ניצוץ תקווה ואש, עולם מערכה חלק ראשון: העולם

ניצוץ תקווה ואש, עולם מערכה חלק ראשון: העולם

Information
פורסם ב26 אוגוסט 2015
נכתב על ידי אורי טוינה

hope and fire setting role playing game"ניצוץ תקווה ואש" הוא עולם מערכה שנבנה למשחק תפקידים בסגנון פנטזיה קלאסית. ביסודו של העולם קיים מתח תמידי בין "הסדר הישן", שיטה אלילית ומונרכית, לבין כוחות של שינוי - שעלולים להיות כוחות הפרא, כוחות של רפורמה, או פשוט כוחות הרס ודיכוי. ברקע תמיד קיים החשש מפני שובה של "המהפכה", המתיימרת לעקור את כל הסדר הישן מיסודו ולכונן שיטה שוויונית וצודקת יותר.

בחלק הראשון אציג את מפת העולם, פתיח והצגה כללית של עולם המערכה. בנוסף תמצאו מידע על האמונה בעולם, הסבר על הדת השלטת ביבשת כולל פירוט על חמשת האלילים הגדולים.
החלק השני של העולם מפרט על האימפריה.

העולם פורסם במקור בפורום הפונדק.

היום ה-41 לעונת הטבע, שנה 1109 לייסודה של אימפריית הדרקון

רחובותיה של אטלס, הבירה הקיסרית, מלאים עד אפס מקום. ההמון צוהל, מריע, מזיל דמעות של אושר ואנחת רווחה - ובמרכזו צועדים לוחמיו הגאים ועטורי הניצחון של הצבא האימפריאלי. המלחמה הסתיימה.

שש שנים עברו מאז פרוץ המהפכה ועד לדיכויה. שש שנים בהן התחוללה מלחמה איומה, עקובה מדם, שלימים תקרא בפי כל, בפשטות, "המלחמה הגדולה", ואולי אף הייתה זו המלחמה הנוראה ביותר שידעה האימפריה מאז היווסדה.

אך כעת זהו זמן לחגיגות, השכול ושיקום ההרס יחכו ליום אחר. הקהל משליך פרחים אל עבר הצועדים. רעיות והורים מנופפים לאהוביהם המשתתפים בו. החיילים הצועדים עצמם, לעומת זאת, נראים בעיקר יגעים מכל תלאותיהם.

לבסוף מגיע המצעד אל הכיכר המרכזית, שם ההתרגשות נוסקת לשיאה. הוד מעלתו, הקיסר הזמני הלמיר השלישי, מחכה שם. המצעד נעצר. גיבורי המלחמה האמיצים ביותר, שצעדו עד כה בראש, ניגשים ברוב טקס אל הקיסר הזמני כדי להגיש באופן רשמי את מסמכי הכניעה של המהפכנים המובסים. הם מגישים את המסמך, ואז מצדיעים - זקופים ונרגשים מגודל המעמד והכבוד.

ואז, פתאום, מצדיע הקיסר הזמני בחזרה. אמנם הוא בכיר מהם, אך היום אין זה משנה, ולרגע חולף נדמה שלחלוחית דקה צצה על פניו חמורי הסבר של הוד מעלתו. בוודאי אומר הוא לעצמו בלב: "תודה.

תודה על כל מה שעשיתם. תודה על שהצלתם את האימפריה, את היבשת, ואולי אף את העולם כולו".

כשהקיסר הזמני מצדיע חזרה, התרגשות הקהל מגיעה לשיאה. זהו הרגע לו חיכו כולם, הרגע בו הניצחון שלם ונצחי.

יחי הקיסר, תחי האימפריה, יחי הדרקון הקדוש. יחי הסדר הישן, במלוא תפארתו.

מי יתן וימשול לעד.

hope fire world map

הסבר כללי על עולם המערכה:

"ניצוץ תקווה ואש" הוא עולם מערכה שנבנה למשחק תפקידים בסגנון פנטזיה קלאסית. ביסודו של העולם קיים מתח תמידי בין "הסדר הישן", שיטה אלילית ומונרכית, לבין כוחות של שינוי - שעלולים להיות כוחות הפרא, כוחות של רפורמה, או פשוט כוחות הרס ודיכוי. ברקע תמיד קיים החשש מפני שובה של "המהפכה", המתיימרת לעקור את כל הסדר הישן מיסודו ולכונן שיטה שוויונית וצודקת יותר.

המפה שפרסמתי היא מפה של יבשת בשם סדן הזהב, המהווה את כל העולם שמוכר לדמויות. קנה המידה מאוד גדול - חציית היבשת ממזרח למערב עורכת כשנה על גבי סוס. בנוסף קיימות יבשות אחרות שעדיין אינן ידועות בעולם המוכר, ולכל אחת מהן מוטיב שונה: צפונית להרי החושך - יבשת בסגנון המזרח הרחוק, דרומית למפה - יבשת בסגנון ערבי/סטימפאנק, ומעבר לים - יבשת חדשה במוטיב של גילוי אמריקה. כרגע היבשות הללו אינן רלוונטיות, והן כנראה יבנו רק כשהקבוצה תרצה לנסות משהו אחר לגמרי, או בהרפתקת מסע מרחיקת לכת במיוחד. בקיצור, היבשות עם המוטיבים השונים הן פוטנציאל לפתח את העולם למקומות שונים, שטרם נעשה בו שימוש.

אפשר לשחק את "ניצוץ תקווה ואש" בשיטות רבות, כולל גרסאות מו"ד בהן הדמויות הן גיבורות המשפיעות על הסדר העולמי. מצד שני, השיטה בה אני משחק מצמצמת בכוחן של הדמויות, כך שעלילת עולם המערכה היא רק רקע לפיתוח משחק התפקידים וההרפתקה. כמו כן, אפשר לשחק את עולם המערכה באזורים גאוגרפיים שונים ("האימפריה" בצפון, ממלכות הדרום הרחוקות וכו'), ובתקופות זמן שונות (למשל, לפני/אחרי/בזמן המלחמה הגדולה). ברירת המחדל שלי היא לפתוח באזור יחסית שקט של האימפריה, לאחר סיום המלחמה הגדולה.

התשתית האידיאולוגית: האמונה האלילית

רוב שוכני יבשת "סדן הזהב" חולקים אמונה משותפת בחמשת האלילים הגדולים, שבראו ברוב חסדם את העולם הצעיר וכעת שולטים יחדיו על כל תחומי הקיום שבו. קיומם של האלילים, השוכנים במישור העליון (מעין יבשת חמישית), הוא עובדה שרירה בעולם זה. האלילים אינם נוהגים להתערב בצרותיהם התפלות של בני התמותה. במקום זאת, הם מעדיפים לעסוק בעניינים החשובים של יושבי המרום, עניינים כמו טיפוח חלקתם השמימית, מערכות היחסים הסבוכות שלהם, וכמובן - כבודם ומעמדם האישי. היות והעולם הצעיר משמש כזירה נוספת בו יכולים האלילים להשוות את גדולתם, ששים הם לעודד את בני התמותה לבחור אליל ולעבוד אותו. בתמורה לנאמנותם, זוכים בני התמותה לטעום מכוחותיו של הפטרון באמצעות מעמד הכהונה.

זר מעולמנו, לו יכול היה לבקר ב"סדן הזהב", עשוי היה להשוות את אופיים של חמשת האלילים לאופי החומרי של אלילי המיתולוגיות העתיקות. ממש כמו זאוס מיוון או אמטראסו מיפן, גם אלילי "סדן הזהב" הם בעלי אופי ארצי ואינטרסים אישיים. לפעמים הם מונעים מיצרם, לעתים הם אף גחמניים. כאשר מתלהטים היצרים האלילים עלולים להתדרדר לעימות זה עם זה - עניין שמחלחל גם לצאן מרעיתם הנאמן שעל הארץ. לכן, רוב תושבי "סדן הזהב" מעידים על עצמם כעל משרתיו של אחד מחמשת האלילים, תוך כיבודם של השאר.

חמשת האלילים הם:

פאלה

אל המלכים והכבוד. פאלה מתגלם כדרקון זהב ענק, עטוי שריון ונושא את חרב המלכים. עוצמתו האגדית עולה אף על זו של רעיו האלילים, והוא שומרה ופטרונה של אימפריית הדרקון הגדולה, בה הוא מכונה גם "הדרקון הקדוש" (על האימפריה - יפורט בהמשך). כוחו האדיר מביא לכך שמאמיניו נפוצים הם, גם הרחק מעבר לגבולות האימפריה, ופולחנו מגיע ממש עד לממלכת אקסנדריה הרחוקה, השוכנת למרגלות החוף הדרומי.

ועם זאת, הכוח אינו מקור הסמכות היחיד של אליל זה. "הדרקון הקדוש" ונאמניו הם בעלי תודעה מוסרית חזקה וחוש צדק מפותח, ודרכיו הם דרכי המונרכיה הנאורה שמאפשרת את צמיחתם של הסדר והתרבות בעולם הצעיר. הוא מנחה את האצילים לנהוג בחמלה ובהגינות כלפי פשוטי העם - ומנחה את פשוטי העם לעבוד את אדוניהם במסירות. הפאלדין, אביר אצילי ונועז, קרוי על שמו של האליל - "נותן הדין של פאלה".

סמלו של פאלה הוא הכתר הגדול.

אינטרה

אלת הטבע והפרא המזדחל. אינטרה נתפסת כבת חסותו של פאלה, ולכן "הדרקון הקדוש" האציל בידיה את הסמכות על הטבע והפרא, שנוצרו בידי חמשת האלילים כולם כאשר בראו יחדיו את העולם הצעיר. בעתות שגרה, הטבע נעים לעין ומשרת את בני התמותה. אך משחוטאים הם לאלילים - נקראת אינטרה להטיל עונש באמצעות הפרא המזדחל ומחלת הליקנטרופיה הנוראה, ולכן החשש מחמתה הוא גדול. רוב מאמיניה של אלת הטבע הם תושבי הפרא הלא מיושב, או יושבי הפריפריה של הממלכות הגדולות. כמו כן, מספרים שבאדמות הדרום הרחוקות עובדים אותה האלפים, מתוך דוכסויות מסתוריות החבויות בעומק יערות העד המצויים שם.

סמלה של אנטרה הוא העלה.

לקליס

אל המוות והארורים. לקליס הוא הפטרון של ממלכות הארורים, השוכנות מדרום לאימפריה. ממלכותיו הן ארצות שממה, עניות ונחשלות, ובהן רודים המלכים האל-מתים בעבדיהם החיים בדלות רבה. כמו המוות שעליו הוא חולש, לקליס אינו טוב או רע, הוא פשוט קיים. ועם זאת, רבים ממאמיניו נוהגים באכזריות ובדיכוי: משאזל מזלו עשוי ההרפתקן בעולמנו להיתקל אף בכתות של בעלי-אוב, המקריבים את שבוייהם החיים בפולחן לכבודו של מלכם ופטרונם.

בעולם שבו הסדר החברתי אינו שוויוני ומחולק למעמדות רבים, מקבל לקליס אחריות נוספת, ואף עיקרית: תוארו כ"אל הארורים", שהופך אותו למושא תפילתם של המעמדות הנחותים (המעמדות ה"ארורים"). בתוארו זה עובדים אותו רבים מהעניים והדלים ביבשת, ולקליס, משנאלץ לקבל את האחריות על המסכנים הללו - גומל להם לפעמים בישועה.

סמלו של לקליס הוא העורב.

לושיה

אלת המזל והאהבה. לושיה היא החמקמקה והמסתורית מבין האלילים, אך האגדות מספרות על כוחה האדיר שכמעט שווה לזה של פאלה. מאמיניה של לושיה הם לרוב זוגות האוהבים הצעירים, להם היא מוכרת כמלכתה של אהבת אמת טהורה. גם בחתימת עסקאות נוהגים הבריות לברך את אלת האהבה, שכן היא משרה רוח של אמון הדדי בין הצדדים המתחייבים. ועם זאת, בהיקרא שמה, עשוי מבין עניין לנוע בסקרנות - שכן זוהי גם ה"ג'וקר" מבין מחמשת האלילים. בשולי החברה נוהגים נזירים מסתוריים, מפיצי סמי-קסם ומהמרים משופשפים - לעבוד דווקא את אלת האהבה והמזל. השמועות מספרות שלעתים, זוכים הם אף לטעום מכוחה האדיר.

סמלה של לושיה הוא התלתן המרובע.

ורמיליון

אל האש והמלחמה. זהו האליל הרשע מבין החמישה, הנוהג לקרוא תיגר על מלכותו של פאלה. ורמיליון מתגלם כמפלצת מטילת אימה: גופו דמוי אדם שרירי, ראשו ראש אריה שחור רעמה, ועיניו בוערות. פרוותו של ורמיליון אדומה כדם ובידיו אלה כבדה ואימתנית - הנשק החביב עליו.

ורמיליון מקדש את הכוח, האלימות והמלחמה. תורתו האפלה מודה שאין כל פסול בלשדוד אדם זקן מאוצרותיו, בתנאי שזה האחרון היה מספיק חלש כדי להרוויח את סבלו ביושר. משדחו רוב אומות העולם את דרכיו הרעות, אימץ ורמיליון לפני דורות רבים את ממלכת תיאטיס בדרום הרחוק, בה הכוח מקודש ומשמש כערך עליון. ממלכת נבלים זו מערערת כבר דורות רבים את שלומן של ארצות הדרום הרחוקות, ולא אחת נדרשות שאר האומות באזור להתאחד על מנת לעצור את לוחמיה הנחושים, העשויים ללא חת. בשנים האחרונות נהנית תיאטיס מעדנה מחודשת, כוחותיה מתפשטים ונושאים את דבר האש והמלחמה של ורמיליון פטרונם. כוחה עולה, בעוד שאימפריית הדרקון בצפון ממשיכה לדעוך, וכיום נכונים כבר רבים ביבשת להכיר בתואר המחודש - "אימפריית תיאטיס".

סמלו של ורמיליון הוא הלהבה.

הפילוסופים

בעולם בו יש אמונה אלילית חזקה, לצד מחלוקת וניגודים רבים בין האלילים, מצאו עצמם המאמינים בעמדה שמצריכה מהם ליישב את הניגודים בין האלילים כדי להימנע מאנרכיה. לצורך זה הוקם ממסד ה"פילוסופים", גוף המורכב מחכמים ומומחים בדת שמטרתו היא ליישב את הניגודים בין האלילים וליצור חוק קוהרנטי ומוסכם בין המאמינים באלילים השונים. פילוסופים שוכנים בערים הגדולות בכל רחבי היבשת, אך מושבם המרכזי הוא ב"הר הפילוסופים" שבמחוז הדעת בצפון אימפריית הדרקון. לפילוסופים אין צורך בסולם דרגות רשמי, וההתקדמות בתוך הממסד נעשית על סמך שם וההכרה בחוכמתו וידענותו של הפילוסוף.

בניגוד לתוקף הדתי החזק שמיוחס לפילוסופים, באופן מעשי לא מדובר בממסד בעל אופי דתי רגשני, אלא במוסד רציונלי, ציני ומדעי. יכולתם לשלב בין תורות האלילים השונים היא מעשה אומנות של ממש, הנעשית בכלים של הגיון בלבד. חשוב להבין שהפילוסופים מתקיימים לצד הממסדים הדתיים של שאר האלילים - ולא בהכרח מעליהם. לכן, יש שמתמרמרים ורואים בפילוסופים את אחד הממסדים הכי בלתי דתיים ביבשת, בעת שחלק מפשוטי העם מזהים בהם ריחוק ואף אטימות כלפי העוולות שהחוק ההגיוני והחכם שלהם יוצר.

סמל הפילוסופיה הוא המחומש.

הכתבה השנייה בסדרה על העולם סוקרת את האימפריה.

כתבות נוספות

פיד רסס הצטרף לרשימת הדיוור הפונדק בטוויטר הפונדק בפייסבוק

אירועים קרובים

אין אירועים

כניסה לאתר

הצטרף לצוות הפונדק

יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?

אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.