---------------------------- מ ת ח י ל י ם -------------------------
סרן וארלי;
כאשר ליידי היילדגארד שבה ונגלית לעיניך ביחד עם בת טיפוחיה חצי-העלפית (ויריבתך) מיירין, ניכר שמשהו אינו כשורה.
"אבל, הגבירה..." מיירין נראית קרובה לדמעות "אני רוצה להמשיך איתך, ולא להיות שומרת ראש של החתול השמן והמגעיל הזה, אני שונאת את התפקיד המגעיל הזה!" היא מתפרצת, מזכירה לוארלי שהוא עצמו נודב לאותו תפקיד עצמו, ובעוד ביחד עם מיירין.
"אין ברירה, יקירתי" פליסיה נראית כמשתדלת לדבר בקול רך, שונה לחלוטין מן התקיפות הצבאית שבקולה הקריר בדרך-כלל "אכן, היית איתי שנים ארוכות, ואני גאה בדרך בה הפכתי אותך לפלדינית מבטיחה, שעתיד גדול צפוי לה... אבל" הבעה קודרת עולה על פניה של המפקדת "תמיד ידעת, כי יבוא היום שהחובה תפריד ביננו".
"אבל מדוע אני?" קובלת מיירין שוב.
"משום שאת מתאימה לתפקיד, שדורש אחריות רבה וחשיבה עצמאית" עונה מפקדת הלגיון "ומשום שאינני רוצה לקרב אותך אל גבולות רגוליה. לפחות לא בינתיים" פליסיה שולחת מבט קודר בבתי העיר הנישאים סביב. "הגורל שנועד לך שונה, יקירתי, ויום אחד את תביני זאת היטב... אה, סרן וארלי" היא אומרת, כשהיא מבחינה בך, קולה נעשה מיד רשמי וקריר יותר "האם אתה מוכן להתחיל בתפקיד החדש?" היא מוסיפה באירוניה "הרי לא ניתן להוד-נסיכותו קוג'ימאן להמתין זמן-רב מדי, הלא כן?"
מיירין משפילה ראשה בכעס, לא לפני שהיא שולחת בוארלי מבט מלא טינה.
קוג'ימאן, ראג'ין, ושאר הדמויות
הנציב קאריון מעלה חיוך מדושן עונג על פניו.
"ראה, שותפי העסקי החדש, הנה העיר לפניך!" הוא מחווה בידו על קאלדנמאונד; העיר מתוחה למעשה בין שתי גבעות גדולות, שעל אחת מהן מתנוסס ארמון הנציב, ועל השניה הרובע הסגור למגורי העשירים ואילי המכרות השונים. בתווך, מחבר בין הגבעות "פלא הנדסי" - גשר אבן עצום, שעשרות בתים וחנויות בנויות עליו.
למטה, לאורך אפיק הנהר הזורם מהרי חורף-כפור, מצויה העיר המרכזית - מקום מגוריהם של האזרחים הפשוטים, ומקום משכן למרבית השווקים, הסדנאות והחנויות.
"היא יפיפיה, פשוט יפיפיה" הנציב נראה כמעריץ את עצמו עוד יותר מן הרגיל "פלא שהקמנו מאפס, לתפארת קלאדאן והאימפריה הפוהרית" כרגיל, עונה מיד מקהלת ההסכמה הרגילה בקרב בני לוויתו והכוהנים הסמוכים אליו.
קוג'ימאן עושה את הדרך בתוך אפיריונו, כאשר ראג'ין רכובה לצידו, וקראשידאן הולך ברגל לפניו בחרב שלופה, מביט סביבו בחשדנות, והגמד לצידו.
לא עבר זמן רב מאז נכנסו לעיר, והתשורות החלו לזרום אל האפיריון; תיבה גדולה ומעוטרת עם בקבוק יין יקר, מתנת גילדת סוחרי הארגמן, המזמינים בענווה את הוד-נסיכותו לבוא ולבקר בחנויות היוקרתיות שעל הגשר הגדול, ולהטיב ליבו בתפנוקי האימפריה; פסלון לאמאסו קטן ונוצץ באור יקרות, מתנת כוהני קלאדאן, ומפתחות מוזהבים לבית החדש אשר סודר לקוג'ימאן על הגבעה הדרומית - בית מידות מפואר שהיה שייך לאחד מעשירי הסוחרים, וכעת נקנה עבור האורח המכובד.
המתווך, גמד קטן וקרח, בעל חיוך מרגיז וחנפני ועיניים חומות מתרוצצות, מכרכר סביב הנסיך.
"אחר-הצהריים, יהיה הבית מוכן ומזומן, לאחר שעושים בו נקיון אחרון לכבוד הוד-נסיכותו. התרצה כי בינתיים אקח אותך לסיור בחנויות היוקרתיות שעל הגשר, הוד-נסיכותו? ואולי עוד אננס מסוכר, הוד-נסיכותו?"
הנציב קאריון קורץ, כאומר "דאגתי לכל פרט, שותפי היקר..."
"מובן, שתזדקק לכמה גלימות חדשות, לכבוד הנשף שנערך לכבודך בארמון הערב, הוד-נסיכותו" מוסיף הגמד ומקשקש "ישנה חנות מ-צ-ו-י-י-נ-ת שאני מכיר..."
