עיר בערפל הוא משחק תפקידים סיפורי, המבוסס במקור על מנוע האפוקליפסה (Powered by the Apocalypse), שבו השחקנים משחקים "קרעים" – אנשים שהם בחלקם התממשות של מיתוסים על טבעיים מהעולם האמתי, שחוקרים ונלחמים בפשע.

המשחק נכתב בידי עמית משה, כותב ישראלי, ויצא לדרך במסגרת מימון המונים מוצלח מאוד, המוצלח ביותר למשחק ישראלי עד היום.

תיאור העולם

המשחק של עיר בערפל מתרחש כולו ב"עיר". העיר המדוברת מהווה לצורך המשחק את העולם כולו, אין שום דבר מעבר לה. השחקנים הם "קרעים" – התגשמות חלקית של מיתוסים על-טבעיים, מה שנותן להם כוחות על אנושיים. הערפל שמופיע בשם המשחק הוא כוח, ספק תבוני ספק כוח טבע, שמנסה להסתיר ולהשכיח מהאוכלוסייה הרגילה את הרובד העל טבעי שבעיר.

עיר בערפל מגדיר את עצמו כ"נואר-בלשי", כשלטעמי, הבלשי הרבה יותר בולט מהנואר. באופן תואם ההרפתקאות נקראות "קייס" (תיק חקירה) שאמור להתמקד ב"אוואטר" – מישהו שמגלם בתוכו את מלוא העוצמה של מיתוס מסוים, עם ארגון מאחוריו ומטרה זדונית שתשפיע על כל מרקם החיים בעיר.
הספר עצמו מציג ארבעה אווטארים כאלו, בתור היריבים של הדמויות. לא אפרט אותם כדי לא לספיילר, אבל אני אגיד שלטעמי הם היו די "יבשים".

כמו כן עיר בערפל מציג כמה אזורים, דמויות ומיקומים, חלקם מיתיים וחלקם רגילים, כדי לתת השראה לבניית העיר לפני\במהלך המשחק.

עיצוב הספר

הספר של עיר בערפל מעוצב לא רע, בסגנון מאוד דומה לתיקי דרזדן, למי שמכיר, אם כי דרזדן, לטעמי, עושה את העיצוב יותר זורם ופחות "קובייתי". האמנות סבירה עד טובה, אם כי אין שם משהו מעורר רושם עז, ולמיטב זכרוני רוב התמונות הן סטאטיות ולא של אקשן, מה שלדעתי קצת פוגם בתחושה.

הרושם שלי מבוסס על הספר הדיגיטלי (PDF), הספר הפיזי של עיר בערפל, נכון לכתיבת הסקירה, לא יצא לאור.

השיטה של עיר בערפל

השיטה עצמה היא התאמה של "מנוע האפוקליפסה". למי שלא מכיר הנה הסבר על רגל אחת – יש כמה פעולות סיפוריות מוגדרות ששחקן יכול לבצע, השחקן מחשב כמה תוסף או מחסר יש לו, מגלגל 2ק6 ומחבר. בתוצאה של 10 ומעלה, הוא הצליח הצלחה מלאה. ב 7-9, הצלחה חלקית מה שאומר שמשהו רע מינורי כנראה יקרה, וב 6 ומטה הפעולה נכשלה, ויקרה משהו רע שיקדם את הסיפור. המנחה, על פניו, רק מגיב לפעולות השחקנים ולא מגלגל כלום בעצמו.

עיר בערפל מציגה כמה שינויים מרכזיים לשיטה:
הראשון הוא שבמקום "ספר משחק" בודד שמאפיין את הדמות יש לכל דמות ארבע ת'מות – לפחות אחת "אנושית" (לוגוס), לפחות אחת "מיתית" (מיתוס) ועוד שתיים לבחירת השחקן.

השני הוא שבמקום תוסף יחיד על תכונה, הדמויות מורכבות מתגים מרובים שמיצגים מאפיינים שונים של הדמות – דברים שהיא יודעת או יכולה לעשות, ציוד מיוחד, קשרים וכו', שאותן השחקן בוחר בעזרת בחירה לענות על חלק מתוך סט שאלות מוגדרות מראש לכל תמה.

השלישי הוא שימוש במדי-מצבים עם ערכים של 1-6, שיכולים להיות חיובים או שליליים, שלא מופיעים בשיטה המקורית.

כמו כן יש עוד שינויים יותר ופחות מינוריים בין עיר בערפל ומנוע האפוקליפסה כמו מהלכים נוספים לדמויות ומכאניקה של קידום הדמות ששונה מהשיטה המקורית.

חוות דעת ממשחק

בכנות, עיר בערפל מרגיש לא בשל. כאילו שינו כיוון באמצע, נשאר הרבה "מטען" מהכיוון הקודם אבל למפתחים נגמר הזמן, הכסף או הכוח לעשות עוד שינויים.
הוא הוצג במקור כמשחק "סופר גיבורים" למיטב ידיעתי, והדמויות מההתחלה המהירה וגם הת'מות שאפשר לבחור לדמות מציגות את זה יפה. מה שהספר מצפה ממך לשחק זה דווקא סוג של fables.

התמות המיתיות שישנן, ברובן, מתאימות למשהו כמו איש הקרח (expression די בברור מציג אותו) או דארווין או הפלאש. הדמויות לדוגמא, אולי מלבד אחת, הן בפירוש סופר גיבורים שקל מאוד להשוות אותן לדמויות של מארוול או די.סי. ולהצביע עליהן ולהגיד "זה זה".
הדמויות שאתה *אמור* לבנות הן אגדות כמו המלך מידאס, רובין הוד או משהו כזה, שלא ברור כל כך אי ממפים אותם לת'מות שקיימות. כן, כתוב ש"קשת זה סוג של אקספרשן", אבל זה מרגיש מאוד מאולץ. רק לאחרונה, כתוספת מאוחרת, הוסיפו דמות של "כיפה אדומה", והיא ממש מוזרה.
לפייבלז היה יותר נכון, לטעמי, לשים תמות שהן tropes של אגדות - trickster, slayer , דברים דומים.

הסקאלה של התגיות לא אחידה, גם אם היא סיפורית. אם לשחקן אחד יש "שריון" כתג, לא מסתדר, גם למישהו די סיפורי כמוני, שלמישהו אחר יהיה "אי פגיעות" כתג. ההתייחסות לזה באיזה משפט לא בולט במיוחד של "לדמויות האלו לא יהיו אותם אתגרים". הבעיה היא שאנחנו משחקים כקבוצה ולא לבד.

כהערה, לטעמי יש סקאלה ממוספרת שכבר קיימת בשיטה – סטטוסים. מה רע ב"כוח מוגבר-3"? למה לא פשוט להשתמש בזה?

כמו כן, מעבר לסטטוס של 2 בערך, נראה שהסטטוסים כבר משתלטים על היכולת להצליח הרבה יותר מהתגיות עצמן, מה שמטביע את היכולות הבסיסיות של הדמות בתוספים ומחסרים, מעבר לכוח הסיפור שלהם כדברים שמאפשרים לעשות משהו.

לדעתי ארבע ת'מות זה יותר מידי. היה צריך להסתפק בשתיים - לוגוס ומיתוס, ולאפשר לעבות אותן במקום ליצור עוד. התמות של "רוטינה" או "אימון" הן יבשות לגמרי, והיה עדיף שיהיה לוגוס אחד כללי עם "מקצוע" או משהו כזה, ואירוע מכונן, מערכת יחסים ומשימה יותר מוגדרים. כרגע אם לדמות יש רק רוטינה או אימון זה מרגיש סופר מנותק מהמשחק.
אני מבין את הרצון לתת יותר תגים כדי שיהיה מגוון בפעולות, אבל קודם כל – מניסיון המשחק שלנו זה לא עובד. שחקנים משתמשים באותם התגים בכל מקרה, כי זה מה ש"הגיוני". כדי לנגוד את זה יש חוק שאומר שאסור להשתמש באותם תגים לאותה פעולה פעמיים בסצנה, אבל בפועל הוא פשוט תקוע כמו עצם בגרון במקום לתת חלופה שתיתן למשחק לזרום. אני חושב שהיה עדיף למצוא דרך אחרת לגוון את הפעולות.

כל זה ביחד גורם לבעיה מאוד גדולה לשחקנים חדשים - לוקח המון זמן להכין דמות של עיר בערפל. אנחנו רגילים לשעה עד שלוש להכין דמות, גם במשחק שאף אחד לא מכיר. הפעם נדרשו שלושה מפגשים להכין דמות, וגם זה כשעיגלנו פינות כי רצינו כבר להתחיל לשחק.

אני חושב שמה שהצעתי למעלה יפתור את רוב הבעיות האלו. בנוסף, הייתי מכניס את הליך יצירת הדמות להיות חלק מהמפגש הראשון - תן לאנשים להתחיל לשחק תוך כדי במקום לתת סיפורים לא קשורים למה קורה. עיר בערפל מסתמך המון על פלאשבקים לעבר, אולי לשלב את זה בהליך בניית הדמות?

מבחינת חוקים, עיר בערפל מרגיש כאילו המון מהחוקים הם תוספת מאולצת כלאחר יד, משהו מגניב שנראה ליוצר השיטה באותו הרגע, ולא חשבו עליו עד הסוף. יש המון חוקים בשיטה. חוקים לפעולות מידיות. חוקים לפעולות מידיות מיוחדות. חוקים לפעולות בדאונטיים. חוקים לפעולות בסוף מפגש. חוקים על מה קורה כשמחלפים תמה. יותר ממה שאפשר לצפות משחקנים מבוגרים שאין סיכוי שיקראו את הספר שלוש פעמים, לזכור בקמפיין קצר של 8-12 פגישות כמו שאנחנו עושים. יותר מחצי מהם לא ראו משחק אצלנו.

מרגיש כאילו כל דבר שקבוצת הפליטסט חשבה אי פעם שהוא מגניב נכנס כמהלך, וכפועל יוצא יש יותר מידי פעולות שעושות משהו דומה או אותו הדבר - ספציפית face danger / take the risk / sneak around היו יכולים להיות דבר אחד, hit with all you've got / go toe to toe / change the game היו יכולים להיות אחד וחצי, הקו בין investigate ל convince די מעורפל, וגם look beyond the mist לא ברור שצריך מהלך נפרד.

לכל דמות יש "חולשות", בדומה ל"בעיה" המרכזית שיש לדמות בגורל. החוקים מתייחסים אליהן כמחסרים לפעולה, אבל הניסוח שלהן, לרוב, מתחנן להיות משהו שעושים לו חיוב כמו ב"גורל". רק שאין מנגנון כזה, רק בנפנוף ידיים בחוקים אפשריים. זה לא עובד טוב.

יש המון "חלקים נעים" בשיטה: כל ת'מה היא כרטיסיה משלה עם שני צדדים והמון דברים למלא, שאמורה להתחלף תוך כדי משחק (עוד לא קרה לנו). כל סטטוס צריך כרטיס מעקב, שאני בטוח שבפלייטסט פנימי כולם זכרו בע"פ אבל לשחקנים חדשים הוא לא אינטואיטיבי אז אני צריך לגזור עשרים כרטיסיות כאלה.

ואם המשחק אמור להיות על הקרע, או המאבק בתוך הדמות, של הרגיל מול המיוחד, אז נכון שיש חוקים לזה, אבל הם לא מרכזיים מספיק. הם מרגישים כאילו לאחר יד ולא מספיק במרכז, וגם בניית הדמות לא מכוונת לזה מספיק. עיר בערפל לא שם את הדגש עליהם. אם הוא לא אמור להיות עליהם, הם לא צריכים להיות שם. אם כן, הם צריכים להיות מרכזיים יותר.

הנחיה

מבחינת הרצה "שוטפת", עיר בערפל דומה מאוד למנוע האפוקליפסה – כלומר דורש המון יכולת אלתור מהמנחה. אני רגיל ומתורגל, אבל למנחים חדשים או שסתם מעדיפים משהו יותר ממוסגר, הדבר הזה לא מתאים.

מבחינת תכנון המשחק, יש פרק לא רע על איך לבנות קייס, כולל איך לבנות את האווטאר, המטרה שלו, הארגון שלו, איך לחשוף אותו בהדרגה במהלך המשחק, ולבסוף איך לתת לדמויות להתמודד איתו.
החלק על בניית ה"סכנות" (כלומר דב"שים רעים) קצת דל, ומסתכם בערך בשני עמודי חוקים ולא מספיק דוגמאות רלוונטיות.

לסיכום

לדעתי דרושה רביזיה רצינית למשחק. הוא בהחלט ניתן למשחק, אבל לעתים עיר בערפל מרגיש יותר כאילו הוא מפריע לשחק מאשר מאפשר את המשחק שאתה רוצה. אני לא מצטער שקניתי אותו, אבל לא רואה את עצמי חוזר אליו בגרסתו הנוכחית.