• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור עליית המורדים

מה דעתך על הספר עד כה?


  • סה"כ מצביעים
    7
אז הפרק הבא יעלה מחר או עוד יומיים. אני משתדלת לא להעלות את הפרקים יותר מידי מהר, כך שהקצב יתאים גם לאנשים שעדיין קוראים את הפרקים המוקדמים.

בינתיים, אני אוסיף 3 תמונות של השלישייה שלנו כמו תמיד.

אז מי הדמות האהובה עליכם בסיפור ולמה?

319.jpg
293.jpg
90.jpg
 
הפרק החדש כבר כאן! תיהנו :)


***


פרק שלוש עשרה
תקיפה מסתורית

303.PNG
אורפן וקליאו הסתגרו באחד החדרים, קליאו ספקה את כפות ידיה זו בזו והשתדלה שלא להביט על פניו של אורפן בזמן שעמדו ליד הדלת, עיניה התכולות נועצות את מבטן על הרצפה; היא תהתה אם הוא רצה לנזוף בה כמו תמיד, אבל היא באמת ובתמים לא אהבה את האישה הזו קסנדרה, וגם היא לא חשבה שקיזה מסוכנת – אורפן לצערה חשב אחרת ממנה וזה תסכל אותה.
המכשף התבונן על הנערה הצעירה שכל-כך אהב ונאנח, מניח את ידיו על מותניו; הוא לא התכוון לדבר אליה בכעס, אלא בעדינות – הוא פחד עליה, ההתנהגות הזו שלה הייתה עלולה לסכן אותה וזה הדאיג אותו. קליאו תמיד הייתה נערה בעייתית, אמה המבוגרת התייאשה מילדתה לגמרי, ומריאבלה אחותה הבכורה והמסורה ניסתה להשתלט עליה כמה שיכלה.
היעלמותו המסתורית והפתאומית של אב המשפחה הותירה צלקת בליבה של קליאו, אשר הייתה מאוד קשורה אליו, והחמירה את התנהגותה. בנוסף, קליאו הייתה בסך הכל בת חמש עשרה, ואורפן היה מוכרח לקרוע אותה ממשפחתה ומתנאי החיים הטובים של בית האצולה בו גרה – הוא תיאר לעצמו כי הגעגועים לאמה ולאחותה לעיתים הקשו עליה והוא הבין אותה.
"אני לא יודעת מה אתה רוצה לומר לי אורפן, אבל אני חושבת שקיזה לא מסוכנת וקסנדרה היא לא אישה טובה כמו שהיא מציגה את עצמה." מיהרה הנערה להציג
את עמדותיה בפני אורפן. "וזה ממש לא יעזור אם תתחיל לצרוח עליי עכשיו..." הוסיפה בקול קטן.
אורפן הניח את ידו הגדולה על ראשה הבלונדיני והמקורזל של קליאו המבולבלת, אשר נשאה באיטיות את עיניה הגדולות מעלה אל פניו של המכשף, ממצמצת בעייפות – הוא חייך אליה.
"אני לא מתכוון לצרוח עלייך, אני רק רוצה לדבר," אמר לה בעדינות. "ואחרי השיחה שלנו, אני רוצה שאת ומג'יק תאכלו טוב ותלכו לישון, אתם צעירים וזקוקים למנוחה." הוסיף אורפן בכובד ראש.
קליאו הנהנה, עדיין מביטה על פניו מלמטה. 'אז הוא לא באמת כועס עליי?' שאלה את עצמה.

הנערה הצעירה ישבה על המיטה ואורפן רכן מולה, עיניה המרהיבות התבוננו עליו בציפייה מלמעלה, ראשה נטה מעט הצידה כנראה מהעייפות שהחלה לגבור עליה. הוא לא ידע מדוע, אבל לאחרונה הוא פחות התקשה להפגין כלפיה את רגשותיו, דבר אשר לא היה אופייני לו.
"קליאו, את צודקת... אני לא אביך, אבל את צריכה להבין משהו לגביי." דיבר אליה ברכות, נושא את עיניו אל פניה. "אני דואג לך..." הוסיף ולקח את ידה, משלב את אצבעותיו באצבעותיה הרזות.
"אורפן..." לחשה הנערה.
"החיים שלך יקרים לי יותר מכל דבר אחר, וכשאת מתנהגת כך אני הופך להיות מודאג." הסביר לה בכנות. "את לא יכולה לצפות ממני לאפשר לך להתקרב אל המכשפה הזו לאחר שפגעה בך."
"אבל... היא לא עשתה את זה בכוונה." אמרה קליאו בעדינות.
"זה לא משנה קליאו, אני לא סומך עליה עכשיו... אני עוד צריך לספר לך ולמג'יק הרבה דברים בקשר אליה. וגם לגבי קסנדרה, אני מבין שנפגעת בשבילי, אבל אני בסדר גמור ואת לא צריכה להתעצבן יותר." השיב לה קצת יותר בקשיחות.
הוא נאנח, עדיין אוחז בידה.
הנערה נשפה באפה, שולחת באיטיות את ידה השנייה אל פניו של אורפן, מלטפת את לחיו ברכות.
המכשף הביט עליה מעט מופתע, כף ידה הקטנה הייתה חמימה למדי על פניו המחוספסים.
"אני מצטערת כל-כך אורפן... אני לא רוצה שתהיה עצוב ומודאג." אמרה בשקט, הבעה עצובה נשקפה על פניה היפים; קליאו לא רצתה שאורפן ידאג בגללה, היא לא תמיד הצליחה לשלוט על התנהגותה הפזיזה או גסת הרוח, היא הכירה את החיסרון הזה בה והבטיחה לעצמה שתנסה להשתנות.
"אל תדאגי, אני אהיה בסדר כל עוד את תהיי בסדר." השיב לה המכשף ברוך, מניח את ידו על ידה המלטפת את לחיו, מתמסר למגע החמים והאוהב הזה - הפעם האחרונה בה מישהו ליטף את לחיו הייתה לפני שנים, אחותו הגדולה נהגה לעשות זאת - אזאלי, עליה חשב פעמים רבות.
קליאו הרגישה שזהו זמן מתאים לספר לאורפן על חלומה, הוא כל הזמן הטריד את ראשה והיא הייתה חייבת לשחרר את זה.
"אורפן?..." אמרה לפתע הנערה בחולשה.
"כן?"
"החלום עלייך היה נוראי, חלמתי שעזבת אותי במקום חשוך אחרי שהכתה אותי." דיברה אליו בקול רועד, עיניה הגדולות נצצו. "א-אל תעזוב אותי... אף פעם."
אורפן נחרד למשמע אוזניו... לעזוב אותה? להכות אותה? כישוף השכחה האכזרי גרם לקליאו לחלום על הפחדים הכי גדולים שלה, וזה רק יחמיר.
"קליאו... תקשיבי לי טוב." ניסה אורפן להתעשת מדבריה המזעזעים, אשר היו רחוקים שנות אור ממה שהוא למעשה הרגיש כלפיה. "אני לעולם לא אעזוב אותך ולא את מג'יק, אתם המשפחה היחידה שלי... תשכחי מכל מה שחלמת, את יודעת כמה אכפת לי ממך." אמר לה אורפן ברצינות, מביט על עיניה שכמעט דמעו. "קדימה קליאו, אני לא רוצה שהדברים האלו יהיו לך בראש..." ביקש ממנה. "אל תבכי..." הוא העביר את אצבעו בעדינות על לחיה הרכה והסמוקה. 'מלאכית קטנה...' חשב וחייך לעברה.
"הבית המכושף גרם לי לחלום את זה, נכון? כי זה אף פעם לא יכול לקרות..." ניסתה לשכנע את עצמה הנערה.
"נכון..." השיב אורפן ברכות, אך בתוך תוכו היה כבר נמאס לו לשקר לה – זה נכון שחלומותיה של קליאו בעקבות כישוף השכחה לא ניבאו שום דבר, אך עדיין הבית המכושף לא היה הגורם לכך. הוא תהה לעצמו אם יהיה כדאי בכל זאת לספר לה את האמת בעתיד. בכל אופן, עכשיו הוא יהיה חייב לשנות את נושא השיחה המדכא ולשמח אותה... כל הדברים השקריים עליהם חלמה קליאו חייבים להישכח ומהר, ייתכן והחלום המטריד היה אחד מהסיבות להתנהגותה של הנערה לאחרונה.
"קליאו, את רוצה להכין ארוחת ערב היום?" שאל אותה לפתע אורפן כמנסה לשנות נושא, יודע כי הוא הולך להתחרט על זה אחר כך.
"ב-באמת?" שאלה הנערה בתדהמה.
"כן... אבל בתנאי שכשיהיה לנו קלקול קיבה, את מטפלת בנו." התלוצץ איתה.
"הבישולים שלי מושלמים! אתה חצוף אורפן!" קראה ברוגז. "אל תדבר איתי יותר לעולם." הוסיפה נחרצות והסבה את ראשה הצידה, מנפחת את לחייה בילדותיות.
"באמת? את זה עוד נראה." גיחך.
ואז הוא התנפל עליה במטר דגדוגים כשחיוך משועשע מתפרש על פניו.
"אורפן! תפסיק! תפסיק עכשיו!" גופה של קליאו החל להתקפל והיא נפלה אחורה על המיטה, צחוקה המתגלגל נשמע ברחבי הבית.
"קודם תלמדי לקח! נראה מי לא תדבר איתי עכשיו! הבסתי אותך!" קרא בניצחון, ממשיך במלאכת הדגדוג.

קיזה שבדיוק עברה ליד דלת החדר בו שהו אורפן וקליאו, שמעה את צחוקה המתגלגל של הנערה.
'אז ככה קרלנסלו 'מעניש' את השותפה שלו...' חשבה קיזה, נזכרת כיצד לואיס אדונה היה מעניש אותה בעזרת מכות עד זוב דם – קרלנסלו לעולם לא ירים יד על הנערים הללו גם כאשר הם מעצבנים אותו.
היא ניחשה שאורפן כבר כנראה הרגיש בהילתה ליד הדלת והתעלם מכך, אך היא בכל זאת פתחה אותה מעט ובזהירות, רק בכדי להציץ על שני הצעירים – היא לא ידעה מדוע, אבל היא פשוט רצתה לראות את זה...
דרך חריץ קטן היא התבוננה על השניים; קליאו, אשר דמעה מצחוק, שיערה הבלונדיני פרוע מתמיד, תפסה באחת הכריות וזרקה אותה על פניו של המכשף בהפתעה בכדי שיחדל לדגדג את מותניה.
"טוב... זהו, למדת לקח." הוא הניח לגופה המוטל על המיטה, מתנשף ומחייך לעברה.
"אורפן... אני עוד אנקום בך!" קראה בילדותיות, מתיישבת ומתנשפת גם היא. "אבל עכשיו לפחות אני מרגישה יותר טוב." הנערה חייכה אליו במתיקות.
"אני שמח..." השיב לה באהבה.
כשקיזה התבוננה על פניו, על הדרך בה הוא הביט על הנערה הזראית – היא הרגישה מוזר, היא לא הצליחה לפענח את רגשותיה לגמרי, אך הם היו קשורים אל היחס שהייתה רגילה לקבל על ידי לואיס. האם... גם היא הייתה רוצה שמישהו יתבונן עליה באהבה ממש כמו שקרלנסלו הביט על הנערים הללו? המחשבות סביב אדונה העירו את געגועיה אליו מחדש, היא הייתה רגילה שיש מישהו מעליה, מישהו שמצווה עליה מה לעשות... היא לא הייתה רגילה לפעול באופן עצמאי, אף על פי שאדונה סמך עליה והיא קיוותה שתצליח לבצע את משימתו בעניין קרלנסלו וצירופו אל המורדים. כעת, היא הייתה חייבת לשנות גישה ולהראות למכשף האדיר הזה שהיא באה לטובתו ובעיקר לטובתם של הנערים, היא תצטרך לעמוד לצדו ולעזור לו בהשגחה על שני הזאטוטים.
'ואחרי זה... אתחבר אליהם ואגע בליבם, הם יהיו חייבים לשכנע את קרלנסלו לעזור לי. הילדה היא מטרה פשוטה, גם הילד הוא לא בעיה.' היא המשיכה להסתכל על קרלנסלו וקליאו. 'אני בעיקר צריכה להתביית על הפרחחית הבלונדינית והחלשה, אתקרב אליה כמה שיותר ואם לא תהיה לי ברירה אצטרך לאיים על קרלנסלו איתה.' המכשפה הרגישה נחושה מתמיד, גם אם תצטרך לשחק את עצמה ליד המכשף והנערים, היא תעשה את זה בקלות – לואיס היה חשוב לה יותר מהכל, והיא הייתה צריכה את הכוח של קרלנסלו בכדי להשלים את משימתו.
הם חייבים לצאת לקונסטלין בהקדם האפשרי; המורדים האחרים לא יודעים על חטיפתו של מנהיגם בידי סאריון הארור, יחד עם קרלנסלו הם יצטרכו לפרוץ למגדל הניב ולהציל אותו! 'אין זמן, סאריון לא נתן זמן מדויק, אבל אם לא אגיע לשם בקרוב, המצב יהיה רע.' היא חרקה בשיניה – הזעם מתחיל לגעור בה שוב.
"הו, גברת מכשפה כאן." אמרה לפתע קליאו, לאחר שפתחה את הדלת לרווחה והבחינה בקיזה.
המכשפה התעשתה מיד, היא ידעה שזה יקרה, אך לא נחפזה להימלט.
קיזה נשמה עמוק והביטה למטה על פניה של קליאו, אשר המשיכה להביט עליה בעזרת עיניה התכולות. המכשפה ניסתה לחייך אליה, בתקווה שזה ייצא משכנע.
קליאו מיד החזירה לה בחיוך גדול ומתלהב.
'כמה מוזרה הילדה הזו... למה היא מחייכת אליי בחזרה אחרי איך שהתנהגתי כלפיה?' שאלה את עצמה קיזה, היא לא הייתה רגילה לדברים מעין אלה.
קליאו לא באמת הבינה למה קיזה מחייכת אליה פתאום אחריי היחס הקר שלה כלפיה, אך היא ניסתה להיות נחמדה; בדרך כלל קליאו נהגה להיות גסת רוח כלפי אנשים חדשים בקרבת אורפן, אבל כרגע קיזה סקרנה אותה בעיקר בגלל היותה מכשפה, הנערה קיוותה כי בהמשך היא תלמד אותה לפחות כישוף אחד בזמן שאורפן מסרב בתוקף ללמד אותה.

המכשף נעמד מאחורי קליאו המחויכת, קיזה לעומתה מיד מחקה את החיוך המוזר מפניה וחזרה להבעתה הקשוחה – הדבר גרם לקליאו לצחקק וזה הביך אותה.
אורפן הסתכל על המכשפה בחוסר רגש.
"קיזה, מחר נשב כולנו בסלון ואני אסביר לילדים את הכל... עדיין לא החלטתי דבר בקשר לזה, כך שאין מה למהר." פסק אורפן בכובד ראש והתכוון ללכת, אך המכשפה לפתע תפסה בידו, קליאו הביטה על השניים בחוסר הבנה.
"אין מה למהר?... כבר שכחת? הם עלולים להרוג את האדון שלי!" קראה קיזה במצוקה, נחרדת מדבריו של קרלנסלו.
'האדון שלה?...' חשבה קליאו מבולבלת. 'הכוונה כמו אורפן ומג'יק?' שאלה את עצמה.
אורפן שחרר את ידו מאחיזתה, כשהוא לא פונה להביט על פניה. "זה לא פשוט כמו שזה נראה, יש הרבה דברים שאני תלוי בהם." אמר בקשיחות. "אם את רוצה שאעזור לך, אל תאיצי בי. אני לא חושב שהם יהרגו אותו כל-כך מהר, הם לא טיפשים והם ישתמשו בו. הדאגה שלך עוד תגרום לך לפעול בפזיזות ואני לא מאשים אותך." אורפן ידע כמה מכשפי מגדל הניב אוהבים לשחק ברגשות של האויבים שלהם, להרוג את מנהיג המורדים לא ייתן להם דבר ואף יעצים את רגשות הנקמה של קרוביו – דבר שיחזק את אנרגיית הכשפים שלהם. קיזה לא יכלה לחשוב בבהירות והוא לא האשים אותה, האדם שהיא אוהבת נחטף לנגד עיניה והיא לא ידעה מה מצבו. אם במקרה
קליאו או מג'יק היו נחטפים, הוא כמובן היה מגיב בדומה לה ולא מחכה לרגע אחד נוסף, אך זה לא היה חכם. מלבד זאת הוא עדיין לא סמך עליה מספיק בכדי לצאת למסע שלם ומסוכן יחד עם הנערים. האם להגיע אל קונסטלין ולהיווכח שהיא אכן דוברת אמת על המלחמה יהיה הדבר הנכון לעשות?
קיזה נראית מודאגת מתמיד, אך כשהיא חשבה על דבריו של קרלנסלו לעומק – הם היו נכונים ואולי היה עליה לשמור על איפוק עד כמה שזה יהיה קשה. לבסוף, היא האמינה, כי תצליח לשכנע אותו ויהי מה.
לפתע קליאו נעמדה מול אורפן, הוא הביט עליה מטה בחוסר הבנה.
"קיזה רוצה להציל את המאסטר שלה, אני ומג'יק היינו עושים הכל בשביל להציל אותך... למה שלא נעזור לה?" שאלה הנערה את המכשף.
קיזה הייתה מעט בהלם; זה היה מהיר מידי, הנערה אפילו לא ידעה את כל הסיפור מאחורי זה עדיין.
"קליאו, אל תדברי לפני שאת יודעת את כל התמונה. את-"
ללא כל הכנה, נשמע פיצוץ גדול בקרבת הבית, אשר עצר את דבריו של אורפן וגרם לבית לרעוד, קליאו כמעט מעדה אחורה, אורפן מיהר לתפוס בגופה הפגיע והצמיד אותה אליו כשהיא נאנקת בחולשה.
"מה לעזאזל?!" צרח אורפן. "רגע... מג'יק." עיניו של אורפן נפערו בבהלה; מג'יק היחיד שהיה בקומה למטה.
המכשף הניח לגופה של הנערה. "קליאו, תישארי פה, תזכרי על מה דיברנו." אמר לה מתנשף, וירד במהירות במדרגות.
"תקשיבי לו." הציעה קיזה לנערה המבוהלת, וירדה מיד אחריו.
"אוי לא..." קליאו החליטה לעשות כדבריו של אורפן הפעם ונכנסה חזרה לחדר, אך ניסתה להשקיף על המתרחש מהחלון.

אורפן וקיזה יצאו מהבית במהירות, מאחר ומג'יק לא נראה כלל בקומה למטה – המכשף נכנס להיסטריה. כל הזמן הזה הנער היה למטה וניקה את הבית...
לחרדתו של אורפן, ממש מולם ובמרחק לא רב מהבית, גופו של מג'יק היה מוטל על החול.
"'מג'יק!" צרח אורפן באימה ורץ לעבר הנער כשקיזה בעקבותיו.
ברגע שהנער שמע את קולו של המאסטר שלו, הוא פקח את עיניו הירוקות בהפתעה.
אורפן רכן לידו מתנשף, קיזה הביטה סביב – הדבר שפגע בנער לא היה בסביבה, בנוסף לא הייתה הילה של מכשף זר. 'מוזר.' חשבה המכשפה ושילבה את ידיה.
"מג'יק... אתה בסדר?!" שאל אותו המכשף בדאגה, מרים בזהירות את פלג גופו העליון של מג'יק המבולבל.
"מ-מאסטר... מה קרה לי?" שאל הנער בחוסר הבנה, בוהה על פניו של אורפן.
מג'יק לא זכר מה קרה לו... משהו או מישהו תקף אותו בזמן הזה – לא היה מדובר במכשף, אורפן חשד שאולי היה מדובר ביצור כלשהו... אסור היה לו להשאיר את מג'יק לבדו! השוליה שלו ידע להגן על עצמו, אבל לא היה עדיין חזק דיו בשביל להתמודד עם יצורים חזקים ממנו.
"מג'יק, כואב לך משהו? איך אתה מרגיש?" שאל אותו המכשף הנסער בזמן שעזר לו לקום על רגליו הצעירות, ידיו מעט רעדו מהלחץ שתקף אותו כשראה את מג'יק על החול וזיעה החלה לבצבץ על מצחו.
"א-אני מרגיש בסדר." גמגם הנער הבלונדיני בעת שעמד מול אורפן. "אני לא זוכר מה קרה לי, אני רק זוכר שניקיתי את המטבח... אני לא יודע מה אני עושה מחוץ לבית." דיבר הנער במהירות, מתנשף ונסער מתמיד, עיניו החלו לדמוע.
"היי, תירגע... יש הרבה יצורים במדבר הזה, אני מניח שאחד מהם פשוט השתעשע איתך וגרם לך ליפול... ואתה פשוט לא זוכר." ניסה המכשף להרגיע את הנער, מצמיד אותו אליו לחיבוק אוהב.
בתוך תוכו זה הדאיג אותו מאוד והוא היה מוכרח לגלות מה קרה למג'יק; מי היה היצור הארור אשר העז לפגוע בשוליה שלו?! העובדה שהיצור או מה שזה לא יהיה התעסק עם מג'יק באיזו שהיא דרך, גם אם לא פצע אותו באמת – גרמה לאורפן לזעום ולרצות להרוג אותו. לדאבונו של אורפן, הוא לא ידע על כל היצורים השוכנים במדבר טיטור, הוא אמנם היה בקיא בתחום יותר מאדם רגיל, אך גם הוא לא ידע הכל.
"מאסטר, זה דיי מפחיד... אולי זה קשור לקללה שקסנדרה דיברה עליה." דיבר מג'יק בפחד בזמן שאורפן חיבק אותו.
"בזכות כישוף השכחה, הקללה הוסרה. אין לך מה לדאוג, העיקר שאתה בסדר." השיב לו אורפן והניח לגופו. "אבל... ממה נגרם הפיצוץ?" שאל לפתע.

"קרלנסלו! מג'יק!" קראה להם קיזה; היא עמדה במרחק לא רב מהם, ממש מאחורי הבית. כנראה שהיא מצאה משהו חשוד. אורפן ומג'יק החלו לרוץ לעברה, ולבסוף נעצרו לפני בקע דיי גדול שנוצר באדמה.
בעוד הנער הביט על הבקע בפליאה, אורפן יכל לחוש בהילה מוכרת – הבקע הזה נוצר כתוצאה מכישוף בו השתמש למעשה מג'יק.
"נראה שניסית לתקוף אותו..." אמר אורפן לנער ושילב את ידיו. "כל הכבוד מג'יק, אם היית פוגע בו –"
"מאסטר, השתמשתי בכישוף ואני לא זוכר?!" שאל הנער בחרדה את אורפן לידו.
"כך זה נראה..." השיב אורפן לנער.
'לפחות הוא מרגיש בסדר... זאת כבר הקלה.' חשב אורפן בראשו, מניח את ידו על כתפו של הנער המודאג, אשר בטח באורפן בכל ליבו.
"אז הפיצוץ נגרם כתוצאה מהתקפתו של מג'יק." הסיקה קיזה, עוברת להביט על הנער. "ולא הצלחת לפגוע בו, אתה באמת לא זוכר שום דבר מכל מה שקרה?" שאלה אותו.
"אני לא זוכר... אבל נראה שהוא לא באמת פגע בי." ענה לה מג'יק, עדיין מבולבל מכל הסיטואציה המוזרה הזו, הוא היה מיוזע ושיערו היה פרוע.
"הוא גרם לך להתעלף." אמר המכשף בכעס. "בואו נכנס פנימה, אני בטוח שזה היה בסך הכל יצור אידיוט שרצה להבהיל אותך." הוסיף בנוקשות. 'אם רק הייתי תופס אותו... הייתי גורם לו לשלם על כך שהתעסק עם מג'יק. המדבר הזה מסוכן, עליי להישאר קרוב אל הילדים.' חשב המכשף בנחישות, והשלושה התקדמו חזרה לבית.

אורפן, מג'יק וקיזה ישבו סביב השולחן הערוך היטב, קליאו הגישה להם את האוכל בהתלהבות, מזמזמת שיר לא מוכר תוך כדי שהיא הולכת למטבח וחוזרת כל פעם
עם מנה חדשה; הנערה הצעירה השתמשה ככול הנראה בבשר המקלדון שקסדנרה נתנה להם, וחתכה ירקות לצד התבשיל הבשרי.
אורפן ומג'יק פחדו לטעום את המאכלים של קליאו, אף על פי שהריח היה מגרה והם היו מורעבים.
קיזה הבחינה במבטיהם המבועתים של המכשף ושולייתו בחוסר הבנה; היה לה מוזר להרגיש מעורבת בחייו של קרלנסלו האגדי, אך רק כעת היא באמת יכלה לראות בבירור שהוא בסך הכל בחור צעיר שמקדיש את חייו לטיפול בשני הילדים שלקח תחת חסותו. אורפן עדיין היה קר אל קיזה, הוא לא התייחס אליה כאחת מהם ופנה אליה רק כאשר היה זה קשור אל קליאו או מג'יק, אך המכשפה הרגישה שהיא בדרך הנכונה וקליאו כבר רצתה לעזור לה להציל את לואיס אדונה, היא רק צריכה לספר לה עוד ולהגיע לליבה, כך שקרלנסלו כבר לא יוכל לסרב לה – הנערה הייתה המפתח, ממש כמו שלואיס אמר לה בעבר.
"מ-מאסטר... איך יכולת לתת לה לבשל?" לחש מג'יק לאורפן שלידו. "אנחנו כולנו נחלה..." הוסיף בייאוש.
"אין ברירה, אני מבטיח שזה יהיה חד פעמי. תהיה חזק מג'יק." ניסה לחזק אותו אורפן מהצד.
לפתע מג'יק חש כאב חד בראשו שעבר לאחר מספר שניות, זה היה מוזר...
'מה זה...?' שאל את עצמו מג'יק, הוא התחיל להרגיש עצבני בלי סיבה, התחשק לו להכות מישהו. זה מעולם לא קרה לו... הראש לו פעם, לבו החל לפעום גם הוא בעוצמה.
"בסדר! אתם מוזמנים להתחיל לאכול את התבשילים המדהימים שלי!" קראה קליאו בהתרגשות וישבה גם היא מול השולחן; לפני כל אחד מבני החבורה הונחה צלחת ובה התבשיל החשוד.
"היי, קליאו, למה שלא תאכלי את קודם?" ביקש ממנה אורפן בקול מהוסס. "מגיע לטבחית לאכול מתבשיליה ראשונה." הוסיף עם חיוך מטופש.
"לא אורפן, זה לא יהיה מנומס מצידי בתור גברת מהמעמד הגבוה." השיבה הנערה בשחצנות ומזגה לעצמה כוס מים עם חיוך מרוצה.
"אוח... באמת." גנח אורפן בייאוש, מקווה שהפעם האוכל יהיה פחות נורא.
פתאום, נעמד מג'יק על רגליו, כולם הביטו בו בחוסר הבנה.
"מג'יק?..." שאל המכשף, נושא את עיניו אל הנער.
"אף אחד לא רוצה לאכול את האוכל המסריח שלך קליאו, לא מספיק שהמאסטר כל היום סביבך, את גם רוצה להרעיל אותו. את כפוית טובה!" קרא מג'יק, גופו הצעיר רעד באופן בלתי רגיל. "את חלשה ולא מועילה בכלום!!" הוא לקח את הסיר המלא בתבשיל המקלדון וזרק אותו על הרצפה כך שכל התכולה בו נשפכה החוצה – הכל קרה כל כך מהר ומרוב ההלם אף אחד לא הצליח לעצור אותו בזמן.
"'מג'יק!" קרא אורפן ברוגז. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" צרח עליו המכשף, הוא לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו... מה לעזאזל עבר על הנער הזה?!
קליאו נפגעה, בדרך כלל היא הייתה עונה לו והם היו מתווכחים כמו תמיד, אבל היא מעולם לא חשבה שמג'יק יגיד לה את הדברים האלה ויהרוס את הארוחה שהכינה; היא ישבה בשקט על הכיסא, משפילה את מבטה מטה.
קיזה הסתכלה עליה ואז על אורפן, אשר המשיך לנזוף במג'יק על מעשיו. 'משהו כאן מסריח. שינוי קיצוני בהתנהגות של נער עדין יכול להיות רק דבר אחד – גורם חיצוני.'
"מג'יק, מה קרה לך? דיברת לקליאו לא יפה והרסת את האוכל שבישלה." אורפן עמד מול הנער שנראה יותר מבולבל לפתע. אורפן הרגיש מודאג, מג'יק מעולם לא התנהג כך... גם כאשר שני הילדים היו רבים כהרגלם בכל הקשור לבישולים.
"א-אני לא יודע! עזוב אותי!" קרא הנער, ניסה לדחוף את המאסטר שלו ולאחר מכן רץ במעלי המדרגות כשהוא מתנשף.
"מג'יק!" אורפן הנסער עלה מיד אחריו.
"אני מרגישה שזה לא מג'יק..." אמרה לפתע קליאו, קיזה הסתכלה עליה. "זה לא יכול להיות שהוא התנהג ככה. תמיד היינו מתווכחים, אבל לא ברצינות." הוסיפה בקול עצוב.
"בקרוב נגלה מה קרה לו." השיבה לה המכשפה וטעמה בכל זאת מהאוכל שבצלחת מולה. "זה לא כל-כך נורא." ניסתה קיזה להחמיא לנערה, אבל זה היה נורא.
"תודה." ענתה קליאו בקול קטן, עדיין מודאגת מהתנהגותו של מג'יק כלפיה.

***

אז מה באמת קרה למג'יק ולמה? התשובות בקרוב.

תמונה לסיום:
321.jpg
 
עריכה אחרונה:
פרק נחמד. מפתיע שנערה ממעמד גבוה כמו קליאו בכלל מבינה או מוכנה לעסוק בבישול. אני מניח שבנסיבות רגילות אורפן הוא מי שמבשל היות והוא המבוגר האחראי. קליאו כנראה צעירה מדי מכדי להשתמש בחוסר הניסיון שלה בתחום כתירוץ לבישול עם אורפן. לגבי החלום של קליאו, החלק הראשון יכול להתקיים, נראה לי, אבל היא תצטרך להיות מאד מעצבנת בשביל שזה יקרה ואורפן אכן תכנן לנטוש אותה בטוקאדין.

החמימות של אורפן בטח מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.

לגבי מאג'יק, מפתיע לראות מישהו עדין כמוהו מתפרץ בכזאת פתאומיות. למען האמת, אין ספק שהמאורעות שהם עברו השפיעו גם עליו. הוא פשוט יותר מופנם מקליאו.
 
הלדין אמר/ה:
פרק נחמד. מפתיע שנערה ממעמד גבוה כמו קליאו בכלל מבינה או מוכנה לעסוק בבישול. אני מניח שבנסיבות רגילות אורפן הוא מי שמבשל היות והוא המבוגר האחראי. קליאו כנראה צעירה מדי מכדי להשתמש בחוסר הניסיון שלה בתחום כתירוץ לבישול עם אורפן. לגבי החלום של קליאו, החלק הראשון יכול להתקיים, נראה לי, אבל היא תצטרך להיות מאד מעצבנת בשביל שזה יקרה ואורפן אכן תכנן לנטוש אותה בטוקאדין.

החמימות של אורפן בטח מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.

לגבי מאג'יק, מפתיע לראות מישהו עדין כמוהו מתפרץ בכזאת פתאומיות. למען האמת, אין ספק שהמאורעות שהם עברו השפיעו גם עליו. הוא פשוט יותר מופנם מקליאו.

תודה על התגובה :)
קליאו אמנם בת אצולה ולפעמים היא שחצנית בקשר לזה, אבל היא לא תמיד אהבה להיות כזאת, בעיקר כי היא לא יכלה לבשל וזה התחביב שלה, אפילו שהיא ממש לא טובה בזה עכשיו. בדרך כלל, למעשה מג'יק היה מבשל, אורפן הוא לא טיפוס שמבשל. אתה באמת חושב שאורפן יהיה מסוגל לנטוש את קליאו? o_O
אכן, החמימות של אורפן כלפי הנערים מבלבלת את קיזה אחרי הסגירות והקור של לואיס.
לגבי מג'יק, בקרוב תראה שההתפרצות הזו היא לא טבעית ויש לה קשר לתקיפה המסתורית.
 
ובכן, בהנחה ואורפן מאמין לקיזה, בטווח הארוך, קליאו תהיה בסכנה בכל מקום שהוא ישאיר אותה כך שהדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר אותה תחת הגנתו. אם אורפן לא מאמין לקיזה, היות והוא מגנט מהלך לצרות, הדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר את קליאו בקרב משפחה ידידותית של זראים ולהמשיך הלאה בנדודיו. זה בדיוק מה שהוא עשה, למיטב הבנתי, לפני ששב לעיר הולדתה של קליאו. מאג'יק, לעומת זאת, עדיין דורש הכשרה כשולייתו ויכול לספק לו הגנה במקרה של התקפה ממגדל הניב. וברור לי שמדובר במשהו על טבעי. למאג'יק יש פתיל הרבה יותר ארוך מקליאו ואני מניח שההתפרצות האמתית שלו תבוא במעוז המורדים כשהוא יתחרה על תשומת הלב של המאסטר שלו עם המורדים.
 
הלדין אמר/ה:
ובכן, בהנחה ואורפן מאמין לקיזה, בטווח הארוך, קליאו תהיה בסכנה בכל מקום שהוא ישאיר אותה כך שהדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר אותה תחת הגנתו. אם אורפן לא מאמין לקיזה, היות והוא מגנט מהלך לצרות, הדבר הנכון מבחינתו היא להשאיר את קליאו בקרב משפחה ידידותית של זראים ולהמשיך הלאה בנדודיו. זה בדיוק מה שהוא עשה, למיטב הבנתי, לפני ששב לעיר הולדתה של קליאו. מאג'יק, לעומת זאת, עדיין דורש הכשרה כשולייתו ויכול לספק לו הגנה במקרה של התקפה ממגדל הניב. וברור לי שמדובר במשהו על טבעי. למאג'יק יש פתיל הרבה יותר ארוך מקליאו ואני מניח שההתפרצות האמתית שלו תבוא במעוז המורדים כשהוא יתחרה על תשומת הלב של המאסטר שלו עם המורדים.

לגבי קליאו, אתה צודק, הוא יעדיף להשאיר אותה לצידו משום שהיא הכי בטוחה איתו. (אתה בטח יכול לנחש שאורפן יאמין לקיזה בקרוב, ואז הם ייצאו למסע האמיתי).
תחילה חשבתי שלא חשבת שההתנהגות הלא אופיינית של מג'יק נובעת ממה שקרה לו (התקיפה המסתורית), גם קיזה עלתה על זה. אורפן היה נסער מידי, לאחר מכן הוא יבין שמשהו באמת לא בסדר.
בקשר למורדים, רעיון טוב, אולי אשתמש בו :)
 
פרק עשוי היטב, מה שקרה למג'יק זה מסקרן ומעניין לדעת.
פה ושם מרגיש שאת יותר מדי משתמשת במחשבות של הדמויות כדי לספר את הסיפור - גם אצל אורפן וגם אצל קיזה. יש פעמים שאורפן היה יכול להגיד את הדברים בקול, או שהיית יכולה לתאר אותה.
לדוגמא כשאורפן מנסה להבין מה קרה במדבר, אפשר לתאר מה הוא עושה במקום לספר את המחשבות שלו.
דוגמא אחרת זה המחשבות של אורפן על המשפחה של קליאו, הוא היה יכול לדבר על זה בעדינות או לשאול אותה.

בנוגע לקיזה, גם השינוי בה הוא די חד. אני חושב שכדאי לשמור על אלמנט Raw אצלה כדי לשמור אותה באופי שלה ולא שתהפוך ליותר מדי דומה אליהם.
 
The oldman אמר/ה:
פרק עשוי היטב, מה שקרה למג'יק זה מסקרן ומעניין לדעת.
פה ושם מרגיש שאת יותר מדי משתמשת במחשבות של הדמויות כדי לספר את הסיפור - גם אצל אורפן וגם אצל קיזה. יש פעמים שאורפן היה יכול להגיד את הדברים בקול, או שהיית יכולה לתאר אותה.
לדוגמא כשאורפן מנסה להבין מה קרה במדבר, אפשר לתאר מה הוא עושה במקום לספר את המחשבות שלו.
דוגמא אחרת זה המחשבות של אורפן על המשפחה של קליאו, הוא היה יכול לדבר על זה בעדינות או לשאול אותה.

בנוגע לקיזה, גם השינוי בה הוא די חד. אני חושב שכדאי לשמור על אלמנט Raw אצלה כדי לשמור אותה באופי שלה ולא שתהפוך ליותר מדי דומה אליהם.

תודה על התגובה! :)
אתה צודק לגבי המחשבות, פשוט הראש שלהם תמיד עמוס במחשבות חחח אתה מתכוון לזה שאני פשוט צריכה לכתוב שהדמות אומרת את זה ולא שהיא חושבת על זה? לגבי המשפחה של קליאו, הוא עוד ידבר איתה על זה.

האמת שקיזה מתאמצת יותר מידי להיות נחמדה כלפי קליאו, זה לא שהיא הפכה להיות מלאכית, היא עדיין קשוחה, פשוט פחות צינית או אכזרית.
 
הפרק הבא יעלה ממש בימים הקרובים, אל דאגה! לא נטשתי את הספר, יש לי עוד כל כך הרבה דברים מעניינים לכתוב לכם בו.
הפרסום הבא יהיה פרק מספר ארבע עשרה הנקרא "קורבן האשלטנים" - יש בו דיי הרבה אקשן ומתח, לכן קצת לוקח לי זמן לכתוב אותו.
בפרק תגלו מה בעצם גרם להתנהגותו המוזרה של מג'יק ובסופו, האם יאלצו אורפן והאחרים לעזוב את הבית המכושף ולאן יפנו?


הכל בפרק הבא של "עליית המורדים!" השבוע!


344.jpg
 
החלק הראשון של "קורבן האשלטנים" כבר כאן! הייתי צריכה לחלק את הספיישל לשני פרקים נפרדים.
תיהנו!

***

פרק ארבע עשרה
קורבן האשלטנים חלק א'
303.PNG

אורפן נכנס אל החדר בו מג'יק ניסה להסתגר, אף על פי שהנער הנסער נעל את הדלת, המכשף השתמש בכישוף הפותח מנעולים בקלות. אורפן דאג לשולייתו שהתנהג באופן מוזר במהלך ארוחת הערב לפני מספר דקות; מג'יק התנהג אל קליאו בגסות, צעקות וגידופים לא היו משהו שאופייני למג'יק – אורפן חשש כי הנפש של הנער התמים נפגעה לאחר כל מה שהם עברו. מג'יק וקליאו נהגו להתווכח הרבה על שטויות, אך הפעם לא היה נראה שמדובר בזה, אלא במשהו רציני שהגיע מהצד של מג'יק בלי סיבה נגלת לעין וכל-כך בפתאומיות.
אחרי הכל, מג'יק היה בן שלוש עשרה וראה הרבה דברים קשים במהלך מסעותיהם – האם זו הייתה הסיבה להתנהגותו? מצד שני, מג'יק החל להיות אלים במפתיע כאשר אף אחד לא ציפה לזה, לאחר ששוחח עם אורפן כרגיל על האוכל הנורא של קליאו – זה החשיד את המכשף שיש כאן משהו אחר.
"מג'יק, תסביר לי למה התנהגת ככה בשולחן." ביקש אורפן מהנער, אשר ישב על המיטה עם הגב אליו. "מעולם לא התנהגת ככה מג'יק, מה מפריע לך?" אורפן קרב אל מג'יק באיטיות. "ספר לי ונוכל לתקן זאת יחד, אתה כועס על קליאו?" הוסיף לשאול ונעמד מול הנער הבלונדיני; היה זה סביר שלמג'יק כנראה החל להימאס מהתנהגותה הקשה של קליאו, היא אף פעם לא הייתה נערה קלה ומג'יק עדין הנפש אולי הרגיש מיואש ועצבני בגללה. ייתכן והוא פשוט לא הראה את זה עד לאותו הרגע, לבסוף הוא לא יכל עוד לשמור את זה בבטן, ניחש המכשף.
"מאסטר... אני פתאום רוצה שתשאיר את קליאו בטוקאדין ותהיה רק איתי." אמר לפתע הנער בהיסוס, נראה כי הוא היה עדיין מבולבל, משתדל שלא להביט על פניו של המאסטר שלו. כאב לו הראש והוא הרגיש שהוא לא הצליח לשלוט במילים היוצאות מבין שפתיו. "ה-היא רק מסבכת אותנו, האוכל שלה מגעיל ו-"
"מג'יק," אורפן התיישב ליד השוליה שלו, מתפלא מדבריו. "אתה... באמת מבקש ממני לנטוש את קליאו?" המכשף הזדעזע רק מלומר את הדבר הזה, הוא לא האמין למשמע אוזניו. "אתה שומע את מה שאתה אומר לי מג'יק?" זה עבר את הגבול, משהו לא היה בסדר – מג'יק אהב את קליאו כאילו הייתה אחותו, הוא לא חשב שהמצב יגיע לכדי דבר כזה. מג'יק ידע כמה קליאו הייתה יקרה לו, הוא לעולם לא היה מבקש ממנו לנטוש אותה.
"א-אני לא יודע מאסטר... תן לי בבקשה לנוח קצת, לא ישנתי בכלל." ביקש הנער בקול עייף, ידיו עדיין רעדו מעט. אורפן הביט עליו בדאגה; היה לו ברור שמג'יק לא באמת התכוון למה שהוא אמר על קליאו, הוא פשוט סירב להאמין לדבריו של הנער.
"מג'יק..." אורפן הניח את ידו על כתפו של הנער. "אני אתן לך לנוח, אולי אתה באמת זקוק לזה ולכן התנהגת כך."
הנער לא ענה ורק נאנח, נשכב על המיטה כשעיניו הירוקות עדיין פקוחות לרווחה – הוא הרגיש שהוא אינו יכול היה לחשוב בצלילות, בכל פעם שניסה ראשו כאב, כאילו מנע ממנו לחשוב אחרת. המאסטר שלו במלא כל היום מודאג בגלל קליאו, לכן הוא העדיף לשמור את זה לעצמו ולא לספר לו. מג'יק לא ידע מדוע הוא חש רגשות שליליים כלפי הנערה, זה לא קרה קודם לכן... היא הייתה חשובה לו, הדבר הלחיץ אותו מאוד וגם לו לחשוד שאכן משהו לא בסדר בו.
אורפן המודאג יצא מפתח החדר, סוגר את הדלת מאחוריו. הוא עמד מספר שניות בסמוך לדלת כשהוא משלב את ידיו ונאנח בתסכול. 'מה יש לילד הזה לכל הרוחות?... אולי יש קשר למה שקרה היום מוקדם יותר בחוץ.' המכשף חש כי השוליה שלו התנהג כל-כך שונה מעצמו; מנער עדין וטוב לב הוא הפך לאגרסיבי ועצבני ברגע.
קליאו עלתה במדרגות באיטיות, על פניה נשקף עצב רב. אורפן הבחין בנערה כשהתכוון לרדת בחזרה מטה.
"קליאו, הוא ביקש לנוח אז אני מבקש שלא תכנסי לחדר, לכי גם את לישון קצת." אמר לה המכשף בקול קודר והמשיך לרדת. קליאו נאנחה והתיישבה על אחת המדרגות. 'הו מג'יק... בבקשה שתהיה בסדר, אני יודעת שלא באמת התכוונת לכל זה.' היא לא רצתה ללכת לישון על אף שהחל להחשיך, היא פחדה... היא פחדה שחלום הבלהות הנורא ישוב אליה – אם אכן חלומותיה הושפעו מהבית המכושף, כיצד היא תוכל לחזור לישון ללא חשש? עם זאת, היא עדיין דאגה למג'יק ותהתה לעצמה מדוע התנהג כלפיה כך.

השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת בלילה, החלה להיווצר בחוץ סערה חזקה המלווה ברעמים וברקים רועשים, מן החלון היה ניתן לחזות בהבזקי האור בשמים.
אורפן וקיזה ישבו בסלון, אף אחד מהם לא התכוון לישון הלילה.
"למה את לא הולכת לישון?" שאל אותה לפתע המכשף, זו הייתה הפעם הראשונה בה פנה אליה באופן אישי היום.
קיזה עברה להביט עליו. "מחשבות על האדון שלי, אני לא יודעת מתי אהיה מסוגלת להירדם." השיבה. "אני מניחה שאתה עדיין מודאג בגלל הנער." הוסיפה.
"אכן. אני לא מרגיש שיש עליו כישוף, אם זה משהו נפשי אנחנו בבעיה." אמר אורפן בחשש רב. "אולי מה שקרה לו עם היצור המסתורי הכניס אותו לטראומה."
"הוא אפילו לא זוכר מה קרה לו. תן לזה קצת זמן, אולי זה יעבור." הציעה המכשפה.
"'אולי'? אני לא יכול לישון בראש שקט, אני מרגיש שהוא סובל..." אמר אורפן בכאב ושפשף את פניו בייאוש. "אילו רק הייתי תופס את היצור הזה בזמן... או מה שזה לא היה. קיזה, אילו יצורים במדבר טיטור יכולים לפגוע בנפשו של האדם?" שאל אותה לפתע המכשף בתקווה שתאמר לו.
"אני לא בטוחה. אני לא מומחית בחקר יצורים, אבל לא אופתע אם קיימים כאלו במדבר הזה."
"אני חייב לדעת מה תקף את מג'יק, אני חייב." אורפן נשען אחורה על הספה ונאנח. "הוא ישלם על מה שהוא עשה לו." הוסיף המכשף בשנאה.
"המקום הזה לא בטוח, קרלנסלו, בית מכושף מושך אליו יצורים שונים. למען טובת הנערים, אתה צריך להחליט במהירות לאן פנייך מועדות." הציעה קיזה כשהיא מביטה על המכשף בהבעה רצינית, מצמצמת את עיניה.
"כל מה שחשוב לך זה שאעזור לך להציל את אדונך וגם שאצטרף אל המורדים בכדי להפיל את השלטון." אורפן פנה להביט עליה בחוסר רגש. "אני יודע שלא באמת אכפת לך משלומם קליאו ומג'יק. הכל מניפולציות אצלך, אני לא קונה את זה." הוא הסתכל ישירות על עיניה הקטנות. "אמרתי שאעזור ברצון אם את דוברת אמת, משום שאנשים חפים מפשע ימותו במלחמה כזאת כולל היקרים לי מכל." אמר ברצינות, מאגרף את ידו. "אבל תחשבי שלמסע כל כך מסוכן אני אצטרך לקחת איתי את קליאו ומג'יק. אני רוצה להשאיר אותם קרובים אליי, אני לא סומך על אף אחד אחר."
"קרלנסלו, אף אחד לא יצליח לפגוע בילדים האלה כשאתה ואני בסביבה, המורדים האחרים יעניקו להם הגנה נוספת. אבל קודם כל אתה חייב להאמין לי, אגן על קליאו ועל מג'יק רק בשביל שתסכים לבוא איתי." אמרה המכשפה בכנות. "יש לך את המילה שלי, אנחנו צריכים להגיע לקונסטלין והמורדים האחרים כבר יוכיחו לך שאני דוברת אמת." הסבירה בנחישות.
"אני עוד צריך לדבר איתם על זה, קיזה. אם אכן הבית מושך אליו צרות, עלינו להזדרז ולעוף מכאן." אורפן לא ידע מה לחשוב יותר בקשר לדבריה של קיזה; כנראה שיצטרך קודם כל לוודא שהיא אכן דוברת אמת, ולשם כך הם יהיו צריכים לצאת למסע לעבר קונסטלין במקום לטוקאדין. הוא רצה יותר מכל דבר אחר להעניק לקליאו ולמג'יק חיים טובים, אבל שום דבר לא היה שווה את זה אם הסכנה האמתית עמדה כעת בפתח ותתפרץ כשהם לא יצפו לזה – השמדת הזראים. לאחר שקיזה תקפה את קליאו, הוא לא הסכים בשום פנים ואופן לסמוך עליה, אך בינתיים לא היה נראה שהיא מאבדת עשתונות שוב. הוא יהיה חייב לבחון אותה עוד קצת בשביל לגבש עליה דעה, ורק אז להחליט אם מסע אל קונסטלין יהיה הדבר הנכון לעשות בכדי להיווכח מה עומד מאחורי דבריה. קיזה נתנה לו את המילה שלה שהיא תגן על הנערים, היא יודעת שהוא יסרב לעזור לה אם הדבר יהיה כלול בלסכן את השניים, היא ידעה מה היא עושה, היא ידעה היכן לגעת בליבו וכיצד לשכנע אותו; העובדה שהיא הבטיחה לסייע לו לשמור על קליאו ועל מג'יק תמורת העזרה שלו, גרמה לו להיות פחות קשה עם מחשבותיו והחלטתו לגבי מסע אל קונסטלין. קיזה הייתה מכשפה חזקה ונאמנה לאדונה, עבור האדון שלה היא תעשה הכל, כך שאורפן לא פקפק בהבטחתה.
"אני מקווה שתיקח את דבריי לתשומת ליבך, אעשה הכל בשביל להציל את אדוני, תזכור את זה." אמרה כאילו קראה את מחשבותיו של אורפן.
"אני יודע, קיזה." השיב, עדיין חושב על מצבו הנפשי של מג'יק, מקווה שבבוקר יקום כמו חדש.

"אורפן..." פתאום נשמע קול קטן ומוכר, זו הייתה קליאו. היא נעמדה מולם יחפה, מחבקת בעזרת שתי ידיה את הכרית שלה. היא מצמצה בעייפות, הפוני הבלונדיני שלה מסתיר מעט את עיניה התכולות.
"קליאו... למה את לא במיטה?" שאל אותה אורפן בעדינות, אך אז נזכר בהשפעתו האכזרית של כישוף השכחה, הנערה תהיה חייבת לסבול לילה נוסף... כל מה שהתרחש עם מג'יק גרם לו לשכוח מכך.
"אני... צריכה אותך." השיבה הנערה מעט בהיסוס, משפילה את מבטה. "אני לא יכולה לישון..."
המכשף קרב אליה, נאנח והניח את ידו על ראשה. "בואי, אל תדאגי..." אמר לה, משתדל להסתיר בנימתו את הכאב שחש – הסיוטים הללו לבטח ישאירו בליבה צלקת.
המכשפה שחורת השיער הביטה על השניים, היא ידעה על הסיוטים של הנערה בעקבות הכישוף הכתום בו חזו היא ולואיס.
"קיזה, תשמרי על הבית בינתיים." אמר לה אורפן.
קליאו שלחה אל קיזה חיוך קטנטן ועייף, בתגובה לכך המכשפה פשוט הסיתה את פניה. 'נו באמת... ולחשוב שאולי אצטרך להיתקע עם הזאטוטה הזו... אין ברירה, החיים של האדון שלי לפני הכל.' חשבה, קיזה כבר לא הייתה מסוגלת לחייך במאמץ לעברה, היא הרגישה טיפשה כשעשתה זאת לראשונה.
לאחר שאורפן וקליאו עלו במדרגות ונכנסו אל תוך החדר, קיזה נעמדה על רגליה והשקיפה מהחלון על סערת הברקים האימתנית בחוץ, נזכרת כמה לואיס אהב
להביט על השמים ועל הבזקי האור של הברקים והרעמים, המכשף חסר הרחמים טען שמחזה זה דווקא הרגיע אותו, אולי כי הוא שידר סוג של כוח... כוחותיו של הטבע. קיזה תהתה מה שלומו של אדונה – האם הם התעללו בו? רק המחשבה על כך גרמה לדמה לבעור.

במגדל הניב הרחק מהמקום בו אורפן והאחרים נמצאים, סאריון כבר הספיק לספר לשליט על כך שפגש את קרלנסלו, אשר השתמש בכישוף ירוק ללא שום מאמץ.
"קרלנסלו היה לבדו כשפגשת אותו, סאריון?" שאל השליט המסתורי בקולו הנמוך והמחוספס.
סאריון שעמד מאחוריו כחכך בגרונו. "הוא הופיע לבד, אך השימוש בכישוף הירוק כל כך בקלות מסגיר את העובדה שיש לו אנשים שיקרים לו." השיב המכשף בקולו הארסי. "לא מדובר באזאלי אחותו, אלא באנשים חיים." הוסיף וחייך לעצמו.
"אני רוצה שתגלה עם מי קרלנסלו נמצא, עלינו למנוע ממנו להצטרף אל המורדים. אנחנו צריכים אותו בצד שלנו. הם ינסו לשכנע אותו להצטרף אליהם."
"אכן, לפי החישובים שלי, קיזה כנראה תבקש את עזרתו והם יגיעו הנה יחד בכדי להציל את המנהיג." אמר סאריון ברוב חשיבות. "אנחנו צריכים להיות מוכנים, בינתיים אני נהנה להתעלל בו... כמה זמן לא נהניתי כך..." גנח סאריון בהנאה וליטף את פניו החלקות שכה העריץ.
"חדל עם השטויות. שלא תעז להרוג אותו, אנחנו צריכים אותו חי. בקרוב נגלה היכן המורדים מסתתרים, לואיס לעולם לא יספר לנו גם אם תמשיך להתעלל בו." קולו של השליט היה כה מאיים ומצמרר עד שסאריון חזר להיות רציני במהרה, שוכח לרגע כי המכשף החזק ביותר בעולם לא יהסס להרוג גם אותו במקרה הצורך. "אני מצווה עלייך לעקוב אחר קרלנסלו וקיזה, הם יובילו אותך אל מקום המסתור של המורדים." פקד עליו השליט המבוגר, ממשש את סנטרו המזוקן. השליט מעולם לא הסתובב והביט ישירות על פניהם של נתיניו, הוא העדיף להישאר מסתורי ככול שהיה ניתן – בחדרו החשוך, יושב על כיסא אדום ומרופד הפונה אל החלון. הוא לא נהג לצאת הרבה מחדרו אליו לא הורשו להיכנס רוב המכשפים במגדל, רק המקורבים ביותר.
הסערה המשתוללת בחוץ, התחזקה יותר ויותר והייתה סכנה של ממש לצאת
החוצה.
"כן, אדוני השליט היקר." סאריון קד קידה אל מול גבו של הכיסא עליו ישב השליט, פונה לצאת מן החדר באיטיות.
לואיס הוכנס אל הצינוק לפני מספר שעות; הוא ישב על הרצפה הקרה והמלוכלכת באבק, ידיו הגדולות היו קשורות באזיקים הצמודים אל הקיר מאחוריו כשפלג גופו העליון חשוף ועליו שריטות רבות וחבלות. כמה מטרים ממנו, שכבה גופתו המרוטשת של ראש עיר טוטוקנטה בתהליך ריקבון, אשר הפיצה ריח בלתי נעים באזור הגם ככה קטן וכמעט אטום לחלוטין, חוץ מחלון קטנטן עם סורגים מעל לראשו של לואיס.
לרוע מזלו, ידיו היו כבולות ללא כל יכולת להשתמש בכישוף, עם זאת גופו עדיין היה חצי משותק מאז שסאריון השתמש עליו בכישוף השיתוק ונעזר בו על מנת לחטוף אותו.
לואיס ידע בוודאות שהם לא יהרגו אותו, הם ישתמשו בו בכדי לאיים על קיזה והמורדים האחרים, הוא לא התכוון למסור למכשפים הללו אף פיסת מידע על קונסטלין, גם אם ימשיכו להכאיב לו.
'קיזה... שפחתי הנאמנה, אני מאמין בך.' לואיס סמך על שפחתו שתצליח לצרף את קרלנסלו אל המורדים, הוא ניחש שזו תהיה מלכודת אם היא תבוא הנה לבדה בכדי להציל אותו, הם קראו גם לקרלנסלו להגיע אל מגדל הניב יחד עם קיזה. לואיס ניסה לחשוב מה התכנית שלהם לגבי קרלנסלו – האם הם ירצו להשתמש בכוח שלו או שמא ירצו להביס אותו לפני שיחליט להצטרף אל המורדים?

קליאו ביקשה מאורפן שישתרע מולה על המיטה, היא לא הרגישה אי-נוחות – אורפן היה כמו משפחתה והיא הרגישה כה בטוחה כשראתה את פניו מולה. לעומתה, אורפן לא הרגיש בנוח תחילה, אך זה לא היה משנה בסופו של דבר, משום שכשקליאו נרדמה, המכשף מיהר לעשות כן בכדי להצמיד אותה אל חזהו ולתת לה הרגשה של ביטחון, של הגנה... כשהיא הייתה חבוקה בין ידיו, רעידותיה פסקו בהדרגה, וזה מה שאורפן יכל לעשות עבורה באותם הרגעים הקשים.
"אורפן...?" קליאו הביטה עליו בעזרת עיניה הגדולות ונראית חסרת מצב רוח.
"כן?"
"אתה חושב שמג'יק שונא אותי?" שאלה הנערה בחשש.
"מה פתאום קליאו... עבר עליו יום רע, זה הכל." ניסה להרגיע אותה, מסרב לספר לה כי אולי מה שקרה למג'יק בחוץ השפיע עליו. "מג'יק מאוד אוהב אותך." הוסיף וחייך אליה.
"גם אני אוהבת אותו..." אמרה בקול קטן. "אני מקווה שהוא יהיה בסדר..." היא נאנחה וכיווצה את שפתיה הסמוקות בצער.
אורפן צבט את לחייה. "דיי עם הפרצוף הזה, זה מעצבן." אמר וצקצק בלשונו.
"דיי..." היא העיפה בחבטה את ידו מלחייה. "הבית הזה בטח רדוף רוחות, בגלל זה מג'יק השתגע." אמרה לפתע וגרמה לאורפן לגחך. "זה לא מצחיק! זה מפחיד..."
"אולי תלכי לישון במקום לדבר שטויות..." אמר וכיסה את שניהם בשמיכה. "לא ישנת אז את מתחילה לקשקש לי בשכל." הוסיף בחוסר סבלנות ושפשף את עיניו העייפות.
"אורפן...?"
"מה עכשיו?"
"אני מפחדת..." דיברה הנערה בקול עדין. "אני לא רוצה לישון, וזה לא בגלל הרוחות, זה בגלל... שאני לא רוצה לחלום סיוט." היא החלה להתנשם בכבדות, כנראה מהפחד.
ליבו של המכשף נצבט. "אל תפחדי ילדונת... אני כאן, זוכרת?" הוא ניסה להישאר אופטימי, או לפחות להיראות כך מול הנערה. "את חזקה קליאו, הסיוטים האלו הם שקר אחד גדול..." הסביר לה ברכות. "השותפה שלי צריכה להיות חזקה."
"אני חזקה, אבל לא כשזה קשור אלייך... אני לא רוצה אותך בסיוטים האלה..." קולה הפך לשברירי.
אורפן ליטף את לחיה הרכה. "תזכרי את האמת, אני כאן ואני לעולם לא אעזוב אותך. לעולם." אמר בביטחון, מקרב את גופה אליו ומחבק אותה. "עכשיו, עצמי עיניים." לחש לה כשהוא מלטף את שיערה הבלונדיני, היא נאנקה ועצמה את עיניה באיטיות, מרגישה כיצד העייפות משתלטת עליה כשגופו החם והגדול לעומתה עוטף אותה.

מג'יק פקח את עיניו בהפתעה כשגופו עוד מוטל על המיטה, הראש שלו החל לכאוב כה חזק עד שתקפה את בטנו בחילה.
הסערה בחוץ המשיכה להשתולל, מג'יק גנח בכאב כשהוא אוחז בראשו בחוזקה.
"מה קורה לי...?" שאל את עצמו הנער בבלבול. "האם אני מפתח איזושהי מחלה?" הוא השתעל והתיישב על המיטה בזמן שגופו רעד ללא כל סיבה.
'מג'יק...' נשמע לפתע קול מסתורי הבוקע מתוך הראש שלו. 'מג'יק...' חזר הקול על שמו.
"מי זה?!" שאל הנער בחרדה, הוא התנשם במהירות. "מה אתה רוצה?"
'מעכשיו אתה תעשה מה שאגיד לך...' הקול בראשו של הנער היה גבוה וצורמני, כמו של שדון ערמומי המחפש צרות.
לאחר מספר שניות, מג'יק הרגיש כי הוא אינו יכול היה לשלוט עוד בגופו ולנוע כרצונו.
'לך ותרצח את קליאו...' הקול ציווה עליו. 'תרצח אותה בעזרת כישוף...' הוסיף.
בתוך תוכו, מג'יק המשיך לצרוח בבכי שהוא אינו מוכן לעשות זאת, אך מנגד רגליו החלו לנוע בלי שיכל לעצור בעדן.
'לא... לא! אני לעולם לא אהרוג את קליאו... בבקשה תפסיק!' צרח הנער בראשו, מתאמץ לשלוט על איבריו לשווא.
'אתה רוצה להרוג אותה... אורפן מתייחס אליה יותר, אורפן דואג לה יותר, בלעדיה אין לו חיים... ומה אתה? רק שוליה... אפילו כשפים הוא לא מלמד אותך.' הקול הנוראי והבלתי נעים רק התחזק וגרם למג'יק לחוש כי ראשו עמד להתפוצץ מכאב. 'אפילו עכשיו במקום להיות איתך, הוא ישן איתה במיטה... מסכן שכמוך...'
'דיי! אני יודע בדיוק מה אני בשביל המאסטר! מי אתה? איזה יצור אתה?' שאל מג'יק את היצור שהשתלט על גופו וניסה לעשות לו שטיפת מוח על יחסו של המאסטר אליו.
'מג'יק... אם אתה לא מתכוון לעשות זאת בעצמך, תן לי לעשות את העבודה... הרי בסך הכל ריחמתי עלייך.' אמר היצור וגיחך.

לאחר זמן מה, קליאו לבסוף נרגעה; הסיוט שלה חלף... במשך כל הזמן הזה, פניה היו צמודים אל חזהו, לתוכו היא בכתה ומלמלה בזמן שאורפן ניסה לשמור על קור רוח – היה לו קשה בכל פעם לראות ולשמוע אותה סובלת. כשליטף את שיערה הרטוב מזיעה, ידו רעדה מעט. הנערה עדיין נאנקה והתנשמה עוד מן הפחד, אך הייתה הרבה יותר שלווה עכשיו.
"ששש... את רואה קטנה, הכל בסדר עכשיו..." המכשף נישק את מצחה הלח באהבת אין קץ כשהוא ממשיך לחבק אותה.
ואז דלת החדר נפתחה בפתאומיות.
אורפן הניח בזהירות לגופה של קליאו והתרומם בכדי לראות במי מדובר – היה זה מג'יק, הוא עמד בפתח הדלת.
"מג'יק." אורפן ירד מהמיטה, מכסה תוך כדי את קליאו בחצי השני של השמיכה. "הכל בסדר?" שאל המכשף בדאגה, קרב אל השוליה שלו במהירות.
"לא ממש מאסטר, כואב לי הראש והרגליים, אני אפילו לא מסוגל לרדת במדרגות ולהביא לי מים." התלונן מג'יק, מניח את ידו על ראשו הבלונדיני.
"לעזאזל... אל תדאג, אני אביא לך מים." אורפן נראה נסער, ליבו האיץ את פעימותיו. הנער כעת לא הרגיש טוב, אם זה יחמיר הוא יהיה חייב למצוא רופא!
הוא ירד במדרגות בזריזות ומג'יק נכנס מיד לחדר בו קליאו ישנה, סוגר מאחוריו את הדלת.
'עכשיו הגיע הזמן להרוג...' הקול חזר לדבר בראשו, למג'יק כבר לא הייתה כל שליטה על איבריו.
'שלא תעז!!!' צרח הנער בבכי, מתאמץ להחזיר לעצמו את השליטה על גופו.
מג'יק, אשר נשלט על ידי אותו יצור, קרב אל המיטה ונעמד קרוב אל קליאו הישנה, שפתיה היו מעט פעורות.
'עכשיו' ידו של מג'יק החלה לזהור באור כחול והוא כיוון אותה אל פניה של הנערה.
'לאאא!!!'


***

אוקיי! אז הפרק הסתיים במתח, מה אתם חושבים שעומד לקרות?

תמונה לסיום:
182.png
 
פרק מגניב, די ברור שבפרק הבא מג'יק לא יהרוג את קליאו - לדעתי קיזה איכשהו תציל את המצב, פשוט כי בפרק הזה היא קצת נעלמה מאחורי הקלעים אז בפרק הבא יהיה לה תפקיד משמעותי.
 
פרק טוב. אני מניח שכל הסיפור עם רוח הרפאים נועד להכין את אורפן לרעיון שלעבוד עם המורדים הוא הרע הפחות מהשניים. בכל מקרה, רוח הרפאים הייתה מפחידה.

היות ורמזת וסאריון הומוסקסואל, האם כשהוא מדבר על התעללות, הוא מדבר על אונס? אני מניח שלא. לגבי שליט המכשפים, אני מניח שהוא מסוג הטיפוסים שנותן הוראה כללית ומצפה מהכפופים שיאלתרו מסביבה בניגוד ללואיס שמעדיף תכניות מעט יותר מפורטות. האם שליט המכשפים לא אמור להציע לסאריון איך לשכנע את אורפן לעבור לצד שלהם? ואם להיות ספציפי יותר, הוא פשוט צריך לומר לסאריון שהוא חושב שהגיע להתחיל בתרגיל "השוטר הטוב והשוטר הרע" וסאריון יטען שהוא יכול למלא את שני התפקידים ויפסיק את ההתעללות רק כדי שלא יצטרך לעבוד עם שותף.

למען האמת, החוויה של לילות חסרי שינה הם תופעה הזכורה לי מהעת האחרונה. להיות תקוע המון זמן בבית אינו ערובה לשינה ערבה.

לגבי אורפן והמנעול, למה הוא נתן לקליאו מפתח לנעול את החדר מההתחלה? אני מניח שהם מצאו ערכת מפתחות וגילו בניסוי וטעיה איזה מפתח פותח איזה דלת... ועדיין לאור מצבה הפסיכולוגי הבעייתי של קליאו, זה יכול להיות מעיק אם אורפן יגיע בריצה לחדרה ואז יגלה שהנערה נעלה את הדלת כשהוא יכול, בפשטות, לא לתת לה מפתח. אני מניח שזו תוצאת לוואי של השקר - לאורפן אין הסבר טוב למה לא לתת לה מפתח לחדר.
 
The oldman אמר/ה:
פרק מגניב, די ברור שבפרק הבא מג'יק לא יהרוג את קליאו - לדעתי קיזה איכשהו תציל את המצב, פשוט כי בפרק הזה היא קצת נעלמה מאחורי הקלעים אז בפרק הבא יהיה לה תפקיד משמעותי.

תודה על התגובה! :)
שמחה שאהבת את הפרק, אתה כמובן צודק - בפרק הבא לקיזה יהיה תפקיד משמעותי, בעיקר כי היא רוצה להוכיח לאורפן שהיא מסוגלת להגן על קליאו ומג'יק, המטרה שלה היא שאורפן יסמוך עליה כעת.
 
הלדין אמר/ה:
פרק טוב. אני מניח שכל הסיפור עם רוח הרפאים נועד להכין את אורפן לרעיון שלעבוד עם המורדים הוא הרע הפחות מהשניים. בכל מקרה, רוח הרפאים הייתה מפחידה.

היות ורמזת וסאריון הומוסקסואל, האם כשהוא מדבר על התעללות, הוא מדבר על אונס? אני מניח שלא. לגבי שליט המכשפים, אני מניח שהוא מסוג הטיפוסים שנותן הוראה כללית ומצפה מהכפופים שיאלתרו מסביבה בניגוד ללואיס שמעדיף תכניות מעט יותר מפורטות. האם שליט המכשפים לא אמור להציע לסאריון איך לשכנע את אורפן לעבור לצד שלהם? ואם להיות ספציפי יותר, הוא פשוט צריך לומר לסאריון שהוא חושב שהגיע להתחיל בתרגיל "השוטר הטוב והשוטר הרע" וסאריון יטען שהוא יכול למלא את שני התפקידים ויפסיק את ההתעללות רק כדי שלא יצטרך לעבוד עם שותף.

למען האמת, החוויה של לילות חסרי שינה הם תופעה הזכורה לי מהעת האחרונה. להיות תקוע המון זמן בבית אינו ערובה לשינה ערבה.

לגבי אורפן והמנעול, למה הוא נתן לקליאו מפתח לנעול את החדר מההתחלה? אני מניח שהם מצאו ערכת מפתחות וגילו בניסוי וטעיה איזה מפתח פותח איזה דלת... ועדיין לאור מצבה הפסיכולוגי הבעייתי של קליאו, זה יכול להיות מעיק אם אורפן יגיע בריצה לחדרה ואז יגלה שהנערה נעלה את הדלת כשהוא יכול, בפשטות, לא לתת לה מפתח. אני מניח שזו תוצאת לוואי של השקר - לאורפן אין הסבר טוב למה לא לתת לה מפתח לחדר.

תודה על התגובה! :cool:
ובכן, זאת לא בדיוק רוח רפאים... זהו יצור בשם "אשלטן" עליו תלמדו בפרק הבא, כמובן שיש קשר למה שקרה למג'יק קודם לכן במדבר.

סאריון לא אנס את לואיס, הוא התעלל בו הרבה יותר פיזית... אבל הוא לא מכחיש את העובדה שזה מגרה אותו להתעלל בגבר אחר, גם אם לא מדובר במיניות.
כרגע התפקיד של סאריון הוא לעקוב אחרי קיזה ואורפן ולגלות היכן נמצאים המורדים, בנוסף לגלות מי נמצא עם אורפן (קליאו ומג'יק) ולהשתמש בהם בכדי לגרום לאורפן להצטרף בסופו של דבר אל מכשפי מגדל הניב. זה נכון שסאריון כנראה יצטרך לשכנע את אורפן בדרכי נועם קודם כל ואחר כך להיות יותר אגרסיבי (כמובן על פי פקודיו של השליט). לגבי ההתעללות, סאריון נזהר לא להרוג את לואיס, הוא רק נהנה לעשות את זה, הוא יודע שהוא לא יקבל מידע ממנו.

אכן, קליאו מאוד סובלת מזה...

למיטב ידיעתי זה לא היה מג'יק שנעל את הדלת?
 
הלדין אמר/ה:
מוזר. נראה לי יותר מתאים לקליאו לנעול את הדלת מאשר למאג'יק. מקרה קלאסי של הטיה.

פשוט באותה סיטואציה, מג'יק רצה לנעול את עצמו כי הרגיש רע עם עצמו... קליאו כנראה הייתה עושה את זה גם, אתה צודק. לא הייתה סיבה לקליאו לנעול את הדלת, מג'יק הוא זה שעלה למעלה לחדר וברח.
 
חזרה
Top