• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

האם הפנטזיה ממצה את עצמה?

אני בן 14 וחובב מושבע של ספרי פנטזיה מאז שלמדתי לקרוא. כבר בכיתה א' קראתי את כל ספרי הארי פוטר ונרניה, ובכיתה ג' קראתי את שר הטבעות. בהמשך נחשפתי לספרים אחרים, טובים לא פחות כדוגמת חומריו האפלים של פיליפ פולמן. קראתי גם את רומח הדרקון, טרילוגיית האלף האפל, ג'ינקס, הירושה, פרסי ג'קסון, ארטמיס פאול, ועוד ועוד ועוד.
אבל מה, בזמן האחרון אני מרגיש שהסיפורים מתחילים לחזור על עצמם. כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בספר טוב ומקורי ממש, שהצליח להפתיע אותי. הרבה ספרים פשוט מרגישים לי כמו העתקים של שר הטבעות, הארי פוטר, חולית (אתם תופתעו לדעת כמה הספר הזה השפיע) או כל ספר מוכר אחר. תמיד יש גיבור שצריך להציל את העולם, או ילדה שמגלה שהיא חלק מעולם קסום נסתר או עולם פנטזיה קלאסי שדומה ב99 אחוזים ללגנדריום של טולקין בו חבורת d&d קלאסית מנסה למצוא אוצר או להתמודד עם האפלה שבאה לכלות את העולם).
חוץ מזה, יש גם הרבה אלמנטים בפנטזיה, כמו גיבור נבואה או מאבק בין הטוב המוחלט לרע המוחלט שנמאס לי מהם.
כעת יש לי כמה שאלות אליכם.
א. האם גם אתם מרגישים ככה? גם לכם נמאס לשמוע את אותו הסיפור שוב ושוב או שזה לא משנה לכם?
ב. האם יש לכם ספרים מומלצים שלדעתכם שוברים את הסטראוטיפים הקלאסיים? (אני כרגע תולה תקווה בששאו"ק שלא קראתי עד עכשיו כי אמרו לי שהיא לא לגילי ושאני מתכוון להתחיל בקרוב).
תודה מראש
 
תמיד יש גיבור שצריך להציל את העולם, או ילדה שמגלה שהיא חלק מעולם קסום נסתר או עולם פנטזיה קלאסי שדומה ב99 אחוזים ללגנדריום של טולקין בו חבורת d&d קלאסית מנסה למצוא אוצר או להתמודד עם האפלה שבאה לכלות את העולם.
זה נקרא "פנטזיה גנרית" או פנטזיית נוסחא ובנוי קצת כמו מגרש כדורסל.

1722089054603.jpeg

יש ספרי פנטזיה ששונים מהשבלונה הזו - שיר של אש וקרח ממש ממותגת בתור "הפנטזיה שהיא לא פנטזיה גנרית".
יש גם ספרים ישנים יותר ששונים מהנוסחא. למשל סדרת אמבר של זילאזני שהיא הרבה יותר "גל חדש" של שנות השישים ואווירת אקזיסטנציאליזם, או הספרים של מייקל מורקוק על אלריק, ששם הגיבור הוא לא נער חווה חזק שמוצא חרב קסומה, הופך לאביר, מציל את הנסיכה וזוכה בממלכה, אלא מכשף עובד-שדים לבקן ומלא מחלות תורשתיות שהורס את הממלכה והורג בטעות את הנסיכה - והחרב הקסומה שלו? שלא נדע מצרות.

אם אתה קורא באנגלית, יש את כל סיפורי החרב-וכשפים של קונאן הברברי נגישים בחינם לגמרי (הסופר התאבד לפני מספיק זמן וזכויות היוצרים פגו) למשל ממש כאן בויקיטקסט:

קונאן הברברי הוא ממש לא גיבור אפי של פנטזיה גנרית - הוא ציני וניהיליסט ובעיקר מתגלגל בצורה פיקרסקית מהרפתקה להרפתקה. אה, בסוף הוא הופך למלך די מוצלח - אחרי שהוא חנק למוות את הרודן של אקווילוניה על מדרגות כס המלוכה והכתיר את עצמו בכתר מוכתם מדם.
 
מצטרף להמלצה על קונאן ואלריק. אגב, שניים לפחות מהספרים של אלריק (מאת מייקל מורקוק) תורגמו לעברית וזמינים בלא מעט ספריות וחנויות ספרים משומשים. חלק מסיפורי קונאן של רוברט אי. האוורד תורגמו גם כן לעברית בספר בשם "קורות קונאן הברברי".

יש גם וויטצ'ר - Witcher - "הכשפן" - ספרי פנטזיה פולניים שאינני יודע אם הם תורגמו כבר לעברית, אבל הם עוסקים בצייד מפלצות מקצועי (ומוטנטי) דיי ציני שמתמודד עם כל מיני יצורי אגדה, קונספירציות של אצילים, ושלל מפלצות מהמיתולוגיה הסלאבית. הסדרה הזו התפרסמה במערב בזכות 3 משחקי מחשב וסדרת טלוויזיה, אבל הספרים באו כמובן קודם.

בעברית יש טרילוגיה מומלצת בשם "הלווייתן מבבל" מאת הגר ינאי שהיא פנזטיה\מד"ב בהשראה מזרח-תיכונית\יהודית\בבלית וממש לא "פנטזיה גנרית". אם כבר, ביזארי במידת מה.

עוד ספר פנטזיה (מודרנית) בעברית שאמליץ עליו הוא "חרשתא" של יהודית קגן. עסקי שדים לפי המיתולוגיה היהודית. ממש לא גנרי.

עריכה: אני ממליץ גם לנסות מד"ב. בספריות ברחבי הארץ יש שפע ספרים (מתורגמים) של לארי ניבן, ארתור ס' קלארק, דן סימונס, וכן הלאה, שאני ממליץ עליהם בחום, בייחוד קנטוס היפריון של דן סימונס (4 ספרים). וכל דבר של לארי ניבן. ממליץ גם על "פיקניק בשולי הדרך" של ארקדי ובוריס סטרוגאצקי - מד"ב ממש, ממש מעניין וביזארי שממש לא פועל לפי שום שבלונה גנרית (ושימש השראה למשחקי המחשב מסדרת STALKER, שעוד אחד מהם אמור לצאת בחורף הקרוב).
 
עריכה אחרונה:
יש גם וויטצ'ר - Witcher - "הכשפן" - ספרי פנטזיה פולניים שאינני יודע אם הם תורגמו כבר לעברית,
לפחות אחד מהם תורגם:

לא קראתי, לא יודע לחוות דעה.

"הלווייתן מבבל" מאת הגר ינאי
סדרה מאוד חביבה.
אחד הדברים הנחמדים בה הוא שהסופרת תכננה עלילה מסויימת ודי קודרת לטרילוגיה.
אבל עבר המון זמן בין הספר השני לשלישי, בינתיים הסופרת התבגרה וכל מיני דברים הסתדרו לה יפה בחיים וכל העלילה הקודרת שהיא תכננה נראתה לה מטופשת כמו פוזה של ילדות אימו בנות 15, אז היא עשתה טוויסטים ממש יפים בספר השלישי כדי לשנות אותה.

ספר פנטזיה (מודרנית) בעברית שאמליץ עליו הוא "חרשתא" של יהודית קגן. עסקי שדים לפי המיתולוגיה היהודית.
קראתי עליו לא מעט סופרלטיבים חיוביים, אבל רובם המוחלט היו מהמגזר היקר, מה שגורם לי לתהות אם באמת מדובר בספר מוצלח או סתם באיזה עופר וינטר הבת.
 
קראתי עליו לא מעט סופרלטיבים חיוביים, אבל רובם המוחלט היו מהמגזר היקר, מה שגורם לי לתהות אם באמת מדובר בספר מוצלח או סתם באיזה עופר וינטר הבת.
אינני יודע להגיד לגבי אחרים, אבל אני חילוני מאוד ונהניתי מאוד מהספר.
 
אני בן 14 וחובב מושבע של ספרי פנטזיה מאז שלמדתי לקרוא. כבר בכיתה א' קראתי את כל ספרי הארי פוטר ונרניה, ובכיתה ג' קראתי את שר הטבעות. בהמשך נחשפתי לספרים אחרים, טובים לא פחות כדוגמת חומריו האפלים של פיליפ פולמן. קראתי גם את רומח הדרקון, טרילוגיית האלף האפל, ג'ינקס, הירושה, פרסי ג'קסון, ארטמיס פאול, ועוד ועוד ועוד.
אני בצד של המפקד האלמוני - אתה קורא שני סוגים של ספרים - שמבוססים על אותו שני שטאנצים - פנטזיית נוער שמבוססת על הארי פוטר ( פרסי ג'קסון וארטמיס פאול) ופנטזיה נוסחתית ( רומח הדרקון וכל דבר של האלף האפל). מוסיפה לכאן עוד כמה שלא עלו :

1. רדוול - הרבה מהספרים ברשימה הזו יסתתרו במדפים של סיפרי הנוער, ועד כמה שהוא נוסחתי, אני ממליצה על לנסות לקרוא באנגלית - זה לא סיפורים על ילד בעיקר כי זה עולם שמורכב מבעלי חיים, ורוב הגיבורים שם יהיו ( תחזיק חזק) עכברים.

2. פריידן - ספר השלושה וההמשכים שלו, מאוד קרוב לפנטזיה גנרית, מאוד רחוק ממנה ובתרגום של מרגנית

3. כל דבר שאלינור פרג'ון כתבה - הרבה יותר קרובים לאגדות מאשר לסיפרי פנטזיה קלאסיים.

4.כל הספרים של הוצאת עוץ שיצא לי לקרוא - התירס לוחש אולי קצת יותר למבוגרים, אבל חנות הספרים של המכשף הרשע, דרקונית עם לב של שוקולד וההמשך לגמרי תואמי גיל.
 
כשהייתי בגילך או קצת פחות, מתישהו במאה שעברה, לא ממש היה לנו מבחר של ספרי פנטזיה מתורגמים לעברית.
אז חוץ ממבחר ספרים אקלקטיים מהספריה כמו "הטחנה המכושפת" (פנטזיה לא-גנרית אפלה, מתורגם מגרמנית) או "מלחמת הקוסמים" (נראה כמו ספר פנטזיה, אבל זה סיפור קודר והזוי על פרטיזנים במלחמת העולם השנייה), אם רצינו לקרוא על הרפתקאות, מסעות ואבירים, היינו צריכים להסתפק ברומנים היסטוריים כמו למשל אייבנהו של וולטר סקוט (לא רע בכלל ויצא בתרגום חדש לפני כמה שנים) או פשוט בספרי עיון על היסטוריה.
 
המלצות למשהו שונה-
1- תשעה נסיכים לאמבר
אני מניח שזה.. דרמה פוליטית "ימי ביניימית" במולטיוורס, אם היית מכריח אותי להגדיר.
2- רוב הדברים שכתב ניל גיימאן.
3- דרקון הוד מלכותו-
למרות השם, זה בעצם היסטוריה אלטרנטיבית(?)
על חייל בריטי בתקופת נפוליאון שנאלץ לגדל דרקון


5- אולי העייפות מפנטזיה גאנרית היא בסיס טוב להנות מעולם הדיסק
 
עריכה אחרונה:
בוקר טוב,
אני מניח שיש לך פשוט סוג של מחסום קריאה, וזה בסדר - יש עליות וירידות בחיים בנוגע לתחביבים, ממש כמו שלפעמים כבר נמאס מלראות עוד סדרות על עו״ד/סנגורים/פרקליטים/שופטים/עובדים סוציאליים/שוטרים/בולשת/מחלק פשע/מחלק פשע מיוחד/מחלק פשע סודי ומיוחד וכו׳.
ואז כמה שנים לאחר מכן פתאום הרעב חוזר וקוראים שוב.
במילים אחרות - לא בטוח שזוג הפנטזיה הוא זה שמשנה.

אני יכול להעיד שלגביי יש דברים שחשבתי שלא אוהב בכלל כי הם נוסחתיים מדי, אבל דרך הכתיבה והרעיונות היו מגניבים לגמרי (דוגמה לכך היא כישור הזמן, שלא סיימתי לקרוא מסיבות אחרות).

ולמרות זאת אם אתה רוצה פנטזיה לא נוסחתית, חלק ממה שכתבו לפניי טוב למדי - תשעה נסיכים לאמבר שונה מהרגיל, ניל גיימן קליל וכיפי, ושיר של אש ושל קרח שכמובן שהוא שונה לחלוטין אבל יכול לבאס אם מסיימים אותו ומצפים לספרי ההמשך שיפורסמו אולי במאה הבאה..
 
יש ספרי פנטזיה ששונים מהשבלונה הזו - שיר של אש וקרח ממש ממותגת בתור "הפנטזיה שהיא לא פנטזיה גנרית".
ממליץ על הסדרה- אבל לא לגיל שלך, יש שם לא מעט תאורי אלימות וגסויות.
יש גם ספרים ישנים יותר ששונים מהנוסחא. למשל סדרת אמבר של זילאזני שהיא הרבה יותר "גל חדש" של שנות השישים ואווירת אקזיסטנציאליזם, או הספרים של מייקל מורקוק על אלריק, ששם הגיבור הוא לא נער חווה חזק שמוצא חרב קסומה, הופך לאביר, מציל את הנסיכה וזוכה בממלכה, אלא מכשף עובד-שדים לבקן ומלא מחלות תורשתיות שהורס את הממלכה והורג בטעות את הנסיכה - והחרב הקסומה שלו? שלא נדע מצרות.
למה, החרב של אלריק נשמעת ממש נחמדה.
אם אתה קורא באנגלית, יש את כל סיפורי החרב-וכשפים של קונאן הברברי נגישים בחינם לגמרי (הסופר התאבד לפני מספיק זמן וזכויות היוצרים פגו) למשל ממש כאן בויקיטקסט:

קונאן הברברי הוא ממש לא גיבור אפי של פנטזיה גנרית - הוא ציני וניהיליסט ובעיקר מתגלגל בצורה פיקרסקית מהרפתקה להרפתקה. אה, בסוף הוא הופך למלך די מוצלח - אחרי שהוא חנק למוות את הרודן של אקווילוניה על מדרגות כס המלוכה והכתיר את עצמו בכתר מוכתם מדם.
קונאן... לא הייתי קורא לסדרה אנדרייטד, אבל לדעתי היא קצת הקדימה את זמנה. גיבור פנטזיה ציני ודי מעניין כשלעצמו ומיקוד ביותר מרק קרבות.

אגב, גם סדרת המגדל האפל של קינג מאוד טובה.
 
טרילוגיה מומלצת: "חורף העולם" של מייקל סקוט רוהאן. תורגם לעברית. פנטזיה הירואית אך לא גנרית בהשראה של המיתולוגיה הנורדית, מבלי לייצר תעתיק שבלוני של המיתולוגיה הזו (מה שעשו לא מעט תוצרי תרבות של העשורים האחרונים). הגיבור הוא נפח (וצורף למעשה), ואת כשפיו הוא עושה במלאכתו; יש "גמדים" (שים לב למרכאות), אין ממש אלפים.

עריכה: ואפשר גם לנסות מיתולוגיה פרופר. גם לפני 2500+ שנה ידעו לספר סיפורים אפיים. אני לא מדבר רק על המיתולוגיה היוונית המוכרת יותר, אלא גם על מיתולוגיה מזרח-תיכונית (בעיקר מסופוטמית). עלילות גילגמש וסיפורים אחרים. או מאוחר יותר באלפיים שנה ומעלה - סיפורי המלך ארתור (הגרסה "המלאה" שתומס מלורי קיבץ, תרגם, ערך, וארגן במאה ה-15 שנקראת בעברית "אבירי השולחן העגול").
 
עריכה אחרונה:
באותו עניין - לפני כמה שנים טובות, העליתי כאן קישור למאמר ב"הארץ" (שמאז עבר להסתתר מאחורי חומת תשלום) שסיקר ספר שהוגדר כ"ספר הנוסחא לכתיבת תסריטים".


בקצרה, מדובר שם על כך שכדי ליצור סרט שובר קופות שכולם ירצו לראות ויהנו ממנו, צריך לכתוב אותו לפי "נוסחת 15 הביטים":


1) תמונה פותחת: נותנת את הרושם הראשון לגבי הסרט/עלילה.
2) הצהרה על הנושא.
3) רקע: הצגת הדמויות, הרקע והבעיות שבפני הגיבור.
4) קטליזטור: האירוע שממוטט את הכל ומשנה את הדברים.
5) התלבטות: הגיבור מתלבט כיצד לפעול.
6) מעבר למערכה השניה: מעבר מהעולם הישן של הסרט לעולם החדש.
7) עלילה משנית: בדרך כלל סיפור אהבה, לפעמים כרוך בכניסת דמויות חדשות.
8) כיף ומשחקים: חלק שמתמקד בהנאת הצופים ופחות בהתקדמות העלילה.
9) נקודת האמצע: נקודת השיא או השפל של הגיבור.
10) הרעים מתקרבים: האיום ממקור הרוע בסרט גובר.
11) הכל אבוד: רגע של תבוסה מדומה.
12) הרגע האפל של הנפש: קטע של יאוש רגע לפני שהגיבור מוצא דרך לחלץ את עצמו מהצרות.
13) לשבור למערכה השלישית: הגיבור מוצא את הפיתרון שיחלץ אותו מהצרות.
14) סיום: הגיבור מיישם את מה שלמד, ומנצח.
15) תמונה אחרונה: שמוכיחה שדברים אכן השתנו.

תחשבו על כל הסרטים הגדולים שראיתם - כל המארוולים למיניהם וכיו"ב. הם ממש עובדים ככה והם גם מרוויחים מיליארדים וכולם מכירים אותם. מחבר הנוסחא פשוט מיצה וזיקק את כל "הכפתורים הנכונים" שצריך ללחוץ עליהם ולפחות לפי הרווחים בקופות, זה כנראה עובד.

פנטזית נוסחא עושה אותו דבר בערך - היא כוללת מבנה עלילתי, הנחות יסוד ותופינים שונים (הגמד המצחיק, הפרא האציל, הבחור המנודה שיותר טוב מכולם) שעושים נעים בגב לקורא.

אז מה הבעיה?

א- שכאמור, רוב האנשים לא ממש מוכשרים. לפעמים, מהנוסחא נשארת רק הנוסחא.
ב- אחרי כמה פעמים שבהן אותו סיפור/סרט נראה אותו דבר, זה די נמאס. יצא לי כמה פעמים לראות סרטים/לקרוא ספרים שהיו בזמנו פורצי דרך והגדירו את הז'אנר שלהם, אבל בגלל שהם הגדירו את הז'אנר, העתיקו וחיקו אותם כל כך הרבה פעמים שמה שהיה בהם חדשני ויוצא דופן הרגיש משומש ולעוס רק בגלל שנתקלתי בהם בשנת 2000-ומשהו ולא בשנת 1930-ומשהו בה הם הופיעו לראשונה ובכל העשורים האלה מיחזרו את הרעיונות שלהם עד דק.
 
תחשבו על כל הסרטים הגדולים שראיתם - כל המארוולים למיניהם וכיו"ב. הם ממש עובדים ככה והם גם מרוויחים מיליארדים וכולם מכירים אותם. מחבר הנוסחא פשוט מיצה וזיקק את כל "הכפתורים הנכונים" שצריך ללחוץ עליהם ולפחות לפי הרווחים בקופות, זה כנראה עובד.
כמה דברים בנושא הזה (וסלחו לי אם אני קצת סוטה מהנושא המרכזי של הפוסט).
א - מדובר כאן בהרחבה של 'מסע הגיבור' הקלאסי. ממש לא מדובר בחידוש.
ב. רוצה לדבר על משחקי הכס דרך הפריזמה הזו? יהיה קשה מאוד לדעתי למצוא שם אפילו חצי מהשלבים האלו, וזאת עדיין הסדרה הטובה ביותר בהיסטוריה לדעת רבים וטובים.
ג. לא יודע לגבי סרטים, אבל הרבה (אם כי לא כל) מהספרים הטובים מכילים גיבורים מרובים (לדוגמה - שר הטבעות, גנזך אורות הסער, וכדומה) והחלק הטריקי הוא האם הסיפורים משתלבים טוב או לא, ולאו דווקא עצם מסע הגיבור.
 
מדובר כאן בהרחבה של 'מסע הגיבור' הקלאסי. ממש לא מדובר בחידוש.
לגמרי, אבל יש גם מי שיגידו ש"מסע הגיבור" די סינדל והגביל את האופן שבו אנחנו רואים וקוראים פנטזיה, מד"ב והרפתקאות ועיצב את האופן שבו עושים אותם בהוליווד עד עצם היום הזה.

רוצה לדבר על משחקי הכס דרך הפריזמה הזו? יהיה קשה מאוד לדעתי למצוא שם אפילו חצי מהשלבים האלו, וזאת עדיין הסדרה הטובה ביותר בהיסטוריה לדעת רבים וטובים.
ג'ורג' מרטין, כמו שזה נראה, קיבל החלטה מודעת לכתוב פנטזייה לא-נוסחתית ולא להשתמש בחלק ממקורות ההשראה המוכרים (אבל כן לשאוב לא מעט מההיסטוריה). בנוגע להשפעת הסדרה, הייתי לוקח אותה בהסתייגות מסויימת משתי סיבות:
- סדרת הספרים עוד לא הסתיימה ובקצב שבו מרטין כותב, היא כנראה לא תסתיים לעולם, לא בחייו לפחות.
- יחסית לפאנדומים אחרים של מד"ב ופנטזיה, אני רואה פחות עיסוק במיינסטרים בסדרה מרגע שסדרת הטלויזיה הסתיימה. אין ספק שהיא הייתה פורצת דרך בזמן אמת, אבל כך גם עוד סדרות מלפני עשור, שניים או קצת יותר שהיו "וואו" אבל היום תצטרך לחפש בגוגל על מה אני מדבר אם אני אזרוק שמות כמו "רומא" או "אוז".

זה לא אומר שום דבר על האיכות של הסדרה, רק על הIMPACT שלה על התרבות הפופולארית באופן כללי.

אם ל"משחקי הכס" יש איזו השפעה מתמשכת שמורגשת עד היום, זה עוד "הרמת הילוך" בתפיסה הציבורית של פנטזיה כז'אנר מורכב שמתאים למבוגרים ולא כמו ז'אנר מטופש ושטחי לילדים ולמבוגרים ילדותיים כמו שהיא נתפסה לפני שלושים שנה בערך. היא לא עשתה את זה לבד, אבל היא אבן דרך משמעותית.
 
4- חלק נרחב מכתבי סטיבן קינג- בעיקר המגדל האפל
אנחנו מדברים על ילד בן ארבע עשרה, לא קראתי את המגדל האפל, אבל למישהו שממליצים לא לקרוא עדיין את ששאו"ק הייתי מאוד נזהרת עם רוב הספרים של קינג, הם גורמים למרטין להיראות כמו סופר ילדים.

עוד משהו להוסיף כאן שלא ראיתי - מה שאנחנו מדברים עליו זה בעיקר "פנטזיה אפית" שמאוד מאופיינת ומאוד שולטת בזאנר, אבל יש עוד פנטזיות כאלו ואחרות שפשוט בדרך כלל או לא מתורגמות, או פשוט עדיין לא תואמות גיל - כתבתי למעלה על קינג - הוא סופר אימה ויש לו סיפרי פנטזית אימה ( וגם ללאבקראפט, שהוא אבי הז'אנר) אבל הייתי נמנעת מרובם בגיל הזה, יש פנטזיה אורבנית - מוכרי הספרים השמאליים של לונדון, עולם לא עולם או שדים מעל רחוב אגריפס - שאני מניחה שאם אתה לא מכיר את העיר המדוברת זה פשוט פחות מתאים, יש פנטזיה רומנטית ( הבחירה וסינדר), הבעיה היא, כמו שאמרתי, שאנחנו די נשארים עם אגדות ופנטזיה אפית בגיל צעיר

זה נקרא "פנטזיה גנרית" או פנטזיית נוסחא ובנוי קצת כמו מגרש כדורסל....
כי הדיון הזה גלש גם מחוץ לכאן - אחד המאפיינים המאוד, מאוד מאוד בולטים של הז'אנר הזה הוא חוסר יכולת לצחוק על עצמו והנטייה שלו לקחת את עצמו ברצינות רבה מדי
 
עריכה אחרונה:
חזרה
Top