• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

הרפתקאת רשת בקלדאריה: שירת הברבור [ הסתיים ]

סטטוס
נעול לתגובות.
ooc: לוקח את התפקיד של הנרייטה לעוד תגובה-שתיים, עד ש-Celime תחזור.

ic: הנרייטה מהנהנת בראשה בחוסר סבלנות.
"אהה, כן זה היה יפה מאד, ותודה גם לך, עלמתי הטובה פאולין" היא נאנחת "אנחנו... חייבות להשיג את הז'אנוק הזה, הוא מחזיק בילדה שלי והם מתכננים קסם זכרון או משהו כזה..."
ובלא לשים לב יותר מדי לרובין, היא פוסעת בצעד מהיר בהמשך המסדרון, לא לפני שהיא שולחת מבט מזרה אימה בקוסם השבוי.
"אם יקרה משהו לבת שלי, פיסת טינופת שכמותך..."

פאולין דורכת את קשתה במהירות, ומכוונת אותו אל סגולי הרעלות שבאים במרוצה במדרגות וממעברו השני של המסדרון.
"תעצרו במקום, אחרת האדון המלוכלך שלכם מת" היא אומרת בקול מטיל מרות "וגם אתם לא תשרדו הרבה אחריו"
סגולי הרעלות נעצרים במרחק בטוח, שולחים לעברכם גידופים ואיומים. הקוסם מיבב משהו.
"זו אי הבנה מצערת..." הוא נאנק, מביט בחשש ברובין ובפגיון שבידה "תקשיבו בנות... יש לי תיבה גדולה, מלאה תכשיטים מתוקים. מה דעתכן שנעשה עסק קטן?"
פאולין מתעלמת ממנו ופונה אל רובין.
"ובכן, לא השתנית בכלל, חתולת רחוב קטנה" היא מגחכת, לא נראית ככועסת במיוחד בגלל כינוי הלעג הישן "אבל זה לא זמן למשחקים עכשיו, רובין" קולה מחריף, ונשמע שקט וסמכותי מאד.
"קארן בידי החלאות האלו... ועוד לא שמעתם את הדבר הגרוע ביותר. אני לא יודעת מה בדיוק, אבל משהו רע, רע מאד קרה ברובע הזה ממש לא מזמן... המשמר אחוז תזזית, מרכבות שועטות לכאן ולכאן. אין לנו הרבה זמן".

סגולי רעלה ואבירי חיפושית משתופפים בפתח האחורי של המבנה, אולם הם נסוגים לאחור בחשש, כאשר הם רואים את אדון המקום מוחזק עם סכין מוצמדת לגרונו. אזי, כהרף-עין, אתם מוצאים את עצמכם בסמטה הצדדית.
פאולין מתעכבת לרגע לבחון את הקרקע.
"היתה כאן מרכבה, אבל היא יצאה לדרך לפני מספר דקות" היא אומרת באכזבה.
 
"זו לא הדרך לפנות למנהיגה שלך " אין כזה דבר לא זמן למשחקים רובין פונה בחזרה לקוסם "תכשיטים.. הגד ליצורים שלך להביא את הארגז " רובין ממשיכה להחזיק בקוסם בזמן שפאולין בודקת את העקבות "ובינתיים אני משארת שתשמח לחלוק איתנו לאיפה בכרכרב נסעה ,מה בדיוק יעשו לכלבה המטומטמת בחורה צעירה , כמה זמן זה ייקח ועוד פרטי מידע שנרצה " רובין מהדקת את הסכין לצוואר קלות וכמעט מקיזה דם "נכון שתשמח סבא'לה"


OOC -
פעולות אוטומטיות שנעשו בינתיים - שתיית שיקוי מרפא, בשיקה מה יש על הקוסם...
 
הנרייטה שולחת מבט מהיר ברובין.
"אני לא חושבת שזה הזמן המתאים לריב על זוטות" היא אומרת בחוסר סבלנות, ואז פונה אל הקוסם בעיניים יוקדות.
"שמעת אותה, חלאה" היא מסננת מבין שיניה "מה אתם מתכננים לעשות לילדה שלי? להיכן אתם לוקחים אותה!" היא מתקרבת אליו באיום "ואל תנסה את הסבלנות שלי. אני אקבל את קארן שלי בחזרה, גם אם אצטרך להרוג חמישים כמותך בדרך". [/i]
 
עוברת כחצי דקה, לפני שרובין והנרייטה מצליחות להכניע לגמרי את הקוסם המפוחד, ואתן מצליחות להבין משהו מתוך מלמוליו המיבבים.
"היא... ז'אנוק לוקח אותה אל הוילה של הגנראל, ברובע גלבין... לא יודע בדיוק איפה... אנשים של גנראל, הם צריכים לקחת אותה מהכניסה לרובע... זה הגנראל... הוא רוצה להתחתן איתה, בכדי לקבל כסף... ירושה... לא אמר בדיוק למה... הוא בן-אדם מאז חזק כאן בעיר".

פאולין מתקדמת במהירות, מתעלמת לחלוטין מההתגרויות של רובין, וחומקת כצל לאורך הסמטה, כשהיא עוקבת אחרי העקבות. הרעש הולך וגובר, ככל שאתם מתקדמים, ואתם נזכרים בדבריה הקודמים של פאולין.
כאשר הסמטה מתאחדת עם רחוב ראשי יותר, אתם מתחילים לקבל מושג טוב יותר; שמי הרובע מלאים בעשן עכור ומסריח; ארמון השמש העצום, מרכז הבליינים הענק של הרובע, עולה בלהבות עזות. מרכבות ופרשים שועטים לכאן ולכאן, ואתם רואים שומרים נאנחים ומבוהלים, פניהם מפוייחות, נושאים אלונקות מכוסות בשחור... עוד אחת, ועוד אחת...
"פסיכים דתיים, ילידים מטונפים!" לוחש מישהו בקהל.
"כן, תקפו את הארמון... מאות הרוגים, ככה אומרים... המון מהם בנים של אצילים ובורגנים חשובים...
"הבת והבן של הדוכס מסאות'וואש..."
"גם הבן הצעיר של הלורד קראנדיפול, והחברה ההיא שלו... חתכו את הבחורה עם גרזן..."
המשמר עוצר את ההמון בשורה של חניתות; נשים בוכות, מרכבות מפוארות, לפחות שלוש, נעצרו, וכמה אנשים בבגדים מפוארים, על סף היסטריה, צועקים שהם מחפשים קרובי משפחה.
והאלונקות זורמות, וזורמות...
פאולין נושכת את שפתיה. "יותר רע מאשר שיערתי... שמעתי שהיתה התקפה של כת דתית מטורפת, ושאיזה עשיר הידרוסטי עשה איתם יד אחת, אבל לא חשבתי שזה יגיע עד כדי כך..." לאחר רגע, היא חוזרת לקול מעשי יותר.
"רובין, את והנרייטה תמשיכו לחפש את קארן, פנו דרומה, לכיוון היציאה שמוליכה לרובע שער אנדרו, ומשם אל הגשרים הגדולים" היא אומרת "אליזבת אסטפורד היתה שם באיזור. אני הולכת לחפש אותה".
 
הנרייטה מחווירה כמו סיד, נזכרת לפתע באיימי קריס, תיאודריך ואליזבת... וכל שאר הדברים ששכחה, כאשר התפצלה מהם בכדי לחפש את קארן.
"קודור הטוב" היא ממלמלת "קודור הטוב... איימי היתה אמורה להופיע שם... הם בוודאי מתים...ידעתי שאסור היה לסמוך על הקיידרהרצי הפזיז והטיפש ההוא..." דמעה זולגת על לחיה, כשהיא מהרהרת על כך ומביטה באלונקות השחורות ובמרכבות השועטות מבעד לעיניים מתערפלות.
"צעירים, טפשים וריקיניים כמה שהיו, כל הבליינים האלו, לא הגיע להם למות, רק בגלל שאיזה כת ארורה החליטה להוכיח נקודה להוד-מלכותו..."
אז, היא מנערת את עצמה.
"פעם אחת בחייך, היי חזקה... אם לא בשביל עצמך, לפחות בשביל קארן" היא משכנעת את עצמה ותופסת בכתפה של רובין.
"אנחנו חייבות להשיג את המנוול" היא מסננת "אני מקווה, לפחות, כי בכל המהומה כאן, הוא לא יצליח לדהור מהר מדי".
 
אוף... מענין אם בוץ שייבעט עליה בטעות יוריד לה את האף
"הי פולי אם תעקבי אחרי העקבות מספיק מהר אני אקנה לך קרקר טעים"
"הי פולי ,רוצה כלו!" רובין נעצרת באמצע המשפט מה לכל הרוחות.... , אני מכירה את שני אלה... רובין מסתכלת בשוק לעבר האלונקות השחורות זה יגרם למהומה, מסכנים ההורים של קטרין הם דווקא נחמדים , מזל שלפחות רק הבטלנים נפגעו, אוי גם רוברט הוא לא היה כזה רע, הממ... המיקום החברתי שלי ישופר עכשיו, אוו זה היה מגעיל מצידי , אוי איך שהרדיקלים יחטפו על כך לפחות משהוא טוב יצא מזה, גיני וטימותי להם זה לא הגיע ... רובין עוצרת ומנסה לעשות סדר במחשבות שלה תשתלטי על עצמך את באמצע פעולה אחר-כך אבדוק מה קרה פה ומי ישלם.
מה לכל הרוחות המטומטמת הזאת אלזבת עושה פה, אבדוק אחר-כך

"אל תדאגי ליידי לוסטון הוא לא ייתחמק ממני" רובין מתקנת מהר "מאיתנו"
"אל תאבדי אותי ובכל מקרה אנו יודעים לאיפה הוא נוסע , אז אנסה להשאיר לך עקבות"

רובין הופכת לחתול ומתחילה לרדוף אחרי ז'אנוק כשהיא משתחלת בשריזות בהמון ומשתמשת בכל חושיה
 
רובין משתחלת במהירות בין רגליהם של אנשים צועקים ומגדפים; פועלים מנופפים במוטות ברזל, צועקים כי יש לתפוס את כל עובדי השמש בעיר ולשרוף אותם חיים. אשה מתייפחת ליד אלונקה.
"היא הבטיחה לי... הבטיחה לי שלא תלך לשם..."
רובין לא צריכה להרחיק הרבה, עד שהיא נתקלת במחסום דרכים של משמר העיר, ובמרכבה מסויימת מאד שנעצרה לפניו.
"תבין, אחא" מנסה ז'אנוק לשכנע "יש לי כאן עלמה חולה, שספגה הלם מחורבן מכל המהומה הזו, ו'ני בקושי הצלתי אותה מהאש. אנחנו מסיעים אותה לאחוזה של אבא שלה".
"כן?" מפקד המחסום לא נראה כמשוכנע מדי "ולמה אני לא מאמין למילה שאתה אומר, קאנדברישי ארור שכמותך? אלמלא הכנסתם לעיר הזו את כל הזבל שלכם, זה לא היה קורה בכלל, כל הדבר הארור הזה".
"תשמע..." מתחיל ז'אנוק לומר, כאשר קארן מציצה מהמרכבה, נראית מסטולית לחלוטין.
"כבר בוקר, ז'אנוקי?" היא שואלת, מפהקת בעיני עגל שתויות "רוצה אהבה... אהבה..."
 
רובין הופכת בחזרה לצורת אדם במקום צידי ואז מתקרבת למרכבה.
"או איזה מזל, איזה מזל" רובין פונה למפקד המחסום " או תודה לך אדוני הקצין , מצאת אותה , זאח ליידי לוסטון הצעירה" רובין נאנחת ונשענת על הקצין כמבקשת תמיכה " היא נעלמה היום באופן די מסתורי והמשפחה מודאגת מאוד", רובין מביטה בקצין במבט מעריץ "הם כה פחדו שהיא נחטפה וסוממה ,איזה מזל שגיבור ממשמר העיר מצא והציל אותה" רובין מביטה הצידה בבישנות "האם תוכל ללוות אותנו בחזרה לביתה ,אני אשמח לדעת שאתה מגן עלינו".
רובין עוצרת לפתע" כמעט שכחתי אמא שלה מחפשת אותה כאן , אני בטוחה שהיא גם תרצה להודות לך "

OOC
משגיחה מזווית העין על ז'אנוק
 
קארן שולחת ברובין מבט מטומטם.
"ליזי?" היא שואלת "אני... אני מסיבה..."
השומרים מטלטלים את ראשם "אי אפשר לדעת במה בדיוק הם השקו את המסכנה"
ז'אנוק, כצפוי, מנצל את הרגע ורץ בכל כוחו, שולח את ידו לשלוף בקבוקון מכיס מעילו בכדי להטיל אותו ברובין ובשומרים.
 
רובין מזנקת על ז'אנוק עם קפיצת רעם תוך כדי צעקה
"זהירות, הוא הולך לזרוק נובה"
 
הכל קורה בעת ובעונה אחת; הקפיצה של רובין, הזכוכית הנשברת, צעקת הכאב של ז'אנוק. רובין נבלמת באבחת חרב, בולמת בעצמה, ומשגרת מכה שמקיזה מדמו של יריבה, אולם השיקוי מתפוצץ על הרצפה ביניהם, משגר קיטונות של עשן מבחין שגורם לרובין להשתעל באורח קשה, וכמעט להתעוור. השומרים יורים חיצים מסביב, אולם נראה שאלו רחוקים מהמטרה.
כאשר רובין מצליחה לראות מה מתרחש סביבה, ז'אנוק נעלם.
קארן מטלטלת את ראשה ומשתעלת, ממלמלת "מה..." אולם נראה שההשפעות של המשקה/סם שניתן לה מתחילות להתפוגג.
כמה שומרים רצים לסמטה, בצעקות "תתפסו את המנוול!", והיתר חוזרים למחסום. המפקד ועוד אחד ניגשים אל רובין, ושואלים אותה האם היא בסדר.
 
אוף הוא ברח ,אני עוד אתפוס אותו "אווו... אני בסדר ,כמה אבירי מצדך לדאוג לי ככה" רובין מעפעפת קלות בריסיה לכיוון הקצין.
ועשיו אלייך יצור מאוס רובין פונה לקארן כשהיא מזייפת דאגה "קארן את בסדר ??" "תני לי לעזור לך" רובין אומרת תוך כדי שהיא מטילה על קארן זרנוק מיים "את בסדר עכשיו ?" רובין מטלטלת את קארן מתוך 'דאגה' "אני חוששת שאת עדיין תחת הסם" תוך התעלמות מוחלטת מכל התנגדות מצד קארן רובין מטילה עליה עוד זרנוק מים.
רובין מחכה שקארן תחזור לחושיה ותבין מה קורה ואז "אני חוששת לפי הריח שאת עדיין מסוממת" ומטילה עליה זרנוק נוסף "אוי סליחה שכחתי שזה ריחך הטבעי" רובין מחייכת לקארן ולוחשת "מעניין איך יגיבו לחתנך במסיבות, זה יהיה סיפור מענין, נכון מתוקה?" "כמעט כמו מעשייך בפונדק" רובין מזכירה לקארן סיפור קודם שהיא הפיצה עליה .
 
השומרים מסביב פורצים בצחוק.
קארן נאבקת בזרנוק השני, ועוד יותר בשלישי.
"אוף, זה קר!" היא צורחת, בקול שחוזר להיות קולה של קארן לייקבורו, כפי שרובין מכירה אותה "רובין, את..." היא מתחילה לומר, כשהיא שומעת את האיום, ומחווירה כמו סיד.
"זו לא אשמתי!" היא מתגוננת, מנערת את המים משערה הרטוב "אני... בסך הכל אמאנדה אמרה שנצא לבלות, והחבר שלה מזג לי משהו לשתות, ומאז אני לא זוכרת כלום..." כאשר היא מבינה (לפי החיוך המרושע על פניה של רובין), שזה לא יעזור לה, היא רועדת כולה, ותופסת בידה של רובין.
"נו רובין, בחייך, אל תעשי לי את זה... זו באמת לא אשמתי..." היא מתחננת "אני לא אוכל להראות את הפרצוף... תגידי, אולי נוכל לעשות עסקה? מה את רוצה בתמורה לזה שלא תספרי כלום?"
השומרים מן הצד ממשיכים לגחך (למרות שספק אם הם מבינים בדיוק על מה מדובר).
 
החגים הגיעו מוקדם השנה, תמשיכי להתפתל תולעת קטנה תפסתי אותך טוב טוב רובין מחייכת בנבזיות לקארן "לספר או לא לספר זאת השאלה..." "אני מניחה שאולי אוכל להשעות את הסיפור על בעלך החדש, זה מהחברה הגבוהה של רובע האלה" רובין מחייכת ועוצרת לשנייה כדי שקארן תעכל טוב את המשפט.
"אבל כדי שהשעה את הסיפור ואולי אשמור אותו לעצמי את תצתרכי להיות ילדה טובה" "את יכולה להיות ילדה טובה קארן'לה ?" רובין טופחת לקארן על הראש כמו שטופחים לחית שעשועים "את תעשי את כל מה שאגיד לך, את תדווחי על כל התוכניות של אנשים מסוימים ,כמו גולדי למשל..." היא תוכל לשמש ככלי נהדר נגד גולדי "ו.... וזה לטובתך ,כדי למנוע פיתויים שמוחך החלש לא יוכל לעמוד בהם ,את תעבירי את ההקצבה החודשית שלך לידי כדי שאוכל להשגיח על ההוצאות שלך"
"אני חושבת שזה יספיק, אולי ,אלא רק אם יבוא לי חשק לספר, אבל אני לא מסוג האנשים שנכנעים לדחפים שלהם ,או אולי אני כן ?... " רובין מחייכת ברשעות וטופחת לקארן על הלחי
 
קארן פוערת את פיה בתמהון. ניכר שהיא לא שיערה בנפשה שזה יהיה כל כך רע.
"אבל רובין, זה לא הוגן!" היא מוחה, דמעות זולגות על לחייה "אני לא אשמה בכל-זה, באמת שאני לא אשמה... והקצבה החודשית שלי... אני לא עושה איתה שום-דבר רע"
לאחר רגע, כשהיא מבינה שהגישה הזו לא עובדת, היא מנסה גישה אחרת, ומוחה את דמעותיה.
"תשמעי, רובין" היא אומרת "נכון שהיינו קצת יריבות בפנימיה, אבל הי, בסך הכל היינו שתינו ילדות קטנות. את לא צריכה... כלומר, למה שלא נתפייס ונשאיר את המריבה המטוטמת הזו מאחורינו? בסך הכל, יש לי הרבה קשרים בחברה הגבוהה, ואני יכולה מאד לעזור לך שם אם קצת תרדי מעלי, את יודעת" היא מנסה לחייך חיוך מאולץ.
 
רובין פשוט מחייכת בהנאה מרושעת "אבל קארן'לה את לא מבינה, את תעזרי לי, אני פשוט בטוחה שאת מאוד רוצה להשתמש בקשרים שלך למעני כבר עכשיו, נכון קארן'לה".
רובין מתמתחת קצת ובלי משים מלקקת קלות את גב ידה בתנועה מאוד חתולית "ובקשר להקצבה אם את לא עושה שום דבר רע איתה , אין לך מה לדאוג, אנחנו נעבור ביחד על ההוצאות שלך ואז אני אאשר כל הוצאה שאין לה השפעה מזיקה "
רובין מביטה בקארן בהנאה זה כזו הנאה לראות אותה מתפתלת "אנו גם נעבור על התרומה החודשית שלך , ה 10% מהקצבה שאת נותנת בעילום שם למוסדות צדקה בעיר" רובין מסתכלת לקארן בעיניים " הרי את לא רוצה שיידעו על נדיבותך אם כי אולי נעלה את התרומה ל25% צריך לחשוב על כך... ודרך אגב יש לך עוד הערות משעשעות אל מה אני צריכה או לא צריכה לעשות ?? "
 
קארן נראית אובדת עצות, ועל סף להשתטח על הקרקע ולפרוץ בבכי,
כאשר הנרייטה מגיעה בריצה, ומפרידה ביניהם, מתנשפת ופניה סמוקות ממאמץ.
"רובין, תעזבי את הילדה שלי" היא מטיחה, שולחת ברובין מבט קטלני.
קארן לא מאחרת לנצל את ההזדמנות, מתייפחת "אמא..." ומשליכה את עצמה את תוך זרועותיה של הנרייטה "אני לא אשמה בכלום" היא בוכה "סיממו אותי, החבר המסריח ההוא של אמאנדה אסטפורד..."
הנרייטה מחבקת אותה ומרגיעה אותך.
"קודם כל, נוציא אותך מתוך התופת הזו, יקירה" היא אומרת, ושולחת עוד מבט מאשים ברובין "די להציק לה. האם היא לא עברה גהינום כך או כך?" היא אומרת, ושוב פונה אל קארן "בואי, מתוקה שלי. נמצא מרכבה שתוציא אותנו מכאן".
 
רובין מסתכלת מסביב על המהומה שברובע "את צודקת ליידי לוסטון זה לא הזמן או המקום,קרתה כאן טרגדיה הרבה יותר רצינית משטות של ילדה טפשה" .

"נדבר יותר מאוחר וקארן אל תדאגי העתיד שלך בידיים טובות ".
רובין מחייכת ומשאירה את הנרייטה וקארן לבד.
 
סטטוס
נעול לתגובות.
חזרה
Top