ברוכים הבאים לפורום הפונדק
פורום הפונדק הוא קהילה של משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד. נשמח לענות על השאלות שלכם, לקרוא את היצירות שלכם ולשחק איתכם.
אתם מוזמנים להירשם לפורום ולהצטרף לקהילה.

רשומות האש והארד (2)

פורום לרשומות המשחק שלכם. כאן תוכלו לרשום אודות מעללי החבורה שלכם, להלל ולקלס כרצונכם.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4296
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

רשומות האש והארד (2)

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 13 ינואר 2019, 15:25

לאחרונה התחלתי להנחות ל@מגדל הבודד משחק ניהול, המתרחש בעידן ברונזה פנטסטי - שבטים פרימיטיביים שחיים בעולם בתולי וקסום, רב תעלומות. עד כה התקדמנו יפה. בעדכון הזה, אציג את השבט אותו מגדל משחק - הרשומות עצמן יבואו בהמשך.

עדכון 1: שבט האינקולטיום

איי הפרחים הם ארכיפלג נרחב וסלעי שאדמתו קשה, עשיר בצמחי קטורת ובשמים - מור, לבונה, קינמון ועצי אלגום ריחניים נמצאים בו בשפע, לצד פרחי ענק הצומחים רק באיים. יושבי האיים, אנשי הפרחים, הסתגלו אליהם ולמדו לחיות ולשגשג בהם. אנשים קשוחים אלה חיים בשבטים קטנים, כשכל שבט שוכן על אי אחר, ומתייחס אל גיבור-אלוהי שייסד אותו בעבר הרחוק והמיתי - הלוקאנים לדוגמה מאמינים שהם צאצאי לוקה, אלת הידע והחכמה, ואילו הברוטים מאמינים שאביהם הוא ברוטוס, הלוחם הנועז. הם סוחרים בנפשם, אך יש בהם מן הלוחמניות, וכל גבר אצלם יודע להילחם באופן בסיסי בחנית או קלע. הם פטריארכליים, אך לבד מהנהגת השבט, נשים יכולות לתפוס עמדות חשובות - כולל אצילות ויועצות למלך.

כפרי הבקתות שלהם בנויים מאבנים לא מסותתות וסכך של קש ואנשיהם לובשים בדי צמר גסים וגלימות מעלי הכותרת של פרחי הענק, ומתאפיינים בגוף חסון מעבודה קשה ועור שזוף משמש. הם דגים בסירות עץ ארוכות, ורועים כבשים בהרים. את מעט היבול שלהם - שעורה ובשמים שבמקומות אחרים יהיו שווים את משקלם בזהב - הם מגדלים בטרסות הנחרשות ידנית במלאכה קשה להחריד, באמצעות כלי ארד. האיים הסלעיים עשירים במחצבים, ויושביהם הם מחשלי הארד הטובים בעולם, נעזרים בכבשנים פרימיטיביים. את שבטיהם מנהיגים מלכים, הנבחרים בידי אסיפת האצילים לכל ימי חייהם. האסיפה רשאית רק לייעץ להם.

כשתינוק נולד באיי הפרחים, הם מכסים אותו בדבר מה, הבתאם למעמד אליו נולד - תינוק איכרים מכוס הבצמר טרי וגרעיני שעורה, לדוגמה, כדי שישאף את ריח המצפה לו, ואילו תינוק בן אצולה מורם שלוש פעמים כשהנוכחים כורעים, סמל למעמדו הרם. כדי להוכיח את בגרותו ולקבל את הזכות לשאת אישה, על הנער שהגיע לגיל 16 לצוד חית בר - לכל הפחות זאב או חזיר בר - ובכך להוכיח את יכולתו להילחם ולהגן על המשפחה והשבט. כשבחור מאיי הפרחים רוצה להינשא לבחורה, הוא מחזר אחריה באמצעות מתנות מעשה ידיו - המסורת קובעת שעליו לתת לה עוד ועוד עד שתתרצה. המתנה יכולה להיות מגל חזק או חכה מעוצבת, ואף כד מקושט בעיטורים מורכבים או מגן המהלל את האישה. את מתיהם הם משליכים לים עטופי תכריכים, עליהם רקום סיפור חייו של אותו האדם, וככל שהתכריכים עבים יותר מעיד הדבר על עושר המשפחה - רק עשירים יוכלו להרשות לעצמם עבודה כה מורכבת בכמות כה גדולה.

אנשי הפרחים מציירים על בדים סיפורים רבים וארוכים, בעיקר את האגדות שלהם על גיבורים בני תמותה, אבל על כדים ועל חומרים קשים אחרים נחרטות תמונות ועיטורים מורכבים המספרים סיפורים או מראים תמונות של האלים האדירים ומאבקם במפלצות המאיימות. בין השאר אפשר למצוא את הסיפור מאבקו הבלתי נלאה של האל נלאוס בשדי הים, המצאת החקלאות על ידי כיראקנה ואת סיפור בריאת העולם. אמונת טפלות רווחות באיים - אחת מהן גורסת שכדי לשמור על תינוקה בריא, על אישה הרה לאכול כל בוקר דג טרי מהים (לרוב בני משפחתה והשכנים מסייעים לה בכך). אמונות אחרות אומרות שאסור לצאת לים ללא שקיק קינמון, כי זה מרחיק את השדים והרוחות הרעות שמאיימות על הספנים, או שכדי לקבל הצלחה מהאלים לאן שהוא הולך, על כל אדם להקיש ארבע פעמים על מפתן הדלת שהוא נכנס אליה או יוצא ממנה.

אנשי הפרחים פוליתאיסטים, ומאמינים בפנתיאון דומה המשתנה מעט משבט לשבט - פולחן האל מארס, לדוגמה, מקובל רק אצל שבט המארסים, ולא תמצאו מזבחות לאלה לוקה מחוץ ללוקאנה. הם מאמינים שלפני שנים רבות היה רק ים בעולם, והאלים שטו בו בסירה אחת אדירה. החיים בעולם היו מורכבים מחיות ימיות למיניהן ומשדי מים. אך לאחר אלפי שנים של שלווה, החליטו השדים לקחת את השלטון מיד האלים ולנפץ את סירתם. הם התקיפו את האלים, שסירתם חטפה נזק קשה וכפיסי עץ ניתזו ממנה לכל עבר. לאחר ההלם הראשוני האלים החזירו מלחמה שערה, אך סירתם נופצה לרסיסים שעפו לכל רוחות השמיים. האלים המשיכו להילחם בשדים בתוך המים,ולאחר מאבק ארוך הצליחו להדוף אותם, אך לא לחלוטין. נשאר עדיין האיום שהשדים יתקפו את האלים שוב, ולכן נלאוס, אל המלחמה, התנדב להילחם בהם ולהרחיק אותם ממשכן האלים. האלים השתכנו בקרקעית הים, ואז שמו לב לדבר מוזר: כפיסי העץ שנשארו מסירתם הפכו לגושי אבנים ואדמה, ובמהרה החלו לגדול עליהם צמחים שונים. האלים הבינו את הפוטנציאל שבדבר ויצרו חיים גם מחוץ למים. את החיים האלו הם שיכנו בגושי האדמה והסלע, שנקראו יבשות ואיים. לאחר זמן מה, נוצרו בני האדם.
החל מהרגע הזה, הסיפורים משתנים משבט לשבט - המשותף הוא שכל שבט בטוח שהאל הפטרון ירד אליו כדי להוביל אותו לשגשוג וללמדו לשוט בים ולעבוד באדמה.

האינקילטים, השבט עליו נדבר ברשומות הללו, מאמינים שמייסדם הוא האל אינקיפטו, שעלה מתוך המים להובילם ולהדריכם. בעבר הרחוק הם היו שבט מפוחד ואבוד שחי במרכז האי, ובקושי הצליחו לצוד לפני שבא איום והם מיהרו לברוח. אינקיפטו הגיע ובמו ידיו הרג להקת זאבים שלמה שאיימה על השבט, שהסכים לקחת אותו כמנהיגו. תחת הנהגתו של אינקיפטו הם החלו במסעם לאורך האי אל עבר החופים, ובמהלך המסע לימד אותם האל אומץ לב מהו, ולאט לאט כולם החלו לקבל השראה ממנו, ואורח החיים הפחדני נעלם מהשבט. כשהגיעו לבסוף אל החופים, אינקיפטו הורה להם להקים את עירם קרוב למים, ולימד אותם הכל על האלים ועל מתנותיהם לאדם. הים היה הדבר המרכזי באמונה שאינקיפטו הנחיל להם, וחייהם החלו סובבים סביב הים. הדגים שהשבט אכל חיזקו את אנשיו ואלו החלו לצאת למסעות יותר ויותר ארוכים בים. אינקיפטו בחר לעצמו כמה נשים, וככל שהזמן עבר נולדו לו עוד ועוד ילדים, שברבות הימים היו ראשי בתי האצולה של השבט. הוא לימד אותם להילחם במערך הפלנקס האימתני, חומת החניתות היציבה כסלע. אינקיפטו היה הכל לשבט, והשבט היה הכל לאינקיפטו, ולכן כשהאלים דרשו ממנו לחזור אל הים כדי לתת לשבט להסתדר בעצמו, לבו נשבר. בקושי רב הוא חזר אל הים, לא לפני שהוא העניק לשבט מתנה אחרונה - את הארד ואומנות חישול המתכת.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אז זה תיאור תרבותם של אנשי הפרחים, ובמיוחד שבט האינקילטים. אני מקווה שלא היה חפרני מדי. הרשומות עצמן יבואו בקרוב.
נערך לאחרונה על ידי הח׳אן הטטרי ב 17 ינואר 2019, 12:52, נערך פעם 1 בסך הכל.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4296
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

רשומות האש והארד (1)

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 17 ינואר 2019, 12:52

אז אחרי שה''פרולוג'' לא קיבל תגובות (כצפוי, הוא היה די יבש ואני מודע לזה), החלטתי לפרסם את החלק השני של הרשומות.

חלק 2 - השנים הראשונות

סיפורנו נפתח בקיץ החם, הלח ושטוף השמש של איי הפרחים. האיכרים קצרו בעמל את שארית השעורה, הדייגים שטו בים, מגדלי הבשמים אספו את השרף הריחני והרועים נדדו בהרים. כוהנת מתלמדת מגיעה בבהילות אל המלך ספוריוסס, ובפיה בשורה חשובה - הכוהנת הגדולה, אלודיאה החכמה, קראה את העתיד בקרבי דג שהקריבה לאלים! המלך ממהר אל רחבת האלים (החצר הגדולה לגדות הים, בה שוכנים המזבחות), ושם מוסרת לו הכוהנת הגדולה:

''האלים שולחים לי מסר חשוב מאוד. כשהקיץ ייגמר, שבע שנים טובות יבואו עלינו, שנות ברכה. נלאוס יברך אותנו בדגים רבים, והיבול יהיה רב מאוד. אך אחריהן, יבואו 7 שנים שחונות, ובעקבותיהן שתי רעות גדולות שאיני מצליחה לחזות - אך באחת אני רואה משהו עם קרניים וצמר, ובשנייה ירח וקסדה כסופה''.

המלך מודע לכך שנבואות לעולם אינן ברורות, אך ממהר להכין את שבטו לגרוע מכל. אסמים גדולים נבנים לשמור על היבול בשנים הטובות, והלוחמים מקבלים פקודה להתאמן עוד יותר. הכוהנות מקריבות שש כבשים לבנות לאלים, מתפללות שיעזרו לשבט וירחמו עליו. ובינתיים - ''קיץ, קציר, מלחמה'', וכשכל השעורה נקצרת מגיע הזמן להתפנות ללחימה.

האינקולטים כורתים ברית משולשת עם שני איים השכנים להם, ברוטיה וטיגאניטה, במעמד חגיגי ורב שבועות. עם כוח של 560 גברים, מפליגים לוחמי הברית וצובאים על כוריאטיקה, אי קטן ועני במזרח הארכיפלג. כשמלך האי רואה את הצבא העצום, הוא ממהר להיכנע. הוא נשבע להעלות להם מס, ונותן להם את בנו אוגיאס בן ה-11 כבן ערובה. המלך הטיגאניטי רודף השלום שמח מההסדר, המלך הברוטי קאתאגוס מאוכזב מעט - הוא קיווה לדם, ביזה ואקשן. הברית ממשיכה לאי מארסה, וגם שם המלך המקומי מעדיף להיכנע ולתת מס - מודע לכך שלא יעמוד מול הצבא הגדול. הלוחמים מתפזרים הביתה ומתקבלים כגיבורים, ומשתאות גדולים נערכים לכבוד הניצחון.

עם בוא הסתיו, חוזרים אנשי האיים לשגרת יומם הקשה. המלך ספוריוסס מצווה ללמד את הילד בן הערובה על היסטוריית אינקולטיום, מקווה להופכו לווסאל נאמן עם מות אביו. הסתיו חולף ואחרי החורף הקר, הגשום ומוכה הסערות, ובאביב בא שליח מברוטיה ובפיו הזמנה למשחקים שיערכו בקיץ לזכר הניצחון, ומובן שספוריוסס מסכים בהתלהבות. עם בוא הקיץ, כשהשעורה מזהיבה בשדות, מתכנסים כמעט כל שלושת השבטים באי ברוטיה. בפסטיבל גדול שנמשך שבוע מתחרים גברים מכל השבטים בהיאבקות, שיט, קליעה למטרה, ריצה ושחייה, והמנצחים זוכים בפרסים נכבדים ובכבוד רב. מסביב יש שוק גדול, משתאות, והרבה יין פרחים ובשר.

עם סיום התחרויות, יוצאים שוב לוחמי הברית למלחמה - אך הפעם הטיגאניטים מעדיפים להשאיר את לוחמיהם בבית, ואילו המארסים והכוריאטיקים שולחים לוחמים לעזרת אדוניהם. תחילה הצבא צר על פאביה הקטנה, שמלכה נכנע ומעדיף מסים ובני ערובה על מות אנשיו. משם הצבא שט ללוקאנה, אי גדול ומאוכלס, שאנשיו ממהרים להגן על כפרם. אנשי הברית החלו לגבור על הלוקאנים כשלפתע מאחור, בא צבאה של פאביה לעזרת בני בריתם הישנים. הקרב היה קשה, אך לבסוף הדפו לוחמי הברית את אויביהם. המלך ספוריוסס מחליט, במקום למכור לעבדות את הפאבים והלוקאנים המפסידים, לצרפם לשבט האינקולטי. מלך פאביה, דלאטוס הבוגד, מוצא להורג. הניצחון נחגג במשתה גדול.

הקיץ חולף ואיתו הסתיו והחורף, ובאביב המלך מחליט לשלוח משלחת חקר צפונה, לחפש עמים לסחור איתם בבשמים ובקטורת. היא מגלה ארץ גדולה ומיוערת, מחורצת פיורדים. היא עוגנת באחד הישובים, מעין מבצר עץ שבקתותיו בנויות בסדר מופתי בשתי וערב. המשלחת מגלה שהארץ מיושבת בבני אדם מטילי אימה - הם גבוהים להחריד (הגברים 2.3 מטר בממוצע, והנשים גבוהות יותר מגבר אינקולטי ומגיעות למטר שמונים), מבנה גופם שרירי וחסון, עורם ושיערם בהירים ועיניהם כחולות כקרח. זקניהם קלועים בצמות ושיערם מגולח למעט צמה בסגנון ויקינגי. הם עומדים דום ומבצעים פקודות מיידית, כאילו אומנו לכך מלידתם.

הענקים-למחצה מובילים את המשלחת, שבראשה אנקיליאס הספן, אל מנהיג הכפר. הוא יושב על כס בבקתה גדולה מרוצפת עורות דוב וזאב, מאחוריו 8 נשים רכונות ראש, ולצידו לוחמים רבים, עומדים דום. נראה שאנשי הכפר נוהגים בכבוד רב למנהיגם, המכונה מאגנאר, על גבול הסגידה.

המשלחת משתחווה, ואנקיליאס מגיש למאגנאר תכשיטים יקרים כמתנה ומציע לו לסחור עימם ביין פרחים, צמר, תבלינים ובשמים. המאגנאר מצידו מקבל אותם בסבר פנים יפה, ובלשון לאקונית ותמציתית מורה לנשותיו להכין סעודה לאורחים ולהגיש להם תמד. הוא מסרב למתנות בטענה ש''התכשיטים היחידים שגבר צריך הם החרב וה'גבריות' שלו'', ומסרב להצעה לעטר את חרבו בזהב באומרו שחרב טובה היא חדה, לא יפה. הוא שואל אותם בסקרנות על ארצות הדרום, ומשסיפרו, שואל ביותר משמץ בוז - מדוע הם מאריכים בדיבור, ואוכלים אוכל עשיר ומתובל ללא סיבה, ומתבשמים בריחות לא גבריים?

"אנחנו מאריכים בדיבור משום שאנו מאמינים שהוא כלי חשוב מאוד ליצירת קשרים, ועלינו לשמור עליו שלא יתנוון'', אנקיליאס עונה לו. ''אוכל עשיר? אוכל עשיר מצמיח אנשים בריאים, ומסםק אנרגיה לעבודה הקשה באיים. ריחות לא גבריים?! הריחות האלו מסמלים את הקשר שלנו לאדמתנו, בכך שאנו נושאים עימנו את תוצרתה על עורנו, כך שגם במותנו היא תישאר עימנו". המאגנאר עונה לו כי ''מאריכי דיבור מבזבזים זמן. אפשר לדבר קצרות. טעמים מיותרים לא יבריאו אתכם. חישול יצמיח בריאים. נערינו מתחשלים מצעירותם. מגיל 7 חורפים מחשלים אותם לוחמינו במחנה ביער. מכות, עבודה קשה, רעב וקור. לכן אנו החזקים והבריאים בעולם. גברים לא אמורים להיות פרחים. גברים הם לוחמים, ריחם דם וזיעה''.

אנשי המשלחת חושבים שהדבר ברברי, אך שותקים. אנקיליאס מציע למאגנאר מסחר, אך נראה שהענקים למחצה לא בדיוק יודעים מה זה - כי תמורת היין, הבשמים והתבלינים, הוא מציע להם הגנה - ובמילים אחרות, מציע להם להפוך לווסאלים שלו. אנקיליאס מנסה להציע לו ברית של הגנה הדדית, אך המאגנאר מתפקע בצחוק מההצעה - זרים נמוכים, רכים ולא מחושלים יגנו על הענקים למחצה? להצעת המשלחת לחכור ממנו אדמות לגדל בהן יבולים, הוא עונה שהאדמה אותה כבשו אבותיו מענקי הכפור לא תימכר לזרים. בתום סעודה של בשר צלוי, נקניקים והרבה תמד, נפרדת ממנו המשלחת בזעף.

מאוכזבים, אנשי המשלחת ממשיכים מערבה לאורך החוף. הם חולפים על כפרי ענקים-למחצה נוספים בהם הם לא מבקרים, וככל שהם מצפינים האקלים מתקרר, ופעם אחת אפילו יורד גשם קל, למרות שזהו קיץ. אנשיו של אנקיליאס מפוחדים מאוד מהארץ המוזרה, ולוחצים עליו לחזור הביתה. בלית ברירה הוא מצווה להפליג חזרה למולדת, אך לא לפני שכרת כמה מהעצים הכבירים שצומחים שם.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

תהיתי אם להמשיך, אבל נראה לי שזה מספיק לעדכון אחד.
ובכן, האם מעניין? משעמם? מה לשפר? והאם גם אתם חושבים שאני מנחה מרושע?
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה