• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הקיסר האחרון - עץ הרשמה (סגור, [3/3], פאת'פיינדר 2)

העולם אחרי
הקיסר קשקש-צהוב נפל מהשמים, ואיתו נפלה הממלכה כולה. אבל העץ לא נופל מבלי שהכה הגרזן, והממלכה לא קורסת לפני שתתהדק לולאת התליין.
הכל הלך לעזאזל כשהם תלו את בודהידרמה. הנזיר העיוור ניסה רק ללמד את האנושות להגן על עצמה, וכשהקיסר החליט ללמד אותו לקח - התלמידים שלו לימדו את הדרקונים לקח משלהם.
אין מי שישמור על החומה מצפון, וההגנות נגד האוני נחלשות כל יום. אין מי שיפקד על הסמוראים של הקשקש הרבגוני, רונין ופושעים אוחזי-קטאנות נעשו למחזה נפוץ. תגליות המלומדים עלו באש יחד עם העיר שהחזיקה בהם, וסודת הקסם נפלו לידיהם של בוזזים חמדנים או נואשים.
בני האדם סיימו את עידן הדרקונים, ולא בטוח שהם יהיו מוכנים להתמודד עם מה שיבוא אחר כך. מפל האור הכסוף הושמד, המקדשים הוחרבו על ידי הקיסרים שקיבלו ממנו את כוחם, במטרה להבטיח את שלטונם הנצחי - ובכך הם הבטיחו את חורבנה הסופי של הממלכה, לא יקומו עוד דרקונים.
או שמא, כן?
בשממות שבין הערים המוגנות, בצללים מתחת למגדלים המוסתרים של המכשפים האחרונים. מסביב למדורות של שודדי דרכים ושכירי חרב, לחישות נשמעות על מנהיג חדש. מנהיג שיאחד את אצולת הדרקונים המפוצלת סביבו, מנהיג שמתכנן להשיב את עטרת האימפריה לקדמותה - ולהרוג את כל מי שמתכנן לעמוד בדרכו.

ברוכים הבאים לגו'יאן
ג'ויאן, הסלע הבודד, הוא כפר קטן ושגרתי למדי. פעם, כשעוד הייתה ממלכה, הוא היה תחת חסותה.
היישוב היחיד על אדמה מוצקה ויציבה, באיזור מלא ביצות ונחלים - תחנת מעבר אידיאלית לגובי מיסים ופקידים אימפריאליים.
היום, כשאין ממלכה, הפונדקים של ג'ויאן משמשים כנקודת מעבר לכל שודד פוחז שמצא את מקומו ביערות הללו.
החסות היחידה שלו היא מהפושעים להם אנשי הכפר משלמים מחיר מופקע. אבל הקיסר נפל, אז מה כבר אפשר לעשות?
למרבה צערם של תושבי הכפר, המצב הולך להחמיר. כנופיה חדשה החליטה להוציא אותם מהישוב בכל מחיר. מצור מתמשך על הדרכים המובילות, התקפות פתע בלילות, חטיפות שנגמרות בצליבתם של חפים מפשע על עצי הבמבוק הגבוהים סמוך לבתים בטבעת החיצונית של היישוב - אילו רק חלק מהאתגרים שהיישוב ניצב בפניהם.
אבל הזדמנות יוצאת דופן נפתחה בפני יושבי הכפר - לכידתו של שודד מהכנופיה חשפה שני פריטי מידע משמעותיים.
הראשון, שמה של הכנופיה - הטפרים של לז'אנג.
השני, הכנופיה חוגגת את חגי האימפריה המסורתיים - כולל פסטיבל הירח השחור, שיתקיים מחר בערב. כחלק מהחגיגות, הם יהיו שיכורים, לא מאורגנים, לא מוכנים להתקפה - הזדמנות אחרונה למתקפה נואשת, שתוכל להציל את הכפר כולו. האם תיענו לאתגר?
חוקי בניית דמויות
פאת'פיינדר 2
דרגה 4
 
אם זה עץ סגור, למה פרסמת אותו?
כאילו, עצי הרשמה בדרך כלל מיועדים למצוא שחקנים.
בכל מקרה, אני מניח שיש צורך באנגלית טובה כדי לשחק?
אם יש אופציה לקבל דמות מוכנה (או שמישהו יעזור לי עם בניית הדמות), וגם אתה מחפש שחקנים, אני אשמח להשתתף.
 
העץ נועד לשחקנים שסוכמו מראש, כדי שיהיה לנו מקום נוח לרכז מידע, סיפורי רקע, ודמויות, ולטובת אנשים שיהיו מעוניינים לעקוב.
כמו שכתוב בכותרת, המשחק סגור וכל המקומות מלאים, ואני לא מחפש שחקנים.
 
שיסו סאקאי-
גזע: קיטסונה עם מורשת כפיל
מקצוע: תמת׳ורג׳
רקע(מכאני): כישרון מוזיקלי
רקע(פלאפי): משפחת סאקאי שלטה בכפר ג׳ויאן במשך מספר רב של דורות. ישנם שמועות שהתפקיד ניתן להם על ידי הקיסר בעצמו, אך אין דרך לדעת אם הדבר נכון.
אבל הבעיה של המשפחה החלה בשני העשורים האחרונים. ראש המשפחה, יאמאטו סאקאי ורעייתו, הנמורה סאקאי, החלו להזדקן ללא יורש. לא משנה כמה ניסו, לא הצליחו להביא ילד לעולם. עלו מספר שיקולים על אימוץ אך עקשנותו של יאמאטו גרמה להם לדחות את הדבר. לדחות אותו עד לסוף פסטיבל הירח השחור.

כשהירח בשמיים במלוא הדרתו, הזוג צפו בבריכת הנוי של המשפחה והחליטו סופית. הם יאמצו תינוק. כאילו כסימן, ברגע שהם הסכימו הם החלו לשמוע בכי תינוק. הם חיפשו את הקול ומצאו על מפתן דלתם מראה, מעוטרת באבן ירקן. ובתוכה, בתוך הבבואה, תינוק בוכה. אחוזי כוח כלשהוא, הם הושיטו את ידיהם והוציאו את התינוק מן המראה והחליטו שזה הוא יהיה בנם, סישו סאקאי.

עברו כמעט 18 שנים מאז ובידו הפך לנער בוגר. אך הוא לא אותו גבר גאה שהוריו קיוו שיהיה בלידתו.
השמועות התפשטו בין המשרתים, ומכך בקרבת החצר ומכך לכל הכפר. רבים הלחשושים על ילד המראה, קשור בצורה כלשהיא ליצורים האפלוליים של העולם. האם האוני שלחו אותו בכדי להשתלט על הכפר בחשאי? או שמה הירח עצמו בחר להעניש את הכפר על פשע שהם ביצעו? כיצד ניתן לבטוח באדם שהכל אצלו כבובאה?
כל אלו עשו את ילדותו וגדילתו קשה בהרבה ממה שהייתה אמורה להיות. המשרתים לא בטחו בו, שאר הילדים חששו ממנו וההורים שלהם ניסו שלא ישחקו איתו. ההורים שלו אהבו אותו והוא גם ידע זאת, אך מרבית תעסוקתם הייתה בשביל הכפר שהדרדר עם השנים וניסיון למגר את תופעת השמועות כלפיו.
כל שנותר לשיסו הוא שיעורי המוזיקה שלו, שאתם רובם הוא לימד את עצמו ואת המחקרים המוזרים שלו על תורת הנסתר. מחקרים שכל מטרתם הייתה לנסות להבין מה הוא, אבל יותר מכך, איך להגן על הכפר מכל מיני ישויות ואגדות בכדי שיוכל לזכות באהדת התושבים. אך האירועים הללו לעולם לא קרו. לא משנה כמה מסמרי ברזל קר הוא אסף, כמה מטריות קש או כמה מלח או ברכות או פעמונים מגרשי רוחות. הכל זה רק אגדות וזה שהאוסף שלו רק גדל וגדל לא שינה דבר.

אך כעת הזמנים שונים, אביו חולה, אמו נשארת לטפל בו על משכבו ובית סאקאי צריך שוב לענות לזעקת התושבים. אולי זה מה ששיסו ציפה לו כל הזמן. הוא שם את השיריון המשפחתי, לוקח את חרב תשע הטבעות שהוא אסף מסוחר נודד לפני שנים וקושר למותנו את המראה ממנה הוא נולד. הוא עוד יציל את הכפר הזה, אם לא בשביל אנשיו, בשביל משפחתו.
 
אמאמיה קוטארו
天宮 光太郎

גזע: בן אנוש
מקצוע: מאגוס
רקע: acolyte

סיפור רקע:
קוטארו הוא הבן הבכור של משפחת אמאמיה, אשר דואגת למקדש המקומי של ג'ויאן. המקדש ממוקם על גבעה בנקודת הנביעה של נחל לאהו, בין עצי הבמבוק שגולפו לחומות, קצותיהם קוצצו כדי לשוות להם מראה גלי שיכבד את רוח הנחל העוצמתית.
עבודתו, מאז שהוא זוכר את עצמו, הייתה תמיד עבודת ידיים. לטאטא את המקדש, לנקות ולקדש. כשהוא לא היה עסוק בשמירה על נקיון המקדש, אביו לימד אותו את הטקסים והמסורות שעברו מדור לדור. בימים כהלכתם, משפחת אמאמיה ניהלה את הפסטיבלים, הם כתבו את הגורלות- שכל אחד יכל לתרום מעט למקדש כדי לקבל- הם אירגנו את הריקודים הטקסיים, ואפילו שכרו דוכני מזון ומשחקים לילדים.
זה היה בפסטיבל שכזה כשקוטארו גילה את משחק הדאי-די, משחק קלפים פשוט ואהוד בכפר שמשמש בעיקר להימורים. בשנים מאז, קוטארו התחמק מהמקדש בערבים כדי לשחק בדאי-די, לעתים מרוויח ולעתים מפסיד כסף. הוא גילה מהר מאוד שהוא לא אוהב להפסיד, ולאט לאט הוא למד כיצד להטות את הסיכויים לטובתו- באופן חוקי וגם באופן שאינו כזה. כולם מרמים במשחקי דאי-די, השאלה היא מי נתפס.

קוטארו כעת בן 19, כמעט 20. בחודשים האחרונים, ההתקפות הליליות של הטפרים של לז'אנג עצרו את הגיחות הליליות שלו לכפר, ואז רצף הניצחונות שלו בדאי-די. בלי הגיחות הללו והפורקן שהן מביאות בצורת משחקי קלפים ואלכוהול, קוטארו הפך לחסר מנוח, הוא מרגיש כלוא במקדש- ורק רוצה לעשות משהו.
משהו כמו להצטרף להתקפה על מחנה השודדים, לתעל את כוחו של הנהר דרך ההאקארה שלו- מטה הפיוטר שמסמל אותו כאיש דת- ולהראות להם את כוחו של נחל לאהו.

דף דמות
 
סקיג'ו (האורנג אוטאנג בעל היד האחת)

גזע : בן אנוש (זד)
מקצוע לוחם (ארכטייפ ברברי)
רקע פושט.

סקיג'ו היה חייל בעברו, חלק מצי הפשיטות של אחד האצילים באיזור, הוא לא היה אחד מהסמוראים המכובדים עם הקוד המסובך או תורת הלחימה המיוחדת, הוא היה אדם גדול ממדים שהיה מסוגל להשתמש בחרב כדי להפריד חלק אחד של האויבים שלו מהחלק השני שלהם.
אומרים שחייל טוב שונא את הלחימה, הוא חייב למצוא את נקודת השלווה שבין האדם לחייה, שכן אלו אשר מאבדים את עצמם לדעת ומתאהבים בלחימה, שכל חייהם מכילים רק הרג והרס, עלולים לחצות את הגבול בין האדם לבין האסורה, ולהפוך לגרועים יותר מהשדים.

ההפיכה לאשורה היא לא דבר שאתה מסוגל לצפות אותו, זהו לא תהליך ארוך שניתן להבחין בו ולעצור אותו, אומרים שברגע שאתה מבצע הריגה רק לצורך ההריגה ונלחם רק למען סיפוק תאוות הלחימה שלך, העיניים שלך הופכות להיות אדומות, ואתה מקולל לנצח על ידי הבודאיהטסות, אתה מאבד את עצמך לדעת והופך להיות שד בשדה הקרב, מאבד עוד ועוד מהאנושיות שלך עד אשר אתה הופך להיות יצור חסר שם וחסר מקום, שכל רצונו הוא לספק את תאוות הדם שלו.

סקיג'ו עמד במתפן הדלת הזו, הוא יצא לקרב האחרון שלו כאשר הוא שומע את תופי הקרב הרועמים, הספינה עליה עמד יכלה לשוט בנהר של דם מבחינתו, הוא בכלל לא ידע למען מה הוא נלחם, לעזזאל הוא לא ידע מי האדון שלו ומול מי הוא עומד להילחם, וכאשר הספינה התנגשה בספינת האויב, בזמן שהוא ושאר אנשי הספינה מזנקים להילחם נגד המלחים של האויב, הוא הגיע לקרב הקשה ביותר בחיו.

קדוש-החרב שהיה על הספינה נלחם לבדו בכל הפושטים, הוא היה אמן לחימה מדהים שהתמודד ללא כל בעייה ביחס של אחד לעשרה. הלחימה שלו הייתה אומונת לשמה, והחרב שלו חתחכה את האויבים שלו כאילו היו קני חיטה שהשמש ייבשה.
בשביל סקיג'ו, זה היה הרגע החשוב בחייו, הוא זינק להילחם בקדוש-החרב, אבל הקנסאי היה טוב ממנו בכל צורה ודרך, הוא הביס את הפושט באותה הקלות שהביס את האחרים, מביס אותו ללא כל מאמץ.

וזה היה הרגע שהחוט שהפריד בין האדם לבין השד עמד להיקרע, סקיג'ו שהרגיש כיצד תאוות הדם שלו נמענת ממנו, זינק לתקוף את הקנסאי בזעם עיוור, עיניו מתחילות להיצבע באדום וקרניים בוערות מתחילות לצאת מראשו.
והקנסאי חתך את ידו של סקיג'ו באבחה אחת, ולקח ממנו את היכולת להילחם לנצח.

סקיג'ו לא בדיוק מספר או זוכר מה קרה, הוא יודע שהוא הפסיד, והוא יודע שברגע שאיבד את ידו ולא יכל עוד להילחם עם חרבו הגדולה, משהו בתוכו נשבר, הוא ניצל מהפיכה מוחלטת לשד, אבל ההפסד שחווה גם גרם לו לאבד את הדבר היחידי שהוא הכיר וידע. בדיעבד יכול להיות שקדוש-החרב נשלח על מנת למנוע מסקיג'ו להפוך לאשורה, ויכול להיות שזו הסיבה שהוא חס על חיוו של הלוחם שהפך להיות נכה. אבל מה שברור הוא שהפשוטים הפסידו בלחימה הזו, וסקיג'ו מצא עצמו נשחף בנהר עם מטרה שהוא לעולם לא יוכל להגשים שוב.

זה הדברים שמספרים על השיכור של הכפר, בחור מוגדל אשר מצוי רוב הזמן בפונדק כאשר הוא מבלה יותר זמן בתור שיכור מאשר בתור פיקח, ידו קטועה מהמפרק ומטה, ושיערו האדום תמיד פרוע וחסר סדר. משהו בעינייו החומות מזכיר מעט גוון אדום, אולי זכר לרגע שבו כעמד עבר את מפתן הדלת.
האמת העוצבה ששתייה היא אחת משני הדברים שמצליחים להשתיק את השדים של סקיג'ו, שכעת נאבק לא רק עם תאוות לחימה בלתי נגמרת, אלא גם עם העובדה שהוא לעולם לא יוכל להילחם שוב. הוא יטען שהשתייה מרחיקה את השדים, ושהיא מצליחה להשתיק את המוח שלו יותר מאשר הדבר הנוסף שהוא עושה בזמנו הפנוי - גילוף פסלי בודה מעץ, בתקווה שאולי הדבר יעניק לו מעט שלווה ויחבר אותו לבודיהסטות ולנירוונה.

חיים בצל תקיפת שודדים לא יכולה לגרום לאנשים להיות בררנים, ומבחינת הרבה אנשים באזור סקיג'ו הוא הדבר הכי קרוב ללוחם אמיתי שהם יפגשו בחייהם, האירונה שהוא הפך להיות התקווה של חלק מאנשי הכפר לא פסחה ממנו, וההבטחה שאם יעשה את זה לעולם לא יצטרך לשלם שוב על הסאקה שלו רק סייעה לו להסכים לצאת להילחם בשודדים, משתיק את הקולות הפנימים שלו שאומרים לו שהסיבה היחידה שהוא מוכן לסכן את עצמו עכשיו היא כדי לחזור להילחם, לחזור להרג. או במקרה הגרוע ביותר- למצוא מישהו שיהרוג אותו.
 
חזרה
Top