איה המומיה היהודית?

[כליל החורש נאורי]

החלטתי השנה (העברית) לקרוא מחדש את התורה, ואולי להספיק להגיע לנ"ך אחרי זה, ולכן אני קורא פרשה כל לילה, ולא כל שבוע כנהוג. הגעתי לתחילת ספר שמות, ומנסיון עבר אני לרוב נכנע כשאני מגיע לכמה מהפרשות המייגעות יותר באמצע הספר, אז נראה לאן זה יגיע הפעם.

בפרשת ויחי החותמת את ספר בראשית, מסופר על כך שיעקב נחנט על ידי עבדי יוסף הרופאים במצרים, ובסיום התהליך נלקח בשיירה למערת המכפלה. יוסף גם הוא נחנט, ומושם בארון ממש. יותר מאוחר, בקטעים אליהם טרם הגעתי בסיבוב הזה, "עצמותיו" נלקחות על ידי בני ישראל לארץ ישראל ביציאת מצרים, ובסוף מונחות בקבר שם על ידי יהושוע בן נון.

אז יש לנו שתי מומיות מתועדות לפחות בתורה שבכתב עצמה. מנסיון שטחי למצוא התייחסות לזה, בעיקר מצאתי דיונים על האם היה זה בסדר שיוסף רצה לחנוט את יעקב ואולי את עצמו על מנת לשמר את הגופות בדרכם לקבורה, ועל התהליך הפיזי והקשר שלו לאיסורים השונים של דיני הקבורה היהודיים, אבל אותי יותר מעניינת שאלה אחרת: איך זה שסיפורי ערפדים יהודיים יש כבר הרבה שנים (מספר אדם וחווה החיצוני, דרך האדונית והרוכל, ועד דם כחול), אבל לא מצאתי סיפורי מומיות יהודיים? האם אני פשוט לא יודע לחפש כמו שצריך? האם הערבוב עם תרבות מצרים גורם לזה להיות פחות מושך לסופרת היהודיה או הישראלית? האם זה סתם לא כיוון פופולרי בגלל שמומיות, בגדול, לא פופולריות באותה המידה כערפדים בסיפורת, גם העממית וגם זו הגלובלית מושפעת-המערב בימינו?

 

[the Nerubian]

אני מניח את זה כאן (סרטון מומיה-קאיג'ו-חילוני) אבל אגיב מאוחר יותר:

https://moonfash.co.il/%D7%9C%D7%95%D7%A3-%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%A9%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F/

 

[כליל החורש נאורי]

אבל יעקב בכלל לא חנוט שם!

 

[golan2072]

אגב בנושא דומה יש גם קאיג'ו יהודי. לפי רש"י, מכת צפרדע במצרים הייתה מכה של צפרדע אחת ענקית שעלתה מהיאור! ויש עוד כמה יצורים ענקיים במיתולוגיה שלנו (זיז שדי, שור הבר, לווייתן וכיו"ב).

 

[dragonian]

יש סיפוריפ בסגנון על עותמאנים שמציקים לקבר דוד ומערת המכפלה, והרבה מהם מתים עד שהם מכריחים רב יהודי לרדת לשם
(הפחה איבד חרב או משהו) והוא פוגש את דוד המלך/האבות.

וגם סיפור שאברהם אבינו השלים מניין ביום כיפור

אפשר להגיד שזה בכיוון של רוח רפאים,
אבל מצד שני פולשים מרושעים מחללים קבר מקודש אם אתם רוצים להשוות.

 

[the Nerubian]

אוקיי, זמן רצינות:

קודם כל, בתזמון יפה לפני כמה שבועות עלה סרטון מומיות בערוץ היוטיוב Overly Sacastic Production (שבו בוגר ההיסטוריה blue מדבר על היסטוריה וארכיטקטורה ובוגרת הספרות red מדברת על קלאסיקות, מיתולוגיות ומוסכמות עלילתיות, ולפעמים שניהם גם משחקים משחקי תפקידים!).

בניגוד לרוב הסרטונים בערוץ, הסרטון הזה משותף לשני החבר'ה, מאחר שהם סוקרים את התפתחות תת-הזאנר של סיפורי מומיות (למעשה: את התפתחות שני תתי-הזאנר של מומיות!) במקביל להתפתחות המחקר האגיפטולוגי וההיכרות של העולם המערבי ובמיוחד העולם האנגלוסקסי עם מומיות.

אחדד: סיפורי מומיות לא קיימים ממצרים, כי במצרים העתיקה האמינו אולי בשדים אבל בהחלט לא במומיות שחוזרות לחיים! להיפך, מומיות זו הדרך התקינה של הפרעונים להמשיך לעולם הבא, והקללות שינחתו עליך אם תחלל את קברם באות ממקור חיצוני שהושבע לשמור על הקבר, ולא משוכני הקבר עצמם.

כמו שמצביעים בערוץ וגם כמו שאפשר ללמוד מצפיה בבכל אחד מהסרטים הקולנועיים ששמם "המומיה", חלק ניכר מסיפורי המומיות הם למעשה סיפורי רוחות עם טאץ' "מצרי" (מישהו עושה מעשה אסור ועכשיו סובל צרות הולכות וגדלות עד שהוא מכה על חטא או מת, כאילו זה קריסמס קרול) או סיפורי ערפדים, ובמיוחד כאשר המומיה יכולה ללבוש צורה של אדם חי ובמיוחד כאשר זה בעצם אדפטציה של "דרקולה" מאת בראם סטוקר (אם תסתכל בסרט משנת 1999, אימהוטפ כדרקולה, אווילין כמינה הרקר, ריק כג'ונתן, בני בתפקיד רנפילד בערך, והבחור המפחיד מהמדג'אי – שחקן ישראלי לשעבר ד"א – הוא ואן הלסינג).

אז כן, מומיות הן פחות פופלריות מערפדים, כי הן בעצם בדרך כלל ערפדים בתחפושת מכוערת. אבל מעבר לכך, מומיות הן מוטיב חדש יחסית ביצירה, שמגיעה בעיקר מפתיחת שערי מצרים בפני חוקרים והרפתקנים אנגלים, ולכן הן מאחרות לספרות העברית בכמה מאות שנים אחרי הערפדים שכבר חדרו לאגדה היהודית ואחרי הרוחות שהולכות כל הדרך עד לספר שמואל.

כאשר ש"י עגנון כותב את האדונית והרוכל, סיפורי מומיות ואפילו שניים-שלושה סרטים על מומיות קיימים כבר, אבל ראשית, הם מעורים בתרבות שלו פחות מאשר הערפדים שהוא סוחב מהבית, ושנית, הם מתייחסים למצרים כאשר הערפדה שהוא כותב עליה מייצגת את אירופה הנוצרית דווקא.

 

[the Nerubian]

אוקיי, זמן רצינות:

קודם כל, בתזמון יפה לפני כמה שבועות עלה סרטון מומיות בערוץ היוטיוב Overly Sacastic Production (שבו בוגר ההיסטוריה blue מדבר על היסטוריה וארכיטקטורה ובוגרת הספרות red מדברת על קלאסיקות, מיתולוגיות ומוסכמות עלילתיות, ולפעמים שניהם גם משחקים משחקי תפקידים!).

בניגוד לרוב הסרטונים בערוץ, הסרטון הזה משותף לשני החבר'ה, מאחר שהם סוקרים את התפתחות תת-הזאנר של סיפורי מומיות (למעשה: את התפתחות שני תתי-הזאנר של מומיות!) במקביל להתפתחות המחקר האגיפטולוגי וההיכרות של העולם המערבי ובמיוחד העולם האנגלוסקסי עם מומיות.

והנה סרטון ארוך יותר שבו הם סוקרים את העלילה ומציגים קטעים מסיפורי וסרטי מומיות בולטים שקבעו את המוסכמות:

 

[The Necromancer]

החלטתי השנה (העברית) לקרוא מחדש את התורה, ואולי להספיק להגיע לנ"ך אחרי זה, ולכן אני קורא פרשה כל לילה, ולא כל שבוע כנהוג. הגעתי לתחילת ספר שמות, ומנסיון עבר אני לרוב נכנע כשאני מגיע לכמה מהפרשות המייגעות יותר באמצע הספר, אז נראה לאן זה יגיע הפעם.

בפרשת ויחי החותמת את ספר בראשית, מסופר על כך שיעקב נחנט על ידי עבדי יוסף הרופאים במצרים, ובסיום התהליך נלקח בשיירה למערת המכפלה. יוסף גם הוא נחנט, ומושם בארון ממש. יותר מאוחר, בקטעים אליהם טרם הגעתי בסיבוב הזה, "עצמותיו" נלקחות על ידי בני ישראל לארץ ישראל ביציאת מצרים, ובסוף מונחות בקבר שם על ידי יהושוע בן נון.

אז יש לנו שתי מומיות מתועדות לפחות בתורה שבכתב עצמה. מנסיון שטחי למצוא התייחסות לזה, בעיקר מצאתי דיונים על האם היה זה בסדר שיוסף רצה לחנוט את יעקב ואולי את עצמו על מנת לשמר את הגופות בדרכם לקבורה, ועל התהליך הפיזי והקשר שלו לאיסורים השונים של דיני הקבורה היהודיים, אבל אותי יותר מעניינת שאלה אחרת: איך זה שסיפורי ערפדים יהודיים יש כבר הרבה שנים (מספר אדם וחווה החיצוני, דרך האדונית והרוכל, ועד דם כחול), אבל לא מצאתי סיפורי מומיות יהודיים? האם אני פשוט לא יודע לחפש כמו שצריך? האם הערבוב עם תרבות מצרים גורם לזה להיות פחות מושך לסופרת היהודיה או הישראלית? האם זה סתם לא כיוון פופולרי בגלל שמומיות, בגדול, לא פופולריות באותה המידה כערפדים בסיפורת, גם העממית וגם זו הגלובלית מושפעת-המערב בימינו?

נראה לי שיותר עניין של אסתטיקה- מומיות לא יפות בצורה על טבעית כמו ערפד, ולא מאיימות בצורה ברוטאלית על בני האדם כמו ערפדים עם הניבים וצמאון הדם שלהם.

אם אתה רוצה להסתכל יותר עמוק- יש איסור על שתיית דם ביהדות, ברור שהיצור ששותה דם יאיים עלינו.

בנוסף, אם אתה מסתכל על הטבע, אתה יכול לראות חיות שאוכלות נבלות. בדרך כלל, החיות האלו לקחו איתן מחלות, ומבחינה אבולוציונית המוח שלנו אומר לנו להתרחק מסירחון של גופה. לכן, מה שאוכל נבלות (צבועים, עורבים, נשרים, תולעים, עטלפים מקקים...) אוטומטית מקושר במוח שלנו לרוע (וכמובן למחלות).

לכן, דמויות שניזונות מבשר או דם אנושי, יראו במיוחד ביצירה היהודית כנבלים מובהקים.

אגב, אני לא בטוח בזה, אבל אני חושב שגם במיתולוגיה היוונית/הלניסטית היו ערפדים. יכול להיות שלקחנו גם מיתוסים מהם (כמו שנלקחו מילים כמו אצטדיון לשפה העברית).

 

[כליל החורש נאורי]

עוד הסרטון הזה בראשי וקראתי את פרשת בא, פתאום קלטתי שנכתב שם ולפני כן הרבה דברים בסגנון "כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו". אני תוהה אם מדובר בעקיצה מכוונת לאמונה המצרית בשקילת הלב על ידי אנוביס בכניסה לעולם הבא.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

אני אצטרף לכאן שניה עם עוד מידע מיותר שעלול להפריע : תהליך החניטה הוא אולי מאוד טיקסי ומאוד ומאוד מושקע, אבל מה שמאפשר יצירת מומיות ( ובתכלס, גם אחזקה שלהן) זה מזג האוויר - הוא חייב להיות יבש מאוד בשביל למנוע ריקבון ולכן אנחנו נמצא את המומיות רק במדבר חם או קר, כי בכל מקום אחר גוויות ירקבו.

אני חושבת שיש גם לזה איזשהו קשר למיתוס - תוציא את המומיה מהאיזור היבש שלה וסביר להניח שהיא תתחיל להרקב, וכתוצאה מכך, גם להתפרק, מה שיוביל לאיזשהיא תזוזה ( מה שעלול להיות מאוד מפחיד)

 

[המפקד האלמוני]

אם יוסף הוא מומיה, אז שרח בת אשר היא ליץ'?

פעם השתעשעתי ברעיון של לכתוב הרפתקה לקריאתו של קת'ולהו על פולחני הNecromancy הנערכים עד עצם היום הזה סביב הקבר המיוחס ליוסף (סביר יותר שטמון בו שיח' ערבי כלשהו) בעיר הממתקים שכם, אבל זה לא התגבש למשהו מסודר.