• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור (ס) מילים של מגיפה

חלק ראשון: "אנחנו המגנים על אלה שאינם יכולים להגן על עצמם"

בחלומו רייבנקראון הייתה כתר של להבות שעטתה פיאונה מלכת השדים.

היא התחילה להתנכל להם מאז שג'ניפר פיין הצטרפה למניינם. ג'ון למד מאז המגע הראשון איתה על אותם פסיונים שכוחותיהם לבשו צורה מבעיתה בשל אמונתם שהם נטל. למרות שהיה מקום לרחמים על אותם זקנים שהופקרו למוות לפני שכוחות העל שלהם הופיעו בטרם קריסת המציאות המדומה, מה שפיאונה עשתה לא הותיר מקום לרחמים אלו. הייתה זו נקמת דם שהניעה את פיאונה לבסוף לפגוע ברייבנקראון. נקמת דם וגם טמטום. ג'ון היה צריך לעשות עבודה טובה יותר בהסתרת המקום בעת המגע עם נבלת העל. הוא ציפה בתמימותו לכך שיישמרו הגבולות. הרי היא דיברה כל כך יפה על העוול שנעשה לה.

ג'ון ראה בחייו כמה פעמים קודם כוחות של יצירה. כוחות היצירה של פיאונה יצרו... המילה שהשתמשו בה מזה עידן ועידנים הייתה שדים. ג'ון, כיליד עידן המדע וההיגיון, למרות שהחשיב את עצמו לאיש מאמין, התייחס אליהם, לאחר התחבטויות ממושכות, כאוואטרים מרושעים. אותם אוואטרים חדרו לכל דבר בסביבתם ומילאו אותו ברשעותם.

מה שהיה פעם רחוב תמים של פרברי רייבנקראון הייתה עתה קוץ בכתר הלהבות שלה. הבתים הדו-מפלסיים היפהפיים קמו בעצמם לתחייה, עוטים חזות אפלה, אכזריות וקוצנית עם קנוקנות שהצליפו וגם שימשו כדי להניע את הבית לעבר קורבנותיו. הבתים גם שחררו חפצים אחוזי אוואטרים שלבשו מגוון צורות אבל הגרוע ביותר היו האנשים שנלכדו בהם.

הוא חלם עליו רץ עם פטריק הנינג. פיטר האנינג היה בעל קפיציות על ועתה הם חלקו ביכולתו לזנק במהירות על כלומר עד כמה שגופו של ג'ון יכל לעמוד במהירות. כלי ההטלה של פטריק היו חגורים על מתניו. הם רצו בעוד רחפות מוכות רוע מכוונות את קשתות הפלזמה שלהן לכל עבר ובתים מרושעים הזדחלו לאיטם על פני מדרכות מעונות שצווחו בקולות שהחרישו את הנשמה.

"אני חושב שאני עתה יודע איך נראה הגיהינום." אמר פטריק, מנשק את הצלב על צווארו, "בחיי שהיא ממש שונאת את ג'ניפר."

ואז הגרוע מכל הגיח ממה שהיה פעם ביתו. אחד האוואטרים של פיאונה מצא את אשתו. ג'ון זכר את העור הצהוב, את הקוצים ששיסעו את פניה המעוקמות, את העיניים האדומות, מלאות הרוע, וכמובן, את הניבים ואת הטפרים שנוספו לגוף שכולו היה זוויות חדות. והיצור ,שהיה פעם אשתו, תקף את שניהם. אלמלא פטריק, ג'ון לא היה שורד את התקיפה. פטריק מצא את מותו מכלי ההטלה שלו מאוחר יותר. מאוחר יותר, כשהוא בא לבקר את אשתו בבית החולים, היא השביעה אותו שישמור על זהותו בסוד או שהיא תתגרש ממנו. ג'ון מעולם לא הרגיש חלש יותר כמו מול אשתו שם. הוא לא יכל להגן עליה. הוא לא היה מי ששחרר את פיאונה מחייה המייסרים והמאמללים.

ואז ג'ון התעורר לצד אשתו, תוכנית הקאנטרי האהובה עליהם רצה מעל צג הנייד שלהם. הוא לא הבין למה הוא נרדם. אשתו החליטה לתת לו לישון בעוד התוכנית רצה כשחלם. וזו הייתה תוכנית ארוכה אם היא עכשיו כמעט הגיעה לסופה. הוא זכר איך הפציר בטום לחתוך את הפרסומות של תאגידי וייר ודומיהם שעיטרו את התוכנית הזו. כל המאמצים... והוא נרדם.

"יהיה בסדר, ג'ון." אמרה אשתו ברוך, נותנת לראשו לנוח על כתפה, "יהיו עוד תוכניות."

בסוף התוכנית הייתה רצועת חדשות שבנם לא חשב שיש צורך להסיר. אשתו עיוותה את פניה הנאות כשהמראיין הכריז שהוא עומד לראיין את טֵרִיסְטָאן ווסטפילד, ראש האגודה לזכויות הדוביים. כמי שהיה נשוי למי שכמעט הפכה לדובית, אפשר היה להבין אותו. המראיין עמד לראיין אותו לגבי עמדתו לגבי התמודדות עם מגיפת הדוביים. האצבע המורה של אשתו נשלחה אפילו מבלי שהיא תרגיש לעבר הכפתור שסיים את התוכנית.

"אני רוצה לשמוע אותו." אמר ג'ון "עדיין לא גיבשתי עמדה לגביו אם הוא טוב או רע." אשתו הביטה בו בכאב שנבע מעיניה הכחולות ואמרה: "הסכמנו, ג'ון. אני לא רוצה... לשמוע על התחביב הטפשי שלך בבית."

הם הסכימו לגבי הסתרת זהותו. עם זאת, בחודשים שבאו אחרי המתקפה, ג'ון מצא שהוא ואשתו נאבקו על ניסוח הגבולות החדשים בין מה שאשתו קראה לו הרגע תחביב טפשי לבין חייו הפרטיים. הוא נאנק ואמר: "זה העולם שלנו לטוב ולרע, מריאן. ועכשיו... חדשות?"

השניים המשיכו להתווכח זמן מה בעוד ניתן הרקע לדמותו המסתורית של טריסטן ווסטפילד שאיש לא ידע עליה הרבה. ג'ון לבסוף לקח את הנייד ואמר: "אני אצפה בזה... במרפסת."

"ותשים את זה על נמוך." אמרה אשתו מאחורי גבו בעודו חוטף את הנייד מעל שולחנם, "אין סיבה שכל השכנים ישמעו על התחביב הטפשי שלך. יש מספיק דיבורים גם ככה."

לג'ון הייתה דעה שונה משלו על טבע הרכילויות של השכנים. אף אחת לא הייתה קשורה לתחביב הטפשי שלו. ככלות הכל, אחד מכוחות העל שהוא נדפק בהם היה ראיית לילה. הוא יכל לראות מה השכנים שלהם עושים. אשתו, כמובן, דיברה על עצמה ולא עליהם. לשכנים שלהם היו בעיות משל עצמם לעסוק בהם. עם זאת, ג'ון כיבד את רצון אשתו. וכשהוא התפרש על כסא הנוח במרפסתו ושם את הנייד על משען הכיסא, הוא כוונן את הקול בנייד לנמוך. הראיון עם טריסטן, גבר היספני בעל חזות מטופחת, לא חידש לו כלום. המראיין אפילו שאל שעם כל הכבוד לטענותיה של האגודה, אפילו דוביים יעדיפו לחזור להיות בני האדם שהיו לפני שהתעוותו כנזק משני מפעולתו של כוח על. טריסטן לא חייך. הוא נראה לג'ון כנבל על באותו הרגע של ההתלבטות מה לענות למראיין לגבי שאלתו החצופה. לבסוף, הוא אמר, שלמרות כוונותיה הטובות של האגודה, הדוביים הם רק אנשים. כמוהם, הם מעדיפים לחיות בעבר הזכור להם לטוב ולא לקבל את מצבם בהווה.

ג'ון מצא את עצמו מהנהן בהסכמה עם טריסטן. הוא החליט באותו הרגע שייתכן שהוא מחבב אותו אם הוא מוצא את עצמו מסכים איתו. הוא עדיין לא ידע אם הוא גיבור או נבל. כך או כך, הוא היה איש חכם מאד. וג'ון מצא שהוא יצטער מאד אם יצטרך להילחם באיש.

ואז הואפלו הפנסים ברחוב אחד אחרי השני כמו בהארי פוטר ואבן החכמים. כשג'ון עבר למצב ראיית הלילה, הוא זיהה דמות מוצללת, עם שיער זהוב מתבדר, צועדת לעבר ביתו. הוא הרגיש כיצד השיבה עמעמה את מה שהיה פעם שיער בעל בוהק זהוב מתכתי אף על פי שעיניו היו כחולות שהיו בעלי איכות משתנה לפי התיאורים שאנשים הדביקו להם כשהם חשבו שהוא לא שומע אותם.

אז לא היה אחד מחבריו הקוסמים של בריאן שהחליטו לעשות לו אלבוס דמבלדור על דעתם החופשית משום שג'ון זיהה את האישה עם הדפס העטלף על חולצתה אחרי כל השנים בהם לא החליפו ולו מילה אחת בשל חילוקי הדעות האידיאולוגיים ביניהם. אפילו כשהגיעה לבית החולים, היא עשתה מאמץ מיוחד לא להגיע בשעות שג'ון הגיע למקום. וג'ון תהה עד היום איזה מילים נפיצות החליפה עם אשתו המחלימה. אם כוחו של ג'ון היה לראות, כוחה של אחותו הצעירה מרגרט היה להסתיר מה שלא בקנה מידה עם פעילותה. הכח שלה כיבה את קשתות הפלזמה של השער לגינתו. אם היא תתקדם על הדרך לביתו, הפנסים ,שהאירו את המשוכות הפרחוניות, יכבו כמובן. והפרחים יסגרו את עליהם היפים.

היות ואשתו הייתה גאה בפרחים הללו, ג'ון קם ונפגש עם אחותו בעודה חוצה את השער.

"שלום, ג'ון." אמרה מרגרט, חיוך מרחף בזווית של שפתה הקפוצה "איך השנים חלפו?"

"סלחתי לך על שלא הגעת לחתונתי." ענה ג'ון בקור "עכשיו, כשהשלמנו את החסר בינינו, האם את יכולה ללכת לפני שאשתי תצא מדעתה?"

"למה? יש לי הצעת עבודה עבורך." אמרה מרגרט, שומרת על קולה יציב ומבוקר היטב, "אשתך תמיד מתלוננת שאתה לא מקבל סנט על התחביב הטפשי שלך."

"אני לא גיבור להשכיר." העיר ג'ון בגאווה "אני מגן על אלה שלא יכולים להגן על עצמם." והחיוך, שריחף בזווית פיה, הפך לצחוק פרוע שנפלטה משפתיה של אחותו. חילוקי הדעות ביניהם נגעו לעובדה שאחותו חשבה שלהילחם בנבלי העל לא הייתה הדרך הכי טובה להשתמש בכוחות העל שלהם. השימושים הצמחוניים שהמציאה לפרקים האגודה שהייתה חברה בה הוציאו מג'ון את כל הרוע שבו.

"ג'ון, לא באתי לדון בפשעי המלחמה שלך ושל חבריך. לא הלילה הזה. לצערי, משהו יקר ערך נגנב מהעמותה האחות שלנו ואנחנו מצאנו שנצטרך את נקודת מבטך הייחודית, אחי." אמרה מרגרט שכל מילה נשמעת כאילו היא מזקינה אותה בשנה. הוא חשב שאנשי העטלף ידעו איך לאתר חפצים גנובים עד שהבין שמה שנגנב היה יכול לשמש ככלי נשק נגדם.

"אני צריך להתייעץ עם חבריי." השיב ג'ון וזכה למבט נטול התלהבות מאחותו שאמרה: "כוונתי היא לנקודת מבטך הייחודית כוותיק מלחמה, ג'ון. אני וחבריי לא רוצים יותר מדי מהחברים פושעי המלחמה שלך מסתובבים אצלנו. תבין, הייתי צריכה לפדות טובות, אח."

גם רצתה לשלם לו וגם רצתה שיעבוד לבד. ג'ון חשק את סנטרו וחשב שזה מחמיא לו. עם זאת, הוא זכר את פטריק האנינג. אם היה לקח שלמד מזה, הוא לא להילחם לבד לחלוטין. הוא צריך את חבריו לצדו. לבסוף ג'ון שיקר: "מה שתרצי , מגי. תשלחי לי את הפרטים."

חלק שני: "אנחנו המשרתים את כולם"

עם עלות החמה פגע כידון אופניים בקשתות הפלסמה של השער לגנו. ג'ון התעורר משנתו. אחרי שדאג שאשתו עדיין ישנה את שנתה, הוא קם והתלבש לקראת הפגישה עם בריאן, מנהיג החבורה שלהם. אחותו כבר הספיקה בינתיים לשלוח את הפרטים בהודעה לנייד. הפרטים לגבי המיקום והזמן. העניין הזה היה חשוב מדי מכדי לשלוח עליו פרטים בהודעה.

בריאן כבר התחיל לתקן את השער כשג'ון הגיע. הוא נגע בידיו בקשת ניאו-הפלדה ומשך בחזרה את קשתות הפלזמה שנפגעו בגלל כידון האופניים שלו. בריאן היה בלונדיני ובעל פנים חלקות עם חליפת אופנוען שחורה למרות שרכב על אופניים של תאגידי וייר – אופניים שהסתיימו בלא פחות מכידון. הוא חייך כשנפל עליו מבטו המאשים של ג'ון.

"לכולנו יש שדים, ג'ון." אמר בריאן "הרכיבה פה הזכירה לי את מותו של פטריק היקר."

ג'ון עמד להציע לו להיכנס עד שנזכר שאשתו לא מחבבת את בריאן. היא טענה באוזניו שהאיש התחיל איתה שלא בנוכחותו של ג'ון. מה שהיה קשה לג'ון להאמין לגבי בריאן. מנגד, מדובר באשתו והוא לא רצה להעמיס עליה יותר מדי בימים אלו. תחת זאת, השיב: "קיבלתי ממרגרט את הפרטים. הרגשתי לא בנוח לצאת לפגישה איתה בלי לדבר איתך."

"ונהגת בשכל." אמר בריאן בנימה יבשה "אתה כבר לא לוחם רחוב, ג'ון."

הם עבדו עבור ממשלת ארה"ב. אחד מהצוותים שפעלו בתיאום עם הבולשת בצללים. עם זאת, ג'ון חשב שהמסגרת שלהם יותר רופפת מהמשטרה שבה שירת קרוב לשלושים שנה. מהמשתמע בדבריו של בריאן, ייתכן שנחסכו ממנו כמה דברים שרק ראש צוות כבריאן היה אמור לעסוק בהם. הוא גנח וענה: "לפחות תשמע את מה שמרגרט רוצה שאני אעשה, בריאן."

"ועל כן, אני אקח אותך לשם." אמר בריאן ופתח את ידו כדי לקבל את הנייד של ג'ון. בריאן יכל לקרוא לו באמצעות כוח העל שלו. הוא עמד מספיק קרוב כדי שזה יהיה... אפשרי. הוא גם יכל לבקש לשלוח את הפרטים לנייד שלו. ג'ון ראה לרגע בבריאן את האיש שאשתו טענה שהוא ותהה אם בריאן וייט היה מסכה שהסתירה יותר מהופעתו. מכוחם של אינסטנקטים שהושחזו במשטרה במשך כשלושים שנה, ג'ון מסר לו את הנייד. הפרטים עדיין היו במרחק גלילה ועלו ברגע שבריאן בדק אותם בנייד. הוא השיב אותו.

"אני יודע איפה זה." אמר בריאן וג'ון כיבה את קשתות הפלזמה של השער לכמה דקות – מספיק זמן כדי שהם יעברו דרכו. בריאן היה שקט במשך הרכיבה שלהם למכון דונגייט. ותוך כמה דקות, הם הגיעו לבית מידות לבן בסגנון אדוארדיאני יפהפה שחלש על סדרת גנים שהושקו במזרקות. הגנים עצמם ושוכניהם גרמו למעיו של ג'ון להתהפך בתוך גופו. יד אוהבת לקחה מינים של צמחים ובעלי חיים שנפגעו כתוצאה מנזק משני של הפעלת כח על וקיבצה אותם שם. בינתיים בריאן הגיע לאחד השערים של מכון דונגייט שנשמר היטב.

המאבטח, בהתאם למשנתה של החזית למען הקדמה, היה אדם רגיל שבדק אם טענתם הייתה נכונה ונקבעה להם פגישה במכון דונגייט. לג'ון היה אישור כניסה בעוד שלבריאן לא היה. ואז בריאן נקב בשמו של מייקל וייר, יו"ר תאגידי וייר, שתרם בנדיבות לחזית עבור הקדמה והבטיח שהוא ייעלב מאד אם חברו לא יורשה להיכנס למכון. המאבטח אמר משהו שאין למייקל שהוא מדבר עליו חברים, ובכל זאת, הוא הכניס אותו עם ג'ון למכון דונגייט.

"האם אתה באמת מכיר אותו?" שאל ג'ון בעודם רוכבים לעבר המבנה הראשי של המכון "מדובר באדם חשוב, בריאן. זה שאתה משתמש בתוצרת התאגידים שלו לא אומרת ש –"

"ג'ון," אמר בריאן בנימה יבשה "תשאיר את הדאגה הזו לי."

והם הגיעו אל הכניסה לפני שמשהו מחיזיונות האימים שהחזית אספה מרחבי ארצות הברית נחרט בעינו של ג'ון. שומר נוסף, שנדמה שעודכן מחברו בעמדת הכניסה, הנחה את בריאן איפה להניח את האופניים שלו. מדרך התנהגותו, ניתן היה לחשוב שהוא מנחה את בריאן איפה להניח את רחפת הלמבורגיני היוקרתית שלו. לבסוף, לאחר שזהותם אומתה, הם הורשו להיכנס לאולם הקבלה של מכון דונגייט שהיה יצוק בשיש צבעוני ומבהיק – קיר אחד היה אדום, קיר אחד היה שחור וקיר אחד היה לבן. הם נכנסו בין השחור לאדום. הניידים שלהם צפצפו ברגע שנכנסו לתוך מכון דונגייט. ג'ון הוציא את שלו מכיסו ומצא שמכון דונגייט שלח לו פירוט מלא על הישגיו, על העמותות האחיות שלו ועל עברו.

"בחיי, זה מרתק." אמר בריאן, מחניק פיהוק "מי היה מאמין שצריך להעניק בינה לענן?"

ועל הספסלים ישבו דוביים עם חיוך קודר. ג'ון הודה על כך שבריאן הגיע איתו. הוא האמין שאם הוא לא היה איתו כדי שיזכיר לו את חובתו, ג'ון היה כבר אומר משהו מטופש. הבולטים מבין הדוביים היו אנשים בעלי נחיריים רחבות ואף שטוח עם אוזניים שטוחות – הפנים שהעניקו לכל חבורת המוזרים את הכינוי 'דוביים' בתקשורת. ג'ון שפשף את עיניו ויכל להיות בטוח שאחת מהמפלצות של פיונה ישבה שם, מחכה בשקט לתורה. אחד מבעלי המראה שהיה יותר מיוחס לדוביים קם כשהבחין בו. לדובי הרזה היה שיער חום בהיר ועיניים כהות מאד כשידיו נעו קדימה. אפילו קולו היה עמוק יותר מקול אנושי כשאמר: "מרגרט אמרה לי לחכות לך, ג'ון. לגביו, היא לא אמרה כלום."

"אני ראש הצוות שלו." ענה בריאן בקור "ג'ון רק מילא את חובתו כשדיווח לי לגבי זה." הדובי הרים את אצבעו ואמר: "ומגי חששה שג'ון יסתבך בצרות. אתה לא נמצא במקומך, בריאן וייט."

ג'ון היה משוכנע עכשיו שעיניו ראו היטב. אחד המוזרים שחיכה בספסלים היה אחת מהמפלצות של פיונה שחיכה שם במעין מחזה אבסורדי זה או אחר שג'ון לא הצליח לזכור. הוא עמד לבדוק אם עיניו משקרות לו כשבריאן עצר אותו בטפיחה על כתפו. ג'ון מצמץ. המפלצת עדיין הייתה שם.

"אנחנו המשרתים של הכל." אמר בריאן, מצטט את הסלוגן של החזית למען הקדמה, "בחייך, שלושה מטרים ואני בלתי מזיק לחלוטין."

נראה לג'ון שבריאן לא מדייק במרחק. הטווח שלו היה קצר אבל לא עד כדי כך קצר. הדובי, בכל מקרה, היה רחוק מהם יותר. ומהבעת פניו הנחושה היה ברור שאין לו כוונה לבדוק אם הצהרתו של בריאן לגבי הטווח שלו נכונה. הוא הציע להם את זרועו ואמר להם לבוא אחריו אל הדלת שבין השחור לאדום – זה העלה בג'ון זכרונות מביקור במחלק הרצח שבו נהגו לסמן מקרי רצח עם צבעים אלו. הזכרון העלה בו חיוך מר על הדרך בה הסתיימה הקריירה שלו במשטרה. הוא נאחז בו כאדם טובע כדי שלא יצטרך לראות את הסיוט שנלחם בו רק לפני כמה חודשים יושב שם.

והדלת האוטומטית הוסטה מרגע שהיא זיהתה את הדובי הרזה שבא לפניהם. ג'ון זיהה מבין הדיוקנאות שהיו תלויים רק את דיוקנה של הליידי זוּיָה, המייסדת של החזית למען הקדמה. מבטו של בריאן התעכב על כמה מהדיוקנאות האחרים כאילו הוא הכיר אותם מחיים אחרים. ג'ון ידע שזה לא מנומס מצדו לשאול אותו לזהותו האמתית. בריאן נאנח בשקט כאילו משא כבד הוטל על כתפיו כשהוא העלה זכרונות כתוצאה מהדיוקנאות הללו. לבסוף, הדובי פתח עבורם דלת, חושף את זרועותיו השעירות מתחת לשרווליו הכחולים.

"לא." אמר בריאן עוד בטרם ג'ון סיים להסתגל למתכונת האור והצל של משרד אחותו "אם אתה רוצה להיות חבר בצוות הזה, אתה לא יכול לעזור לאדם הזה, ג'ון." ולאחר רגע, ג'ון זיהה את ההיספני הנאה שראה בשידורי החדשות רק אתמול, יושב בכיסא מנהלים. ואחותו לא נראית בשום מקום. הגם שהיכולת של מרגרט התבטאה בלהיות בלתי נראית. ג'ון חשד שהיא באמת לא שם כדי להסביר לו למה החזית למען הקדמה עבדה עם מפלצות.

"האם אני מכיר אותך?" שאל טריסטן ווסטפילד במבטא מיושן, מביט לעבר בריאן וייט, "הייתי זוכר אם היינו נפגשים קודם, סניור... -?"
ג'ון הרגיש שבריאן מתחבט בין לענות לשאלתו ובין לשמור על כללי הזהות הסודית. למרות שג'ניפר לא הסתירה את זהותה, הקשר בינה לבין ג'ון לא היה פומבי ויכל לסבך את ג'ון בצרות. לבסוף טריסטן הסתכל על ג'ון, כנזכר במשהו, ואמר: "אם זו בעיה, סניור, אוכל לפנות למישהו אחר שיפתור עבורי את הבעיה הקטנה שלי. אחותך המליצה עליך."

"מה הבעיה איתו?" שאל ג'ון בלחש, מתקרב לבריאן במרחק שבריאן יכל להפעיל עליו את כוחותיו. בריאן מתח את שפתיו המוורידות וענה: "האיש הרג את חותנה ובעלה הראשון של ג'ניפר, ג'ון. כראש צוות, אני מעדיף שלא יהיו יותר מדי מתחים בצוות שתחת פיקודי."

עיניו של ג'ון התרחבו. הוא חזר בו מהשאלה שהוא רצה לשאול את אחותו בנושא זה. כפי שחשד מזמן, החזית למען הקדמה יצאה מדעתה בניסיון לעזור לחלשים. לבסוף הוא אמר: "קודם ארצה לשמוע מה הבעיה הקטנה שלך ואז אחליט מה אני אעשה."

טריסטן עיקם את אפו, מטה לאחור את כיסא המנהלים שלו, וענה: "כפי שידוע לך, אני יושב בראש האגודה לזכויות הדוביים, עמותה אחות של החזית למען הקדמה. אישית, אני מאמין במאבק לא אלים אבל כמה מחברי האגודה שלי לא חולקים איתי את אותה הדעה."
הדובי הרעיד את אפו אך לא הוציא מילה מפיו. ג'ון לא הבין עדיין מה הטובה שהוא רצה.

"כפי שאתה מבין, הכנו רשימה של כל הדוביים. לרבים מהדוביים הללו יש קרובי משפחה שחלקם תומכים בהם וכמה מהם מחקו אותם מהחיים שלהם. הרשימה של קרובי המשפחה, ג'ון, היא מה שנגנב מאיתנו." הסביר טריסטן בנימה שלווה שנראית רק כמעטה דק מעל המערבולת שהסתחררה במים מתחתיהם "הם רוצים שכולם ידעו שהם צריכים... להתבייש. הם אכן צריכים להתבייש, לדעתי, אבל לכפות עליהם חשיפה פומבית כזאת – שום דבר טוב לא יצא מזה."

"זו רק המילה של כמה רדיקלים." העיר בריאן וייט "בשביל זה לא צריך לערער יסודות."

"אתה צודק, סניור." השיב טריסטן. ואז ג'ון הבין מה בדיוק אחותו רוצה שהם יעשו איתם. היא רצתה שהוא ידבר איתם כדי להוציא להם את הרעיון. למרות שג'ון לא ייפגע מזה, אשתו לא הייתה ברשימה הזו ככל הידוע לו. כעסו הצודק עשוי לעזור לו עם קנאים אלו. אחותו באמת מאמינה יותר ממנו שהם אנשים טובים ביסודם שצריכים רק דחיפה עדינה. הוא הופתע מהתובנה הזאת... ועדיין איך אחותו יכלה להשלים עם ארגון שמחבק מפלצות, מפלצות שזרעו הרס ברייבנקראון. אשתו... ואז ג'ון קלט שיכול להיות שזה הקשר האישי. לא כל מי שנפגעו מכוחות העל של פיונה חזרו לעצמם. ולמרות שמבחינתו של ג'ון, המפלצות יכלו להצטרף לגבירתן בגיהינום, איזה מטורף צריך היה לדאוג להן בעולם זה. בינתיים, בריאן הניח את אגרופו מתחת לסנטרו הישר ואמר: "אני צריך לדבר עם הממונים עליי, טריסטן. הדבר האחרון שארצות הברית צריכה הוא... כאוס מהסוג הזה."

"אבל –" ג'ון פלט כמעט מוכנית " – האם לא אמרת שהוא -?"

"תן לי לדאוג לעניין הזה." אמר בריאן ביובש כזה שג'ון חשב לרגע שהוא נהנה מכל רגע.

חלק שלישי: "לעולם אינכם לבד"

בפעם הראשונה שג'ון צעד לקפיטריה של בית האבות סנט ג'וד, הוא הביע דאגה בישיבה הראשונה של הצוות. בריאן הבטיח לו כבר אז שאין לבית האבות שום בעיה שהם נפגשים שם. מאז ג'ון למד על מסדר האבירים על שם סנט ג'וד ותהה אם יש להם קשר למקום הזה.
קרלי הגיעה לפניהם הפעם. ג'ון ידע שהגיע מביתו אחרי שבריאן החזיר אותו לשם. אשתו, למודת הסבל, לא שאלה אותו לגבי מעשיו עם בריאן למרות שהשתוקק לדבר עמה. הוא פשוט לא היה בטוח איך היא תגיב לבקשת הטובה של טריסטן ווסטפילד בשל הקשר שלה.

קרלי הופיעה כאישה לבנה עם שיער זהוב שופע ועיניים כחולות. היא גם הייתה לבושה יתר על המידה עם כפפות, צעיפים וחותלות במידה כזו שאפשר לחשוב שהגיעה מקהילה מוסלמית. ג'ון ידע שהיא, למעשה, היספנית שמשתמשת בממברנת מתכת-העל שלה על מנת להופיע בדמותה הלבנה. הייתה לו הזדמנות פעם לראות איך היא באמת נראית כשהיא הציגה את רישיון העיתונאי שלה באחת ההרפתקאות שלהם. וזה לא היה כח העל שלה. אשתו, לפחות, לא דרשה שישנה את הופעתו. מנגד, ייתכן שהיא לא חשדה בקיום היכולת.

היא חייכה לעברו בעדינות ואמרה, בעדינות, "בריאן באמת לוקח את הזמן הפעם, ג'ון." הקפיטריה הייתה רק בסוף משמרת הבוקר של בית האבות. היא עמדה להתמלא באנשים בקרוב עד שלא יהיה ניתן לשמוע כלום אפילו אם הייתה לך שמיעת על. ג'ון שאל: "קרלי, מה את יודעת על טריסטן ווסטפילד?"

"לא יותר ממך, למען האמת. הוא נעשה ליקיר הקהילה ההיספנית כשהוא הגן על ריכוזים במהלך המלחמה הבוליבנזית השלישית. הוא טוען שההתגלות שהביאה אותו להקמת האגודה קרתה בעת המלחמה." פלטה קרלי את כל מה שידעה כאילו שיננה את זה מראש. והיא באמת לא חידשה הרבה. גם כן עיתונאית.

בריאן הגיע לבסוף כשעל פניו הבעת רוגז לא אופיינית לו. ג'ון הכיר אותו כאדם רגוע, אפילו קר, אבל לא אדם שנותן לכעסו להיות גלוי על פניו. הוא התרסק על הכסא לידם. "תשכחו מג'ניפר," בריאן אמר, כמעט חותך בשיניו כל הגה בשמה, "במשימה אמתית, ג'ניפר תצטרף אלינו ותתנהג כאילו אנחנו לא חייבים לה על כך שבעטו בזכר היקרים לה."

"עכשיו אני אשאל מה בדיוק הבעיה עם מה שהפעילים הללו עושים." אמרה קרלי בראון "אני לא אמריקנית מלידה. תשכילו אותי, בבקשה."

"הנחת היסוד של רדיקלים מסוגם היא שפרסום רשימת בושה תגרום לאנשים לרצות להיות אנשים טובים יותר. בפועל, הרבה מקרובי משפחתם של הדוביים הם לא האנשים הנאורים ביותר שתוכלי לגרד מאדמתה הטובה של ארצות הברית. כבר עדיף להם לסחוט. ברגע שהם יפרסמו את זה, לא תהיה לאנשים הללו ברירה אלא להודות שיש להם בעיה." אמר בריאן בנימה אפלה "ובעיה שצריך לפתור, לא להתמודד ולחבק אותה בטוב לב. לצערי, טקטיקת הדיאלוג המתמשך שנוקטת אגודתו של טריסטן ווסטפילד היא הרע במיעוטו שמאפשר לשני הצדדים לשמור על חזותם התרבותית. בלעדיה, תתגלה הבהמה."

"בחיי, אתה מדבר כאילו יצא לך פעם להתמודד עם משהו דומה." אמרה קרלי בחמימות. בריאן כמעט מוכנית העיף את ידו באוויר ואמר: "זו לא הדאגה שלך, קרלי, אלא שלי. קיבלתי אישור לעזור לטריסטן ווסטפילד."

ובנימה זו, בריאן שלף את הנייד שלו וכדור הולוגרפי זוהר הציג את המיקום של הקנאים.

"באדיבות עמיתנו מהבולשת," גיחך בריאן "הלוואי שהיה קל יותר לאתר נבלי על ככה."

והם יצאו אל החנייה בדיוק כשאנשים התחילו להגיע לקפיטריה לקראת ארוחת הצהריים.

ג'ון התיישב באחד התאים הנגררים שחוברו לאופניים בעוד קרלי התיישבה במושב האחורי של האופניים. בדרך כלל, ג'ניפר ישבה במושב האחורי משום שגאוותה לא הרשתה לה להיטלטל באחד מהתאים הנגררים. ולא בפעם הראשונה, ג'ון חשב שקרלי בחרה במראה יפהפה לעטות על עצמה להרפתקה. לא שהמראה האמיתי שלה היה נורא. הוא פשוט היה כהה מדי לטעמו. לא שג'ון אי פעם שקל אפילו לבגוד באשתו אפילו לרגע. מותר לגבר להתפעל מיצירת אמנות, לא?

ובדיוק שבריאן האיץ, ג'ון כמעט הוטח קדימה. עד שהוא הפסיק לראות כפול, הם הגיעו. ג'ון הפעיל את כוח העל שלו, האחרון מביניהם. אחד היתרונות בכך שאתה לא משתמש בזהות סודית בשטח היא שאתה יכול להפעיל את הממברנה בשטח להבדיל מחבריו לצוות.

הם היו ליד מחסן נטוש עם חלונות מחוסמים בקרשים עם דלת הזזה שהצירים שלה ידעו ימים טובים. ג'ון חילץ את עצמו מהתא הנגרר בעודו מסתכל לעבר גרם מדרגות ממתכת שהוביל לדלת צדדית ליד דלת ההזזה הגדולה של המחסן. בינתיים, בריאן הזיז את הדלת. את דלת ההזזה. אפילו לאדם עם כוחות על כשלו לא הייתה יכולת להתמודד עם מנעול. והם היו עשויים להרעיש כשהם מנסים לפתוח מנעול בלי מפתח.

ומה שהם ראו שם בחלל העצום של המחסן הייתה דמותה המוכרת עד זרא של ג'סיקה פינדלטון. הבלוגרית הייתה שקועה בנייד שלה כשהם התקרבו אליה, ערכה את הכתבה. "האם אני יכול לשכנע אותך לא להעלות את הכתבה לבלוג?" שבר בריאן את השתיקה. הבלוגרית הרימה את עיניה מהנייד ושלחה את ידה הפנויה לעבר תפיחה על מכנסיה – תפיחה שהייתה, כנראה, אקדח יונים– ובינתיים היא שאלה, קולה קר, "מי שלח אותכם?"

"החזית למען הקידמה ביקשה ממני לעצור את הכתבה." הסביר ג'ון בתקווה שהיא תקשיב "היא תפגע באנשים רבים, גב' פינדלטון."

"כן. ברור שהם לא יבואו בעצמם אלא ישלחו אידיוטים שימושיים. האם אתה מבין מהי, למעשה, האגודה לזכויות הדוביים?" שאלה הבלוגרית, קולה עולה באוקטבה עצבנית אחת.

"תשכילי אותנו." אמרה קארלי, משחקת בכפפותיה. אם ג'סיקה הייתה נבל על, ג'סיקה יכלה להקפיא אותה בלי לחשוש לתוצאות. בני אדם רגילים הגיבו בצורה אחרת לעוצמתה.

"אחרי המלחמה הבלובנזית השלישית, טריסטן ווסטפילד פירק את עסקי המסעדנות שבבעלותו על מנת למממן את האגודה. המטרה של הקמת האגודה הייתה להלבין כספים. והרשימה ברשותי היא רשימת שמות של מקבלי כספים." טענה ג'סיקה, מנפנפת בניידה, בעוד ידה האחרת מגששת בעוז אחרי אקדח היונים שלה. יחסית לבת אדם רגילה חסרת כוחות על, היא הרביצה נאום נבל לא רע בכלל. בדיוק המגלומניה שאתה מצפה מנבל על.

"בדקת את השמות, ג'סיקה?" שאלה קארלי בחשש. הקנאים בחרו את האידיוטית השימושית שלהם בתבונה. עצמאית ורעבה דיה כדי לא לתת את דעתה לשיקולים של אתיקה. ועם זאת, ידועה מספיק כדי שמישהו יתייחס ברצינות למה שהיא מגהקת לבלוגה.

ובדיוק אז ג'סיקה שלפה את האקדח וירתה בג'ון. למה הם תמיד תוקפים אותי ראשון? שאל ג'ון בעוד המציאות מתעוותת סביבו.

האקדח ירה עליו זרם מיונן של מתכת-על, שנראה לעין לא מזוינת, כמו קרן לייזר מסיפורי המדע בידיוני. כך הרגישו בטח אותם אנשים שנפגעו בעת השתוללות ההוריקן האנושי בעת המלחמה הבלובנזית השלישית. מחשבותיו של ג'ון סערו בעוד המציאות מתעוותת ומשתנה בצורה משונה.

עתה הוא עמד ליד טלפון ישן וקווי והרגיע מישהי לגבי קרוב משפחתה שעבר שינוי אבל הוא לא היה במציאות שלו. כל הגברים והנשים שאיישו את עמדת התקשורת מסביבו היו דוביים. הוא משך בחזרה למציאותו כשאחת משכנותיו שמה לב לשינוי שהתחולל בו. לא שהיא נדהמה. היא הביטה בו בשקט והסירה תליון מעל צווארה השעיר ואמרה: "אם תמצא את פיסטורד במציאות שאליה תחזור, אמור לו שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו בקונטינגאליה."

והוא עמד במקום שניתן היה לתאר אותו כזוויות חדות כאילו המציאות נשברה פה על הסד. הוא עמד לצד יצורים שהמילה שקרא להם במחשבותיו עד עכשיו הייתה מפלצות. היצורים נפרדו מהמתים. ואז אחת מהם הבחינה בו, היישר מסיוטיו העמוקים ביותר, ושאלה בקולה, שלשם שינוי לא נשמע כגרסה מעוותת של קולה של אשתו, "ג'ון... האוואלוק?"

והוא הצליח להחליק בחזרה למציאות.

וג'ון אחז בתליון כשהוא מצא את עצמו עומד במחסן ובריאן גוהר מעל ג'סיקה פינדלטון, הנייד שלה מרוסק.

אפילוג: "אין מה לפחד מלבד הפחד עצמו"

ג'ון השתרע בעצלתיים על כיסא במרפסתו. אשתו עדיין לא שבה מהעבודה שלה בספרייה. הפעם, במקום להחשיך את הפנסים, אחותו בחרה להחשיך את השמש בכבודה ובעצמה. כל המכשירים מסביבם נדמו כאילו פעימה אלקטרומגנטית אדירה השתחררה זה עתה. "מגי, כח העל שלך מגניב יותר." קרא ג'ון "אין צורך להפחיד את כולם במרחק קילומטר."

מרגרט הופיעה לפניו מתוך החשכה ואמרה: "אני מעדיפה שלא יקשיבו לשיחה שלנו עתה. האם התליון של פיסטורד ברשותך, ג'ון?"
מאז שג'ון שב הביתה, הוא עקב אחרי פרשת ג'סיקה פינדלטון בחדשות כמיטב יכולתו. בית המשפט גזר עליה לבצע תקופת שירות באגודה לזכויות הדוביים ובכך הסתיים הסיפור. איש לא רצה להרחיב על מעשיה מעבר למעשה שעשתה מבלי לצאת נגד חופש העיתונות.

"אני חושב שמגיע לי הסבר." אמר ג'ון, מוציא את התליון מתוך כיס במכנסיו "מה זה היה. אמור להיות, לעזאזל?"

"אתה יודע שיש לנו יותר שאלות מתשובות לגבי הדרך בה פועלים כוחות העל שלנו, ג'ון. נראה שככל שמשתמשים בהם בעוצמה רבה יותר, הם מערערים את יציבות המציאות." אמרה מרגרט, מנגבת זיעה מעל מצחה הבהיר, "ומפעם לפעם, יוצרים מציאויות כיס. מציאויות כמו המציאות של הדוביים. מסיבה זו, אני חושבת שמעשיכם הרי אסון, ג'ון. מדובר בנשק רב עוצמה. עלינו להשתמש בו לתועלת החברה ולא לפגוע בה תוך התהליך." הוא לא הספיק להיות שם מספיק כדי שהזכרונות מהמציאות הזו ייספגו לתוך זכרונותיו.
הוא ידע מראיונות עם דוביים שהם זכרו את מה שהם היו לפני השינוי. הם פשוט לא ציינו שהיו להם זכרונות מהמציאות שלהם. הראיונות שנערכו איתם לא נועדו להפחיד אף אחד.

"בוא נסכים שלא להסכים." אמר ג'ון, מניח את התליון של פיסטורד בידה הפשוקה, "בעולם אידיאלי, את צודקת. בעולמנו הפגום, יהיו אנשים שישתמשו בכוחות העל שלהם כנגד התמימים וחסרי הישע. כל אלה חסרי מגן לחלוטין ואיננו יכולים להפנות להם גב."

הוא גם הבחין עד כמה החשכה שאחותו הטילה הייתה מכונסת מסביבה. קשתות הפלזמה של השער היו דלוקות, למעשה, מאחורי גבה למרות שהיו כבויות כשהיא חצתה אותן. אחותו באמת ניסתה לעשות יותר עם פחות.

"אתה צודק. אני חושבת שאתם יוצרים את הבעיה שאתם מנסים לפתור." אמרה מרגרט, חופנת את התליון בידה, "עם זאת, אתה אחי ואני מאמינה שיום אחד תבין מה הדבר הנכון. זה מה שאמרתי לאשתך כשהיא התאוששה אחרי המפגש שלה עם האוואטרים של פיונה."

פניו של ג'ון התעוותו בזעם נורא כשנהם: "האם את... הרעלת אותה כנגדי?"

"להפך," אמרה מרגרט, מחייכת בעצב, "בלעדיי, הנישואים שלך היו גמורים, אח גדול."

וג'ון לא הצליח להוציא מילה מפיו כשקלט שהיא אומרת לו את האמת. השמש האירה על פניו מוכות ההלם זמן רב אחרי שמרגרט נעלמה. לעזאזל עם דוביים, מתי הוא יבין נשים?
 
לג'ון יש ראיית על וקוארדינציית על (תחשוב על תיאום מושלם בין תנועה למחשבה. הרבה יותר טוב מכל דבר אחר וכל זה בלי אימון בכלל.)
לא הייתה לו ממש הזדמנות להשתמש בקוארדינציית העל שלו למרות שהוא מזכיר שהוא משתמש בראיית העל שלו כדי לצפות בחדשות. וכמו שהוא נוהג לרטון, לא כוחות העל המדהימים ביותר שאפשר לקבל. הוא גם נמצא פה בתחילת דרכו לגבי ההבנה והתיעול של כוחות העל שלו. עקרונית, ניתן לחלוק בכוח על אם שני האנשים מאד קרובים זה לזה וג'ון השתמש בזינוק-העל של פטריק האנינג (במקור, זוהי אכן מהירות-על אבל רציתי משהו שיבדיל את פטריק ממישהו שג'ון פוגש בסיפור אחר.) עיוות מציאות הוא אפקט לוואי של הפעלה חזקה. לג'ון עדיין אין מושג איך עושים את זה.
 
חזרה
Top