שיר של אש ושל קרח, פרק רביעי [ הסתיים ]

ooc: לוקח את אולריק לצעד אחד, עד שוואנג יחזור.

ic: אולריק מאזין לדברי דזמונד, סאנדרין והאריס ואז מנענע ראשו לשלילה.
"אני בספק אם בכיוון השני היית נתקל ברמזים רבים יותר, האריס" הוא אומר, בוחן ומרחרח את האוויר "הביוב הארור הזה משתרע למרחק מיילים לכל כיוון. דבר אחד בכל מקרה, כולנו מסכימים עליו" הוא מוסיף "גם לי אין חשק לבדוק מה יש מתחת לעמק הפשפשים. הריח יחנוק אותנו מהר מאד, שלא לדבר על דברים אחרים שאולי שורצים שם. מצד שני" הוא מוסיף לאחר הרהור "גם הדרך הנגדית מזרחה לא נראית לי... אם אני מסוגל לזכור את העיר נכון, היא תוליך אותנו ישר אל הים, באיזור שער הברזל, והמקום הזה" הוא מגחך "שורץ זהובי גלימות יותר ממה שכלב שוטה שורץ פרעושים. לא נראה לי שהחבר שלנו ילך דווקא לשם"

ooc: וזה בדיוק מה שהייתם צריכים לעשות. לנסות לדמיין את המפה של מעלה-מלך (היא מופיע במלוא-הדרה בסוף הספר "עימות המלכים"), ולחשוב להיכן בדיוק אביר-הצל (ואתם) רוצים להגיע, ואז לנסות לבחור בדרכים שמוליכות בהתאם. ואני לא אומר לכם, בהכרח שהבחירה של אולריק היא הנכונה. בתור סייר מוכשר, הוא פשוט ניפה כמה דרכים לא הגיוניות בעליל.

ic: סאנדרין מהנהנת.
"אז להיכן מוליכה הדרך צפונה?"
אולריק חושב קצת, ואז עונה "אני חושב שלאיזור הגבעה הגבוהה ההיא, לא זו עליה בנוי המבצר האדום... השניה... מישהו בפונדק אמר לי שזו גבעת ראיניס" אולריק מגחך קצת למשמע השם. "חבל שהיא לא כאן, הא? בכל מקרה, הגבעה עם המבצר החרב המגעיל ההוא, אני מתכוון".

* * *

אתם ממשיכים לכיון צפון-צפון-מזרח, ומותירים את ההתפצלות המסריחה מאחוריכם. כעת, מתחילה הדרך לעלות במתינות, והאבן נראית עבה וחזקה יותר. אזי, מקץ רבע-שעה או עשרים דקות נוספות, אתם רואים לנגד עיניכם התפצלות נוספת; הדרך בה אתם הולכים ממשיכה לכיוון צפון-מזרח, ונדמה לכם כי במרחק של כמה מאות מטרים, היא מסתיימת בצומת "T", מתוכה אתם שומעים זרימה עזה מאד של מיים. קרוב מעט יותר אליכם, אתם שמים לב למשקוף אבן עתיק, לא רחב מדי, שחשכה מוחלטת משתרעת מאחוריו. כאשר אתם מתקרבים יותר, אתם מבחינים שהוא מוליך אל נתיב צר ויבש כמעט לחלוטין, מרוצף באבנים קשות, ויורד די בתלילות למטה, בשורה של מדרגות אבן גסות ומאובקות מאד. קורי עכביש עתיקים מלבינים מול אור הלפידים שלכם, דבוקים ככל הנראה עשרות או מאות שנים אל התקרה.

"מהרטיבות אל היובש. אני חושב שהמדרגות יתאימו לנו" אולריק אומר, משוכנע שהפעם זו הדרך הטובה. "הישארו ערניים, אני מרגיש שהגענו לסוף השוטטות בביוב"

OOC: גדעון, לכמה מאיתנו אתה חושב שיש את הספר בבית? לי לפחות אין..

השבח לשבעה הביוב נגמר סוף סוף מצב רוחו של האריס משתפר עם היציאה מהביוב,הוא מנקה קצת את השריון ובוחן את החבורה.
"אני משער שלזה לא הכינו אותך באימונים דזמונד "האריס אומר עם חיוך קל
"עבודה טובה אולריק " האריס ממשיך תוך כדי טפיחה על כתפם של אולריק ודזמונד.
"בואו נתקדם ,ונשמור את עינינו ואוזנינו פתוחות, מי יודע מה שורץ פה"

אם נפגוש עוד פעם את ראיניס ,אשאל אותה על הקשר בין השמות

המדרגות יורדות מטה-מטה-מטה, נעשות יבשות יותר ככל שאתם ממשיכים. הנתיב חצוב היטב, ומדי פעם אתם רואים עמודים ישנים ומאובקים. עכבישים זוחלים מעל ראשיכם, בקורים שלא נוקו מזה מאות שנים.
לאחר מספר דקות, המנהרה מפסיקה לרדת; גחליליות מוזרות מרחפות באוויר, צובעות את המקום באור כחלחל - זהו מסדרון עצום, שמתקדם מערבה וצפונה, ככל הנראה, ממש אל תוך שורשיה של גבעת ראיניז.
מפעם לפעם, אתם רואים גומחאות עמוקות חפורות בצידי המסדרון, מלאות אבק ושברי מפולת. המסדרון מתעקל פעם ופעמיים, ואז מתרחב לעבר שער עצום עשוי מאבן; הסמלים שנחרטו עליו דהו מזמן, עד לבלי-היכר... אולם אז אתם רואים משהו אחר, נוצץ קלות באור הגחליליות הקלוש: גולגולת עצומה ושחורה, גודלה כמעט כגודל סוס שלם, פוערת שיניים עצומות מעל השער, וקרניים אדירות נישאות מעל ראשה. מעט מן האור הכחול של הגחליליות, שנכנסות ויוצאות מתוכה, זוהר בחורי העיניים הריקים ובפה העצום הפעור לרווחה.

פניה של סנדרין בוהקים בהתלהבות.
"וואו!" היא אומרת "חי...האלים העתיקים..." ובדברה, היא מתקרבת באיטיות לעבר הגולגולת, עיניה נוצצות בחמדנות. "מעניין מה היה הגודל של זה כשהוא היה חי..." היא ממלמלת.

ooc: עכשיו, סבב תגובות מלא ומפורט. חוזרים לרול-פליי מלא.

"דרקונים!" אולריק לוחש בפליאה. הוא מתקרב ומעביר את ידו על הגולגולת. "חי נפשי, מי היה מאמין שהם מוחבאים כאן במקום במבצר האדום... כמובן מבלי להתחשב בכך שאביר הצללים הוא טארגרייני" הוא נאנח. "אבל צריך להתקדם, אני לא רוצה להתעכב על משהו שמת מזמן, אפילו אם זה דרקון"

דזמונד נזכר בכל מה שראה את ראיניס עושה, "אתם לא חושבים שיש סיכוי שזו הסיבה שאביר הצל חיפש את המנהרה?" הוא שואל, "אולי, יש לו דרך כלשהי להחיות משהו מת, או שהוא יודע על משהו חי שעוד לא התגלה?"
דזמונד לגמרי נדהם ממראה הדרקונים התלויים, "מדהים" הוא לוחש לעצמו, ולחשוב שלפני מאה שנה הם היו חיים, והתעופפו עם בני המלוכה על כתפיהם..
המראה של העצם השחורה מזכיר לדזמונד את להב חרבו, והוא ממהר להניח את ידו על ניצב החרב.

האריס עומד בשקט אל מול שלדי הדרקונים אף פעם לא דמיינתי אפילו משהוא כזה ולחשוב שאבירים רכבו איתם האריס מצדיע לגולגולת הדרקון עם החרב ומפליט בשקט ברכה לשבעה.
"עלינו למנוע ששרידיהם של הדרקונים יחוללו, הם היו שותפים נאמנים של האבירים ועליהם לזכות בכבוד ההולם"
"קדימה אין זמן להתעכב עכשיו"
האריס מתחיל להתקדם ,אך לא יכול להתאפק ומדי עם זורק מבט אחןרה לעבר הגולגולת.

המסדרון נמשך, עובר על פני צמד גומחאות עמוקות, שפסלים שחוקים ושבורים למחצה חוסמים אותן באורח חלקי.
כעת, המסדרון מתחיל לעלות מעט... ואז, לפתע, אתם שומעים הדים רחוקים, באים אליכם בהמשך המסדרון. רגליים! לפחות תריסר אנשים הולכים, לא בקצב מהיר מדי, ומתקדמים לכיוון שלכם.
אתם רואים אור לפידים מרצד, עודו מרוחק, אולם מתקרב והולך. ההדים מתחזקים, ונדמה לכם שאתם שומעים את הדיה של שיחה.
"לא נחכה לו, הוד-מלכותו?" שואל מישהו במבטא כבד.
"לא. שיסתדר מיסאנדו הטיפש בעצמו... אני סיימתי את ענייני כאן, ואני מתכוון להסתלק עוד הלילה".
"כמובן... אבל להיכן עכשיו, למקום ההוא, צור-מגור?"
"לא... עם בולטון אתפוס דברים אחר-כך, וכדאי מאד שלא יתחכם. זה ברור לי, שאחד מקודקודיו של משולש הגורל מונח בצור מגור. האובליסק אומר זאת במפורש. הקודקור השני מצוי כאן, בגוב-דרקון... השאלה היא היכן השלישי... אבל רוז בולטון יחכה. לעת עתה, אני אשאר בסביבה. יש לי את הרושם, שמשהו מעניין עומד לקרות בקרוב".
הצעדים מתקרבים והולכים, וכעת נראה לכם שיש שם יותר מתריסר... קרוב יותר לעשרים איש.

אולריק קופא על מקומו. לעזאזל, אלף עזאזלים. הוא שולף את קשתו, דורך בה חץ, ומתכונן לקרב קשה. "היכונו לקרב," הוא לוחש "חסמו את המסדרון והשאירו לי קו ירי, היכונו להכנס לגומחאות אם יש להם קשתים" עכשיו הפסקנו לשחק

לכל הרוחות האריס קופא ומעריך את הסיכויים אין לנו סיכוי לשרוד קרב אתם האריס מסתכל מסביב ובוחן את האזור.
מה לכל הרוחות !!! האריס מניח יד במהירות על אולריק
"לא כאן ולא עכשיו, אביר הצללים הוא יריב מסוכן מספיק לבדו, ביחד עם פלוגה שלמה לעזרתו אין לנו סיכוי בקרב" האריס לוחש בדחיפות "כדאי שנסתתר ואז נראה מה הוא מצא פה, ומה זה קודקוד המשולש".

OOC -האם הגומחות דהזכרת יכולות לשמש כמחבוא טוב ?
האם יש התפצלויות חשוכות באזור ??

ooc: הגומחאות אכן יכולות לשמש מחסה מצויין, אף כי לא בטוח לגמרי. אין התפצלויות צדדיות באיזור.


ic: סנדרין שולחת מבט מפוחד באולריק ובמסדרון.
"הם כמעט עשרים!" היא לוחשת בפחד "ואביר הצל הזה... הוא כמעט הרג את אביר הפרחים בקרב פנים אל פנים!"
בינתיים, הקולות מתקרבים בהדרגה.
"מהיכן אתה בטוח שנושאת מפתחות הגורל, תהיה מי שתהיה, טמונה מתחת לצור-מגור דווקא?" תוהה הקול במבטא הזר "ולמה התכוונת ב...דברים מעניינים?" הוא תוהה "ההפתעה הקטנה שהשארת לחמס, אתה מתכוון?"
אביר הצל נוחר בבוז.
"לאו דווקא. אין לי תקוות יתרות שחיפושיות הכוך יפטרו אותנו מן השיכור השמן או מן הכלב הסטארקי הארור שלו... הן רק תזכורת קטנה למה שמצפה להם, לא יותר... למרות שאשמח מאד אם אתבדה. ולעניין צור מגור, אתה טפש כמו ביצה אם לא הבנת את מילות השיר על האובליסק... זה היה ברור כשמש:

לשר המגלבים צינוק,
כתהום מי-מצולה עמוק
שם עבדים נוטפי זדון,
כשפי צינה ואבדון...

דזמונד מכיר את השיר היטב... אלו אותם מילים מוזרות, עליהן חלם בהיותו בספינה.
"ובכן, קודקוד אחד הוא כאן, באובליסק מתחת לגוב-דרקון" אומר אביר הצללים בחוסר סבלנות "אחד נסתר עדיין, ככל הנראה אי-שם במערב... והשלישי בצור-מגור בצפון... רוז בולטון, הוא הלורד שסמלו הוא האיש המוצף, וזה הקודקוד החשוב מכולם, אם אתה שואל אותי... בסך הכל, עליו חיברו את השיר, לא?
"בוודאי, הוד מלכותך. בני נאאת שמחים תמיד ללמוד מחוכמתו של הדרקון..." מתרפס בן-שיחו.

הצעדים הולכים וקרבים, כעת, אין הם רחוקים יותר מעשרות מטרים ספורות.

"לעזאזל!" דזמונד לוחש בעלטה, "אלו אותן מילים שחלמתי! מה חלקי הגורל האלו?" הוא שואל את האחרים.
בינתיים, הוא שולף את חרבו בשקט, למזלו הרב, הלהב שחור.
בני נאאת', הוא חושב לעצמו, זוחלים מגעילים...

"מפקד המשמר!" אולריק לפתע צועק. "אני שומע אנשים, שלח לכאן את הפלוגה!" הוא צועק לעבר העשרים מלפניו בקול רם יותר: "אני פוקד עליכם לעצור ולהכנע בשם המלך רוברט הראשון לשמו לבית באראתיאון!". נקווה שבני נאאת האלו מטומטמים כמו בני נאאת שהיו ברציף. הוא פונה לבני חבורתו ולוחש שוב "אם הם בורחים, נכנס בהם בכל הכוח, הכינו חרבות". והוא מותח את מיתר קשתו בדריכות, נכון לירות חץ ברגל הראשונה שתכנס לשדה ראייתו

השבעה ישמרו איזה טמטום האריס מביט בשוק באולריק.
"ברחו עכשיו או שכולנו נמות"
האריס לוחש כשהוא מבליע את זעמו בקושי, אך אינו מסוגל לברוח לבד ולהפקיר רעים לנשק למוות.

צחוקו של אביר הצל מרעיד את המסדרון.
"בדיוק לזה נזקקתי עכשיו" הוא רועם, ורחש מוזר עולה, כשהוא שולף את אלתו, לאימתכם, אתם רואים כיצד כלי הנשק השחור נדלק בלהבות עזות, מרגע שהוא עוזב את הנדן.
"ד-ם ו-א-ש!!!" הוא רועם בקול נורא, הלהבות מרקדות על נשקו ועל כתר הזהב המפחיד שלראשו, המעוצב כשלושה ראשי דרקון. סמלו של בית טאראגריין כמו יוקד על שריונו השחור.
"דם ואש!!!!" עונים עשרים בני נאאת, רצים אחריו עם חניתות וחרבות שלופות. שפיריות מזמזמות אל תוך האוויר; הזהב על קסדותיהם החרוטיות נוצץ.
"את הטפש השחצן תשאירו לי" נוהם אביר הצללים, שועט קדימה במהירות מפחידה. אחד מחיציו של אולריק פוצע את אחד מבני נאאת שסמוך עליו, ושניים נוספים קופצים משירונו של אביר הצל בלא לגרום לו כל נזק.
"אף אחד לא יקרא לרוברט השמן מלך לידי, וישאר בחיים!" הוא נוהם, גבוה כמגדל שחור של פלדה, ואלתו הבוערת פולחת את האוויר.

"ברחו! הצילו את נפשכם!" צורחת סנדרין, מנסה לחטוף את ידו של דזמונד ולהמלט לאחור.

"אולריק! האריס! בואו!" דזמונד מסתובב ומתחיל בריצה, "אולריק! מהר! האריס!"
בהגיעו לסאנדרין דזמונד שולח את ידו לתפוס אותה ולהאיץ את ריצתה, "בואי, חייבים לברוח!"
בעודו רץ הוא מחפש מקום מחבוא טוב.
לעזאזל, אולריק! דזמונד חושב לעצמו, למה היית חייב לדון את כולנו למוות?!

נו טוב... בורחים עוד פעם אולריק רץ עם כולם, מחזיר את קשתו לנדנה. "אני מקווה שתסלחו לי על זה" הוא פולט תוך כדי ריצה. "הם היו מגלים אותנו בכל מקרה, והטיפוס הזה לא נראה כל כך סלחן". תוך כדי מנוסתו הוא לוקח את כל השיקויים שהוא סחב מחנותו הרעועה של האלכימאי וזורק אותם לאחור, בתקווה להאט קצת את רודפיהם.

לפחות עכשיו פועלים בשכל, את אולריק אני כבר אשטוף אחרכך על כך

האריס רץ במלוא מהירותו מקווה שליבו יעמוד במשימה.
לכל הרוחות ולחשוב על כל המדע שיכולנו לקבל, אני עוד אשטוף את אולריק על כך
ואם נצליח לברוח,ואם לבי לא יפקע בדרך

הזוועה מציפה אותכם מעברים.
אולריק מצליח בקושי להגיב, כאשר אביר הצל שועט קדימה (ooc: ולאור הדרגה והגלגול שלו, כבר לא משנה מה היית עושה, וואנג), והבזק של אש מציף את המסדרון. אתם מצליחים לראות הבזק נוראי של האש, אולי בצורת שוט ארוך, וראשו של אולריק מותז בוער מעל כתפיו. (124 נק' נזק)
חניתות מושלכות, נוחתות רובן הרחק מאחוריכן, למרות שאחת מהן שורטת את האריס במרפק (6 נק' נזק). דזמונד צורח מכאב, כאשר פוגע משהו לוהט בגבו, והוא חש כאילו כל גופו עולה באש (יחד עם הפציעה הקודמת שלך, שרופאה רק למחצה - 96 נק' נזק). סנדרין זועקת מאימה ולופתת אותו, הולמת בגולגולת הדרקון בדרך מנוסתכם וגורמת לה ליפול ברעש גדול מטה, ולעכב את אביר הצל לרגע קצר.
דזמונד לא מבחין מה מתרחש לאחר מכן, משום שהוא מאבד את הכרתו. הוא מטלטל, מסוייט ומעונה, ומדמה לראות, בסיוטיו, מערות נוראות עולות באש, וצריחים עצומים ושחורים, שלהבות טמאות ואד מתמרים מעליהם.
האריס וסנדרין אוחזים בדזמונד חסר ההכרה, ומעלים אותו במהירות במעלה המדרגות, לעבר הביוב.
"הוא גוסס" לוחשת סנדרין באימה "הוא גוסס... ואז, היא שולחת מבט מהיר אל האריס "ענוד עליו את התליון שנתנה לך ראיניס, מהר!"
מאחוריכם, אתם שומעים את אביר הצל, עודו רודף אחריכם, ואת הנאאתים המתאמצים לרוץ בעקבותיו. השוט הארוך שורק פעם נוספת, מכה הרחק מאחוריכם, וכהרף-עין אתם מוצאים את עצמכם בתוך הביוב. לאחר כמה דקות נוספות של אימה, אביר הצל מוותר.
"לאניסטר זקן!" הוא צועק, ככל הנראה לעבר סר האריס "מסור דרישת שלום מן הנסיך מאיקאר לקוטל-מלך, הבוגד והרוצח. מסור לחמס ולכלביו שאני מתכוון לחזור, לקחת את המגיע לי בזכות, ולתקוע כל ראש של בארתאון, סטארק או לאניסטר על כלונס. אולי, אחרי שאעשה למלכה את מה שעשו האריות המסריחים לאשתו של שאר-בשרי. מסור להם!"
ההד מכה על הקירות.
"מסור להם... מסור להם... מסור להם..." ולאחר עוד מספר רגעים, הם דועכים, ואתם מוצאים את עצמכם לבד.
"אולריק המסכן" מתייפחת סאנדרין "ו...דזמונד... חייבים לקחת אותו למלומד!"

אתם מצליחים לזכור, איכשהו את דבריו של אולריק בהצטלבות האחרונה, ולאחר מספר רגעים, אתם נושאים את דזמונד ההוזה והקודח דרכה, אל מסדרון לח וארוך, ומדרגות טחובות שעולות ממנו. ואז, אתם שומעים שחפים ורואים אור יום אפרפר מרצד על המדרגות מולכם.

ooc: אולריק, מה לעשות, נהרג . וואנג, צור איתי קשר בהודעה פרטית לגבי יצירת דמות חדשה לפרק חמישי של ההרפתקאה.

...

זין

...

גדעון אורבך! אתה תצטער על היום בו הרגת אחת מהדמויות של... דוקטור וואנג! אח אח אח מה אפשר לעשות, משלמים על טיפשות...