עלילותיה של דיאנה (שיר של אש ושל קרח-נספח)

"אל הפונדק, אם כך" גוזר סר ג'יים "בכל מקרה, התכוונתי לצאת אל מחוץ לעיר, בכדי לצפות ביום השני של הקרבות מחר... ואני בטוח שאת רוצה להגיע אליהם בריאה ושלמה, עלמתי" הוא אומר, מלטף את שערה של דיאנה ביד מלגלגת. אז, הוא שב ומרצין.
"ואת באמת שוטה, אם את סבורה כי אצבעון הארור, אם את יודעת מי זה בכלל, לא עלה על העניין, או שהוא יעלה על זה במהרה... שלא לדבר על השרץ השני, העכביש המסורס. אחד מהם יספר לאחותי, ואינני סבור כי היא תשמח במיוחד... אני כולי תקווה, שלא אצטרך להצמיד חרב לגרונו של איזה סטארק ארור הערב, בכדי לקבל אותה" הוא אומר, שב ומחייך את אותו חיוך חצי-מטורף.

אתם יורדים ביחד במדרגות, לעבר שערי הארמון.
"סאנדרין, אמרת..." ג'יים ממלמל כאילו לעצמו, אולם פוקח עליך עין כל העת "בשם כל האלים, אני מוכן להשבע שהן זהות... פשוט זהות לחלוטין..." הוא מוסיף למלמל.
כאשר אתם יוצאים מהשערים, וזהובי הגלימה מפנים לכם ביראה את הדרך, אתם נתקלים כמעט מיד בחיילי פריי, בראשות סר ריימן, שהמתינו ככל הנראה בסמוך.
"דיאנה!" אומר סר ריימן, ומיד מבחין בבן-ליוויתה, ופחד ממלא את עיניו.
"הקוט...סר ג'יים לאניסטר, כוונתי" הוא אומר, ומחווה קידה עמוקה.

דיאנה הולכת לצידו בשקט, רק לא לפתוח את הפה ולעצבן אותו יותר. פעם אחת אני עוד אחזיר לו. כשאני אהיה קצת יותר רחוקה מהחרב שלו... אצבכעונים ועכבישים, אוף, זה לא מעניין אותי. למה אני לא יכולה פשוט להנות מהניצחון שלי? אוף, ג'יים סתם מריר

כאשר הם פוגשים את סר ריימן, היא מההרת להביט בו במבט הכי אומלל שהיא מצליחה לגייס תוציא אותי מזה, בבקשה. "היי, טוב שפגשתי אותך" הוא לא יעיז לפגוע בי כאן, למרות שהוא לא נראה צלול במיוחד "אני מניחה שאבא כבר דואג נורא... הוא עוד לא שלח מישהוא לגרור אותי אליו, נכון?"

ooc: מחר אני נוסעת לכנס, לכן אני אוכל להגיב רק אחריי 10-11

בני פריי מתלחשים ביניהם, ונראה שאף אחד מהם לא מעוניין להתקרב יותר מדי אל הקוטל-מלך.
"אהה... האמת היא שסר סטברון שלח אותנו בכדי לשמור עלייך, העלמה..." מגמגם הרוכב לצד סר ריימן "אהה..."
"לכו ותאמרו לסר סטברון שהעלמה איתי" אומר ג'יים בנחרת בוז "וגם זה הישג גדול יותר ממה שהשיגו רוב בנותיו של וולדר הזקן. היא בידיים טובות, נכון?" הוא אומר, מחייך במתיקות אל דיאנה.

אידיוט היא מחייכת קלושות בחזרה "כן... תגידו לאבא שאני אחזור כמה שיותר מהר. הסר לא ירצה לעקב אותי יותר מידי" אני מקווה היא פונה אל ג'יים "אתה יודע, אולי כדאי שאני אדבר עם אבא בעצמי. בסך-הכל אנחנו לא ממהרים, היא לא תהיה שם עכשיו" אני מקווה שהיא לפחות תחזור בערב "או שאני פשוט אתן לך את שם הפונדק..." העיקר שתעזוב אותי. "מה דעתך ריימן, אבא כבר דואג?"
בזמן שהיא מצפה לתשובה מסר ריימן, היא מביטה בסר ג'יים, מקווה לתפוס שנייה של חוסר צומת לב כדיי לברוח אל מאחוריי ריימן, ולנהל את המשא והמתן מהצד הבטוח יותר.

סר ריימן מקדיר את פניו, וניכר היה כי ההערה על בנותיו של וולדר הזקן לא מצאה חן בעיניו.
"סר נכבד" הוא אומר, מתקרב צעד "סר סטברון מעדיף שביתו תחזור אליו עכשיו, לנוח ולהתכונן לתחרות מחר. זה לא ישפר את סיכוייה, אם תתרוצץ ברחובות חצי לילה במקום לישון".
אנשי פריי עושים צעד אחד קדימה, ג'יים שולח מבט מלגלג בריימן, ואז כהרף-עין, נופלת בידי דיאנה ההזדמנות לה חיכתה. דומה, כאילו הכוכבים למעלה מתעמעמים לרגע, או שצל מוזר נפל לרגע על הצריחים. הסוסים נוחרים באי-נחת, ובאותו רגע מצליחה דיאנה לנצל את העובדה כי הקוטל-מלך שלח מבט למעלה, בכדי להתחמק ממנו ולברוח אל מאחורי סר ריימן.
"הי!" קורא ג'יים בכעס "תחזרי לכאן, את..." אזי, הוא נראה כמשלים עם תבוסתו.
"ובכן, לא אפריע לסר סטברון לקבל את בתו" הוא אומר בלגלוג "הרי לא בכל יום אנו פוגשים בן פריי כה מוצלח" חייליו של ריימן רוטנים בכעס, אולם לא מעיזים לפצות פה.
"אנחנו נשוב ונדבר, בקרוב מאד" הוא אומר לדיאנה, ואחר-כך ממלמל בקול שקט יותר, משהו על על לורד סטארק, ככל הנראה.
סר ריימן מביט בדיאנה.
"ניקח אותך הביתה... כלומר, אל אביך?" הוא אומר, בחצי קביעה (כוחו של הרגל) וחצי שאלה.

ooc: האם לדיאנה יש עוד תוכניות להערב? אם כן, כתבי לי מהן בערך, בהודעת ooc. אם אין לה, אזי לא יקרה עוד שום דבר מיוחד לדיאנה, עד בוקר התחרות.

עכשיו משהגיעה לנקודה בטוחה היא מחייכת אל סר ג'יים "אני תמיד אשמח לדבר אם אדם כה אצילי" היא מחייכת יופי, פעם הבאה שהוא יראה אותי הוא בטח יהרוג אותי... "כן, בא נחזור לאבא" היא אומרת לסר ריימן אבא ישמור עליי, ג'יים אולי טוב, אבל הוא לא יכול להגיע עד אליי שם. היא מחווה קידה לג'יים ומסתובבת ללכת.

ooc: היא מתכוונת לשבת באולם של הפונדק להתרברב על הניצחון ולהנות מצומת הלב, כדיי לפצות על האירוע שעבר עליה עכשיו. מעבר לזה לא.

בני פריי לוקחים את דיאנה במהירות במורד הרחוב; מביטה לאחור, היא מסוגלת עדיין לראות את הקוטל-מלך מביט אחריה במבט לא מרוצה, בלשון המעטה. הכוכבים שבים לזהור בשמיים, כאילו לא ארע מאומה.
"מה רצה ממך המטורף הזה, בכל מקרה?" שואל סר ריימן בחשש "אח... אני שונא כשהוא מביט ככה... הוא מטורף לגמרי, אומרים"
"נו, קוטלי מלכים הם לא אנשים שפויים במיוחד, בדרך-כלל" מחזיר מישהו מאחוריו.
[ ooc: את התשובה לסר ריימן תכניסי בתחילת ההודעה הבאה שלך ]

בסופו של דבר, דיאנה מגיעה אל הפונדק, ולאחר מספר שאלות מצד אביה (שאכן, היה מודאג למדי), היא מבלה עוד שעה ארוכה בשתיית יין-קייץ, ובהתפארות בעלילות גבורתה הרבות מספור. בסופו של דבר, היא עולה על יצועה, וישנה שינה עמוקה על הבוקר.

* * *

בסופו של דבר, שבה דיאנה ומוצאת עצמה בזירה שליד הנהר, מול כל האוהלים הססגוניים; ברכות וקללות כאחד נשלחות לעברה, כאשר היא רוכבת אל הזירה, נושאת בפעם זו את סמל המגדלים התאומים על מגינה.
אביר הפרחים מקבל אותה בהצדעה מנומסת עם הרומח, ואילו "ההר הרוכב" הנישא לגובה על סוסו האפור, מתעלם ממנה לחלוטין. בני פריי שואגים קריאות עידוד, בעוד המלך רוברט מרוקן גביע, ומרים אותו בשאגה אל-על.
"הי, כלב שמירה!" הוא רועם, כאשר סר סאנדור קלאגן נכנס לזירה, עוטה את קסדת הכלב המפחידה שלו "אם גם אתה תפסיד לעלמה הזו, אאלץ למנות אותך לפודל המלכותי!"
נראה, שהוא די נהנה מהבדיחה של עצמו, וגם הנסיך ג'ופרי מחייך. לורד סטארק שומר על פנים קפואות, ואילו סר ג'יים מתבונן בה בשקט ממקומו ליד המלכה... אשר אכן, דומה לסנדרין כשתי טיפות מיים... מלבד אולי ארשת הפנים. אין בסרסי שמץ מן התמימות החמודה של סאנדרין, רק יהירות קפואה וחיוך מזוייף.
"פודל מלכותי נשמע טוב" מתלוצץ הנסיך רנלי, ממקומו ליד אצבעון "אם היא הפכה את סר ג'יים לחתלתול, מדוע לא עכשיו... אבל כספי יקר לי מדי. אני מהמר בכל-זאת על כלב השמירה".
כלב השמירה מתכונן לקרב, מנמיך את הרומח הארוך שלו.
"זיין" הוא רוטן בבוז "אותי את לא תפילי, ילדה שחצנית".

"הוא סתם רצה לדבר על הניצחון שלי." היא עונה לריימן לפחות שהוא לא ידבר על סאנדרין

***

ושוב, דיאנה חוזרת אל הזירה שהיא למדה לאהוב כל-כך. היא מפזרת שפע חיוכים ועקיצות ליפניי שהיא נעמדת מול קלאגן. זה היום שלי, ושמישהו ינסה להרוס לי אותו! ג'יים או סנדארין
אחריי ג'יים, שהיאיומים שלו יפחידו אותי. היא צוחקת "עוד נראה, עוד נראה" היא אומרת. בעודה מאיצה בסוסה לעברו היא שולחת נביחה לכיוונו. שוב היא מנסה לנצל את הזריזות שלה מולו, מודעת היטב לעובדה שהוא חזק ממנה פי כמה וכמה.

ארבע פעמים, התנגשו הרמחים זה בזה, בלא הכרעה.
בפעם הראשונה, ספג כלב השמירה המופתע מהלומה נוראית בקסדתו, שסוג שהיתה משטחת כל לוחם אחר... הוא נהם בזעם, וקרס באורח מסוכן לאחור, אולם אי-כה, עלה בידיו להתאזן ולשמור את עצמו באוכף.
בפעם השניה, גבר נסיונו של קלאגן, ודיאנה נחבטה בעוצמה רבה, כמעט ונופלת, אולם כוחה של הקסדה, שספגה חלק ניכר מהמכה, הצליח לשמור אותה אי-כה על הסוס.
בפעם השלישית, מאמצת דיאנה את כל כוחה, ושני היריבים הולמים זה על זה בלא תוצאה. אזי, מסתער כלב השמירה ברביעית, ודיאנה שוב נאבקת שלא ליפול, בעוד סוסה מזדקר על שתי רגליו האחוריות.
"סיבוב אחרון, ומכריע!" מכריז המלך, ונראה כי כל הקהל עומד על רגליו. דיאנה חשה כיצד היא מתעייפת, ומתקשה לשמור על עצמה יציבה... ופעם נוספת מסתער עליה הכלב בלא לאות. פעם נוספת, היא מזדעזעת, אולם נשארת איכשהו על אוכפה.
המלך מניד בראשו, ומתייעץ עם לורד סטארק.
"חמישה סיבובים, שלושה מהם לטובת סר סאנדור קלאגן" הוא מכריז לבסוף "אחד לטובת דיאנה פריי, ואחד תיקו... אני מעניק את הנצחון לסר קלאגן!"

החצוצרות מריעות, והקהל מתלחש, כאשר דיאנה רוכבת (בפעם האחרונה) אל מחוץ הזירה. אביר הפרחים, יפה והדור, רוכב ועובר על פניה.
"רכבת להפליא, הליידי" הוא מנסה לנחם אותה באבירות "אל דאגה, אנחם אותך במפלה מבישה שאנחיל לשני האחים קלאגן גם יחד".

זה לא פייר! עוד התנגשות אחת, עוד פעם אחת והייתי מנצחת אותו! דיאנה מתעלמת מאביר הפרחים ורוכבת משם, זה לא הוגן בכלל, הייתי צריכה לנצח... שניי הקלאגנים מעצבנים באותה מידה, אני מקווה שלוראס יפיל את שנייהם.
היא יוצאת מהשיריון שלה, חסרת כל רצון לחזור לתחרויות ולספוג את הלעג שבטח יומטר לכיוונה. בטורניר הבא, אני ארכב שוב, ואפיל את כולם, הם עוד יראו... צועדת בשקט משם היא מנסה לחשוב על המקום הקרוב ביותר שבו אפשר להשיג יין לפחות עכשיו כולם בתחרויות... ועכשיו שוב ינסו לשדך אותי לאיזה לורדון מגעיל. שישכחו מזה. בפעם הבאה, אני אזכה בטורניר. אולי בכל זאת מישהו יקח אותי כמו נושאת כלים. אולי אם אני אעזור לג'יים... היא בועטת באבן בזמן שהיא הולכת כדיי להוציא את התיסכול.

כמה אבירים שנקרים על דרכה מברכים אותה לשלום בכבוד.
"היית מצויינת, חי השבעה!" אומר אביר עם סמל התפוח של בית פוסווי "עלמה הפילה את הקוטל-מלך, ושרדה חמישה סיבובים מול הכלב, לא יאמן!"
דיאנה נכנסת אל בין האוהלים, מנסה (ככל הנראה) לחמוק מבני פריי האחרים. הנהר קוצף לא הרחק משם, ובאופק היא רואה את גליו האפורים של הים, וספינה רחוקה.
"ליידי פריי!" היא שומעת קול מאחוריה.
סר באריסטן הזקן ממהר לעברה, פניו חרושות קמטים ומודאגות.
"ברכות על ההצלחה הכבירה, עלמתי" הוא אומר, ודיאנה נזכרת כי היא הביסה גם אותו, בין היתר. עוד שניים מלבני הגלימות מלווים אותו, וכמה חיילים של סטארק.
"הצלחת מעל ומעבר, והבאת כבוד רב לבית שלך" הוא מוסיף, מחווה קידה מנומסת, ואז הוא פונה בלחש אל האביר הלבן ואל הצפוני מאחוריו.
"נעלמו בלי להשאיר עקבות, לכל הרוחות... האבירה האפורה, וגם האביר הצעיר שהיה איתה... שלחתי אותם עם סר אלאניון לחפש את המתים שנעלמו..."

"תודה רבה לך סר" היא עונה, מתחילה להרגע אולי לא ניצחתי, אבל באמת רכבתי טוב. וההבטחות שהובטחו אתמול לא יבוטלו... חסר להם
שוב היא... אבל אורליק האריס ודזמונד בטח איתה. "האבירה האפורה? מה איתה?" דיאנה שואלת בדאגה כנה "היא, ואלו שליוו אותה, הם קרובים מאוד אליי. לאן שלחתם אותם?" אני מקווה שהם בסדר...

סר באריסטן נאנח.
"הגופה של האביר הלא משוח שהרגת בטעות עם הרומח שלך, הגבירה..." הוא אומר "היא... פשוט נעלמה מהאוהל בה הנחנו אותה. והיו עוד שתי גופות אחרות. הם פשוט... אינן. שלחתי את אחד האבירים הטובים ביותר שאני מכיר, ביחד עם האבירה האפורה ואביר נוסף, לחפש את האבדה... והם פשוט נעלמו. אני חושב שסר אלאניון לקח אותם לכיוון הנמל" הוא אומר "הוא אמר משהו על אנשים חשודים שהסתובבו שם".

"אה... אני באמת לא רציתי..." היא מגמגמת כשהוא מוזכר בכלל שכחתי עליו, אולי אני צריכה להתנצל ביפניי ההורים... "לכיוון הנמל, אתה אומר?" אני חייבת לעזור להם, ולהחזיר את הגופה. לפחות את זה. הייתי צריכה להזהר יותר... "הוא לא פירט קצת יותר? מי האנשים החשודים? סוחרים?" זה עסק אבוד לחפש אותם בכל הנמל...

"בואו נמהר" מסכים ג'ורי קאסל, וכל החבורה שמה את פניה לעבר שער הברזל והנמל. האמת היא, שאינכם צריכים לחפש הרבה, לפני שאתם רואים את ההתקהלות הגדולה. סר אלאניון כבר נמצא שם, מטפל באביר פצוע (ודי מוכר) השרוע על הקרקע. נראה, כי גם אביר הנחשים הירוקים עבר קרב קשה, ונפצע מספר פעמים; שירונו ההדור ממועך במספר מקומות, ובמקום אחד חדר אותו חץ שהוצא בינתיים.
כאשר סאנדרין רואה את הבאים היא מתייפחת.
"דיאנה, אולריק מת..." היא בוכה "ודזמונד... תראי אותו... הם היו פשוט יותר מדי" הדמעות גולשות על לחייה המטונפות והחבולות "אביר דרקון עם שוט נורא של אש... ופלוגה שלמה של פראים בקסדות זהב... הם פשוט עלו עלינו..."

ooc: אני נועל את הפתיל הזה. וולקנה, את התגובה הבאה שלך תכתבי בפתיל הראשי של ההרפתקאה.