אם זה בסדר, החלטתי על לשחק לאונינית, בעיקר כי חיפשתי ציורים של לאונינים שיתאימו לאשפים ומצאתי רק את זה
אניגמארה טופר יהלום. היא חידה. ביאתה לעולם היא חידה. חייה הם חידה וכך כל שאיפותיה סובבים סביב פענוח חידות היקום והאלים.
אניגמארה נולדה בצורה מוזרה- היא אחותה תאומה, אך לאחותה אב שונה מלה.
(כמו במיתוס של הרקולס, וגם... זה קיים.
https://en.wikipedia.org/wiki/Superfecundation הגעתי לזה כשקראתי יותר ברצינות מיתולגיות. היוונים ממש התרגשו מהקונצפט הזה)
אבי אחותה, היה בעלה של אמה, שיצא לקרב למען השבט והפסיד. היא נולדה מכך שאמה נחטפה מעט לאחר מכן.
ככה לפחות כולם חשבו. אולי היא הבת ה"אמיתית", אולי שתיהן. אולי אולי אולי.
למעשה, בליל הלידה, היה המון בלבול, עוד נשים בשבט ילדו. יכול להיות שבכלל הוחלפה בטעות. ואולי לא.
אבל בכל מקרה היא מאוד שונה מאמה, אחותה ודומה לבני השבט האויב "פרוות השלג"
היא נחשבה מוזרה, בלתי מובנת. שואלת שאלות שאף אחד לא חשב לשאול. "כשמנסרים עץ, לאן נעלם הפס המנוסר?" שאלה. האלים. חידה מרתקת. היא לא חשבה שיש לפחד או לכבד אותם- אבל הם היו חידה מרתקת.
הכול היה חידה מרתקת. היא הביטה על הכול בסקרנות מדעית כמעט.
אחותה ארמיירה, היתה לוחמת מלאת זעם. מקובלת ומעוררת יראה בקרב בני גילה, ואניגמארה פשוט תהתה מאיפה הזעם בא?
זה יכל להגיע למקומות אפלים לולא הגיעה הספינקסית זאגדריס.
היא לקחה את אניגמארה תחת חסותה מגיל רך, מטפחת את החידתיות, את הסקרנות. עונה על חידה אחת, ובכך פותחת שתיים חדשות.
היא ניסתה להסביר לאניגמארה על הקסם, הבנת חידות הקיום, פירוק היקום ויצירתו מחדש. עד כמה שהלאונינית הצעירה יכלה להבין את התיאוריה, את החלק המעשי היה קשה לה להבין מהחידות. זאגדריס הבינה, שהיא צריכה שלב קל יותר, חידות רכות יותר.
היא שלחה אותה להצטרף לבית ספר למאגיה במלטיס.
שם פחות או יותר סוף סוף חשה שייכת. המאגיה הסבירה על החידות של המציאות, ואפילו כתירגול נתנה כלים לפרק ולהרכיב את המציאות, כמו פיסות פאזל מוכנות.
למעשה אניגמארה לא תודה בכך (כרגע) אבל היא אפילו נהנתה מהחברה. אבל חידה נוספת היא, למה לכל דבר טוב חייב להיות סוף?
האנדרוספינקס מדומאי הגיע. ברמזים מוזרים הוא הזהיר מאסון מתקרב, ואניגמארה חשה שרק היא מבינה פחות או יותר את האזהרה. היא הייתה חייבת לעזוב. להבין את החידה הזאת.
לטפל באסון הזה, וכך לפתור את החידה.
