שליטים ושדים 77: בואו להצביע
שלוש שנים אנו עורכים את אתגר הכתיבה שליטים ושדים, בו אחת לשבועיים מתפרסם נושא חדש וחברי הפורום מוזמנים לכתוב את התוכן שלהם לפי אותו הנושא. כעת, שליטים ושדים יוצא לחופשה, אבל כמחווה שליטים ושדים 77 הוא אתגר מיוחד נושא פרסים. אז בואו להצביע להגשה האהובה עליכם: viewtopic.php?f=3&t=41202

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2

דיונים על ספרים, סרטים ועוד - מאסימוב עד מורקוק, מטרייסי והיקמן עד לניל גיימן, בטמן וגם דריזט, ומעבר.
זהו גם פורום הכתיבה שלנו, במה לסיפורים שלכם.
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2

שליחה על ידי הלדין » 22 דצמבר 2018, 22:24

קדם דבר: פגוש את הכשרונות
בית הספר שעל גבול הערבה גדל כגבעול טפח על טפח מתוך אדמת המדבר הצחיחה למחצה. המסדרון היחיד שחילק את בית הספר בין חדרי הלימוד היה מלא בתלמידים מכל הגילאים. המסדרון היה מדורג ומשני צדדיה של מדרגה אפורה היו חדרי הלימוד.

פניו של פאלון האדימו כרגיל כשראה את אחותו מאלה משתרכת אחרי אינדירה – המלכה המרשעת של בית הספר שלהם – ביחד עם בנות אחרות, מתכננות התעללות.

"אני אהיה ילד טוב." הבטיח פאלון, מסובב את ידו לעבר אינדירה וחבורתה, "כמובן שאני לא מבטיח כלום לגביהן."

"אל תהיה מצחיק, פאלון." אמרה קיילה, פניה הכהות חמורות מהרגיל, "רק אלה שעומדים בפני טכס הענקת הכשרונות יהיו בהרצאה של אמא. השפוטות שלה... צעירות מדי."

"אז מלכת האופל תהיה לבד?" שאל פאלון, מותח את כפות ידיו העצומות בהנאה. וקיילה הכתה בכתפו הרחבה ואמרה: "תכבד אותי שתקשיב לאמא שלי, פאלון." והנער השרירי, שנחשב לעילוי בתחומו, צייץ: "אני אתן לה את המהלך הראשון, קיילה."

והם מצאו את חדר הלימוד שלהם. המקום היה קעור כך שמדרגות אפורות כהות הובילו אל המרכז שבו עמד המחנך. התלמידים היו יושבים במושביהם ופותחים את רצועות הוויד שלהם – עשרה צגים עגולים מחוברים לרצועת זרוע שחורה כלילה. וינדאריה ראתה בזווית עינה את אינדירה מתייפה למראה דמותה הנשקפת אליה מהצגים. היא לא ניסתה עדיין לשלוח סקר דרכם כדי לשאול את כולם מי הכי יפה.. אבל זה משום שהייתה בקרת מורים על המסרים שאפשר לשלוח דרך מסכים אלו. למבוגרים לא היה צורך במתקן המסורבל זה.

היו להם כשרונות.

דוקטור לנור נכנסה בדיוק באותו הרגע – אישה כהת עור, רזה וגמישה עם שיער שחור מקורזל וקצר. היא לבשה חליפה כחולה בהירה עם כפתורי כוכב כתומים – הסמל של קלאמניטיה – רוכסים אותה. הייתה נטייה ללכוד את תשומת הלב עם הליכתה הבטוחה בעצמה בעודה כמעט מחליקה למרכז האולם בהליכתה המשיית. התלמידים שתקו והקשיבו לה עוד בטרם פתחה את פיה. כולם פרט
לאינדירה שהביטה לעבר תעלות האיוורור שמעליהם, חומדת לצון בעיניה הכחולות.

"שלום, ילדים." אמרה ד"ר לנור בנימה מאנפפת קלות "בקרוב תפליגו לבירה לרגל הענקת הכשרונות שלכם. במשך כל חייכם המבוגרים השתמשו בכשרונות או דיברו עליהם. אני בטוחה שהממזרים אפילו לימדו אותכם כל דבר עליהם פרט לדבר אחד – מהם. עתה תפתחו את צגי הוויד שלכם, בבקשה."

והתלמידים היטו את צגי הוויד שלהם לעבר המורה.

"הבסיס לכשרונותינו –" פתחה ד"ר לנור, מתווה בידיה הכהות, מה שנראה בצגי הוויד כתא פשוט, כמעין מתומן כתמתם, " – הוא התא החכם. בתחילת המאה הקודמת גילו מדענים דרך להפוך את התא לשבב ואת הדנ"א כבסיס לתכנות. בדרך הזו אנחנו יכולים לבצע מניפולציה למרקיאנית – " והרופאה הטובה התאכזבה לגלות שהתלמידים לא מבינים על מה היא מדברת – ""לשנות את המאפיינים של הגוף החי כך, באמצעות כשרונותינו, יכולנו לבנות גוף חזק יותר, לצבוע את חלקי גופנו בצבעים חיים יותר – " ווינדאריה החליקה את ידה על שיערה הכחול " - ולבסוף, להצמיח בגדים ואז בניינים ואז מרכבות שיישאו אותנו אל הכוכבים!"

ובצגים על מתקני הוויד, התא התפצל והפך לאגד תאים ואז לבגדים. ואז התעצבו לבלונים, ספינות אוויר ואז מרכבות. ולבסוף צמחו לגבהים והפכו לבניינים נהדרים. וינדאריה שמעה כמה משכניה עוצרים את נשימתם. הם ניסו לשמור את כבודם ולא לחשוב יותר מדי שמה שהלכו עליו כל יום היה פעם בשרו של מישהו. וינדאריה הייתה, לעומתם, מוקסמת מהמצגת. לא שהניסיונות הללו עזרו לשכניה.
כי ברגע שד"ר לנור ניצלה להפוגה, נפתחו פתחי תעלות האוורור וזרם של ענבים סגולים ניטח בפניה היפות. הרבה מהתלמידים צחקו אך מי שצחקה בקול הרם ביותר הייתה אינדירה. וכמה מהתלמידים שעצרו את עצמם עד כה הקיאו על מסכי הוויד שלהם. היחידים ששמרו על שתיקה היו וינדאריה, קיילה וחבריה הטובים. לווינדאריה לא היה צורך בשמיעה חדה כדי לשמוע את חבורתה של אינדירה מצחקקת בעודה חומקת בתעלות האיוורור, הרחק מהישג ידם של המבוגרים. פאלון עמד לקום כשד"ר לנור עצרה אותו בהרמת ידה.

"אינדירה, אני אדבר עם מר גראבן אחרי סוף השיעור." אמרה הרופאה. קנוקנות אפורות יוצאות מבגדיה ההדורים שעתה וינדאריה הבינה שהיו שלוחה של גופה. וינדאריה תהתה האם אינדירה אכן תיענש. זו לא הפעם הראשונה שעשתה את זה. אחרי שעמדה על כך שהיא נקייה ואינדירה חיוורת, היא אמרה, קולה נוקשה יותר, וחסר את הנימה המאנפפת מקודם,

"על מנת להשתמש בכשרונותינו ביעילות רבה יותר, עלינו היה לבנות רשת תקשורת. לפני שהתגלה חלל הביניים, לקראת סוף המאה הקודמת, השתמשנו בהילה האופפת את כדור הארץ הזקן. עתה יכולנו להעביר רעיונות למניפולציה למרקיאנית מבלי שרופא כלשהו יצטרך ממש לתכנת אותם ידנית לתוך התאים החכמים שלך."

"אז ה-'מקפלת' נמצאת מסביבנו?" שאלה אינדירה בחצי צחקוק יהיר. על מסכי הוויד נראה חלל הביניים, כפי שוינדאריה זכרה אותו ממסעה לעולם הזה, בוהק – ספק לבן, ספק צבעוני, ספק שחור. בתוכו נמתחו קווים שחורים, קרניים של תקשורת, שנעו על פני מרחקים עצומים, שהתוו רשת עצומה שקיפלה בתוכה הכל – את כל עולמותיה של הפדרציה הטראנס-אוראנית ואולי גם מעבר לה.

"הזמן לשאלות יגיע בסוף, ילדים. זו הולכת להיות שיחה ארוכה עם מר גראבן, אינדירה." אמרה ד"ר לנור בחיוך עצבני. מר גראבן היה המנהיג של הקהילה שלהם. ואינדירה הייתה לו כמעט לבת אחרי שגדלה עם בנו הבכור, אלאן הפוזל. וינדאריה קלטה שגם הפעם הוא לא הגיע ללימודים למרות שהיה מדובר בהרצאה חשובה. אמרו שהוא התקדם כבר לעניינים רציניים. שהוא כבר עובד עם קרטל הקוויוט... וינדאריה העדיפה לא לחשוב על זה. חוץ מזה, לוינדאריה הייתה שאלה משל עצמה.

"חלל הביניים הוא האבן האחרונה בבניינה המפואר של הקדמה. זהו העור של היקום שלנו, הגבול האחרון, לפני התוהו-ובוהו שמקיף את היקום שלנו. הוא נמצא בממדים שמעבר לחושיו של כל אדם מלבד זאבי החלל. אלה משכו במרכבותינו כשהגענו לקלאמניטיה. בלי חלל הביניים, לא יכולנו להקים 'מקפלת' בין-כוכבית. ועתה, למישהו יש שאלות?"

וינדאריה הרימה את ידה עם כמה מהתלמידים האחרים. אינדירה סובבה את הטבעת המזויפת שלה, המתהדרת ביהלום מחליף צבעים, שאיש לא ידע מנין היא. ד"ר לנור חייכה לעבר בתה קיילה בקרב התלמידים ואמרה: "נשמע את וינדאריה קודם."

"חשבתי מדבריך שלמעשה כל התאים שלנו מקושרים למערכת חיצונית. מה יקרה.. אם מישהו יפרוץ דרך המערכת החיצונית לתאים שלנו?" שאלה וינדאריה בכנות, מבועתת מהמחשבה.

"יקירתי, הכל יהיה בסדר. המערכת מאובטחת לחלוטין, ויני." הבטיחה ד"ר לנור, "ועתה נשמע את סייפרין."
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 12 ינואר 2019, 23:43, נערך 9 פעמים בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
MichaelOrin
הודעות: 70
הצטרף: 21 ינואר 2014, 22:48

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי MichaelOrin » 23 דצמבר 2018, 12:10

מגניב.
נראה שעבדת הרבה על רעיון שנשמע מגניב. מה שכן, לפחות לי היו הרבה פרטים תוך זמן קצר, והלכתי קצת לאיבוד.
בכל מקרה קול, רק תנסה פעם הבאה לכתוב קצת יותר פשוט\הדרגתי
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי הלדין » 23 דצמבר 2018, 14:36

תודה על התגובה. הפרולוג בא בעקבות ביקורת שקיבלתי על טיוטה קודמת של הסיפור בה נאמר שאני צריך להסביר על הכישרונות ועל חלל הביניים. הרעיון שמסביבו גובש הסיפור מוצג בכלליות בשאלה שווינדאריה שואלת לקראת סוף הפרולוג. הורדתי בעריכה פסקה - ועיביתי מעט את הנאום של ד"ר לנור שהוא, למעשה, הסיבה לקיומו של הפרולוג.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4423
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 23 דצמבר 2018, 17:31

נחמד, אם כי עדיין קצת דוחה. העולם דיסוטופי?
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי הלדין » 24 דצמבר 2018, 00:44

תודה על התגובה. לפחות אני לא רואה את הפדרציה הטרנס-אוראנית כדיסוטופיה. מה שמתואר כאן הוא קהילה אחת באחד מעולמותיה.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 17927
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי The oldman » 24 דצמבר 2018, 22:05

זה נשמע מעניין, אבל קצת מבלבל. מהניסוח נראה שמדובר רגע בילדים בגילאי 6-8 שעושים תכסיסים כמו לזרוק ענבים, אבל אחרי זה בנערים. באופן כללי, לא כל-כך ברור מה ה-פרולוג אמור להציג - מה הייתה המטרה שלך בו?
(הצגת דמויות? הצגת רקע? משהו אחר?)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
אביעד
הודעות: 2084
הצטרף: 02 מרץ 2014, 11:21

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי אביעד » 24 דצמבר 2018, 22:53

על מה הסיפור הזה מדבר?
סגנון יפה, אבל אין כאן רצף, משהו להיאחז בו כדי להבין את האירועים ואת הקשר שלהם האחד לשני
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי הלדין » 25 דצמבר 2018, 17:47

תודה על התגובות. מטרת הפרולוג הייתה להציב את הרקע לעולם ולהציג את הדמויות הראשיות.

לגבי התעלול עם הענבים, אני חשבתי על המנהג היפה בביה"ס התיכון שאני למדתי בו להשליך שקיות מים בסוף כל שנת לימודים (לי לא יצא אישית להיתקל בתופעה אבל יצא לי לשמוע עליה.) בני נוער ממילא נמצאים בתפר בין ילדות לבגרות והיחס אליהם בקהילה זו כילדים.
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 פרולוג

שליחה על ידי הלדין » 25 דצמבר 2018, 17:50

חלק ראשון: במורד מאורת הזאב
לאחר נצח ספינת האוויר אדומת הבלון עגנה בצל היכל העיר הרחוק. היה זה המבנה היחיד הבנוי מאבן בעיר זו.

כל השאר נוצרו באמצעות כשרונות. וינדאריה יכלה לראות בעודה יורדת עם הוריה בכבש לעבר רחבת המעגן את אותם נערים שהקיאו בהרצאה של דוקטור לנור משתדלים לשמור על דעתם בתוכם. המעגן נפתח לתוך הרחוב הראשי של הרובע – שדרת אוראנוס.

לפני שהוריה ירדו הם החליפו, כנהוג, את בגדיהם לחליפות גוף וורודות היות ונולדו לבנים ועזרו לווינדאריה ללבוש את חליפת הגוף הוורודה שלה. בזווית עינה היא ראתה את דוקטור לנור, בחליפת גוף וורודה, מובילה את בתה במורד הכבש. אמה הצטרפה אל אמה של סייפרין, הגברת בריניארד, ברדתן מהכבש כך שיצא לווינדאריה לדבר עם סייפרין. הגברת בריניארד הייתה המעסיקה שלה.

היא הייתה צעירה אדומת שיער עם חזה שזה עתה התחיל להנץ מבעד לאריג הצמוד של החליפה הוורודה שלה. מכשיר הוויד של סייפרין היה דלוק ומשוואות רצו עליו על כל עשרת הצגים. סייפרין אהבה... מתמטיקה. ווינדאריה פחות.

מעליהם התגלגל רעם.

"אז מצאת משהו מצחיק?" שאלה וינדאריה. סייפרין נראתה משועשעת מהמשוואות מסיבה שלא הייתה מובנת לה. סייפרין הבחינה בווינדאריה לידה כאילו לראשונה ואמרה: "קשה להסביר את הבדיחה הזו בלי הרקע המתאים, וויני. זה פשוט... קורע. אז איך אצלך?"

"אני מתכוונת לכתוב מחזה על אש דרקונים." אמרה וינדאריה "כבר חשבתי על הגוונים השונים של השיזוף שיהיה אפשר להציג – "

"את אמנותית מדי לפעמים בשבילי, ויני. מה הרעיון הגדול מאחורי זה?" שאלה סייפרין שנראתה קצת מעונה בעצמה. וינדאריה אמרה: "השתנות, סייפרין. מדובר במטאפורה להשתנות. כל גוון של שיזוף מדבר על סוג אחר של השתנות לאותו אדם. טכס הענקת הכשרונות יהיה עבורנו כמו נשיפת אש של דרקון."

מול השערים געשה הפגנה של האגודה לבחירה גנטית. עד מהרה צעקותיהם על כך שצריך להעלות את גיל הענקת הכשרונות לעשרים ואחת הכאיבו לאוזני וינדאריה. "כל זה בגלל פשיטה על בית מסתור שלהם." סיננה סייפרין בתיעוב כלפי ההפגנה "זה בלתי חוקי למנוע ממך להגיע לטכס הענקת הכשרונות."

"אז זו הסיבה שהמלכה המרשעת באה איתנו." אמרה וינדאריה, מבינה הכל לפתע. היא תהתה למה אינדירה, לאחר שכמעט הרסה את ההרצאה של דוקטור לנור, הורשתה לבוא איתם ועוד בלווייתו של אלאן הפוזל, בנו הבכור של מר גראבן. ואז נשמע נפץ מחריש אוזניים שהשתיק את המפגינים. על מסכי הוויד הופיע נשיא קלאמניטיה, גווין קיז, שעמד מעל הבמה הראשית בהיכל העיר שאותו הוריה שנאו.

"אזרחי קלאמניטיה היקרים, חוסר האחריות שלכם לארגן הפגנה לאחר שבית המשפט אסר עליכם במפורש להפגין גובלת בפלילים. טכס הענקת הכשרונות הוא הגשר בין הדור המבוגר לבין הדור הצעיר ועליו להישמר בכל מחיר ובמיוחד עכשיו. על אזרחי קלאמניטיה לדעת שבעוד מלחמה רועמת בטבעות צדק, החיים ממשיכים. חוסר האחריות שלכם כנגד רווחתה הכללית של קלאמניטיה גובל בפלילים, מתפרעים. אני נותן לכם עשר דקות להתפנות לפני שאני שולח את המשטרה, ארצנים."

"כה אמרה הגבינה." גיחך אביה על הנאום שנשא הנשיא "לשם שינוי, אני מסכים איתו למרות השם המצחין שלו. –" אבא שלה לא אהב גבינה מכל הסוגים מעולם "- הניסיונות של האגודה לבחירה גנטית לשמור על רלוונטיות נעשים מגוחכים משנה לשנה. להעלות את הגיל להענקת כשרונות, באמת? –" ושם אביה עצר לכחכוח קל, "עוד מעט הם יתבעו להחזיר את המצב לכפי שהיה לפני הטכס: כשרונות נקנו ונמכרו בשוק בלי פיקוח ממשלתי. ולאף אחד, פרט לעשירים באמת ולפושעים כמו קרטל הקוויוט, לא יהיו כשרונות."

ובתוך עשר דקות, המשטרה כתומת המדים ירדה מספינת אוויר כתומת הבלון שריחפה מעל ההפגנה ופיזרה אותה. כמה מהמפגינים הקולניים קראו: "סאמר! סאמר! אנחנו נילחם למענך! סאמר!" בטרם נלקחו אל ספינת האוויר מעל ההפגנה. כשקלטו אלה מהמפגינים שלא התפזרו על כך שהשוטרים מוכנים להשליך אותם לספינת האוויר, הם התפזרו על מנת לשוב בפעם הבאה. וינדאריה הייתה בטוחה. הם נראו מאמינים אמתיים במטרתם.

מרגע יציאתה לשדרת אוראנוס, נשימתה של וינדאריה נעתקה למראה מנעד הסגנונות של הבניינים. היא ידעה שהם פעם היו בשרו של מישהו אבל קשה היה לדעת ממגוון הצבעים, הצורות והגדלים שהופגנו לאורך הליכתם לעבר היכל העיר שהם לא נבנו כאלה. אביה העיר באוזניה שמדובר במסלול לתיירים צעקני להחריד. מחר הוא יראה לה את מה שנשאר לו על גראווניציה סיטי שאף עיר לא תשווה לה. אביה שכח שהיא הייתה בת שש שכשהם עזבו. היא לא זכרה את מה שאביה זכר – גם אם מדובר בזכרונותיה של ילדה. וינדאריה אהבה את אביה שכמוה היה כותב. לא שהיא שנאה את אמה. היא ידעה כבר מגיל צעיר שהיא לא תהיה המועדפת שלה. אחיה היה המועדף.

היכל העיר מצופה בזהב ראוותני, משובץ ביהלומים אמתיים נוצצים, הופיע בסוף הדרך. הדלתות היו מצופות מזהב למרות שהמאבטחים מטעם משטרת המושבה לא היו מצופים בזהב ואפילו לא לבשו מדים בצבע הזה. וינדאריה שמעה אותם מעקמים את אפם לעבר בני קהילתה למרות שחייכו כלפיהם וטיפלו בהם באדיבות. וינדאריה ידעה שאי החיבה הזו הייתה הדדית. הם עברו במסדרון כסוף שהרגיש לה כמאורתו של זאב בעודה הולכת ליד אביה, בוחנת כל סנטימטר מעוצב היטב שלו. כשהרימה את מתקן הוויד שלה, היא יכלה לראות שהיו שם תמונות ואפילו מתווים מתולדותיה של קלאמניטיה ושל הפדרציה שנעלמו ברגע שהורידה אותו על ירכה. וברק נשמע מעל לראשה.

לבסוף היא ואביה התיישבו ליד הזוג בריניארד. החלק הזה של הטכס היה נאומים, נאומים ארוכים ורבי מלל. הארוך מביניהם נישא על ידי גווין קיז השנוא על הוריה. לאחר שהסתיימו כל הנאומים, התחיל מהנדס המושבה לקרוא בשמותיהם. להפתעתה, אלאן הפוזל נקרא למרות שהייתה בטוחה שקרטל הקוויוט העניק לו כשרונות כבר לפני שנים... ואז הגיע התור שלה לרדת במדרגות לעבר הבמה המרכזית שם עמד מהנדס המושבה. שני עוזריו עמדו משני צדדיו, מוכנים לעזור לצעירים שקיבלו זה עתה כשרונות לצעוד לעבר הספסל שמאחור בו ישב כבר פאלון. כשעבר עליה מהנדס המושבה, וינדאריה דמיינה לראות זוהר חולני מוכר בעיניו של אחד מעוזריו.

המהנדס הבחין ברעד שלה ואמר: "התאים החכמים כבר אצלך, ילדה. בכל פעם שהוריך הלבישו אותך, הם החדירו לתוכך את התאים החכמים. עכשיו, תני לי להעניק לך את הכשרונות שלך."

וינדאריה התעוררה לאחר מכן שבחוץ עדיין מכים ברקים אך גם יבבה רוח חזקה. היא הייתה בבית ושמעה את אמה אומרת: "אני לא אחזור על הטעות עם אחיה, ויקטואר. לא עוד ילדים ימותו בגלל הטעויות שלי."

"אני לא מבינה על מה את מדברת, גברת הולט. האגודה לבחירה גנטית פרצה אליה. הממשלה אמרה שבמחנה יטפלו בה." נשמעה ד"ר לנור, מנסה להרגיע את אמה בדיבורה הבטוח. מסביבה, וינאריה ראתה רטטים של אור כאילו היא רואה מבעד לסביבתה, רטטים של אור לבן כמו חלל הביניים ממה שהראתה להם ד"ר לנור פעם.

"האם שמעת פעם על פרוייקט צרעה, ויקטואר?" שאלה אמה במתיקות שהעידה על התקף זעם מתקרב. וינדאריה כבר הזדקפה והביטה מעבר לחלון, שומעת את הרוחות מייבבות כפי שייבבו במדבר. ברק חשף נקבובית קרובה שווינדאריה לא יכלה לראות בשום פנים ואופן גם עם כשרונותיה. היא חשה רצון לברוח ממשפחתה.

"לא שמעתי. והיי, תורידי את להב העור תכף ומייד, גברת הולט." אמרה ד"ר לנור, מתנשפת מעבר לקיר האפור. וינדאריה מצאה את עצמה עומדת ליד החלון האטום.

"זה שמע אותנו." שמעה את אמה אומרת "וינדאריה כבר לא שם. נותר רק זה, ויקטואר." והסתערה מבעד לדלת בעוד וינדאריה דוחפת את עצמה מבעד לקרומית, שוברת אותה בעורה המוקשה.

רוחות עזות, יבשות, נשבו מסביבה, מייבבות על אובדן וחורבן. וינדאריה הביטה לאחור וברחה בעוד אמה יוצאת אחריה, חמושה בלהב עור אפור ורצח ניצת בעיניה. הנקבובית הייתה קרובה ועד מהרה וינדאריה נפלה בתוך חיבוקו של חלל הביניים. ונרדמה.
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 שאלה קטנה

שליחה על ידי הלדין » 28 דצמבר 2018, 13:39

עקב ההיענות המוגבלת לחלק הראשון, וטענות שעלו על היעדר עלילה, ברצוני לשאול האם עדיף לפרסם את כל החלקים של הסיפור?
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 29 דצמבר 2018, 22:04

חלק שני: כיפה אדומה
טיפת טל תכלכלה נשרה מעל לשיערה הכחול של וינדאריה כשהתעוררה משנתה.

במרחק היא שמעה את הנקבובית פועמת. זה היה מוזר. רק זאבי חלל יכלו לשמוע פעימת נקבוביות. אורה הרך של הנקבובית נימר את הערבה מסביבה כאילו הסתכלה על העולם מבעד למצב בהיר בוויד. זה הזכיר לה לבדוק בוויד איפה היא. אחד הצגים הורם מרצועת הזרוע שלה וחשף מפה של הערבה. לפי המפה בוויד, וינדאריה לא הייתה רחוקה מענברון. טוב, היו מקומות גרועים יותר להתעורר לידם – לפחות היא לא התעוררה ליד זינקובר כדי להיחטף על ידי קרטל הקוויוט הנתעב.

"וואו, ישנתי עשרה ימים." אמרה וינדאריה לאחר שקראה את התאריך על המפה. הפועלים בחווה של הוריה הגיעו בספינת אוויר מענברון. וינדאריה ואחיותיה לא הורשו לדבר איתם יותר מדי ולדעת עליהם הרבה מעבר לשמותיהם ומאיפה הם. אחותה לודה ידעה יותר עליהם. לפחות היו בענברון אנשים שווינדאריה הכירה. האנשים הטובים הללו יכולים לקחת אותה הביתה. היא לא זכרה למה ברחה משם. וינדאריה התחילה ללכת כשטיפות הטל נופלות מהעצים המעובים והבשרניים עם העלווה הסגולה ששימשו כעשב בקלאמניטיה. היא יכלה לשמוע את החיים מסביב. נוכחותה שמרה עליהם נסתרים במאורותיהם.
ואז נשמע קול מהוויד:
"אנשי האגודה לבחירה גנטית הורידו את המגיפה הזו לתוך הכשרונות של ילדינו שרק קיבלו כשרונות על מנת להוכיח שהם צעירים מדי לקבל כשרונות. בשלב הראשון אתה מאמין שאתה יכול להיכנס ולצאת מהנקבוביות כאילו היית זאב חלל. זה בלתי אפשרי, ילדים. עליכם להתייצב במחנה."

וינדאריה השתיקה את הפרסומת בתנועת אצבע והמשיכה לחתור לעבר ענברון. היא חשבה על המחזה שלה "אש הדרקון" בעודה מפלסת את דרכה בסבך המטפסים שכיסו את אדמת הערבה ונשאו על ענפיהם את הענבים הסגולים שכולם כה אהבו. היא נכנסה לתיקיה שהכינה על "אש הדרקון" והופתעה לגלות כמה תיקים שלא זכרה שהכניסה לשם. אחד מהתיקים נקרא – וינדאריה רעדה כשקראה את השם – "פרויקט צרעה". אמה דיברה עליו באוזני דוקטור לנור אף על פי שהיא לא הסבירה. היא גללה פנימה ורשימות שנחתמו על ידי אישה בשם אולידיה רני צפו לנגד עיניה, מפורטות להחריד שעסקו בתכנות ממשק כשרונות. לאחר שעברה על כמה פסקאות, היא הבינה שמישהו הכניס את הקובץ לוויד כשהיא ישנה. לודה הייתה מבינה יותר. היא הייתה המתכנתת של המשפחה. היא גללה החוצה ונכנסה לטקסט של המחזה. "זה לא מה שכתבתי!" צעקה וינדאריה כשהעץ מסביבה רועד מעוצמת צעקותיה "אני לא איזו פראית מכדור הארץ שמאמינה בשטויות על אל ועל השגחה עליונה!" שכן הטקסט דיבר על שליחותו של הדרקון העוקב אחרי האותות והמופתים של האל מעולם לעולם.

היא כל כך כעסה עד שטרקה את הצג רק כדי לחזות במגדלים, חמישה מגדלים שעל כל אחד מהם סמל שונה – צלב, סהר, מגן דוד, פטיש ומגל, גלגל רוחות – שלפי הוויד ייצגו את חמש האמונות שלפי הממשלה האמינו בענברון. הפועלים בחווה נשאו תליונים של הפטיש והמגל. כשווינדאריה שאלה למשמעותם, הוריה אמרו לה שהיא צעירה שכל מה שעליה לדעת הוא שמשפחתה סוציאליסטית. ושהם אף פעם לא ישתטו להשתטח מול פסליהם של לנין וסטלין בכנסיית הכל בכל. וינדאריה הבינה שהיא צועדת אל כנסיית הכל בכל. הכנסייה הייתה מוקפת במבנים נמוכים יותר, אפרפרים כהים, שווינדאריה שיערה שהם מבני מגורים של התושבים. ככל שקרבה, המבנים הללו נעשו גבוהים יותר אף על פי שנפלו בגובהם ממגדליה של כנסיית הכל בכל. ואז היא מעדה על ברכה של אישה במטפחת לבנה על שיערה הזהוב ששוטטה בערבות וקראה למישהו. היא הרימה את מבטה לעבר וינדאריה. עיניה היו כחולות ושיערה היה צהוב.

"למה את לא במחנה, נערה?" שאלה האישה, קולטת במבט את גילה ממתקן הוויד. נימתה של האישה הייתה מתוחה כשל מי שלא ישנה ימים רבים. וינדאריה פלבלה. המבטא של האישה היה מוכר לה. כך דיברו הפועלים בחוותם של הוריה. ועם זאת, היא נראתה לה כה צעירה בצבעיה למרות שהייתה, בוודאות, מבוגרת ממנה בשנים. אפילו הוריה הנוקשים היו יותר יצירתיים בצורתם הנראית.

"אין לי מושג, 'ברת." אמרה וינדאריה בניסיון מגושם לחקות את מבטא האישה. האישה מתחה את ראשה לעברה ואמרה: "אף אחת בענברון לא נראית כמוך, נערה."

"מה את מחפשת, 'ברת?" שאלה וינדאריה, מעיפה מבט לעבר כנסיית הכל בכל, המרוחקת מעבר לסבך המבנים האפרפרים כהים. האישה השמיעה צחוק מעודן.

"שמי מריה אבל כולם קוראים לי מיה. ואני מחפשת את בני כבר עשרה ימים, נערה." אמרה מיה. וינדאריה שמה לב שהיא לא מסרה לה את שם המשפחה שלה. היא הרימה צג וויד לעבר מיה. הוויד לא הציג כלפיה שורות נתונים שהציגו אותה. וינדאריה נרתעה לאחור. תמיד אמרו לה להיזהר מאנשים שנתוניהם לא הופיעו במקפלת. מיה חייכה בחיוך רחב ועצוב שהפחיד את וינדאריה ואז אמרה: "נערה, אני בת כדור הארץ. הנתונים שלי לא נמצאים ברמה שאת משתמשת בה משום שאין לי את הכשרונות להשתמש ברמה זו."
ואז נשמע קול מהוויד:
"אנשי האגודה לבחירה גנטית הורידו את המגיפה הזו לתוך הכשרונות של ילדינו שרק קיבלו כשרונות על מנת להוכיח שהם צעירים מדי לקבל כשרונות. בשלב הראשון אתה מאמין שאתה יכול להיכנס ולצאת מהנקבוביות כאילו היית זאב חלל. זה בלתי אפשרי, ילדים. עליכם להתייצב במחנה."

וינדאריה ביטלה שוב את הפרסומת לנגד עיניה הכחולות של מיה. היא רק אמרה: "כמובן, כהרגלה, גם עם הכוונות הטובות ביותר, הממשלה משקרת לנו, נערה. זוכרת את הנתונים שלי? הפריצה הייתה רק לרמה הגבוהה, לא לרמה הנמוכה. שמעתי את הנסלור בחדשות נכנסת לפרטים של הפריצה."

"איך אפשר לפרוץ למישהו שאין לו את הגישה?" שאלה וינדאריה, מגרדת במצחה.

מיה התחילה להסתובב לאחור לעבר העיירה ואמרה: "רצוני שתפגשי את האב הורק. הוא יודע יותר משתינו על מה באמת קורה כאן."

לא היה שום טוב שעלה מנימת דבריה של מיה. וינדאריה הרגישה שמפתים אותה. מפתים אותה למלכודת. היא היססה ואמרה: "ההורים שלי אמרו לי לא ללכת –"

"בזמן שניהלנו את השיחה מרנינת הנפש הזו, וינדאריה. אני נכנסתי לרשימת הנעדרים מאלה שקיבלו את הכשרונות שלהם לאחרונה, ומצאתי את השם והנתונים שלך עם בקשה להודיע לרשויות." אמרה מיה, קולה נעשה אפל בהרבה "את בדרכך למקום שאליו הלך בני. קלאמניטיה היא לא העולם הראשון שבו זה... קרה. האב הורק שאני רוצה לקחת אותך אליו יודע היטב מה עלה בגורלו של אחיך. לאחר מכן, אני מקווה שתובילי אותנו למקום – "

וברק מרושע עלה מתוך האדמה, מהמם את מיה ומטיל אותה על האדמה, דוממת.

"פחד." שמעה וינדאריה נערה סגולת עור ועם שיער שחור עולה מתוך האפילה שבין העצים הבשרניים והמעובים עם העלווה הסגולה, חוצה את סבך המטפסים עם הענבים, "אין לנו מה לפחד מלבד הפחד עצמו. ובכן, המבוגרים מפחדים מאיתנו, מפחדים ממה שנהיה מאיתנו: השלב הבא באבולוציה האנושית."

"האם היא מתה?" שאלה וינדאריה, חולפת כרוח רפאים מעל גופה הדומם של מיה.

"מריה ארמאניאן? המבוגרים האחרים שרודפים אחרינו ימצאו אותה בסבך בקרוב. אם יש לך שכל, וינדאריה, בואי אחריי." אמרה הנערה סגולת העור, מגישה לה יד. וינדאריה חשה את עצמה בוטחת בנערה הזו אף על פי שלא ידעה את שמה ולא על אף פרט אחר עליה. היא לא הרגישה צורך לנפנף במתקן הוויד שלה עליה כמו קודם. היא בטחה בה כאילו הייתה הוריה.

"כדור הארץ!" קראה וינדאריה, לוטשת מבט לעבר מיה מכדור הארץ והושיטה יד "האם גם את ישנת עשרה ימים?"

"כל השאלות שלך ייענו." הבטיחה הנערה סגולת העור ומשכה אותה לתוך הסבך "כשנגיע למקום המפלט. תביני, זה לא העולם הראשון שבו הקפיצה הזאת קרתה. המבוגרים רדפו אחרי אחיך והמוכשרים מדי שלו גם בצור. אחד מהם שרד, וינדאריה."

אז למה לוינדאריה זה הידהד כמו הנאומים הריקים ששמעה בהענקת הכשרונות: מלאי מלל אך ריקים מרגש אמתי. היא הביטה לאחור לגופה הדומם של מיה שנעלם מאחוריהן באפילה שבין העצים המעובים והבשרניים עם העלווה הסגולה. אחיה... הוריה אסרו להזכיר את שמו בבית לאחר שברחו מצור שהם קראו לה גראווינציה. . האם זו הייתה הסיבה לכך?
ועד מהרה וינדאריה הרגישה את שריריה החכמים תופחים כדי למנוע ממנה להיות מותשת מההליכה המהירה. השמש של קלאמניטיה שקעה עד שהגיעו למקום ההוא – מכתש עגול כצג של וויד ובתוכו נח בית. וינדאריה ירדה בעקבות הנערה סגולת העור, מתנשפת מעט בכל זאת, עד שהגיעו אל הבית ודלתותיו העצומות נפתחו.

"סמאר!" קראה הנערה מבפנים לעבר הנערה סגולת העור "היא מצאה עוד אחת שהכשרונות החדשים שלה התעוררו אחרי הטכס!" ווינדאריה לעלעה בגרונה כשזיהתה את הנערה לפניה: האדם השנוא עליה בעולם – אינדירה ויג'ום.
נערך לאחרונה על ידי הלדין ב 31 דצמבר 2018, 18:11, נערך פעם 1 בסך הכל.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 17927
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 חלק שני

שליחה על ידי The oldman » 31 דצמבר 2018, 01:09

קראתי, ולמרות שהכתיבה שלך קולחת, אני לא ממש מצליח לעקוב אחרי העלילה ולהבין מה קורה לדמויות. לאן היא הגיעה? פעם שעברה היא ברחה מהבית?
איך הילדים האחרים מהבית ספר שלה קשורים לשם?
מה התפקיד של מריה ולמה מחסלים אותה?
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 31 דצמבר 2018, 18:15

תודה על התגובה. :D

השאלות לגבי המקום שווינדאריה הגיעה אליו ייענו בחלק הבא.

ערכתי את הפרק. כל מי שהיו בטכס הענקת הכשרונות נעדרים או במחנה. חשבתי שזה ברור. כנראה שלא.

מריה ארמאניאן היא בערך מה שהיא נראית - אם לילד שנעדר באותן נסיבות כמו וינדאריה שחיפשה אותו כחלק מחוליית חיפוש מקומית. אני חייב להעיר כשכתבתי את הפרק, הכוונה הייתה שסמאר שיתקה אותה, לא הרגה אותה. היא פשוט הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
הלדין
הודעות: 3166
הצטרף: 23 מאי 2003, 23:53

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 חלק שני

שליחה על ידי הלדין » 31 דצמבר 2018, 23:24

חלק שלישי: "זעקת דמים"
"וזה חדר המירוצים." סיימה אינדירה להציג בפני וינדאריה את נפלאות המפלט. הבית נבנה מסביב לחלל מרכזי בו ניתן היה להתכנס בעת הצורך וממנו יצאו חמישה מסדרונות שמשני צדדיהם השתרעו החדרים אם זו הייתה המילה הנכונה לתארם. וינדאריה כבר עברה בדרכה לכאן על חדר הריקודים מצד אחד וחדר המדיטציות מהצד השני. אינדירה פתחה בשטף עצום של מילים על כמה הריקודים מחד והמדיטציות מנגד מעצימים את הכשרונות שלהם. היא הסבירה שהבית בעצמו נברא באמצעות קפיצת הדרך שלהם. רק סמאר ידעה בינתיים איך לברוא דברים.

הוא נועד להוות מקום של הגות והגנה כדי שיוכלו לפתח בו את כשרונותיהם. אם זו הייתה מטרת המקום, למה כולם עסקו בפעילויות שמטרתן הייתה ההפך מזה? לווינדאריה בני הנוער נראו כמו צללים של עצמם, חיוורים וחסרי חיים כאילו היו קפואים בספינת השעיית חיים. אפילו בחדר המירוצים בני הנוער לא הפגינו התלהבות גם כשהוחלפו הקנוקנות בזרמים חשמליים שהניעו את הקנקנועים שלהם במקום. וינדאריה לא הבחינה ביניהם בפאלון. הוא היה בטוח במחנה, הרחק מהמקום המוזר ומוצץ הנשמה הזה שרק המלכה המרשעת יכלה להתפעל ממנו.

"אינדירה, זה חיקוי. אחי נהג לתאר באוזני את מועדון פרנסיס פוקויאמה בזמנו." אמרה וינדאריה, נזכרת באחיה המנוח מזה שנים, "זה בדיוק אותו הדבר, אינדירה."

"המבוגרים לא פה. את יכולה לצאת מפרסונת המתנשאת חסרת ההומור שאת מפגינה בבית הספר. אף אחד לא צופה בך. את יכולה להתנהג כמו מי שאת באמת." אמרה אינדירה, מושכת בטבעתה המזויפת עם היהלום מחליף הצבעים. וינדאריה לא ממש הופתעה מכך שאינדירה רואה אותה כך ולא נעלבה מזה באמת. מה שהפתיע אותה הוא שאינדירה דיברה אליה כשווה ולא כמו שדיברה אל נתינותיה – הבנות שהאמינו שהן חברות שלה. מה שהזכיר לה כמה היא כבר מתגעגעת לחבריה.

והמסלול השתנה שוב אחרי שהנהגים השלימו אותו שוב בחדר מאחוריהן.

"אז איפה אלאן הפוזל?" שאלה וינדאריה "אתם בלתי נפרדים."

אינדירה עמדה לומר משהו ואז כופפה את האצבע עוטת הטבעת. היא קימטה את המצח החיוור שלה וניגבה דמעה שנראתה אמתית כמו הטבעת שלה. לבסוף אמרה: "הוא בחר ללכת למחנה."

לרגע וינדאריה הרגישה אהדה עצומה כלפי אינדירה וברגע השני חשדה באהדתה. היא הייתה פעם מנתינותיה עד שהיא וחברה התעמרו פעם אחת יותר באחותה לודה ומאז נפקחו עיניה. לאלאן הפוזל הייתה ממילא, לפי השמועה, רגל בקרטל הקוויוט. והיא חשדה שחבריה היו מוגנים ובטוחים במחנה. לא משהו שאינדירה וסמאר יהיו מרוצות ממנו יותר מדי. וינדאריה לא הכירה את סמאר אבל אינדירה, ובכן, התנהגה שונה. היא לא הכירה אותה מספיק כדי לשים את האצבע על מה שונה בה.

"והיית מאמינה שהפעם הראשונה שאני רואה אותו מזה חודשים הייתה בספינת האוויר. עבדתי קשה מאד ועדיין כולם זוכרים יותר את המלכה המרשעת ממנו. אמרתי לו בפנים והוא אמר שזה כבר לא מעניין אותו." אמרה אינדירה, מתייפחת.

"לא ידעתי." אמרה וינדאריה, מופתעת. עכשיו כשהיא חשבה על זה, היא לא זכרה מתי היא ראתה לאחרונה את השניים האלו ביחד, זוממים מזימות מרושעות. עתה הרגישה שמתמרנים אותה. המחזאית שבה הייתה כותבת את הסצנה הזו בדיוק כך.

"האם סיפרתי לך איך קיבלתי את הטבעת?" שאלה אינדירה שנראה שקלטה את סימני הפקפוק של וינדאריה במשחק קורע הנשמה שהפגינה זה עתה. וינדאריה ידעה שמה שלא תאמר, אינדירה תספר לה מאיפה היא קיבלה את הטבעת הזאת. היא כבר ידעה מפאלון את הסיפור. אינדירה סיפרה אותו לכל הנתינות שלה בשלב זה או אחר כשהן הפגינו ספקות בה.

"הייתי בת שמונה, אולי בת שבע, כש'גענו לקלמניטיה אחת. אני ואלאן הצטרפנו לחבורתו של אילסונדרה. אחת מהחבורה, אילספת, הייתה דוגמנית והתפרנסה מזה. אני הלכתי איתה פעם והתאהבתי מעל הראש בכל העניין. זה היה בדיוק אני." אמרה אינדירה, סומק התלהבות עולה בלחייה כשהיא מדברת על אהבת חייה – עצמה.

"הצופים נמסו לרגליי והיו שולחים לי מתנות. הטבעת הייתה אחת מהמתנות הללו. יפהפיה, נכון? ואז המבוגרים גילו את העניין. ואני נקראתי לחדרו של מר גראבן." אמרה אינדירה, נושאת את ידה מעל פניה המיוסרים. לא שוינדאריה קינאה בה. ליפול על הצד הגרוע של מר גראבן, נשיא מושבתם לשעבר וראש קהילתם בהווה, אף פעם לא היה משהו טוב.

"והוא אמר לי שמעשים כאילו לא נאותים לילדה כאילו שאנחנו חיים בבובואר, כאילו. אנשים אהבו אותי, וינדאריה, והעניקו לי מתנות כדי לאהוב אותי עוד יותר. והמבוגרים לקחו את זה ממני!" זעקה אינדירה. הנערה הזו צריכה להיות שחקנית. וינדאריה הופתעה שלא הבחינה עד עכשיו כמה אינדירה מתועבת בעיניה. בעצם, מר גראבן היה צריך לה להמשיך בקריירת הדוגמנות שלה עד שהיתה נעשית לסרסורית. זה מה שהנשים הטובות בבובואר היו אומרות.

"האם ייתכן שהמקום הוא לא העתק גמור של מועדון פוקויאמה?" שאלה וינדאריה "האם יש פה חדר מחזות אחד הגון? אני עובדת על מחזה חדש – 'אש הדרקון' ו -..."

אינדירה חשקה את שפתיה ואמרה, בנימה מתנצלת," המחזות שלך משעממים, וינדאריה. הייתי פעם ב-'המערבולת של ז'וזא'. זה באמת היה יותר מדי בשבילי." וינדאריה בחנה את אינדירה והבינה שזה נכון. אינדירה הייתה באחד ממחזותיה. והשתעממה. אחד הנערים בחדר המרוצים עצר כשהוא שמע את שמו של המחזה. משהו מהחיות שלו חזרה אליו כשהוא צעד לעברן. הנער הזכיר לה את מיה מקודם.

"אז את מי שכתבה את 'המערבולת של ז'וזא', נכון?" שאל הנער בהבעת פנם זועמת.

"כן." אמרה וינדאריה וחטפה מכה ישר לפנים. היא שמעה את הנער אומר לאינדירה שלווינדאריה לא הייתה שום זכות לכתוב מחזה על סבו. שמעה אותו בעודה נופלת על הרצפה, מתפתלת. היא לא פגשה מעולם את ז'וזא אראמאניאן. ולא הבינה על מה הנער היכה אותה.

"לוצינה יפהפיה שלי." שמעה וינדאריה את אחיה אנדריאס, לוחש באוזניה, בעודו מלטף את שיערה הכחול. בחלומה פניו היו לובנו הבוהק של חלל הביניים מתוחמים על ידי שיער בצבע הפלטינה ועיניים אדומות, כשל חולדה, זוהרות בזוהר חולני. וינדאריה הייתה קטנה יותר בחלומה, ילדה.
"לא." שמעה וינדאריה את אחיה קופץ את ידו "אללי, האם אני חייב את עזרתם של הכופרים על מנת למממש את מצוותך? בלי מה שהם קוראים לו כשרונות, אני לא יכול לדעת אם היא מוכנה לעלות עולה כמצוותו של אדוני – " וינדאריה הקטנה הרימה יד לנחם את אחיה המרוגז, רוכן לידה. הוא נזכר בה ואמר: "וכמובן, לוצינה מתוקה שלי, לא לספר כלום על מה שאת ואני עושים פה. לא לאבא. לא למבוגרים."

"ובעיקר לא לאמא." אמרו שניהם כישות אחת.

וינדאריה פקחה את עיניה בחלל המרכזי, סאמר רוכנת מעליה. סאמר חייכה לעברה ובחיוכה צל מחיוכו של אחיה בחלומה. התרגשות עברה בגופה של וינדאריה הנערה. "מה עלה בגורלו של סבסטיאן?" שאלה וינדאריה, לא מופתעת שהיא מודעת לשמו. סאמר אמרה, עדיין מחייכת לעברה, "הוא בבידוד, וינדאריה. סיימנו להיות חלק מעולמם של המבוגרים. אלה שעדיין דבקים בו צריכים לחשוב אם להמשיך הלאה."

"למחנה?" שאלה וינדאריה. סאמר כיווצה את אגרופיה הסגולים כאילו היו טלפיה של חיית טרף עצומה ואמרה: "הרשינו למבוגרים לבצע עבורנו את מלאכת האיסוף. עתה הגיע הזמן שניקח את אשר לנו."

עורה של וינדאריה סמר. סאמר ליטפה את ידה של וינדאריה ואמרה: "את חשובה, וינדאריה, ולא משנה מה מלהגת אינדירה. אנחנו היינו צריכים לחכות עד שנקפוץ."

"אני לא בדיוק מבינה מה זה אומר." אמרה וינדאריה. סמאר צחקה בקולניות גסה.

"הגיע הזמן לצעוד אל המחנה, לוצינה." אמרה סמאר בנימה שצמררה את עורה, "מחר המבוגרים שעומדים בדרכנו ימותו."

באותו הרגע היה ברור לוינדאריה שאחיה או סמאר לא היו הדרקון שכתבה עליו. "אנחנו לא קפיצת הדרך, סמאר. אנחנו עומדים להיאכל על ידי חוצן מרושע." מלמלה וינדאריה וזכתה במבט חמים מסמאר שענתה: "את תשמרי עם אינדירה, לוצינה."

ווינדאריה הורידה את מבטה לעבר פרק ידה. מתקן הוויד הוסר מעליו כשישנה שם. מעתה היא מבוגרת. רק ילדים נשאו את מתקני הוויד שלהם. למבוגרים היו... כשרונות. והכשרונות של המבוגרים היו הסיבה שהיא הגיעה לבית הזה מכלתחילה.

וינדאריה חייכה לסמאר.
סמל אישי של משתמש
הח׳אן הטטרי
הודעות: 4423
הצטרף: 07 אפריל 2017, 15:53
מיקום: יוּרטה במונגוליה

(ס) (PG13) מוכשרים מדי 2 חלק שלישי

שליחה על ידי הח׳אן הטטרי » 05 ינואר 2019, 09:20

בינתיים קראתי את החלק הראשון, והוא מרגיש כמו פרק פתיחה. אם הבנתי נכון, אמה של וינדאריה משוכנעת שהיא מתה וחטפה התקף
זעם או משהו, אז היא נמלטה לנקבובית הקרובה. אישית אני לא טיפוס של ביופאנק / מד''ב אז קצת קשה לי להתחבר לסיפור, אבל אני אמשיך לקרוא. בכל מקרה הוא כתוב טוב, אהבתי, ואין עומס של פרטים.
There, where I have passed, the grass will never grow again.

Vae victis.

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה