הדרואידית הגדולה מבטיחה לסאוואלה לשלוח לה מגילה שמתארת את דרכי הזימון הדרואידי, כהודאה על עזרתה לדרואידים של יער הפרא בשעת צרתם: מתנה נדירה, כי למרות שידעו שהיא יודעת קרוא וכתוב, אף אחד אף פעם לא ראה את הדרואידית הגדולה עם כלי כתיבה. לרייז היא נותנת חיבוק ושום דבר מעבר לכך, כי שניהם יודעים בכל מקרה שאדון הדובים כבר תרם הרבה יותר לדרואידים ממה שהיא תוכל לשלם אי פעם.
רייז
אחרי שרייז הלך לישון, אדון הדובים הופיע אליו בחלום - זאת אומרת, הוא הופיע אל עצמו. הוא זכר את מעשי גבורותיו, מאז הימים הראשונים של העולם, כשאלי האור והחושך עוד לא היו זיכרון רחוק,והדרקונים היו היחידים שחוננו בשכל.
ששת הדרקונים החליטו ללמד לדמויי האדם כל אחד את אומנותו, החל מהגדול שבהם. הדרקון הזהוב הגדול לימד אותם צדק, כדי שיוכלו לחיות בחברה טובה בפני עצמם. אבל הדרקונים האחרים הסכימו ביניהם לתת להם ידיעות שיהרסו אותם, כדי שהדרקונים ימשיכו לשלוט בהם: האדום לימד אותם מלחמה, הירוק לימד אותם תחרות, הכחולה לימדה אותם קסם, השחורה לימדה אותם רצח, והלבן לימד אותם על התהוות אלמתים. וכך חמשת הדרקונים שלטו בדמויי-האדם ובעולם בעידנים הראשונים.
הדרקון הזהוב הגדול ניגש אל החיות, שלא חוננו במתנות ההרסניות של החמישה, למצוא מי שיעזור לו לשחרר את דמויי-האנוש מהכבלים שהדרקונים האחרים שמו עליהם. אדון הדובים ניאות לו, והוא נתן לנשמתו חיי אלמוות. הוא ייסד את כת הדרואידים, דמויי-אדם שמואסים בכל המתנות המדומות של החמישה. הוא נלחם ליד הלטא הזהוב הגדול (שכבר לא רצה להיקרא בשם "דרקון") נגד החמישה מעידן לעידן, בגלגול חדש כל פעם. אין פלא שהשלושה שנשארו שונאים אותו, אבל הם לא מבקשים להרוג אותו עד שהם חייבים (כי הוא יחזור בכל מקרה בגלגול חדש), עד שהוא יהווה להם סיכון מספיק גדול - שאולי מתחיל עכשיו.
עם כל זכרונותיו נגישים אליו, רייז יכול להמשיך במפעלו הגדול, להציל לא רק את היער אלא גם את שאר העולם מהדרקונים.
לאן רייז ימשיך מכאן? האם רייז נשאר עם אמא והדרואידים ביער, או עובר לבית חדש לעשות דברים יותר גדולים משם?
האם יש לו עוד שותפים קדמוניים מעידנים אחרים שמצטרפים אליו?
האם רייז מנצח בסופו של דבר את הדרקונים? אם לא, האם אדון הדובים מנצח אחרי שרייז כבר אינו?
סאוואלה
בלילה ההוא, נדדה השינה של סאוואלה. לא רק שהיא עדיין חוששת במעט שכל הניצחון לא היה אלא עוד אשלייה, היא גם מרגישה שצופים בה.
היא עומדת ומוצאת שלושה שדים עומדים במרחק קטן ממנה. אחד מהם נושא בידיו את העטרה שהדיאבוליסטית חבשה במשך הקרב. הם רואים אותה מתקרבת, ומשתחווים אפיים ארצה.
"תחי מלכת השדים!" כולם קוראים כאחד. עכשיו סאוואלה יכולה להרגיש שיש יותר משלושה שדים. יש מאות, או אלפים, בין עצי היער. יש כאלה שנראים וגם שבלתי נראים, אבל סאוואלה יכולה לחוש היכן נמצא כל אחד ואחד מהם. הם סוגדים לה.
אמנם סאוואלה התעסקה כבר הרבה בשדים, אבל ודאי שהרגע הזה הוא זה שהטריד כל כך את האורקל, אשר סאוואלה הלכה אליו בפסטיבל כבת עשר, למותו.
היא מרגישה את חור הגיהינום דוחק להיות מועבר לרשותה. היא יודעת את זה כי הדיאבוליסטית, בשעתה, הצליחה לאסוף שלושה גבישי אבני פינה. לסאוואלה יש את הרביעי, ועם כולם ביחד היא יכולה להרגיש כבר בעצמה את כל הכוח המאגי שהארכימג הצטרך כדי לתלות אי באוויר. ועכשיו כל זה שייך לה - אם היא תקבל את זה.
האם סאוואלה ניאותה לקבל את התפקיד כמלכת השדים, ולרשת את חור הגיהינום מתחת ליער? ברצון? האם זה משנה אותה?
האם היא עדיין עומדת לעזור לדרואידית ולרייז בהגנה על היער ובמלחמה נגד השלושה?
האם היא עדיין רוצה קשר עם האקדמיה? האם היא עדיין צריכה להרשים את הארכימג ואת מועצת המאגים, או שמא מעכשיו הם ידברו איתה בתור עמיתים שווים?
