• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

בין פוליטיקה, קוסמים, ופיות - עץ משחק [3\4 שחקנים] [ארס מאגיקה 5]

The Necromancer The Necromancer the dark lord the dark lord dragonian dragonian

היה זה בוקר חורפי למרגלות הרי ההארץ. הקור כבר הגיע, אף שהשלג של חג המולד עוד לא החל לרדת. עלי האשור כבר נשרו כולם, ואין זכר לחיטה בשדות.
באמצע ארוחת הבוקר - שכללה לחם (שהאחווה אוגרת ומשמרת בקסם עבור החורף), חמאה שהאחווה רכשה בכספה הרב, וריבה - הגיע אורח בלתי צפוי. אוסוואלד, החתול של מנהיג האחווה סטנטוריוס, עזב את המעבדה ובא לכאן, להיכל הסעודה. "בוקר טוב." הוא אמר בפשטות. "זו ארוחת הבוקר שלכם? אוך, בני אנוש. עצלנים מכדי לצוד בחורף." הוא קפץ על השולחן והתיישב בראשו, על יד כיסא רק שהיה שמור לסטנטוריוס.

מי נמצאים בשולחן הסעודה כרגע? אתם רשאים לבחור איזו מהדמויות שלכם שתרצו.
 
אדם צעיר בעל שיער חום בהיר ועיניים אפורות, יושב בשקט על יד השולחן, מביט באוסוואלד בחיוך קל. הוא לבוש בגלימה פשוטה מאריג צמר חם, ועל שרוולו הימני רקום באזור הכתף סמל משונה בצבע סגול. "זו ארוחת בוקר מצויינת" הוא מכריז בהתגוננות למול הערתו של החתול "אבל אני משאר שליצור מלכותי כמוך היא דלה מידי" הוא מוסיף בשעשוע.
 
הזר הרזה, לבוש בבגדים צבעוניים שרובכם ראה רק בשווקים ולובש זקן מוזר ופאות לחיים מסולסלות. הוא מלמל מעל לפרי המשונה שהוא זימן מתוך עפר ואבק בלחש-קסם היום בבוקר. הוא מתעלם לגמרי מהחתול, ואומר בשפה שכנראה אינכם מבינים;

"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ."

חנניה שולף סכין קטן, ומתחיל לקלף את הפרי הזהוב, המיץ הכתום-מתקתק שלו מגיר החוצה.

"תפוח-זהב, מר אוסוולד?"

חנניה חושב על דבר אחד. "לא החתול, ולא האבירים או הקוסמים. איפה ציפורה?". הדוכיפת המדברת לא נמצאת בטווח ראייה, ואלוהים רק יודע לאיזה כאוס היא גורמת.
 
עריכה אחרונה:
למשמע הערתו של תיאוקלס, החתול מתנפח בגאווה. הוא נהנה מזה שהצעירים לוקחים אותו ברצינות - זה לא קורה הרבה.
''תודה, אך אני לא מרבה לאכול פירות. זה לא תמיד טוב לי.''
 
קוסאם אל דהאבי, לבוש בברדס וגלימה ארוכות דהויות ממסע ארוך. שיערו בלונדיני כהה ועיניו כחולות, אבל משהו בשפת גופו משדר זרות.
הוא מרחרח ומביט בביקורתיות באוכל- מנסה לאתר רעל, ולא פחות חושב מזה להבין מה "חלאל'.
הוא מסתפק בפירות ליתר בטחון.
הוא מביט בחתול במבט שמנסה לפענח.


פירפאלה מגיעה לטירה באיחור, הפרפר שלה וויטצ )Witz) מגיע ברפרוף. פרפר ענק שיכול לעטוף בכנפיו פני אדם.
צבעיו מתחלפים משקפים את הסביבה, בקרני אור כמו חלונות ויטראז' של קתדרלה.

פירפאלה מגיעה דקה אחריו בריצה, בריצתה מפזרת בוץ ושלג, תלתליה האדומים מקפצים אחריה, ענפים שבורים מתפזרים ממנה בשובל.
היא מגיעה בהתנשפות אדומה כמו שיערה, מנופפת."הו, הר סנטנטוריוס! איזה כבוד לראות אותך!' רוכנת ללטף אותו ואז מתישבת.
שמלתה פעם היתה כנראה שמלת משי מפוארת בצבע ירוק שהחמיא לעיניה הירוקות הצוחקות-
אבל היא התרוצצה איתו בכל פינה שוחקת אותו, ןצבעה דהה.
את המעיל השליכה כמו ילדה חסרת אחראיות על הכיסא לידה.
היא החלה לאכול מהריבה.
"אה. אתה רוצה שאצוק בשבילך משהו?" שואלת
 
[OOC: רק הערה: החתול הוא אוסוולד, סטנטוריוס הוא הבעלים שלו.]

''בוקר טוב, פרויליין.'' הוא משיב, משתמש כמוה בתואר גרמני, אף שהוא דובר לטינית. הוא מתרומם לאט ממושבו על השולחן. ''אני אחזור למעבדה, ברשותכם.'' פתאום הוא עוצר, ומסתובב חזרה אליכם. ''אה, כן, הסיבה שאני כאן.'' החתול נוהג לשכוח דברים חשובים, ולזכור דווקא דברים אחרים. ''מאגיסטר סטנטוריוס ביקש לראות אתכם, יש לו משימה חשובה עבורכם.''
 
"אתה רגיל לציפורה, מפתיע שחתולים מדברים מערערים אותך. הלחם חלאל, לא מתחייב על החמאה." חנניה זורק לקוסאם בערבית.

"אז, הר (herr) חתול, איפה האדון שלך? ועל איזו משימה מדובר?"
 
תיאוקלס יושב ואוכל בשקט, עיניו האפורות מרצדות בין פיארפלה וחנניה, רושמות פרטים לגבי הקוסמים.
כאשר החתול מזכיר את המשימה הוא קם במהירות ונראה טיפה לחוץ,
"אני מניח שסטנטוריוס במעבדה?" הוא שואל בקול ענייני "האם אוכל להתלוות אילך בדרך, דון אוסוואלד?"
 
''סטנטוריוס לא אמר לי בדיוק מה הוא רוצה מכם. כן, הוא נמצא במעבדה. אתם מוזמנים לבוא אחרי.'' הוא מדלג בקלילות מהשולחן אל הרצפה ומתחיל ללכת לכיוון המעבדה של סטנטוריוס.
 
תיאוקלס קם רק אחרי שפיארפלה קמה, צועד במהירות אחריה.
" מעניין מה סטנטוריוס רוצה ממנו" מדגיש את המילה אחרונה כאילו הוא חושב שהקבוצה הקטנה לא מתאימה למשימה מראש האחווה עצמו.
נראה כאילו הוא לא חשב בקול ולא פנה למישהו מסויים
 
"נשמע כמו תחילתו של סיפור טוב!"

אם כל מישהו אחר, שהוא לא אופטימי-עד-כדי-עצבים כמו חנניה היה אומר את זה, זה היה סקרזם ברור.

"תוביל את הדרך, מר חתול."

"תישאר קרוב. אין לדעת מה יוליד יום ולאיזה מצב ניקלע." לקוסאם.
 
אתם הולכים דרך מזדרונות האבן של הטירה. בניגוד להיכל הסעודה, כאן אין אח שתחמם אתכם, ואתם מרגישים את בואו של החורף על בשרכם. אוסוולד לא מרגיש את זה - הפרווה העבה שלו מגינה עליו.
כשאתם נכנסים למגדלו של סטנטוריוס, אתם רואים דבר ראשון את חדר האירוח, ובו אח גדולה (שפועלת), שלוש ספות מרווחות, ושולחן קטן עגול. על הקירות תלויים דיוקן ישן של טרמיירה, לפידים לתאורה, וכמה דיוקנות שמתארים קוסם מבוגר שמטיל מגוון של לחשי קסם - פעם אחת הוא מניף סלעים ענקיים באוויר, פעם משתמש באדם כבבובה התלויה על חבל, וכו'.
אוסוולד עולה במדרגות שבצד החדר לקומה הבאה, קומת המעבדה, בעוד שאתם נשארים*. אוסוולד מגחך, וממלמל לעצמו "קוסמים... נראה אם סטנטוריוס ירצה לרדת אליהם."
לאחר כמה דקות, אחרי שהתמקמתם בחדר (או שלא - בחירה שלכם), אוסוולד יורד חזרה במדרגות, ואחריו קוסם מבוגר יחסית - הוא נראה בן 40 בערך, אבל ברור לכם שזה לא גילו. סטנטוריוס הולך זקוף, בגאון, ועוטה גלימות שחורות עבות (כיאה למזג האוויר) המעוטרות בסמלים שמשמשים קוסמים לייצוג האומנויות הקסומות - רוב הסמלים הם סמלי רגו, ושאר הסמלים הם סמליהם של הצורות השונות.
"בוקר טוב, טירונס**.", הוא אומר בלטינית. "הרגישו בנוח, הספות כאן לרשותכם." הוא מתיישב בעצמו על אחת הספות. אוסוולד יושב על ברכיו. "אני מודה לכם שבאתם. יש לי משימה דחופה במיוחד בשבילכם - אני ושאר הקוסמים באחווה עסוקים מכדי למלא אותה, והחלטתי שזו דרך מצויינת בשבילכם להראות לנו את יכולותיכם ולהרוויח קצת כבוד, כצעירי האחווה."

*לא נהוג שקוסמים יכנסו למעבדתו של קוסם אחר, לא בלי הזמנה, וגם עם הזמנה כזו - זה מהלך שיש לשקול פעמיים. בכניסה למעבדתו של קוסם אחר אתם מוותרים על ההגנה החוקית שאתם מקבלים מהקוד ההרמטי, וזה הפך למנהג שברור לכולם, גם למי שלא חרד לנפשו או ידידים טובים של הקוסם לו שייכת המעבדה.
**(Tyrones, כלומר "צעירים", או "טירונים" - תואר שניתן בטריבונל לכל קוסם שהשלים את תקופת היותו שולייה. סטנטוריוס הוא מאגיסטר, או בגרמנית מייסטר)
 
קוסאם לא לגמרי מבין את היכולות של האנשים כאן, וזאת תורפה. הוא הולך במאסף, שפת גופו דרוכה מאוד בעודו מצפה אל הבלתי צפוי.

וויטצ הפרפר מרפרף את החדר בחינניות כנפיות משקפות ומקרינות את האור.
פיראפלה רצה אל החדר, אחת מנעליה נשמטות בהתלהבותה.
היא מביטה בסקרנות בציורים, בהתחלה לא שמה לב להדכתו של הקוסם.
"הא?' מסתובבת בבת אחת ואז מרימה כף רגלה בתהיה לאן נעלמה הנעל שלה- ואז מושכת בכתפיה.

"אני מקווה שזאת לא משימה משמימה מדי." היא אומרת בלי הרבה גינונים
 
"למעשה, היא תהיה מהנה מאוד, אם אתם אוהבים טיול נחמד בחוץ." הוא מחייך. "החורף כבר כאן, וחג המולד מתקרב. כולנו בהכנות - המאגיסטר מווירטמבורג, פיטר, אפילו הואיל בנדיבותו להכין יין מיוחד לחג המולד - מה בדיוק יש ביין הזו, זו הפתעה, הוא אמר. בכל מקרה, כולנו עסוקים, וחסר לנו רק דבר אחד - עץ לחג המולד. זו לא משימה שמתאימה למשרתים, כי אחרי הכול, דרוש לנו עץ אשוחית - ועצים כאלה גדלים רק על הר המכשפות, בסביבה. המכשפות נאספות שם ביום הקצר בשנה - ואנחנו לא יודעים אם כבר החלו להתארגן או לא. בקשתי היא שתטפסו על ההר ותנסו למצוא אשוחית נאה דיה לחג. נהגו בזהירות. אני מקווה שלא תצטרכו לטפס כל הדרך עד הפווימנטום מאלפיקארום* - זה לא סביר בכל מקרה."

*Pavimentum Maleficarum"רחבת הריקודים של המכשפות", בגרמנית ידוע כ"הקסנדאנצפלץ". שם מתאספות המכשפות ביום הקצר בשנה.
 
קוסאם חש מערבולת של רגשות כלפי עץ חג המולד- מצד אחד זה לא בדיוק בדת שלו, מצד שני.. יש לו זכרונות נוסטלגים מאמא שלו ששרה שירים שבדיעבד הבין שהם על חג המולד.

אבל הבעתו סטואית, הוא בעיקר ממתין למוצא פיו של חנניה.


פיראפלה מקפצת. "למה שלא נקפוץ לשם גם על הדרך? כמה הזדמנויות יהיה לנו לבקר בהפווימנטום מאלפיקארום?!"
 
תיאוקלס שהיה קפוץ ונראה מעט לחוץ בשהותם הקצרה במגדלו של סטנטוריוס משתחרר מעט שמבין את המשימה, הוא תמיד אהב את חג המולד .
חיוך קל עובר על פניו ואז הוא פונה לפיראפלה "אני מסכים, אם כי אני מציע שנצא לדרך בהקדם אם אנחנו רוצים להספיק"
"האם יש לך מפה של האזור?" הוא שואל את סטנטוריוס

OOC: מתי אנחנו לעומת היום הקצר בשנה?
 
''לי אין, אני לא נוהג להסתובב יתר על המידה. תשאל את הספרן, או את ראש להקת הצייד. אולי להם יש."


OOC: מתי אנחנו לעומת היום הקצר בשנה?
היום ה1 בדצמבר, כלומר 20 יום לפני.
 
חזרה
Top