ראיון עם ערן מולוט, או בעצם מורגן לה-פיי

ראיון עם ערן מולוט, או בעצם מורגן לה-פיי

פורסם ב18 יוני 2014
נכתב על ידי האיש הזקן

מורגן לה פיי וויז ערן מולוטאם התחלתם לשחק בשנות התשעים במשחקי תפקידים, מבוכים ודרקונים או אפילו משחקי מחשב, סביר להניח שנתקלתם בערן מולוט, או ליתר דיוק במורגן לה-פיי, טור שאלות ותשובות במגזין וויז. ערן ומורגן עשו עוד דברים רבים, בין היתר השתתפו באתר שדים מתחת לכיור, המגזין המכשף האחרון ועוד.

לאחר שפרסמנו בחודש האחרון את החלק הראשון של ההיסטוריה של מבוכים ודרקונים, ולקראת היציאה לאור של מבוכים ודרקונים 5 חשבתי גם על ההיסטוריה הישראלית, ועל ערן מורגן. ולכן זו הזדמנות מצויינת לערוך ראיון, גם על העבר, וגם על משחקי תפקידים והפרוייקטים הנוכחיים של ערן. ראיון שהוא על הקהילה ועל ההתפתחות שלה לאורך השנים, שמעניין לא פחות מראיונות עם שחקני תפקידים שערכנו בעבר עם יוצרי חץ הזמן, וגם ראיון עם עומר גולן שכתב משחק תפקידים באנגלית.

שאלה: שלום ערן, לאחרונה אנשים רבים מנסים להבין כיצד היום מתחילים לשחק - אז נפתח בשאלה כיצד אתה התחלת לשחק מבוכים ודרקונים ומתי?

תשובה: זה קל - מתי שהוא בגיל 10 (1983, למי שמנסה לעשות חשבון) קניתי בסטימצקי את "המכשף מפסגת הר האש". לא ידעתי שזה ספר משחק, זה פשוט היה על מדף המד"ב ובתור בן 10 קניתי *כל* מה שיושב על מדף המד"ב בלי לחשוב פעמיים. אחרי ששיחקתי אותו מספר פעמים (שש מאות, שבע מאות, לא ספרתי) החלטתי שזה יהיה ממש מגניב לכתוב ספר כזה בעצמי, אבל אז התרחש הדיאלוג הבא בתוך הראש שלי:

ערן היצירתי: "יש לי מלא רעיונות! בוא נכתוב כזה ספר!"
ערן העצלן: "נראה לך? זה מלא עבודה. בוא נשחק את זה שוב, אני בטוח שיש עוד אוצר במבוך."
ערן היצירתי: "אם זה יהיה ספר שלנו - בטוח שיהיה עוד אוצר במבוך!"
ערן העצלן: "זה מלא עבודה לחשוב על הכל מראש. יודע מה - בוא נקרא לליאור ונמציא לו משחק כזה. אחר כך נרשום מה יצא."

וכך היה, הלכתי לליאור ברנע, חבר שלי שגר במורד הרחוב, הסברתי לו את הרעיון - ועשינו תורות. פעם אני אילתרתי לו הרפתקה ופעם הוא לי. אומנם, במסרות הספר, זה לא היה פתוח אלא "טוב, אתה יכול להלחם בתרנופלצת או לברוח בשביל, מה אתה בוחר?", אבל זה היה משחק תפקידים מאולתר ומגניב למדי.
כמה חודשים מאוחר יותר ליאור הגיע אלי הביתה עם הקופסה האדומה של מבוכים ודרקונים וכשפתחתי לו את הדלת היה לו מבט של התגלות אלוהים בעינים. "אתה לא הולך להאמין לי..." הוא אמר, והשאר - היסטוריה וגלגולי הצלה.

מגזין וויז משחקי תפקידים מחשב מורגן לה פיי

שאלה: רבים מכירים את הזהות האלטרנטיבית שאימצת לעצמך במגזינים ויז (וגם המכשף האחרון), מורגן לה-פיי, אתה יכול לספר עליה ומהיכן הגיעה ההשראה?

תשובה: השאלה לא ברורה לי. מורגן היא לא הזהות האלטרנטיבית שלי, אני די בטוח שאם היתה לי זהות אלטרנטיבית היא לא היתה מופיעה לי בבית פעם בכמה זמן עם מתנות לילדים ממישורים אחרים ומבלה חצי מהזמן בשופינג עם שירי. אבל הטעות מובנת לי, במשך שנים התמודדתי עם אנשים שהתעקשו שאני ממציא את הכל. אני זוכר שבכנס טמ"י אחד אמרתי ביקשתי ממישהו לאתר בשבילי את אבי סבג והוא היה בשוק מכך שאבי אמיתי ושלא המצאתי אותו.

מורגן נכנסה לחיי באמצע 1992, כשהייתי נער תמים בן 19. עורכת וויז דאז ביקשה ממני לכתוב מדור של שאלות ותשובות על משחקי תפקידים שיהיה המקביל של ד"ר וויז בתחום משחקי המחשב. היה לה את הרעיון המבריק של לעשות את זה בצורת דיאלוג עם איזו דמות סמכותית שכל שחקן תפקידים מכיר. היא הציעה את רייסטלין, אני הצעתי את בילבו. בכל מקרה מעט מאוחר יותר ישבתי במסעדה (נדמה לי שנאפיס) עם אותו ליאור ברנע מלמעלה ותהיתי בקול רם איך לענות על המכתבים עם שאלות הקוראים שהעורכת העבירה לי, וכששאלתי אותו איך אני אמור לענות על שאלה כמו "איזה צבע יש ללחש ברק" הסתובבה מישהי מהשולחן ליד ואמרה לי שזה ירוק. זו היתה מורגן, ומאז העניינים לא השתפרו. היא, אגב, גנבה את המלחיה מהשולחן עוד באותו מפגש ראשון - סימן מבשר רעות לבאות.

שאלה: מה שלושת הדברים הכי מוצלחים של מורגן?

תשובה: שמע, עם כל השטויות שעשינו עם מורגן ממש קשה לבחור. אני חושב שאחד מהם זה אנחנו, החברים, עם השטויות של כל אחד מאיתנו. אבי עם כל כלי הנשק המטורפים שלו (כולל סוזי, אקדחית תבונית עם 37 קנים שמתגוררת לו בתוך האף), זיו קיטרו שהיה הפונקציה הקיומית ומידי פעם גם כריזמוס הסופר גיבור שדיבר עם הדהוד, אמיר איתן שהיה בעצם התגשמות פיזית של עצבים טהורים והשטויות שלי בתור יצור שתמיד רעב וחי בסמביוזה עם חית שחור בראשיתית.

מעבר לכך היו לנו את הטיולים המטורפים לכל מיני מקומות בעולם - עולמות של סופרים ידועים כמו עולמות מטופשים שאנחנו המצאנו רק כדי לגלות שמורגן יכולה לקחת אותנו אפילו לשם. אבל כמובן שהדבר הכי מוצלח זו מורגן עצמה. אני חושב שלאנשים יש בראש איזה מושג לאיך קוסם רב עוצמה או, במקרה שלה, מכשפה מרושעת אל-מותית צריכים לחיות - בטירה אפלה עם מזימות אפלות וכל זה. אבל לא, אחרי שאתה מתרגל אליה אתה מבין שבגלל כל הכוח שלה מורגן פשוט לעולם לא התבגרה ממש ומעולם לא הגיעה למקום בו היא היתה צריכה לקבל אחריות על ההשלכות של מה שהיא עושה - אז היא פשוט עושה מה שבא לה ואיך שבא לה. אבל זה לא אומר טירות אפלות וכו', כמו שהיא אמרה פעם "אין אויר טוב בטירה, וזה סיוט להתקין מזגן כשיש קירות אבן" - מורגן מאד אוהבת את החיים המודרניים ופשוט מעבירה אותם כמו שכל אחד מאיתנו היה מעביר אותם אם היה לו כוח אבסולוטי ותוחלת חיים של פלנטה, בבטלה ושעשועים.

אני אנסה בכל אופן לתת לך שלושה דברים במקום לקשקש בשכל:
1. מלחיות. מורגן הסבירה לי פעם בסוד שהיא לא אוהבת להפוך אנשים לקרפדות (או לכל יצור חי) כי לדעתה זה לא הוגן כלפי הקרפדות. במקום זאת היא הולכת על עצמים דוממים. מתי שהוא באמצע המאה ה-19 היא גילתה את המלחיות ופתאום היא ידעה שזה העונש ההולם ביותר לכל מי שמעצבן אותה. אבי יודע על זה יותר, הוא בילה יותר זמן ממני בתור מלחיה.
2. השדים מתחת לכיור של מורגן. שמע, זה היה שוק לפגוש אותם. שנים לא ידעתי למה הם מנסים ללמוד תכנות, עד שגילתי שהם מכרו את הוויז הזה שלהם לגוגל.
3. זיו קיטרו. אני לא חושב שצריך להוסיף מילים. הייתי מוסיף תמונות, אבל הוא נשוי באושר היום ויש לו מספיק מועדוני מעריצות גם ככה.

שאלה: וויז והמכשף האחרון היו שייכים לתקופה אחרת - בה האינטרנט כמעט לא היה קיים, ואנשים נהגו לקרוא מגזינים על מבוכים ודרקונים... ספר לנו עליהם יותר, וכיצד הם היו מעורבים בשוק משחקי התפקידים הישראלי.

תשובה: מה יש לספר? זו היתה עדיין תקופה בה להיות גיק היה להיות שונה, לפני שתרבות הגיקים כבשה את המיינסטרים וגרמה לכל העולם לראות את שיר של אש וקרח ולהרגיש שהם גילו מאיפה זורחת השמש (רמז: לא מהראש של נד סטארק). תוסיף לזה את הבידוד שילדי הפייסבוק של היום פשוט לא מבינים, וטוב שכך, וקיבלת מצב שבו לגיקים צעירים היו כמה חברים שהם היו משחקים איתם והחברים האלו היו כל עולמם. המגזינים של משחקי התפקידים היו הקשר היחיד שלהם לעולם הגדול, הדרך היחידה שלהם להרגיש ממש שלא רק הם מתווכחים על האם לשחק עם החוק האופציונלי של "נשק מול שריון" במהדורה השניה ושיש עוד יצורים נשגבים כמוהם ברחבי הארץ, וכנראה בכל העולם, שאוהבים קוביות ומלחיות. אותו כנ"ל, אגב, גם לפריקים וגיקים של משחקי מחשב או קונסולה, אבל בתקופה של וויז אלו כבר היו פחות "דברים לחננות" וכבר התחילו להיות מיינסטרים עוד אז. מכאן הפופולאריות של מדור משחקי התפקידים של וויז - פעם בחודש קראת אותו, ובין אם השתמשת במה שקשקשנו שם או לא, ידעת שיש מי שחושב עליך ועל התחביב שלך ופונה אליך אישית.

עד כמה המגזינים היו מעורבים בשוק משחקי התפקידים? יותר בעקיפין מאשר ישירות. נכנסתי לווז עם מאמר ראשון על משחק התפקידים Middle Earth RPG ואם אג'נדת אנטי D&D מובהקת, בעיקר משום שידעתי שיש חברה כמוני שמתחרפנים מחוסר ההגיון ב-D&D אבל שלא כמוני לא היו מקושרים מספיק כדי לגלות שיש אלטרנטיבות טובות יותר. מכאן לשם בבאג הבינו שיש קהל שקורא את מה שאני כותב על כל מיני משחקים מוזרים מחו"ל והחליטו להניח אותם על המדפים שלהם (שימשתי להם כיועץ - שכרי היה עותק אחד מכל ספר שהם מביאים. אפילו בגיל 20 ידעתי שזה דיל מצויין!). ככה זרמו לארץ לראשונה משחקים כמו Shadowrun, Rolemaster, TORG, Hero ואחרים.

מאוחר יותר, לא הרבה אחרי שעזבתי את וויז, דרור זייתוני מאוליב יצר איתי קשר וסיפר לי שהוא עכשיו היבואן (והמתרגם!) של כל המשחקים האלו ושהוא רוצה נורא לארגן כנסים. ככה, פחות או יותר, נולדו כנסי טמ"י. אז כן, היתה השפעה על השוק, אבל בעקיפין. אם באג לא היו רוצים לבחון את האפשרות להרוויח ממשחקי תפקידים בלי לעבור דרך מיצוב (המתרגמים והמפיצים של AD&D ו-D&D בזמנו) אז לא משנה כמה הייתי מקשקש, זה לא היה קורא. אם חברת אוליב לא היתה קמה ומליטה לייבא ולתרגם את מרוצללים - כנסי טמ"י לא היו מתקיימים.

שאלה: מה הדבר שאתה הכי מתגעגע אליו בשוק המשחקים של שנות התשעים, והדבר הכי טוב לדעתך בשוק המשחקים של ימינו אנו?

תשובה: זה קל. אני מתגעגע למגוון המודפס. היום יש, ללא ספק, הרבה יותר משחקי תפקידים מפעם - אבל הרוב ב-PDF. אני חובב גדול של PDFים וחושב שקל יותר לשחק עם לאפטופ שיש בו PDFים פתוחים מאשר עם ספרים שתופסים מקום על השולחן (והכסא, והשידה ליד, והשחקן שמחזיק לך אחד על הברכיים) - אבל אני מתגעגע לתחושה של להכנס לחדר החנות של כנס טמ"י ולראות מאות ספרים מודפסים על השולחנות.
מה הדבר הכי טוב בימנו אנו? ה-OGL שוויזארד ייסדו עם המהדורה השלישית ואת האימפקט האדיר של הקונספט הזה שאפשר לראות בשנים האחרונות, יותר מעשור אחרי. וויזרדס יכולים להרוס את D&D אפילו עוד יותר מבהדורה 5 (אם כי זה לא נראה כך) ועדיין זה לא יעזור להם, D&D שייך היום לכל שחקני התפקידים והחוקים של מהדורה 3.5 יהיו לנצח חוקי הבסיס האלמותיים של המשחק. לראיה - Pathfinder שלוקח את המשחק לקצה אחד וחרבות וכשפים שלוקחים אותו לקצה אחר לחלוטין. כל אחד, פשוט כל אחד, יכול לייצר משחקי תפקידים משלו על בסיס חוקי ליבה שכל שחקן תפקידים מכיר ומבין ולהתגבר מיידית על המכשול העיקרי ביותר שהיה פעם למשחקי תפקידים שאינם D&D - לגרום לאנשים ללמוד בסיס חוקים חדש לגמרי.

שאלה: ונעבור לשדים מתחת לכיור. אני זוכר את תחילת הדרך של הפונדק, כשהיו אתרים רבים יחסית בארץ שעסקו בתחום משחקי התפקידים וששדים מתחת לכיור היה אחד מהם (ואפילו יש לו קלף מנצ'קין). אז, מה היה מיוחד בשדים מתחת לכיור ולמה פתחתם את האתר?

תשובה: נתחיל בלמה פתחנו אותו. כי רצינו במה. פשוט ככה, הימים היו ימי טרם הפייסבוק אבל האינטרנט כבר היה כאן ואיתו כל מיני עיתוני און ליין בכל מיני תחומים. אחרי שראיתי עיתון און ליין על משחקי תפקידים באנגלית תפסתי את אבי, זיו וטל גוטמן ובכפר יונה ייסדנו את אתר השדים. פשוט רצינו לכתוב על משחקי תפקידים, לא היה שום עיתון מודפס שעניין אותנו (בטח לא לחזור לשני עמודים וצנזור צבאי בוויז) - אז אינטרנט. זה נתן לנו מקום לכתוב על משחקי תפקידים בסגנון שנראה לנו ועל מה שנראה לנו - מה שאמר המון מידע, המון הומור והתעסקות בחומרים שהיו בודאי פחות מעניינים את הקהל הרחב ולכן אולי לא מודפסים בוויז. אני לא מדבר רק על "משחקים בחצר האחורית" של זיו, אפילו סדרת המאמרים שלי על מסע בזמן נכתבה פשוט כי מה שמעניין אותי זה מסע בזמן - ולא היה לי איפה לכתוב את זה מלבד באתר שהוא שלנו ושאנחנו קובעים מה מופיע בו ומה לא.

מה היה מיוחד בשדים? כמה דברים:
קודם כל מלכתכילה לקחנו החלטה על איכות גבוהה בכל שלב של הפרוייקט. החלטנו על בין 10 ל-14 מאמרים כל חודש, לא משנה כמה קשה החודש - ועשינו את זה. היו חודשים קשים שגירדנו לזיו רעיונות מהתחתית של המוח שלו, אבל עשינו את זה. החלטנו שהעיתון מעלה גליונות שלמים ולא מאמרים בודדים, ושכל גליון עולה בול בראשון לחודש בחצות הלילה - ועשינו את זה (מלבד פעמיים - פעם אחת בשל תקלה טכנית שיצרה עיכוב של כמה שעות, ופעם אחת בשל התמוטטות העורך לאחר כנס טמ"י שהיה בדיוק בסוף החודש). החלטנו שלא מחרטטים מאמרים של 200 מילה רק כדי לסגור פינה - ועשינו את זה. היינו, לדעתי, התוכן האיכותי ביותר בתחום משחקי התפקידים באותו הזמן. אני זוכר אפילו את הגליונות המיוחדים שעשינו באמצע החודש, כמו גליון רומא, שבו לקחנו נושא ופשוט תפרנו סביבו מיני גיליון שלם שמהווה ערך נוסף מצויין למי שהנושא הזה הוא חלק מהמשחק שלו.

דבר שני, לא פחות חשוב, ההומור. אהבנו לכתוב, ואהבנו לכתוב מצחיק. זה השתלב לנו יחד, למה בלשון עבר, זה עדיין משתלב לי ביחד. משחקי תפקידים הם תחום הדמיון, והדמיון שלי מצחיק אותי. הואשמנו בעבר שהסגנון שלנו מעודד פולחן אישיות, ואני הסכמתי שזה אכן כך - אבל לא כי אנחנו מעוניינים בפולחן אישיות (מלבד מורגן. וזיו. וקצת שירי) אלא כי פשוט זה סגנון הכתיבה שלנו, אבי תמיד אמר שהוא כותב את מה שמצחיק אותו - ואם זה מצחיק אחרים, מעולה.

בשורה התחתונה היינו אתר שלם על משחקי תפקידים - עיתון, ארכיון, פורומים ואפילו סוג של גילדה, וכל זה תובל בהומור ובאווירה כלילית של כיף. משחקי תפקידים הם כיף, זה משהו שכיף להתעסק איתו, כיף לשחק אותו וכיף להיות בחברותא של שחקנים אחרים. אתרים מסביבנו באותה תקופה היו רציניים מאד, והעמותה היתה עדיין בשלב של "משחקי תפקידים זה אומנות, אומנות זה סבל, יגון פנימי קודר, הו! הו!!!" - שזה סבבה למי שרוצה את זה, אבל הרבה אנשים שיחקו בשביל הכיף ולא בשביל היגון (מלבד של השה"ם) - ודימונז היה הבית שלהם.

שאלה: שדים מתחת לכיור היה פעיל כארבע שנים, מדוע הוא נסגר בסוף, והאם יש אור בקצה המנהרה שהתוכן שלו יעלה שוב לאוויר?

תשובה: קודם כל חלק מהתוכן באוויר. גליונות 1 עד 6 נמצאים כאן. הם שם כבר כמה שנים, ואני באמת חייב למצוא את הזמן (או את האיש שאני סומך עליו) שיעלה את כל שאר שלושים הגליונות.

למה סגרנו? כי השלב ההוא בחיים שלנו נגמר. אבי הלך ללמוד רפואה, כנראה כדי להבין טוב יותר איפה כדאי לירות, זיו פתח חנות ועבר להתעסק עם תכנים ויוזמות אחרות, אני השתלבתי יותר ויותר בהיי טק מה שהשאיר לי פחות ופחות מקום לדימונז (שהיה, תמיד, במקום שני אחרי המשפחה המתרחבת ללא הרף שלי) ואמיר שקע יותר ויותר בעיניינים מסווגים שקשורים, לדעתי, ללייזרים ואנטי חומר. אולי לא, אני לא בטוח. שקלנו כמה רגעים לחפש מי שיקח את האתר לידיים שלו, אבל זה הרגיש לנו לא נכון. כל דבר צריך להסתיים מתי שהוא, לא רק המשכים גרועים של המטריקס, וגם לדימונז היה סוף.

שאלה: במבט מעבר על תוכן שאני כתבתי לפני עשור או יותר, אני לעתים קרובות מוצא שהוא מיושן וכבר לא רלוונטי - בין אם מדובר בתוכן לשיטות שפסו מהעולם (Rolemaster או שחר האדמה) או פשוט כי עולם המשחקים התקדם. מה כן לדעתך אפשר ללמוד מהעבר הרחוק?

תשובה: את הדברים החשובים. שיטות באו והלכו, אסכולות חשיבה צצו ונעלמו, שחקני תפקידים התחלפו להם ורק שני דברים נשארים איתנו לנצח - אחד מהם זה המהות של משחק תפקידים טוב ומהנה. זה לא משתנה, ולכן כל הטקסטים שנכתבו לפני עשור על משחק מהנה יותר, על מציאת רעיונות, על ז'אנרים מגניבים - על המטא של המשחק, אם תרצה, זה עוד נכון ורלוונטי כבר היום. אתה ואני כבר קראנו יותר מדי מאמרי "טיפים למנחה" מכדי שהם יחדשו לנו, אבל תן לי מאמר ג'נרי כזה (כלומר, לא מאמר עם טיפים לשיטה כזו או אחרת) מלפני עשור ותראה הוא עדיין רלוונטי למנחה בן 12 שמריץ רק חצי שנה ורעב לעוד. הדבר השני הוא שמעון פרס, אני לא בטוח אם זה רלוונטי, אבל נשבע לך שמורגן מתחרטת לאללה על שהיא זימנה אותו בזמנו.

שאלה: ואם נדבר על נוסטלגיה, אי אפשר שלא להזכיר את הפרוייקט של Sword and Sorcery שאתה חבר בצוות שמתרגם אותו לעברית, ספר לנו מעט יותר עליו.

תשובה: לפני שנתיים ומשהו התארגנו ותהחלנו לתרגם את S&W לעברית. זהו משחק תפקידים שנכתב בהתבסס על ה-OGL וה-SRD של מהדורה 3.5 במטרה לשחזר את המשחק ותחושת המשחק של ימי הראשית של מבוכים ודרקונים - מה שמכונה "הקופסא הלבנה" שהקדימה את הערכות הצבעוניות שהזקנים בינינו מכירים מהילדות. זה משחק עם חוקים פשוטים יותר, הרבה-הרבה יותר ממהדורה 3, שדוגל באימרה "פסיקות ולא חוקים" (באנגלית - "Rulings not Rules"). פרוש הדבר הוא שהחוקים כוללים בניית דמויות, קרב, קסם ועוד כמה עניינים מסביב - אבל בהרבה מקומות משאירים את ההחלטות לסיטואציות מורכבות לידי המנחה. אין במשחק חוק שמטפל במה לעשות כשהלוחם מחליט לקפוץ מראש החומה עם חרב מופנית מטה ישר על ראש המינוטאור, אבל יש הנחיה מפורשת אל המנחה - בצע החלטה איך זה משפיע וזרום איתה. אל תכתוב חוק חדש, אל תמציא מערכות החלטה אקראיות נוספות, שפוט על מקרה על בסיס ההגיון שלך ועל בסיס הסיטואציה וקבל החלטה אם לתת לו 2+ או להודיע לו שהקרן של המינוטאור נתקעת לו ב... טוב, שם.

סיימנו כבר לתרגם את הספר ויש גרסאת אלפא זמינה באתר שלנו וקבוצת הפייסבוק שלנו. זו גרסה הכוללת תרגום של החוקים, לאחר עריכה לשונית בסיסית. בהמשך תצא גרסת בטא מעוצבת ומעומדת עם איורים וכו' - ולאחר מכן ה-PDF הסופי שיהיה, כמובן, חינמי לכל דורש.

כמו כן ניתן למצוא באתר את ה-SRD המתורגם של השיטה שבו מופיעים כל החוקים למי שמעוניין בניווט קל או למי שרוצה SRD מבוסס D20 לכתוב על בסיסו משחק משלו.

מעבר לכך אני אוסיף רק דבר אחד - תרגמנו את חרבות וכשפים כאמצעי ולא מטרה. זה פרוייקט חשוב, מדהים ומהפכני - יש היום שיטת מבוכים ודרקונים מלאה בעברית שיש לה SRD עברי תואם. אבל זה לא היעד שלנו. חכו לחדשות, יקח זמן, אבל בסוף תדעו לאן אנחנו הולכים.

שאלה: למרות שאני זוכר בחיבה את ימי המו"ד קופסאות שלי, אני אישית לא ארצה לחזור אחורה לחוקים המסורבלים של פעם - שכנע אותי, וגם שחקן שלא מכיר כלל את מבוכים ודרקונים של פעם, למה לנו בכלל לנסות שיטה בת שלושים שנה, ולא לשחק במקבילה המודרנית שלה שמשלבת לקחים וחידושים בתחום?

תשובה: ראשית כשאתה חושב על החוקים המסורבלים של פעם אתה בעיקר חושב על AD&D או על הערכות הצבעוניות של מבוכים ודרקונים. חרבות וכשפים דווקא כוללת את השיפורים הטובים של D20, כגון הפשטת נושא גלגולי ההצלה ודרג"ש שעולה ולא יורד. מעבר לכך, מה שיש היום בעברית לשחקנים צעירים זה מהדורה 4. אתה באמת רוצה לדבר על שיטות מסורבלות כשהתוכן העברי העיקרי הוא מהדורה 4? אז כן, יש את ואנר, אני חושב שזה פרוייקט מצויין ומדהים. אבל אני מאמין שכמו שאני מרגיש שואנור היא לא כוס התה שלי, יש אחרים שרוצים משחק פנטזיה בסגנון מבוכים ודרקונים שאינו הולך לכיוון של מהדורה 4 ושאינו כבד כמו Pathfinder או 3.5. חרבות וכשפים נותנת לך את זה, אתה יכול לקחת אותה ותוך דקות לשחק משחק מבוכים ודרקונים - לטוב ולרע, בסגנון של פעם. לא סתם כל התנועה שחרבות וכשפים שייכת לה נקראת Old School Renaissance, היא פונה למי שרוצה משחק בסגנון של פעם - עם פחות חוקים ויותר חופש החלטה ודמיון למנחה ולקבוצה.

שאלה: ולקראת סיום, כאבא לשלושה ילדים, האם גם הם משחקים, וכיצד אתה מכיר להם את עולם הדמיון המופלא של משחקי תפקידים?

תשובה: אני אבא לשלושה ילדים, ויש מצב שעד שתפרסם את זה המספר יהיה כבר ארבעה. לפני שנתיים, כשהוא היה בכיתה ג', לקחתי את בכורי ואת החברים שלו ועשיתי להם "חוג מבוכים ודרקונים" בעצמי (ההורים האחרים מאד שמחו לשלוח את הילדים שלהם לחוג בחינם...). החומר שהיה לי בעברית היה מהדורה 4 ואיתה זרמתי, היום אני מצטער שלא שלפתי את AD&D או הקופסאות של D&D מהמדף, אבל מצד שני אלמלא נחשפתי למהדורה 4 לא הייתי שקוע היום בחרבות וכשפים אז לך תדע. בכל מקרה אחרי שנה נתתי להם את המושכות והם משחקים עצמאית מאז. הבת השניה שלי עולה לכיתה ג' בשנה הבאה וכבר התחלנו לדבר על קבוצה בשבילה, אז אני מניח שבקרוב היא תצטרף לחגיגה. לקטנה זה עוד מוקדם, היא רק בת שנתיים, אבל אני מבטיח לעדכן עוד כמה שנים.

מה שחשוב להבין הוא שאני לא דחפתי להם את זה לגרון. שניהם, גנטית אני מניח, אוהבים את מה שאני ושירי אוהבים - ספרי פנטזיה והרפתקות, קומיקסים, סרטים וסדרות מהז'אנר (הם חולי אווטאר והאגדה של קורה, למשל). הם אפילו פריקים של ד"ר הו. הזרימה למשחקי תפקידים באה להם טבעית מהאופי שלהם ומלראות את האבא שלהם מתעסק בתחביב הזה. אם הם לא יהפכו לשחקני מ"ת כמוני זה ממש לא יפריע לי. הם לא יקבלו שקל בצוואה, אבל חוץ מזה אני אצליח להתמודד.

כתבות נוספות

פיד רסס הצטרף לרשימת הדיוור הפונדק בגוגל+ הפונדק בטוויטר הפונדק בפייסבוק

אירועים קרובים

דרקוניקון 2018
ה אוג 23, 2018
פסטיבל אייקון 2018
ג ספט 25, 2018

כניסה לאתר

הצטרף לצוות הפונדק

יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?

אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.