• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /
  • מפלצות ומיניאטורות פראיות - פרויקט חדש של משחקי תפקידים בעברית
    הצטרפו עכשיו לפרויקט התרגום החדש של פאת'פיינדר בעולמות פראיים - עם אוגדן המפלצות 2 שמכיל כ-150 מפלצות חדשות, קלפי כוחות וערכת מיניאטורות עם 160 מיניאטורות קרטון איכותיות לכל שיטה. ולמי שעדיין לא ניסה את עולמות פראיים, התחילו לשחק עם המבצעים המדהימים שלנו במימון ההמון.
    תמכו במפלצות ומיניאטורות פראיות

ספוילר חמישית הצבעים של השמש השחורה - סקירת קריאה מתמשכת (?)

חודשים לאחר שהבטחתי שאגיע לקרוא את הספרים האלה, סיימתי את הראשון בסדרה - "המעבר הירוק" - באנגלית, כמובן.

למרות שאני די בטוח שקראתי את זה (בעברית) כילד, לא זכרתי הרבה. שלא כמו הטרילוגיות הראשונות של רומח הדרקון, זה הרגיש הרבה פחות כמו "הנה כתבנו איך מתנהל קמפיין בעולם המערכה", ובכל זאת מצליח לתת טעימה מעניינת של העולם. בהחלט מורגש שחבל שזה במו"ד, החיבור לגזעים הקלאסיים (אם כי עם פירוש אחר מאד) ולמכאניקות הקסם (שוב, פירוש אחר) הרגיש מאולץ. אני לא חושב שהשיטה מו"ד 2, עם כל השינויים לשמש שחורה, הייתה מצליחה לשחזר הרבה מאד מההתרחשויות המעניינות כאן. מה שכן, הדמויות הרגישו פחות כמו "הנה מבחר של דמויות שונות שאפשר לבנות בשיטה הזו שמתאימות לעולם המערכה" ויותר "הנה מראה על כמה מהמעמדות והפלגים השונים בעולם הזה", מה שהיה יותר מעניין. גורם לי רצון עז לקרוא משהו מסופוטמי-מיתי שלא מרגיש מחוייב למו"ד בכלל.

הקצב לא היה אחיד, ולפחות פעם אחת הרגיש שזה פשוט קפץ קדימה כי "שיט, אני רק כאן עלילתית והספר עוד מעט נגמר", ואילו כמה עמודים אחרי זה "הארכתי את הויכוח הזה לעמוד וחצי כי פתאום זה יצא קצר מדי".

אני חושב שהיחסים הפוליאמוריים בין כמה מהדמויות הוזכרו בדיון קודם על הסדרה הזו - אני לא זוכר שזה עשה עלי רושם כילד, יכול להיות שדי רפרפתי על כל מה שנגע ליחסים, למרות שאני כן זוכר את מה שהלך בסדרת שבט דוב המערות. לכליל של היום זה נראה בוסרי משהו, אבל נחמד שהיה לזה כבר ייצוג בשנות ה90.

נראה לי שהדמות של אגיס, בעל העבדים הנאור שנאלץ להתמודד עם כך שגם להיות בעל עבדים נאור זה עדיין להיות בעל עבדים, ומחליט שצריך לשחרר את כל העבדים, הייתה עוברת פחות חלק היום כסוג של "מושיע לבן", אבל מצד שני הספר גם יכול היה ללכת לכיוון של "המשעבד הנאור צודק", אז גם זה משהו.

לא יודע מתי אמשיך לספר השני, אני צריך קצת הפסקה מזה מצד אחד, אבל מצד שני אני פוחד שאשכח איפה זה הסתיים אם אחכה יותר מדי.
 
החיבור לגזעים הקלאסיים (אם כי עם פירוש אחר מאד) ולמכאניקות הקסם (שוב, פירוש אחר) הרגיש מאולץ.

כי הוא אכן היה אילוץ של TSR, לזכות מעצבי המערכה ייאמר שהם עבדו יפה מאוד עם האילוץ הזה.


נראה לי שהדמות של אגיס, בעל העבדים הנאור שנאלץ להתמודד עם כך שגם להיות בעל עבדים נאור זה עדיין להיות בעל עבדים, ומחליט שצריך לשחרר את כל העבדים, הייתה עוברת פחות חלק היום כסוג של "מושיע לבן", אבל מצד שני הספר גם יכול היה ללכת לכיוון של "המשעבד הנאור צודק", אז גם זה משהו.
זה ממש לא עבר בתור מושיע לבן: "בנטלו את הארנק שהושיט לו אגיס, פנה הגמד מבלי שיאמר מילה לאדונו לשעבר. כשהביט בקארו הפוסע בליאות מתחת לשמש היוקדת, הבין האציל עד כמה היתה מחוותו חסרת משמעות למי שבילה כמעט כל חייו תחת נטל העבדות".

לשפוט יצירות של שנות ה-90 (הנוראיות) בעיניים של 2020 זה קצת לא הוגן לדעתי ובכל מקרה, הרי דבריו של טרוי:
I think if they reissued Dark Sun and asked me to do it, that's certainly something that I would want to take a very careful look at and make sure that the stereotypes were not being used negatively and that we were avoiding stereotypes as much as possible. I'm proud of everything I did in Dark Sun, but that's not to say that I couldn't do it better now.


אני חושב שהיחסים הפוליאמוריים בין כמה מהדמויות הוזכרו בדיון קודם על הסדרה הזו - אני לא זוכר שזה עשה עלי רושם כילד,
אם יש משהו שפחות מעניין אותי ממערכות יחסים של אנשים שאני לא מכיר, זה מערכות יחסים של אנשים שלא קיימים.
 
מה זה לשפוט? אני חולק ברשמים שלי מקריאה בספר כמי שחי עכשיו ב-2023 וזוכר בערך איך זה להיות בשנות התשעים. אני לא הולך להיות הוגן, סביר להניח, כי זו לא המטרה שלי. למזל כולנו אף אחד לא מחכה לדעה שלי לפני שהוא יעלה או לא יעלה את טרוי דנינג לגרדום.
 
אז עברנו לכאן ( סליחה איש זקן, אבל השמש השחורה הרבה יותר טוב ממה שאתה ממליץ)

קראתי את המעבר הירוק בקריאה שניה ובלי הרבה ספוילרים ( אבל כן עם לחבר לדיונים אחרים כאן) :

1 יש כאן לכאורה הרבה פחות תיאורי קרבות, אבל הם יותר "אפיים" ( כשצריך), זה לא רשימת מכולת של "איך הרגנו את אורק מספר אחד עד שלושים", השוותי כבר את סצינות הקרב במקום אחר.

2. עובר בכדל, או לפחות מרגיש ככה, ז"א, כל הנשים הן *** וכולן נראות נפלא ויש המון טרופים לעוסים ומיזוגניים ( הדמות הנשית המפתה, עוד דמות נשית שעקרו לה את הלשון כי לסופר אין כוח לכתוב לה מילים), אבל יש כאן נשים שמניעות את העלילה, נחשו למה אני מעדיפה את הספר הזה ?

3. זכור לי שבקריאה ראשונה ממש ממש הפריע לי כל השימוש הזה במילים ידועות ומוכרות ממו"ד לתיאור דברים אחרים, ננס שמתנשא בקומתו על איש לא נמוך, גמד קירח הזוטונים הפסיכיים באופן כללי, זה משהו שצריך להכיר את העולם של השמש השחורה ואת הטרופים שהוא עסוק בלשבור, אני מניחה שזה עדיין חלק מהזרות של העולם שצריכה להיות כאן.

4. אני חושבת שאפשר לקשר את זה גם להבדלים בין "נושאים טעונים", גם במעבר הירוק וגם בבקעת רוח הכפור יש עבדות, אבל אם באחרון זה ברמת ה"זה משהו שמתאים לעלילה אז ככה זה ואל תבלבלו לי את המוח עם פוליטיקלי קוררקט" כאן זה מרגיש כמו איזושהיא תמה מהותית בספר, גם מבחינת הצד של העבד וגם מבחינת הצד של מחזיק העבדים.

5. מפתיע איך הקטע של "בסוף נלחם בדרקון" הוא עדיין הנושא המרכזי של כל ספרי מבוכים ודרקונים, מעניין למה.
 
לא יפה להשיג אותי! לי יש דברים אחרים לקרוא לפני שאני חוזר לפרוייקט הזה, אבל תודה על התמריץ!
5. מפתיע איך הקטע של "בסוף נלחם בדרקון" הוא עדיין הנושא המרכזי של כל ספרי מבוכים ודרקונים, מעניין למה.
כפי שנאמר על ידי תרנגולת החול לגבי השימוש בדברים אחרים ממו"ד, אני מניח שזה אילוץ של ההפקה, אבל כמה יותר מגניב היה יכול להיות "בסוף להלחם בלמסו", במקום?
 
מה שיפה בדרקון של חמה קודרת זה שבעוד שמבחינה חיצונית - המראה, המקור ואפילו ההתנהגות שלו הוא מאוד לא דרקון; הרי שבמהות שלו, בסמליות שלו, הוא יותר דרקון מכל דרקוני קרין גם יחד.
בוריס מתואר כדרקון פגום, יש במראה שלו מעין קריקטורה של לטאת ענק אנושית, הוא נושף חול ולא מרשים בדיבורו במיוחד. אבל הוא מסמל את העריצות האולטימטיבית וכולם מפחדים ממנו.
 
קראתי פעם איפשהו באינטרנטים שבוריס הפך לדרקון בעקבות הדימויים שלו על כוח ועל עצמו, לכאורה אם אדם אחר היה משתמש בעדשה השחורה הוא היה הופך ליצור אחר (בעקבות כך סאדירה הופכת לפניקס במיתולוגיה העתידית שלי של אתאס).
 
לא יפה להשיג אותי! לי יש דברים אחרים לקרוא לפני שאני חוזר לפרוייקט הזה, אבל תודה על התמריץ!
סורי, להתחיל באמת לסמן כאן ספויילרים ?

לגבי הדיון על דרקון - זה אחד הכיוונים ל"דמויות על" בשמש השחורה, קוסמים הורסים יהפכו לדרקונים, קוסמים משמרים ( סאדירה) אמורה להפוך לענן מחשבה עם כנפיים לפי הכיוון הזה ( לא עוף חול, יש מספיק אש באתאס גם בלי זה).
 
לגיון הארגמן מאחורי. החלטה מעניינת לשמור על נקודת מבט אחת בכל הסיפור. קרבות מעניינים, הרחבה מעניינת של המיתולוגיה של העולם ובניה של סכנות העתיד.

לקראת הסוף היה ברור שהכוונה היא להראות שלא כל לוחם דגול הוא גם אסטרטג דגול, ונראה לי שגם היה סוג של השוואה בין איך שריקוס סוחב אחריו את כל הלגיון הזה לאבדון, בהתחלה בגלל רצון לנקמה, ואחרי זה בגלל מטרות אחרות שהצטברו, עד שבסוף הדברים מתנגשים והוא מאבד כמעט הכל, לבין התהליך המרומז של תקומת מלך-מכשף על גבם של רבבות עבדים. האם ריקוס וטיתיאן באמת שונים כל כך, בסופו של דבר, וכולי.

אבל אז אומרים לו "טוב, נו, העיקר שלמדת לקח חשוב", משאירים בידיו את החרב הקסומה, ומסיקים שהוא באמת ישמור על טיר חופשית. מה עם כל המתים וכל ההרס? זה לא משפיע רגשית על האחרים שסובבים אותו? משהו בזה הרגיש כמו נסיון להרגיע את הקורא שריקוס הוא עדיין דמות שמותר להיות בעדה.
 
אבל אז אומרים לו "טוב, נו, העיקר שלמדת לקח חשוב", משאירים בידיו את החרב הקסומה, ומסיקים שהוא באמת ישמור על טיר חופשית. מה עם כל המתים וכל ההרס? זה לא משפיע רגשית על האחרים שסובבים אותו?

אפשר להניח שזו קצת רשלנות עלילתית, או משהו שמדגיש כמה החיים באתאס קשים ושרירותיים ואנשים פחות מתרגשים מהרבה הרוגים.
 
אבל ריקוס מאד מתרגש מזה. וחלק ניכר מהעלילה זה אחרים שמתלוננים על זה שדבר זה או אחר יסכן את חייהם, או שהוא הקריב את חייהם, וכן הלאה.
כל הסצנה הזו לקראת הסוף עם הרוחות הזועמות שדורשות לדעת מדוע הוא שלח אותן למות, למשל.
 
כן... יש בזה קצת קטע של שחקן שעושה מלא דברים גרועים, אבל השה"מ כבר תיכנן את המשך העלילה אז הוא מחלק לו אותם.

אגב - במעבר הירוק יש קטע שכמעט-כמעט עובר בכדל אבל בסוף לא.

ניבה וסאדירה אשכרה מדברות אחת עם השניה, אבל נושא השיחה שלהן הוא ריקוס.
סאדירה אומרת לה ש"ריקוס אוהב את שתינו" וניבה אומרת לה "כן, אבל אנחנו לא בדיוק חברות".
 
האם גם אני סיימתי את ליגיון הארגמן ? כן, ובכן...

זה די מבעס, כי אם הספר הראשון די נמנע מהמון קרבות ודאג לדיונים פילוסופיים ( בשקל תשעים, ועדיין), כאן יש לנו את "המסע של ריקוס אל עצמו".
1. אני ממש לא מסכימה עם הקביעה הקודמת בשרשור, המטרה של ליגיון הארגמן הייתה להרחיק את האיום מטיר, לא לשמור על עצמו. האם המטאן מכסח לליגיון את הצורה כשהם פולשים לעיר שלו ? כן, אבל טיר הייתה בטוחה, וכמה שהאריה דרקון מסתובב שם בחזה נפוח ועסוק בלהרוג את הליגיון המדובר, סביר להניח שהוא יחשוב עוד קצת בפעם הבאה שהוא יחשוב על לפלוש לטיר.
ו... כן, אני מניחה שזה יחזור בערך בעוד ספר או שניים, אבל אחרי מה שהלגיון עשה שם, הוא אמור להיות מכוסח ברמה של "עכשיו שב בשקט ותפסיק לבלבל את המח".

2. יש המון ניסיון לרמוז על בניית העולם שאמורה להיראות... איפה ? הסיפור של בוריס תמר ושאר הפסיכים ? זכור לי משהו כזה מההמשך, אבל זה לגמרי קטע של "עכשיו נקשר לכם את הסיפור לבניית העולם"

3. אחד הדברים המאוד מוזרים בספר הראשון זה שיש לך עבדות, אבל אין לך ממש גזענות מעבר ל"אלפים הם גנבים, וריקוס הוא ממש ממש חזק כי הוא חצי גמד", אז יש לריקוס קול קטן בראש שאומר את זה ברמת הגזענות מול "כל דבר שהוא לא בני אדם זה איכסה", איכשהו אנחנו מקבלים את זה כמשהו רע כי זה נגד גזע "טוב"

4. זה לגמרי הסיפור של ריקוס אל תוך עצמו ואל תוך המחשבות שלו והתובנה שלו מה הוא עושה עם החופש החדש שלו, והיכולות שלו מימיו כגלדיאטור, והתובנה שלו שהוא לוחם ולא אסטרטג - ומה ז"א בכלל הוא לא אסטרטג? כלוחם היו לו מאמנים וקבוצת שווים שהוא הקשיב לה, מה פתאום הציפיה שאם הוא יקח חבורה של גלאדיאטורים מול צבא זה יהפוך אותו לאסטרטג?
כאילו, אני יודעת דרגה עשרים מכשף משמיד מתפתח לדרקון, דרגה עשרים גלדיאטור מתפתח לגנרל, אבל למה אתם חושבים שזה יעבור בשקט.

5. זה לא עובר בכדל, אבל עדיין יותר טוב מהזוועות של סלבטורה.


אז יאללה, למכשפת הענבר?
 
1. המטרה של לגיון הארגמן הייתה למות. וההתרשמות שלי מהסוף של העיר אוריק היא שיחסי הכוחות שם לא השתנו במיוחד בסופו של דבר, בטח שלא בסדר הגודל של מה שטיר הפסידה מכל העניין - כמות גדולה של חיילים מאומנים שעם קצונה יותר נורמאלית היו יכולים לעשות אפילו יותר.

2. אני לא בטוח למי השאלה הזו מופנית. אולי זה יופיע בהמשך הספרים? אולי אלה רעיונות להרפתקאות? זה שיש קבוצות של עבדים חופשיים שנשמרות לעצמם, זה שהגמדים הגיעו מעולם אחר ושעברו שינוי מהותי להיות היכן שהם היום, האיום המתקרב של הדרקון שלא יקבל את הקורבנות שלו מטיר בזמן או בכלל, אלה דברים שאפשר לבנות עליהם.

3. במובן הזה הספרים בינתיים מאד דבקים במנטליות של מו"ד.

4. הראו שיש לריקוס עצמו ציפיות שלא צריך אסטרטגיה, הוא מספיק גיבור וחזק ואמיץ והכל יהיה בסדר. הוא אומר במפורש בהתחלה שלא צריך תוכנית, הם גלדיאטורים, הם יודעים מה לעשות בקרב. היו שם אחרים שהסבירו לו שהוא טועה והוא לא שעה אליהם, במקום זאת לקח לו ספר שלם להבין עד כמה הוא טעה.

הלאה אל מכשפת הענבר, מתישהו!
 
חזרה
Top