• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

[pf] בשערי המצודה- עץ משחק 4/4 - המשחק נסגר

הצייד מביט בכם פעם אחרונה, "לא." הוא עונה, "אני יודע שאני אומר לכם לא לבוא אחרי ולא לנסות לשנות כלום, אבל אני צריך להודות שאני מחכה לזה." הוא אומר ומלקק את השפתיים, "אני לא יכול לשקר, אין דבר שאני רוצה יותר מלהרוג אותך." הוא אומר להרן, "אבל פקודות הן פקודות." הוא אומר ופוסע לאחור לעבר המים, בעוד סוס עשוי מים מתגשם לקראתו. "אני לא יכול לחכות." הוא מלמל ורוכב משם.
 
טיירה מושכת בכתפיה ומזרזת את כולם לעבר הסירה ''טוב, לפחות הם ברורים בכוונה שלהם לרצוח את כולנו. היא ממלמלת ועולה לספינה. ברגע שהם מטפסים פנימה, היא מתיישבת ליד נל ולוקחת נשימה עמוקה.
''תקשיבי, אני...מצטערת שקצת השתגעתי שם בפנים, לא הייתי צריכה להיות כל כך אגרסיבית'' היא בולעת רוק ''זה בסדר דיהיו לגורים צלקות, הם רק מתחזקים בזכותן'' היא קומצת את אגרופיה.
''ככה למדתי ולימדתי במשך עדרים שנה. אבל אני לא מאמינה שזה נכון, לא עוד. אם אני אוכל למנוע את זה...'' היא לוקחת נשימה חדה ושטוחה ''אני אמנע את זה.''

לאחר שתיקה של רגע, טיירה נשענת לאחור וצוחקת.
''טוב, זה בטח עזר לשכנע אותך שאני פחות משוגעת, לא?"
 
"בשם הלואה וכל מה שקדוש, אף אחד מאיתנו לא הגור שלך!" צועק זולג'ין, נראה שכל העצבים שלו מכל העניין עם הטרולים משתחררים על טיירה. "לא גידלת אף אחד מאיתנו, לא נכנסו לאף להקה שאת חלק ממנה. אנחנו פה לרצוח פיות, לא לשחק במשפחת זאבים. את רוצה שנחשוב שאת פחות משוגעת? תתחילי להתייחס לאנשים כאנשים וזאבים כזאבים. לא צריך פה את החרא המיותר הזה!" זולג'ין צועק, עצבים בקולו ונראה שמשהו בו נשבר מבחינת פיוזים. ראיתם את זולג'ין כועס בעבר, אבל משהו בכעס שלו עכשיו מגעיל בצורה אחרת מבדרך כלל.
 
טיירה קופאת, ובוהה באוויר. לאחר כמה רגעים היא מרכינה את ראשה, ומשחררת בזהירות את אצבעותיה המהודקות סביב ידית הנשק החדש שלה.
היא שומטת אותו לרצפה ונעמדת, פונה לזולג'ין. אין אף כעס במבט שלה, רק עייפות.
''אני מתנצלת, אני צריכה להפסיק להתייחס אליכם ככה. הרגלים של עשרים שנה קשה להעלים ברגע. אני יודעת שכל אחד מכם אדם חזק, עצמאי, שמסוגל להגיע לגדולות. אתם מסוגלים לעשות המון. אבל גם האנשים הכי חזקים צריכים מישהו שישמור להם על הגב, שיחבוש להם את הפצעים, שיעזור להם לקום כשהם נופלים..'' היא בוהה עוד רגע בכיוונו של זולג'ין, אבל ברור שהמחשבות שלה לא שם.
בסוף היא ממשיכה לדבר, בקול שקט וקטן. ''הכרתי מישהי כזו, מישהי שנועדה לגדולות. לא הייתי שם כדי לשמור עליה, כדי לעזור לה, ואני לא הולכת לעשות את הטעות הזו שוב.''
טיירה מתיישבת וחושפת שיניים חדות ''אתם לא הגורים שלי כי אתם לא יכולים לעשות שום דבר. אתם לא זאבים, אתם חכמים ואתם חזקים יותר מכפי שאי פעם אוכל לדמיין. אתם תעשו דברים גדולים בעולם.'' היא קומצת את ידיה לאגרופים ומרימה מבט קשוח כפלדה לכיוון זולג'ין

''גם אם נטשתי את האמונה שלי, אני עדיין המאגנה מאטר. עדיין יש לי אחריות - אחריות לדאוג שאילו שישנו את העולם לא ימותו תוך כדי שהם עושים את זה. אין לי שום כוונה להפחית בערככם כשאני קוראת לכם גורים, אבל ככה אני רואה את זה.'' היא נשענת לאחור ונאנחת
''התפקיד של הזאבה הוא להרכין את הראש, כדי לוודא שהגורים יוכלו לטפס על ההר שאליו היא לא תגיע''.
 
OUT
ממשיכים
IN
אתם מאתרגנים ויוציאם מהאי, לא יכולים שלא להרגיש תוחשת מחנק קטנה, אף על פי שכולם פה היו אויבים שלכם, אתם לא יכולים להרגיש בנוח עם המוות הנורא שהם עברו.
השקט שנמצא לא בדיוק מועדד אתכם, ואתם מבינים שיש עוד דרך ארוכה לפניכם.

כעבור זמן לא ארוך אתם חוזרים לאי שממנו יצאתם, אתם מבחינם שהגוראבשי שהיו שם קודם נעלמו, והשקט ששטף אתכם עד עכשיו ממשיך לעפוף אתכם.
 
אחרי הליכה של כמה דקות אתם מתחילים לראות חיים, אלה טרולים של חנית-אופל, נראה שהם עובדים על לאסוף גופות, לא קשה להבין שאלה גופות גורבאשי.
הטרולית שהובילה אתכם קודם לאי שבו נלחמתם בהקקאר מובילה אותם.
 
הטרולית מהנהת, היא מעבירה לזולג'ין מה שנראה כמו אקדח. "כשאתם מגיעים למחסום, תירה אותו לשמיים, הזיקוק יסמן לספינות שיש לכם את האישור שלי לעבור." היא מסבירה. "זה יביא אתכם ליבשת. משם אתם לבד."
היא פונה ללכת, ברור שיש עוד הרבה עבדוה במקום הזה. אבל הזמן דוחק בכם. ואתם חוזרים לספינה שהביאה אתכם לאיים האלה, במטרה לשוט לעבר היבשת.

שאר השייט עובר ללא אירועים, לוקח לכם פחות מיום להגיע למחסום, ולראות את ספינות הקרב של הטרולים עוגנות לאורך רוצעה ארוכה, ספק שהייתם יכולים לעקוף את המחסום הזה, לא משנה כמה הספינה שלכם מהירה.
הזיקוק שאתם יורים מאפשר לכם מעבר, ושתי ספינות יוצאות מהמחסום כדי לאפשר לספינה שלכם לעבור, לכמה רגעים הספינה שלכם חולפת מול ה2 ואתם רואים את הטרולים שם, כולם נושאים על גופם את סמלו של גארל, לואה הימים, הוא יודע שמאמניו חיים בעיקר על ספניות ופחות על היבשה, ושולטים בחיל הים הטרולי באופן טוטאלי.

אתם מגיעים לנמל בסופו של דבר, זהו נמל אבן ענקי שמשתרע על שטח גדול, ואתם מסוגלים לראות טרולים מכל הסוגים והשבטים, חלקם לובשים מסיכות עץ, חלקם חמושים עד לשיניים. כולם חוץ מזולג'ין מעולם לא הרגישו כל כך זרים בארץ אחרת. שכן פרט לטרולים אתם לא רואים אף גזע אחר.
היבשת הטרולית היא גדולה ויש ג'ונג'ל לא קטן בינכם לבין עיר הבירה, אתם יכולים לצאת לכיוונה ברגל, אתם יכולים גם לחפש דרכים אחרות להתנייד, אתם גם יכולים ללכת למקומות אחרים.
אבל עכשיו שזוגל'ין "בבית". לאן הוא הולך?
 
הם יילכו אל עבר האמני. זולג'ין צריך לקחת את המושכות של השבט ולשים את הלואות השבטיות מתחתיו. כך הם יהיו בעמדת כוח כלשהיא ב"חגיגה" של ראשטקאן. זולג'ין מתחיל לסקור את המקום, חייב להיות פה מישהו שמשכיר כמה רפטורים כדי שהם יוכלו לזוז מהר דרך הג'ונגל.
 
המסע אל האמאני יקח זמן, והשאלה שנשאלת היא עד כמה אתם רוצים להכריז על בואכם, זולג'ין יוכל למצא כמה רפטורים כדי להביא אתכם יחסית מהר, אם כי המסע עלול להיות מסוכן ולא הכי נוח, או שאפשר לחפש דרך שאולי תביא אתכם בבטחה למקום, אבל היא תיקח זמן וכל אחד יוכל לדעת שאתם, או לפחות שמישהו - מגיע.
 
חזרה
Top