• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

ההתפרקות - עץ משחק [חופשיטה] (3/3) נסגר.

ממשיכים!

קרפוס:
זהו בוקר חורפי וקר, במיוחד בגבעות רמת האנקול. הגבעות הקרות שונות מאוד מהכפר הדרומי של קרפוס, אך הוא למד להתרגל אליהן. כבר כמה חודשים שהוא והגדוד נמצאים כאן, מתצפתים על דרום קלסינדה, שאת מצודות הגבול שלה ניתן לראות בקלות מהגבעות.
מסביב לגבעה שעליה עומד קרפוס מתפרס הגדוד - מאות אוהלים וסוסים מסודרים בשורות, כששומרים מפטרלים מסביב למחנה.
"בוקר" הוא שומע מאחוריו, כשמרקוס, מפקדו ומחנכו, מתקדם במעלה הגבעה.
"משהו חדש בתצפית?" הוא שואל, ומיד עונה "כמובן שלא. הקלסידים הממזרים לא עשו צעד אחד מחוץ לגבול שלהם כבר חודשים, הבחורים משועממים מכל הבטלה הזאת".
הוא שולף קריסטל קטן מנרתיק בחגורתו, ואומר: "אבל קיבלתי עכשיו מסר מהמלך בעצמו, שהאלים ישמרו עליו. הוא אמר לנו להתכונן לתזוזה, וכי עלינו לפרוץ אל תוך השטח הקלסידי".
קנטינר
"אתה! אתה שכיר חרב, נכון? הדגל שלך בחוץ אומר את זה, כמובן" הוא פונה אל קנטינר.
"קסיר יכולה לשלם, והרבה, בשביל שירותיך. אולי, מחיר כפול ממה שקיבלת ממינד? נוכל לפתור את זה בדרך שלא תכלול את השמדת הכוח שלך בידי מלכנו האדיר, ואני בטוח שתוכל לשכנע את חבריך כאן לסגת".
ברנור
הלוחמים הדובריינים גויסו מיותר מעשרה איים שונים, כשהם מחולקים לקבוצות קטנות, מונהגות בידי לוחמים מוכשרים או בנים של יארלים.
הלוחמים אפילו הביאו ספינות פשיטה, אחת עשרה במספר, שיוכלו לשאת חלק מהלוחמים ולשמש ללחימה בנהרות ולא רק בים.
הקצינים שהגיעו עם ברנור מייעצים לו להשאיר את הצי בראשות חלקם, כי אף מדינה לא תיתן ללוחמים חמושים לעבור בשטחיה. הם מייעצים שאת התקשורת הם ינהלו במכתבים, וברנור יורה להם איפה לתקוף ומתי, בזמן שהוא יגיע עם הספינה שלו לשרותאד, שכן הוא לבד לא יעשה בעיות.

לאחר שברנור מגיע לשרותאד, הית'קוך מקבל אותו ומדווח על כל מה שקרה: "המפעלים עובדים כמו שצריך, אדוני. המלצתי להם לייצר ציוד שהצבאות החדשים יצטרכו - אוהלים, נאדות מים, ראשי חצים וחניתות, מגפיים, תיקים, חגורות ומדים. אני מאמין שהאצילים כבר רוצים לקבוע איתך פגישות, מאחר ואתה האחד שהתחיל לייצר את הדברים האלו לפני כולם, ויש במחסני המפעלים כבר כמות לא קטנה של ציוד מוכן".
 
קרפוס
"בוקר". עונה קרפוס. "שהאלים ישמרו עליך, יהיו מי שיהיו".
בשומעו את הפקודה שמרקוס קיבל, הוא מגלגל את עיניו. "ואני מניח שהוא לא שולח אותנו לבדנו? הקלסידים הארורים שבמצודות הגבול הללו יוכלו לטבוח בפלוגה כולה אם רק ננסה לעבור את הגבול. אנחנו צריכים תגבורת. הגדוד שלנו לבדו אינו מספיק כדי להטיל מצור ולו על מצודת גבול אחת. אבל כנראה שהמלך המהולל לא סיפר לך את זה, נכון?"
 
קרפוס:
"וכרגיל אתה קופץ למסקנות. אל לך לזלזל במלכנו, קרפוס, וזאת הפעם האחרונה שאני אומר זאת. מישהו אמר להטיל מצור?
אפשר לפרוץ אל השטח תוך כדי עקיפת המצודות, או אפילו להתגנב לתוכן בפעולת קומנדו. המצודות יעילות מאוד נגד צבאות גדולים, אבל הכוח שלנו כולל רק מאות בודדות של לוחמים, שיוכלו להתגנב בקבוצות קטנות בלילה על פני המצודות.
לא חשבת שלהביא לכאן תגבורת יגרום לכל צבא קלסינדה להיות כאן, אה? אנחנו לא מעוניינים להתחיל מלחמה בהיקף גדול, אלא משהו קטן בהרבה".
 
קרפוס
קרפוס מושך בכתפיו. "כמובן, הייתי צריך לשמוע את תוכן ההודעה כדי להבין זאת. לפי ההסבר שלך, ניתן לחשוב כי המלך מעוניין לפתוח במלחמה נגד קלסינדה, ואני מניח שזוהי באמת טיפשות, וגם טיפשותי שלי שהאמנתי שהמלך המרומם יעשה שגיאה שכזאת". למרות התוכן הפייסני של דבריו, לא ניתן שלא להבחין שבכל זאת הייתה מעט עוקצנות בדבריו של קרפוס
"הוא במקרה גם סיפר לך על טיב המשימה?"
 
קרפוס
"עלינו להיכנס אל דרום קלסינדה ולהשמיד כמה שיותר יבולים ורכוש. המלך ציווה עלינו לפגוע בכל האספקה העתידית של הצבא הקלסידי ובכוח האדם שלו, בכך שנפגע בכפרים הקרובים לגבול. לאחר מכן עלינו לבדוק את הדיווחים בדבר התקדמותו של הגדוד הקדוש*. אם הגדוד הקדוש באמת יצא מהמבצרים שלו, זה מעיד על פלישה בקנה מידה גדול לדוכסויות קסיר או אפילו אלינו.
לאחר שנסיים את המשימה נצטרך לחבור לעוד כמה פלוגות שיבצעו את אותן המשימות כמונו, ונהווה מתקפה מהעורף על קווי המצודות בפלישה עתידית, שאת מועדה המלך לא הזכיר עדיין.
עלינו לנהוג כמו כנופיות פושעים כדי לא לעורר את חשד הקלסידים לפלישה כלשהי. לנוע במהירות בקבוצות קטנות ממקום למקום ולהימנע מלחימה בכוחות גדולים של האויב, אחרת נוכרע".
 
קנטינר-
"אני חושב שאתה מתבלבל. אני אומנם שכיר חרב, אבל יש לי שיקול דעת. אם אבגוד במינד, לא יצא לי טוב מזה. אם לא אקח את העבודה שאתה מציע לי, לא אפסיד דבר. מלבד זאת, אתה קצת ממעיט בהערכת הכוח שלי. זכור שלמינד יש כוח ארטילרי חזק,במיוחד אם נעמוד לצידם. ועכשיו, העבודה קוראת לי. להתראות, אדוני." קנטינר פונה לצאת.
 
קרפוס
קרפוס מחייך אל מרקוס, מבט שטוף-זימה בעיניו. "כמובן. אני רק מקווה שנצליח לשכנע את האבירים הנעלים והגאים הללו להפוך לליסתים. מצד שני, זוהי הבעיה שלך. אני אמון על הצד הטקטי, כן?"
הוא טופח על גבו של מרקוס, ויורד מהגבעה, קורא למחליפו במשמרת. "הוא צודק, למעשה". הוא ממלמל לעצמו. "תמיד הייתי החכם מכולם. אני לא רגיל להיות בעמדת נחיתות. זוהי בעיה שאצטרך לפתור".
 
קנטינר
"וכך חרצתם את גורלכם. מי ייתן והחמישה יסדרו לכם מוות מהיר" אומר השליח. לאחר כמה רגעים הוא יוצא, מותיר את המינדים בחדר ואת קנטינר ליד הדלת.
"ובכן, זה היה צפוי, אבל עלינו להתכונן למכת הנגד הקסירית. אני אשגר למינד בקשה לתגבורת נוספת, בזמן שקנטינר יארגן את חייליו. יש לך עוד הנמצאים במינד או במקום אחר?" שואל ליר.
קרפוס
הבוקר עובר, ולקראת הצהריים מרקוס קורא לך לאוהלו.
נמצאים שם עוד שלושה אנשים מלבדו, כולם הקצינים הטובים ביותר שלו.
"אתם נבחרתם להיות מפקדי החוליות בזמן הפשיטות והמעבר. אתם, ורק אתם, תדעו את נקודות המפגש שלנו כשנתאחד בכל פעם מחדש. הנקודה הראשונה היא על גבעה, כאן" הוא מצביע על מפה התלויה על הקיר "בערך עשרה קילומטרים צפונית למצודות. אם מישהו מכם מתפתה להוריד שומר קלסידי בדרך, אל. אסור לנו להתגלות, וגופה שנופלת מראש חןמה היא שבר מרעיש, תסמכו עליי.
אני מאמין שאתם לא תהיו אלה שתנהגו בטיפשות, אלא כמה מהחיילים תחת פיקודכם. יש לנו כמה חברים נלהבים מאוד בפלוגה, שמסוגלים לעשות דברים מאוד טיפשיים בלהט הרגע, ואני סומך עליכם שתרסנו אותם.
הפקודות שלכם הן כרגע לחצות את הגבול ולהיפגש בנקודת המפגש, משם נצא לבזיזות. מובן?"
כולם מהנהנים והפגישה מתפזרת.
הערב יורד וכל המחנה מקופל. כמאתיים לוחמים מאומנים עומדים ליד סוסיהם, מחכים לפקודה ממרקוס.
מרקוס עולה על סוסו, לבוש בשריון האביר שלו, קסדתו על ראשו. הוא מרים את מגן הפנים שלו ומחווה אל קלסינדה.
"שם, חבריי, נמצא עתידנו. זמן הסיורים על הגבול נגמר, ואיתו גם חוסר המעש שלנו. הגיע הזמן שלנו לפתוח את המלחמה שחיכינו לה כל כך הרבה זמן. הגיע הזמן שלנו להוריד מהכס את המחומש המתחזה, הטוען לדבר בשם האלים, ולהראות לו את מקומו הראוי - מתחת למגף השלייזי ומתחת לכיסאו של מלכנו המרומם, המולך בחסד האלים.
אנו נהיה המסמר שיסגור את ארון הקבורה על קלסינדה, ורבים יבואו אחרינו! אל תיראו מהחזית אליה אנו הולכים, אנחנו לא לבד! יש עוד כמונו ברגע זה ממש, מוכנים לעשות את רצון מלכם ולפלוש לקלסינדה!.
אנחנו נתחלק כאן לקבוצות קטנות כדי שנעבור את המצודות, כי הן לא מטרתנו כרגע. לאחר שנעבור את המצודות, ניפגש במקום מוסכם ומשם נצא לפשיטות שלנו".
הוא סוגר את מגן הפנים וצועק: "באש נטהר את קלסינדה!". כל הלוחמים מריעים ומניפים את חרבותיהם, צוחקים בפראות.
אחד מסמלי המחלקות מתקרב לקרפוס, מצדיע לו.
"אני הסמל אגנאוס שחף מרקטס, המפקד. אתה הופקדת על המחלקה השלישית, המחלקה שלי, ואנשיך מוכנים לתזוזה" הוא אומר, מחווה לעבר קבוצת לוחמים מסודרת.
 
קנטינר
"אנחנו בדיוק שוקלים רעיונות לגיוס חיילים נוספים. אם מינה תוכל לעזור לנו מבחינה כלכלית, אנחנו מאוד נשמח." קנטינר אומר, ומוסיף "ואני חושב שכדאי להשמיד את המקום הזה ולחזור למינד. יהיה לנו יותר קל להגן על מינד מאשר על המבצר הזה."
 
קנטינר
"ואם לא נעזוב נאבד יותר. לקחנו את היהלומים ואת מכשירי העבודה. נוכל לכבוש את המקום הזה פעם אחרת. קיבלנו מידע משמיים: עומדים לתקוף אותנו. אתה רוצה לעמוד ולחכות להם או להתבצר ולא למות? ארנב שמתחפר במאורתו ישרוד את מצוד השועל."
 
קנטינר
"לא נוכל, כי הם יהיו מוכנים. בשביל מה חיילינו, חברינו, נהרגו? בשביל כמה יהלומים ולא בשביל להחזיק את המקום? אולי כדאי לעבור ללוחמת גרילה ולנטוש את הטירה או לנסות לבצע משא ומתן עם הלורד. נוכל להחזיר לו את הטירה ואת כל השטחים שלו חוץ מהמכרה בתמורה לזכות להישאר כאן או סכום כסף נכבד. מה אתה חושב?".
 
קנטינר
"ואפשר להכריז על המקום הזה כשטח של מינד. ואפשר לתקוף את כל הקיסרות. ואפשר לעשות עוד מיליון דברים אחרים, אבל במלחמה מה שצריך להניע אותך זה לא האגו, או הכבוד, או האובדן , אלא השכל. יהיה לנו מספיק זמן להתאבל אחר כך. ואם אתה רוצה לחיות כדי להתאבל ולחלוק כבוד לחברינו, כדאי לך להתחפר עמוק במאורה כדי לשרוד את הצבא הזה." קנטינר מביט בעיני הקצין כל אימת שהוא מדבר. "הלורד ספג מכה. הוא לא יחזור על פשעיו, כשהוא יודע שלמינד תמיד תהיה תגובה. מבחינתי שיתחפר במבצר שלו עד סוף הימים, אבל הוא לא יחזור על פשעיו. עכשיו בוא נצא מכאן אם אתה רוצה לחיות."
 
טוב, אז אני אומר את זה בלב כבד, אבל אני נאלץ לסגור גם את המשחק הקצר הזה. הוא לא נמשך הרבה זמן, פכמים בגללי, פעמים בגלל שחקנים שפרשו או נעלמו, וזה גם המקרה הפעם.
כשראיתי שנאוטי לא הגיב הרבה זמן, וגם רד הוד, ירד לי החשק מהמשחק. דחיתי את הקץ מהצד שלי באמירה שאני אתן להם קצת זמן, אבל כלום לא קרה וסתם מרחתי את השחקן שנשאר בציפייה להמשך.
אז לצערי הרב, אני סוגר את המשחק הזה, שלמען האמת הוריד לי את החשק להנחיית משחקים מקוונים בכללי.
תודה לכל מי שהשתתף על הזמן שהקדיש למשחק, זה ממש לא מובן מאליו, ומקווה שנהניתם בזמן הקצר שהמשחק נמשך.
 
חזרה
Top