The Book of Unremitting Horror

The Book of Unremitting Horror

Information
פורסם ב09 מרס 2008
נכתב על ידי מיכאל פבזנר
תגיות: ספר הרחבה , אימה

The Book of Unremitting Horror משחק תפקידים אימה ק20

שם המוצר: The Book of Unremitting Horror

שיטה: ק20

כותבים: Dave Allsop, Adrian Bott

שפת המוצר: אנגלית

מספר עמודים: 160 עמודים

מוציא לאור: Pelgrane Press

מחיר מומלץ לצרכן: 30 דולר

דרוג המוצר: 2 מתוך 5


הקדמה
הספר שיש לנו כאן הוא ספר עבור שיטת ק20 שעוסק באימה. אימה, אימה, אימה. בלב הספר עומדים 23 יצורים מבחילים, מטרידים ונוראיים, שנועדו לצמרר אתכם, להפחיד אתכם ולגרום לכם לא לישון טוב בלילות. הספר עומד תחת המוטו "זמנים חדשים דורשים סיוטים חדשים", ומנסה ליצור זוועות חדשות ומודרניות, השונות מהזוועות הקלאסיות והרגילות שאנחנו מכירים. בנוסף למפלצות האיומות הללו, הספר כולל פרק על חפצים מיוחדים הקשורים למפלצות, פרק הדן בהרצת משחקי אימה, וכן הרפתקאת אימה שלמה.
במבט חטוף, נשמע מצוין – לאלה מאתנו שזה סוג הדברים שנשמעים להם מצוין, כמובן. אבל בפועל, מתברר שרוב המפלצות לא מחדשות כלום, והחפצים לא עוזרים לתקן את הבעיה. העצות בסוף שימושיות, וההרפתקאה לא רעה, אבל אינה ממש הרפתקאת אימה. והתשובה על השאלה הנצחית – שווה קנייה? לא.

לפני שאתחיל, אעיר שיצאה גרסא נוספת של הספר, המתאימה לשיטת GUMSHOE, המרחיבה ומוסיפה מעט על מה שיש בספר זה. אולי בעתיד אעלה סקירה נוספת של הגרסא ההיא בהשוואה לגרסא הזאת.

העיצוב
אתחיל דווקא ממשהו טוב – העיצוב של הספר. הספר מעוצב בתור סוג של מחברת, שהיא, כביכול, מצבור של מידע על היצורים השונים שאוסף בן אדם כלשהו (אם כי אין ממש עלילה מאוחדת לספר; לא שהוא ממש צריך אחת). כמו כן, האיורים של מפלצות מעולים ברובם הגדול, ולהסתכל על חלק מהם יותר מדי לפני השינה ממש ממש לא מומלץ.
מה שכן, העורך של הספר עשה עבודה גרועה משהו – יש לא מעט שגיאות הקלדה, מלים חסרות, ובמקום אחד שורה שאמורה להשתייך לתחילת העמוד הבא מופיעה בסוף העמוד הקודם.

המפלצות

השיטה
קודם כל, שיטת ק20 היא בחירה גרועה לאימה. זאת שיטה גיימיסטית במודע ובפה מלא – שזה לא רע בפני עצמו, אבל זה רע מאוד לאימה. (אם אתם לא מכירים את ה-GNS, הכוונה ב"שיטה גיימיסטית" היא לשיטה שמעודדת קבלת הנאה מתחרות, השגת מטרות והתגברות על אתגרים). ואפילו ש-WotC בעצמם הוציאו ספרים על איך לשחק אימה, ואפילו שקיים הספר OGL Horror (אגב, הספר שמולנו מאפשר שימוש בחוקים של "גלגולי פחד" מ-OGL Horror, למי שיש אותו) – זה לא הופך את השיטה למתאימה יותר לאימה.
אבל מה שכן, ניתן בהחלט להשתמש במידע הקיים בספר גם בלי לשחק בשיטת ק20, פשוט צריך לקבל את הרושם הכללי מהנתונים הטכניים ולהבין מה עושות בעצם היכולות המיוחדות.

המבנה

תיאורה של כל מפלצת מתחיל בסוג של סיפור המציג בפנינו את הזוועה שעומדת להתגלות לעינינו. לפעמים זה טקסט של תחקיר משטרה, לפעמים זה פשוט סיפור מגוף שלישי המתאר התקלות עם המפלצת, לפעמים זה ציטוט מאיזשהו ספר או עיתון המזכיר את תוצאות תקיפתה של המפלצת, דברים כאלה. אם קראתם את ארכיון 104 באתר של "שדים מתחת לכיור", אז זה הסגנון. כמו גם בארכיון, האיכות של הפתיחים האלה לא אחידה. חלקם לא רעים בכלל, ואפילו ניתן להשתמש בהם במשחק כמות שהם, בתור פריט מידע שהשחקנים נתקלים בו, אבל חלקם רדודים ולא מעניינים לחלוטין. בכמה מקרים כמעט כל הסיפור בכלל לא עוסק במפלצת עצמה, אלא באירועים שאיכשהו, בעקיפין לחלוטין, קשורים להופעתה. בכמה מקרים נוספים בסיפורים פעורים חורים לוגיים ענקיים. בדוגמא אחת, למשל, מופיע תחקיר משטרתי של ילדה שהייתה חברה בכת בבית הספר שלה. כחלק מהמידע על התחקיר נאמר שזה קובץ שהופיע בכמה קהילות באינטרנט, והרוב מאמינים שהוא זיוף; למשל, אומר לנו הספר, בעוד שברור שמדובר בקטינה, הורי הילדה לא מופיעים בתחקיר, מה שסותר נהלים משטרתיים רגילים ומעיד לטובת העובדה שמדובר בזיוף. הכל טוב ויפה, אבל הספר מתאר לנו את המפלצת שמזכירה הילדה בתחקיר כמשהו אמיתי וקיים, ולכן, יש להניח שהתחקיר גם אמור להיות, בעצם, אמיתי – אז למה הופרו בו נהלים משטרתיים?

בהמשך הטקסט, מופיע המידע על המפלצת עצמה. יש חלק מגניב למדי של "מה שנשאר", המתאר איך נראים קורבנות המפלצת לאחר מעשה. בהמשך יש את המידע המספרי על המפלצת ותיאור היכולות שלה, את סיפור חייה, מטרותיה ודרכי השמדתה (אם הם לא תוארו בסיפור קודם לכן).

המידע הזה לא מספק. חסר לי מידע על איך אפשר לתאר את המפלצת הזאת ואת האירועים הסובבים את פעילותה כדי להוציא ממנה את מלוא האימה והזוועה (אמנם תמונה שווה אלף מלים, אבל להוציא את הספר ולהגיד "אתם רואים את זה" פוגע מאוד באווירה, כמה שהציור לא יהיה מפחיד ומבחיל). חסר לי מידע על איך כדאי לשלב את המפלצת בהרפתקאות, כך שניתן יהיה, שוב, להוציא ממנה את מלוא האימה שלה ולמצות את הפוטנציאל שבה. המידע האחרון מופיע, אמנם, בתיאור של מפלצת אחת יחידה, אבל היא בכל מקרה סוג של "מפלצת עזר" – היא לא תוקפת בעצמה, אלא רק משרתת כוחות גדולים יותר.

אז, המפלצות

אז, המפלצות. כשראיתי את הספר, ציפיתי למפלצות חדשניות. "אתם לא תמצאו כאן יצורי פולקלור, כגון ערפדים, אנשי זאב וזומבים", הבטיח הספר. באמת? ומה לגבי גופה מהלכת ששותה דם מאנשים? אה, נכון, אין לה שיניים חדות, היא לא נושכת אותך בצוואר, היא לא מפחדת משום והיא לא גרה בטרנסילבניה. החידוש! ומה לגבי רוח רפאים של ילדה שאבא שלה הרג אותה, ועכשיו מסתובבת והורגת אנשים אחרים? ומה לגבי יצורים החיים מתחת למים ומזמנים אליהם אנשים תמימים כדי להטביע ולאכול?

"המפלצות שלנו הן אינטימיות, נוצרות מרוע האדם, ומציגות בפנינו את הכיעור החבוי מתחת לפני המציאות." אני לא לחלוטין בטוח מאיפה בכלל הגיע המשפט הזה. מה שעושות כמעט כל המפלצות זה לרדוף אחרי אנשים ולאכול אותם, או פשוט להרוג אותם כי הם מעצבנים אותן. הבנאליות חוגגת.

אז נכון, יש מספר יצורים בספר שאינם כאלה. למשל, יצור שמתגנב לקהילות של חסרי בית ואנשים נואשים, ובעזרת סיפוק רצונותיהם מאלץ אותם להרוג אחד את השני, וכך הוא ניזון מנשמותיהם של המתים. זה יצור מגניב למדי. אבל מספר היצורים הללו הוא קטן מאוד – אם ממש להתאמץ, אפשר למצוא חמישה כאלה בספר, וגם מתוך אלה חלק מתאימים רק בקושי, ולמעשה מרגישים כמו יצורים רגילים לכל דבר. אישית אני באמת חשבתי "וואו, זה ממש מגניב" רק על שניים. וגם ביצורים הבודדים הללו, חוסר הפירוט שתיארתי לעיל גורע.

אז נכון שאני לא מצפה מכל 23 היצורים להיות מיוחדים ומקוריים. אבל אני כן מצפה לרוב. עם חצי מהיצורים וכמות כפולה של מידע על כל אחד מהם, הספר היה מרוויח רבות. והדבר העצוב ביותר הוא שיוצרי הספר בבירור מסוגלים ליותר, אבל פשוט אינם רוצים להתאמץ. חבל.

הזוועה!

חלק ניכר מהיצורים כולל תיאורי אלימות קשה, אונס, קניבליזם ושאר ירקות. יחד עם זאת, דווקא על זה – בניגוד לאנשים אחרים – לא הייתי מעביר ביקורת. נכון, הספר הזה הוא לא קריאה קלה. נכון, חלק מהיצורים הללו עושים דברים מזוויעים ומזעזעים. אבל זה ספר אימה. משחק אימה טוב, כמו סרט אימה טוב או ספר אימה טוב, הוא משחק שגורם לך לא לישון אחר כך בלילה. אם זה לא סוג הדברים שאתם מעוניינים לקרוא – באמת שהתרחקו מהספר הזה. ראו הוזהרתם.

החפצים
החפצים הם, בעצם, הרחבה על המפלצות שתוארו לנו לפני זה. הם באים להעשיר מעט את ה"תרבות" שמסביב למפלצת, או לספק מידע נוסף על איך אפשר להשתמש בה בהרפתקאותינו. למרבה הצער, כיוון שהמפלצות, בליבן, בנאליות ולא מעניינות, המידע הנוסף שניתן לנו לא באמת מוסיף, ואין בידי החפצים הללו להציל את המפלצות הקשורות אליהם מחשכת הבנאליות המחרידה. התיאורים של החפצים טובים ברוב המקרים, ואם רק היה להם בסיס להרחיב עליו, הם היו עושים זאת נפלא – ובמקרים בהם החפצים קשורים למפלצות הבודדות המעניינות בספר, הם אכן שימושיים ומעניינם.

עצות ידידותיות
בהמשך הספר מובאות עצות, מחשבות ודעות של הכותבים על הרפתקאות אימה – על סוגי הגיבורים המופיעים בהן, על שימושים של נשקים ושל קסם בהרפתקאות, על בניית הרפתקאות אימה והמבנה שלהן, ובין לבין גם אילו מפלצות מהמתוארות בספר מתאימות לכל סוג של הרפתקאה. ללא ספק, זהו החלק הטוב ביותר בספר. העצות מעניינות ושימושיות, ורואים שכותבי הספר יודעים להריץ משחקי אימה. אם יוצא לכם לראות את הספר הזה, קחו רבע שעה בחנות לעמוד ולקרוא את העצות הללו ולכו הביתה. קיבלתם בחינם 90% ממה שיש לספר הזה להציע.

 המקרה האחרון
ולבסוף, יש לנו הרפתקאה (שנקראת "המקרה האחרון"). ההרפתקאה היא הרפתקאה חקירה ומסתורין טובה למדי. עכשיו קראו את המשפט הזה שוב. חקירה ומסתורין. לא אימה. הדמויות חוקרות את היעלמותו של נער, מתעסקות עם קסם, עם בריונים מרושעים, מגלות פרטים על ההיעלמות וכולי. הבעיה היא שאני מרגיש שה"מפלצת" מהספר, שהיא מפלצת בנאלית למדי, הולבשה על ההרפתקאה באופן כמעט מלאכותי. היא נמצאת מאחורי הקלעים (אפילו שהיא לא מסוג המפלצות שבנויות להמצא מאחורי הקלעים), הרמזים שמשתמשים בהם הדמויות כמעט ולא קשורות אליה ולמעשיה, והדמויות נתקלות בה לבסוף כמעט במקרה. סוף ההרפתקאה סובל מכך, כי הוא מרגיש מלאכותי גם כן. אמנם לא יצא לי לשחק בה או להריץ אותה, אבל אני חושב שאם הייתי משחק בה, הייתי יוצא עם הרגשה של "מה? וזה כל הסיפור? בשביל זה הייתה כל החקירה?". אם כבר נוצרת במשחק אווירת אימה, היא נוצרת בגלל יצור נוסף, שלחלוטין לא קשור ליצור ה"ראשי" של ההרפתקאה, שפשוט מרגל אחר הדמויות.

ולסיכום
אז מה היה לנו כאן? הרבה מפלצות בנאליות ולא מפרטות מספיק, עם כמה הברקות בודדות, חפצים הקשורים למפלצות, אך אינם מצליחים ממש לשפר את המצב העגום שלהן, עצות שימושיות ומעניינות למדי לגבי משחקי אימה, וכן הרפתקאה מוכנה, שהיא הרפתקאה לא רעה, אבל לא ממש הרפתקאת אימה, והיא אינה משתמשת בדברים הבודדים הבאמת טובים שיש בספר.

פשוט חבל. 

סקירות נוספות

פיד רסס הצטרף לרשימת הדיוור הפונדק בגוגל+ הפונדק בטוויטר הפונדק בפייסבוק

אירועים קרובים

אין אירועים

כניסה לאתר

הצטרף לצוות הפונדק

יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?

אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.