לכל שחקן יש דמות

פורסם ב09 ספטמבר 2016
נכתב על ידי האיש הזקן

character creationיצירת דמות למשחק תפקידים זו חוויה מופלאה – התרגשות של משהו חדש ביחד עם חדוות היצירה. יצירת דמות ממשיכה להיות אחד הדברים היותר מעניינים וחשובים שאנו עושים בכל משחק חדש, בין אם זה צייד ערפדים, טייס חלל או מכשף עוצמתי.

לאחר דיון בפורום על כיצד יוצרים דמויות, התחלתי לחשוב יותר על מה שמניע אותנו בעת יצירת דמות חדשה: אמנם כל דמות שאנו משחקים נמצאת בעולם שונה, מבוססת על שיטה אחרת ליצירתה והמנעד של הכוחות שעומדים לרשותה יכול להשתנות קיצונית, אך האם באמת הדמות החדשה שונה לחלוטין מהדמויות הקודמות שיצרנו?

מניסיוני נתקלתי לא פעם בכך שכאשר התחלתי משחק עם שחקנים שאני מכיר היטב, הדמות החדשה שלהם (או שלי) הייתה בעלת מאפיינים שדומים למאפיינים של דמויות קודמות – ולמעשה לאחר זמן מה כל שחקן מפתח "דמות אופיינית".

דמויות אופייניות, ושחקנים אופייניים

אם פתחתם לאחרונה מדריך לשליט המבוך (של מבוכים ודרקונים 4, של מהדורה 5 או אחרים) נתקלתם בוודאי בקטע שבו המדריך מתאר למנחה סוגי שחקנים שונים: השחקן שאוהב חקירה, השחקן שאוהב להסתער על האויב, השחקן שנהנה מהסיפור וכך הלאה. המדריך עוזר למנחה לזהות אותם וגם ממליץ על דרכים להתאים את ההרפתקה לשחקנים שמשתתפים בה.

אז יש לנו שחקנים שאפשר לחלק לסוגים, האם ניתן לבצע את אותו התרגיל גם לסוגי הדמויות שהם משחקים? ומה עושים עם המידע הזה?

חלוקת דמויות לסוגים

אני חושב שאין עוררין על כך שמרבית השיטות מסווגת את הדמויות לסוגים שונים, בעיקר בשיטות שמבוססות על מקצועות, אך גם בשיטות ללא מקצועות. דוגמא מובהקת לכך היא מבוכים ודרקונים 4, שחילקה את המקצועות לארבעה תפקידים בדומה למשחקי מחשב. אך חלוקה זו הייתה מאז ומעולם, כשזה התחיל בלוחם, גנב וקוסם (שהתפצל לאחר מכן לאשף וכוהן). למעשה אלו המקצועות שקיימים במשחק התפקידים של Dragon Age, ועוד.

אך לשלושת אבי-הטיפוס הללו חסר עוד אחד, והוא ה Face, הדיפלומט, שתפקידו בולט במיוחד במשחק מרוצללים, אך קיים גם בשיטות רבות אחרות. נכון שבין שיטה לשיטה השמות של התפקידים משתנים, אך אפשר באופן גס לקבוע שכמעט בכל שיטה נמצא לוחם, נוכל (או האקר, מתנקש וכך הלאה), קוסם (או כוהן, חוקר העל-טבעי, פסיון) ולבסוף דיפלומט.

classes dnd

כאן המקום לשאול את עצמכם, האם אתם בונים דמויות שלרוב משתייכות לאחד מאבי הטיפוס הללו? האם החברים שלכם למשחק עושים זאת?

מניסיוני, לא בהכרח. למשל, אני אישית לא משחק לוחם כמעט לעולם וכך גם איני משחק קוסם – אני כן משחק דמויות של נוכל או דיפלומט, וגם קוסם-לייט. למרות שהחלוקה הזאת קיימת, היא כנראה גסה מדי. מה שחוזר על עצמו, זה המאפיינים של הדמויות: אוהב לדבר, חוקר כל דבר, פאראנואיד, תמיד גבוה ותמיד לבוש בהידור וכך הלאה.

האם זה מפריע למשחק ומה מנחה יכול לעשות עם זה?

אוקיי, אז אם לשחקנים יש מספר מאפיינים שחוזרים על עצמם בין דמות אחת לאחרת, איך זה משפיע על מנחה המשחק ויותר חשוב מכך האם זה טוב למשחק?

במשחק ביתי שנמשך לאורך שנים, לשחק דמויות שאחת מזכירה את האחרת, יכול להיות מפתה. זה כמו בגד אהוב או תמיד לשחק עם מיפלים בצבע אדום. אבל במשחק שמבוסס על דמיון ועל לשחק דמות, זה גם אומר שהשחקן לא מאתגר את עצמו, ויכול לגרום גם לזהות מוגברת יתר על המידה בין השחקן לבין הדמות.

הפרדת שחקן-דמות היא חשובה וקריטית לכל משחק תפקידים: אחרת הוא לא מתקיים. אם אני אשחק את דניאל בהרפתקה של פנטזיה, זה לא באמת משחק תפקידים. לכן, עצם כך שהדמות שונה מאופי השחקן והעובדה שגם זה לא תמיד נוח, גורם לשני אפקטים חיוביים:

-        מחזק את הפרדת השחקן-דמות, מכיוון שבכל פעם אנו משחקים דמות אחרת עם הבדלים מהותיים שלא חוזרת על עצמה.

-        גורם לנו לחשוב יותר על המשחק ולפעול בדרכים בלתי צפויות. אם אנחנו משחקים דמות דומה, אנחנו גם נפעל בדרך דומה. אם הדמות שלנו למשל בעלת אובססיה להפיל את שלטון המלך מלכיאור, אזי היא תיקח סיכונים ותפעל בדרכים מגוונות.

לכן זה לא רק משהו שמשפיע על השחקן, אלא אם יש לנו חבורה ותיקה, שכל השחקנים כבר התקבעו על תבנית של דמות שהם מכירים ורגילים אליה, זה גם הופך את המשחק שלנו לפחות יצירתי. כמנחה, זה משהו שכדאי לפעול לגביו.
אני אסייג ואומר, שאין כזה דבר משחק גרוע. יש חבורות שנוח להן לשחק בצורה הזו, וזה לא דבר רע. אבל לטעמי זה בהחלט מגביר את ההנאה אם הדמויות מגוונת.

אז מה המנחה יכול לעשות במצב הזה?

-        לבחור עולם מערכה שהוא מספיק זר, ועם מספיק אילוצים כדי לגרום לשחקנים לצאת מאזור הנוחות שלהם. למשל במשחק התפקידים Eclipse Phase הדמויות הן תודעה שיכולה להחליף גוף פיזי, ולמעשה לא יכול למות.

-        להחליט שהדמויות משתייכות למסדר מסוים, או מתחילות במצב זה או אחר שגורם להם לשחק דמות אחרת. למשל חברים במסדר קוסמים או חברים בארגון מרגלים כלל-עולמי. לא צריך לאלץ יתר על המידה, אבל זה יכול להיעשות בצורה שגורמת להם לשנות בצורה זו או אחרת את הדמות הטיפוסית.

-        להשתמש בשיטה של יצירת נתיב-חיים המשלבת אקראיות, כמו למשל בשיטה Traveller. פרטים היסטוריים כגון אח שנהרג במלחמה או עיסוקך כפקיד בכיר לפני חיי ההרפתקנות קובעים עובדות שעשויות להשפיע על אופי הדמות שלך.

-        ולבסוף, אם שחקנים גולשים החוצה מהדמות שהם יצרו לדמות הטיפוסית, להזכיר להם את זה – בצד ובאינטימיות, זה לגיטימי להזכיר לשחקן שהוא משחק את יוסף הברברי ולא את מיקה הקוסמת.

-        להקפיד על שינויים שהם בעלי משמעות למשחק ולדמות. שחקן שבוחר לשחק דמות סקוטית, אך עושה זאת במבטא מזעזע, לא תורם לקידום המשחק. כל שחקן יכול לגלם  מספר מוגבל של תפקידים ודמויות. כמו שחקן בהצגה או בסרט, יש תפקידים שבהם הוא מוצלח יותר ותפקידים שלהם הוא אינו מתאים.

איך אני כשחקן הופך את הדמויות שלי לייחודיות?

ראשית, חלק מהעצות למנחה גם רלוונטיות לשחקן, אבל העיקר הוא שהגעת לכאן – כדי לצאת מהתבנית של הדמות הטיפוסית שלך, הצעד הראשון הוא להכיר בכך.

הצעד השני הוא לחשוב מה מקור ההנאה שלך במשחקי תפקידים. אם עיקר ההנאה שלך מגיע ממשחק של דמויות קרביות שמנפצות גולגולות, אז אין טעם להחליט שמהיום משחקים רק רופאים עדיני נפש שעוזרים לאנשים בצרה; כנראה שהשינוי יהיה גדול מדי. השינוי צריך להיות במאפיינים של הדמות – אם אחזור לדוגמה של דמות קרבית שמנפצת גולגולת, ניתן להחליט שהדמות הבאה שלך היא אמנם בעלת יכולות קרביות מופלאות, אך המטרה שלה במשחק היא אחרת לגמרי: למצוא אוצר שאבד, להצטרף לארגון עתיק וכך הלאה. אז במצבים קרביים היא עדיין תנפץ גולגולת, אבל זה לא יהיה המוקד שלה.

אך מעבר לכך, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: תשנו את המאפיינים של הדמויות. אם עד היום שיחקתם בני טיפש-עשרה שמסתערים לפני שהם חושבים, קל מאוד לשנות את זה ולגלות עולם חדש של משחקי תפקידים.

שלבו בדמות שלכם פרטים מעניינים ברקע, ששונים ממה שאתם רגילים אליהם בדרך-כלל. ודאגו שהפרטים הללו יהיו חשובים מספיק ורלוונטיים מספיק כך שגם תשתמשו בהם במשחק וגם המנחה יהיה מודע להם ויוכל לשלב אותם בהרפתקה.

אפשר לבחור בדברים פאסיביים יותר, כגון כתם לידה - אם הדמות שלכם נולדה בכפר מרוחק שם הייתה נבואה על המושיע שיהיה בעל כתם לידה בצורת כוכב על הכתף, זה הרבה יותר מעניין. העדיפות היא לבחור בדברים יותר אקטיביים, למשל כך שהדמות משתייכת למאפיה והיא מקבלת משימות מטעמם וגם צריכה לייצג אותם תוך כדי איזון התפקיד שלה בחבורה.

דברי סיכום, לדמויות ולשחקנים

לדעתי, למרבית השחקנים יש מאפיינים "טיפוסיים" לדמות שהם מגלמים, שבתת-מודע שלנו אנו בוחרים בהם בעת יצירת דמות חדשה. למרות שזה לא דבר רע, זה מגביל את משחק התפקידים שלנו – לחזור שוב ושוב על אותו תפקיד, מבלי לפרוץ למקומות חדשים.

למנחה יש שליטה רבה על כך, וזה גם משהו שמשפר את המשחק: לגרום לשחקנים להתעניין בדמות שלהם, משמעו לשפר את הפרדת השחקן-דמות והעניין שלהם במשחק ובעלילה. עם זאת, צריך להיזהר לא להגזים: אם ננתק את השחקן מהדמות שלו, ננתק אותו גם מהמשחק.

כשחקנים, חשוב בעת יצירת דמות חדשה לבחון את ה"טיפוס" שלה, להשוות אותה לדמויות קודמות ולתת לה מאפיין או שניים בולטים ששונים מדמויות אחרות שלכם ושאינכם רגילים אליהם. תהליך זה תורם ליצירת דמות מעניינת וקשורה לסיפור, ולמשחק כיפי יותר.

כתבות נוספות

פיד רסס הצטרף לרשימת הדיוור הפונדק בגוגל+ הפונדק בטוויטר הפונדק בפייסבוק

אירועים קרובים

אין אירועים

כניסה לאתר

הצטרף לצוות הפונדק

יש לך תוכן מגניב של משחקי תפקידים או משחקי לוח?
שיחקת במשחק חדש ומדגדג לך לכתוב לו סקירה?
מעוניין לפתוח בלוג בפונדק?

אתה מוזמן לפרסם בפונדק - כל מה שעליך לעשות זה ליצור משתמש, ואז תוכל לפרסם את הכתבות ישירות באתר. פנה אלינו בשאלות או הצעות.