.'' טרביס מספיק להסתובב ולראות את יאראיווי נוקש ברגלו על הקרקע לפני שהוא פונה אל הדלת בהמשך המסדרון, וקיר אבן בוקע מהקרקע וממלא את החלל, מונע מטרביס ללכת בעקבותיו.

מירו נסוג לאחור, והצל חובט בחוסר אונים דרך ההילה המגוננת של וואלנסיס. אבל לפני שהוא ניגש אל הדלת, משהו חוסם את דרכו. או יותר נכון, מישהו. איש מבוגר עם גלימות ותליון של הלהבה הכסופה, ולהב חגור למותניו. מאחורי האיש ניתן לראות קיר אבן שלא היה שם לפני רגע, חןסם את המסדרון. האיש מחייך חיוך אכזרי-משהו לעבר מיכו ''בואו לא נזדרז לצאת...הייתם באמצע מפגש עם איש הדיו הזה, לא? אני אישית, סקרן מאוד לראות מה המגע שלו עושה לבשר חי. אילו יהיו ראיות מצוינות במשפט כשנשרוף את כת המתים המתועבת שלכם מעל פני קרנאת''.

הצל עף למעלה ונעלם דרך פיר המעלית. אבל כעבור כמה רגעים הוא חוזר, ובקשר המנטלי הבסיסי שהוא יוצר, לוקשייר רואה שהצל לא מצא אדם אחד - אלא כמה אנשים. הצל מראה לו אוסף של תמונות מהבחוץ, שמתמקדות על אנשים שונים בווליאר. הוא רואה גמד שהוא לא מזהה הודף לאחור אלמתים שדומעים בשחור, בעוד מעגל הלפידים הכסופים מפגיז אותם מגגו של בית בן שתי קומות, ואלימאריי מנסה להכות בהם בחולשה עם גרזן הקרב שלה בעודה מדממת מעשרים פציעות שונות. הוא רואה את מירו ואישה עם מדי כוהנת של הדם של וול מנסים להימלט מיצור צללים ערטילאי בתוך חצר קטנה ומתוחמת. הוא רואה את ניקולא, בבית התמחוי של טרביס, מדבר עם ילד שעיניו ופיו זולגים שחור.

הצל מנסה לדחוף את כל התמונות הללו ללוקשייר יחד, וחוזר על אותה מילה שוב ושוב, מתמקד בכל פעם על אחד מיצורי הדיו שמופיעים שם
''הוא. הוא. הוא''
 
"מה אתה עושה?!" צועק טרביס, כשהוא שולף את הלאוטה שלו, פורט על המיתרים במנגינה מוזרה, כאילו הוא מנגן מוזיקה מהסוף להתחלה, כשהוא מנסה להעלים את הקיר
אני מטיל ביטול קסם, בדיקת תכונה 11+5=16
 
"תזכיר לי להזמין אותך למשחק פוקר." אומר ניקולא. ומסתובב לעבר הקול. "חשפת את כל הקלפים שלך, לקחת את כל בני הערובה הלא נכונים. והכי חשוב- הראת לי שאתה לא מסוגל לשלוט בי כמו שאתה שולט כרגע באחרים." הוא אומר. "למעשה כרגע אני נהנה מהמחשבה שאתה גם לא יכול להרוג אותי, כי אז לא תדע בכלל היכן נמצא המטה שלך." הוא אומר. "אני מצטער לאכזב אותך, אבל האחד עם הכלים לתת לך מה שהוא רוצה הוא כלב שונא אדם שכבר שרף כפר כדי להרוג פושע אחד. אז אם אתה חושב שלאיים עלי בכך שכל המוות של האנשים במקום הזה יהיה עלי, אתה מאיים בדברים הלא נכונים." הוא יורק. "שהעולם ישרף מבחינתי, אף אחד לא חף מפשע ואף אחד לא צדיק טהור שהחיים שלו יותר מקודשים מהחיים שלי או מהרצונות שלי. אתה חושב שהם שלחו גיבור לעצור אותך. האמת שהם שלחו מישהו יותר גרוע ממך."
 
לוקשייר אוחז ברקותיו מתנשף. חסר אונים. הבזק זכרון של הלינצ' שנערך באמו באשמתו, בעוד הוא היה חסר אונים לעצור אותם מלשבור את גבה.
הוא מתאפק מלהקיא. אבל נזכר בשאו מאו. קולו רגוע ומרגיע.
נשום. שחרר את אשלית השליטה בבלתי נשלט. רק כך תוכל לשלוט בנשלט.
לוקשייר כפה על עצמו, לדחות את האשמה והחוסר אונים. אכן. המצב רע. אבל, הוא אינו ילד. הוא בלש בוגר מיומן ויש לו כלים.
הוא הביט בסכין ואז ברוח.
"הגן על האיש בשריון מיצור הצללים הערטילאי!" פוקד
(מירו)
הוא שוב שוב נוגע בגופה עם הסכין, מזמן יציר סוד. "סרוק את הבנין!" פוקד בלי לעצור ולהתפעם מהכישוף כאפל שעשה.
"מצא את ג'יילה!" הוא פוקד מיד, חש גועל מהיצור שזימן בצורה כה נתעבת.
"ואז חזור והובל אותי אליה!"
 
מירו קולט את הפרטים של הדמות שלפניו במהירות ומרים את ידיו במחווה לא מאיימת, מעיף מבט חזרה אל דמות הצללים לפני שהוא מחזיר את מבטו אל הדמות שמולו.
"שמי הוא מירו, אני אחד מאלה שנשלחו להציל את האוריין אקספרס. אני מנסה לחקור את הכת. לא לא שייך לה." הוא אומר במהירות.
 
האיש מהנהן ''זוז הצידה, תן לי לחסל את הנקרומנסרית, ולך לשלום.'' הוא מתחיל לחלוף על פני מירו, לעבר האישה המבוהלת, אדיש לחלוטין לצל האלמת שמתפרע בשטח הצר. ואז, כמה דברים מתרחשים בו זמנית. מלודיה כמעט בלתי נשמעת מתנגנת מהמסדרון הסמוך, ולאחר רגע קיר האבן נופל וחושף מאחוריו את טרביס. באותו רגע, הצל מתחיל לרעוד, הרעד הופך לרטט, ונראה שהוא מתפצל לשני יצורים זהים, שמתחילים באופן מיידי להיאבק זה בזה. ההתפתחות החדשה גורמת לו לעוות את פניו בזעם, והוא מתחיל לרוץ לעבר האיש ומניף עליה את הלהב שלו.

המערבולת הקטנה של הצל מרחפת סביב לוקשייר, נעלמת לרגע, ואז כתם הדיו המעופף חוזר ונמתח לעבר המעליות. לוקשייר עולה במעלית, ריחו של הדם השחור חריף באפו. ואז המעלית נפתחת לחדרה של ג'יילה, והריח מחריף אף יותר. בפנים הוא רואה שני שומרים, פצועים באורח שאמור היה להרוג אותם, מקרטעים לעבר ג'יילה בלהבים שלופים, דם שחור זולג מגופם.
הוא רואה את ג'יילה, כפופה מאחורי שולחן העבודה שלה, יורה באלמתים באקדח שלא נראה שמשפיע עליהם יותר מדי אבל מותיר אותם מאחור. היא נראית כועסת ומבוהלת, ולוקשייר מנחש שהיא כנראה בכתה די לאחרונה.
''לוקשייר! קצת עזרה, בבקשה?"

הילד מצחקק בהתרגשות ''או, אני אוהב אותך. אתה אחד מהאנשים הנדירים האילו, שבאמת רואים את העולם שהם מסתכלים עליו. כל מה שיש זה היעד, כל אחד והיעד שלו, שלהם לא חשוב יותר משלך, אבל שלך חשוב כי הוא בראשך. לא כמו האחרים, כמו לוקשייר.'' הילד נאנח ''למרבה הצער, עד כמה שפסיכים קטנים כמוך הרבה יותר מעניינים מהאזרח הקורביירי הממוצע, הם נוטים לעשות בלגן. ומאחר שאתה לא רוצה לעשות בלגן בצד שלי, אתה נגדי...אני אשיג את המטה בסוף, אתה יודע.'' הוא זוקף את גבו וצועד צעד או שניים לאחור ''השאלה היא על כמה גופות אני אדרוך בדרך. כרגע, זה לא כל כך הרבה. כמו ששמת לב, לא כל מי שהושפע מהפטנט הקטן שלי הפך למפלצת רצחנית - לצערי, לכל האנשים המשעמים יש דברים כמו מוסר ועכבות חברתיות שמונעים את זה. רק כשהנפש שלהם עוזבת, הדם השחור יכול להיכנס. אבל כל עוד הם חיים, הדם השחור מכניס אותם תחת שליטתי באופן...מוגבל.''

הוא ממשיך לצעוד לאחור ''אתה בטח תוהה למה אני מספר לך את זה, אבל התשובה היא פשוטה - רוב הילדים כאן אולי לא יהרגו אותך, אבל הם בטח ובטח משתוקקים לחיבוק.'' הילדים המתרוצצים סביב מתחילים לפנות לעבר ניקולא, הדם השחור נוטף מידיהם ''אתה סוג של קוריוז בשבילי, ניקולא. אני תוהה כמה ילדים תהרוג בשביל שהם לא יצרפו אותך לחבורה שלי ''

הצחקוק המטורף של ראנדום נבלע בקולות ובמרמורים של הילדים החיים שתחת שליטתו, בזמן שהם מתחילים לסגור את המעגל סביב ניקולא. ומבט זריז ברחובות הסמוכים מגלה לו שהם לא הקורבנות החיים היחידים שמתקרבים לעבר הגן הזה, במטרה לעכב את ניקולא ככל יכולתם.
 

האמת הפשוטה היא שזה לא מזיז לו.
יכול להיות שהיה צריך לשלוח לפה גיבור.
יכול להיות שהיה צריך לשלוח לפה אדם עם ערכים.

ניקולא הוא חסר לב, העולם הזה קשה מידי בשביל להיות מלא חמלה, רק חסרי הרחמים שורדים. רק בעלי העוצמה.
זה כבר לא סוגייה של משימה, זה כבר לא סוגייה של לעשות את הדבר הנכון ברגע הקשה. זה כבר עניין של תפיסת עולם.
תהרוס.
או שיהרסו אותך.

כל העיר הזו, כל הניצולים מהרכבת, בני הברית, האויבים.
שישרפו.
גם הילדים.

ניקולא פה בשביל מטרה אחת. יש אנשים שהחיים שלהם מונחים על הכף, אנשים שהחיים שלהם שווים פי עשר מהחיים של כל אחד אחר פה, שילכו לעזזאל הכוהנים, שילכו לעזזאל החפים מפשע, שילכו לעזזאל כל האלה שניצבים לו בדרך.
מישהו היה אומר שמשהו נשבר בניקולא.
האמת היא שהמשהו הזה מעולם לא היה בו.

הוא נוקש באצבעות שלו וקליעי להבה קופצים מהכפפות שלו, נשלחים לעבר כל אחד ואחד מאלה שמתקרבים אליו.
ילדים
חפים מפשע
אויבים.

כולם נשרפים. כולם מכשולים בדרך להשגת המטרה.
אנת'ון
מריה
ואן-טריימור

הוא עושה את זה בשבילים. הוא עושה את זה בשביל עצמו.
הוא לא עושה את זה בשביל שום דבר אחר.
META
ניקולא מתחיל לירות קליעי להבה לעבר מי שמתקרב אליו, מנסה לייצר איזור חייץ בוער בינו לבין האחרים
 
ללוקשייר יש לרגע רטינה נקמנית בלב. לצעוק "תראי מה עשית?' שהיא לקחה את זה לאט מדי.
אבל באופן רציונלי, זה היה כנראה מאוחר מדי בכל מקרה.
בנוסף... ג'יילה פעלה לפי הנתונים שהיו לפניה.
"מצטער עלמתי... היתה לי פגישה דומה במהותה לשלך כרגע. אז הג'נטלמנים האלה מעוררים בך אי נוחות?"
הוא אוחז בפגיון הטקסית, צועד לעברם בלי היסוס. מנסה להתמקם כך שיהיה מהצד של אחד מהם.
"ידוע לך על עוד ניצולים?"
מנטאלית למרות האי נוחות הוא מבקש מנטאלית מהמסייע. תסיח את דעת האויב שלי. בתודה.
שואל מלהטט את הפגיון בין אצבעותיו מעבירה מיד ליד.
אחת מידיו תנוע כמו זנב עקרב בהטעיה, והיד השניה תנסה לנעוץ את הפגיון במקום נוח לאחיזה- אולי החיבור בין הצוואר לכתף.
אם יצליח, הוא ינסה לזמן סוס רפאים
----
יוזמה
13+3=16

הצקפה עם םגיון טקסי מכושף
אם המסייע... מסייע, משתמש בהתקפת פתע
10+7=17
יתרון)?(בגלל סיוע המסייע(
18+7=25
נזק 3+4=7 אם התקפת פתע אז +8

ומנסה להשתמש במגע של הגופה לזמן סוס רפאים
 
"חוקר את הכת שתקפה את הרכבת" מירו עונה במהירות לטרביס
"אני לא חושב שהיא אחת מהכת" הוא צוער לעבר האיש עם הלהבה הכסופה.
"הצל כאן בשביל להרוג את שנינו, לא היא זימנה אותו!"
META
מירו עדיין לא הוריד את לחש המגן עליה
 
"ככל הנראה, אבל אני לא יודע כיצד הצללים הגיעו לכאן.
אנחנו צריכים לנסות לתפוס אותם בלי להשמיד אותם. יצורים כאלו לרוב נעלמים לאחר שהם נפגעים מספיק וזה לא ישאיר לנו מקור מידע"
 
שריר בלחיו של כהן הלהבה הכסופה רוטט כאשר המחסום המנטלי של מירו מאט אותו לרגע, אבל הלהב מוצא את יעדו. כהנת הדם של וול צועקת בכאב, וממהרת להשיב בפרץ של אנרגיה נקרומנטית, בזמן ששני הצדדים לוחמים זה בזה, הצל שהיה שם קודם והצל שהגיע הרגע גם הם נאבקים אחד בשני. משאירים לטרביס ומירו חלון פעולה צר לבחור צד או לעשות משהו, אבל ברור להם שעוד רגע גופות יתחילו ליפול.
ואז, ריח חריף של זפת בוערת, מעורב בריקבון הנקרומנטי שאת ריחו למדו להכיר, ממלא את האוויר - וניתן לראות את אורן המרצד של להבות ענק רחוקות מתמזג עם אורה של השקיעה.

ניקולא עשה את המשימה שלו. הוא לא טורח להסתובב לאחור. הלהבות מקיפות אותו, אבל האלמתים ואילו שעתידים להצטרף אליהם לא צורחים. הם נופלים בדממה, קמים כשהדם השחור זולג מעיניהם רק כדי להיחרך ולהתפורר תחת הלהבות המתפשטות בין הגופים המצטופפים. החומר הנקרומנטי דמוי הזפת עולה בסלילים כבדים לאוויר, וניקולא יודע שהלהבות והעשן יראו היטב מחוץ לווליאר, אולי אפילו עד למבצר הגולגולת.

העולם סביבו בוער, אבל ניקולא שורד. ועכשיו, הוא הולך לפגוש את אילו שבשילם הוא עשה זאת. ניקולא השלים את המשימה שלו, אולי האחרים ישלימו את שלהם. הוא עשה עבורם טובה, בסופו של דבר, אם חושבים על זה. כוחו של האויב המסתורי יחלש רבות עם מותם של כה רבים מהיצורים שלו. אבל אולי הם יכשלו בכל מקרה. מי יודע.
בכל מקרה, זה כבר לא עניינו. ניקולא עולה על האופנוע ומאיץ לעבר השבילים המושלגים המתפתלים החוצה מווליאר, מותיר מאחוריו את העיר הבוערת, ואת גרגורי הגסיסה החנוקים של המתים המהלכים. המסמך בטוח בכיסו.
המשימה הושלמה.

הפגיון, יחד עם היריות מחסלות את שני האלמתים, אבל הפגיון של לוקשייר נותר דומם מאנרגיה קסומה - נגמרו לו המטענים. הוא מתנשם בכבדות בזמן שג'יילה אצה לחסום את הדלת בגרירת כסא כבד, ומתנשפת בכבדות.
"אני...כן, תודה לוקשייר. אז..." היא מושכת באפה וצובטת את גשר אפה בשתי אצבעות "אני לא מאמינה שהייתי כל כך נאיבית. כשראינו שהנשר חי, חשבתי...חשבתי שאולי הוראס גם חי. אבל זו הייתה רק...אשליה, חזיון תעתועים של ראנדום. ועכשיו, אני לא יודעת כמה אנשים הוא הספיק להרעיל עם החומר הזה, אבל..." דבריה דועכים כשהיא רואה עמוד של להבות מיתמר במרחק כמה רחובות מהשער, היכן שנמצא בית התמחוי של טרביס.
"אני מניחה שראנדום רצה לוודא כמו שצריך שהוא מחסל את כל המעורבים..." היא אומרת בגרון ניחר
"אז...מה עושים?"
 
טרביס מניף את השרביט שלו, כחוטים לבנים נטווים סביב יאראווי והכוהנת, כשטרביס מנסה לעצור את הלחימה בינהם "שניכם, מספיק, יש לנו בעיות אחרות לטפל בהן" טרביס צועק על האנשים שבין הקורים, כשהוא מנסה להבין מאיפה מקור האש והריח מגיע
מטיל קורים על האיזור שבו יארווי והכוהנת נלחמים שניהם צריכים להציל הצלת זריזות 15 או להסתבך בקורים, ואם הם נתפסים זו הצלת כוח ופעולה להשתחרר
 
חזרה
Top