דמם של גיבורים, עורבים נפולים

דמם של גיבורים, עורבים נפולים

Information
פורסם ב24 מאי 2016
נכתב על ידי פלדריק

"תגיד, ראית פעם שדה קרב בשיא תפארתו המחרידה? אני לא מתכוון בזמן הקרב, זה סתם המון צורח ומזיע של בני אדם. אני גם לא מתכוון לשדה זרוע עצמות או לאנדרטה, זו סתם נקודת ציון לעולי רגל. אני מדבר על הרגעים שממש לאחר הקרב, כשהמוות הוא המנצח היחיד. הרגע הזה כשהדם עוד זורם החוצה, צובע את האדמה באדום כהה חולני, אבל רובו כבר קרוש ומלא חרקים. הרגע הזה שהשריפות כבר כבו והלילה יורד, אבל הגחלים עוד לוחשות, ממלאות את השדה בעשן כמו התפאורה של הגיהנום. הרגע הזה כשהגופות עוד נראות אנושיות, אבל עורבים אוכלים להן את המעיים.
הדממה הזו שמורכבת מאנקות הגוססים, מבכי חטוף של אלמנה או יתום, וממשק כנפי העורבים.
אתה שמעת פעם את הדממה הזו? אם כן, אני מרחם עלייך.
אבל השאלה היא, האם שמעת אותה מופרת. האם נתקלת באדם שהמוות שם הוא חברה עבורו? האם ראית עורבים שהופכים לבני אדם, לבושי שחורים ואוחזי נשק, דם ומעיים עוד מכסים את פניהם?
אם כן, אני מפחד עלייך."

במסגרת אתגר הכתיבה שליטים ושדים של משחקי תפקידים בפורום (אתם גם מוזמנים להשתתף!), פרסמתי את דמם של גיבורים, עורבים נפולים, בהם תוכלו להשתמש בכל משחק פנטזיה, בין אם זה מבוכים ודרקונים, גורל מואץ או כל משחק אחר. אשמח לשמוע את דעתכם בעץ המקורי שבפורום.

העורבים הנפולים

העורבים הנפולים, המוות השחור, דמי הגבורה. האגדות עליהם מסופרות בכל הארצות שהמלחמה אי פעם נגעה בהן, גם באלו שבהן היא לא התרחשה כבר מאות. מנהגן של דתות רבות לשרוף מיד אחרי הקרב את גופות שני הצדדים ככל הנראה מגיע מהן.
אנשים עטויי שחורים בעלי עיניים קרות ומתות, לעיתים אדומות, שמופיעים לראשונה בשדה קרב נטוש, ולאחר מכן מביאים זוועות על הארץ בה הופיעו. איש אינו יודע מה הם בדיוק או מה הם רוצים, אבל שלושה דברים ידועים בוודאות.
הראשון הוא שהם נחזו לראשונה לפני מאות שנים, בשדה קרב של אימפריה עתיקה, ושרבים מהם תועדו מדברים את שפתה עד היום.
השני הוא שלמרות שהם מופיעים לעתים בשדה הקרב, הם יוצאים למסעות הרג מחרידים או מופיעים במספרים גדולים רק אחרי קרבות מאוד גדולים ועקובים מדם ונראה שהם נעלמים אחרי זמן ארוך בהתאם.
השלישי הוא שיש להם קוד אכזרי, אך מלא יגון של התנהגות, ונראה שהם מבצעים מעין משימה איטית וסיזיפית.

מעשי הזוועה והכוחות שלהם משתנים מסיפור לסיפור, אך יש כמה נקודות מוסכמות (הדברים הבאים הם ידע מבוסס שנמצא במחקרים, הידע מגיע מהנמוך לגבוה בבדיקות ידע מאגיה או היסטוריה לפי התוצאות בשיטה בה תשתמשו).

כוחות

*ללא יוצא מן הכלל, נראה שכל הנפולים מסוגלים להשתנות מעורב(או נחיל עורבים) לאדם ובחזרה, ולכל אחד מהם צורת אדם קבועה.
*כל עורבי הדמים חסרי פחד לחלוטין ולוחמים מעולים שלרוב נלחמים בקור ובשקט. אולם, נראה שדם אנושי מעניק להם מהירות, כוח ולהט מבהילים וגם יכולות יוצאות דופן אחרות כמו התחדשות, צווחה מצמררת או שליטה בנחילי עורבים.

*עורבי הדמים נלחמים תמיד בעזרת נשקים מברזל שחור, שמסוגלים לספוח דם ונחישות מבני אדם. נשקים אלו נותרים מאחור רק באגדות המעטות בהן עורב נהרג. הנשקים יכולים להשתנות - חרבות ארוכות, חרמשים, שרשראות-דקרים, גרזנים ועוד, אולם הם לעולם יראו אכזריים ומהירים.

מעשי טירוף
*מוטיב משותף לכל האגדות הוא מעשי רצח הולכים ומתגברים שנגמרים כמעט תמיד במרחץ דמים מחריד. על פי רוב, העורבים נעלמים או מורידים פרופיל לאחר מכן.

*כמו כן, מוסכם על הכל שהעורבים משתדלים לצמצם את השימוש בצורת האדם שלהם ולהילחם רק כשאין ברירה.

*מוטיב נוסף שמופיע ברוב האגדות הוא מוטיב הנקמה, נראה שהעורבים לעולם אינם רוצחים ללא מטרה ברורה של נקמה, והם מסמנים אותה כבר מן ההתחלה במגוון דרכים מחרידות כמו כתובות בדם, ציורים בעור או משלים גרוטסקיים שמורכבים מחלקי גופות.

*מאידך, אף שהעורבים אינם בוחלים בהרג, הם נוטים להימנע מהרג שאינו קשור למטרה ומבצעים אותו ללא התלהבות. על כך כנראה צמח הפתגם העממי, "אל תתקרב למסלול הדם, העורב אינו בררן"

*מוטיב אחרון נפוץ הוא שלמרות נטייתם של העורבים להופיע בחבורות קטנות מאוד או לבד, אדם שהרג (או באגדות מופרכות, לכד) אחד מהעורבים ולקח את נשקו צפוי להתנכלויות נוראיות (נניח, נחיל עורבים שיאכל את משפחתו בעודה בחיים), ולעתים גם עשוי להיתקל במתקפה מאורגנת מחרידה של עורבים נפולים.

שמועות ואגדות-

השמועות והאגדות הבאות מחולקות לנושאים, הן ממש לא מחייבות מבחינת נכונותן ומבחינת הסדר בו הן יתגלו לשחקנים בבדיקת הידע, ככל שהתוצאה בבדיקה גבוהה יותר כך יתקבלו יותר שמועות ואגדות אמינות.

היסטוריה של העורבים הנפולים

*יש אומרים שהשפה בה מדברים רבים מהעורבים משתייכת לאימפריה ישנה, שרק בשלהי ימיה מופיע התיעוד הראשון לגביהם. מגילות שכוחות מימיה של האימפריה מספרות על קרב אכזרי ונוטף דם, ומרמזות שגיבוריו המובסים של הקרב נעלמו וגופותיהם מעולם לא נמצאו.

*האגדות מספרות שבעבר הרחוק היה מסדר לוחמים מסתורי בשם עורבי הכסף, שנדר נדר להגן על הממלכה או העולם כולו מסכנה איומה, או אולי לאכוף חוק עתיק. אולם בגידה איומה, או אולי כשלון מחפיר, גרמו לבניו למות ולשוב לחיים בתור עורבים, עפים הרחק כדי לשכוח, אך מדי פעם שבים כדי לממש את משימתם או לנקום.

*אגדות אחרות מספרות שהעורבים הנפולים הוקמו על ידי גיבור עתיק, מרומה ונבגד, שנמלא גועל מבני האדם שרצחו אותו, ומאז צירף אליו את הנופלים הנבגדים, במטרה לרדוף את בני האדם.

*מספרים על המלך ט'ארון, שניהל מלחמה בת עשר שנים במטרה למחוץ את הממלכות השכנות. אולם דווקא לאחר ניצחון גדול ועקוב מדם, המזל הפנה לו עורף. תחילה חטפו העורבים את בתו מארוסהּ, מותירים את טירתו מלאת גופות, אחר כך נרצחו שרי צבאו בזה אחר זה, ונחילי עורבים העבירו מגפות וסייעו לצבאות האויב. המלך ט'ארון מצא את עצמו לבסוף נקרע לגזרים בידי העורבים במשתה הניצחון שלו, והשלום שב לארץ.

*סיפור הפוך מספר על ממלכה משגשגת ובראשה מלך נדיב ויהיר, שעקב ריב בין אחים ואחות שנדרה נקמה והקריבה דם לעורבים, נקרעה לגזרים במלחמת אחים אכזרית ובכל פעם שנראה שעמדה בפני סיום, נסתיימה בסצנה עקובה מדם, שעורבים מילאו בה מקום חשוב.

כמוטיב דתי

*ישנן דתות שמתייחסות לעורבים בתור מבשרי המוות, שנאסר עליהם להתערב אלא רק ליהנות מתוצאותיו. יש שמספרים אגדה על מבשרים שנשברו ובחרו לכרוך את גורלם בגורל האדם כדי להציל ממוות, ברוב הסיפורים בשל התאהבות. מאז הם תקועים בין שני העולמות, נידונים להביא מוות ,לנסות נואשות למנוע אותו ואז לאכול ממנו.

*דתות אחרות מדברות על משמעות דמם של גיבורים. עורב ששתה דם אדם כה רב, במיוחד דם גיבורים, עלול לפתח בהדרגה אישיות אנושית, הד של הגיבורים שאת דמם שתה, ולחוש את יצר הנקמה שלהם בעוצמה. עורב כזה גם ירצה עוד ועוד מדמם של גיבורים, ובחלק מהאגדות יהיה מוכן לעזור לגיבור נואש בתמורה לדמו.

*ביותר מדת אחת, מקובל להציע משתה לעורבים מדם בתולות, לוחמים או מלכים, בתמורה לרמזים או אפילו טובה עתידית, אם המבקש אמיץ דיו כדי להישאר בין המוני העורבים הסועדים. העורב תמיד יכבד את הבטחתו אם יתן אותה, אבל בזמן שלו ובדרך שלו, שעשויה להיות אכזרית ודו משמעית.

*בדתות אחרות העורבים בעצמם מבשרים נבואות על אסונות קרבים, בדרך כלל לשורדים בקרב נואש או טבח נורא, כך שלא מעט מהסיפורים באו מפיהם של פצועים גוססים ברגעיהם האחרונים.

מאגיה, קסם והעל-טבעי

*העורבים הנפולים אינם מגיבים לקסמי גירוש האל מוות של רוב הדתות. למרות זאת, אין ספק שהקסם ששומר אותם חיים לחלוטין איננו טבעי וקשור במישרין למוות ולמאגיית דם, ויש לא מעט אגדות על מאגים נואשים שבנהייתם אחרי חיים נאלצו להתמכר לדם הגופות. החור בסיפורים אלו הוא העובדה הבולטת שרוב רובם של העורבים הינם לוחמים ומתנקשים.

*יתכן שיש קשר בין העובדה שלאחר "משתה" גדול של דם גיבורים העורבים נותרים יותר זמן. יתכן שהעורבים זקוקים לדם גיבורים כדי להפוך לבני אדם לזמן מוגבל, כלומר לאכול את קרביו של אדם כדי להיות אדם.

*ברבים מהסיפורים, יש קשר ברור בין היכולות המיוחדות של העורבים או פרצי הכוח שלהם לאכילת דם ומעיים של אדם. יתכן שכוחו של הדם משמש להם כמעין דלק או מאנה, כשיותר דם וקרביים מאיכות טובה מאפשר להם יותר שימוש בפרצי המהירות והכוח העל טבעיים שלהם, וכן להיכנס לשיגעון הדם המפורסם שלהם.

אגדות על דמם של גיבורים

*מספרי הסיפורים שהצליבו בין סיפורים יבחינו שבכל הסיפורים כמעט יש מספר לא גדול של דמויות מסוימות שחוזרות. האישה בעלת הצלקת על העין, הגבר בעל החרב השחורה והשיער הלבן, הלוחם בעל הצוואר המצולק וכו. באגדות שונות יש להם שמות שונים, אבל ללא ספק יש חמישה או ששה מהם שמופיעים הרבה יותר מהשאר, ובכל הסיפורים יחדיו אין יותר מ20 או 30 עורבים שונים. הדבר ככל הנראה מרמז על מספרם הכולל של העורבים ועל כך שיש ביניהם מרכזיים יותר, או אולי עתיקים יותר.

*חלק מהסיפורים העתיקים והאפלים ביותר מספרים שהעורבים הנפולים קוללו בקללה נוראה יותר ממוות, שמנעה מהם להשלים משימה גורלית וכלאה אותם לנצח בגופם של עורבים. רק בעזרת שתיית דמם של גיבורים הם מסוגלים ללבוש צורת אדם, וכשזה קורה, הם נואשים להשלים כמה שיותר ממשימתם לפני שכוחו של הדם יאזל. היות שמרווחי הזמן גדולים, הם עלולים להיות קיצוניים מאוד.

*סיפורים אחרים מדברים על נשמות מרירות שהובסו בקרב ומעולם לא השלימו עם התבוסה. הנשמה המרירה השתלטה על גופו של עורב וניזונה מכוח השנאה של המלחמה ועל כן שואפת להביא מוות בכל אשר תלך.

*יש אומרים שהמקור לכל האסונות שמלווים את העורבים הוא למעשה רוע קדום שאותו הם מנסים לעצור; רוע שמשתחרר גם הוא בזמנים של טבח, כשהדם והמעיים מחללים לאדמה. אם אכן קיים רוע כזה, אין לכך שום הוכחה, והעורבים מעולם לא ניסו להסיט אליו את האשמה על מעשי הטבח שלהם.

*אגדות אחרונות, עם מעט תקווה, מספרות על נשמות מעונות שהמלחמה עינתה כל כך, שהם מוכנים לעשות הכל בשביל למנוע אותה, והם מקבלים את כוחותיהן מהנשמות המעונות בשדה הקרב, מחשלים אותן לכוח ונשק ויוצאים למנוע את המלחמה הבאה, אם כנביאים שחורי כנפיים או כרוצחים אדומי להב.

רעיונות להרפתקה

הרעיונות הבאים משתמשים בשילובים שונים של השמועות, וכך כל אחד מהם לוקח את העורבים הנופלים לכיוון שונה. בכל אופן, גם כאשר המנחה בוחר בגישה מסוימת כלפי העורבים, כדאי להמשיך להשתמש בהם במיסתוריות ולחשוף את האמת בהדרגה לשחקנים.

מבשרי הקצים

הדמויות שורדות קרב או טבח מחרידים, ובין הגופות והלהבות נתקלות בעורבים הנפולים, מדברים ביניהם או מטילים על הדמויות לבשר לממלכה שעל המלך למות ולחדול מהמלחמה או שהממלכה תסבול אסון גדול. לאחר הקרב, עורבים שחורים ואדומי עיניים מופיעים מדי פעם בעקבות הדמויות, ומקרי רצח מוזרים והיעלמויות פוקדים את הממלכה. האם העורבים עומדים מאחורי העניין? האם על הדמויות להגן על המלך ועל המאבק שלו, שמאיים על סוד אפל של העורבים, או שמא עליהן לעזור לעורבים להיפטר ממנו, כדי להחזיר את השלום לממלכה? האם הדמויות יחשבו משוגעות אם יאמינו לאזהרות העורבים, או שכל אזהרה שיתעלמו ממנה תגרור אסון? ולמה לעזאזל גם המלך וגם העורבים כל כך אובססיביים כלפי כיבוש הממלכה השכנה?

המסדר המקולל

העורבים מופיעים במרכזי אוכלוסייה, מותירים אחריהם אבירים, כורים ונפחים מתים כשבגופותיהם אזהרות מאסון מתקרב. היסטריה מתפשטת, יצורים מסתוריים מהמעמקים פושטים על בני האדם ומחלה מסתורית פוגעת במשפחת המלוכה. הדמויות חייבות להבין למה נחילי עורבים מלווים את כל האסונות האלו אבל לא מופיעים יותר בצורת אדם, ולהבין מהעורבים מה הגורם לאסונות ואיך ניתן לעצור אותו.
האם העורבים אחראים לאסון או מנסים למנוע אותו? אם הם מזהירים מפניו, מדוע גיבורי מלחמה ותיקים ומזדקנים נמצאים אכולים בידי עורבים בזה אחר זה? מדוע הם נושאים את סמלו של מסדר עתיק ונבגד, ומה הייתה המשימה שהמסדר לא הספיק להשלים? האם הדמויות מוכנות להקריב מדמם כגיבורים כדי להיות ממשיכות המסדר? האם המסדר עזב את משימתו בגלל קללה או קולל כי נטש את משימתו? האם ניתן לשבור את הקללה והאם זה יביא אסון או תקווה נואשת?
ומה הקשר של כל זה למכרה שנחפר עמוק מדי?

משתה לעורבים

כבר 50 שנה שהממלכה נהנית ממלך פיקח ושוחר שלום, ודווקא כאשר שני בתי אצולה עוינים לשעבר מחליטים שהגיע הזמן לנישואים פוליטיים (או אולי אפילו נישואים עם הממלכה השכנה), מכה אסון: גופתה של הכלה נמצאת מושחתת ללא תקנה בחדרו של בעלה הטרי, ומכניסה את הממלכה למשבר פוליטי. בעוד המלך פועל בזהירות להחזיר את השקט על כנו, עוד ועוד אירועים מוזרים מלבים את החשדנות והפחד בקרב האצולה, וגוררים את הממלכה יותר ויותר לתוך סכסוך הפכפך ומדמם. עוד ועוד נחילי עורבים משחירים את שמיה של הממלכה, והעורבים הנפולים מופיעים יותר ויותר ומגלים כוחות חדשים ככל שמעגל הדמים מתרחב.
על הדמויות לנסות לעצור את מעגל הדמים בכל מחיר ולהחזיר את היציבות לפני שמשהו איום ונורא יקרה.
כיצד מתחזקים העורבים בצורה כזו ואיך ניתן לעצור אותם? מדוע הם מדרדרים את הממלכה לאבדון? מדוע יועצים מבעיתים עוטי גלימות שחורות צוברים עוצמה פוליטית בצדדים שונים? האם העורבים מתכננים למשול בממלכה או להחריב אותה עד היסוד?
והאם הם מתכוונים לעזוב כשיגמר המשתה, או שכמות ההרג והגופות תאפשר להם לבצע טקס אפל, שאין ממנו דרך חזרה?

המקום אליו הולכים גיבורים

כדי לנצח רשע רב עוצמה, לאחד את צבאות היבשת או אולי על מנת להציל את השושלת המלכותית מהכחדה, דרוש גיבור שנפל. אולי הוא נפל לפני עידנים, אולי לפני שנה ואולי מדובר באחד מחברי החבורה; הדמויות ראו לרגע עורב תופס צורת אדם בשדה קרב עקוב מדם וכעת עליהן לצאת למסע כדי למצוא את העורב ולהבין כיצד לגרום לו לחזור למשימה.
האם העורב רוצה לחזור וישתף פעולה, או שהוא הפך אדיש לגורלו, או גרוע מכך? האם העורבים יגלו סימפתיה למטרתן של הדמויות או ילחמו בחירוף נפש? אילו גיבורים עתיקים הן עלולות לפגוש שם?
האם ניתן בכלל להשיב עורב לאדם, או שהכל היה מלכודת מוות שנועדה כדי לגרום לדמויות להצטרף לעורבים בעצמן? האם הדמויות יסכימו לוותר על דמן שלהן או להפוך לעורבים אם זה מה שידרש?
האם בכלל צריך להחיות את הגיבור האפל הזה?
והכי חשוב - בין שהם נודדים ליבשת רחוקה ומפחידה ובין שהם מקננים בצוק שחור בסוף העולם; עוברים לממד מבעית של רוחות או למצודה מרחפת שאדונה השתגע או מת - לאן הולכים גיבורים?

"...האיש בגלימת הנוצות השחורה סיים את דבריו בקדרות, מעביר מבט לאה על חצר המלכות זרועת הגופות. 'זכרו את דברי' אמר לשורדים, 'ואולי, אולי תחסכו מעצמכם מאסון' הוא אמר, שולח יד אלגנטית ואצילה לגופת המלך ואז תולש מבטנה איבר פנימי מדמם. הוא תחב אותו לפיו, דם נוזל על שפתיו, ואז הביט למרומים והשתנה לציפור שחורה עצומה, ממריא הלאה.
שד? נביא? רוח מיוסרת? גיבור נואש ומטורף?
מוטב לכולנו לא לדעת. אבל מוטב שתקשיב, נסיכי. מוטב שתקשיב..."

כתבות נוספות

פיד רסס הצטרף לרשימת הדיוור הפונדק בטוויטר הפונדק בפייסבוק

אירועים קרובים

אין אירועים

כניסה לאתר

הצטרף לצוות הפונדק

יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?

אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.