האם אפשר להגדיר את ספריו של קלנסי כמד"ב?

[המפקד האלמוני]

חושב על זה פתאום.
לכאורה, הספרים של קלנסי הם מותחנים טכנולוגיים ריאליסטיים. למשל אני קורא עכשיו ספר (מהחדשים והמוצלחים פחות, קרוב לזמן שקלנסי מת) בשם "נעול" שכל העמוד הראשון שלו מוקדש לפירוט טכני של מסוק.

א-ב-ל, למרות שהטכנולוגיה שקלנסי מתאר היא אמיתית ברובה, זה לא תמיד ככה - ב"המרדף אחרי אוקטובר האדום" חלק מהעלילה נשען על זה שלצוללת יש מערכת הנעה שקטה שהיא עדיין משהו תיאורטי לגמרי גם ארבעים שנה אחרי שהספר נכתב. מקרה בוטה יותר הוא ה"F-19A Ghostrider" - מטוס קרב-הפצצה שמככב ב"סערה אדומה עולה" למרות שמעולם לא היה קיים מחוץ לדמיונם של עיתונאים ויוצרי דגמים.

גם בספרים אחרים מבליחות מידי פעם מערכות נשק שעד היום הן בגדר אב-טיפוס, או תרחישים בדיוניים לגמרי שצריך למתוח את השעיית הספק כדי להאמין בהם.

ועדיין, הנטייה הראשונית שלי היא לא להגדיר אותו כמדע בדיוני. למרות כל הנאמר לעיל. אבל למה בעצם?

 

[האיש הצעיר]

אבל למה בעצם?

אני חושב שאנחנו מזהים את הזרות בעיקר המדע בדיוני. סיפורים שמתארים ציווילזציות שהם לא רק בעלות טכנולוגיה שונה מאיתנו אלא זרות לנו בהתנהגות שלהן, או במוסכמות שלהן, או בצורת החשיבה שלהן.

 

[המפקד האלמוני]

סיפורים שמתארים ציווילזציות שהם לא רק בעלות טכנולוגיה שונה מאיתנו אלא זרות לנו

ז'ול ורן, שהוא כל כך מד"ב עד שמגדירים אותו כאחד מאבות המד"ב, לא תיאר ציביליזיציות זרות בכלל - הוא בקושי מתאר תרבויות שאינן אירופיות.

ובדומה לקלנסי, הוא מתאר עלילות מבוססות טכנולוגיה שחלקה מוכר מהתקופה שלו.

 

[כליל החורש נאורי]

באותה המידה אפשר לשאול האם ג'יימס בונד הוא מד"ב, בהתחשב בכמות הטכנולוגיה העתידנית ולפעמים מופרכת שנמצאת שם. התשובה היא שאולי? אולי כשהמד"ב הוא סוג של מקור לחומר רקע בסיפור שבו יש יותר מדי מיקוד בז'אנר אחר זה לא נחשב.

 

[פרגרין השני]

ישר קפץ לי ז'ול ורן...
אני לא בטוח אם הוא מוגדר כמד"ב. לא קראתי את רוב הספרים שלו, אבל ממה שאני ראיתי עד עכשיו זה פשוט מותחנים טובים עם תחקיר מאוד-מאוד מעמיק.

 

[המפקד האלמוני]

אפשר לשאול האם ג'יימס בונד הוא מד"ב, בהתחשב בכמות הטכנולוגיה העתידנית ולפעמים מופרכת שנמצאת שם.

Moonraker היה מד"ב לגמרי ויש הטוענים שנוצר ככה כדי לרכב על גל המד"ב של "מלחמת הכוכבים".

 

[כליל החורש נאורי]

אז, כאמור, התשובה היא "אולי?".

 

[desdendelle]

יש כל מיני סוגים של מד"ב וכמו פנטזיה מד"ב היא גם כן סוגה-שהיא-משפחה. אז העניין הוא, בגדול, "כמה מהמוסכמות של מד"ב יש בזה וכמה זה דומה למדיה מד"בית קיימת?".

מכיוון שלהבנתי (הלא מבוססת במיוחד, קלנסי זה פחות כוס התה שלי) מלבד הטכנולוגיה העתידנית משהו שיש אצל קלנסי הספרים שלו יושבים על המוסכמות והעלילות וכולי של מותחנים ולא של מד"ב, אז קלנסי הוא לא מד"ב אלא מותחן.

דרך אחרת לחשוב על זה היא שכמו שלא כל דבר שיש בו חלליות הוא מד"ב (ע"ע World of Warcraft והחללית שהביאה את הדראיניי לאזרות') אז לא כל מה שיש בו טכנולוגיה עתידנית או לא-קיימת-בזמן-כתיבת-היצירה הוא מד"ב.

 

[הלדין]

אם להוסיף משלי: זיכיון קלאנסי הוציא סדרת מדע בדיוני לנוער בשם כח רשת שאפילו תורגמה לעברית. למען האמת, הספרים שלו גם כך יושבים במציאות חלופית כך שניתן להגדיר אותם בדוחק כספרי מדע בדיוני במובן של מה היה קורה אילו מדינה הייתה מחליטה כך. אפילו היה לו ספר על מלחמת העולם השלישית בשם סערה אדומה עולה. בכל מקרה, סביר להניח שהוא תפס את עצמו יותר כסופר מתח.

 

[golan2072]

קלנסי כתב "ספרות ספוקלטיבית". הרבה מאוד סופרים (ויוצרי קולנוע וטלוויזיה) מהז'אנר שלו הכניסו אף הם טכנולוגיות עתידניות יחסית, לרוב בתור McGuffin, אך באופן טיפוסי הסיפור היה ריאליסטי יחסית. איאן פלמינג שהוזכר קודם, למשל, היה איש מודיעין במקצועו הקודם לפני שנעשה סופר והכניס הרבה מניסיונו המעשי לספרי ג'יימס בונד, אבל לרוב היה עניין טכנולוגי ספקולטיבי או עתידני (אם כי לא במידה שהיה בסרטים שהיו ממש מד"ב ברוב המקרים).

ז'ול ורן כתב "מד"ב קשה" אם להשתמש במינוח מאוחר יותר. בזמנו קראו לזה "רומן מדעי". הספקולציה הטכנולוגית הייתה גדולה משמעותית מזו של קלנסי (כלומר, לא רק מערכת הנעה עתידנית לצוללת, אלא הקונספט עצמו של צוללת), אבל באופן כללי הטכנולוגיות נראו דיי אפשריות וריאליסטיות לפי המדע של התקופה. בדומה לקלנסי הוא היה עושה מחקר לפני שהיה כותב ספר והיה קורא באופן שגרתי (אאל"ט) זו'רנלים מדעיים וטכנולוגיים ואז בונה עלילה על בסיס אקסטרפולציה ספקולטיבית ממה שקרא.

 

[המפקד האלמוני]

אחת הנקודות המעניינות בנאוטילוס של ז'ול וורן היא שהמנועים החשמליים של הצוללת מייצרים תנועה קווית שמומרת לתנועה סיבובית, כמו שהיה נפוץ בימיו עם מנועי קיטור (המוטות האלה שרואים בסרטים על קטרי קיטור ישנים, שזזים קדימה ואחורה ומסובבים את הגלגלים) - הוא לא חשב שמנוע חשמלי יכול לייצר מראש תנועה סיבובית.

 

[הלדין]

הפנטזיה והמדע בדיוני חוסים תחת סוגת העל הספקולטיבית. לגבי ז'ול וורן, חשבתי שהוא היה יותר בקטע של גלגלי תנופה.

בפתיל ישן בפונדק מישהו ציטט ביקורת על כך שספריו יכולים לתאר את הכותרות של עיתוני המחר.

פרסום בנושא 'טום קלנסי'

6 נובמבר 2008

יש סדר לספרים לו? לא ניראה לי...
למען האמת קראתי לפחות כמה ספרים שלו וזכור לי במיוחד "קשת שש" שהיה ספר מתח מעולה והרגשה של הקריאה בו היא כמו ליראות סרט אקשן משובח.

יש סדר. הם לא ממש קשורים אחד לשני מבחינת המאורעות, אבל בכל הפחדים כולם מזכירים את ההוצאה להורג של שון מילר, ואת החזה המעוך של סאלי, ודוד שלי (שקרא כמעט את כל טום קלנסי) אומר שהעבודה המיוחדת שהוא עשה לחברה שמתייחסים אליה במשחקים פטריוטים זה מהמרדף אחרי אוקטובר האדום (גם של קלנסי).

לורד- לדעתי לא קראת את הספר הנכון. נכון שכל הפחדים כולם למשל, הוא ספר שרב רובו פוליטיקה (אני אוהב את זה, אבל אני מבין למה אתה מתכוון), אבל...

• דג

 

[המפקד האלמוני]

אני קורא עכשיו את "נעול", אחד הספרים המאוחרים שלו, רגע לפני שהוא מת מהתקף לב מפתיע.

בכמה מובנים, הספר פחות טוב מהספרים המוקדמים שלו ומלא בהטפות פוליטיות רפובליקניות, דמות של איל-הון דיפ-סטייטי ותיאור של עורכת דין לזכויות האדם בעלת שיער קצר כ"נראית כמו גבר מכוער לבוש בשמלה".

מצד שני הוא חוזה שם שימוש ברחפנים נושאי מטען (ליתר דיוק - סוג של מסוק FPV זעיר) למשימות חשאיות וגם מתאר דמות של חוקרת מודיעין שבזמנה הפנוי כותבת מסמך וחוטפת על הראש מהממונים עליה כי זה לא מסתדר להם עם מה שהם רוצים לדעת.

 

[הלדין]

טום קלנסי היה ימני בעמדותיו. האיש האמין שהאנשים המתאימים ביותר לנהל את ארצות הברית הם אנשי עסקים כפי שהעמדה הזאת מופגנת ב-'צו של כבוד' שבו הנשיא ריאן מרכיב את הקבינט שלו. בזמנו חשבתי שקילטי שהיה במקור מחווה לקלינטון - עם שערוריית ההטרדה המינית שסללה את דרכו של ג'ק ריאן לנשיאות - יהפוך למחווה לאובמה. הוא גם כתב לפי האופנה של תקופתו - כשיפן הייתה בשיאה, הנבלים היו יפנים. כשסין בשיאה, הנבלים סינים.