טבח על האוריין אקספרס - עץ הרשמה [מו"ד 5, 6/6], נסגר - תודה לנרשמים!

כן, מה שבספר לא ממש מכסה את וזה בעיה. נגיד... חשבתי על רובה קשת עם חצים קהים. תאשר דבר כזה? כמו חצי אימונים. משהו מקביל לכדורי גומי שחיילים שמים בפיזור הפגנות. בספר מדובר רק על התקפת קפא'פ.
אני גם זורם שזה יהיה נקיד הקוביה הרגילה של הנזק מינוס 1 ושזה יהיה נזק זמני או משהו כזה.
לוקשייר לא מתוכנן להיות מפלצת קפא'פ נגיד ככה בכל מקרה.

אני חושב שלוקשייר מקומי לווליאר.

הממ. (לפי ויקי?) אתה מדבר על path of light? זה יכול להתאים, בהנחה שזה לא משהו ממוסד כמו איזה כנסיה קתולית.
ואולי מאו שאו הוא קאלסאטאר? ממה שכתןב, הם נשמעים מתאימים.

הממ. זאת היתה הרפתקה שאיתגרה את הערכים של לוקשייר- כפר שהיו בו שמועות על מכת אנשי זאב. מעגל לפידי הכסף, היו ברוטאלים ורצו לטהר את הכפר בלי היסוס.
לוקשייר למד, שמשפחה קטנה של אנשי זאב('טבעיים") אכן מסתירים את הזהות שלהם, אבל מתוך פחד. הם בדרך כלל מתנהגים בזהירות וסודיות, אבל הבת שלהם יצאה בירח מלא, והרגה ידיד תוך כדי מה שעורר את החשדות.
היא מרגישה אשמה ומפוחדת.
לוקשייר עודד אותה לחשוף את האמת, אבל דאג לה לדרך מילוט.
מולאנשי הכפר, המשפחה חשפו את האמת, ולוקשייר סיפק את כל הראיות למאמציהם להשתלב ולזהירות.
מעגל לפידי הכסף תבעו להשמיד אותם, לוקשייר עמד מולם- סופג מכות שהוא יכול ורוב אנשי הכפר החליטו שהם רואים באנשי הזאב שכנים וחברים והצטרפו ללוקשייר.
לפידי הכסף לא העזו לפגוע בכל כך הרבה חפים מפשע. הם תבעו לכל הפחות להעניש את אשת הזאב הצעירה-
היא ניסתה להסגיר את עצמה, אבל בידיעה שלפידי הכסף יהרגו אותה, לוקשייר תפס אותה והביא אותה שתתאמן אצל מאו שאו- להתאמן כנזירה.
לפידי הכסף רואים בלוקשייר 'פרלקיטו של השטן' שהוא בעצמו שטן בחליפה.
לוקשייר רואה בהם פנאטים מסוכנים

מבחינה פוליטית, המטרה של לוסיאן היא לטפס גבוה ככל האפשר - הוא לא בהכרח שואף להנהיג את הבית במקום הברון הנוכחי, אולם הוא רוצה לתפוס עמדה בה הוא יוכל להשפיע על ענייני הבית - למשל לשמש כאחד מסגני הברון או כדיפלומט בכיר בשירות הבית. בזמן מסעות ארוכים, לוסיאן ינצל הזדמנויות לפגוש אנשים חדשים. כאשר אין אנשים בסביבה (למשל כאשר הוא נודד לבדו בדרכים שוממות) ניתן יהיה למצוא אותו עם כתבים שונים אותם הוא לומד - אם לוסיאן לא היה נושא אות הוא ככל הנראה היה הופך למלומד באחת האקדמיות. הקטע הוא שללוסיאן אין העדפה לתחום ספציפי - הוא לומד הכל מהכל, והכל מעניין אותו. הוא מסוגל ללמוד טקסט על ממשל שנכתב על ידי אלף לפני 100 שנה ומייד לאחר מכן לעבור לטקסט על הביולוגיה הייחודית של Shifters.
מבחינת מורים, ללוסיאן היו מורים רבים לאורך הכשרתו הייחודית - אחד מהמורים היותר משונים שהיו לו היה מורה לנימוסים והליכות בשם ג'אהאן - בן מחצית משונה למדי אשר הינו נוקשה באופן חריג לגזעו. ג'אהאן היה מורה שלימד אותו דווקא לא באחת האקדמיות אלא באחת מתקופות ההכשרה שלו במפקדה של בית אוריין - ג'אהאן היה סוחר עד היום שבנו היחיד מת בדו-קרב שנבע מכך שהוא פגע בטעות באציל כזה או אחר. החל מיום זה ג'אהאן נהפך לאובססיבי לנושא יחסים בין אישיים עם דגש על נימוסים והליכות - הוא הלך ללמוד את הנושא במורגרייב בזמן שהוא הביא לידיד ותיק לנהל את עסקיו. לאחר מספר שנים לא רב ג'אהאן הפך לאחד המומחים הגדולים בעולם לנושא - מה שהביא את בית אוריין לשכור אותו כמורה לאנשיהם. ג'אהאן הינו טיפוס קשה ודיכאוני למדי אשר ממעט לחייך וגם כאשר הוא עושה זאת מדובר בחיוך מריר. לג'אהאן יש נטיה להתרגז מהטעויות הכי קטנות ולפתוח בנאומים על כך שעלבונות יכולים לגרום למוות בקלות רבה. לוסיאן למד רבות מג'אהאן הן בתחום התמחותו (מה סדר הישיבה המדויק בפגישה של התריסר ודברים בסגנון) והן לגבי החיים עצמם. עד היום כאשר לוסיאן עובר במפקדה הוא קופץ לבקר את ג'אהאן ולעדכן אותו בדבר היחיד שמשעשע אותו עדיין - סיפורים על אנשים שמביכים את עצמם בכך שהם מתנהלים בצורה שגויה למרות שהם בטוחים שהם יודעים מה הם עושים.
מורה שני שהשאיר על לוסיאן רושם היה ייפאן - אורק מהGhaash'kala אשר הגיע כמרצה אורח לאוניברסיטת רקנמארק. ייפאן הינו אורק מבוגר ולמוד קרבות אשר הינו מומחה ללוחמה כנגד שדים עקב ניסיונו הרב - מומחיותו זו היא הסיבה שהביאו אותו לרקנמארק. התיאוריה היא שבוגר האקדמיה של רקנמארק צריך להיות מוכן לכל מה שאויב יכול לזרוק נגדו ועל כן הביאו מדי מספר שנים לוחמים ממקומות יוצאי דופן כדי שילמדו את שיטות הלחימה שלהם ואת צורת החשיבה שלהם בקרב. ייפאן היה מורה לא פשוט, ורבים מהתלמידים פשוט עזבו את שיעוריו שכן הם לא הבינו את הפואנטה אולם לוסיאן דבק בשיעוריו של ייפאן בזמן שלו באקדמיה - הוא למד מייפאן אודות החשיבות של ניידות בקרב כנגד אויב חזק ממך משמעותית פיזית - מה שלוסיאן ידע שיכלול אנשים רבים. כמו כן, ייפאן היה האחד שפחות או יותר הכניס לראש של לוסיאן את העובדה שעדיף לו לנצל את מהירותו כדי להילחם ולא לנסות להילחם פנים אל פנים - או במילותיו של ייפאן: "בשדות הקרב של השממה יש שם מאוד פשוט לאדם כמוך שנכנס ללב הקרב - מזון שדים". לוסיאן מעולם לא הצליח לפענח מה בדיוק יצא לייפאן מלבוא ללמד - ייתכן שייפאן בא לחלוק מניסיונו בתקווה שמישהו מבין התלמידים יבחר להצטרף לאנשיו בשממות השדים, וייתכן שהוא האמין שיום יבוא והשדים יצליחו להביס את אנשיו ואז בוגרי רקנמארק יהיו מנהיגי העתיד של קווי ההגנה החדשים.
מורה שלישית שלוסיאן העריץ היתה לוהזה - לוהזה היתה מורה לקסם בארדי ושפות באוניברסיטת ארקאניקס, ואמנית בעלת שם. לוהזה היא ככל הנראה אחת המורות מהן לוסיאן למד הכי הרבה - היא זו שלימדה אותו את הכוח הקסום שיכול להיות למילים. באופן מפתיע לוהזה היתה יחסית צעירה - בשונה ממורים אחרים באקדמיה היא היתה בשנות ה30 המוקדמות, והיא התנהלה באופן פחות רשמי ממורים אחרים במוסד זה. תחום החקר של לוהזה היה לחשים שנשזרים במילים בזמן שיחה רגילה כדוגמת לחשי הצעה למיניהם והיא היתה מהראשונים שזיהו כי כוח הקסם של לוסיאן הינו למעשה וריאנט נדיר יחסית של קסם הבארדים אשר מתבסס לא על מוזיקה או ריקוד אלא על רטוריקה טהורה. היא ראתה בלוסיאן מקרה מעניין ולכן פיתחה איתו קשר אישי בשונה ממורים אחרים אשר היו קרים בהרבה. לוהזה היתה (ומבחינות מסוימות עודנה) המדריכה העיקרית של לוסיאן בתיעול כשרונותיו הקסומים. היא זו שלימדה אותו לחפש את הדרכים הנכונות לשזור כוח במילים - בין אם כוח קסום של ממש או "סתם" קסם אישי. לוהזה ולוסיאן בקשר עד היום - הם נפגשים מדי פעם (שכן תחום מחקרה של לוהזה אומר שהיא מבצעת מחקרים בשטח לעתים קרובות ולא סגורה באקדמיה) וכל פעם לוהזה בוחנת את יכולותיו הגדלות של לוסיאן ומסייעת לו להבין כיצד לפתחן הלאה. לוהזה עצמה הינה אישה הנתונה למצבי רוח משתנים מאוד בדיוק כמו המוזיקה שלה - היא יכולה להיות עליזה אולם מילה אחת לא במקום יכולה להצית זעם אימתני, וסיפור עצוב יכול להכניס אותה לדכדוך באשר לחוסר המשמעות של העולם. לוהזה עצמה לא השתתפה במלחמה והעדיפה לתעד את המתרחש בשיריה ובלחשיה - הן את החלקים הטראגיים והן את החלקים האנושיים המשמחים. מילותיה של לוהזה מושרות ברחבי האומות והיא ידועה בכך שהיא מסוגלת לכתוב שירים במגוון רחב של שפות, מה שהופך את הפופולריות שלה לחוצת גזעים ואומות.

לפי אבא שלו, מי שבחרה את השם טרביס הייתה אימא שלו (פחות או יותר פרט המידע היחיד שניתן לטרביס על אימא שלו. לטרביס אין הרבה מזכרות פיזיות מהתקופה שלו עם משפחתו: כששני יוצאי הדופן הם השריון שלו ש"במקרה" נהרס עד למידה שאי אפשר באמת לזהות אותו כמדים, והפגיון שלו: הנשק היחיד שטרביס נושא על עצמו, פחות ככלי להגנה עצמית, ויותר כמזכרת מאותה תקופה ומההבטחה שלו לא לפגוע.
בעשרות השנים האחרונות, טרביס היה הרבה יותר אדם מאלף ואימץ את רוב המנהגים האנושיים. אם כי הוא שמר על כמה מנהגים אלפיים כאלו ואחרים: בעיקר כהרגל ולא כבחירה. הוא תמיד נקי לחלוטין, מגולח למשעי ושומר על היגיינה טובה ככל האפשר. למרות הנטייה שלו לא להזכיר את הקריירה הצבאית שלו, הוא יכול לפעמים לפלוט איזה ביטוי מוזר, אלפי או צבאי. היחס שלו לזרים, כל עוד הם פתוחים לדבר, הוא תמיד שקול, עדין והגיוני. הוא לא מפגין עוינות חיצונית כלפי שום גזע או אדם, אבל כשמדובר בגזעים עם נטייה לאגרסיביות, כמו אורקים או זדים, תשומת הלב שלו מעט גבוהה יותר למקרה שמשהו בעייתי עומד לקרות. טרביס הוא לא אדם מאוד דתי, בעיקר בגלל הנטייה של פאלאדינים וכוהנים "להפיץ את האור" עם הרבה מאוד דם בידיים. אבל כשזה נוגע לטקסים דתיים אלפים, טרביס מבצע רק אחד: יום המתים. יום שבו זוכרים את מי שחייו נפלו לטובת המשפחה. או כמו שטרביס ביצע את הטקס, כל אדם: אויב או בן ברית, שמת בגלל שהוא לא היה שם לעזור.

רק רוצה לציין, ניסיתי למצוא קצת מידע על אברון, בעיקר ביוטיוב. היות וכמעט ולא מצאתי שום דבר על מנהגים של אלפי ואלנאר, נאלצתי להמציא את הרוב. מקווה שיצא בסדר

רקע:
https://docs.google.com/document/d/1MggW4kHhZ6RXR0Wk6AJ2VtHNpoRNfS_1oLc2-uXIKYA/edit?usp=sharing

נראה לי שאוותר על ליורן ואשאר עם ראת'. למרות שאני אוהב יותר את המכאניקה של ליורן, ראת' מרגיש לי יותר מקורקע בעולם ויותר מעניין לשחק.

אני מדמיין שראת' לא באמת יודע למה הוא רוצה לעזור עם התקרית הזו, אבל בשבילו- מדובר בעיכוב מבורך בדרכו הביתה. לקחו לו שנתיים להגיע לכאן, הוא כבר כל כך קרוב, מישורי טאלנטה ממש במרחק פחות מיום הליכה. אבל דווקא עכשיו, הוא לא בטוח אם הוא באמת רוצה לחזור אל בני השבט שלו שממשיכים לטמון את ראשם בחול ולחיות בעבר.

מבחינת הסיבה שעזב, ראת' תמיד היה מחובר לרוחות קצת יותר מאחרים, והן המקור לקסם שלו. כשהוא היה צעיר, הוא תמיד הרגיש אי נוחות במישורים. אי נוחות שנגרמה מהרוחות, הן לא היו שמחות מהמלחמה- מכמות המתים העצומה. הן לא היו שמחות לראות את המישורים נפגעים. וראת' הרגיש את זה, גם אם לקח לו הרבה זמן לשים את האצבע על הסיבה המדויקת. ברגע שהוא יכל, הוא הצטרף לקרב על המישורים- והמשיך הלאה. אי הנוחות הזו לא גרמה לו להרגיש קרוב במיוחד לבני השבט שלו, והעשורים שהוא בילה בחברת אנשים "תרבותיים" יותר שינו אותו. הוא כבר לא מרגיש כמו "בן מחצית ממישורי טאלנטה", הוא מרגיש כמו משהו אחר- הכלאה בין "פרא טאלנטלי" לבין "בן מחצית מתורבת מקוראביר"- אבל הוא לא שוכח והוא לא יישכח את השורשים שלו.

ראת' בהחלט הזדמן במהלך חייו להרבה מקומות ודברים. פעם אחת, השועלים האפורים צוותו בקרב לפלוגה של שיפטרים. הקרב התארך מספר ימים, ובאחד הערבים- בהפסקת אש זמנית שנועדה לתת לחיילים זמן להסדיר את נשימתם ולישון שנת לילה טובה אחת- הם גילו שמדובר ביום השלישי של ת'רנדור! השיפטרים ארגנו מהר תחרויות כדי לחגוג את ברייטפסט, אבל לא היו להם מספיק אנשים בשביל תחרויות של ממש. זה למה ראת' התנדב, ובסופו של דבר- אפילו זכה בתחרות ההיאבקות בבוץ בזכות גובהו הנמוך!

מספר פעמים לאורך המלחמה, ראת' נלחם לצידו של נער אנושי. נראה שכל פעם שהם נלחמו באותו הקרב, הנער צוות לפלוגה של ראת' או לפלוגה לידו. כשהנער איבד את ידו, ראת' היה שם. כשראת' איבד מספר אצבעות מרגלו, הנער היה שם. אבל שניהם שרדו את המלחמה- כעת, הנער הזה עובד במשמר האישי של הברונית ג'יילה של שער הברזל. אולי הוא אפילו זה שביקש מראת' לבדוק את עניין הרכבת- וראת' קיבל את התירוץ לדחות את החזרה למישורים.

אוקיי סבבה - אני לא סגור שילדי החורף יהיו ממש קשורים לסמים...כלומר, פטריות זה כן הקטע שלהם - אבל יותר בעניין של ריקבון. אני חושב שדרואידים שקשורים לחלומות ואסקפייזם יהיו יותר מהכיוון של זמרי האזמרגד - הדרואידים הפייתיים שחיים בעמקי חורשות אלדין ומתקשרים עם ת'לאניס בריקודים וחגיגות דמויות דיוניסאה.
ילדי החורף הם קבוצה שמאמינה במוות כהמשך טבעי לחיים, מותם של כל הדברים, ריקבון וטורפים, וכו' - זה לא בלתי אפשרי שתהיה קשור אליהם דווקא, אבל יהיה מעניין לשמוע למה הם מתעסקים בסמים.

בכ"מ - כנקודה כללית - איך הקשר עם הדרואידים השפיע עליו מבחינה חיצונית ופיזית? איך הוא תופס את הדת הדרואידית, ואת שאר הכיתות האחרות?
לבסוף, לא ממש הבנתי מה הדבר השלישי שהבוסית שלו רמזה לו.
וגם, לא ציינת איך הוא הגיע לעבוד על המקרה של הרכבת.

אוקיי, אהבתי את הרקע.
כמה הערות - סימן הדרקון של ואדאליס הוא לא בצורת ציפור (או מאף צורה מוגדרת - יש לו את הצורה הייחודית שלו). בנוסף לכך
, סימני דרקון לא יכולים לעבוד כמצפן למסומני דרקון אחרים - הכי קרוב זה קווירק אופציונלי שמאשפר להם להתריע לבעל הסימן כשמישהו עם אותו סימן כמו שלו נמצא בטווח של שלושה מטרים ממנו.

בנוגע לרקע ולדמות, כמה שאלות
1. כמה זמן רייק נמצא בבית ואדאליס?
2. מה הוא הספיק ללמוד? עד כמה מהעבר שלו הוא הספיק לנטוש, ועד כמה הוא מחזיק במנהגים הישנים שלו?
3. מה ההשפעה הפרקטית של המנהגים שלו על חיי היום יום של רייק?
4. אין הרבה דרואידים שעובדים בעבור בית ואדאליס- מרבית הדרואידים הם חלק מאחת מכיתות הדרואידים של אברון - מאיזו מהקבוצות ברייס נמצא, ולמה הוא עובד בשביל בית ואדאליס?

אוקיי, שאלה בנוגע לאנשים שהוא יצר איתם קשר -
דבר ראשון, בני השבטים שלו (טאלנטאלים אחרים בכללי גם טוב) - האם הוא פגש כמה? האם כמה מהם יצאו איתו? מה הייתה התגובה בשבט כשהוא עזב, ואילו אנשים הוא השאיר מאחוריו - אם הוא השאיר אנשים מאחוריו, מה החדשות האחרונות שהוא שמע עליהם?
דבר שני - האם שבט בורומאר, משפחת הפשע השארנית של בני המחצית, יצרה איתו קשר? אמנם הם שוכנים בברלאנד, מהעבר האחר של קאיירי, אבל עד ליום האבל הגדול, עדיין הייתה רכבת פעילה שחתכה דרך המדינה הזו, ובורומאר אוהבים לשלוח את ידיהם לכל מקום שאליהם הם יכולים להגיע

לבסוף - איך קשר חזק עם הרוחות בא לידי ביטוי בהתנהגות שלו ובחיי היום יום?

שתי הערות בנוגע לדת
1 - רוב הדתות באברון הן לא "פלדינים זוהרים בשריון נוצץ" ממליץ לעבור על אחת הוויקיות שיש על האינטרנט כדי למצוא מידע
2 - החלק העיקרי בדת הואלנאר היא שכל ילד מקבל אב קדמון, שאותו הוא אמור לחקות כמיטב יכולתו, לשאוף להגיע להישגים שלו ולהפוך לאגדה שתמשיך את שרשרת הדורות. מי האב הקדמון שטרביס קיבל, ואילו מעשים גדולים שלו ציפו מטרביס לחקות? איך טרביס התייחס למשימה הזו אז והיום?
בנוסף לכך, האם טרביס בקשר עם אלפים אחרים? מה הם חושבים עליו, ועל העזיבה שלו את המורשת והמנהגים שלהם?

כן, הדת הזו.
בנוגע לנשק -נראה שלא ממש הבנת מה כתוב במדריך לשחקן, אז אני אסביר.
ב5, אין נזק לא קטלני/נזק זמני -אתה פשוט גורם נזק. אם אתה רוצה שהוא יהיה "לא קטלני", כשאתה עושה את המכה שמורידה אותו לאפס אתה רשאי להכריז שאתה מעלף במקום להרוג - את שאר המכות שלך תתאר מצידי בתור דגדוגים עם נוצה, הנזק נגרם בין כך ובין כך. לא צריך להמציא מכאניקה חדשה לצורךז ה - אין לי בעיה עם חיצים קהים כהסבר פלאפי, אבל אני לא הולך ליצור נשק חדש או מכאניקת נזק נפרדת.
ובנימה זו - אתה בטוח שלשחק מישהו לא-אלים במובהק זה רעיון טוב שתסתדר איתו? מניסיון, פציפסטים בקבוצות בד"כ יוצרים חיכוכים בין שחקנים - מו"ד הוא משחק של קרבות, ודמויות לא-אלימות שהייתי איתן בקבוצה בד"כ גרמו לבלגן. אני לא בא לבטל את הרעיון, אבל אני מבקש שתחשוב ברצינות האם אתה יכול לאזן משחק כזה ביחד עם זה ששאר השחקנים כן יתקפו באלימות ויהרגו, ותוכל לשחק את הדמות שלך בעניין הזה בצורה נוחה, מבלי לפגוע במשחק של שאר השחקנים האחרים

כתבתי דמוי ציפור, אם תשים לב הסימן מזכיר מאוד בצורתו ציפור (ביחוד ההתפתחות הראשונה והאחרונה שלו)

באשר לשאלות:
1 בסביבות החצי שנה.
2 הוא הספיק ללמוד את מנהגי התרבות וכרגע הוא נחזיק בתערובת מוזרה של נימוסים ופראיות, הוא עדיין חשדן מאוד אבל הוא מנסה לנער מעצמו את ההסתכלות שכל אחד הוא טרף או טורף והחזק יכול לקחת מה שהוא רוצה.
3 ההשפעה רחבה למדי, כרגע הם די שולטים בלוח הזמנים שלו באופן מוחלט והוא לא ממש מתנגד. ברייס משמש בתור המורה/מנחה/מאלף? שלו
4

Noble Druid. Your family is one of the most
powerful in the house. You’re a druid, but you don’t hold any druidic beliefs; rather, you believe
that your mark gives you rightful dominion over
the natural world.

יש ללחוץ כדי להרחיב...

נלקח מהספר תחת הצעות למקצועות עבור הבית, ברייס הוא אחד מהדרואידים האילו.

אז קודם כל סליחה על האיחור.
1. מה שמיוחד במקרה הזה, שזו הפעם הראשונה שהם היו בסכנת מוות ממשית, כלומר הפעם הראשונה שהם באמת יכלו למות. זה די משמעותי.
2. אני לא בטוח שהם ז וכרים אותו בכלל. הוא היה בפונדק ואז יצא ממנה.
א. ביער שליד קרנאת', והמשימה שלו הייתה לצוד איזו מפלצת שאיימה על האזור. הוא צד אותה, וקיבל את שכרו: סייף יפהפה שהוא נושא עד היום.
ב. אחרי הפגישה עם חיות הטרף, הוא וחבריו המשיכו לכיוון המישורים הטלנטים, ובאחד הכפרים אסטריו נתקל בנוכל שניסה להתגנב לעיר לפני כמה שנים. הוא ניגש אליו והתחיל לדבר איתו, למזלו הנוכל לא זיהה אותו, והתברר לאסטריו שהוא מתכנן לרצוח אחד מאנשי הכפר (הננס היה שיכור). אסטריו הזהיר את האדם הזה, והניסיון הרצח לא צלח והנוכל נכלא סבית המעצר בכפר.

הוא לא אנג. במקרה שאין ברירה הוא יהרוג. לא אכפת לו מה אחרים יעשו. לפעמים אפילן התוכנית שלו תכלול לגרום למטרה שלו להיהרג על ידי מישהו אחר.
לוקשייר פשוט שלו עצמו ספציפית אין זכות להרוג, כי הוא מפלצת ונחות מכל מי שלא חליפאי באופן מהותי.
אם אחרים יהרגו פושע הוא כנראה יתן להם צ'פחה על הכתף

https://docs.google.com/document/d/1OKe-tIMdCiO1tUlQFWNHYxLcRaekc9BtT18TaO9KLAA/edit?usp=sharing
הוספתי פסקה חדשה עם אירוע ודבש מהעבר שלה (סימנתי באדום)
באשר לתחביבים, כמו רוב הסוושבאקלרים היא חובבת גדולה של הימורים, שיכר ומין, אבל למעשה יש לה מנהג 'מביך' יותר שהיא לא חשפה לאף אחד כדי שלא יפגע במוניטין שלה - היא אוהבת לסרוג, ומוצאת שתחרה זה בין הדברים היחידים שיכולים להרגיע אותה. בלי קשר, בזכות אביה היא חובבת גדולה של אקדחים ושאר כלי נשק חמים, ורואה ברובים מיוחדים כיצירות אומנות.
טיק מוזר שיש לה הוא לשפשף בעצבנות את הצלקת על הכתף שלה בכל פעם שהיא חשה אי נוחות. בנוסף היא נוהגת לצחצח את האקדחים שלה בכל לילה, אפילו אם לא ירתה בהם באותו יום.

למעשה לשייך את ילדי החורף לסמים מרגיש לי נכון עם כל המיונים שלהם לחזקים/חלשים והפצת מגפות בערים. בכל מקרה, אני לא עשיתי שיוך אליהם ככלל אלא רק לבודדים. פטריות הם סמל לחיים ממוות אז הגיוני שהם אלא שידעו איך לגדל את הזן הטוב ביותר..

מבחינה חיצונית אני חושב שדי תיארתי איך הוא נראה כמו מת מהלך (רזה, גבוה, עור ועצמות, בלי שיער) בחלק מראה, אבל זה גם מההשפעה של הסמים. בכל מקרה, אין השפעה פיזית מיוחדת בהתחשב בזה שהוא כמעט ולא משנה את צורתו וההילה שלו בלתי נראית.

דת דרואידית? כל אחת מהכתות מאמינה במשהו שונה.
הוא מאמין באמונת ילדי החורף, שסוף העולם מגיע בגלל הפגיעה באיזון ושהחזקים ישרדו ויזכו להתחיל מחדש. מבחינתו עליו להכין את העולם לחורף, ולכן אנשים שלא יוכלו לשרוד בטבע לא ראויים לחיות (אבל כן אפשר להקל עליהם את תהליך הגסיסה), אבל אם מישהו נפגע באורך לא טבעי אפשר לרפא אותו. האמונה שלו בסוף העולם משפיעה עליו גם בדרכים אחרות, הוא אולי לא ינסה להפיץ מחלות או להרוס ערים כמו שילדי החורף היותר קיצוניים מאמינים, מהצד השני הוא מסרב לעזור לחלשים, אבל הוא כן יחקור על הנושא כמה שהוא יכול וכן יפגע בדברים המפרים את האיזון מבחינתו (אל-מתים שמנסים לרמות את המוות הם דוגמה לכך).

כתות אחרות: מבחינתו רוב הדרואידים תמים מדי מפני שאינם מבחינים בסוף העולם המתקרב (Wardens of the Wood ו- Gatekeepers למשל) או אכזריים וטועים (Ashbound) בכך שהם לא מאמינים בקסם ותוקפים גם את החזקים.
זמרי האזמרגד, כמו המורה הראשון שלו, לעומת זאת יודעים לארגן מסיבות מצוינות, אך אופטימיים באופן די אבסורדי כשהם חושבים שפיות יצילו את העולם.
Siyal Marrain? הוא שמע עליהם בקושי בתור ההם שמנצלים את הטבע כדי להילחם.


הדבר השלישי שהבוסית שלו רמזה לו? בכוונה קצת מעורפל. הוא מבין את זה כאילו הם ידליפו את את זהותו לדאאסק אם הוא לא יעבוד עבורם. מצידה זה יכול להיות שהיא חושבת שכשהוא על סמים הוא לא זהיר מספיק ולכן הם יעלו עליו במהרה (שים לב שגם כל ההתנהגות שלהם יכולה להיות כדי להניע אותו ולתת לו מוטיבציה לעשות משהו מועיל שתורם לחברה [בכל זאת מישהו מהבית שלהם עם סימן דרקון] ולאו דווקא שהם מתכוונים לעקוב אחרי האיומים).


למה הוא התחיל לעבוד על המקרה של הרכבת? המרשלים אמרו לו. למה? החלטה שלך. יכול להיות הם חושבים שזה קשור לדאאסק, יכול להיות היה מבוקש על הרכבת והם רוצים לברר מה קרה לו, יכול להיות מישהו מהמרשלים שהוא מכיר היה על הרכבת. אני יכול להעלות כמה רעיונות אחרים אם אלו לא מתאימים לך.

אוקיי, תודה על ההפניה למקום בספר. עכשיו, אם הוא שםם חצי שנה, מה הוא הספיק לחוות מעולם התרבות שמצא חן בעיניו? מה הוא מעדיף בפרא
באופן כללי, למה הוא חושב שעדיף לו לצאת מהמנטליות של טורף-נטרף, ואיך סימן הדרקון גרם לו לשנות את דעתו בנוגע לנושא הזה? כלומר, למה לקבל סימן דרקון עודד אותו לברוח?
לבסוף, האם החצי-אח והמורה הם שני האנשים היחידים שהוא פגש במשך חצי שנה? אין עובד דבשי"ם שהסתובבו ברקע?
לבסוף, מה היחס של רייק למשימה?

במישורי טאלנטה אין ממש כפרים או בתי מעצר, אבל נניח שזה קרה באיזור קרנאת', או אולי אפילו בקאיירי לפני האבל הגדול, זה עובד
מה היחס של הדמות שלך לאנשים פחדנים? אנשים שלווים שמעדיפים שלא להילחם?
לבסוף, מה היחס שלו למנהגים של אלפי ואלנאר, ואיך אלפי ואלנאר מסורתיים מתייחסים אליו? רדיפת תהילה לשם עצמה, במקום כחלק מהמסע לחקות את האבות, היא לא אקט שגרתי בקרב בני ואלנאר.

אוקיי, אז הוא נמנע מלהרוג כי הוא חושב שהעובדה שהוא חליפאי, בגלל הקשר האינהרנטי שלו לשקרים, תקמיות, וכאוס, הופכת אותו לנחות. איך תחושת הנחיתות הזו מתבטאת בהתנהגות שלו בחיי היום יום? איך אמא שלו והנזיר שלימד אותו מתייחסים אל התחושה הזו?

אוקיי, מגניב. האם יש לה אויבים שהיא יודעת היכן הם/רודפים אחריה, אנשים שהיא באינטראקציה "פעילה" איתם, כלומר? אנשי קשר בוליאר, אויבים בלאזאר, חרשי נשק שיצא לה להכיר, וכו'
בנוסף, האם ליס פורצ'ן יש איזושהי דרך שבה היא מסמנת את הקורבנות שלה/רושמת אותם?

אוקיי, מגניב, תודה על ההרחבה בנוגע לקשר בין מה שהוא עושה לאמונה הדרואידית שלו. באותו עניין - מה היחס בין האמונה שלו במות העולם לבין כך שיש סיכוי לא רע שהוא יצטרך במהלך המשחק לעשות דברים כמו לעזור לחלשים/זקנים/חולים? האם הוא יסרב באופן אקטיבי לעזור להם, או שהוא פשוט תמיד יבחר ב"אופציה האחרת"? אם מדובר באופציה הראשונה - אתה מוכן לקונפליקט שיש סיכוי שזה יצור בין דמויות? אני לא רוצה להתחיל להתעסק במריבות שחקנים וכמעט שחקן-אנטי-שחקן כל שלוש דקות.

אמא שלו סוג של מעודדת את זה, בעקיפין.
תמיד מדברת על חשיבותה של כנות, יושר ואמת.

היא אוהבת אותו, אבל היכולות שלו הן בעיניה קללה. וכשהם חייבים לדבר על זה, הם קוראים לזה "המצב הגופני" כאיחו זאת מחלה איומה חסרת שם.

מאו שאו, יותר בקטע שלכל היצורים החיים יש מקום, וכל יצור תבוני צריך ללמוד לחיות באיזון.
בעיני מאו שאו, ההלקאה העצמית הזאת לא בריאה, מצד שני הוא כן בעד פצפיזם.

לוקשייר לא ממש מתקדם באומנות לחימה, בעיקר שומר על הכישורים שרכש.
אולי בתת מודע הוא לא מתקדם, כי אז יצטרך להתגבר עוד יותר על הרגשי נחיתות-
לפני האימונים אצל מאו שאו, הוא בכלל סירב להגן על עצמו.

טרביס הוא לא אדם מאוד דתי, בעיקר בגלל חוסר ההסכמה העקרונית שלו לתפיסתם של הרבה אלים, האלים היחידים שאיתם הוא מסכים בצורה כזו או אחרת הם אראווי ו-בולדריי, והרבה מאמינים של אותם אלים עובדים בבית התמחוי שלו. עם זאת, הוא סולד מכוהנים כמו האב דאל- כוהנים שמעדיפים את עבודת האלים שלהם במקום הגשמת האידאלים שלהם.
האב הקדמון של טרביס, היה תמיד עניין בעייתי. בגלל האידאולוגיה שלו, כל לוחם, סייף או מתנקש היו מחוץ לתחום. מה שהשאיר את טרביס עם רשימה מאוד מצומצמת. אבל לבסוף הוא ואביו הצליחו למצוא את האדם שמתאים לאידאולוגיה שלו: המצביא האגדי פלארן, פלארן נודע כמצביא שתחת פיקודו שום צבא לא הפסיד, לא משנה כמה היה קשה המצב. אבל הדבר שמשך את טרביס אל אותו אב קדמון הוא מחסור סיפורי הגבורה עליו שבהם הוא נלחם בעצמו באויב או בצבא, מה שעודד את טרבס שאולי יש מקום במשפחה שלו גם לאלו שלא משתמשים בכוח פיזי. עד כמה שטרביס מכחיש את הקשר שלו לאותו אב קדמון (הוא מכחיש כיום את רוב התקופה הזו בחייו) יש בו חלק מאוד "פלארני". למרות שהוא נרתע משימוש באלימות בעצמו, הוא מבין את הצורך להוביל לקרב למען מטרה נעלה.
הקשר של טרביס עם המשפחה האלפית שלו הוא מאוד מצומצם, בקושי קיים. רוב האלפים, שלא חיבבו אותו בגלל היותו כישלון כלוחם ואדם למחצה שמחו להפטר מהמעמסה שדאגה להשאיר כמה שיותר חיילי אויב מנוטרלים בלבד, במקום מתים. שני יוצאי הדופן הם אמברוז ואביו. אביו, שתמיד התייחס אליו כ"ילד המוזר" אבל עדיין כבן לכל דבר, דואג לבקר אותו בפעמים המעטות שהמשפחה מגיעה לווליאר, ופעם בכמה זמן שולח מכתב.
היחסים שלו עם אמברוז הם... מוזרים, אמברוז מתייחס אליו כמפקד שלו לשעבר, כאדם שגרם לו לפציעה שלו ולעזיבה הכפויה שלו, כאדם שהציל את חייו וכמפעיל בית תמחוי וכשומר סדר ויחסי בשכונות העניות של העיר. לפי נקודת המבט של טרביס אמברוז מחליף ומשלב את מערכות היחסים האלו תוך שניות, בין כבוד, זלזול וזעם.

האמת אני לא בטוח שהבנתי את השאלות, אבל אני אנסה לענות עליהן בכל מקרה:

האמונה שלו היא שהמוות חלק מהמעגל, כלומר אחרי החיים בא המוות, אבל גם אחרי המוות מגיעים חיים. אם החלשים לא ימותו וישברו את המעגל אולי גם החזקים לא ישרדו את סוף העולם כי התיקון יהיה חזק יותר. זאת אומרת שמבחינתו עזרה לחלשים היא בעצם הקטנת סיכויי ההישרדות ב"חורף" המתקרב וגרימה לכך שפחות חזקים ישרדו אותו, מכיוון שהמוות הטבעי נדחה גם החיים שבאים אחריו ידחו. לכן, אם אין סיבה טובה מאוד לכך הוא פשוט לא יעשה את זה וינסה למנוע מאחרים לעשות זאת (מבחינתו הוא לא עושה משהו רע ואילו הם כן). זה לא אומר שהחלשים צריכים לסבול הוא מוכן ואפילו ינסה להביא להם מעט מהפטריות שלו כדי ל"עזור" להם לחיות את הזמן הטבעי שנשאר להם ללא כאבים.
שים לב שמדובר פה על מוות ודברים שדוחים אותו מה שנותן לי קצת טווח משחק בהגדרה לאיזו עזרה הוא כן מוכן לתת, כי אין בעיה אם הם ירצו הנחיות לתחנת הרכבת...

אין לי בעיה לשחק דמות שיש לה קונפליקט עם דמות שחקן אחרת ואישית אני חושב שקונפליקט בין דמויות שחקן יכול להיות מעניין. אם אתה מדבר על קונפליקט בין שחקנים הדרך הכי טובה לפתור את זה היא לדבר על זה... עם מי אני צריך לדבר?

1. אין לו בעיה ממשית נגד פחדנים, אבל אם מישהו יזמין אותו לדו קרב, או שהוא יזמין מישהי לדו קרב, וברגע האחרון היריב יבריז או יגיע ויסרב להילחם, הוא כנראה יקרע לו את הצורה במכות, ואז לא ידבר איתו עוד לעולם. קצת קיצוני, אני יודע, אבל אין מה לעשות.
2. הוא מעולם לא פגש אלף ואלנאר קודם, אבל הוא יודע קצת על המנהגים שלהם. הוא מכבד אותם, אבל הם לא בשבילו. הוא רוצה להיות הכי טוב והכי מוכר, ולא אכפת לו איך. כל עוד זה מוסרי, כמובן.

האלפים האחרים, אני מניח, לא ממש אוהבים אותו אבל הוא כן אחד משלהם. או לפחות, חצי משלהם. הם יתנו לו מחסה ואוכל אם הוא יזדקק להם, אבל כשיכירו אותו לעומק הם בטח יגרשו אותו מביתם. (מקווה שתאמתי את האלפים. זו ההשערה שלי.)

מלבד גאנק-פלאנק, שכנראה לא יודע שהיא חיה בכלל, למיס פורצ'יין אין הרבה אויבים, כי היא מקפידה לוודא שכל מי שאולי ירצה לנקום בה מת. אך אם גאנק-פלאנק יגלה שהיא עדיין בחיים, הוא בוודאי ירצה לנקום בנערה החצופה שניסתה לקומם את הצי שלו נגדו...
מעבר לכך, יש לה יריבות-חברות עמוקה עם צייד ראשים מתחרה בשם ראק-שיק, איש לטאה שהחליט לנדוד לאזורים המיושבים של העולם ושוכר את שירותיו כצייד ראשים. מבחינתו, הצייד וההרג הם כמעט רוחניים ודתיים, והוא רודף אחרי מטרותיו בקנאה שתביש את מאמיניהם של השישה האפלים. שרה נלחמה איתו על מטרות בעבר ואף נקלעה לכמה קרבות נגדו, אך למעשה היא מעריכה את הדביקות של איש הלטאה במטרתו הרצחנית, והתחרות בין השניים הפכה למעין משחק קטן בשבילה.
אשת קשר אחת שיש לה בלאזאר ואיתה היא עדיין בקשר היא אישה זקנה בשם מילי אשר מנהלת פונדק קטן ולא מצליח באחת מעיירות החוף. שרה הכירה אותה בפעם הראשונה כאשר ניסתה לסחוב בקבוק רום מהמחסן שלה. מאז בכל פעם ששרה נפצעה, או הייתה זקוקה למקום להתחבא בו, מילי נתנה לה להתחבא בפונדק שלה וטיפלה בפצעיה. היא אוהבת להתלונן שיום אחד שרה תהרוג את שתיהן, ונראית זועפת בכל פעם שמיס פורצ'יין נכנסת לפונדק שלה, אבל היא הדבר הקרוב ביותר לאמא שהייתה לשרה אי פעם.
מיס פורצ'יין מסמנת את הקורבנות שלה עם מטבע זהב יחיד שהיא מניחה על המצח של מטרותיה. הרבה פעמים המטבע מכסה חור שפעור בראש שלהן

הוא מאוד אוהב את החלק של החופש המוחלט בפרא והוא מתקשה לקבל את ההגבלות החברתיות בעולם התרבות, כולל מוסכמות חברתיות. לעומת זאת התרבות מציעה משהו שאין בפרא, ביטחון (לפחות ברמה מסויימת) שמאפשר לאדם לחקור דברים שהוא לא יכול באמת לחקור בטבע עקב המאבק היום יומי ההישרדותי, וזה חופש בצרה אחרת. במילים אחרות הוא שונא את ההרגשה שהוא כבול ושתי צורות החיים שלו קובלות אותו בצורה זו או אחרת והוא מנסה כרגע להחליט איזה חופש טוב יותר עבורו.
או! הברקה קטנה! אחד הדברים שהוא די מאוהב בהם בעולם התרבות זה האוכל, הזמן הקצר שהוא בילה בחווה שמהווה מוקד יצוא של אוכל משך אותו לתוך העולם הקולינרי והוא התחיל ללמוד לבש כתחביב צד. הפיכת דבר שהיה פרקטי מאוד בשבילו עד כמו אוכל לפרויקט השקעתי קוסמת לו מאוד ומהווה עבורו את אחת היתרונות של התרבות, אפשרות לרדוף אחרי משהו שאינו הכרחי עבור האדם.

הסיבה שהוא עזב את הטורף נטרף היא שפילוסופיית החיים הזו מרגישה ריקה מאוד עבורו וחסרת סיפוק, כאשר הוא ביסס את מעמדו כטורף ולא נטרף הוא הסתכל על הדרך שהוא עשה וחש חוסר סיפוק חזק והתחושה שהוא אבוד בלי לדעת לען לפנות עם החיים שלו.
סימן הדרקון התגלה בדיוק כשהוא היה בשיא של התחושה הזו והוא קישר אותו בצדק או לא לאופציה לשנות את החיים שלו ולהרגיש תחושת סיפוק ושלמות באמצעות הבית.

חצי אח? המורה והמאלף הם אחים, הוא לא מקושר עליהם בקשר משפחתי חזק.
באשר לדמויות אחרות, רייק החבר פחות או יותר ברמות שונות עם אנשי משק הבית, הקשר החזק ביותר שהוא יצר הוא עם הטבח של המקום, רייקטס. הוא זה שגרם לרייק להתחיל ללמוד על העולם הקולינרי כאשר הוא ראה שרייק משותת שוב ושוב בסקרנות למטבח.
רייקטס התייחס אל רייק כאדם רגיל לכול דבר והתגלה כאדם מאוד כנה ואף בוטה (כנראה הסיבה שטבח ברמה שלו נמצאה בחווה מרוחקת של הבית ולא במקום מכובד יותר) והוא לא היסס לצעוק על רייק ללא פחד בניגוד לשאר בני הבית שראו בו בהתחלה יצור מסוכן. פעם אחת כשהוא ניסה להפחיד את רייקטס על ידי הפיכה לנמר הוא קיבל את גמולו בצורת מיץ תפוזים סחוט בפניו, חתולים לא אוהבים תפוזים, ומתברר שגם נמרים לא.
אבל ללפני שהוא יצר קשרים עם אנשי המקום הוא יצר קשרים עם החיות בחווה עקב כך שהוא מבלה לפעמים את רוב היום שלו בצורת חייה, ביחוד גורת נמרים פרוע חסרת שם שמזכירה לו משום מה את אחותו, היא אגבהסיבה שהוא מתעב את וויל (האח ללא הסימן) בחזרה,היא הייתה פרוייקט נכשל של וויל וגופה מכוסה בצלקות מהשוט שלו שאחרי עקב כך שאחרי שהוא פחות יותר הוציא את התסכול שלו עליה, רייק שהיה נוכח באותו רגע בצורת חיה היה עד לזה והפך לנמר בוגר שכמעט קרע לגזרים את גרונו של וויל ועצר כשהשיניים שלו כבר חודרים את עורו של וויל, הוא לקחת אותה משם ונתן לוויל מבט שמבהיר ללא ספק שהוא לא יהסס להרוג אותו אם הוא יספר למישהו על זה, וויל סיפר לאחיו, שבתורו הבהיר לרייק שאם הוא ינסה לעשות משהו כזה שוב הוא יהרוג אותו, מצד שני הוא לא ראה בעין יפה את היחס של אחיו לחיות.
הגורה גדלה בחדר שלו כרגע אך לא כחיית מחמד, היא עצמאית למדי ורייק מכבד את זה, רייקטס דואג לה במקום רייק בזמן המשימה.

רייק די אדיש לגבי המשימה למרות שהוא סקרן לראות נושאת סימן אחרת מלבד המורה שלו, מעט נושאי הסימן שהיה בחווה לא נשארו הרבה זמן ולא יצא לו לשוחח איתם באופן מעמיק.

הקטע של האוכל נשמע לי די כיפי!
ב
נוגע לרגע השינוי - זה איפה מפריע לי שכמעט אין בילדאפ לזה. העובדה שאדם קיבל קעקוע קסום (שכנראה אין לו מושג מה הוא אומר) לא תגרום לאדם לנטוש את כל מה שהוא הכיר וללכת לחפש ערכים אחרים - יכול להיות שזה ה''קש ששבר את גב הגמל'', אבל חסר לי לשמוע מה התהליך החשיבתי, רצף האירועים והקגשות, שהובילו אותו לנקודה הזו

אני מדבר על דמויות שחקן - וכרגע אין אדם ספציפי.אבל קח את הסיטואציה הבאה - אתם עומדים מחוץ לכפר, רואים שיש שודדים שנכנסים פנימה להרוג את החלשים וחסרי האונים - האם הדמות שלך פשוט תישאר בחוץ? אם כן, או שהוא יתפצל מהחבורה די מהר, או שיתחיל פיוויפי כל חמש דקות על ''האם לעזור למסכננים או לא'' - אין לי בעיה עם קונפליקט דמויות עקרונית, אבל אחד כזה שיעלה כל הזמן, מול כולם, יעשה יותר נזק מתועלת.