• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

וושו, משחק תפקידים של אקשן

  • מחבר/ת הנושא KarmaAlon
  • תאריך התחלה
שם
Wushu
שיטה/סוג
Wushu: Black Belt Edition
שפת המשחק
אנגלית, תורגם לעברית
יוצרים.ות
Daniel Bayn
מחיר מומלץ לצרכן
חינם, שלם כפי יכולתך
מוציא לאור
Daniel Bayn
קישור
http://danielbayn.com/wushu/
דירוג
כוכב(ים) 4.00
12.jpgמבוכים ודרקונים הוא משחק שבו מסע של שעתיים לוקח שתי דקות וקרב של שתי דקות לוקח שעתיים
האירוניה של משחקי תפקידים ששמים דגש רב על קרבות היא שהקרבות לא בהכרח מעניינים במיוחד, לפחות בלי התערבות של השה"מ בעניין. הם מכאניים מאוד, מתמטיים מאוד, וכתוצאה מכך מעודדים בעיקר טקטיקה מדוקדקת מאשר אקרובטיקה מפוארת.
מבחינת המשחק, שחקן שאומר "אני הולך לאורק הזה ומכה בו עם האלה שלי" ושחקן שאומר "אני רץ אל האורק הזה בצעקה, מניף את האלה שלי באוויר, קופץ אל האורק ועורף את ראשו" יצטרכו לעבור שניהם גלגול ק20 (או כל קוביה אחרת) לראות אם הם בכלל מצליחים לפגוע באויב שלהם, ועלולים אפילו לסבול מחסרונות, למשל שחקנים שרוצים לירות בשני אקדחים בו זמנית.
העובדה שמשחקים כמו מו"ד נבנו בשביל קרבות טקטיים לא אומר שהם גרועים. זה אומר שהמכניקות של המשחקים הללו מעודדות שחקנים לחשוב אסטרטגית על המהלכים שלהם, לנהל את היכולות והמשאבים שלהם ולמצוא את הדרך האופטימלית ביותר לחסל את המטרות שלהם.
ואז בא וושו ואומר: "אני רוצה שהשחקנים ירגישו כמו גיבורי אקשן! אני רוצה שהם יקפצו בין בניינים! אני רוצה שהם יירו עם שני עוזים בו זמנית! אני רוצה ריגושים!", אז מה הוא עושה? הוא פועל על מכניקה בסיסית גאונית: השחקנים מקבלים קוביה על כל פרט שהם מוסיפים לפעולה שלהם.
"פרט" כולל כואריאגרפיה מרשימה, משפטי מחץ, פיצוצים, רגשות, צעקות, דם, אש, תמרות עשן, ובעצם כל דבר שמוסיף לאווירה וגורם לדמות שלכם להראות הכי bad-ass בעולם. לאחר מכן השחקן מחלק את הקוביות שקיבל ל"ין" (מתקפה) ו"יאנג" (הגנה) ומגלגל. כל קובייה שמספרה שווה או עולה על דרגת היכולת/יכולות שהשחקן השתמש בה בעת הפעולה שלו נחשבת פגיעה. פגיעת ין אומרת ש-mook אחד מת, או שהבוס הגדול חטף פגיעה; פגיעה יאנג אומרת שהדמות שלכם הצליחה, איכשהו, לעשות את כל מה שאמרתם שהיא עושה ועוד בלי לקבל נזק כשכל העולם ואישתו יורה עליה.
לדוגמה: שחקנית שאומרת "אני שולפת את האקדח שלי ויורה בחייל" היה נותן לשחקנית קוביה אחת. עם קוביה אחת היא יכולה לתקוף את האויב אבל לקבל נזק (מכיוון שהיא לא מגנה על עצמה) או להגן על עצמה אבל לפספס את הירייה שלה. אלטרנטיבית, שחקנית שאומרת "אני מרימה את זרועותיי ומהן יוצאים שני אקדחים אוטומטיים. אני רוקדת מסביב לרחבה ויורה בלי הפסקה בזמן שאני שרה 'Don't Stop Me Now' של קווין" היה נותן לה בין 4 קוביות (מרימה זרועות, יוצאים אקדחים, רוקדת, שירה), וגם היה מראה שהדמות שלה נהנת מזה קצת יותר מדי מאלימות. למעשה אין חוקים נוקשים בנוגע למה נחשב "פרט", אז שה"ם מתחשב יותר היה נותן לה 5 או אפילו 6 קוביות.
אם שחקן אומר שהוא יורה במכונית והיא מתפוצצת, אז זה קורה. אם שחקנית מנסה לערוף את ראשו של הקפטן והשה"ם אומר שהוא מתחמק ומנסה לירות בה, זה קורה. השחקנים לא מגלגלים קוביות כדי לראות אם הם מצליחים לעשות משהו, הם מגלגלים קוביות כדי לראות עד כמה הם מצליחים בו.
וזהו. זו המכניקה המרכזית (והכמעט) יחידה של וושו. כל שאר ספר החוקים שלו מוקדש לטיפים ורעיונות למהלכים מגניבים, איך להנחות מצבים מסויימים (קרב חרבות, קרב אקדחים, מרדפי מכוניות) ואפילו כמה הרפתקאות מוכנות. וושו היא שיטה שלא מעכבת אף אחד, לא מוסיפה שום דבר שלא לצורך, מובנת גם למי שאף פעם לא נגע ב-ק20, וחורטת על דגלה את עקרון הכיף והבידור.
"מינימליזם" הוא באמת שם המשחק. וושו היא שיטה מאוד ממוקדת שיודעת מה היא רוצה לעשות, עושה אותו בדרך הכי קלה וחופשית שאפשר, ולא מנסה להתרחב מעבר לזה. היא כל כך מינימליסטית, למעשה, שהיא מזכירה יותר תיאטרון אלתור אלים במיוחד מאשר משחק תפקידים "סטנדרטי", או, כמו שהמשחק עצמו קורא לזה: "drunken bullshit session" (אין לי מושג איך לתרגם את זה לעברית), עד לנקודה שהיא מתאימה יותר לחד"פים וקמפיינים קצרים: אין בה ציוד, דרגות, נק"נ, יוזמה וכו'. כמו שספר החוקים מגדיר זאת: "הדמויות מתחילות קשוחות ונשארות ככה". וושו בהחלט יוצר דמויות קשוחות וחזקות, עד לדרגה של פנטזיית כוח. אם יש לכם שחקנים שלוקחים את מכניקת הפרטים ברצינות (כמו שהם אמורים), הם יכולים לעבור קרבות שלמים מבלי לקבל שריטה. כמו כן, אין לי ספק שישנם שחקנים או מנחים שמעדיפים שיטה יותר מבוססת, יותר ברורה, והכי חשוב - יותר ריאליסטית.
דרך מכניקה מרכזית שמעודדת שחקנים להרביץ לפיזיקה בפרצוף ולהיות ה-Rule of Cool אילו הוא היה בן אדם, וושו היא שיטה שמצליחה לגרום לשחקנים להרגיש כמו גיבורי אקשן גדולים מהחיים, אבל היא ממוקדת אך ורק בזאת ועלולה להרגיש קצת פתוחה מדי למנחים או לשחקנים. אבל היי, היא שיטה שפשוט רוצה שלכולם יהיה כיף, וזה דבר שאני בהחלט יכול להעריך. בכלל, היא חינמית, אז הורידו אותה ושחקו חד"פ בעזרתה. אני מבטיח, יהיה פיצוץ.
ניתן גם להוריד גרסה מקוצרת של וושו בעברית בפונדק.
 
אני עדיין טוען עד היום שאני הייתי אחד התורמים העיקריים לפופולאריות השיטה בארץ, אחרי שהרצתי אותה בהצלחה במספר כנסים לפני הרבה שנים. אבל יכול להיות שאני מפריז ביכולותיי...

בכל מקרה, שיטה חביבה ומומלצת.
 
A
פלאפי: יכול בהחלט להיות... אני אישית גיליתי אודות השיטה בחיפוש אחר מערכות קטנות וחינמיות בreddit.
למרות מאמציך (ומאמציי...) להרחבת השימוש בשיטה, עדיין רבים לא מכירים אותה או משתמשים בה וחבל. מקווה שהמאמר הזה ומשחקי הוושו בכנסים ירחיבו את השימוש במערכת.
 
אחחח, איך אני שונא להיות buzzkill.

אני לא מסכים עם דעתך על השיטה הזו. וושו התחילה כשיטה שמאוד אהבתי בקריאה ראשונה, ואז שיחקתי באמת מספר פעמים, ולמדתי לא לאהוב אותה. אולי זה כי השתמשתי רק בחוקים המקוצרים באמת, אצטרך לנסות מתישהו את השיטה עם החוקים המלאים.

אני חושב שהיא בתיאוריה עובדת מעולה, אבל בפועל... היא לא כול כך טובה. תיאורים מושקעים וארוכים זה מגניב, אבל בפעם השביעית בסשן שאתה צריך לחשוב על תיאור מגוחך ומטורף להתקפה שלך, זה יכול להתגלות כמעיק. לפעמים שחקנים נמנעים מלתת תיאורים קצרים וקולעים- לא "אני תוקף אותו עם החרב", אני מסכים איתך לחלוטין שזה תיאור גרוע, אבל לפעמים דווקא יש תיאורים שלהוסיף עליהם הורס אותם, בעיקר בקטעים הדרמטיים, והשיטה לא מכירה בדיוק בדברים האלו. היא לא רואה את הרגעים האלו שלמרות שכול תיאור זה אדיר ומגניב- בשלב מסוים זה מעכב כבר את המשחק ושחקנים משתעממים כי כול אחד מנסה לשים את התיאור הכי מפוצץ שלו ואתה צריך לחכות כמה דקות עד שתורך מגיע בקרב 'מהיר ומלא אקשן', בעיקר כשיש הרבה שחקנים מסביב לשולחן.

זו שיטה מעולה לחד"פים, אפילו לכמה סשנים בודדים, אבל ככול שאתה משחק בה יותר אתה לדעתי יכול לראות את ההבדל בין 'איך זה עובד בתיאוריה' ל'איך זה עובד בפועל'- ובפועל, לצערי, אני חושב שוושו פחות טובה משהיא נראית. בפועל, הנוסחה 'תיאור ארוך יותר=תיאור טוב יותר' פשוט לא נכונה לדעתי.
 
ויני אמר/ה:
[post]668528[/post] מבוכים ודרקונים הוא משחק שבו מסע של שעתיים לוקח שתי דקות וקרב של שתי דקות לוקח שעתיים

האירוניה של משחקי תפקידים ששמים דגש רב על קרבות היא שהקרבות לא בהכרח מעניינים במיוחד, לפחות בלי התערבות של השה"מ בעניין. הם מכאניים מאוד, מתמטיים מאוד, וכתוצאה מכך מעודדים בעיקר טקטיקה מדוקדקת מאשר אקרובטיקה מפוארת.

אני לא אוהב כתבות שנקודת המוצא שלהן הוא להגיד שמו"ד זה משעמם. אותי זה מעניין קרבות עם טקטיקה מדוקדקת, אותם זה משעמם.
.NEXT
 
עוג - אני מסכים שהיא מאוד ספציפית במה שהיא עושה, אבל אין בעיה עם זה. יש הרבה שיטות אינדי קטנות וחביבות שמתאימות לחד"פ פעם ב, ולא להרצה אינטנסיבית או לקמפיינים. בסופו של דבר השיטה הזאת היא יותר "feel + מכניקת קרב", ולא שיטה שלמה שמנסה לסמלץ אספקטים שונים בחיי הדמויות או ליצור עולם.

ילו אסיד - לא התעמקתי בכתבה (אני כבר מכיר וושו..), אבל אני לא חושב שנקודת המוצא היא שמו"ד זה משעמם. מה שכן, המשפט שציטטת כן קצת חורק ולא ממש נחוץ.
 
נקודת המוצא היא לא שמו"ד משעמם, אלא שמשחק טקטי מדוקדק זה משעמם, ושמו"ד מעודד משחק טקטי מדוקדק (ותפקיד השה"ם להתערב ולעצור את זה!).
עם הנקודה האחרונה אני מסכים, הראשונה מתנשאת ומגוחכת.
 
פלאפי- אני לגמרי מסכים! אני לא בא נגדה בגלל הדברים האלו, אני בא נגדה בגלל הבעיות של "מישהו יכול לשבת בשקט 5 דקות בלי תור בזמן שכול שחקן מתאר את הדבר הכי גרנדיוזי שיש בפעם ה-18 הסשן", וזו לא בעיה של משהו שהשיטה בכלל לא ניסתה לעשות- זו בעיה במה שהיא כן עושה. והיא גם לא מתאימה לכול סוגי שחקנים, ולמרות שאני לא מוריד לשיטה נקודות על זה, יש כמה סוגי שחקנים שיכולים לחלוטין לדפוק משחק של וושו (הדוגמה הכי ברורה היא אלו שגוררים תיאורים רק בשביל עוד קוביות גם כשזה לא מתאים).

ואני רק אציין שלא ברור לי למה על פי הכתבה וושו קיבלה 4/5. אני רואה רק תשבחות. מכתבה כזו ציפיתי לתת 5/5, כי אני לא רואה אף חיסרון שדיברו עליו.
 
yellow_acid אמר/ה:
[post]668639[/post] נקודת המוצא היא לא שמו"ד משעמם, אלא שמשחק טקטי מדוקדק זה משעמם, ושמו"ד מעודד משחק טקטי מדוקדק (ותפקיד השה"ם להתערב ולעצור את זה!).
עניין של נקודת מבט, אבל מבוכים ודרקונים לעתים מעודדת קרבות משעממים, בעיקר בגלל הנושא של שריפת משאבים - או במלים אחרות, השיטה מאוזנת בהנחה שאתה עושה X היתקלויות ביום, ואז כשאתה מגיע לבוס במקום לתת לו Alpha Strike אתה כבר ניצלת חלק מהמשאבים שלך.
התוצאה של זה, היא סדרת קרבות שגרתיים כנגד מיניונים.
נכון ששליט מבוך טוב גורם להכל להיות מעניין, ויודע לשים דגש ועניין בקרבות החשובים, אבל זה דורש מיומנות מהשליט-מבוך. בברירת המחדל, ואפשר לראות את בהרבה מההרפתקאות עתירות המבוכים, לעתים השיטה בהחלט מעודדת קרב של דקה נגד חמישה אורקים שלוקח שעתיים לשחק אותו בעולם האמיתי.

כמובן שמנחה טוב יודע להימנע מזה, אבל גם במהדורות החדשות הן מפסיקים עם המבוכים חסרי התיאור שמכילים רק חדרים עם מפלצות אלא מדגישים יותר את הסיפור ומכילים פחות קרבות עם יותר עניין.
 
בהתחשב בזה שמו"ד היא שיטת המשחק הראשונה, ושהמאפיינים העיקריים שלה עדיין איתה למרות עשרות השנים וחילופי המהדורות, זה די טבעי שהרבה שיטות אחרות משתמשות בה כנקודת יחוס - גם (ולפעמים בעיקר) כדי להראות כמה מה שהן עושות שונה ממה שמוצג במו"ד.

ובתכל'ס, למרות שמו"ד היא שיטה שקרבות הם חלק די משמעותי בה - הם הרבה יותר ניהול משאבים מאשר אקשן. הם מתנהלים בקצב מדוד ואיטי יחסית והם אינם קטלניים במיוחד, כשעל אווירה מציאותית אין בכלל מה לדבר. זה לא באג, זה פיצ'ר, וזה זוכה לפופולריות לא מבוטלת כבר למעלה מארבעים שנה.

אבל, וזה אבל גדול, יש בזה לפעמים משהו קצת מאכזב. אתה רואה סרטים וקורא ספרים שיש בהם סצנות אקשן מהירות וסוחפות, ולנסות לשחזר או לחקות את זה במו"ד פשוט עובד פחות טוב. אם אתה בכל זאת רוצה אווירה כזו, אז אתה מנסה שיטה אחרת (או מטליא חוקי בית, כמו שנראה לי שכל קבוצה בערך עשתה מתישהו).

אם אני משחק במו"ד, זה בגלל שיש בה קסם כלשהו שקצת קשה לי להגדיר ושאני חושד שהוא קשור לזכרונות וחוויות מהתקופה שבה התחלתי לשחק בגרסה בה (אמנם במהדורה אחרת ממה שיש היום, מן הסתם) ולא דווקא בגלל משהו שאינהרנטי לשיטה. אבל כשחיפשתי משהו שישלב בין אקשן מהיר למציאותיות, השתמשתי תקופה די ארוכה במערכות חוקים אחרות, שפשוט עשו את זה טוב יותר.
 
לדעתי התוצאה של מה שאתה מתאר היא שקרבות סטנדרטים נגד מינונים הופכים למעניינים ומרגשים כי למרות שהם מינונים אתה צריך להשקיע מחשבה טקטית בניצול נכון של המשאבים שלך, אחרת תגיע מרוקן נגד הבוס. זה חלק מהכיף.
את יכול לחשוב שזה משעמם, אבל כשאני קורא כתבה על משחק מסוים אני מצפה שהיא תיהיה אוביקטיבית, לא תציג משהו כשלילי כי מחבר הכתבה לא נהנה ממנו. הוא אמור לצאת מהנעליים האלו.
 
אם מחבר הכתבה לא נהנה ממשהו, למה שלא יגיד את זה? מו"ד היא רפרנס מוכר, משווים אליה כל הזמן, למשל:
"בהירו סיסטם אין דרגות כמו במו"ד אלא כשרונות בלבד"
"במרוצללים יש גזעים וקסם כמו במו"ד, אבל היא מתרחשת בעתיד הקרוב עם טכנולוגיה קיברנטית"
"בניגוד למו"ד שבה קסם הוא דבר נפוץ ושימושי, בקריאתו של קת'ולהו הקסם הוא משהו נדיר שעשוי לגרום לדמות שלך לאבד את שפיות דעתה"
"לוחמי הדרקון היא חיקוי של מו"ד שנכתבה ע"י שני מעצבי משחקים בריטיים באייטיז"

ברור שאפשר לכתוב על כל אחת מהן בלי להזכיר בכלל את צירוף המילים "מו"ד", אבל ברגע שהשתמשנו בה בתור מדד ומאפיין, זה הרבה יותר קל.
 
כי כמו שאמרתי, כשאני קורא כתבה אני מצפה לאוביקטיביות.
גם הרפרנסים שהבאת כדוגמא הם אוביקטיבים, ולכן טובים ותורמים, אבל אם הם היו נראים ככה:
"בניגוד למו"ד שבה קסם הוא דבר נפוץ ושימושי, מה שהופך את הקסם לחסר ריגוש ומשעמם. בקריאתו של קת'ולהו הקסם הוא משהו נדיר שעשוי לגרום לדמות שלך לאבד את שפיות דעתה"
זה היה מעצבן ומיותר.
 
A
ברשותכם ארצה להבהיר פה נקודה שעלתה בדיון.
אני לא שונא את מו"ד, והשורה הראשונה של המאמר הזה מגיעה מ-מם של מו"ד והיא לא רצינית במיוחד.
ניסיתי להביא קונטרה לפילוסופיה הפתוחה של וושו עם משחק יותר טקטי ומבוסס כמו מו"ד.

אני גם מסכים שוושו לא לכולם, היא לא לכל מצב, לא לקמפיניים ארוכים, ואני הדגשתי את זה במאמר. הציון שנתתי מתייחס ל"כמה השיטה טובה במה שהיא עושה" ולא "כמה השיטה טובה בכלל, או ביחס לשיטות אחרות".
 
זה לא "לקטול בכוונה" - זה לומר למה אתה לא אוהב משהו. אם זה מנומק, זה לגיטימי לגמרי ולא ברור לי למה מישהו מצליח להיעלב מזה. ביקורת בעייתית תהיה כזו שיוצרת קשרים חסרי משמעות בין משהו בנושא המבוקר למשהו אחר, במטרה להטריל או להעליב סתם. הנה למשל הדגמה על אקזלטד (כדי לנתק את המטען הרגשי של מו"ד שיש פה לאנשים):

ביקורת טכנית מנומקת: "שיטת הקרב של אקזלטד נועדה לדמות קרבות גדולים מהחיים, אבל בסופו של דבר היא דורשת המון התעסקות בצ'ארמים ועצי צ'ארמים, הוספות והפחתות של קוביות - תוך שלא פעם נדרשים להטיל 10 קוביות ויותר, לספור הצלחות, לספור הצלחות כפולות, לנהל מעקב אחרי מאנה ורמות פציעה - בסוף זה איטי ודי מעצבן". כאן המחבר מסביר מה מעצבן אותו במכניקה ולמה היא איטית - יש מי שזה לא יפריע לו, אבל מי שלא אוהב להתעסק עם קוביות ונתונים יכול להזדהות עם הדברים.

ביקורת תוכן מנומקת: "ספר הכללים של אקזלטד נוטה לבוטות מיותרת לפעמים, כאילו הוא מנסה להכריז "אה-הא! תוכן בוגר! תראו! אורגיה!" תוכן העולם היה יכול להסתדר יפה מאוד גם עם מינון נמוך יותר של סטיות מיניות וחברתיות, אם בכלל, ובצורתו הנוכחית הוא עלול לגרום אי נוחות לקוראים דתיים או לכל מי שעבר את גיל 16". כאן כבר יש אמירה שהיא יותר מזווית ראיה אישית, וגם עקיצה כלפי שחקני אקזלטד בכללם והצעירים שבהם, אבל זו בסה"כ דעתו האישית של מישהו, שיכולה בהחלט לתרום לקבלת ההחלטות של אנשים (למשל, אבא גיק-דוס שחשב לקנות את זה למתנת הבת מצווה של בתו). אני יודע למשל שאם אני קורא ביקורת על ספר שמציינת שיש בו נושאים שאני לא אוהב או לא מתעניין בהם, זה מידע שיעזור לי להחליט מה לקרוא ומה לא (אישית למשל ככל שעובר הזמן איבדתי את הסובלנות למנהגה של רובין הוב לאמלל ולייסר את הגיבורים שלה ופשוט הפסקתי לקרוא ספרים שלה).

ביקורת מכניקה ותוכן מטרילה: "אקזלטד הוא משחק לילדים אומואים שהם מכוערים מכדי להיות קוספליירים אבל עדיין רוצים לפנטז שהם דמויות אנימה עם מעט בגדים שהתעסקותן בכלי נשק גדולים והרבה קוביות מהווה מטאפורה לסצנת המדידות עם הסרגל ב"אסקימו לימון", וכמו בסרט, הדמות שלך באקזלטד היא בסופו של דבר לא יותר מ"פרוייקה מלך השמוקים"". הקורא הסביר יכול לומר שאולי יש מתחת לביקורת הזו (באמת שהתאמצתי לכתוב אותה מעליבה, אז אם יצא מאולץ זה כי זה מאולץ) איזה גרעין דליל של אמת (דמויות אנימה עם כלי נשק גדולים) אבל בספק אם היא מועילה למישהו. במקרים מעטים יהיה לה ערך הומוריסטי (יש מוצרי משחק שלפעמים פשוט מתבקש לכתוב עליהם בנימה מזלזלת. וכן, אני מדבר עליכם, קורבי הנורא והנורקר) אבל הומור זה משהו שהאדם הסביר אמור לזהות, ובביקורות הטרלה זה לא ככה.
 
A
אמרתי את העיניין של לקטול בכוונה כתגובה למי שאמר שביקורת היא לא אוביקטיבית בהגדרה שלה, ואני לא מסכים עם הקביעה הזאת. ביקורת אמורה לצאת מנקודת מבט אוביקטיבית, אחרת או שהיא סתם קוטלת בכוונה או שהיא מתעלמת מלקויות בכוונה.

הדוגמאות שלך נכונות, הקטע הוא שיש אנשים שחושבים שכל מי שמשחק מו"ד הוא ילד קטן מלהב ומאנצקין שמתרגש ממספרים על דף, וככל שהם אומרים את זה יותר הם מרגישים עם עצמם טוב יותר. הרי הם משחקים רק בשיטות סיפוריות שלא מדגישות את המכאניקה!! (מגניבים שכמותם).
ברגע שאני מתחיל לקרוא ביקורת על וושו, ורואה ב3 השורות הראשונות ביקורת בדיוק כזאת על מו"ד, זה גורם לי לחשוד ברצינות שכותב הסקירה משתייך לזן הזה של האנשים, ולאנשים כאלו אני לא מתייחס ברצינות.
 

התחילו לשחק עכשיו עם פאת'פיינדר פראי

הורדות מומלצות

חזרה
Top