הבוקר עובר, ולקראת הצהריים מרקוס קורא לך לאוהלו.
נמצאים שם עוד שלושה אנשים מלבדו, כולם הקצינים הטובים ביותר שלו.
"אתם נבחרתם להיות מפקדי החוליות בזמן הפשיטות והמעבר. אתם, ורק אתם, תדעו את נקודות המפגש שלנו כשנתאחד בכל פעם מחדש. הנקודה הראשונה היא על גבעה, כאן" הוא מצביע על מפה התלויה על הקיר "בערך עשרה קילומטרים צפונית למצודות. אם מישהו מכם מתפתה להוריד שומר קלסידי בדרך, אל. אסור לנו להתגלות, וגופה שנופלת מראש חןמה היא שבר מרעיש, תסמכו עליי.
אני מאמין שאתם לא תהיו אלה שתנהגו בטיפשות, אלא כמה מהחיילים תחת פיקודכם. יש לנו כמה חברים נלהבים מאוד בפלוגה, שמסוגלים לעשות דברים מאוד טיפשיים בלהט הרגע, ואני סומך עליכם שתרסנו אותם.
הפקודות שלכם הן כרגע לחצות את הגבול ולהיפגש בנקודת המפגש, משם נצא לבזיזות. מובן?"
כולם מהנהנים והפגישה מתפזרת.
הערב יורד וכל המחנה מקופל. כמאתיים לוחמים מאומנים עומדים ליד סוסיהם, מחכים לפקודה ממרקוס.
מרקוס עולה על סוסו, לבוש בשריון האביר שלו, קסדתו על ראשו. הוא מרים את מגן הפנים שלו ומחווה אל קלסינדה.
"שם, חבריי, נמצא עתידנו. זמן הסיורים על הגבול נגמר, ואיתו גם חוסר המעש שלנו. הגיע הזמן שלנו לפתוח את המלחמה שחיכינו לה כל כך הרבה זמן. הגיע הזמן שלנו להוריד מהכס את המחומש המתחזה, הטוען לדבר בשם האלים, ולהראות לו את מקומו הראוי - מתחת למגף השלייזי ומתחת לכיסאו של מלכנו המרומם, המולך בחסד האלים.
אנו נהיה המסמר שיסגור את ארון הקבורה על קלסינדה, ורבים יבואו אחרינו! אל תיראו מהחזית אליה אנו הולכים, אנחנו לא לבד! יש עוד כמונו ברגע זה ממש, מוכנים לעשות את רצון מלכם ולפלוש לקלסינדה!.
אנחנו נתחלק כאן לקבוצות קטנות כדי שנעבור את המצודות, כי הן לא מטרתנו כרגע. לאחר שנעבור את המצודות, ניפגש במקום מוסכם ומשם נצא לפשיטות שלנו".
הוא סוגר את מגן הפנים וצועק: "באש נטהר את קלסינדה!". כל הלוחמים מריעים ומניפים את חרבותיהם, צוחקים בפראות.
אחד מסמלי המחלקות מתקרב לקרפוס, מצדיע לו.
"אני הסמל אגנאוס שחף מרקטס, המפקד. אתה הופקדת על המחלקה השלישית, המחלקה שלי, ואנשיך מוכנים לתזוזה" הוא אומר, מחווה לעבר קבוצת לוחמים מסודרת.