שיר של אש ושל קרח, פרק רביעי [ הסתיים ]

בתוך הבור, אולריק רואה מדרגות אבן מרושלות יורדות למטה במעגל, וסולמות קנים מוצמדים לדופן העפר בצד השני... עולה משם סרחון עז, וכמובן, החלק התחתון אפל מאד, ונדמה לך שאתה שומע שקשוק מיים... ואולי אדם או שניים שנמצאים למטה.

ooc: עכשיו תן תגובה מושכלת, וארוכה יותר.

"אם יורשה לי לשאול רבותי, מה עושים אנשים בתוך תעלת ניקוז? חוששני שהגברת המפקדת בוודאי תרצה לבדוק זאת, אבל אני לא חושב שכדאי שהיא תכתים את גלימתה הזהובה. אני מתנדב לרדת," הוא קורץ קריצה לשומר שדיבר איתו ממקודם, "ואני אקח איתי את דזמונד, שישמור שאני לא אפול". ושיתלכלך קצת, הוא נקי מידי. "אישי היקר" הוא פונה לשומר כלשהו, "התואיל לרדת ראשון וללוות אותנו למטה?"

ooc: מאחר ואין לדזמונד זמן/טעם לתגובה מהותית כרגע, אני מתקדם עוד צעד, ואח"כ סבב תגובות מלא.

ic: השומרים נוהמים בזעם, וחניתות וחרבות מכוונות לעברכם. האיש במסכה מתקדם כמה צעדים, מרים את כלי הנשק המפחיד שבידיו.
'נגעת בנקודה רגישה' לוחש האריס, כאשר בן הקיץ (ממרחק בטוח) נוהם:
"אתם לא יורדים בור! מיסאנדו אמר אסור, מסוכן שמה. לא יורדים בור!"
השומרים האחרים, בני נאאת לפחות, נראים עויינים עוד יותר.
"מעניין אם הם יודעים להלחם כמו שהם יודעים ללחוש, החרקים הקטנים והזהובים האלו" לוחשת סאנדרין, ושולפת את חרבה.

אולריק צוחק, מרגיע את עצמו קצת, ופונה לשומר "כדאי שתוריד את קיסם השיניים הזה, לפני שתפצע. מיסאנדו, כפי שאמרתי כבר, יכול לרצות מה שבא לו. אנחנו באנו לכאן בחסות הלורד הימין שבמילה אחת ישלח את כולכם לעזאזל. אם לא נחזור ונדווח לו, הוא ירים את כל הרציף. אז כדאי שתכניסו את זה טוב טוב לראש שלכם, כי גם אם תצליחו לגבור על ארבעה אבירים שחמושים בפלדה ולריאנית" <שליפת נשק של דזמונד>, "לא כדאי לכם, כי הראש של כל אחד ואחד מכם ימצא על כלונס בסוף היום. הבנת את זה?". הוא מתקדם עוד צעד לעבר השומר, עוטה הבעת פנים קפואה ונוקשית, וחורק מבין שיניו "אנחנו. יורדים. למטה."

בעל המסכה ושחור-העור נסוגים לאחור במבוכה, ואומרים משהו לאנשי נאאת.
אחד מהם צועק משהו בזעם, מנופף את אגרופו, ושוב אתם שומעים את המילה 'דראקאריס'.
סאנדרין מגחכת.
"לורד סטארק אמר לי, שבאמת הגיע הזמן לבדוק מדוע הזרים הללו מקבלים תנאים מפליגים מסלינט" הוא אומר "אולי כדאי שאספר לו על קבלת הפנים שזכינו לה... ואולי אנצור את פי, אם תהיו ילדים טובים ותסלקו את המקלות האלו מכאן... על דמי השתיקה שלי נדבר אחר-כך"
אנשי נאאת בוהים בשנאה בסאנדרין, ופחד נוצץ בעיניהם כאשר הם מביטים בלהב השחור שבידי דזמונד, ואתם מזהים את הלחישה "ואליראת" ו"לאניסטר".

האריס עושה צעד קדימה.
"אם הגענו להסכמה, רבותי, מוטב שנזוז... לא היינו רוצים לגרום ללורד ימין" מעט מרירות עולה בקולו "להמתין זמן רב מדי". בכך, הוא פונה לעבר המדרגות, ורומז לכם לבוא בעקבותיו.
המדרגות אכן חלקלקות ובוגדניות, והאנשים למעלה מביטים בכם במבטים לא ידידותיים; עוברת דקה שנדנית כנצח, עד שאתם מגיעים למטה: זוהי מנהרת עפר לחה, שרצפתה בוץ מסריח ומיים רדודים מאד, וקורות עץ כבדות תומכות בתקרתה.
שני שומרים בקסדות חרוטיות שולחים בכם מבטים רושפי תעוב, אבל סרים מן הדרך ונותנים לכם לעבור. למעלה, ככל הנראה, מתחוללת מהומת אלוהים; שעטות רגליים, צעקות, אנשים דוברים בלשון נאאת ובואליריאנית גבוהה.
"אני יודעת כמה מילים בשפה הזו" אומרת סאנדרין "נדמה לי שהם אומרים משהו על זה שלאניסטר וסטארק, שניהם כלביו של החמס, ושניהם ישלמו בקרוב, או משהו כזה... והם אומרים... להודיע לאנשים במרתף החביות, שיעשו מה שצריך לפני שהאדון חוזר מלמטה..."

לאחר רגע, עיניכם מתרגלות לאפלולית; המנהרה ממשיכה קצת בקו ישר, יורדת במתינות, ולאחר כמה מטרים מתפצלת לשניים - חלק אחד, מדופן ברצועות עץ, מתעקל בחדות ומטפס מעט למעלה, ואילו השני, רחב יותר ולא מרוצף, מתפתל לצד השני באיטיות, ויורד במתינות כלפי מעלה. ההצטלבות עודה רחוקה מכם, כעשרים או חמישה-עשר מטרים.
"לא נראה לי שהברנשים ההם אמרו את המילה האחרונה" נאנח האריס "לא אם הם מי שאני חושב שהם".

"רבותי, נתפצל בנקודה הזו. אני ארד למטה." אולריק מתקדם באיטיות ובזהירות, סוקר טוב טוב את המסדרון

דזמונד ממשיך לשמור על להבו בחוץ, נראה שזה עוזר, "סאנדרין," הוא אומר, "את יודעת את משמעות המילה דראקאריס?"
נראה שהמילה הופנתה לכיוונה של סאנדרין בפעם האחרונה ששמע אותה, והדבר לא נשמע כמו מילת חיבה.
"אני מתערב שלא ציפיתם למחוץ כמה חרקים היום?" הוא אומר בצחוק לכל החבורה, "תכינו את הנשק. אם נגיע בחזרה למעלה, אני די בטוח שלא נתקבל בפרחים ויין קיץ."

האריס שולח בכם מבט קודר.
"הכוונה היא לדרקון" הוא אומר, כמעט בלחש "הדרקון בעל שלושת הראשים..." גם מבטו מופנה לעבר סאנדרין "והשבעה יודעים היטב, עד כמה רוצה הדרקון לנקום בבית לאניסטר... וגם במי שנראה דומה לאחד מבני לאניסטר.
סאנדרין שולחת בו מבט יהיר וזחוח.
"ואולי אני רוצה להוריד את ראשן של כמה לטאות" היא מחזירה, בעוד אתם מתקדמים.

אזי, פורצת התופת במהירות; שופר גס תוקע, ופקודה נמרצת נשמעת מאחוריכם, בחלקו העליון של הבור. רגליים רבות שועטות למטה. השומרים בקסדות החרוטיות בתחתית הבור צווחים בשמחה, ומזנקים בעקבותיכם (יש שם שלושה) בחרבות שלופות ובפנים סמוקות מעונג, רצח בעיניהם.
והגרוע מכל, שעטות רגליים, אמנם מרוחקות אבל מתקרבות במהירות, נשמעות גם מהעבר השני, מכיוון המנהרה העולה המרוצפת בעץ.

מאי-שם, הרחק, נשמעת שריקת חיצים; יתכן שקרב פרץ גם אי-שם למעלה.

"ובכן, מוטב שלא הלטאות יורידו את ראשך, נערה" האריס עונה בחוסר סבלנות, ושולף את חרבו אל מול בני-נאאת המתקרבים.
"נכון, שהלורד ימין הנעלה..." הוא פולט את המילה בבוז "לא היה אוהב שפוגעים באנשיו... אבל אף אחד לא יוכל להאשים את מיסאנדו, אם הם יעלמו במעמקי הביוב. מקרה מצער מאד... שאעצור את השלושה האלו בשבילכם?"
אולי... עדיף לגמור כך, עם החרב ביד, כמו שראוי לאביר מחבל המערב הוא מהרהר, נזכר בדברי הלעג של 'ההר הרוכב' "לא כמו זקן חולה וחסר אונים"
האריס תופס עמדת קרב.
"צוק קאסטרליי!!!" הוא מרעים בקולו, מוכן לקרב... אולי האחרון שלו.

"צוק קאסטרליי!" אולריק מרעים בתורו, מחוסר סיסמאות אחרות לצעוק. הוא נעמד במרכז החבורה, קשתו מוכנה ודרוכה, וחרבו תקועה בבוץ מתחתיו לשליפה נוחה כשהאויבים יתקרבו. "רק תשאירו לי מרווח לירות חצים" הוא אומר בעוד הוא משלח בשלושת התוקפים של האריס את כל מה שיש לו "ואני אסתדר... דרך אגב, אני חושב שכדאי שנתקדם כגוש לעבר המנהרה היורדת, שם לא יאגפו אותנו"

הצרחות ממלאות את המסדרון;
מטווח כזה, אולריק כמעט ואינו יכול להחטיא. אחד התוקפים צורח ומסתחרר סביב עצמו כסביבון, כשהוא מתיז דם לכל עבר, לפני שהוא קורס. אחר נפגע קשה, והאריס מסיים את המלאכה בתנופת חרב מהירה, כמעט לאחר-יד, ומתיז את ראשו מעליו. השלישי, שרק נשרט, צורח באימה ומזנק לאחור, אל מעבר למחסה קורות העץ של הבאר.
באותו זמן, גוברות שריקות החיצים למעלה; קול צלול ומרוחק, שנדמה לכם שהוא שייך לסר אלאניון, קורא קריאת קרב מתנגנת, וגופות של אנשי נאאת נופלות בזו אחר זו אל תוך הבאר. צעקות זעם, פקודות ויללות מתערבבות באוויר, ושריקת החיצים נפסקת לאחר רגע.

"האריס, בוא!" צורחת סאנדרין, מנסה לתפוס בידו, ולסחוב אותו הלאה, לעבר המשך המסדרון.
"הם יחזרו בעוד רגע, הפעם בכח גדול יותר, ועם קשתים. מהר!"
ואכן, נדמה לכם שהאוייבים במנהרה העולה מתקרבים במהירות; אתם יכולים לשמוע את צעקותיהם ואת שקשוקי הנשק שלהם.

"יורדים למטה רבותי!" אולריק צועק גם הוא, מחזיר את קשתו על גבו ושולף את החרב מהבוץ.

ooc: ביקשתי מידיד שלי לשחק את סר האריס באופן זמני, עד שאחליט מה לעשות איתו.

כן ,זה לא הזמן, עלי עדיין לראות את גרגור תחת הגרזן
האריס מתנער , "את צודקת, צריך להתקדם" הוא אומר לסאנדרין ופונה לכיוון המנהרה.
"דזמונד אתה מוגן הכי טוב , תפוס את המאסף"
"אולריק ,תפוס חוד כסייר קדמי, אני אהיה מקדימה מספר צעדים מאחוריך"
"סנדרין את באמצע" שם תהיי הכי מוגנת "ותשמשי כתגבורת למקרה שנותקף מלפנים או מאחור".

דזמונד מהנהן את הסכמתו, לא שהוא נהנה להיות במאסף, אבל מישהו חייב לעשות את זה.
"סר האריס," הוא אומר, "ראיניס אמרה לי לשמור טוב על סאנדרין, אז אל תתנו לה להתפס, או, ליפול מחרבו של מישהו."
הוא לא מחכה לתשובה, וחוזר מהר למאסף.

OOC: מס' התגובות שלי מועט מכיוון שאני בתקופה של מבחנים, אז אני לא מספיק לעלות לפורום הרבה...

סאנדרין שולחת בהאריס מבט יוקד מעיניה הירוקות.
"לעזאזל סדר ההליכה!" היא קוראת, בעוד שעטת הרגליים של האויב הולכת ומתחזקת "מהרו, לפני שיחסמו אותכם!"
מתעלמת מהאריס, היא מזנקת קדימה בכדי להדביק את אולריק. אתם מספיקים בקושי רב להגיע להתפצלות, לפני שחבורת אויב גדולה מדביקה אותכם: שניים או שלושה אנשי נאאת בקסדות חרוט מוזהבות, עם חניתות וחרבות קצרות, בן-קיץ מהיר ושתום-עין, שערו הארוך צבוע בזעפרן אדום, ושתי חרבות בידיו, נע במהירות שלא היתה מביישת את דיאנה.
איש נאאת נוסף, בגלימה סגולה, נשאר מאחורה ודורך במהירות רובה קשת; אולם האיום הגדול ביותר הוא ענק קרח (שנראה נטול שער כמעט לחלוטין), עם שיריון חזה שחור וזרועות גלויות ומלאות קעקועים. אות מיסטי מאסאשאי מקועקע על מצחו, גורם לו לזהור בירוק.
"אשו, דראקרונה מיסאגאו" הוא לועג בשפה זרה, ומניף גרזן כפול-להבים, מלוהט.
סאנדרין צורחת את הקריאה של סטארק ומסתערת קדימה, מנסה להגיע אל שחור-העור ושומר שעומד לצידו, בכדי לנסות למנוע מהם לתקוף את אולריק מהאגף.

OOC: ברצינות, אולריק לעולם לא היה יוצא ראשון... דווקא כשמגיעים להחלטה חשובה אני לא כאן . oh well. וגדעון, למה שהידיד שלך לא ימשיך לשחק את האריס?

IC: אולריק מניף את חרבו ומסתער על האויב הקרוב אליו תוך כדי צריחת "צ-ו-ק ק-א-ס-ט-ר-ל-י-י", ומכה עם כל מה שיש לו בתקווה להדביק כמה שיותר אנשים לקירות. הוא לוקח בחשבון שעוד מעט הוא יוחלף על ידי האריס או דזמונד, ומשאיר לעצמו מקום לתמרן אחורה.

האריס מסתער קדימה תוך צעקת " צוק קאסטרלי" , האריס תופס עמדה בין התוקפים לאולריק ומתקיף אותם עם מכה שאמורה לפגוע בכולם ולהסתיים בחבטה עזה בענק (OOC -סייקל) .
"אולריק, סוג אחורה וחפה" .
"דזמונד סגור קדימה".

עוד ענק, האם זו אזהרה לעתיד או שהשבעה מכינים אותי?, טוב אדע לפי משפטם האריס מתכונן להמשיך את התקפה הראשונית שלו בהתמקדות בענק ...

האויב יורד עליכם לפני שאתם מספיקים להתארגן;
הכושי מזנק באוויר ונוחת במהלומה מהירה על סנדרין, רק בכדי להבלם בתנופה כפולה של הלהב הארוך שבידה, בעוד היא פוסעת לאחור בחינניות.
"בוא ונפרוץ במחול, אם כך, ראש שזיף מטופש שכמוך!" היא מטיחה בו, ומתכוננת להתקפת נגד.
אנשי נאאת מסתערים עם חניתותיהם, שניים מנסים לסגור על אולריק. הוא מצליח להדוף את הראשון, אולם השני חודר את הגנתו ופוגע בו בפגיעה מכאיבה למדי, אם כי לא מסוכנת מדי (31 נק' נזק).
חנית נוספת נתקעת בשירונה של סנדרין, אולם השיריון האפור בולם את המכה, שמחליקה עליו בלא לגרום נזק רב מדי.
הענק, מגרגר בקול מוזר ומשמיע מלמולים הנראים כאילו הם לקוחים מתפילה זדונית, הולם בהאריס פעמיים, הגרזן שלו שורק כשהוא חולף באוויר, כאילו היה חוטב עצים אימתני... אולם האריס צפה בדיוק את המהלך הזה, ומצליח להסיט עצמו הצידה, כשהוא נכנס לעמדה טובה יותר באמצע מערך האויב. אחד השומרים מנסה להכות אותו בחרב קצרה, ונהדף בקלות מן השיריון הכבד.

אוחז רובה הקשת עושה צעד לאחור, יורה במטרה היחידה הזמינה, דזמונד; הלה חש בכאב עז, כאשר היריה חודרת את השיריון בצד, ומותירה בו שריטה עמוקה וכואבת (14 נק' נזק), למזלו, בלא להשאיר את הקליע בתוך גופו. צרחה מלאת התלהבות מאחוריו, מבהירה לו שהפליט מחיציו של אולריק שב ואזר אומץ, ומנסה להתקיף אותו מהגב.
דזמונד מתחמק מהתנופה ומסתחרר במעגל, חודר את הגנת יריבו ופוצע אותו (38 נק' נזק).
כעת, אתם מצליחים להשיב התקפה. סאנדרין נראית באמת כאילו היא רוקדת, הולמת ימינה ושמאלה, מטעה והולמת. הכושי גונח מפחד, אולם מצליח אי-כה להדוף מהלומה שכמעט הגיעה לצווארו, וכושל בלא משים אל תוך קו ההתקפה של סר האריס. אולריק פוגע בשומר שמולו, מקיז מדמו ומנפץ את החנית שבידו (26 נק' נזק), בדיוק כאשר האריס מניף את חרבו במעגל דמים אימתני.
השומר הפצוע נהרג מיד, כמעט ונחתך לשניים מהתנופה, יריבו השני של אולריק נפגע פגיעה חמורה (42 נק'), ואילו השומר השלישי והענק מצליחים לסגת לאחור בזמן; הכושי סופג את סוף התנופה, שמותירה בו פצע קל באיזור פרק היד העליון (20 נק' נזק), אבל צווח בקול כזה, כאילו נפצע פצע ממית.
הענק, מתנודד, מגרגר ומזיל ריר, לא מבין בזמן שלא יצא מהסכנה, וסופג את המהלומה העילית המסיימת את הסיבוב (42 נק'), דמו קולח, אולם הוא נראה רחוק מלצאת מכלל פעולה.

אזי, האויב מתקיף פעם נוספת; יריבו של דזמונד יורק רוק מעורב בדם, צורח משהו שנשמע כמו תפילה, ומתקיף פעם ופעמיים, דזמונד הודף את המכה הכפולה, מתנשף, ואז מניע את הלהב הואליריאני קדימה, ועורף את ראשו של השומר המוזהב באבחה אחת, קטלנית ונקיה.
בצד השני, מנסים היריבים שנותרו למקד את כוחם בהאריס, אולם החרבות הקצרות של הנאאתים לא מצליחות לחדור את השיריון הכבד של האביר, ואילו הענק, חרף העובדה כי הוא מתאמץ להכות טוב ומכוון יותר, נהדף פעם שניה, בצלצול מתכת אימתני שמכה הדים סביב.
הכושי מצליף במהירות בסנדרין, אולם נראה שהמהלומות שלו מכוונות בעיקר בכדי לאפשר לעצמו נתיב נסיגה, וסנדרין מצליחה להדוף אותן בקלות. היא צורחת בהתלהבות "החורף קרב ובא!" ומתזירה התקפת נגד, שמקיזה מדמו של יריבה (44 נק' , סה"כ 64), אולם הוא מצליח להשאר על רגליו ולהתנתק משטף ההתקפות הקטלניות שיורדות עליו.

ברגע הבא, אולריק שמצא עצמו לבד, מצליח לתפוס עמדת ירי, והחיצים מתחילים לשרוק. אוחז רובה הקשת סופג פגיעה קטלנית, שמותירה אותו פצוע קשה מאד (66 נק' נזק), והוא מיבב וכושל לאחור, חץ תקוע עמוק בבשרו.
האריס מבצע תנופה נוספת, וגל נוסף של צרחות בהלה ממלא את המסדרון; השומר שנפצע קודם קורס על פניו, גוסס; הענק סופג שתי פגיעות (סה"כ 84, ועם הפציעה מקודם 126), מגרגר פעם אחרונה, ואז כבה הזוהר הירוק שבקעקועי הפנים שלו, והוא מתמוטט בכבדות לאחור, מפרפר מעט ודומם.

לשאר היריבים (שרואים כעת את דזמונד מסתובב אליהם, עם חרב וליריאנית נוטפת דם), זה די והותר. הם צורחים בבהלה ונמלטים כלעומת שבאו, אולם רק שחור העור, שמצליח לזנק במהירות, מצליח לחמוק מן המרדף של סנדרין ומחיציו של אולריק. אוחז רובה הקשת סופג פגיעה נוספת ואחרונה שמסמרת אותו, בפנים מזוגגות בכאב, אל הקיר מאחוריו.
"ראיתם איך שהם ברחו?!" סנדרין צורחת בעונג "גמרנו אותם! בן הקיץ הטיפש ההוא, לא הבין בכלל איך הולמים כמו שצריך..." קולה נקטע, כשהיא מתנשפת בהתרגשות.
"זה היה... עצום!" היא מתרגשת, מביטה בגאווה בחרב שבידה, ולרגע נדמה להאריס, שנמצא לידה, שעיניה מתערפלות מעט, והיא לוחשת 'ידעתי... אני מסוגלת לעשות כל מה שג'יים יכול...'
אז, בהרף רגע, היא חוזרת לעצמה.
"בואו שוב אם אתם רוצים עוד מנה!" היא צורחת לעבר המסדרון אליו ברח הכושי.

אולריק מחייך ונותן לסנדרין טפיחה הגונה על השכם. "כן, זה היה טוב, ואת לחמת בצורה יוצאת דופן. אבל.. ראש שזיף מטופש? אולי את סטארקית קרירה עכשיו, אבל את צריכה ללמוד לנבל את הפה". הוא תולה את קשתו על גבו, שולף בחזרה את חרבו, ופונה אל כולם שוב. "היינו באמצע לרדת למטה אם אני לא טועה. וכדאי שנזדרז, יבואו עוד."