[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

טיירה מביטה סביב בעיון. היא לא מבינה ברפטורים, ובהחלט לא בתרבות הטרולית - אבל חיות הן חיות, ולטיירה יצא להכיר כמה מאלה. היא מסתובבת ובוחנת את החיות באיזור, שואלת את זולג'ין לשמותהם של חפצים בסיסיים, עד שהיא מצביעה על אוהל החיות של אחד הסוחרים ''שם. החיות עירניות אבל לא מורעבות, ואנשים לא שומרים מהן יותר מדי מרחק. הן יהיו נוחות בשבילנו, אני חושבת.''

"מהירות עדיפה על בטיחות במקרה הזה. אנחנו ככל הנראה נוכל להתמודד עם כל מה שלא יצוץ בדרכנו, אבל זמן אבוד לא יוחזר. אני מקווה רק שהבחור פה יעמוד בקצב של הרפטורים" הרן אומר ומניח ידו על הזאב אותו זימן מחדש במהלך ההפלגה.

לא לוקח לכם הרבה זמן למצוא רפטורים, והמפגש שלכם עם התרבות הטרולית מתחיל בפיצוץ, אם חלקכם חשבתם שמדובר בפראי אדם ברברים, אז אתם מגלים עד כמה הטעות שלכם הייתה גדולה.
יש להתחיל מכך שהנמל בנוי מסלע יצוק, והוא אחד הנמלים הגדולים ביותר שראיתם בחייכים, סביר להניח שהוא מגמד בקלות את נמל אורקול, ואפשר להכניס אליו את כל הספינות שנשארו בגלקוס כרגע, הספינות הטרוליות הרבות צבועות בצעים רבים ונראות מרשימות לא פחות מספינות הקרב שיצא לכם לראות בחייכם, הם נקיות ומצוחצחות, וסמלו של לואה המים - כריש גדול ממדים - מצוייר על רובם, על אחרים אתם מזהים דגלים שכנראה מסמלים את אחד השבטים להם הוא שייך, אבל מעל כולם אתם מזהים את הסמל של אג'אני - שמסמל שאומנם כל הספינות הללו מפוצלות לשבטים, אבל הם כולן הצי הטרולי המאוחד, ובשעת פקודה, יהיה להם הכוח להחריב ממלכות.

תחושת הזרות שלכם אולי מקבלת מעט גיוון, כאשר אתם מצליחים כבר להבדיל בין טרולים שונים משבטים שונים, אתם מבינים שלובשי המסכות הם כנראה שמאנים - התרבות הטרולית כמו שכבר הספקתם להבין, מעולם לא התבססה על דת ואלים, הלואות הם המופת של הטרולים, כל טרול הקדיש את עצמו ללואה בצורה כזו או אחרת, אבל חלקם בחרו לעקוב את דרך החיים של הלואות, והפכו לקולם על פני האדמה.

הדבר העיקרי שמושך את העיניים שלכם הוא החיות במקום, חלקכם למדתם להתרגל לחיות של גלקוס, אבל נראה שחיות כאלה לא חיות פה, יצורים דמוי לטאה נמצאים בכל מקום, חלקם הולכים על 2, חלקם הולכים על 4 ויש להם קרנים על ראשם דמו המגן, אתם מזהים כמה שגבוהיים כמעט כמו המצודות של גלקוס, בעלי צוואר שלבטח יכול לשמש כגשר, ומעליהם אתם רואים את היצורים המעופפים, לקוח לכם מס' רגעים להבין שהשמיים לא מלאים בדרקונים, היצרים שעפים בשמיים אומנם נראים כמו גרסה מוזרה של לטאה ועטלף, אבל הם קטנים יותר מדרקון, ומבנה גופם לא תואם לגופו של אחד.

יכול להיות שלבזבז זמן בעיר הנמל היה חוויה מעניינת, אבל אתם מרגישים את הצורך למהר, ואחרי התמקחות מהירה אתם משיגים כמה רפטורים - חיות רכיבה דו רגליות המהירות כסוסים, המסוגלים לנווט דרך הג'ונגלים של היבשת, אתם מבינים שאין באמת דרך מלך מסודרת במקום הזה, הצמחייה וחיות הבר ממהרות להשתלט על כל מה שנשאר ללא תנועה ליותר מכמה רגעים, עגלות או חיות שאינן נועדו לשטח הזה פשוט היו נתקעים במקמום או נטרפים, מבנה גופם החזק של הרפטורים, יחד עם תאווי הגוף שלהם שנועדו לשטח הזה, מאפשר לכם לנוע מהר, מהר מאוד, בדרך חתחתים שכנראה שלא הייתם שורדים ברגל. זה מסע של כמעט שבע שעות רצופות, בהם אתם עוברים דרך ג'ונג'ל אין סופי, ופוגשים בדרך מאות זנים שונים של יצורים חיים, צמחים ומבנים, עוברים דרך שבילים שללא הדרכתו של זולג'ין לא הייתם יכולים להבדיל בין האחד לבין השני. ואחרי אותם שבע שעות, אתם מגיעים לגבולות השטח של האמאני- עמודי טוטאם עם הסמל של השבט מקבלים את פניכם כבר מרחוק, חצובים מעץ ומכילים סמלים ללואות רבים. מהרגע שתעברו את העמודים האלה, אתם תהיו בשטח של האמני.

"ברוכים הבאים אל זול אמאן!" קורא זולג'ין כאשר הוא מוציא אתכם מגוש של עצים, אתם לא בטוחים איך הוא ידע שזה כאן מבלי להסתכל, אבל הנה אתם כאן. אתם יכולים לראות מבני עץ ואבן גדולים עולים מן הקרקע, על רבות מהם צבעים וציורים שבטיים. טוטמי אבן ענקיים מתנוססים לשמיים ובריכות משולבות עם מפלים קטנים נראות מרחוק. אתם גם רואים שהמקום בנוי בתוך הג'ונגל, ומסביב למבנים המרשימים העצים צומחים כרגיל. בנוסף ניתן לראות מהמרחק מדורות גדולות, בתי מגורים עשויים מעץ וקש. וכמובן, סמל האמני, ראש נשר עם עין ירוקה מתנוסס בעשרות מקומות.
"בואו ונכריז על נוכחותינו ונדאג למשתה גדול. לא אתן שתרעבו בשטחי!" קורא זולג'ין ומדרבן את הרפטור שלו קדימה, מוכן לשוב הביתה.

ברגע שהרפטור הראשון חוצה את קו הגבול לשטח של האמאני, אתם שומעים רעש שנשמע כמו צווחה מגיע מהשמיים, אתם מרימים את מבטכם להבחין באחד היצורים המכונפים שראיתם קודם לכן, אותם דרקונים מוזרים, שנראים כמו בעלי החיים היחידים שנמצאים בשמי אג'אני, ואחד מהם נוסק במהירות לכייון שלכם, הוא צולל מטה כשפניו כלפי האדמה, צווח בקול בעודו נוחת על האדמה מולכם, מבטו בוחן אתכם בקצת יותר מידי בינה, הוא שואג שוב בעוד גופו מתחיל להשתנות, להתעקם מעט, להיראות... אחרת
בתוך רגעים ספורים היצור המכונף הופך לטרול, סמלי שבט האמאני נמצאים עליו, אחד הנבים שלו שבור והשני מחודד כמו שן של טיגריס. משהו מוזר בטרול הזה, אולי גופו המעט מעוות, אולי זה השן השבורה, אולי זה העיניים שכל אחת מהן בצבע שונה, אבל ככל הנראה השונה בו הוא העובדה שהטרול הזה הוא דרואיד, וטרולים לא אמורים להיות דרואידים.

"עיצרו" הוא אומר, קולו מעט שבור, "מי אתם ומדוע אתם פולשים לשטח האמאני?!" הוא דורש לדעת.

טיירה מניחה יד על הגרזן שלה ''אנחנו באים תחת דגלו של זה'' היא מחווה על זולג'ין ורוכבת לידו, עיניה הצהובות מצמטצמות בחשדנות. הניבים שלה קטנו במהלך המסע, אבל הם עדיין גדולים יותר משל האדם הממוצע ונחשפים בבהירות כשהיא מתכוננת ליד זולג'ין למקרה שהוא יגיד משהו שיגרום למקבלי הפנים לתקוף - יש לה תחושה שהם לא ימותו על זה שזולג'ין חזר.

"ומי אותו "זה" אמור להיות?" שואל הטרול, בבירור לא מתרשם מהאירוע.

"אתה תכחיש את זולג'ין מהאמני, בנו של דאהקרה, בעל שם התואר זול והמתיימר להיות בעל שם התואר ג'ין, מחסלו של הקקאר והמבורך על ידי הלואה?!" זולג'ין מתקדם עם הרפטור שלו, חושף את עצמו אל מול הטרול. "ומי אתה, המבורך על ידי גונק, אשר מעז לעמוד בדרכי?".

"אני הוא גריזרקה. זר" עונה הדרואיד, "מבורכה של סירונה, ולא של אחת מרוחות הטבע הישנות, אין מקום לפגאנים כמוך בעיר הזו." הוא אומר בזעם, "האמנאי נאנמים לסיורנה ולראשטקאן."

"סירונה בירכה אותך?" נל עוד פעם לוקחת את הדברים כפשוטם ואפשר לשמוע את הסקרנות בקולה כשהיא ממשיכה: "אתה הלכת לטיר-נא-נוג או שזה היה בטירת שלג? איך המקום נראה?"

"טיפשה" אומר גריזרקה. "סירונה ברכה את כל הנאמנים לה, היא אינה צריכה לפגוש בנו כדי לתת לנו כוח, האמונה שלנו מספיקה לה כדי להעניק לי עוצמה."

אפשר לשמוע את האכזבה בקולה של נל כשהיא עונה ללא שום התייחסות לכינוי הגנאי "אה, אז אתה כאילו כהן שלה? איזה כוח היא נותנת לך?"

"חלשי אופי דוחים. אני כאן לתבוע את הזכות השבטית שלי ולקחת את תואר הג'ין מאבי ובכך להפוך לראש השבט. בהתאם לחוקי האמני, אתה תוביל אותנו אל תוך השבט ואני אלחם בקרב אשר ייקבע את עתיד השבט. או שאולי חוקי השבט כבר לא תקפים מאז שרמסתם את כבודכם אל מול סירונה?".

"סירונה לא זקוקה לכוהנים." הוא עונה "די באמונה טהורה בה בשביל לתת לנו כוח, האלים האחרירם דרשו תפיילות ומעשי פולחן בתמורה לכוח, סירונה רק מבקשת אהבה." הוא נוחר בבוז. "החוקים שאתה מבקש לקיים לא תקפים כאן יותר." הוא עונה לזולג'ין, "אנחנו לא פותרים סכסוכים חסרי היגיון באלימות."

טיירה פולטת נחרת בוז ''אהבה? איזו מן אהבה זו אם אתה לא מוכן להקריב בעבורה? אני לא יודעת באיזה עולם אתה חי, 'מבורכה של סירונה' '' היא מחווה ביד רחבה על כל מה שמסביבם ''אבל אם מישהו אומר לך שהוא אוהב אותך וכל מה שהוא עושה זה לא להשמיד אותך...'' היא חושפת שיניים ''זו לא אהבה. זה פחד. על פחד לא משלמים, על אהבה כן.'' היא דוממת לרגע. אמנם צילו של טאלון לא שומר לה על הגב בזמן האחרון, אבל שנים של וויכוחים עם חסרי האמונה לא התאדו אל האין בין לילה.

"סירונה מעניקה לנו אהבה ללא דרישות, זה עדיף על כל מה שאלי השקר דרשו, קורבנות, תפילות, פולחנים, זה נועד לתת להם מה שהם לא יכלו להשיג לבד, זה נתן לנו כוח עליהם. אתה לא יכול לקחת את הכוח מסירנה. היא רק יכולה להעניק אותו לך."

"לא מעניין אותי איך אתה מוכר את עצמך לסירונה. אני זולג'ין מהאמני והכניסה שלי לשטח הזה לא תעצר אל ידי אף אחד. אנחנו מתקדמים, אם אתה רוצה לעשות משהו מועיל תעוף חזרה לשבט ותודיע על נוכחותי" אומר זולג'ין ומקדם את הרפטור שלו, הוא לא הולך להתווכח עם אלו שמכרו את עצמם ואת כל אשר קדוש בשביל אויבי העולם.

טיירה מרימה את הגרזן שלה ומצביעה עליו - לא בקריאת תיגר, אלא במעין האשמה.
"מה אתה יודע על אהבה? על הקרבה? אם אתה אוהב מישהו, אתה מקריב בעבורו. לא כי הוא מבקש ממך, כי אתה רוצה! אל תדבר איתי על אהבה עד שלא נתת לגור את הגלימה שלך, כי לא הייתה לו. אם אתה לא פועל בעבור מי שאתה אוהב, איך אתה אוהב אותו? זו לא אהבה, זה עסק במקרה הטוב, ורמאות במקרה הרע."

הטרול מתעלם מטירה וניצב מול זולג'ין. "תדע שאם תעבר את הגבול ותיכנס פנימה ללא אישור, אימתם של האמנאני תיפול עליך, ואתה תצטרף אל כל אלו שהתנגדו לגבירת העמקים." הוא אומר במבט זוהם, זה לא איום, זו אזהרה.

"ודע לך שאם לא תעוף לי מהפנים ותתן לנו לעבור בתוך 30 שניות אני אסדר לך פגישה אישית עם אחת מרוחות הטבע הישנות כמו שקראת להן. יש לי תחושה שהוא מאוד ישמח לפגוש את אחד מהטרולים שזנחו את דרכיהם הישנות." הרן אומר בחיוך, חושף בפני הטרול לרגע את להבות בוונסאמדי אשר מתחת לכיסוי עינו החסרה.