• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

סיפור (ס) (PG13) נקודת האפס

באותו היום

"לא."

אולידיה הרימה את קולה במהלך וויכוח בין הסייעים כיצד לבנות מחדש את תא ההגנה שנהרס לחלוטין במהלך הטריפה של וולנד גרים. היא שמעה אותם מתווכחים אם להתנפח ואז לחלץ את גופם מבועת העור או להביא צוות בנאים מענברון. היא הניחה שבסופו של דבר יביאו צוות בנאים מענברון. העניין פשוט לא היה נתון להחלטתם של הסייעים שלה. כמנהלת הפרויקט, גם אם לא הרגישה כזו תמיד, עליה היה לפנות לגורמים המתאימים, מזכיר הנשיא במקרה של פרויקט צרעה, ולבקש הקצאת משאבים. המזכיר היה גם כך מאד עוקצני בפעם הקודמת שהתקשרה אליו כדי לקבל תכנה חליפית לקשת טיורינג. סביר להניח שבדרגים הגבוהים של קלמניטיה שתיים לא קיבלו ברוח טובה את העובדה שנשיאת הפדרציה פנתה מעל לראשם לאולידיה. למרות שייתכן שהאב הורק חשב שהם גסי רוח, הייתה עדיין דרך מקובלת לעשות דברים.

האב הורק בדיוק סיים התייעצות עם עמיתיו ואמר: "ניתן לשקם את התא באמצעות מה שכבר נמצא בו. תאי המראה יתחברו יחד וייצרו תשתית של – " הוא חיפש את המילה " – חומר מלאכותי שיחליף את האבן. אנחנו צריכים רק לקבוע את התכונות של אותו חומר."

ההצעה השאירה טעם מר בפיה של אולידיה. חומר מלאכותי חוצני היה הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה לראות לנגד עיניה. היא נשמה עמוק ואמרה: "כפי שאמרתי קודם, לא. אני מנהלת הפרויקט וזו החלטתי הסופית. האם כולם מבינים את זה?"

"אז מה את הולכת לעשות, ד"ר רני?" שאל אחד מהסייעים "לסמוך עליהם שיתקנו אותו? עד שהם יביאו מישהו, יכול לקחת ימים."

והסייעים האחרים הנהנו ביחד עם החבר שלהם.

אורה החמצמץ של טאו טצטי הסתנן מבעד לקירותיו ההרוסים של תא ההגנה. האור הפעיל, כמובן מאליו, את ההרגשה שהם לא מוגנים יותר בתוך המבנה ומכאן התבהלה. אולידיה לא יכלה לומר שהם טועים. לקח להם שלושה ימים להביא לה את התוכנה. ומדובר בתוכנה שמכינים כדרך שגרה לטכס הענקת כשרונות. מי יודע כמה זמן ייקח להם להביא צוות בנאים מענברון? הם יצטרכו לעבור בטח תהליך סינון לצורך הסיווג המתאים. ובכל זאת הייתה דרך לעשות דברים. אם היא תעשה אותם נכון, המערכת לא תבגוד בה.

"כאן ד"ר אולידיה רני, מנהלת פרויקטת צרעה, אני מבקשת לדבר עם משרד הנשיא." אמרה אולידיה והשתדלה להקפיד על כל הגה והגה לבל רכיב הקול ימעיד אותה בלשונה.

היא הרגישה שהם סורקים את השדה האלקטרו-מגנטי שלה, את הדנ"א שלה, את החתימה הדיגיטלית שלה במקפלת וכל פרט אחר שיאפשר להם לאמת את זהותה. הטרטור הרגיל. הם פשוט לקחו יותר את הזמן פה. מישהו במשרד הנשיא לקח את הזמן על מנת לאשרה. ברצינות, היה לה ניסוי לערוך. לפי תגובת החוצן, ייתכן שהם מצאו טיפול שיחסום אותו.

לבסוף, אחרי רבע שעה, התייצבו פניו המחוטטות של נשיא קלמניטיה שתיים, גווין קיז. "על מה יש לי העונג לזכות לפגישה ישירה איתך? אתה בדרך כלל מאציל את הכבוד לטפל בפניותיי על המזכיר שלך." אמרה אולידיה, דבריה מתובלים בשמץ עוקצנות משלה.

הנשיא כיווץ את שפתיו התפוחות בחומרה ואמר: "אבי היה מורה למדיה. כל סוגי המדיה. המדיה האהובה עליו ביותר היה מדיה שנשכחה מלב כיום ושמה מיתולוגיה. מהמיתולוגיה האירית קיבלתי את שמי. האם את מעוניינת להפוך למיתוס, ד"ר רני? יש בהחלט כוונה לסגור את הפרויקט המיותר שלך."

פוליטיקה קטנונית של רשויות מקומיות. מסתבר שרכיב הקול שלה התייחס לזה כדיבור. כל השאר סביבה שמעו את זה. ארווין הורק קטע את הדממה המביכה שהשתררה סביבה. "בעיצומה של ההתפרצות אצלנו, אחד משרי המלחמה פלש לתוך המתחם שבו עבד הפלג שלי מכנסיית הטרף הנאצל. הוא חשב שאנחנו מפתחים נשק שיופנה כלפיו. אחרי שהוא ולוחמיו ראו את הנבדקים שלנו, הם הודו שלא היה להם מושג למה הם חשבו כך עלינו." ניסה ארווין הורק לנחם אותה. ומי שאולידיה התמודדה איתו לא היו שרי מלחמה פראיים. האם ייתכן שהמידור עכשיו היה בעוכריו של הפרויקט? האם צריך ליידע את המקומיים?

"האם זו אזהרה או איום, הנשיא קיז?" שאלה אולידיה בזהירות את הפוץ המגודל ההוא כשואלת באיזה צד הוא. היא ידעה שצמרת הפדרציה לא רצתה לשתף פעולה עם הרשויות. אין להם בעיה לקבל מהם משאבים אבל עד כאן. הם ציפו מהמקומיים לא לשאול שאלות.

"אזהרה. דיברתי כבר עם ליזבת' נת'רקט והבעתי את דעתי שצריך לעשות את הפרוייקט לפומבי. יהיה קשה יותר לגבש חזית נגד הפרוייקט אם הפוליטיקאים שמעורבים בעניין ידעו מה הם עושים ובשליחותו של מי הם בדיוק פועלים למרות שכמה מהם, נו טוב, עשויים לעשות עסקה עם החוצן בכל זאת." ריפה הנשיא קיז את עצביה המתוחים לרגע. היא הניחה שהיא יכולה לעבור לסיבה שבגללה היא התקשרה מכלתחילה למשרד הנשיא.

"אחד הנבדקים שלנו סיים את התהליך והחוצן טרף אותו. כשהוא טרף אותו, הוא החריב תא שלם תוך כדי התהליך, כנראה, כדי להפחיד אותנו. אני צריכה בנאים שישפצו אותו. בנאים שמומחים לבנייה באבן." שטחה אולידיה את בקשתה באוזני הנשיא.

"אני אעשה כמיטב יכולתי בנדון. אני רק מעיר ששימוש באבן יעורר עלינו את פעילי איכות הסביבה מטעם עצמם מקלמניטיה אחת. הם תמיד חשבו שהיישוב שלנו בעולם עם אטמוספירת חמצן כמו כדור הארץ הוא כנגד כיוון ההיסטוריה." ענה לה הנשיא גווין קיז, ביובש

ואז הוא קפא לרגע. אחרי רגע, הוא שב אליה ואמר: "הם התחילו בהליך, אולידיה. הם העבירו הצעה לוועדה המסדרת שתבדוק אותה ואז היא תעבור למליאת הפרלמנט... ומשם לוועדות הספציפיות. ברגע שהתהליך יסתיים, לא תהיה לך תמיכה מהרשויות, אולידיה. אני – "

ואז נשמעה האזעקה באוזניה, עולה ויורדת עם כל מקצב על תאי השערות של אוזניה. גם האחרים שמעו אותה. אולידיה מעולם לא שמעה אזעקה כזו אלא רק בתשדירי החדשות. האזעקה שנשמעה לפני שנבגים מצדק יוצאים ממרחב הביניים ונופלים על ערים בטיטניה. למה שהחוצן ישלח עכשיו מתקפה אם עושי דברו בפרלמנט עמדו לחסום את הפרוייקט? בפעם הראשונה מאז שהותקפה בענברון, אולידיה חשה מחוש מזדחל של תקווה פועמת. החוצן לא שלט בנגועים לחלוטין והם עשו מהלכים שלא שירתו את תועלתו לגמרי. מנהיגתם, סמאר, בטח התכוונה לחלץ את בני הנוער שהיו בתאי ההגנה בלי לחשוב על התמונה הגדולה יותר. הם צריכים לנסות ליצור קשר עם הנגועים הבאים מעבר לחומה.

"אולי זו תוכנית גיבוי של השד." ריפה האב הורק את התלהבותה. מסתבר שרכיב הדיבור שוב הפך הרהור שלה לדיבור במופגן. הנשיא גווין קיז העיר: "אני איידע את האחרים, אולידיה. אני מאחל לך בהצלחה עם ההימור הזה. אם תצליחי, הזכירי לי לא לשחק איתך."

אולידיה רק מצמצה למשמע הבדיחה העלובה ששיחרר הנשיא לפני שניתק. היא אמרה, כמעט צועקת בהתלהבות, "בקרה. נסו ליצור קשר עם הצד האחר. בוא נקווה שנותר שם... מישהו."
 
תודה על התגובה. :D

בעקרון, יש מקרים בהם אנשים חושבים לומר משהו אבל מחליטים לא לומר אותו בסופו של דבר. רכיב הקול הזה טיפש מכדי לבצע את האבחנה. וגם רציתי להראות שהטכנולוגיה הזו לא מושלמת.
 
באותו היום

האזעקה גוועה כשהם הגיעו אל החדר הבטוח. החדר הבטוח היה כמעין קפסולת בטחון שהייתה דבוקה לגבו של האתר השחור למקרה שהוא תחת איום. להבדיל מהאתר השחור, היא צמחה מעורו של מישהו והייתה ספוגה מים – והריחה בהתאם כאילו לא ניקו אותה ימים רבים. החוצנים רבו ביניהם בערוץ תקשורת אטום כשאולידיה הפעילה את הכניסה לחדר הבטוח. מוקד הוויכוח היה החוצנית שנראתה סמוקה על כל שני המטר שלה והשיער השחור שלה.

"השאירי את הדלת פתוחה." אמר ארווין הורק, בנימה שהביעה על קוצר רוח, "אני עוד רגע מרגיע אותה."

המילים התחילו להסתדר בראש של אולידיה רק אחרי הפעם הראשונה שהאדמה מתחתיה רעדה. הסייעים התחילו להתפזר ולאטום בגופם את ארבע הכניסות לאתר השחור כולל הסדקים בתוך הקיר של תא ההגנה שנוצרו כתוצאה מהטריפה של וולנד גרים. הרעידות של ניסיונות האטימה שלהם עברו דרך מרקם האבן של האתר השחור עוד קודם. ועתה התלוותה אליהם רעידת האדמה הגדולה יותר שרק החוצן ידע מנין היא מגיעה.

"כאן אולידיה רני." אמרה מבלי להזכיר את תואר הדוקטור שלה. אלה בני נוער. פנייה אישית עדיפה, ועם זאת, היא צריכה לשמור על כבודה ולא להשמש בכינוי כלשהו שדבק בה אי שם בעברה. היא שלחה את המסר דרך המקפלת. כמובן מאליו שהיו לה את כל השמות של הנגועים. היא הרגישה נרגשת מאד. בזה אחר זה הם דחו את פנייתה. ברקע החוצנים המשיכו להתווכח בדממה. והכניסה לחדר הבטוח נשארה פתוחה.

ואז, להפתעתה הגמורה, מכל הנגועים, דווקא וינדאריה הייתה מי שהשיבה לקריאתה.

"כאן וינדאריה הולט, ואני רוצה תשובות. כהתחלה, מה זה... פרויקט צרעה?" לאולידיה לא היו מילים לתאר את עומק ההלם. תאקרי הצעיר טען שעדותה מול הפרלמנט הייתה קרובה ליצירת מופת. אולי עדיף שתשמע אותה במיטבה. ייתכן שהוא ריכך אותה לקראת מהלומה קשה אך כרגע אולידיה לא הצליחה לגבש מילים ברורות לפסקה מסודרת שתעביר את המידע שהיא רצתה להעביר לה. נראה לה שגם החוצנים עמדו באותו המצב עם החוצנית שעמדה להסתובב ולרדת לעבר אחת מיציאות החירום של האתר השחור. היא הצליחה למצוא תיקיה בזכרון דברים בתוך קשת הטיורינג שלה שבה אחסנה את פרוטוקול הוועדה. אחרי שעברה עליו, אולידיה הגיעה למסקנה שווינדאריה לא צריכה לשמוע את כל מה שאמרה בפני הוועידה. עריכת פרוטוקול אודיו לא הייתה אחד הדברים שלימדו אותה באוניברסיטה.

היא פנתה אל בקרה שיעזרו לה. "בקרה," פנתה אולידיה לחולדות שנשמעו מתרוצצות בכל רחבי האתר השחור "האם מישהו ממכן יודע לבצע עריכה של פרוטוקול אודיו?"

"אנחנו מעט עסוקות פה, ד"ר רני." אמרה ראש בקרה, מעט עצבנות נשזרת בפעם הראשונה לתוך דבריה כלפיה, "אנחנו מנסות להכניס את הנבדקים לתוך גלמים רפואיים כדי להקשות על החוצן לשלוף אותם מכאן. לא כולם בדיוק... משתפים פעולה."

ואולידיה יכלה לשמוע בקשר חולדות עפות ונוחתות ברכות על קנוקנות שיצאו מגופותיהן השעירות. כמה מהנבדקים התחילו לחצות את מפתן תאי ההגנה. ואלה היו הנבדקים הקשים יותר שהיו יותר בשליטתו של החוצן מהאחרים. בדיוק שאני צריכה אותן. חשבה אולידיה שהיא מקללת בשקט את בקרה.

"בעצמך אמרת שהנבדקים צריכים להיות מוגנים." העירה ראש צוות בקרה "לצערי, אנחנו לא פנויות לבצע עבודת תחזוקה פעוטה, דוקטור רני" ואז ניתקה.

"אני יכול לעזור." אמר אחד מהחוצנים, נמוך בעל עור חום בהיר ושיער שחור מיושר בקצוותיו, "תשלחי לי את פרוטוקול האודיו ותאמרי לי מה לערוך ממנו."

ארווין הורק היה עסוק באותה העת עם החוצנית ולא שם לב שאחד מהחוצנים הפר את החוק הלא כתוב ביניהם. אולידיה בלעה את הרוק שלה וסיננה, בכאב, "עדיף שאראה לך."

ובצד השני, וינדאריה הזיזה את ראשה כאילו היא חושבת שהיא מדברת אליה. ארווין הורק ועמיתו תפסו את החוצנית הגדולה וגררו אותה לתוך החדר הבטוח. הוא התיז לאולידיה, בדרכו פנימה, "עומדים לסגור את הפרוייקט שלך בדיוק בגלל הגישה הזו של מידור. תני לה לראות את פרוטוקול האודיו בלתי ערוך, ד"ר רני."

אחרי כמה מאמצים לא מבוטלים, אולידיה הצליחה לחתוך את הנאום המסכם שלה מול הוועדה ולשלוח אותו בקובץ נפרד. היא כבר עבדה עם בקרה באותו זמן והן אלה שניתחו סטטיסטית שהיעד הבא יהיה קלמניטיה. ובקשר היא שמעה את הנבדקים אוחזים בחולדות בזנבותיהן הארוכים, לוחשים לאוזניהן שהם מוכנים להעניק להם את החסד שמשחרריהם לא העניקו להם: את הסוף. הסוף לחיים הלא טבעיים בצלמם של בני האדם.

היא התקשה לשאת את סבלן. ועם זאת, לא יכלה לנתק קשר מהן בדיוק כשהחוצנים נכנסו לתוך החדר הבטוח וארווין הורק ביקש ממנה לחתום אותו. אולידיה הספיקה להתארגן על עצמה מספיק כשהנגועים הגיעו אל האתר. וחתמה את הכניסה לחדר הבטוח.
היא שמעה את נאום הסיכום שלה באוזן אחת בעודה שומעת את האתר רועד. החדר הבטוח נחבט כנגד קיר האבן. עד כאן אמונתה שהחוצן לא שלט באבן. עתה כשחבריהם מבחוץ הצטרפו אליהם, לחולדות לא היה סיכוי. היא כבר הספיקה לשמוע אותם קורעים את מחיצות העור שהקימו הסייעים לפני שמתו. מתו בזרמים חשמליים שיצאו מידיהם של מתבגרים שרק אתמול קיבלו את כשרונותיהם. היא קיוותה שצמרת הפדרציה מרוצה מחלטתה להתעלם מהצעתה של אולידיה להעביר את וינדאריה למעבדה מוגנת היטב
באוראנוס.

"אם הייתי יודעת שמר גראבן שמר מאיתנו מידע כשמסרתי את הדיווח, וינדאריה. הייתי מוסרת דיווח אחר לחלוטין." העירה אולידיה באוזני וינדאריה "עתה ברור לנו שגם לישות מחלל הביניים היה סוכן בקרב הפליטים מצור ואת היית הסחת דעת עבורנו, לכל הפחות."

וכל השנים הללו חשבתי שאת זחל של צרעה מעולם אחר. היא לא הייתה צריכה את בקרה כדי להרגיש את וינדאריה קוראת את מחשבתה. לא שהיא ידעה מי הנשמה הפיוטית שבחרה את שם הפרוייקט. אלה דברים שהוחלטו בדרגים שנמצאו מעבר לסיווג שלה. היו לה כמה חשדות אך לא מעבר לכך, כמובן.

אולידיה הרגישה את חוסר הביטחון העצום של וינדאריה. היא מראה לה את עצמה. ואולידיה רק מדברת אליה. מניסיונה עם הנבדקים זה לא יועיל לה מאד. היא גם הרגישה קרוב הרבה יותר אליה את הזעם השחור של החוצנית שעדיין לא השלימה עם העובדה שהיא לא יכלה להילחם למטה ולירוק לשד בפרצוף. לפחות כך אולידיה קראה את רגשותיה הנכריים של החוצנים.

"יש סיבה לכך שאני לא מראה לך את הפנים שלי, וינדאריה." הסבירה אולידיה למה היא מתקשרת איתה רק דרך קובץ קול ולא במצג חושי מלא כמקובל "החוצן הכניס אותכם למצב זאבי חלל ונעל אותכם בו. למצב כזה יש השפעה שמכונה 'תסמונת המראה'. אתם מפסיקים בהדרגה לזהות בני אדם כבני מינכם."

היא שמעה את אינדירה מלהגת: " הוא צריך להעתיק לצורך זה דנ"א לתוך... –"

אולידיה חשקה את שפתיה בלי קשר לדעתה על הפרחחית של גראבן. היא לא הייתה פושעת מתלמדת בקרטל הקוויוט כחברה אלאן אך לא הייתה טובה ממנו לפי מה שהיא שמעה על תעלוליה.

"את רואה במו עיניך את תוצאות עבודתו." התיזה אולידיה רסס של ארס "אינדירה, במצבה הרגיל, היא בעלת אינטלגנציה ממוצעת. עם העצמת התודעה שלה, היא מסוגלת להבין את הרעיון של העתקת דנ"א לתוך הדנ"א שלכם."

והיא שמעה את החגיגה מלמטה כשהפולשים מבחוץ התאחדו עם הנבדקים, מתחבקים כאחים לקרב. כמה מהם תיארו מאד בקולניות איך גמרו את הבריונים שהמבוגרים שלחו כדי לעצור אותם בדרכם. אחד מהם שאל את סמאר מה לעשות עם החולדות. רגע, המנהיגה שלהם נמצאת באתר השחור? לרגע נדמה היה לאולידיה שהיא נמצאת בעיצומה של תוכנית כבירה שכשלה בגלל שמישהו לא העריך כהלכה את עוצמת הכשרונות החדשים של הנגועים. היא קיוותה שהיא טועה.

ואז וינדאריה הפריעה לה ושלחה צילום של מישהי שהתרוקנה מאוויר שאולידיה זיהתה בתוך רגע. כדור הארץ, מה ליליאן חושבת שהיא עושה כאן? "זו אמא שלך, וינדאריה." הפטירה אולידיה לאחר רגע. היא הספיקה לשמוע את וינדאריה ואינדרה מתקשקשות לגבי הדרך בה ליליאן גילתה איפה הן היו. "לצערי, יש הסבר יותר פשוט. היא חלק מהפרויקט. יש לה הרשאה." אמרה אולידיה. וינדאריה שכחה את ערוץ התקשורת פתוח אך פסקה מלהגיב לה.

והאתר רעד סופית מאחוריה. לא היה לה ספק שסמאר הורתה להם להשמידו. החדר הבטוח נפל למטה, נחבט במדרכת האבן המרוסקת של המחנה, והתגלגל על פניה עד שנעצר מול שורת גופות. אולידיה שמה לב שהיא לבדה. החוצנים נעלמו כאילו משהו קטע את התשדורת כאילו הם לא היו מעולם אלא צללים שהטילו מעולם הבית שלהם. כשהם יחזרו, אולידיה תשאל אותם איך. איך הם חצו את החלל האינסופי והגיעו אליהם. לא משנה מה הסיווג שנדרש. והיא פתחה את הכניסה באיטיות, מקווה שמה שהיא חושדת בו איננו נכון. רק מבעד לחריץ דק, היא שמעה את נשימתן הדקה של החולדות המוטלות על המדרכה. הן היו רק מעולפות, לא מתות. למרות שאולידיה מעולם לא הצליחה לזכור את שמותיהן, היא לא הייתה מצליחה לחיות עם עצמה אם הן היו מתות. בני השוליים...

אולידיה יכלה להריח מבעד לחריץ את ריחו של בשר אדם שנשרף באש כחולה.
 
זה מרגיש כאילו חסר פרק באמצע... וקצת כאילו במקום להתקדם בעלילה, אתה פשוט מוחק את מה שקרה קודם ומתחיל מחדש במקום אחר קצת.
מכיוון שזה כבר די מתקדם בסיפור, הקפיצה הזו לדעתי לא תורמת לו. זה מרגיש שמקום שאנחנו במסע מנקודה אחת לאחרת, זה קפיצות בין נקודות שחלקן אקראיות. למעשה לא בטוח שכל הפרקים הקודמים באמת תורמים לעלילה, בגלל זה.
 
תודה על התגובה. הבעיה שאני מתמודד אתה, שביסודו, הסיפור הוא חצי מהסיפור. "מוכשרים מדי 2" סיפר את הצד של המתבגרים.
"נקודת אפס" אמור לספר את הצד של המבוגרים.

כללית, תהיתי אם יש מקום לכתוב את העימות באתר השחור עצמו או להסתפק בכתיבת מה שקרה ישר אחרי העימות. אני לא מרגיש בטוח ביכולתי לכתוב סצנות של עימות. העימות כולל את האינטראקציה עם וינדאריה שמתוארת ב-"מוכשרים מדי 2", שכנראה, מבוצעת בעיצומו של העימות. בעקרון, החשיבות של העימות היא שהעניין של הפלישה החוצנית הופך לעניין פומבי לאחר מכן. עד עכשיו הרשויות טענו שא' זה ב'. עכשיו הן מודות שב' זה ב' ומוכנות להכיל את המחיר.
 
הלדין אמר/ה:
הבעיה שאני מתמודד אתה, שביסודו, הסיפור הוא חצי מהסיפור. "מוכשרים מדי 2" סיפר את הצד של המתבגרים.
"נקודת אפס" אמור לספר את הצד של המבוגרים.
אני כל הזמן שוכח את זה, זה משתלב פרק אחרי פרק? או שזה אירועים מסוימים?
אם אני מסתכל על דברים דומים, נניח פרקי Crossover של DC בטלויזיה, אז לרוב כל פרק מספר חלק מסוים בקו הזמן, ולרוב הסדרה הבאה מספרת את קו הזמן הבא, אולי עם קצת חפיפה. אבל אין Back and forth באותו הפרק. אם כאן יש בין הפרקים הפניה לפרק ב"מוכשרים מדי 2" אז זה מבלבל, גם כי אני לפחות לא זכרתי את זה.
יכול להיות שזה מרגיש לך הכי טבעי לכתוב את זה כך, אבל צריך לעבוד על ההנגשה של הסיפור לקורא, שגם לי וליתר הקוראים יהיה קל לעקוב אחרי הסיפור.
 
ההחלטה שקיבלתי אחרי תסבוכת דומה בטיוטה של "גבירת הצללים" בה העלילה גם באה במקביל לעלילת "לאור הפנס" הייתה שזה יבוא לפני ואחרי ההתרחשות שתוארה ב-"מוכשרים מדי 2" (העלילה בטיוטה הנוכחית מתחילה בערך בנקודת הסיום של "לאור הפנס"). עקרונית, אני כרגע מתכנן לכתוב את העימות באתר השחור בכל מקרה.
 
קראתי, זה מסביר קצת יותר, אבל מרגיש שחושף טפח ומסתיר טפחיים - צריך לקרוא את החלק הבא כדי להבין יותר טוב.
ועדיין חסרה ההתקדמות של הגיבור בעלילה, כלומר זה עדיין מרגיש יותר כמו מסע "שיט" של אולידיה ברחבי הסיפור ופחות משהו שיש התחלה-אמצע-סוף והיא מתקדמת מנקודה א' ל-ב'.
אבל צריך לקרוא את החלק הבא (אם אני מבין נכון וכתבת שזה סדר-גודל של עשרה חלקים, זה פחות או יותר משאיר עוד חלק או שניים לסיפור?)
 
תודה על התגובה. :D

החלק עם הקרב, כאמור, לא היה חלק מהגרסה המקורית של הסיפור כפי שסיימתי לכתוב אותה. המסע של אולידיה הוא מסע של אמונה. בעקרון, החלק הבא מתאר את ההתמודדות האישית של אולידיה עם האסון. החלק הבא אחרי זה את ההתמודדות הציבורית של אולידיה עם האסון ואז ההתרה של כל הסיפור וקבלת תשובה למה אולידיה לוהקה לתפקיד מנהלת הפרוייקט מההתחלה... ואז האפילוג שמתרחש
אחרי העימות של וינדאריה עם החוצן.
 
תשע עשר ימים אחרי ההתפרצות
הרגע בו השוטרים משו אותה מהחדר הבטוח היה מטושטש בזכרונותיה. הסמל שהוביל אותם נראה לה מוכר. האם היה זה אותו סמל שהוביל את הצוות שפגשה ליד נמל החלל של מחוז שבע? למה זה הרגיש כאילו היה זה מזמן? השוטרים לא לקחו אותה למתקן הרפואי במחנה עצמו. הוא היה עמוס עד אפס מקום בחבריהם שקיבלו טיפול מציל חיים בעדיפות על פני אולידיה שנדרשה רק לשיקום קל שניתן לספק בטיפול רגיל שבוצע מרחוק. היא הופתעה שחדרי התאוששות עדיין היו קיימים במאה זו.

ההיכל היה רק קו דק מנקודת מבטה מהאתר השחור וכלום מנקודת מבטה מרובע הנמל אך הוא היה מרכז העצבים של קלאמניטיה. הקומפלקס האדיר, שיסודותיו נוצקו על ידי בני השוליים, רק צמח לגובה מדי כל שנה אחרי שהתרחבותו נעצרה על ידי עיר הבירה המתפשטת מסביבו. אמרו שרק מצודת אוראנוס הייתה גדולה יותר מההיכל ואולידיה שהייתה שם יכלה להעיד שצדקו.. אבל מצודת אוראנוס הייתה בגודל של כוכבית. להיכל היה עדיין לאן להתפשט.

שכניה בחדרי ההתאוששות של המשטרה היו ניצולים מתקריות אלימות, מתאוששים משימוש בכשרונות לא חוקיים, וכמובן, פצועים מאסונות עירוניים. האחרונים היו במיעוט לעומת שני האחרונים אך היו כמה מחלקיו העניים יותר של הרובע ששכן בצלו של ההיכל שידם לא הייתה מישגת למגורים טובים יותר. הפדרציה הטראנס-אוראנית טענה שהיא הייתה מעבר למסגרות המיושנות של כדור הארץ. בכל פעם שאולידיה שמעה על אדם שהוכרז כשוקם מפציעה בשל התפרצות רעלנים במקום מגוריו, כמה לא הייתה לה שום זכות להתלונן לעומתו. היא ידעה שמיטב שבמיטב שברופאים של הפדרציה מטפלים בה. הרופאים שטיפלו באותו פצוע לא היו באותה איכות אם שוחרר בכזו מהירות.

היא לחצה על אחת הגבשושיות בחדר ההתאוששות וקיבלה עירוי של מזון סינתטי לתוך אחד העורקים שלה בכף היד. היא העדיפה אוכל אמיתי שגודל בחווה אבל זה לא היה זמין לה. היא שבעה לאחר שקשת הטיורינג שחררה את ההורמונים המתאימים שהודיעו על כך למוחה המתוסכל.

ובדיוק אז היא תלתה מבט בארווין הורק שהופיע בדיוק באמצע חדר ההתאוששות כאילו הוא השתגר. אולידיה הייתה שבעה ורגועה ועל כן הצליחה לא לתקוף אותו על כך שהשאיר אותה לבד בחדר הבטוח.

"לא יכולתי לעזוב לפני שתהיי מוגנת." התנצל ארווין הורק "תאקרי הצעיר השביע אותי לא לדבר על הדרך בה אנחנו נעים במרחב הביניים."

"אתה הולוגרמה?" שאלה אולידיה. ארווין הורק אמר, מחווה בידו השחורה, "האם את מכירה את החתול של שרדינגר? תאקרי הצעיר הזכיר אותו כשניסינו להסביר לו את עקרונות היסוד של הטכנולוגיה שלנו."

"לפני שאתה מכניס את ידך לתיבה, החתול חי שם ולא חי שם." אמרה אולידיה "כלומר אתה נמצא כאן ואתה נמצא בעולם הבית שלך. כדור הארץ, היגיוני שתפתחו מערכת תשגור שדורשת צופה חיצוני כדי שהיא תישאר יציבה. כל התרבויות שלכם מבוססות על
הרעיון הזה. לא נראה לי שזה יעבוד אצלנו, הורק."

"האם את עדיין בקשר עם וינדאריה?" שאל ארווין הורק והציף את הזיכרון.

אולידיה התיזה: "כמובן שלא, הורק."

ואז היא קיבלה אות חיים מהמזכירה שלה. כמנהלנית רפואית, כמובן שאולידיה החזיקה מזכירה. בפועל, העוזרים שלה השתמשו בה יותר ממנה בכל השנים שהיא עבדה בקלמניטיה. המזכירה הודיעה לה שהיא קיבלה הצעות לראיונות עם כל תאגידי החדשות וכמות בלתי נספרת של מקפלים עצמאיים. היא גם הרגיעה אותה ואמרה שהחולדות שרדו. וכמובן שימחה אותה שמירוץ התאים של מועדון היסטריה התנהל כמתוכנן אף על פי שתא הסיב שלה שוב לא זכתה באף אחד מהמקומות הראשונים במירוץ.

"נשיא קלמניטיה גווין קיז מבקש לדבר איתך בנוגע לביקורו של ארווין הורק." מסרה המזכירה בנימה שטוחה את המסר שהיא קיבלה ממשרד הנשיא. הם די מהירים שם. אולידיה נגעה בפניה והייתה מורטת את גבותיה אלמלא זה נשמע כל כך, ובכן, גובל בהיסטריה. היא רצתה לדחות אותו והחליטה שזה לא הגיע לו או לה. הפרצוף המכוער שלו התגבש ונעשה ברור בתוך החדר.

"הבדיחה שמתרוצצת עכשיו בהיכל שהחוצן הריח את הריח שלי, ומשום שהוא לא אוהב גבינות, הוא החליט שמעתה הוא לא קורא את המחשבות שלי. " אמר נשיא קלמניטיה שתיים, גווין קיז, שתיים, גווין קיז, כנראה כדי להקל על המתח לפני שידבר על החוצן בחדר ההתאוששות.

"חשבתי לחכות עם זה מעט אבל... נו טוב, ההצעה לבטל את פרויקט צרעה הוסרה מעל סדר היום של הוועידה המסדרת מרגע שנודע על דבר הפלישה. השבתי את המזכירה – "

"האם זה לא מזכיר?" שאלה אולידיה, מקמטת את גבותיה השחורות.

"אני כל הזמן שוכח שאת מבובואר." אמר הנשיא בחיוך דק, שהודיע לה כי אמונתו במלחמת המינים, כפי שתיארו כמה תודעות חשוכות את הפמיניזם שהיה נהוג במושבתה, הייתה שהיא הסתיימה מרגע שהחלפת מין הפכה לקלה כשינוי צבע עור, "בכל מקרה, הגיע הזמן לעדכן את הציבור לגבי פרויקט צרעה."

"אני –" אמרה אולידיה, חושקת את שיניה, "אני –"

"אני אטפל בזה." אמר ארווין הורק "את תישארי פה ותתחזקי, אולידיה." הנשיא עיוות את פניו, שהיו מכוערות בכל מקרה, ואמר: "אתה והחבר'ה שלך לא יכולים לבוא ולהיעלם כשנוח לכם ועוד לתבוע הופעה בתקשורת המזוינת."

"תעשה לי טובה, קיז " ענתה אולידיה, קורסת לתוך רצפת חדר ההתאוששות ומביטה לעבר התקרה, מעבר לתקרה לעבר המקום בו חגו עולמותיה של מושבת בובואר סביב שמש שאת שמה לא זכרה.

"אבדוק את העניין." סינן הנשיא, כשפניו עדיין צפודות בזעם, "את תצטרכי לצאת מפה, אולידיה."
 
תודה על התגובה. :D

קרטל הקוויוט הוזכר בהקשר של אלאן גראבן. הוא, למעשה, חבר מאד זוטר בקרטל הזה. ב-"מוכשרים מדי 2" מדובר בגוף פלילי מאיים שנמצא ברקע אבל עד כה הם לא שולבו בסיפור ישירות. כרגע אני לא זוכר בדיוק למה קיבלתי את ההחלטה להכניס אותו ישירות לסיפור.
 
אז במקרה הזה, השאלה אם אין גוף אחר שהוזכר קודם לכן שיכול למלא אותו תפקיד וכך לחזק את הרציפות הסיפורית ולהעשיר את המתרחש במקום להכניס גוף שעד כה לא הופיע.
 
לקוראיי האפשריים, שלום. למרות שבזמנו השלמתי את הסיפור, כרגע אני צריך לכתוב את הפרק הבא מחדש בשל שינויים בסיפור שעשו את הגרסה הנוכחית ללא מתאימה. מה דעתכם על הסיפור עד כה?

האם טכנולוגיית השיגור של שרדינגר נשמעה מופרכת מדי?

מה דעתכם על הדמויות האחרות בסיפור פרט לאולידיה? בקיצור, איזו דמות אתם זוכרים?
 
עשרים ושניים ימים אחרי ההתפרצות
באותו לילה אולידיה חלמה. המון חולדות שחורות כמו החלל בין הכוכבים הסתערו עליה, נוגחות בה בראשן, אצבעותיהן פוצעות את צווארה. כעבור דקות אולידיה התעוררה מהחלום, משוכנעת שהיא חלמה על החוצן עצמו מנקודת המבט של התודעות הרבות המרכיבות אותו. עורה היה פצוע באותן הנקודות שהחולדות פצעו אותה כאילו ממשק הכשרונות הגיב לחלומה ועשה אותו אמת. חדר התאוששות פעם מסביבה בכחול ובתכלת.

האם החוצן קלקל אותו?

אולידיה חשה את תודעתה גוהרת מעל הקירות שהקיפו את גופה. כל תנועה של התודעה גרמה לה לרעוד בקור שנבע מהידיעה שכל התקדמות הביאה אותה אל סף המוות. המעקב הרפואי אחריה נראה כאילו מטרתו הייתה ללמוד ולא למנוע. היא לא חשה את החוצן כלל. עתה כשסקרה את זכרונותיה, הוא היה נוכחות מהבהבת שליוותה את תודעתה כל השנים הללו. היא יכלה לזהות את מגע תודעותיו הנטמעות לתוך תודעתו על תודעתה התמימה. הוא שינה אותה.

"אולידיה?" שמעה את נשיאת הפדרציה פונה אליה באופן אישי "האם את שומעת אותי?"

לא היה שום חיזיון. רק קולה של נשיאת הפדרציה. החוצן שיבש את התקשורת שבין קלמניטיה שתיים לגאלאקסיה מסביבה כפי שהבינה מגווין קיז. אלמלא המשבר במרכז, החוצן היה זוכה למלוא תשומת הלב הראויה לו. עתה לא יכלה הממשלה המרכזית בטיטניה לעזור להם אלא רק בעצה בלבד. אפילו המעקב הרפואי אחריה הועבר לעוזריה שהפכו, בבת אחת, לאחראים על בריאותה הנפשית של הממונה עליהם. עתה אולידיה יכלה רק לקוות שהיא בחרה באנשים הנכונים כעוזריה לאורך השנים שפרוייקט צרעה העסיק את מחשבותיה ואת לבה. אולידיה כמעט שכחה לומר: "אני שומעת אותך, הנשיאה נת'רקט."

"העוזרים שלך קיבלו נוסחה לחלבון שחש קריאת מחשבות. אני בעצמי נוטלת אותו, אולידיה. רק ליטשנו חלבון ממוחך. אני מקווה עבורך שהחלבון המשופר יהיה יעיל יותר." אמרה הנשיאה נת'רקט בקול שדיכא את אולידיה "אני צריכה שתהיי מוכנה ללכת לאולפנים שהושאלו לתאגיד 'העור הוא ביתנו'. אני מודה לך בשם פרלמנט הפדרציה, אולידיה."

" – אבל גווין קיז הבטיח –" ניסתה אולידיה לומר לפני ששמעה את הנשיאה אומרת: "הראיון יהיה עם ארווין הורק. את תהיי שם רק למקרה ויהיה צורך בהשלמות בנושא. קשה לי להאמין, יותר נכון אני מסרבת להאמין, שהוא יודע הכל על פרויקט צרעה, אולידיה. אחרי כל המאמצים שהושקעו כדי לשמור את הפרוייקט בסוד."

היא זכרה את מר גראבן בועט בגופתו הנרקבת של יו"ר הפרלמנט שכיהן כשהוא וחסידיו השוטים נסו ממושבת צור בעקבות ההפיכה נגד שלטונו. אותו יו"ר פרלמנט הסתגר באחוזתו בצד האפל של יאפטוס וסירב להגיב במילה להתגרותו של מר גראבן בכבודו. אולידיה לא הבינה איך ליליאן סבלה אותו כל השנים. היהירות, שביעות הרצון מעצמו, הנפיחות שכולם התנקזו למופע האימים שהוא ניהל כיום במקפלת. היו כבר הפגנות. הפגנות שדרשו מהממשל לפרסם את הצד שלו בסיפור או שהם יפילו את הממשל המרשע.

הכל בא מבית היוצר של מר גראבן שזכה לאוזן קשבת בקרב הציבור שהיה צמא לגבורה. "אולידיה, האם את שומעת אותי?" שאלה הנשיאה שוב "האם הקשר בינינו מקוטע, אולידיה?"

"אני... שומעת, הנשיאה נת'רקט." ענתה אולידיה והדלת לחדר ההתאוששות שלה נפתח. שוטרים במצב קרבי יצאו ממנו. עורם מוקשה וכתום. הם נראו יותר מבועתים ממנה. אולידיה הבינה שהם ילוו אותה לאולפנים השאולים. בנסיבות רגילות הם היו משתמשים בסביבה מדומה שהייתה יוצרת את האשליה שכולם במקום אחד שהם, בפועל, מפוזרים על פני המרחב. היות והיה חשש שהחוצן ישבש אותה, כולם היו מרוכזים במקום אחד כמו בזמנים העתיקים ההם שעליהם שמעה אולידיה פעם. תודעתה חשה את תודעות השוטרים, מתכווצות מתחת לגולגולותיהם. כנראה שכבר הורידו לתוכם את החלבון שגם היא קיבלה.

התחנה הייתה ריקה כשהם יצאו מלבד קומץ שוטרים שצפו בהפגנות בשדרת ההיכל. הפגנות שנסבלו כרגע בגלל מצב החירום אבל בימים רגילים היו מפזרים אותן בגלל שלא קיבלו אישור מבית משפט. אותם שוטרים שלחו מבט עצבני לעברה ולעבר מלוויה כשחלפה לידם. תודעותיהם היו סוערות כשהם מקווים שהחוצן לא ישפיע על מחשבותיהם.

"אז." שבר אחד מהשוטרים שתיקה כשיצאו מתחנת המשטרה לעבר החצר כתומת האריחים "למה בכל עשר השנים המאד ארוכות לא הכנת כשרון שחוסם קריאת מחשבות? זה נשמע כמעט מובן מאליו."

אולידיה לעלעה בגרונה בעודם פונים אל אחד המסדרונות של קומת הכניסה של ההיכל. "אני צריכה להסביר לכם איך זה עובד כדי שתבינו מה הבעיה." ענתה אולידיה לבסוף "האם אתם מוכנים להקשיב?"

"'ברת," אמר אחד השוטרים "להיות שוטר כיום דורש תואר. נסי אותנו ולא תתאכזבי, 'ברת."

"טלפתיה מהסוג שהחוצן מפעיל שולחת זרמים אלקטרו-מגנטיים לתוך תא שיכול לקבל דחף חשמלי. עד המצאת התא החכם, התאים היחידים שיכלו לקבל דחף חשמלי היו תאי עצב ותאי שריר." התחילה אולידיה להסביר כשהיא רואה שאחד השוטרים שולף מפה מזכרון קשת הטיורינג שלו כדי להתמצא במבוך ששמו הקומה התחתונה של ההיכל. השוטרים היו זרים לקרבי ההיכל. השני הקשיב ואישר שהוא הבין את ההסבר שלה עתה.

"מותר האדם על החיה הוא שיש לנו תאי עצב שמדכאים זרמים חשמליים. אתם יכולים לנחש למה הם מיועדים. מה שעבדתי עליו עם וינדאריה במשך השנים הוא תרגילים שנועדו לרתום את מערכת הבקרה הזו למטרות ההגנה על המוח מפני התערבות מבחוץ." סיימה אולידיה וקיבלה הודעה מהמזכירה שלה שאנטון הולט שלח לה טופסי אפטרופוסות.

"לפי המפה, 'ברת, אנחנו צריכים לפנות פה." אמר השוטר השני, מצביע לעבר מסדרון שיצא מצומת שכל אחד מהמסדרונות הוביל למקום אחר לחלוטין בקומת הכניסה. אולידיה מחתה את דמעותיה וחשבה האם היא רוצה להיות עתה אמה של וינדאריה כשאמה האמתית נהרגה על ידי אינדירה רגע לפני שזו הושמדה על ידי צורות החיים המקומיות. היא בטח הקדישה לה יותר זמן ממה שליליאן הקדישה לה בעשר השנים הללו.

"במילים אחרות, האדם הוא המכשיר." חזר השוטר באופטימיות על הסלוגן של הפדרציה. הייתה לה תוכנית. התוכנית הייתה תלויה בנכונותה של וינדאריה לשתף איתה פעולה. הבעיה הייתה שהתוכנית יכולה ליצור יותר בעיות מלפתור אותן אם היא לא חשבה על כל ההשלכות.

"זו המון עבודה לחשוב מחשבת נגד, אח." גיחך השוטר השני.

"כל הרעיון של התרבות הוא לחשוב מחשבת נגד הדחפים האפלים ביותר שלנו, אח." השיב לו השוטר "מי הסמיך אותך להיות שוטר?"

ומעלית לא הרחק מהם פלטה את מר גראבן ושלושה חברי פרלמנט מהמפלגה ההומניסטית – הזרוע הפוליטית של האגודה לבחירה גנטית. השוטרים זיהו את מר גראבן וניגשו אליו. "'דון," אמר השוטר "האם יש לך רשות להיכנס לאולפנים עכשיו? הם הושאלו לתאגיד "העור הוא ביתנו" ורק למי שנמצא ברשימה מותר להיכנס."

אולידיה חשה את המתח, נטען כזרם עצבי באוויר, בין מר גראבן לשוטרים. הוא השיב: "הסיפור שאתה עומדים לספר לא היה מחזיק מעמד מול הלקטור של "העור הוא ביתנו". ארווין הורק הוא בן שוליים. למה שהוא יהיה מקושר לפרויקט ברמה פדרלית כמו פרויקט צרעה? אני מועמד הרבה יותר הגיוני לדבר על פרויקט צרעה אם אולידיה וויתרה על זה."

אחד השוטרים נראה כמשתכנע מדבריו של מר גראבן אך עמיתו אמר: "אלה הנהלים, המושל. מה שאתה אומר יפה והגיוני אך מה שהנהלים קובעים הוא שלא הוזמנת לראיון. אולי תשריין לעצמך שעה משלך באולפנים. כרגע תאגיד "העור הוא ביתנו" שאלו אותם."

"מה השם שלך, ילד?" שאל מר גראבן.

"מר גראבן," ביקשה אולידיה "אל תהיה צודק, תהיה חכם. אין לך מה להרוויח מהשטות."

"מן החוכמה היא לא לעמוד בדרכי. האם יש לך מושג מה המצב שלי עכשיו בסקרים?" שאל מר גראבן. אולידיה לא עקבה אחרי הסקרים, ובכל מקרה, לא הייתה מאמינה להם. אלה בדיוק סוג הנתונים שהחוצן יעוות למטרותיו. התודעה של מר גראבן הזכירה לה את החולדות המרושעות מחלומה שלא דמו בשום צורה ואופן לחולדות שאולידיה הוקירה. למרות שאולידיה ידעה שהיא סלדה ממר גראבן, היא לא הרגישה שהוא מפחד. למעשה, אם יכלה לשים את האצבע על הרגש המדויק, היא הייתה אומרת שהוא... מאושר מהמצב. היא הייתה קרובה מאד לנסות לקרוא את מחשבותיו. היא העדיפה שלא להתדרדר לזה. היא לא רצתה לדעת עד לאן הגיע השינוי בה.

"אתה צריך לתת לקולות אחרים מלבד הקול שלך להישמע. זה לא רק האסון שלך, לודיג." ניסתה אולידיה לפנות להיגיון שלו. היא ידעה שלאיש הזה לא היה היגיון כשאושרו הועמד פה למבחן. ובכל זאת, היא הרגישה אותו שולט בעצמו כשהשיב: "כשהפרחח של ליליאן ביצע הפיכה כנגדי, אני ברחתי מהמושבה. עד עצם היום הזה, הרגשתי שהייתי צריך להישאר ולהילחם עליה."

אם אולידיה הייתה צריכה להצביע לו באותו הרגע, היא הייתה מצביעה לו. עם זאת, אולידיה עצרה את עצמה וחשבה על התמונה הגדולה בה היא לא הייתה מחויבת לו בכלל.

"בסופו של דבר," אמר השוטר "אם תיכנס עכשיו, אני ושותפי נצטרך לעצור אותך, המושל גראבן, על הסגת גבול."

"אין לכם אומץ." אמר מר גראבן "לא אם אתם רוצים להמשיך לשרת בעיר הבירה, שוטרים." והתחיל ללכת לעבר הכניסה לאולפנים של ההיכל. השוטר הרים את ידו ואמר: "אם כן, אתה עצור, מר גראבן. האם אתם רוצים להצטרף אליו?"

חברי הפרלמנט מהמפלגה ההומניסטית צפו במתרחש בעניין. מר גראבן חדל מלנוע במקום כאילו השליטה שלו בשרירים ניטלה ממנו. האושר שקרן ממנו הוחלף בענן אימה שחור. אולידיה ידעה כששלטון התאגידים נפל, משרתיהם הושמו בכלא. מר גראבן היה אחד מהם. היו לו אז כמה ידידים שהוציאו אותו משם. אותם ידידים הקימו את מושבת כיפה. אותם ידידים שהוא חתר מולם כראש האופוזיציה. אם לחברי המפלגה הללו יש מוח, הם יחזרו למעלית ויחזרו למשרדיהם בידיעה שלא נפלו עם מר גראבן. השוטר השני אמר: "'דון, בשם החוק, לקחנו ממך את החירות לנוע כרצונך. אתה תישאר איתנו כך עד שנשוב לתחנת המשטרה."
 
בקשר לפרק הקודם, הורדת את כל הקטע שהיא מקבלת מכשיר שמסייע להסתיר את המחשבות שלה מהחוצן? לא ראיתי את זה ברפרוף זריז. זה דווקא היה קטע חשוב לדעתי וגם מעניין. פשוט הפריע לי הנושא של דמות חדשה לגמרי שמציגה אותו.
בנוגע לפרק החדש, הוא קצת נמרח, כלומר 60% אקספוזיציה ואז 40% עימות מול גראבן, שלפחות בפני עצמו לא ברור מה הבוטם ליין של העימות. למען האמת חשבתי שהפרק כבר יגיע לנאום עצמו, כרגע זה מרגיש כהכנה ארוכה אליו.
 
חזרה
Top