עשרים ושניים ימים אחרי ההתפרצות
באותו לילה אולידיה חלמה. המון חולדות שחורות כמו החלל בין הכוכבים הסתערו עליה, נוגחות בה בראשן, אצבעותיהן פוצעות את צווארה. כעבור דקות אולידיה התעוררה מהחלום, משוכנעת שהיא חלמה על החוצן עצמו מנקודת המבט של התודעות הרבות המרכיבות אותו. עורה היה פצוע באותן הנקודות שהחולדות פצעו אותה כאילו ממשק הכשרונות הגיב לחלומה ועשה אותו אמת. חדר התאוששות פעם מסביבה בכחול ובתכלת.
האם החוצן קלקל אותו?
אולידיה חשה את תודעתה גוהרת מעל הקירות שהקיפו את גופה. כל תנועה של התודעה גרמה לה לרעוד בקור שנבע מהידיעה שכל התקדמות הביאה אותה אל סף המוות. המעקב הרפואי אחריה נראה כאילו מטרתו הייתה ללמוד ולא למנוע. היא לא חשה את החוצן כלל. עתה כשסקרה את זכרונותיה, הוא היה נוכחות מהבהבת שליוותה את תודעתה כל השנים הללו. היא יכלה לזהות את מגע תודעותיו הנטמעות לתוך תודעתו על תודעתה התמימה. הוא שינה אותה.
"אולידיה?" שמעה את נשיאת הפדרציה פונה אליה באופן אישי "האם את שומעת אותי?"
לא היה שום חיזיון. רק קולה של נשיאת הפדרציה. החוצן שיבש את התקשורת שבין קלמניטיה שתיים לגאלאקסיה מסביבה כפי שהבינה מגווין קיז. אלמלא המשבר במרכז, החוצן היה זוכה למלוא תשומת הלב הראויה לו. עתה לא יכלה הממשלה המרכזית בטיטניה לעזור להם אלא רק בעצה בלבד. אפילו המעקב הרפואי אחריה הועבר לעוזריה שהפכו, בבת אחת, לאחראים על בריאותה הנפשית של הממונה עליהם. עתה אולידיה יכלה רק לקוות שהיא בחרה באנשים הנכונים כעוזריה לאורך השנים שפרוייקט צרעה העסיק את מחשבותיה ואת לבה. אולידיה כמעט שכחה לומר: "אני שומעת אותך, הנשיאה נת'רקט."
"העוזרים שלך קיבלו נוסחה לחלבון שחש קריאת מחשבות. אני בעצמי נוטלת אותו, אולידיה. רק ליטשנו חלבון ממוחך. אני מקווה עבורך שהחלבון המשופר יהיה יעיל יותר." אמרה הנשיאה נת'רקט בקול שדיכא את אולידיה "אני צריכה שתהיי מוכנה ללכת לאולפנים שהושאלו לתאגיד 'העור הוא ביתנו'. אני מודה לך בשם פרלמנט הפדרציה, אולידיה."
" – אבל גווין קיז הבטיח –" ניסתה אולידיה לומר לפני ששמעה את הנשיאה אומרת: "הראיון יהיה עם ארווין הורק. את תהיי שם רק למקרה ויהיה צורך בהשלמות בנושא. קשה לי להאמין, יותר נכון אני מסרבת להאמין, שהוא יודע הכל על פרויקט צרעה, אולידיה. אחרי כל המאמצים שהושקעו כדי לשמור את הפרוייקט בסוד."
היא זכרה את מר גראבן בועט בגופתו הנרקבת של יו"ר הפרלמנט שכיהן כשהוא וחסידיו השוטים נסו ממושבת צור בעקבות ההפיכה נגד שלטונו. אותו יו"ר פרלמנט הסתגר באחוזתו בצד האפל של יאפטוס וסירב להגיב במילה להתגרותו של מר גראבן בכבודו. אולידיה לא הבינה איך ליליאן סבלה אותו כל השנים. היהירות, שביעות הרצון מעצמו, הנפיחות שכולם התנקזו למופע האימים שהוא ניהל כיום במקפלת. היו כבר הפגנות. הפגנות שדרשו מהממשל לפרסם את הצד שלו בסיפור או שהם יפילו את הממשל המרשע.
הכל בא מבית היוצר של מר גראבן שזכה לאוזן קשבת בקרב הציבור שהיה צמא לגבורה. "אולידיה, האם את שומעת אותי?" שאלה הנשיאה שוב "האם הקשר בינינו מקוטע, אולידיה?"
"אני... שומעת, הנשיאה נת'רקט." ענתה אולידיה והדלת לחדר ההתאוששות שלה נפתח. שוטרים במצב קרבי יצאו ממנו. עורם מוקשה וכתום. הם נראו יותר מבועתים ממנה. אולידיה הבינה שהם ילוו אותה לאולפנים השאולים. בנסיבות רגילות הם היו משתמשים בסביבה מדומה שהייתה יוצרת את האשליה שכולם במקום אחד שהם, בפועל, מפוזרים על פני המרחב. היות והיה חשש שהחוצן ישבש אותה, כולם היו מרוכזים במקום אחד כמו בזמנים העתיקים ההם שעליהם שמעה אולידיה פעם. תודעתה חשה את תודעות השוטרים, מתכווצות מתחת לגולגולותיהם. כנראה שכבר הורידו לתוכם את החלבון שגם היא קיבלה.
התחנה הייתה ריקה כשהם יצאו מלבד קומץ שוטרים שצפו בהפגנות בשדרת ההיכל. הפגנות שנסבלו כרגע בגלל מצב החירום אבל בימים רגילים היו מפזרים אותן בגלל שלא קיבלו אישור מבית משפט. אותם שוטרים שלחו מבט עצבני לעברה ולעבר מלוויה כשחלפה לידם. תודעותיהם היו סוערות כשהם מקווים שהחוצן לא ישפיע על מחשבותיהם.
"אז." שבר אחד מהשוטרים שתיקה כשיצאו מתחנת המשטרה לעבר החצר כתומת האריחים "למה בכל עשר השנים המאד ארוכות לא הכנת כשרון שחוסם קריאת מחשבות? זה נשמע כמעט מובן מאליו."
אולידיה לעלעה בגרונה בעודם פונים אל אחד המסדרונות של קומת הכניסה של ההיכל. "אני צריכה להסביר לכם איך זה עובד כדי שתבינו מה הבעיה." ענתה אולידיה לבסוף "האם אתם מוכנים להקשיב?"
"'ברת," אמר אחד השוטרים "להיות שוטר כיום דורש תואר. נסי אותנו ולא תתאכזבי, 'ברת."
"טלפתיה מהסוג שהחוצן מפעיל שולחת זרמים אלקטרו-מגנטיים לתוך תא שיכול לקבל דחף חשמלי. עד המצאת התא החכם, התאים היחידים שיכלו לקבל דחף חשמלי היו תאי עצב ותאי שריר." התחילה אולידיה להסביר כשהיא רואה שאחד השוטרים שולף מפה מזכרון קשת הטיורינג שלו כדי להתמצא במבוך ששמו הקומה התחתונה של ההיכל. השוטרים היו זרים לקרבי ההיכל. השני הקשיב ואישר שהוא הבין את ההסבר שלה עתה.
"מותר האדם על החיה הוא שיש לנו תאי עצב שמדכאים זרמים חשמליים. אתם יכולים לנחש למה הם מיועדים. מה שעבדתי עליו עם וינדאריה במשך השנים הוא תרגילים שנועדו לרתום את מערכת הבקרה הזו למטרות ההגנה על המוח מפני התערבות מבחוץ." סיימה אולידיה וקיבלה הודעה מהמזכירה שלה שאנטון הולט שלח לה טופסי אפטרופוסות.
"לפי המפה, 'ברת, אנחנו צריכים לפנות פה." אמר השוטר השני, מצביע לעבר מסדרון שיצא מצומת שכל אחד מהמסדרונות הוביל למקום אחר לחלוטין בקומת הכניסה. אולידיה מחתה את דמעותיה וחשבה האם היא רוצה להיות עתה אמה של וינדאריה כשאמה האמתית נהרגה על ידי אינדירה רגע לפני שזו הושמדה על ידי צורות החיים המקומיות. היא בטח הקדישה לה יותר זמן ממה שליליאן הקדישה לה בעשר השנים הללו.
"במילים אחרות, האדם הוא המכשיר." חזר השוטר באופטימיות על הסלוגן של הפדרציה. הייתה לה תוכנית. התוכנית הייתה תלויה בנכונותה של וינדאריה לשתף איתה פעולה. הבעיה הייתה שהתוכנית יכולה ליצור יותר בעיות מלפתור אותן אם היא לא חשבה על כל ההשלכות.
"זו המון עבודה לחשוב מחשבת נגד, אח." גיחך השוטר השני.
"כל הרעיון של התרבות הוא לחשוב מחשבת נגד הדחפים האפלים ביותר שלנו, אח." השיב לו השוטר "מי הסמיך אותך להיות שוטר?"
ומעלית לא הרחק מהם פלטה את מר גראבן ושלושה חברי פרלמנט מהמפלגה ההומניסטית – הזרוע הפוליטית של האגודה לבחירה גנטית. השוטרים זיהו את מר גראבן וניגשו אליו. "'דון," אמר השוטר "האם יש לך רשות להיכנס לאולפנים עכשיו? הם הושאלו לתאגיד "העור הוא ביתנו" ורק למי שנמצא ברשימה מותר להיכנס."
אולידיה חשה את המתח, נטען כזרם עצבי באוויר, בין מר גראבן לשוטרים. הוא השיב: "הסיפור שאתה עומדים לספר לא היה מחזיק מעמד מול הלקטור של "העור הוא ביתנו". ארווין הורק הוא בן שוליים. למה שהוא יהיה מקושר לפרויקט ברמה פדרלית כמו פרויקט צרעה? אני מועמד הרבה יותר הגיוני לדבר על פרויקט צרעה אם אולידיה וויתרה על זה."
אחד השוטרים נראה כמשתכנע מדבריו של מר גראבן אך עמיתו אמר: "אלה הנהלים, המושל. מה שאתה אומר יפה והגיוני אך מה שהנהלים קובעים הוא שלא הוזמנת לראיון. אולי תשריין לעצמך שעה משלך באולפנים. כרגע תאגיד "העור הוא ביתנו" שאלו אותם."
"מה השם שלך, ילד?" שאל מר גראבן.
"מר גראבן," ביקשה אולידיה "אל תהיה צודק, תהיה חכם. אין לך מה להרוויח מהשטות."
"מן החוכמה היא לא לעמוד בדרכי. האם יש לך מושג מה המצב שלי עכשיו בסקרים?" שאל מר גראבן. אולידיה לא עקבה אחרי הסקרים, ובכל מקרה, לא הייתה מאמינה להם. אלה בדיוק סוג הנתונים שהחוצן יעוות למטרותיו. התודעה של מר גראבן הזכירה לה את החולדות המרושעות מחלומה שלא דמו בשום צורה ואופן לחולדות שאולידיה הוקירה. למרות שאולידיה ידעה שהיא סלדה ממר גראבן, היא לא הרגישה שהוא מפחד. למעשה, אם יכלה לשים את האצבע על הרגש המדויק, היא הייתה אומרת שהוא... מאושר מהמצב. היא הייתה קרובה מאד לנסות לקרוא את מחשבותיו. היא העדיפה שלא להתדרדר לזה. היא לא רצתה לדעת עד לאן הגיע השינוי בה.
"אתה צריך לתת לקולות אחרים מלבד הקול שלך להישמע. זה לא רק האסון שלך, לודיג." ניסתה אולידיה לפנות להיגיון שלו. היא ידעה שלאיש הזה לא היה היגיון כשאושרו הועמד פה למבחן. ובכל זאת, היא הרגישה אותו שולט בעצמו כשהשיב: "כשהפרחח של ליליאן ביצע הפיכה כנגדי, אני ברחתי מהמושבה. עד עצם היום הזה, הרגשתי שהייתי צריך להישאר ולהילחם עליה."
אם אולידיה הייתה צריכה להצביע לו באותו הרגע, היא הייתה מצביעה לו. עם זאת, אולידיה עצרה את עצמה וחשבה על התמונה הגדולה בה היא לא הייתה מחויבת לו בכלל.
"בסופו של דבר," אמר השוטר "אם תיכנס עכשיו, אני ושותפי נצטרך לעצור אותך, המושל גראבן, על הסגת גבול."
"אין לכם אומץ." אמר מר גראבן "לא אם אתם רוצים להמשיך לשרת בעיר הבירה, שוטרים." והתחיל ללכת לעבר הכניסה לאולפנים של ההיכל. השוטר הרים את ידו ואמר: "אם כן, אתה עצור, מר גראבן. האם אתם רוצים להצטרף אליו?"
חברי הפרלמנט מהמפלגה ההומניסטית צפו במתרחש בעניין. מר גראבן חדל מלנוע במקום כאילו השליטה שלו בשרירים ניטלה ממנו. האושר שקרן ממנו הוחלף בענן אימה שחור. אולידיה ידעה כששלטון התאגידים נפל, משרתיהם הושמו בכלא. מר גראבן היה אחד מהם. היו לו אז כמה ידידים שהוציאו אותו משם. אותם ידידים הקימו את מושבת כיפה. אותם ידידים שהוא חתר מולם כראש האופוזיציה. אם לחברי המפלגה הללו יש מוח, הם יחזרו למעלית ויחזרו למשרדיהם בידיעה שלא נפלו עם מר גראבן. השוטר השני אמר: "'דון, בשם החוק, לקחנו ממך את החירות לנוע כרצונך. אתה תישאר איתנו כך עד שנשוב לתחנת המשטרה."