חודשים לאחר שהבטחתי שאגיע לקרוא את הספרים האלה, סיימתי את הראשון בסדרה - "המעבר הירוק" - באנגלית, כמובן.
למרות שאני די בטוח שקראתי את זה (בעברית) כילד, לא זכרתי הרבה. שלא כמו הטרילוגיות הראשונות של רומח הדרקון, זה הרגיש הרבה פחות כמו "הנה כתבנו איך מתנהל קמפיין בעולם המערכה", ובכל זאת מצליח לתת טעימה מעניינת של העולם. בהחלט מורגש שחבל שזה במו"ד, החיבור לגזעים הקלאסיים (אם כי עם פירוש אחר מאד) ולמכאניקות הקסם (שוב, פירוש אחר) הרגיש מאולץ. אני לא חושב שהשיטה מו"ד 2, עם כל השינויים לשמש שחורה, הייתה מצליחה לשחזר הרבה מאד מההתרחשויות המעניינות כאן. מה שכן, הדמויות הרגישו פחות כמו "הנה מבחר של דמויות שונות שאפשר לבנות בשיטה הזו שמתאימות לעולם המערכה" ויותר "הנה מראה על כמה מהמעמדות והפלגים השונים בעולם הזה", מה שהיה יותר מעניין. גורם לי רצון עז לקרוא משהו מסופוטמי-מיתי שלא מרגיש מחוייב למו"ד בכלל.
לא יודע מתי אמשיך לספר השני, אני צריך קצת הפסקה מזה מצד אחד, אבל מצד שני אני פוחד שאשכח איפה זה הסתיים אם אחכה יותר מדי.
למרות שאני די בטוח שקראתי את זה (בעברית) כילד, לא זכרתי הרבה. שלא כמו הטרילוגיות הראשונות של רומח הדרקון, זה הרגיש הרבה פחות כמו "הנה כתבנו איך מתנהל קמפיין בעולם המערכה", ובכל זאת מצליח לתת טעימה מעניינת של העולם. בהחלט מורגש שחבל שזה במו"ד, החיבור לגזעים הקלאסיים (אם כי עם פירוש אחר מאד) ולמכאניקות הקסם (שוב, פירוש אחר) הרגיש מאולץ. אני לא חושב שהשיטה מו"ד 2, עם כל השינויים לשמש שחורה, הייתה מצליחה לשחזר הרבה מאד מההתרחשויות המעניינות כאן. מה שכן, הדמויות הרגישו פחות כמו "הנה מבחר של דמויות שונות שאפשר לבנות בשיטה הזו שמתאימות לעולם המערכה" ויותר "הנה מראה על כמה מהמעמדות והפלגים השונים בעולם הזה", מה שהיה יותר מעניין. גורם לי רצון עז לקרוא משהו מסופוטמי-מיתי שלא מרגיש מחוייב למו"ד בכלל.
הקצב לא היה אחיד, ולפחות פעם אחת הרגיש שזה פשוט קפץ קדימה כי "שיט, אני רק כאן עלילתית והספר עוד מעט נגמר", ואילו כמה עמודים אחרי זה "הארכתי את הויכוח הזה לעמוד וחצי כי פתאום זה יצא קצר מדי".
אני חושב שהיחסים הפוליאמוריים בין כמה מהדמויות הוזכרו בדיון קודם על הסדרה הזו - אני לא זוכר שזה עשה עלי רושם כילד, יכול להיות שדי רפרפתי על כל מה שנגע ליחסים, למרות שאני כן זוכר את מה שהלך בסדרת שבט דוב המערות. לכליל של היום זה נראה בוסרי משהו, אבל נחמד שהיה לזה כבר ייצוג בשנות ה90.
נראה לי שהדמות של אגיס, בעל העבדים הנאור שנאלץ להתמודד עם כך שגם להיות בעל עבדים נאור זה עדיין להיות בעל עבדים, ומחליט שצריך לשחרר את כל העבדים, הייתה עוברת פחות חלק היום כסוג של "מושיע לבן", אבל מצד שני הספר גם יכול היה ללכת לכיוון של "המשעבד הנאור צודק", אז גם זה משהו.
אני חושב שהיחסים הפוליאמוריים בין כמה מהדמויות הוזכרו בדיון קודם על הסדרה הזו - אני לא זוכר שזה עשה עלי רושם כילד, יכול להיות שדי רפרפתי על כל מה שנגע ליחסים, למרות שאני כן זוכר את מה שהלך בסדרת שבט דוב המערות. לכליל של היום זה נראה בוסרי משהו, אבל נחמד שהיה לזה כבר ייצוג בשנות ה90.
נראה לי שהדמות של אגיס, בעל העבדים הנאור שנאלץ להתמודד עם כך שגם להיות בעל עבדים נאור זה עדיין להיות בעל עבדים, ומחליט שצריך לשחרר את כל העבדים, הייתה עוברת פחות חלק היום כסוג של "מושיע לבן", אבל מצד שני הספר גם יכול היה ללכת לכיוון של "המשעבד הנאור צודק", אז גם זה משהו.
לא יודע מתי אמשיך לספר השני, אני צריך קצת הפסקה מזה מצד אחד, אבל מצד שני אני פוחד שאשכח איפה זה הסתיים אם אחכה יותר מדי.