במבט ראשון, אפשר לחשוב שמשחק הלוח הקומפקטי Welcome to the Dungeon מזכיר את מנצ'קין, משחק הקלפים הנודע (לשמצה?): בשני המשחקים יש הרפתקנים אמיצים שצריכים להלחם במפלצות אכזריות ולשרוד. אך בעוד מנצ'קין הוא בעיקר משחק קומי, ב-Welcome to the Dungeon כל השחקנים שולטים באותו הרפתקן ומנסים להביס איש את רעהו בקרב מוחות.

המשחק משלב בין המכאניקות של הטעייה ו-Push your Luck, כאשר בכל סבב יש הרפתקן אחד שנשלט למעשה על-ידי כל השחקנים, אך בסופו של דבר רק שחקן אחד שולט בו – אם ההרפתקן מנצח את המפלצות במבוך, השחקן מקבל פרס. לעומת זאת, אם ההרפתקן מובס, אז השחקן "נפצע".

מדובר במשחק פילר, שיכול לקחת בין 10 ל-30 דקות, הוא דורש יותר מחשבה ממלך טוקיו למשל, אך יותר קליל ממשחק הקלפים הפיכה (Coup).

בתוך המיני-קופסה

למרות שהקופסה קומפקטית להפליא, מדובר בסדרה חדשה של משחקים קומפקטיים מבית Iello, הרכיבים צבעוניים ובאיכות גבוהה. יש לנו ארבעה הרפתקנים, כל אחד מגיע עם סט ציוד ייחודי לו.

הרכיב הנוסף, והיחיד ב Welcome to the Dungeon, הוא חבילת קלפים, שמונה כעשרים קלפים, והם למעשה קלפי המפלצות, ועוד קלפי עזר לכל שחקן שגם מהווים את ה"חיים" של כל שחקן.

חוקי המשחק - איך לנצח במבוך

להרוג מפלצות! לבזוז ת'אוצר! לראות את החבר שלך נשרף על-ידי הדרקון!

טוב, לא בדיוק. אז כמו שכתבתי בהקדמה, המשחק מחולק לסבבים. בכל סבב בוחרים את ההרפתקן שהפעם נכנס למבוך ואז בתורו כל שחקן יכול לעשות אחת משתי פעולות, או להחליט לפרוש מהסבב:

- לשלוף קלף מערמת המפלצות, ולשים אותו עם הפנים כלפי מטה במבוך. בסוף הסבב ההרפתקן צריך להביס את כל המפלצות.

- לשלוף קלף מערמת המפלצות, ולשים אותו לידך, כשעליו יש פריט ציוד אחד של ההרפתקן. בעצם מצד אחד אתה מסיר מפלצת אחת מהמבוך (חלשה או חזקה, רק אתה יודע) אבל גם פריט ציוד אחד של ההרפתקן.

אחרי שכל השחקנים, למעט אחד, פרשו מהמשחק, מתחיל הקרב במבוך.

לכל מפלצת במבוך יש ערך כוח, ומהמפלצות החלשות יש שני עותקים במשחק. קלף העזר מציג את כל המפלצות.

לכל הרפתקן יש ציוד. חלק מהציוד פשוט מוסיף נקודות פגיעה להרפתקן, וחלק מהציוד מאפשר להביס אוטומטית מפלצות מסוימות – למשל הלפיד מביס את כל המפלצות עם כוח שווה או נמוך מ-3.

הנוכלת

כל מפלצת שלא הובסה, מפחיתה להרפתקן נקודות פגיעה בסכום שווה לערך הכוח שלה. אם ההרפתקן שרד את כל המפלצות, השחקן מקבל קלף נצחון. אם ההרפתקן נהרג, אז השחקן מקבל פצע. שחקן שצבר שני קלפי נצחון, מנצח אוטומטית. שחקן שצבר שני פצעים, יוצא מהמשחק. אם נותר רק שחקן אחד, הוא המנצח.

זה כל המשחק, פשוט ולעניין.

זה כיף להרוג מפלצות, אבל הראש כואב לפעמים...

Welcome to the Dungeon הוא משחק פילר שבהחלט עונה להגדרה – ולכאורה הוא משחק מושלם:

זמן המשחק הוא קצר. ב-2 שחקנים, אפשר לסיים משחק תוך 10-20 דקות. מצד שני, ככל שיש יותר שחקנים, משך המשחק מתארך, וגם נכנס האלמנט של Player Elimination (כלומר: שחקנים יוצאים מהמשחק וצופים מהצד בזמן שהמשחק ממשיך), שזה משהו שלא כולם אוהבים.

ההחלטות שאתה מקבל הן פשוטות – לשים מפלצת במבוך, אצלך או לפרוש. אי אפשר להתבלבל יותר מדי. אבל מצד שני, בהחלט יש להן משמעות. אחד מהדברים החשוב זה לשנן איזה מפלצות שמת במבוך ויש אצלך ביד, ולנסות לנחש מה המפלצות האחרות שיש במבוך ומה נותר. כמובן שזה יותר משמעותי ב-2 שחקנים, שם 50% מהמידע נמצא אצלך, וכמעט לא רלוונטי ב-4 שחקנים, שם יש לך רק 25% מהמידע.

המשחק מאוד נייד, וקל ללמד את החוקים. אני מאוד אוהב את מלך טוקיו, אבל הקופסה שלו גדולה יחסית. את Welcome to the Dungeon אפשר להכניס לכל תא קטן בתיק גב ולקחת אותו עמך לכל מקום. הוא גם לא דורש הרבה מקום על השולחן.
גם את החוקים אפשר ללמד בחמש דקות, ולמעשה אין כמעט יתרון לשחקן מנוסה מול שחקן מתחיל, לפחות מבחינת הכרות החוקים.

הת'מה היא נחמדה, אבל חסר גיוון. זה בהחלט מרגיש כמו משחק פנטזיה, האומנות היא אחלה, והורגים מפלצות. אז הת'מה עובדת, אבל אחרי כמה משחקים, מרגיש צורך בעוד כמה הרפתקנים, או אולי לגוון בסוגי המבוכים. לא לכל אחד זה יפריע, אבל אין יותר מדי גיוון במשחק.

סיכום – משחק טוב, אבל לא בשבילי

מרבית המשחקים שלי מיועדים לשלושה אנשים או יותר, ולדעתי המשחק עובד הכי טוב עם שני שחקנים. בארבע שחקנים הוא גם ארוך יותר וגם יותר אקראי. בנוסף, אני לא מתחבר יותר מדי למכאניקה של Bluffing – אני אוהב לדעת מה קורה במשחק, ואני לא נהנה מלחשב הסתברויות או לנחש מה היריב שלי בחר.

לכן, Welcome to the Dungeon לא נשאר על המדף שלי, אבל למרות זאת, אם אתם מחפשים משחק טקטי עם אלמנט של bluffing שעובד מצוין בשני שחקנים, הוא בהחלט מומלץ (ומחירו שווה לכל נפש).