[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

"כמה זמן את חושבת שתוכלי לשבת על הגדר?" שואלת אנסטסיה. "אני חושבת שאולי לא הייתי ברורה נל, עד כמה שאני מעריכה אותך, ואת ככמה שאת יקרה לי כאחותי, אם אני אגלה שאין כל דרך שבה אוכל להביא אותך לטיר-נא-נוג כשגיע הרגע, אם תמשכי להיות חלק מהתנועה שמנסה להתנגד לסירונה, אני כן אלחם בך, אני כן אעצור אותך, ואני כן אשמיד את כל מה שיקר לך." היא מסבירה כמעט בקור בלתי נתפס. "אאת מוזמנת להיכנס ולצאת מהארמון כרגע באופן חופשי, אבל את חושבת שאם תיכנסו מחר לזירה ותהרגו את שלוש האלופים שלי זה לא ישנה את המצב?" היא שואלת בהתרסה. "את במסלול התנגשות ישיר איתי, עם קירה ועם סירונה. אמרתי לך שאני מאמינה שיש דרכים פחות הרסניות להשלים את המטרות שלנו, אבל אם יכשלו, אם אני לא אמצא דרך להביא אותך מרצונך החופשי לצד שלנו, לא תהיה לי ברירה נל."

"חשבתי שהייתי ברורה לגבי זה שאני לא יכולה לתמוך בסירונה כרגע ואני תומכת בחברים שלי." נל אומרת "אני פשוט לא בטוחה לגבי הזיכרונות שלי. אני גם לא יודעת למה את בטוחה שאם אני אבחר לקבל אותם בחזרה אני אתחיל לתמוך בסירונה על חשבון החברים שלי אחרי שהיא פגעה בה ואילו הם עזרו לי."
נל לוקחת אוויר לפני שהיא ממשיכה "התמיכה שלי בחברי לא משנה את זה שאני לא רוצה להילחם בך או באלופים שלך ואני מקווה שנוכל לחשוב על פתרון שונה מלחימה. אם כי, גם אם האלופים שלך ימותו בזירה זה מוות זמני ואילו עבור חבריי זה לא כך, אז אני כן ילחם לצדם אם זה יגיע לכך. אני בהחלט מקווה שזה לא יגיע לכך." נל משתתקת כשהיא מבינה שהיא מתחילה לחזור על עצמה, אבל אנסטסיה יכולה לראות שהיא בהחלט מתכוונת לדבריה.
"אולי תצטרפי אלינו" נל אומרת בהיסוס מסוים "זמנית" היא ממהרת להוסיף לפני שהיא ממשיכה במהו שניכר שהוא לא המניע שלה, אבל היא חושבת שאולי יעזור לשכנע את אחותה "בזיכרונות שלי באימונים הצבאיים אמרו שלהכיר את האויב אמור לתת לך יתרון בקרב."

"לא." היא עונה, בתשובה נחרצת, מוגמרת. ברורה. אנסטסיה לא מתכננת לשקול את זה אפילו, ברור לנל שהיא הביאה אותה לפה כדי לנסות לסיים את זה בדרכי שלום, ברור לנל שהאופציה הזו מתחילה לרדת מהפרק בכל הקשור לאנסטסיה. "איזה מן פתרון את חושבת שיכול להיות מבלי כניעה של אחד הצדדים?" היא שואלת בהטרסה, "סירונה לא תיכנע, וכשאני אומרת סיררונה אני מתכוונת לכל הפיות, אנחנו בני אלמוות, אנחנו עתיקים כמעט כמו הזמן, יש בידינו כוחות המסוגלים להשמיד את כל מה שיש לכם, אנחננו לא ניכנע, הקרב ביננינו הוא לא מלחמה, כי מלחמה מרמזת על סיכוי שווה לצדדים. זה יהיה טבח." היא מציינת וכמה, יוצאת שוב למפרסת. "הקבוצה שלך מחפשת אותך." היא אומרת, "אני חושבת שכדי שתלכי אליהם. ותבחרו להיכנע לפני שיהיה מאוחר מידי."

"למה זה כל-כך חשוב לך שסירונה תשיג את מה שהיא רוצה?" נל שואלת כשהיא עוקבת אחרי אחותה למרפסת.

"כי הייתי שם, וראיתי מה קרה, וראיתי איך זה קרה." היא עונה. "סירונה צודקת, בגדו בה, רימו אותה, שחטו אותה ואז גרמו לכולם לשכוח אותה, כל מה שהיא עושה היא להביא צדק לעולם הזה, להעניש את מי שפגע בה, ואת מי שמסרב לקבל את מרותה." היא אומרת. "למה זה היה בסדר כשהאלים האחרים שחטו כל מי שהתנגד להם, אבל כאשר סירונה עושה זאת כל העולם רואה בה כמפלצת? היא העניקה לכל היצורים חיים, והיא באה לקחת את המתנה שהיא נתנה."

"היא עברה את זה והיא, מי שאמורה להיות אמא שלי, גרמה לי לשכוח אותה. את חושבת שהיחס שלה כלפי הוגן?" נל שואלת "הטרולים לא מאמינים באלים, אבל האלים לא הרגו את כולם כשהיא כן מתכוונת לעשות כך ומוצאת דרך לעקוף הסכמים כמו במקרה רזאן. לכן, אני יכולה להבין למה רואים בה מפלצת ומתנגדים לה. בכל מקרה, לי זה נשמע שהריב שלה הוא עם האלים והיא יכולה לעזוב את האחרים בשקט."

"הביטי בעולם נל." היא אומרת. "תסתכלי כמה הרס, מוות והרג העולם הזה מכיל, כל זה נעשה בגלל שחבורת אלים חשבה שהיא יודעת להוביל בני תמותה, והיא לימדה אותם להרוג, לחסל, לשאוף. היית במדבריות של רעגיה? ראית כיצד הם הפכו למפעלי פלדה ומתכת שמזהמים את השמיים? הורגים את כל מה שלא נשאר להרוג במדבר? או שאולי הלכת לעולמות הנשפים של נמל-חירות, ששם אצילי העיר אוכלים ושותים בעוד הפליטים רעבים ללחם? מה בדבר גלקוס? הסיבה היחידה שהיא לא בעוד מלחמת אזרחים היא כי סירונה באה, אחרת היא הייתה חזזרת להיות מה שהיא- אדמות מלחמה אינסופית. הדרך היחדה להציל את הכל, הדרך היחידה להבריא את העולם - היא לכלות אותו באש ולתת לו ללבלב מחדש, רק ככה את יכולה להציל יער חולה."

זה לקח המון זמן, וטיירה הלכה את רוב העיר הענקית הזו ברגל, היא ספגה מבטים זועמים מטרולים פיקחים ותנועות מגונות מטרולים שיכורים, אבל בסוף החיפוש שלה, רגע לפני ששהלחש פג, היא יודעת שנל נמצאת בארמון.

"אם נכלה את העולם באש וניתן לו ללבלב מחדש את תהרסי את כל הדברים בעולם הרעים והטובים" נל עונה ושואלת "את לא חושבת שיש בעולם הזה דברים הראויים לשימור?" אנסטסיה יכולה להבין מאיך מהדגש שנל שמה בשאלה שהיא בהחלט חושבת דברים כאלו.

"לא." היא עונה, "כל מה שהיה ראוי לשימור נשמר בטיר-נא-נוג, כל שאר הדברים מושחתים, או מחכים להישחט."

נל לוקחת רגע כדי לעכל את זה שאנסטסיה חושבת שהטרולים שהיא מנהיגה אינם ראויים לשימור ושואלת "את חושבת שהטרולים מושחתים בגלל הארמון הזה? הטכנולוגיה כאן היא הרבה מעבר למה שראיתי אצל האמנאי.."

"כל מה שהם בנו, הם בנו למלחמה, כל אוצר שגילו, הם שמרו לעצמם. את חושבת שעיר הזהב נקראת ככה כי בטעות נמצא פה זהב? לפני אלפי שנים, עוד שסירונה הייתה אלה והטרולים היו ראשני היצורים החיים, ניהלו הזאנלדרי אימפריה של יד ברזל על שאר העולם והטרלים האחרים, הם שיעבדו אחרים לכרות את הזהב שלהם ולבנות את העיר הזו, האימרפיה הזו נבנתה על גבם של עבדים ובדמם של חפים מפשע, כל מה שהגזע הזה יודע הוא מלחמה ומאבקי כוח, הסיבה שהם מצלייחם להיות בתור זהב כרגע הוא השלטון שלי, וגם בו הם מנסים לכרסם כמו שכבר ראית."

ליבה של טיירה מאיץ כשהיא רואה שנל נמצאת שם. הארמון...לא מקום טוב. הרבה אנשים בפרופיל גבוה, אנשים מסוכנים, והמלך הזה לא נראה כמו מישהו שיהסס לתלות זרים רק כי הם לא מוצאים חן בעיניו...טיירה פוסעת בזריזות לעבר המבנה, מנסה להבין עד כמה המבנה שמור, באיזה אופן, ואם יש שומרים עד כמה הם השתתפו בחגיגות ובשתיה סביבם
Meta
הבחנה בשביל הארמון
1 טבעי, 3 סהכ

כנראה שכל החגיגות, הרעש, והחיפוש הארוך השפיעו לרעה על טירה, היא לא מצליחה להבין שום דבר ממבט בשומרים.

"אבל עכשיו רובם הולכים אחריך..." נל לא מבינה "אז בגלל מה שהסבים של הסבים שלהם עשו מגיע לאלה שהולכים אחרים למות?"

"אם הם ממשיכים להתנהג אותו דבר?" היא שואלת בתוכחה. "את חושבת שאם היה ניתן אחרת לא היינו פועלות ככה. כל הטרולים שאני מנהיגה לא משנים אם מתוכם ממשיכים לצאת כל הזמן עוד ועוד עשבים שוטים שמנסים לגרום לעוד מוות, עוד הרס, ועוד מלחמות." היא אומרת, "את רוצה להגיד לי שזולג'ין הולך לאפשר לטרולים לחיות תחת השלטון שלי? הרן הולך להסכים שהפיות ימשיכו לפעול ללא מפריע? או אולי טיירה שמחפשת אותך בעוד אנחנו מדברים, קוראת לעצמה אם הזאבים ומנסה לחסל פיות בשם הנקמה חסרת ההיגיון שלה." היא אומרת בבוז, "נל, את לא טיפשה, אז אל תגרמי לי לחשוב שאת כזו, את יודעת טוב מאוד איך העולם הזה פועל, את האש" היא מדגישה את המילה האחרונה. "את יודעת שמספיק גחל אחד כדי להבעיר את היער, מספיק גיץ אחד כדי לשרוף ערים. כל עוד יש רצון חופשי בעולם הזה, יהיה מי שמתנגד לדרך שלנו, יהיה מי שימשיך לנעוץ סכינים באפלה, להרעיל בורות מים, ולקלל את בני עמו רק כדי להילחם בנו." היא ממשיכה לכעוס, "או שאת חושבת שהצלקת היא טעות? לא מעשה ידי אדם שנועד רק כדי שהפיות לא יכולו לעבור מצפון גלקוס למרכזה בקלות - מחסום כל כך יעיל שהיה צריך לייצור אותו אלף שנה לפני הפלישה שלנו, אלף שנה בהם כל דבר שחי שם מת, הפך לאלמת ונרדף והשמד. את היית באדמה המתה הזו- את חושבת שכל מי שנהרג ביצירה שלה לא היה חף מפשע בדרך זו או אחרת? או אולי המורדים של סבסטאין, בריח הברזל שלו- את יודעת שהם מוציאים להורוג אנשים שמשתפים פעולה עם ברוני פיות? גם אם מדובר בחוואים שמנסים לשרוד, הבריח מאמין שעדיף שאתה לא תשרת את הפיות ותהיה מת מאשר תחיה ותשרת את סירונה." היא עוצרת ומקשיה בידה, חרב ארוכה עשוייה מתכת מופיעה באוויר, מרחפת לצידה, ניצבי החרב נראים כמו כנפיים פרוסות בצבע ערד. "או אולי הנשק הזה- להב הפניקס- שנועד על ידי האבירים להילחם בצבא הפיות- את יודעת מה הלהב הזה עושה? הוא כובל נשמות של לוחמים לתוך החול, וגורם להם להתעורר כצבא על פי פקודה, מונע מהם להמשיך הלאה. מונע מהם לנוח." היא מקישה עוד פעם והחרב נעלמת באוויר.

"עשרת אלפים שנה, עשרת אלפים שנה שאני קיימת בעולם הזה נל, ראיתי ממלכות עולות ונופלות, ראיתי גזעים קמים ונמחקים, ראיתי את הזמן נשבר ומתחיל מחדש עשרות פעמים, ובכל פעם, כל התחלה - הובילה לסוף, עוד גזע שחי בשלום עד שהוא מגלה שהוא יכול לקחת בכוח, ואז מתחילות המלחמות, הרציחות, ההשמדות- ובכל פעם שמישהו מנסה לעשות סדר, הוא נקרא טיראן על ידי כמה מורדים כריזמטאים, ואנשים הולכים אחריהם בעינים עצומות ומפילים את המלך מהשלטון- רק כדי להיכנס לתקופה של תוהו, ואז להעלות מלך חדש שיעשה את אותו דבר. זה מעגל אימה שלא פוסק. ועכישו הגיע הזמן להפסיק אותו."

היא מקישה שוב באצבעות שלה, והדלת נפתחת. "אנחנו סיימנו כאן." היא אומרת. "את מוזמנת לחזור לפה בנתיים כדי לקבל את הזכרונות שלך או כדי להישבע אמונים לסירונה. אין לי דבר אחר להגיד לך." היא מפנה את הגב שלה ויוצאת החוצה. כוס היין שלה בידה.

"במה הפיות יותר טובות מהאחרים?" נל שואלת גבה של אנסטסיה, ובמידה ואין תשובה היא נאנחת ועושה את דרכה החוצה באטיות מנצלת את הזמן שלה ביציאה כדי לסקור את הארמון והטכנולוגיה שבו יותר.

אנסטסיה לא עונה.

היציאה של נל דומה לכנסיה שלה, הטכנוגלויה של הארמון מדיהמה, אבל ברור לה שהיא תצטרך להשקיע כמות זמן שאין לה כדי להבין בדיוק כיצד המקום עובד. היא רושמת לה כמה דברים, אבל היא תצטרך להשקיע כמה ימים בשביל באמת להבין מה גורם לארמון הזה לטקטק.

כשהיא מגיעה לבסוף לשערי הארמון היא רואה את טיירה עומדת שם, נראה שהיא בוחנת את השומרים בצורה מאוד לא יעילה