יש לנו תגים חדשים בשבילכם!
ההצבעה לגל השני של התגים הסתיימה והתוצאות כאן: תגים למשתמשים - הגל השני זמין עכשיו.
ניתן להוסיף את התגים לפרופיל שלכם דרך לוח הבקרה למשתמש -> פרופיל -> ניהול תגים

אז איך התחלתם לשחק?

דיונים שנוגעים לכל משחקי התפקידים וכל השיטות, תוכלו למצוא כאן המלצות על ספרים ושיטות, עולמות ותוכן מקוריים, תיאוריה של משחקי תפקידים, עצות לכתיבת תוכן משלכם, טיפים למנחה ועוד.
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 17848
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

אז איך התחלתם לשחק?

שליחה על ידי The oldman » 29 יוני 2007, 14:42

(עץ זה משמש כפתיל תגובות גם עבור הרשומה "כמה מלים על עצמי ועל הפונדק" מבלוג הפונדק הוצאה לאור - http://publishing.pundak.co.il/blog1.html)

אז מה המשחק הראשון ששיחקתם? באיזה גיל זה היה? מה אתם זוכרים ממנו ? 8-)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
סמל אישי של משתמש
דון גובלאונה
The Goblin Mobster
הודעות: 5204
הצטרף: 09 מרץ 2007, 15:39
מיקום: יפו

שליחה על ידי דון גובלאונה » 29 יוני 2007, 14:53

הייתי בן 10, חבר שלי הביא ספר של מרטוצללים מהדורה 2 בעברית לכיתה, קראתי אותו והיה ממש מגניב, הלכתי אליו יום אחד ושיחקנו מרוצללים, אחרי זה הראו לי ספרי של מוד"ם ושיחקנו גם בזה, הכול היה בחופשיטה עם קוביות, אני זוכר שהיה ממש נמהנה כי עד אז לא יעדתי שיש כזה דבר, הייתי משק עם חברים במשחקי תפקידים שהמצאנו, עם דפים והכול, אבל הרעיון של
קוביות היה חדש לי, מ גם, כשהם הראו לי את הספרים והכול, בהתחלה חשבתי שזה המצאה של אח של חבר שלי (הספרים היו שלו), ושרק אנחנו מכירים את זה...
ואז רשמתי מו"ד בגוגל והכול נהיה ברור יותר.
מאסטרו! תקריץ איזה מארש.
סמל אישי של משתמש
פלאפי
The Three Headed Archmage
הודעות: 17626
הצטרף: 29 מאי 2005, 21:41
מיקום: כדור הארץ (לא, צדק, מה חשבתם?)

שליחה על ידי פלאפי » 29 יוני 2007, 15:15

וואו, מגניב. עכשיו זה בלוג מעניין :mrgreen:
והאמת, לא ידעתי שהפונדק כזה צעיר. כלומר ידעתי שהוא נולד אי שם בסביבות 2003, אבל לא קלטתי כמה מעט עשיתם עד היום.. (ביחס לחברות "גדולות", אני מתכוון. בפני עצמה ההוצאה לאור של הפונדק היא כוח משמעותי :wink: ). אני מבין שמתוך האפלה יהיה ספר התוכן המקורי הכי גדול שיצא עד כה, אז יש לנו במה להתגאות :mrgreen:

איך אני התחלתי? כמו הרבה שחקני מו"ד פוחזים - בחוג. בכיתה ג'/ד' (כי עבר כל כך הרבה זמן שאני לא זוכר, כן XD) הצטרפתי לחוג מו"ד. האמת, זה היה בעיקר מוזר בגלל שהייתי הכי צעיר וכל שאר השחקנים הבינו בחוקים ושטויות, ואני הסתכלתי מהצד ולא הבנתי מה הולך (וגם יצא לי לשחק קוסם דרגה 1 בגרסאת מוד"מ, כך שבכלל הדמות שלי הייתה פאטתית). כעבור שנה שנתיים התחלף לנו המדריך וגם השחקנים, ושיחקתי עם אנשים יותר קרובים לקבוצת הגיל שלי (ואף צעירים ממני). בשנות המוקדמות אני זוכר את רוב ההרפתקאות הקלאסיות שעברתי - ובמיוחד את הפעם ההיא שניצלתי מזעמו של דרקון אדום בעוד כל הקבוצה נשרפה לאבדון, ועוד יצאתי משם עם יהלום של 14,000 מ"ז (אחח, אי אפשר להפסיק לספר את הסיפור הזה ^_^).
בערך שנתיים שלוש אחרי שהתחלתי, הייתה איזו קיטנת D&D בחופש, ובאתי אליה כולי מוכן עם הסל"ש מוד"מ 2 שלי ביד, וכל מה שכתוב בו בתוך הראש. לאכזבתי, גיליתי שהתחלנו לשחק בצורה חדשה ולא מוכרת של מו"ד - גרסא 3. כמובן שבתור פרקליט צעיר קניתי את הספר במהרה ושניננתי אותו במהרה עד יותר (וואו, הספר שלי חטיאר עכשיו כשאני חושב על זה..).
כעבור זמן לא רב יצא גם המש"מ 3, והתחלתי להריץ הרפתקאות אחד על אחד עם חבר שלי, טוב טוב הגמד (שבסוף החטיבה גיליתי למה הוא היה לא פופולארי ביסודי שלו, והפסקנו את כל המשחק, כי הוא נמאס עליי; אבל כשהיה, היה טוב). עליי לציין שאת רוב המשחקים רצתי לו כך שיילחם בדב"שים דמויי אדם בעיקר, כי לא היה לי את ספר המפלצות דאז. עוד נותרו בי שאריות מצורת המשחק הזאת, וכיום אני אוהב לשים מול השחקנים שלי דב"שים מטורפים הבנויים מכנאית לתלפיות, קצת יותר מאשר יצורים מעוררי חלחלה מהמגד"מ.
ואז גם יצאו שאר המדריכים, וגם גיליתי את גרסא 3.5 (נפלאות האימיול, אני לא ארחיב). וכיום אני, פאוור-גיימר גאה (שלמד שהוא בכל זאת לא מנצ'קין :wink: ), חבר בקהילת הפונדק המפוארת. איזה יופי לי. ולכם. :mrgreen:
למה פלאפי? כי זה פאפי! (כל הזכויות לשם "פלאפי" אינן שמורות וכל מי שקורא הודעה זו יכול להשתמש בשם זה בחופשיות, אך אם אכן ייבחר להשתמש בשם הנ"ל, צפה לתוצאות חמורות מעורך דיני – מיצי!).
סמל אישי של משתמש
witch_king
הודעות: 956
הצטרף: 16 נובמבר 2004, 18:10
מיקום: שם.

שליחה על ידי witch_king » 29 יוני 2007, 16:27

פלאפי, היה לך סל"ש מוד"ם 2?! מה עשית איתו?

אני מאותו מקום כמו פלאפי, אל אף שלא היינו באותה קבוצה...
תמונה
סמל אישי של משתמש
Darkness
הודעות: 3361
הצטרף: 23 נובמבר 2005, 15:30
מיקום: ממש ליד ביטלג'וז 5 נק"נ: 500

שליחה על ידי Darkness » 29 יוני 2007, 16:52

אחח..4 הימים המוזרים של כישופים ומבוכים..
אני זוכר שראיתי אצל חבר טוב שלי, בערך בגיל 9 את הספר המיוחד הזה. קראתי קצת, ראיתי שהוא מגניב והשאלתי אותו מהספריה. כעבור שבוע בערך כבר הרצתי לחבריי את מגדלו של המכשף. לאחר מכן גם לאח ובן דוד שלי.

בן הדוד קנה את הסל"ש- ומכאן הכל נהיה מעניין. קניתי את הספר גם אני וקראתי אותו מההתחלה עד לסוף מספר פעמים.אחרי שקניתי את השה"מ, הרצתי לחברים שלי את מבצר העלטה, שיצא אחלה. הבן דוד סחב אותי לכל מיניי מחנות ומפגשים, ואחרי חוגים וקבוצות משתנות כבר הבנתי את החוקים ויצאתי לעולם הרחב של משחקי התפקידים.
הבלוג שלי- כי יש לי חיים מעניינים.
עולם המערכה שלי
כל דבר שנכתב בהודעה זו הוא דעתי האישית ומסתמך על הידע האישי שלי בלבד.
בארני
הודעות: 1846
הצטרף: 04 מרץ 2006, 00:32
מיקום: בראש שלך

שליחה על ידי בארני » 29 יוני 2007, 17:13

וואו... איזו נוסטלגיה!

אז ככה הסיפור מתחיל:
אי שם בחופש הגדול שבין כיתה ב' ל- ג' (לפני כמעט 20 שנים...) בן דוד שלי העביר לי ולאחי משחק חדש שנקרא "משחק תפקידים". לא היו לנו ספרים. היו רק לוחמים ו-3 סוגי מפלצות: טרולים, מוצץ דם, ודרקונים (בשלושה צבעים: זהוב הכי חלש, אחר כך אדום ואז ירוק. ירוק תמיד מופיע עם דרקון אדום וזהוב- זה החוק..).
ההרפתקאות הראשונות היו מעפנות לחלוטין בהשוואה להיום- היו מבוכים בלבד, ובכל חדר יכולת למצוא לפעמים דלת סתרים או "כפתור" (כפתור שלוחצים עליו- תמיד נמצא בפינות החדר). היו ריגושים מסוימים, לדוגמה: מוצץ דם יכול היה להיפגע רק מאש, אבל בכללי היה די מעפן ומוזר...

אח"כ הגיע הגלגול השני- בערך שנה לאחר מכן. גם עכשיו לא היו לנו ספרים אבל בן דוד שלי (שהיה השה"מ) שיחק מבוכים ודרקונים (הקלאסי המקורי) עם חברים שלו בתור שחקן, כך שמה שהוא ידע הוא העביר לנו. זה אומר שלא ידענו הרבה- היו גזעים, היו מקצועות, היו חוקים (כגון גלגול 3ק6 + 2 כדי לדמות גלגול פגיעה), אבל מעט מאוד בשר למשחק (חוץ מההרפתקאות שהיו ממש ברמה אחרת), למשל: לי בתור אלף היה בדרגה ראשונה לחש אור, בדרגה 2 לחש קיר ברזל (!) ובדרגה שלישית חזיז ברק, הכל מכיוון שזה מה שבן דוד שלי הכיר מהאלף ששיחק איתם בקבוצה..

לאחר מכן קנינו אני וחברים שלי את הקופסא האדומה. כל אחד תרם כסף (בתור ילד זה נראה המון כסף- 60 ש"ח) ואז סוף סוף היו לנו ספרים אמיתיים.. מכאן המשחק התחיל להתגלגל בצעדי ענק. מהר מאוד שאלתי (ולא החזרתי) את הספרים של מו"ד למתקדם, למומחה ולאשף ממכרים שלי וככה יצא ששיחקתי די הרבה זמן במו"ד.

בכיתה ו' קנינו אני, אח שלי ובן דוד שלי את מוד"מ מהדורה 2 בעברית. זה היה האמת עילוי, וככה זה גם עלה- 88 ש"ח לספר (מניאקים..). בנקודה הזו אני כבר הפכתי לשה"מ ומהר מאוד הכרתי כל פרט קטן בספרים.

בכיתה ז' התחלתי להעביר משחק מוד"מ לחברים (שהם החברים שלי כיום). בהתחלה זה היה מוד"מ פשוט. לאט לאט עברנו 3 סדרות של הרפתקאות כשאני השה"מ (כלומר: 3 מערכות שונות) עד לכיתה יב', ושם היה שיא היצירה שלנו..
עם הזמן כמובן שינינו את השיטה וקרוב לכיתה י' כבר שיחקנו בשיטה הראשונה שהמצאתי לבד. בתקופת הצבא חלה ירידה מסוימת במשחק (מסיבות מובנות) ולאחר מכן חזרנו לשחק מעט במערכה חדשה, אבל היא די התמסמסה בגלל שחלק היו סטודנטים, לחלק נמאס וחלק סתם היו בדרום אמריקה ולא יכלו לשה"מ משם..


זהו בערך... השמטתי מן הסתם את כל הנושא של הרפתקאות עם שחקנים אחרים וקבוצות מזדמנות, כנסים מוזרים בטד"י של פעם ובעוד מקומות, ואפילו את התקוה של הרפתקאות חד פעמיות בה כל שחקן שיה"מ הרפתקאה אחת בסבב (היה מגניב חבל על הזמן).
כיום אנחנו בעיקר מגיעים ללארפים וכאלה. למרות שאני שוקד על מערכה חדשה כמה זמן כבר, היא כנראה לא תצא לאור בזמן הקרוב, אז אנחנו מתמקדים במשחקים חיים, קצת פרויקטים מהצד (הכנת משחקים, כתיבת ספרים וכו') ובקצת הרפתקאות חד פעמיות.

זהו סיפור חיי המו"דיים. לא זו הייתה הכוונה של העץ, נכון..? רק רציתם לדעת איך התחלתי לשחק... אההה, לא משנה...
יוחזר התלד0 לאלתר
סמל אישי של משתמש
The Time
הודעות: 4406
הצטרף: 10 אפריל 2006, 19:33

שליחה על ידי The Time » 29 יוני 2007, 17:25

נראה לי שזה היה לפני איזה 5 שנים (ביום ההולדת שלי אני חושב). זה היה מין אוסף של חוקים שבן דוד שלי זכר מהסל"ש 3 שאוגד לכדי הרפתקה. הדבר הכי משמעותי שאני זוכר משם זה איך הקוסם שלי ברח מחנות חפציקים עולה באש, מחזיק במגילת משאלה... (זה או העובדה שהינו בטוחים שהלחש "הקטנה " מקטין את האויב ב1ק%...). אני לא ממש זוכר איך הגעתי אחרי זה למצב שבו אני היום אבל אילולי הספרים שעל המדף שלי והפונדק במועדפים אני לא יודע מה ההיתי עושה בכל הזמן הפנוי.
הזמן חוקק את המוות באבן, הזמן הוא תמצית החיים
הזמן מגדל שעורה דגן ותבן, הזמן ממית את כל הצמחים.
סמל אישי של משתמש
PeskyTiger
The Annoying Archmage
הודעות: 8304
הצטרף: 18 מרץ 2007, 23:38
מיקום: פתח תקווה
יצירת קשר:

שליחה על ידי PeskyTiger » 29 יוני 2007, 19:30

הה, קבל נקודת נוסטלגיה, אולדמן.

אצלי זו היתה פגישה מקרית עם ספר השחקן של מוד"מ בדיונון, באיזה קיטנת נוער בבר אילן, לפני כ12 שנים.
הייתי עם עוד שני חברים, ושכנעתי אותם ששוה לנסות.
כמובן שלא היו לנו לא הרפתקאות ולא את אוגדן המפלצות, אז נאלצנו לאלתר.
הקטע המצחיק הוא שבהתחלה, בגלל שלא נתתי להם לקרוא את המדריך לשה"מ, הם לא רצו
לתת לי לקרוא את ספר השחקן. :D
I calculated the odds of this succeeding versus the odds I was doing something incredibly stupid... and I went ahead and did it anyway.
The Lost Shadow
הודעות: 777
הצטרף: 28 מאי 2007, 15:03
מיקום: אי שם, באפלה של הפסקת החשמל

שליחה על ידי The Lost Shadow » 29 יוני 2007, 21:45

אני התחלתי בכיתה ג בחוג בבית הספר שלי. זה היה עלוב ברמות. היו 16 ילדים בחוג DND מסכן! אני עושה את התור שלי, מחכה המון זמן, מדבר עם מי שלידי, קם, מתחיל להתמסר בכדור עם מישהו נוסף שתורו לא הגיע ואז מגיע תורי, אני אומר משהו כמו "אני תוקף אותו עם החרב שלי!" "גלגל" לא משנה כמה יצא, תמיד הוא היה אומר"פספת אותו". השה"ם ההוא היה כזה מנייק, הוא אפילו שבר לדמואחת את הראש אחרי גלגלו התקפה של 1 טבעי (השחקן פרש אחרי זה). אני פרשתי אחרי שדמותי נשארה לחפות על האחרים, ואז יריו בי בגב 7+ חיצים +קליעי קסם וכדורי אש. במפגש הבא מצאו את הגופה שלי. ואז היה איזה קטע שהוא זרק אותי ועוד שלושה ילדים מחוץ לחדר שבו הוא שיהם, אמר לנו שחטפו אותנ אורקיםל ושאנחנו נמצאים במקום כזה, הוא לא ידע להסביר איזה מקום. הייתה לנו משום מקום רשת דייגים וחרב. אני הצאתי תוכנית נועזת של הסתערות על הגובלינים וכבילתם ברשת הדגים (לךא היו לנו חרבות, גנבו לנו אותן) ואז נכנסו לחדר שבו התחלנו (מבחינת פיזית) ושמענו איך חברינו שכנראה שיחדו את השה"ם בתשלומים גדולים מעט מהרגיל מראש יצאו למבצע הצלה נועז, שיחררו ותנו, ועכשיו הם מחפשים יהלום כלשהו במבוך כזה. המדריך שירטט על הלוח (לוח בצפר עם טוש, זהב כיתה די רגילה) מאה משבצות, וכל ילד יכל לבחור משבצת ולבדק מה יש בה. כל משבצת הייתה אמורה להיות חדר. אני מצאתי נחש צפע שהרעיל אותי. ואז נמאס ל למות כל הזמן ולגלות שמצאו את גופתי שבמקרה גוססת ואיכשהו חייה והחיו אותה. בתקופה ההיא קניתי את מגדיר המפלצות. לא את ספר השחקן ולא לשה"ם, רק את הספר עם הכי הרבה תמונות (הייתי בכיתה ג, מה ציפיתם?). פרשתי. אני זוכר עד היום את הדמות ששיחקתי:
סייר חצי אלפי בהשראת דמות מסויימת שנקראת ארגורן (זה מצלצל לי מוכר..ף. מי עוד חושב על שר הטבעות?), מלא חתכים, תחבושות מאולתרות שהכין בעצמו (יוזמה מבוזבזת שלי. השהם החליט שאני יהיה הפצוע שצריך להציל אותו כל הזמן, ואין ש אפשרות שאני אתרפה מאיזשהו פצע כלשהו מלבד להכרחי להשארתי בחיים (ובחוג).
ומאז מצאתי חוג טוב יותר ואני משחק בו גם בזמנים אלו. אני משה"ם לפעמי ויש לי את כל הספרים בעברית.
סיפור ארוך. זה כנראה ההודעה הכי ארוכה שלי (במספר מילים).
נערך לאחרונה על ידי The Lost Shadow ב 30 יוני 2007, 14:41, נערך פעם 1 בסך הכל.
!!!For The Horde
סמל אישי של משתמש
ישמעאל
הודעות: 2822
הצטרף: 28 נובמבר 2006, 20:21
מיקום: קריית טבעון; תואר:מושיע הנובים בעינייני לארפים

שליחה על ידי ישמעאל » 29 יוני 2007, 22:56

לפני שש שנים אני וכמה חברים שלי נפגשנו בבית של אחד החברים וחשבנו מה לעשות. אחד מהחברים הציע לשחק D&D- משחק דמיון בסגנון ימי הביניים (ככה הוא תיאר את זה, אל תאשימו אותי) שאח שלו שיחק. בעיקרון היה לו את הספרים של מוד"מ, אבל הוא לא ממש השתמש בהם, וסתם אילתר דברים בצורה ממש טיפשית ומשעממת. זכורה לי פעם אחת שהוא היתעצבן אליי בחוג שחייה (כולנו היינו באותו חוג, ונפגשנו אחריו), ובמשחק אחר-כך הוא הפיל על הדמות שלי מטאור. הקטע הכי מוזר היה ששרדתי את זה...
אחרי שנה עברתי בית-ספר, ושם גיליתי שיש קבוצת ילדים שמשחקים D&D. ביניהם היו SD. GAT ומאטרים קוטון מהפורום. הצטרפתי לקבוצה שלהם. מאז עברו בערך חמש שנים במהלכן התמכרתי למשחק. לפני שנתיים (וואו, עבר כל-כך הרבה זמן?) אני ועוד אחד מהחברים שלי הקמנו קבוצה.
השנה התחלתי גם להיות פעיל בפורומים, לבוא לכנסים ולהשתתף במשחקים חיים (ההתמכרות החדשה שלי).
וזהו, בעצם.
פלאפי כתב:נרב נרב, אני חושב שפירשת את כל עניין האפוקליפסה לא נכון. הD&Di זה רק תוצר לוואי של מהדורה 4, שכידוע אשמה בכל דבר שבו ניתן להאשים יצור תבוני המאיים לבלוע את עולמינו.
אך למעשה, מאחורי הקלעים, פועל לו כוח נסתר והרסני הרבה יותר מכל מהדורה או משחק. אנחנו בני התמותה מכירים אותו בשם - רצועות תוכן
סמל אישי של משתמש
the Nerubian
The Fatespinner Archmage
הודעות: 12759
הצטרף: 05 דצמבר 2004, 17:04
מיקום: Azjul-Nerub, נורת'ראנד.
יצירת קשר:

שליחה על ידי the Nerubian » 29 יוני 2007, 23:51

אני, לשם שינוי, לא משחק מ"ת בגלל חוג עם מדריך מתמנייק.

לפני קצת יותר מ-8 שנים, בחופש פסח בכיתה ג', בהיותי בן 9 ומשהו, התחלתי לשחק מו"ד.
הייתי צעיר ותמים, חובב וורקראפט 2 (בעזרת ניסוי וטעייה, גם מישהו שרק התחיל ללמוד אנגלית יכול לשחק בזה, באמת) וקורא ההוביט.
חבר שחי כמה שנים בארה"ב, ושם נדבק במ"ת (ביחד עם שני אחיו), החליט לנסות את כוחו בשיה"ום, ואני הייתי שפן הנסיונות.

זה היה משחק מוד"מ 2 חביב, במהלכו שיחקתי כהן תמים שהרבה מאוד גורמים מנסים לחסל את קבוצת הכפרים שבה התרחש המשחק (וגם את הכהן, כי הוא גר שם, כמובן). שילבנו במשחק גם יצירות ושינויים משלנו- דרקון ירוק יכול להיות הרבה יותר מגניב כשהוא נושף אש ירוקה, והאגם הסמוך שימש כמקום מגורים לדגים שמפיצים שדות נוגדי קסם כשהם מתים. מגניב.

אז, באה מהדורה 3. צירפנו חבר נוסף, עידכנו את העסק במהירות, וכדי לבדוק את מו"ד 3 כמה שיותר טוב, אני והחבר הנוסף תפסנו שליטה על לא פחות מ-12 דמויות (שילובים רבים של 11 המקצועות ו-7 הגזעים). הדמות החביבה עליי היתה של דרואיד בשם גלדן, אולם באותו הזמן נוצרה הדמות האהובה והמוכרת, הדקאטר (Headcutter)- חצי אורק ברברי עם גרזן גדול, תוהו רע, חוסן מטורף, וכריזמה 14 (זה חשוב לאיום, כמובן).
הדקאטר הפך לבדיחה פרטית במובנים מסויימים. עם הדקאטר, כדאי לחסל את כל מי שלא מוצא חן בעיניך, ואז להתעלל בגופתו, -אין צורך בביזה.
הדקאטר עדיין משמש בתור דמות לדוגמה בתיאור הפעולות של כשרונות (ראו הכשרון "חי מדיי"), ואני מעדיף שלא למנות את מספר דמויות הדיאבלו 2 שנושאות את שמו.

חזרה לנושא-
בשלב הזה, התחיל להתברר לי שיש ביישובנו הקטן יותר מחמישה שחקני תפקידים, לאחר שהסתבר שדרואידית (זה כזה קטע, שכולם מתחילים עם הדרואיד? אולי הוא מושך בתת מודע שחקנים מתחילים, כי הוא אחד משני המקצועות הכי חזקים בסל"ש?) ששיחקה חברה לכיתה (ו') כבר כמעט חוסלה בידי מצליף מוח (בהנחיית אחיה הגדול), ואנחנו לא.
:cthulhu:

כיתה ז', אני מוכיח שאני שה"ם טוב יותר. מעכשיו אני המנחה במקבית המשחקים.


החופש הגדול שלפני כיתה ח'. מצאתי את הפונדק במהלך חיפוש רעיונות באינטרנט. אני עדיין לא נרשמתי, אלא בחרתי בגישה של סריקת כל הנושאים כמעט בפורומים של מו"ד, מ"ת כללי, ומד"ב ופנטזיה.
בכיתה ח', אמא שלי מציקה לי שאני ארשם לאיזה חוג. חוג טיסנאות בוטל, אז אני בבעיה. אבל היי- יש חוג מו"ד! מאחר ואני שיה"מתי די הרבה, ומתגעגע לשחק כשחקן, נרשמתי.

בשלב הזה, מסתבר שהיישוב שלנו שורץ ביותר שחקני תפקידים משחשבתי. המנחה היה ירון, המוכר כאן כ-the DM (ושנים לא הגיב פה, אבל בכל זאת המק'אלדו שלו הגיעו לספר הפורום!), והשחקנים כללו את האחים שרון וגיא, וכן את "זאד בודד" ו- the Druid (גם הם לא הגיבו כאן שנים).
המשחק כלל הרבה מצבים הזויים ודמויות מטורפות. בין השאר ניתן למנות את הבדיחה הנצחית על הדרואיד שפתח מגירה אחת יותר מדיי, על הנפילה האינסופית, על הקנדר הבעייתי, וטרובדור הגיריות.
בהמשך, ירון מבצע מהפך ומשליך אותנו אל עולם לא מוכר, שבו גזעים מוזרים הם השולטים, והם צדים בני אדם. כן, זה עולם המערכה של ירון.
בשלב הזה נרשמתי לפורום.

הייתי בחוג שנתיים, ואז נטשתי אותו למען יותר זמן ליצור את תועבות הק20 המקוריות שלי. שרון הפך לשותפי בכל הנוגע ליצירת דרכים להתעללות, בשחקנים או במפלצות.

כיתה י'. בעודי בן 16 וחצי, אולדמן פונה אליי בהצעה להפוך לאחראי פורום מו"ד.

כיתה י"א. אולדמן הנ"ל פונה אליי בהצעה להשתתף בכתיבת ספר מפלצות מקורי בעברית. התשלום סמלי בלבד, אבל אני אדם של עקרונות. אחד מהעקרונות הוא "סיוע מקורי בעברית לשחקני מו"ד = דבר טוב". עיקרון נוסף הוא "משלמים לי על דבר שהייתי עושה בכל מקרה, ומפרסם בפורום". העיקרון האחרון הוא "התשלום כולל עותק של הספר" :mrgreen: .


והגענו לעכשיו. המפלצות (14 במספר) כבר נשלחו, ונמצאות בידיו הירוקות של ננסק, העורך. האיור של אחת מהן (יצור שנברא משילוב רעיונות בין "איי הסערה: הרשומון" ובין "דיאבלו 2 ההרחבה: אדון החורבן") כבר מופיע בגלרייה. לא, אני לא אומר איזה יצור זה- אני רוצה לארגן משחקון "זהה את היוצר" עבור המפלצות.

בנוסף, אני עמוס בפרוייקטים. אני עובד על כשרונות מורשת, על יצורי פיה, על גיאומנסיה וטכנומאגיה נארית, על לקי, ועל פרוייקט "סודי" שרמזים לגבי טבעו מופיעים בכל עץ שלישי בפורום מו"ד (הרמז האחרון הופיע בעץ על חיות אימים ושילוב יצורים).

אני מקווה שהמצב יימשך.
The strands of destiny weave only a web of death

You can ask an audience to believe the impossible, but not the improbable
akma
הודעות: 1734
הצטרף: 13 מרץ 2007, 08:09
מיקום: זה מה שהמשטרה רוצה לדעת
יצירת קשר:

שליחה על ידי akma » 30 יוני 2007, 10:06

אני התחלתי לשחק מבוכים ודרקונים (בערך, תקראו ותבינו) בכיתה ד, בחוג. במקור רציתי להרשם לחוג אחר אבל הייתי גדול מדי בשבילו, ואחי הגדול הציע לי להשתתף בחוג מבוכים ודרקונים.
כשהגעתי לחוג, הייתי כמובן צריך לבחור שם לדמות, אז, סתם ככה, בלי סיבה, בחרתי בשם אקמה. וזה הפך לכינוי הקבוע שלי. בכל מקום שצריך כינוי, אני בוחר בakma.
בכל מקרה המנחה השתמשה בספר של שחר האדמה בעברית, והיו שם אובסידמנים. רשמתי משהו בדף הדמות על זה שאני רוצה להרוג אובסידמנים, אך ויתרתי על זה.
ההרפתקה הראשונה הייתה שכולנו נכלאנו בבזאר ותקעו אותנו באיזה חדר. ברחנו כמובן, נדמה לי שהגענו לכלובים בסופו של דבר, אבל בדרך פגשנו נמר, פסל של מישהו עם חיוך בגודל על אנושי וזה כל מה שאני זוכר.
הייתה גם מלחמה ענקית בין שני קבוצות שהקבוצה שהייתי בה ניצחה עם הצבא שלה. :D
בסופו של דבר, בכיתה ד או ה, השגנו מפלצת חלודה ודרקון ירוק. :mrgreen:
בכיתה ה, בערך התחלנו מחדש ונדמה לי שכבר המנחה לא השתמשה בספר של שחר האדמה. בכל מקרה עדיין שיחקתי את אקמה, הלוחם האורקי עם כוח 20.
בשנה האחרונה שלי בחוג, המנחה הודיעה שזה יהיה יותר קשה, וזה היה. שיחקתי סוף סוף תפקיד חדש, איש נשר בשם נשרירי. הייתי כלוא עם עוד כמה אנשים על אי, שבים לידו היו כרישים באורך 6 מטר. בלי זיכרון של איך הגענו לשם ומה הסיפור. הייתה טירה באי, אז בבירור הלכנו אליה. בסופו של דבר זה שהפכנו לאדון של האי נתן לכולנו משאלה, החזיר לנו את הזיכרון והוציא אותנו מהאי. ככה השגתי קנים שאיתם אני יכול לירות אש מהכנפיים, וגם שם השגתי רעיון ליצור חדש.
פגשנו דופלגנגר שהתחזה לברון, גילנו בסופו של דבר שאישתו בכת השטן, הלכנו לגיהנום, הרגנו את השטן (הייתה לי ביצה שעושה 100 נזק!), נכנסנו לתיבה, הגענו לחללית, ירו בנו, נגמרה השנה.
היה גם איזה כאילו הדגמה של החוג לקראת סוף השנה, וזה יצא בכלל לא דומה לאיך שזה הולך.
אחרי זה לא בדיוק יצא לי להנחות בצורה מאורגנת. עם קבוצות זה תמיד התפקשש, עם אחד על אחד זה תמיד היה מאוד מאולתר וכמעט תמיד חופשיטה.
2 נק"ן פורום.
גם אני שונא אלפים. אורקים הרבה יותר שווה. וזכרו: אלף טוב זה אלף עם עט.
אם אתה רואים חומר שפרסמתי בפורום שראוי להעלות לפורטל, תרגישו חופשי להעלות אותו (עם קרדיט).
סמל אישי של משתמש
The oldman
The Rainbow Archmage
הודעות: 17848
הצטרף: 09 נובמבר 2002, 19:21
מיקום: Somewhere over the rainbow
יצירת קשר:

שליחה על ידי The oldman » 30 יוני 2007, 14:29

מי שעוד לא הגיב, פארש :P
נהנתי לקרוא כל הודעה 8-)
בעלים, הפונדק הוצאה לאור
מנחה: פאת'פיינדר (מורדי הגיהנום - מערכה של פאת'פיינדר)
משחק: מבוכים ודרקונים 5 (גלגול גורלי), משחקי לוח בכל הזדמנות :)
bane
הודעות: 14
הצטרף: 05 אפריל 2007, 16:51

שליחה על ידי bane » 30 יוני 2007, 15:06

חוג.
בכיתה ה' חוג מתחילים, השנה היה לי מתקדמים.
חרשתי את הספרים והתחלתי מאוד להתעניין (לפני חצי שנה).
קניתי נשגבים בעברית כשיצא, כניתי פאראנויה, ואני חושב על מרוצללים אם האחרים
יתחילו להמאס.
סמל אישי של משתמש
pitfiend
Your Neighborly Archdevil
הודעות: 3663
הצטרף: 13 דצמבר 2003, 21:13
מיקום: שוהם
יצירת קשר:

שליחה על ידי pitfiend » 30 יוני 2007, 18:28

זה עניין של ירושה עבורי, שהורדה לי מדודי. אני מדבר על שתי החוברות האדומות הנדירות והנוסטלגיות לאין שיעור וסט הקוביות המקורי המכונה בפי ובפי שחקני "dice of the gods".
זה הכל קרה בחדרו של הדוד הצעיר יחסית (הוא היה בן 22 בזמנו) בעודו אורז את חפציו לקראת מעבר דירה, הוא עמד לעזוב את בית הוריו לראשונה בחייו ולעבור לגור עם מספר שותפים בתל אביב. אני, ילדון בן 8 באתי לבקרו בדיוק ברגע בו הוא שלף ממגירה נשכחת את האוצר הנוצץ, את סט הקוביות והחוברות האדומות (מו"ד למתחילים של חברת TSR, הוצאת מיצוב בתרגום לעברית) ופשוט דחף אותם לזרועותי.
"קח את זה" הוא אמר לי "זה משחק שאני וחברים היינו משחקים כשהייתי בגיל בר מצווה, זה בטח יעניין אותך".
"מה זה?" שאלתי, מיד הבחנתי בקוביות "זה משחק לוח כלשהו? אז איפה הלוח?".
"אתה לא צריך לוח בשביל זה, זה משחק של דמיון, אני סומך עליך שתקרא הכל ותבין - אני קצת שכחתי..."
וכך ננטשתי לבדי עם החוברות והקוביות, לא ממש בטוח במה אני מחזיק, לא ממש יודע מי ירצה לשחק איתי במשחק דמיוני ללא לוח... אבל נחוש לגלות ממה דודי נהנה כל כך בעודו נער...

12 שנים לאחר מכן אני גאה לומר שהכרתי למעלה מ-10 שחקנים לתחביב, הרצתי אינספור מערכות והרפתקות כמנחה לקבוצות אישיות, לקבוצות כנסים וקבוצות ששילמו לי על ההנחייה ועודי לוקח חלק פעיל בקהילת הרשת.
Happy is the tomb where no wizard hath lain and happy is the town at night whose wizards are all ashes

H.P Lovecraft -

תגובה מהירה


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
   
שלח תגובה
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה